לפני כב' השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא | |
התובעת: | האם |
הנתבע: | האב |
פסק דין |
עניינו של פסק דין זה בתביעת אם להגדלת דמי המזונות עבור שני קטינים שגילאיהם מעל שש שנים, בטענה כי האב אינו מקיים זמני השהות כסדרם, ההוצאות החדשיות עלו וההכנסות פחתו. האב טוען כי עושה כמיטב יכלתו אך גם מצבו דחוק, שכן נישא מחדש ונולדו לו ילדים נוספים.
להלן עיקרי הדברים:
הבן הבכור נולד ביום 29/10/06 והבן הצעיר נולד ביום 19/12/08.
עיקרי טענות האם:
עיקרי טענות האב:
דיון והכרעה:
א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו בה ערב הפירוד;
ב. היכולות הכלכליות של ההורים (הכנסותיהם הפנויות של ההורים מכלל המקורות שלרשותם, לרבות שכר מעבודה ורכוש, בניכוי הוצאות מדור ומחיה).
ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.
ד. חלוקת זמני שהות בפועל, בשים לב להיקף המקובל.
על יסוד כל אלה, ייקבעו חלקו היחסי של כל הורה בדמי המזונות של הילדים.
ר' דברי כב' השופטת לוין בעמ"ש (ב"ש) 67723-10-18 פלוני נ' פלונית (נבו, 2.6.19)
וכן פסיקת כב' השופטת שבח בבע"מ (מרכז) 32172-11-17 ש' נ' ש' (נבו, 10.1.19).
צרכי המחיה של כל קטין, לרבות בגין מזון, ביגוד והנעלה, בריאות ונסיעות, בשים לב לכך שמדובר בשני ילדים , יועמדו על סכום כולל בגובה 1,400 ₪ לחודש לכל קטין, כפי שנפסק לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעמ"ש 30516-10-18 י.ר נ' ש.ר (נבו, 2/6/19). יצויין כי האם בהגינותה העידה כי לקטינים אין צרכים מיוחדים והיא אף מנסה לנצל את ההטבות שניתן לקבל (עמ' 18 לפרוטוקול). תשלומים עבור בילויים ימומנו מתוך קצבת הילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי, אשר תועבר ישירות לאם.
ביחס למדור עצמו: במועד פסק הדין הקודם, התגוררו הקטינים והאם בדירת עמיגור, תמורת 350 ₪ לחודש, בעוד שכיום מתגוררים בדירה שכורה. אשר לסיבת המעבר, אין מקום לקבל טענת האב לפיה היה על הילדים להישאר בדיור ציבורי. טענתו כי המעבר נעשה על מנת להגדיל את המקום המיועד לעסק הקוסמטיקה שמנהלת האם לא הוכחה, האב לא הציג כל ראיה בעניין זה ואף לא הפנה לאם שאלות בעניין זה בחקירתה הנגדית. נמצא כי יש מקום לקבל טענת האם כי הדבר נדרש, בין השאר, על מנת לספק לכל ילד חדר משלו, מקום בו מדובר בשני נערים מתבגרים.
באשר לעלויות, במועד הגשת כתב התביעה בהליך זה, התגוררו הילדים עם האם ברח' ש' בעיר א' תמורת שכר דירה בגובה 2,900 ₪ לחודש, מתוכם קיבלו סיוע בשכר דירה בסך 1,170 ₪ לחודש. בדיון מיום 10/10/19 הצהירה האם כי משלמת 3,150 ₪ ודמי ועד בית בסך 150 ₪ לחודש. בהמשך העתיקה מקום מגוריה לרחוב מ' באותה עיר, שם נדרשה לשלם 3,300 ₪ לחודש, כאמור בהסכם השכירות מיום 28/4/20 אשר צורף להרצאת הפרטים. בישיבת ההוכחות מיום 7/4/21 העידה כי עודנה מקבלת סיוע בשכר דירה בגובה 870 ₪ לחודש (עמ' 16 לפרוטוקול). בישיבה מיום 14/7/22 בעניין זמני השהות העידה כי נדרשת לשלם 3,300 ₪ לחודש בגין שכר הדירה ומקבלת סיוע בשכר דירה בגובה 983 ₪ לחודש. נמצא כי הוצאות המדור בניכוי סיוע בשכר דירה הן 2,300 ₪ לחודש.
ביחס להוצאות אחזקת המדור: האם לא צירפה אסמכתאות להוצאות הבית. בישיבת ההוכחות מיום 7/4/21 העידה (בעמ'14 ) כי משלמת עבור ארנונה 495 ₪ לחדשיים, עבור חשמל 400-600 ₪ לחודש, עבור מים 200 ₪ לחודש, עבור גז 110 ₪ לחודשיים, עבור ועד בית וועד 150 ₪ לחודש, עבור כבלים 297 ₪ לחודש ועבור טלפונים 72 ₪ לחודש. בהעדר אסמכתאות, בשל זכאותה העקרונית להנחה בארנונה מעצם זכאותה לסיוע בשכר דירה ובשים לב לסכומים המקובלים בעניין זה, יועמדו הוצאות אלה על 900 ₪ לחודש סה"כ.
הוצאות המדור ואחזקתו גם יחד, לאור האמור, עומדות על 3,200 ₪ לחודש סה"כ. הואיל ובדירה מתגורר גם בעלה של האם, יועמד חלקם של שני הילדים על 25%, קרי 800 ₪ לשניהם, היינו 400 ₪ לחודש לכל קטין.
הקטינים לומדים בבתי ספר ממלכתיים רגילים. במועד ישיבת ההוכחות הבן הבכור למד בכיתה ט' בכיתת אומ"ץ; והבן הצעיר אמור היה לחזור על לימודיו בכיתה ו' לאחר שאובחן כבעל קשיי קשב וריכוז ואף בעל בעיות רגשיות (עמ' 14-15 לפרוטוקול)
נוכח האמור, יועמדו צרכי החינוך של כל ילד על 200 ₪ לחודש בגין ההוצאות השוטפות. בגין הוצאות חריגות, מתחום הבריאות או החינוך, יישאו ההורים בתשלום שווה בשווה.
מן האמור לעיל עולה כי צרכיו של כל קטין עומדים על 2,000 ₪ לחודש.
לגבי הכנסותיו: בישיבת קדם המשפט הראשונה העיד האב כי מפעיל עסק למזון ושמו יחד עם רעייתו, בו משתכר 10,000 ₪ לחודש ועובד מהשעה 09:00 ועד 23:00 למעט שישי ושבת (עמ' 3 לפרוטוקול). בישיבת קדם המשפט השניה טען כי העסק נמצא בהפסדים והכנסתו עומדת על כ- 8,500 ₪ לחודש.
בהרצאת הפרטים שהגיש עובר לישיבת ההוכחות ציין כי בסמוך לפרוץ הקורונה נסגר העסק, הוא עצמו היה זכאי לדמי אבטלה בגובה 6,137 ₪, אך בפועל בשל חוב למוסד לביטוח לאומי קיבל 3,900 ₪ לחודש בלבד. בישיבת ההוכחות מיום 7/4/21 העיד כי אמור להתחיל לעבוד כשכיר במסעדה ואמור להשתכר 10,000 ₪ (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 19-20). בישיבה האחרונה שהתקיימה ביום 14/7/22 בעניין זמני השהות, העיד כי עובד בעסק של אבי רעייתו, שיווק סיטונאי של ירקות ופירות בעיר יבנה מהשעה 07:30 ועד לשעה 19:00 (למעט יום ג' בו פוגש בקטינים), כאשר שכרו עומד על 8,000 ₪ לחודש (עמ' 22).
יצויין כי האב לא צירף דפי חשבון ותדפיסי בנק או כרטיסי אשראי לא לכתב ההגנה וגם לא להרצאת הפרטים, בטענה כי מירב התנהלותו היא במזומן. הלכה למעשה, לאור היקף השעות ובשים לב לקרבה המשפחתית, יש להניח כי שכרו ההתחלתי עומד על כ- 10,000 ₪ חודש, שאם לא כן, לא היתה כל הצדקה לעבור למקום עבודה אחר. אפשר כי בפועל הכנסתו גבוהה יותר.
לגבי הוצאותיו: בגין מדור, האב טען בתחילה כי נדרש לשלם שכר דירה בגובה 2,500 ₪ עבור דירה השייכת להורי רעייתו, כאשר התשלום נעשה במזומן או בקיזוז משכר העבודה של רעייתו העובדת אצל אביה (עמ' 19 לפרוטוקול). גם בעניין זה, האב לא הציג חוזה שכירות או אסמכתא לתשלום, ועם זאת, יש להכיר בזכותו הבסיסית לשכור דירה למגוריו. את הוצאות אחזקת המדור ניתן להעמיד על 900, כך שהסכום הכולל הוא 3,400 ₪ לחודש.
הואיל ובדירה נמצאת גם רעייתו, יש להעמיד חלקו בגין רכיב זה על 1,700 ₪ לחודש.
בגין הוצאותיו האישיות, יש להניח כי זקוק ל- 2,000 ₪ לחודש, כמקובל. אשר לטענתו כי נזקק להוצאות עבור נסיעות, בשל היותו לקוי ראיה נטול רשיון נהיגה, בישיבה מיום 14/7/22 העיד כי מתנייד בתחבורה ציבורית (עמ' 23 שורה 4) בנוסף הודה כי בבעלות רעייתו מכונית פרטית ויש להניח כי מסתייע בה מדי פעם בפעם. לפיכך, הוצאות אלה יובאו בחשבון במסגרת ההוצאות האישיות הכלליות ואינן מצדיקות הפחתה נוספת.
בגין ההוצאות הנדרשות עבור שלושת הילדים שנולדו לו ולרעייתו השניה, בישיבה מיום 14/7/22 בעניין זמני השהות העיד בדבר היותו אב לשלושה ילדיו נוספים אשר נולדו לו מרעייתו השניה, וחזקה עליו כי כלכל צעדיו בהתאם על מנת לפרנסם כנדרש. בדיון ההוכחות מיום 7/4/21 העיד כי רעייתו עבדה כמנהלת אצל אביה בסיטונאות ירקות והשתכרה 7,000 ₪ לחודש במזומן (עמ' 18, ש' 31 -32 לפרוטוקול). בדיון בעניין זמני השהות מיום 14/7/22 העיד כי רעייתו עובדת במשרד העוסק בהחזרי מס ומשתכרת 8,000 ₪ עד 10,000 ₪ לחודש (עמ' 23 , ש' 2 לפרוטוקול). בהנחה כי צרכיו של כל אחד משלושת ילדיו הנוספים עומדים על כ- 2,000 ₪ לחודש, בדומה לצרכי שני ילדיו הגדולים (מושא הליך זה) יש בהכנסותיה של רעייתו כדי לסייע בפרנסם, בשים לב לכך שגם היא נדרשת לממן 1,700 ₪ בגין המדור ואחזקתו ועוד 2,000 ₪ בגין הוצאותיה האישיות.
כלל הוצאות האב, לאור האמור, בגין מחיה, מדור ואחזקתו, עומדות על 3,700 ₪ לחודש.
הכנסתו הפנויה של האב, נוכח האמור לעיל, תועמד על 6,300 ₪ לחודש.
ביחס להכנסותיה: האם עוסקת בקוסמטיקה, חרף היותה בעלת מחלה גופנית.
בגין מחלתה מקבלת קצבת נכות אשר במועד הגשת כתב התביעה עמדה על 3,920 ₪ ובמועד ישיבת ההוכחות עמדה על 5,127 ₪ לחודש, על פי אישורי המוסד לביטוח לאומי אשר צורפו להרצאת הפרטים האחרונה. בישיבה האחרונה בעניין זמני השהות העידה כי הקצבה עומדת על 5,600 ₪ לחודש, עד אוקטובר 2022. בשלב זה, זהו הנתון עליו ניתן להתבסס.
בשנת 2012 החלה להפעיל עסק לקוסמטיקה שפעל לסירוגין. בישיבת קדם המשפט הראשונה הצהירה כי מצויה בהליך חדלות פירעון וטרם קיבלה אישור להמשיך ולנהל העסק. בישיבת קדם המשפט השניה העידה כי בחודש 2/20 פתחתה העסק מחדש (עמ' 16 שורה 28). בישיבת ההוכחות מיום 7/4/21 העידה כי בוחנת את המשך צעדיה בעסק נוכח הירידה בכמות הלקוחות, כאשר היא עצמה עוברת שינויים ותהליך שיקום והכוונה מקצועית (עמ' 14 לפרוטוקול). עם זאת, הודתה כי העסק עדיין פתוח (עמ' 17 שורה 4). בישיבה האחרונה מיום 14/7/22 בעניין זמני השהות העידה כי משתדלת להקים את העסק מחדש ולקבל לקוחות בשעות אחר הצהריים, אך הכנסותיה עודן מינימליות ביותר.
עיון בדפי החשבון אינו מצביע על הכנסות או העברות בביט, אך מלמד כי בחודש 5/20 הועברו לחשבונה ממס הכנסה שני תשלומים בסכום כולל של 4,499 ₪; בחודש 7/20 הועברו שלושה תשלומים המסתכמים ב- 2,954 ₪; ובחודש 8/20 הועברו אליה שני תשלומים בסכום כולל של 5,122 ₪. האם טענה כי מדובר בהחזרים בשל שנים קודמות בעוד האב טען כי מדובר במענקי קורונה. הואיל ומענקי הקורונה החלו להיות משולמים בחודש יולי 2020, יש להניח כי התשלום בחודש מאי אינו קשור לעניין זה והוא בגדר החזר מקדמות, המעיד על ירידה בהכנסות. התשלום בחדשים יוני ואוגוסט עומדים על כ- 8,000 ₪, בגין חמשת חמשת החדשים אשר חלפו מפרוץ מגיפת הקורונה במרץ 2020. היינו מדובר בכ- 1,600 ₪ לחודש. הלכה למעשה יש להניח כי הכנסתה של האם גבוהה מעט יותר ועומדת על כ- 2,000 ₪ לחודש.
הכנסותיה הכוללות של האם, נוכח האמור לעיל, יועמדו על 7,600 ₪ לחודש.
ביחס להוצאותיה:
בגין מדור ואחזקתו, כפי שצויין לעיל, משלמת 3,200 ₪ לחודש. האם מתגוררת עם בעלה הנוכחי. בעלה משתכר 5,900 ₪ ומתוכם משלם 5,100 ₪ עבוד מזונות ילדיו (עמ' 3). הואיל ומתגוררת בדירה השכורה עם בעלה, יועמד חלקה של 1,600 ₪ לחודש.
בגין הוצאות מחיה בסיסיות, יש להניח כי נדרשים לה 2,000 ₪ לחודש, בדומה לאב.
בגין חובותיה שילמה האם 600 ₪ לחודש החל ביום 30.11.20 במסגרת הליך חדלות הפירעון (פש"ר 57330-11-18) אשר הסתיים ביום 22.3.22 בצו הפטר .
כלל הוצאות האם, בגין מחיה, מדור ואחזקתו, עומדות כיום על 3,600 ₪ לחודש.
הכנסתה הפנויה של האם, נוכח האמור לעיל, תועמד על 4,000 ₪ לחודש.
על פני הדברים, הכנסתו הפנויה של האב עומדת על שיעור 61% בעוד הכנסתה הפנויה של האם עומדת על 39%. לצד דברים אלה יש לציין כי רעייתו של האב משתכרת כמוהו ועושה שימוש בהכנסותיה על מנת לפרנס את ילדיהם המשותפים, בעוד בעלה של האם משתכר שכר מינימום ומשתמש בהכנסתו כדי לפרנס את חמשת ילדיו מנישואיו הראשונים. נוסף על נתונים אלה, יש לבחון את זמני השהות, כפי שיפורט להלן.
בפסק הדין שניתן עוד ביום 1/11/16 ואף בפסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים ביום 2/1/20 זמני השהות של האב עם הילדים אמורים להתקיים בכל יום שני אחר הצהריים ובשבתות אחת לשבועיים, מיום שישי בצהריים ועד מוצאי השבת.
הלכה למעשה, האב לא קיים זמני השהות כסדרם. משך כמחצית השנה כלל לא פגש בילדים ואף לא שוחח עימם טלפונית. הלכה למעשה רק בזכות ההליך בו פתחה האם ביום 6/10/21 חזר לפגוש בילדים, אך זאת רק פעם בשבוע, ביום שלישי אחר הצהריים. במסגרת ההליך הודיע האב מפורשות כי לא יוכל לקיים מפגשים בהיקף גדול יותר, בין השאר נוכח אילוצי העבודה ושלושת ילדיו הצעירים, ואלה דבריו:
"אני לא יכול לאסוף את הילדים מבית הספר בימי שלישי, אני לא נייד.
אני יכול רק אחה"צ. בבוקר אני מתחיל לעבוד בשעה 07:30 ביבנה.
המעסיק שלי מגלה גמישות.
בימי מפגש עם הילדים אני מסיים בשעה 14:30 אך בימים אחרים
אני מסיים בשעה 19:00. בימי שישי אני עובד עד שעה 15:30.
ביום חמישי אני לא יכול, זה יום אינטנסיבי בעבודה ויש לי גם שיעור תורה"
בכל הכבוד הראוי, אין כל הצדקה לעמדה זו. האב רשאי כמובן להקים משפחה חדשה, אך עליו לגלות אחריות ולקיים זמני שהות קבועים ומשמעותיים גם עם ילדיו הגדולים יותר. חרף הצהרותיו כי רצונו לפגוש בהם הן בימות החול והן בשבתות, לא השכיל לעשות כן.
באשר להשלכת זמני השהות על היקף החיוב במזונות, בבע"מ 919/15 מפנה בית המשפט העליון (כב' השופט פוגלמן) להמלצות ועדת שניט בהן נקבע, בין השאר, כי חלוקת זמני שהות בה מתקיימים זמני שהות משך חמישה ימי הורות מלאים בשבועיים (היינו לרבות לינה), מצדיקה בחינה מחדש של נטל החלוקה בדמי המזונות. עוד נפסק כי זמני שהות בהיקף נמוך מהממוצע (פעם - פעמיים בשבוע אחר הצהריים ובשבתות אחת לשבועיים) מצדיקים הטלת שיעור חיוב גבוה יותר על ההורה שבחר בכך.
ר' פסק דינו של סגן הנשיאה כב' השופט נחשון פישר בתלה"מ 37134-01-22 (נבו 23/6/22);
ור' גם פסק דינו של כב' השופט ארז שני במסגרת תלה"מ 13-78-09-18 (נבו, 26/4/20).
בעניין שלפנינו, כאשר האב פוגש בילדים פעם בשבוע בלבד למשך כשעתיים, ללא לינה. מדובר בהיקף זמני שהות מצומצם במיוחד, הנופל מן המינימום המקובל. המשמעות היא כי הנטל המוטל על האם כבד במיוחד, ומצדיק הגדלת היקף החיוב.
לאור היחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים כפי שפורט לעיל, בשים לב למצב הכלכלי בביתו של כל אחד מההורים ונוכח ההיקף המצומצם של זמני השהות עם האב, יועמד שיעור חלקו על 80%. משעה שצרכי כל קטין עומדים על 2,000 ₪ לחודש, חלקו של האב עומד על 1,600 ₪ לחודש ובסה"כ 3,200 ₪ לחודש לשני ילדיו.
לאור האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים בתוך 48 שעות ממועד המצאתו לצדדים.
ניתן היום, י"ב אב תשפ"ב, 09 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.