טוען...

לפני כב' השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא

התובעת:

האם

הנתבע:

האב

פסק דין

עניינו של פסק דין זה בתביעת אם להגדלת דמי המזונות עבור שני קטינים שגילאיהם מעל שש שנים, בטענה כי האב אינו מקיים זמני השהות כסדרם, ההוצאות החדשיות עלו וההכנסות פחתו. האב טוען כי עושה כמיטב יכלתו אך גם מצבו דחוק, שכן נישא מחדש ונולדו לו ילדים נוספים.

להלן עיקרי הדברים:

  1. הצדדים נישאו בשנת 2006 והביאו לעולם שני ילדים שעודם קטינים:

הבן הבכור נולד ביום 29/10/06 והבן הצעיר נולד ביום 19/12/08.

  1. חייהם המשותפים נקלעו למשבר ובשנת 2012 הגיעו להסכם גירושין בבית הדין הרבני. במאי 2012 ביקשו לאשר הסכם, אך הבקשה נמחקה בשל הליכי פשיטת רגל שניהל האב.
  2. במרץ 2016 הגישה האם תביעת משמורת ותביעת מזונות בבית משפט זה וביום 1/11/16 הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה האב יימצא עם הילדים בכל יום ג' אחר הצהריים ובשבתות אחת לשבועיים. בנוסף, ישלם למזונות הקטינים 3,000 ₪ לחודש בתוספת מחצית הוצאות חינוך ובריאות חריגות, חוג אחד ושני מחזורי קייטנה לכל ילד.
  3. בפברואר 2019 פתחה האם בהליך יישוב סכסוך, אשר לא הניב הסכמות.
  4. ביום 7/5/19 הגישה האם תביעה להגדלת דמי המזונות (מושא פסק דין זה), וביום 4/7/19 הגישה תביעה להסדרת זמני שהות בין האב לקטינים (בתלה"מ 10725-07-19).
  5. במסגרת דיוני קדם המשפט (מיום 10/10/19 ומיום 2/1/20) הגיעו הצדדים להסכמה לפיה זמני השהות של האב עם הילדים יתקיימו בכל יום שני ורביעי אחר הצהריים ובשבתות אחת לשבועיים, כאשר בגין כל מפגש שלא יתקיים ישלם ההורה המפר 500 ₪ להורה השני. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין ובכך נסגר הליך זה.
  6. בעניין המזונות לא הגיעו להסכמה ולכן נקבע מועד לישיבת הוכחות. ביום 4/3/21 הוגשה הרצאת פרטים מטעם האם וביום 5/4/21 מטעם האב. ביום 7/4/21 התקיימה ישיבת הוכחות בה נשמעו עדויות הצדדים ובהעדר הסכמה הוגשו סיכומים. סיכומי התובעת הוגשו ביום 29/4/21 וסיכומי נתבע הוגשו ביום 10/10/21 , לאחר קבלת ארכה.
  7. בסמוך למועד האמור, ביום 6/10/21, הגישה האם תביעה למימוש זמני השהות ולחיוב האב בסנקציה כספית בגין הפרתם (תלה"מ 14227-10-21). בדיון שהתקיים בעניין זה ביום 14/7/22 הודיע האב כי ישמח לפגוש בילדים זמן רב יותר במהלך חופשת הקיץ, אך במשך ימות השנה, נוכח אילוצי מקום עבודתו בעיר אחרת והמחוייבות לשלושת ילדיו הקטנים, אינו יכול לפגוש בילדים אלא אחת לשבוע אחר הצהריים. במצב דברים זה הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין לפיה אלה יהיו זמני השהות. בתום דיון זה נעשה נסיון נוסף לקדם הסכמה בעניין המזונות, אך הדבר לא עלה יפה.
  8. להלן יובאו עיקרי טענות הצדדים, תמצית המצב המשפטי, הראיות והמסקנות.

עיקרי טענות האם:

  1. טענתה המרכזית היא כי האב אינו פוגש הקטינים בהתאם לפסק הדין, אלא אחת לשבוע בלבד, ואף זאת בדוחק. הדבר מטיל עליה עול רב יותר, גם מן הבחינה הכלכלית.
  2. עוד טוענת כי סכום המזונות נקבע כפשרה, אך אינו משקף צרכי הקטינים, שגדלו מאז ומכל מקום ברור כי עולים על 3,000 ₪ לחודש.
  3. השינוי המרכזי חל ברכיב המדור, שכן במועד פסק הדין הקודם התגוררה בדירת עמיגור שעלותה 350 ₪ לחודש, אך כיום שוכרת דירה תמורת 3,300 ₪ לחודש, מתוכם מקבלת כ- 900 ₪ כסיוע בשכר דירה. הדבר נדרש עבור הילדים אשר גדלו וזקוקים לחדרים נפרדים.
  4. עוד טוענת כי הכנסותיה מתבססות על קצבת נכות בגובה כ- 4,000 ₪ לחודש בגין מחלת שרירים. עסק הקוסמטיקה שפתחה בביתה אינו מניב לה דבר, אף לא 2,000 ₪ שהניב בעבר. בנוסף ניהלה הליך פשיטת רגל בו נאלצה לשלם כ- 600 ₪ לחודש.
  5. באשר למצבו הכלכלי של האב, טוענת כי יש להניח שמצבו הכלכלי מבוסס ושכרו נאה. בסיכומיה טענה כי האב משתכר לכל הפחות 10,000 ₪ לחודש, בין היתר לאור הצהרותיו בעניין העבודה בה הוא מעוניין. בנוסף טענה כי מתגורר בדירה מרווחת השייכת להורי אשתו וחי חיי מותרות. בדיון האחרון בעניין זמני השהות, כאשר התברר כי האב החל לעבוד אצל אבי רעייתו, המנהל עסק של סיטונאות ירקות, טענה כי אפשר ששכרו גבוה יותר מהנטען על ידו.
  6. נוכח האמור מבקשת לעדכן דמי המזונות, לרבות לגבי המועד שמעל גיל 18.

עיקרי טענות האב:

  1. באשר לזמני השהות, בכתב ההגנה טען האב כי לרוב הקטינים נמצאים אצלו בסופי שבוע לסירוגין ופעם אחת באמצע שבוע, בהתאם ללוח הזמנים שלהם. בסיכומים הוסיף וטען כי עושה כל שביכלתו לקיים המפגשים עם הילדים, אך האם מונעת את הדבר. בדיון האחרון בעניין זמני השהות טען כי לא יוכל לפגוש בקטינים אלא אחת לשבוע ביום ג'.
  2. עוד טוען כי דמי המזונות שנפסקו תואמים את צרכי הקטינים, כפי שצוין בפרוטוקול הדיון בעניין זה. מכחיש שינוי בצרכי הקטינים וטוען כי הדבר לא פורט. בנוסף סבור כי נוכח גילם של הקטינים אין חבות אבסולוטית לזון אותם.
  3. באשר לטענת האם בעניין המדור, טוען כי מדובר בשינוי צפוי בעקבות שכירת דירה גדולה יותר, כאשר השינוי נועד לשכור חדר נוסף לצרכי עבודתה ועסקה בקוסמטיקה. בנוסף טוען כי הדבר נועד לאפשר מקום לבן זוגה של האם.
  4. באשר למצבה הכלכלי של האם, טוען כי קצבת הנכות שלה עלתה, היא מקבלת החזרי מס בשל הקורונה ועדיין מפעילה את עסק הקוסמטיקה בביתה.
  5. באשר למצבו הכלכלי, טוען כי ממועד פסק הדין הקודם נישא בשנית ונולדו לו שלושה ילדים נוספים. כיום מדובר בילד שגילו כארבע שנים ובשני פעוטות.
  6. טען כי הכנסות התא המשפחתי החדש שלו עומדות על 10,000 ₪, כאשר הוא ורעייתו מנהלים עסק לממכר מזון הרשום בבעלות רעייתו.
  7. בכתב ההגנה טען כי מתגורר בשכירות שעלותה 2,500 ₪ לחודש, בסיכומים הודה כי מתגורר בבית הוריו ובדיון בעניין זמני השהות טען כי מתגורר עם רעייתו בדירה שכורה.
  8. נוכח כל האמור לעיל, טוען כי אין כל מקום להגדיל היקף החיוב במזונות.

דיון והכרעה:

  1. באשר לעצם בחינת דמי המזונות מחדש, פסיקה עקבית וארוכת-שנים של בית המשפט העליון קבעה, כי תנאי לבחינת דמי המזונות מחדש הוא שינוי מהותי בנסיבות, בהשוואה למצב שהיה קיים בנקודת המוצא, עת הוכרעה סוגיית המזונות לראשונה. לעניין זה אף נקבע, כי אין כל שוני בין פסק-דין, בין אם הושג על יסוד הסכמה בין הצדדים, ובין אם ניתן לאחר שמיעת ראיות, כאשר הנטל בעניין זה מוטל על התובע/ת. בית המשפט העליון אמר דברו בעניין זה לאחרונה בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (נבו, 21.1.21) לאחר גל של הלכות סותרות. לשם פסיקת דמי המזונות מחדש, יש לברר האם כל אחד הרכיבים שהשתנו, לצד בחינת משקלם המצטבר, על יסוד הכללים שנקבעו בפסיקה לגבי פסיקת דמי מזונות.
  2. בעניין שלפנינו, הצמצום המשמעותי בזמני השהות (באופן בו מתקיימים כשעתיים בשבוע בלבד), לצד העליה ברכיב המדור (בשל המעבר מדיור ציבורי לדירה שכורה) הם שני פרמטרים משמעותיים המצדיקים בחינה מחודשת של דמי המזונות.
  3. באשר לאופן בחינת דמי המזונות, הפסיקה פירשה את הכללים שנקבעו בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (נבו, 19.7.17) באופן בו על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:

א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו בה ערב הפירוד;

ב. היכולות הכלכליות של ההורים (הכנסותיהם הפנויות של ההורים מכלל המקורות שלרשותם, לרבות שכר מעבודה ורכוש, בניכוי הוצאות מדור ומחיה).

ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.

ד. חלוקת זמני שהות בפועל, בשים לב להיקף המקובל.

על יסוד כל אלה, ייקבעו חלקו היחסי של כל הורה בדמי המזונות של הילדים.

  1. עוד נפסק כי אופן הקביעה עצמו ייעשה על פי נסיבותיה של כל משפחה, ולא על פי נוסחאות אריתמטיות נוקשות. בנוסף נקבע כי יש לבחון האם קיים פער בגינו נוצר מצב בו ביתו של הורה אחד הוא "בית עשיר" בעוד ביתו של ההורה האחר הוא "בית עני". הדבר נקבע בבע"מ 919/15 (שם) ובשורת פסקי דין נוספים:

ר' דברי כב' השופטת לוין בעמ"ש (ב"ש) 67723-10-18 פלוני נ' פלונית (נבו, 2.6.19)

וכן פסיקת כב' השופטת שבח בבע"מ (מרכז) 32172-11-17 ש' נ' ש' (נבו, 10.1.19).

  1. לאור האמור לעיל, יובאו להלן עיקרי הנתונים בעניין שלפנינו, כפי שעולים מכתבי הטענות, האסמכתאות והעדויות.
  2. באשר לצרכי המחיה של הילדים:

צרכי המחיה של כל קטין, לרבות בגין מזון, ביגוד והנעלה, בריאות ונסיעות, בשים לב לכך שמדובר בשני ילדים , יועמדו על סכום כולל בגובה 1,400 ₪ לחודש לכל קטין, כפי שנפסק לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעמ"ש 30516-10-18 י.ר נ' ש.ר (נבו, 2/6/19). יצויין כי האם בהגינותה העידה כי לקטינים אין צרכים מיוחדים והיא אף מנסה לנצל את ההטבות שניתן לקבל (עמ' 18 לפרוטוקול). תשלומים עבור בילויים ימומנו מתוך קצבת הילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי, אשר תועבר ישירות לאם.

  1. באשר לצרכי המדור ואחזקתו:

ביחס למדור עצמו: במועד פסק הדין הקודם, התגוררו הקטינים והאם בדירת עמיגור, תמורת 350 ₪ לחודש, בעוד שכיום מתגוררים בדירה שכורה. אשר לסיבת המעבר, אין מקום לקבל טענת האב לפיה היה על הילדים להישאר בדיור ציבורי. טענתו כי המעבר נעשה על מנת להגדיל את המקום המיועד לעסק הקוסמטיקה שמנהלת האם לא הוכחה, האב לא הציג כל ראיה בעניין זה ואף לא הפנה לאם שאלות בעניין זה בחקירתה הנגדית. נמצא כי יש מקום לקבל טענת האם כי הדבר נדרש, בין השאר, על מנת לספק לכל ילד חדר משלו, מקום בו מדובר בשני נערים מתבגרים.

באשר לעלויות, במועד הגשת כתב התביעה בהליך זה, התגוררו הילדים עם האם ברח' ש' בעיר א' תמורת שכר דירה בגובה 2,900 ₪ לחודש, מתוכם קיבלו סיוע בשכר דירה בסך 1,170 ₪ לחודש. בדיון מיום 10/10/19 הצהירה האם כי משלמת 3,150 ₪ ודמי ועד בית בסך 150 ₪ לחודש. בהמשך העתיקה מקום מגוריה לרחוב מ' באותה עיר, שם נדרשה לשלם 3,300 ₪ לחודש, כאמור בהסכם השכירות מיום 28/4/20 אשר צורף להרצאת הפרטים. בישיבת ההוכחות מיום 7/4/21 העידה כי עודנה מקבלת סיוע בשכר דירה בגובה 870 ₪ לחודש (עמ' 16 לפרוטוקול). בישיבה מיום 14/7/22 בעניין זמני השהות העידה כי נדרשת לשלם 3,300 ₪ לחודש בגין שכר הדירה ומקבלת סיוע בשכר דירה בגובה 983 ₪ לחודש. נמצא כי הוצאות המדור בניכוי סיוע בשכר דירה הן 2,300 ₪ לחודש.

ביחס להוצאות אחזקת המדור: האם לא צירפה אסמכתאות להוצאות הבית. בישיבת ההוכחות מיום 7/4/21 העידה (בעמ'14 ) כי משלמת עבור ארנונה 495 ₪ לחדשיים, עבור חשמל 400-600 ₪ לחודש, עבור מים 200 ₪ לחודש, עבור גז 110 ₪ לחודשיים, עבור ועד בית וועד 150 ₪ לחודש, עבור כבלים 297 ₪ לחודש ועבור טלפונים 72 ₪ לחודש. בהעדר אסמכתאות, בשל זכאותה העקרונית להנחה בארנונה מעצם זכאותה לסיוע בשכר דירה ובשים לב לסכומים המקובלים בעניין זה, יועמדו הוצאות אלה על 900 ₪ לחודש סה"כ.

הוצאות המדור ואחזקתו גם יחד, לאור האמור, עומדות על 3,200 ₪ לחודש סה"כ. הואיל ובדירה מתגורר גם בעלה של האם, יועמד חלקם של שני הילדים על 25%, קרי 800 ₪ לשניהם, היינו 400 ₪ לחודש לכל קטין.

  1. באשר לצרכי החינוך:

הקטינים לומדים בבתי ספר ממלכתיים רגילים. במועד ישיבת ההוכחות הבן הבכור למד בכיתה ט' בכיתת אומ"ץ; והבן הצעיר אמור היה לחזור על לימודיו בכיתה ו' לאחר שאובחן כבעל קשיי קשב וריכוז ואף בעל בעיות רגשיות (עמ' 14-15 לפרוטוקול)

נוכח האמור, יועמדו צרכי החינוך של כל ילד על 200 ₪ לחודש בגין ההוצאות השוטפות. בגין הוצאות חריגות, מתחום הבריאות או החינוך, יישאו ההורים בתשלום שווה בשווה.

  1. באשר לסכום הכולל:

מן האמור לעיל עולה כי צרכיו של כל קטין עומדים על 2,000 ₪ לחודש.

  1. באשר למצבו הכלכלי של האב:

לגבי הכנסותיו: בישיבת קדם המשפט הראשונה העיד האב כי מפעיל עסק למזון ושמו יחד עם רעייתו, בו משתכר 10,000 ₪ לחודש ועובד מהשעה 09:00 ועד 23:00 למעט שישי ושבת (עמ' 3 לפרוטוקול). בישיבת קדם המשפט השניה טען כי העסק נמצא בהפסדים והכנסתו עומדת על כ- 8,500 ₪ לחודש.

בהרצאת הפרטים שהגיש עובר לישיבת ההוכחות ציין כי בסמוך לפרוץ הקורונה נסגר העסק, הוא עצמו היה זכאי לדמי אבטלה בגובה 6,137 ₪, אך בפועל בשל חוב למוסד לביטוח לאומי קיבל 3,900 ₪ לחודש בלבד. בישיבת ההוכחות מיום 7/4/21 העיד כי אמור להתחיל לעבוד כשכיר במסעדה ואמור להשתכר 10,000 ₪ (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 19-20). בישיבה האחרונה שהתקיימה ביום 14/7/22 בעניין זמני השהות, העיד כי עובד בעסק של אבי רעייתו, שיווק סיטונאי של ירקות ופירות בעיר יבנה מהשעה 07:30 ועד לשעה 19:00 (למעט יום ג' בו פוגש בקטינים), כאשר שכרו עומד על 8,000 ₪ לחודש (עמ' 22).

יצויין כי האב לא צירף דפי חשבון ותדפיסי בנק או כרטיסי אשראי לא לכתב ההגנה וגם לא להרצאת הפרטים, בטענה כי מירב התנהלותו היא במזומן. הלכה למעשה, לאור היקף השעות ובשים לב לקרבה המשפחתית, יש להניח כי שכרו ההתחלתי עומד על כ- 10,000 ₪ חודש, שאם לא כן, לא היתה כל הצדקה לעבור למקום עבודה אחר. אפשר כי בפועל הכנסתו גבוהה יותר.

לגבי הוצאותיו: בגין מדור, האב טען בתחילה כי נדרש לשלם שכר דירה בגובה 2,500 ₪ עבור דירה השייכת להורי רעייתו, כאשר התשלום נעשה במזומן או בקיזוז משכר העבודה של רעייתו העובדת אצל אביה (עמ' 19 לפרוטוקול). גם בעניין זה, האב לא הציג חוזה שכירות או אסמכתא לתשלום, ועם זאת, יש להכיר בזכותו הבסיסית לשכור דירה למגוריו. את הוצאות אחזקת המדור ניתן להעמיד על 900, כך שהסכום הכולל הוא 3,400 ₪ לחודש.

הואיל ובדירה נמצאת גם רעייתו, יש להעמיד חלקו בגין רכיב זה על 1,700 ₪ לחודש.

בגין הוצאותיו האישיות, יש להניח כי זקוק ל- 2,000 ₪ לחודש, כמקובל. אשר לטענתו כי נזקק להוצאות עבור נסיעות, בשל היותו לקוי ראיה נטול רשיון נהיגה, בישיבה מיום 14/7/22 העיד כי מתנייד בתחבורה ציבורית (עמ' 23 שורה 4) בנוסף הודה כי בבעלות רעייתו מכונית פרטית ויש להניח כי מסתייע בה מדי פעם בפעם. לפיכך, הוצאות אלה יובאו בחשבון במסגרת ההוצאות האישיות הכלליות ואינן מצדיקות הפחתה נוספת.

בגין ההוצאות הנדרשות עבור שלושת הילדים שנולדו לו ולרעייתו השניה, בישיבה מיום 14/7/22 בעניין זמני השהות העיד בדבר היותו אב לשלושה ילדיו נוספים אשר נולדו לו מרעייתו השניה, וחזקה עליו כי כלכל צעדיו בהתאם על מנת לפרנסם כנדרש. בדיון ההוכחות מיום 7/4/21 העיד כי רעייתו עבדה כמנהלת אצל אביה בסיטונאות ירקות והשתכרה 7,000 ₪ לחודש במזומן (עמ' 18, ש' 31 -32 לפרוטוקול). בדיון בעניין זמני השהות מיום 14/7/22 העיד כי רעייתו עובדת במשרד העוסק בהחזרי מס ומשתכרת 8,000 ₪ עד 10,000 ₪ לחודש (עמ' 23 , ש' 2 לפרוטוקול). בהנחה כי צרכיו של כל אחד משלושת ילדיו הנוספים עומדים על כ- 2,000 ₪ לחודש, בדומה לצרכי שני ילדיו הגדולים (מושא הליך זה) יש בהכנסותיה של רעייתו כדי לסייע בפרנסם, בשים לב לכך שגם היא נדרשת לממן 1,700 ₪ בגין המדור ואחזקתו ועוד 2,000 ₪ בגין הוצאותיה האישיות.

כלל הוצאות האב, לאור האמור, בגין מחיה, מדור ואחזקתו, עומדות על 3,700 ₪ לחודש.

הכנסתו הפנויה של האב, נוכח האמור לעיל, תועמד על 6,300 ₪ לחודש.

  1. באשר למצבה הכלכלי של האם:

ביחס להכנסותיה: האם עוסקת בקוסמטיקה, חרף היותה בעלת מחלה גופנית.

בגין מחלתה מקבלת קצבת נכות אשר במועד הגשת כתב התביעה עמדה על 3,920 ₪ ובמועד ישיבת ההוכחות עמדה על 5,127 ₪ לחודש, על פי אישורי המוסד לביטוח לאומי אשר צורפו להרצאת הפרטים האחרונה. בישיבה האחרונה בעניין זמני השהות העידה כי הקצבה עומדת על 5,600 ₪ לחודש, עד אוקטובר 2022. בשלב זה, זהו הנתון עליו ניתן להתבסס.

בשנת 2012 החלה להפעיל עסק לקוסמטיקה שפעל לסירוגין. בישיבת קדם המשפט הראשונה הצהירה כי מצויה בהליך חדלות פירעון וטרם קיבלה אישור להמשיך ולנהל העסק. בישיבת קדם המשפט השניה העידה כי בחודש 2/20 פתחתה העסק מחדש (עמ' 16 שורה 28). בישיבת ההוכחות מיום 7/4/21 העידה כי בוחנת את המשך צעדיה בעסק נוכח הירידה בכמות הלקוחות, כאשר היא עצמה עוברת שינויים ותהליך שיקום והכוונה מקצועית (עמ' 14 לפרוטוקול). עם זאת, הודתה כי העסק עדיין פתוח (עמ' 17 שורה 4). בישיבה האחרונה מיום 14/7/22 בעניין זמני השהות העידה כי משתדלת להקים את העסק מחדש ולקבל לקוחות בשעות אחר הצהריים, אך הכנסותיה עודן מינימליות ביותר.

עיון בדפי החשבון אינו מצביע על הכנסות או העברות בביט, אך מלמד כי בחודש 5/20 הועברו לחשבונה ממס הכנסה שני תשלומים בסכום כולל של 4,499 ₪; בחודש 7/20 הועברו שלושה תשלומים המסתכמים ב- 2,954 ₪; ובחודש 8/20 הועברו אליה שני תשלומים בסכום כולל של 5,122 ₪. האם טענה כי מדובר בהחזרים בשל שנים קודמות בעוד האב טען כי מדובר במענקי קורונה. הואיל ומענקי הקורונה החלו להיות משולמים בחודש יולי 2020, יש להניח כי התשלום בחודש מאי אינו קשור לעניין זה והוא בגדר החזר מקדמות, המעיד על ירידה בהכנסות. התשלום בחדשים יוני ואוגוסט עומדים על כ- 8,000 ₪, בגין חמשת חמשת החדשים אשר חלפו מפרוץ מגיפת הקורונה במרץ 2020. היינו מדובר בכ- 1,600 ₪ לחודש. הלכה למעשה יש להניח כי הכנסתה של האם גבוהה מעט יותר ועומדת על כ- 2,000 ₪ לחודש.

הכנסותיה הכוללות של האם, נוכח האמור לעיל, יועמדו על 7,600 ₪ לחודש.

ביחס להוצאותיה:

בגין מדור ואחזקתו, כפי שצויין לעיל, משלמת 3,200 ₪ לחודש. האם מתגוררת עם בעלה הנוכחי. בעלה משתכר 5,900 ₪ ומתוכם משלם 5,100 ₪ עבוד מזונות ילדיו (עמ' 3). הואיל ומתגוררת בדירה השכורה עם בעלה, יועמד חלקה של 1,600 ₪ לחודש.

בגין הוצאות מחיה בסיסיות, יש להניח כי נדרשים לה 2,000 ₪ לחודש, בדומה לאב.

בגין חובותיה שילמה האם 600 ₪ לחודש החל ביום 30.11.20 במסגרת הליך חדלות הפירעון (פש"ר 57330-11-18) אשר הסתיים ביום 22.3.22 בצו הפטר .

כלל הוצאות האם, בגין מחיה, מדור ואחזקתו, עומדות כיום על 3,600 ₪ לחודש.

הכנסתה הפנויה של האם, נוכח האמור לעיל, תועמד על 4,000 ₪ לחודש.

  1. באשר ליחס בין הכנסות ההורים:

על פני הדברים, הכנסתו הפנויה של האב עומדת על שיעור 61% בעוד הכנסתה הפנויה של האם עומדת על 39%. לצד דברים אלה יש לציין כי רעייתו של האב משתכרת כמוהו ועושה שימוש בהכנסותיה על מנת לפרנס את ילדיהם המשותפים, בעוד בעלה של האם משתכר שכר מינימום ומשתמש בהכנסתו כדי לפרנס את חמשת ילדיו מנישואיו הראשונים. נוסף על נתונים אלה, יש לבחון את זמני השהות, כפי שיפורט להלן.

  1. באשר לזמני השהות של האב עם הילדים:

בפסק הדין שניתן עוד ביום 1/11/16 ואף בפסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים ביום 2/1/20 זמני השהות של האב עם הילדים אמורים להתקיים בכל יום שני אחר הצהריים ובשבתות אחת לשבועיים, מיום שישי בצהריים ועד מוצאי השבת.

הלכה למעשה, האב לא קיים זמני השהות כסדרם. משך כמחצית השנה כלל לא פגש בילדים ואף לא שוחח עימם טלפונית. הלכה למעשה רק בזכות ההליך בו פתחה האם ביום 6/10/21 חזר לפגוש בילדים, אך זאת רק פעם בשבוע, ביום שלישי אחר הצהריים. במסגרת ההליך הודיע האב מפורשות כי לא יוכל לקיים מפגשים בהיקף גדול יותר, בין השאר נוכח אילוצי העבודה ושלושת ילדיו הצעירים, ואלה דבריו:

"אני לא יכול לאסוף את הילדים מבית הספר בימי שלישי, אני לא נייד.

אני יכול רק אחה"צ. בבוקר אני מתחיל לעבוד בשעה 07:30 ביבנה.

המעסיק שלי מגלה גמישות.

בימי מפגש עם הילדים אני מסיים בשעה 14:30 אך בימים אחרים

אני מסיים בשעה 19:00. בימי שישי אני עובד עד שעה 15:30.

ביום חמישי אני לא יכול, זה יום אינטנסיבי בעבודה ויש לי גם שיעור תורה"

בכל הכבוד הראוי, אין כל הצדקה לעמדה זו. האב רשאי כמובן להקים משפחה חדשה, אך עליו לגלות אחריות ולקיים זמני שהות קבועים ומשמעותיים גם עם ילדיו הגדולים יותר. חרף הצהרותיו כי רצונו לפגוש בהם הן בימות החול והן בשבתות, לא השכיל לעשות כן.

באשר להשלכת זמני השהות על היקף החיוב במזונות, בבע"מ 919/15 מפנה בית המשפט העליון (כב' השופט פוגלמן) להמלצות ועדת שניט בהן נקבע, בין השאר, כי חלוקת זמני שהות בה מתקיימים זמני שהות משך חמישה ימי הורות מלאים בשבועיים (היינו לרבות לינה), מצדיקה בחינה מחדש של נטל החלוקה בדמי המזונות. עוד נפסק כי זמני שהות בהיקף נמוך מהממוצע (פעם - פעמיים בשבוע אחר הצהריים ובשבתות אחת לשבועיים) מצדיקים הטלת שיעור חיוב גבוה יותר על ההורה שבחר בכך.

ר' פסק דינו של סגן הנשיאה כב' השופט נחשון פישר בתלה"מ 37134-01-22 (נבו 23/6/22);

ור' גם פסק דינו של כב' השופט ארז שני במסגרת תלה"מ 13-78-09-18 (נבו, 26/4/20).

בעניין שלפנינו, כאשר האב פוגש בילדים פעם בשבוע בלבד למשך כשעתיים, ללא לינה. מדובר בהיקף זמני שהות מצומצם במיוחד, הנופל מן המינימום המקובל. המשמעות היא כי הנטל המוטל על האם כבד במיוחד, ומצדיק הגדלת היקף החיוב.

  1. באשר לשיעור החיוב של האב במזונות הילדים:

לאור היחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים כפי שפורט לעיל, בשים לב למצב הכלכלי בביתו של כל אחד מההורים ונוכח ההיקף המצומצם של זמני השהות עם האב, יועמד שיעור חלקו על 80%. משעה שצרכי כל קטין עומדים על 2,000 ₪ לחודש, חלקו של האב עומד על 1,600 ₪ לחודש ובסה"כ 3,200 ₪ לחודש לשני ילדיו.

לאור האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:

  1. בגין התקופה שממועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך ביום 7/2/19 ישלם האב למזונות שני הקטינים סכום של 3,200 ₪ לחודש, היינו 1,600 ₪ לכל אחד מהילדים.
  2. סכום זה ישולם עבור כל ילד עד הגיעו לגיל 18 או עד סיום לימודיו בבית הספר התיכון, לפי המאוחר. במהלך השירות הצבאי (חובה בלבד) או השירות הלאומי, ישלם האב למזונותיו של כל ילד 1/3 מהסכום שהיה עליו לשלם עד לאותו מועד.
  3. התשלומים יישאו הפרשי הצמדה למדד שפורסם ביום 15/1/19 אשר יעודכן אחת לשלושה חדשים ללא חיוב רטרואקטיבי. תשלומים שלא יבוצעו כסדרם יישאו ריבית נוסף על הפרשי ההצמדה.
  4. הוצאות חינוך נוספות, כגון חוג לכל ילד בעלות עירונית ושיעורים פרטיים לפי המלצת המורה; כמו גם הוצאות בריאות שאינן ממומנות על ידי קופת החולים ומומלצות על ידי הרופא המטפל, ישולמו באופן שווה , ישירות לגורם המטפל. דרישת התשלום תועבר בכתב תוך 30 יום ממועד ביצועה, לכל המאוחר, בצירוף אסמכתא.
  5. קצבת הילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי תועבר לאם, למימון בילויים של הילדים.
  6. באשר להוצאות, האב ישלם הוצאות האם בגובה 5,000 ₪. הואיל ושני הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ייגבו תשלומים אלה רק לאחר תשלום מלוא דמי המזונות.

פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים בתוך 48 שעות ממועד המצאתו לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תשפ"ב, 09 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.