כבוד השופט חננאל שרעבי | ||
מבקש | ד. ב | |
נגד | ||
משיבה | א. ב | |
החלטה |
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת לירון זרבל קדשאי) בתיק תלה"מ 1690-08-22 מיום 10.11.2022 (להלן: "התיק קמא" ו- "ההחלטה קמא", בהתאמה), במסגרתה נפסק תשלום מזונות זמניים, מדור ואחזקתו עבור הקטינה. בקשת רשות הערעור הופנתה כלפי רכיב המדור בלבד, כפי שיפורט להלן.
רקע וההחלטה קמא
2. המבקש והמשיבה (להלן גם: "הצדדים") נישאו כדמו"י בשנת 2021 והורים לקטינה, כבת שישה חודשים, אשר פרטיה בכותרת. בסמוך לאחר הנישואין נפרדו הצדדים והמחלוקות בין השניים מתבררות בבית הדין הרבני.
3. ביום 1.8.22 הגישה המשיבה כאן את התובענה קמא, לחיוב המבקש כאן במזונות ומדור הקטינה וכן לסעד כספי להשבת הוצאות – מחצית מעלות רכישת הציוד הראשוני עבור הקטינה, בסך של כ- 8,500 ₪.
4. ביום 7.8.22 הגישה המשיבה "בקשה דחופה לפסיקת דמי מזונות ומדור זמניים לקטינה" בתיק קמא.
5. המשיבה טענה בבקשתה קמא, כי היא עזבה בעל-כורחה את יחידת הדיור בה התגוררו הצדדים בצמוד לבית הוריו של המבקש, שכרה דירה ואף נאלצה לרכוש את מלוא המיטלטלין הדרושים לה ולקטינה. מאז לידת הקטינה, מגיע המשיב לבקרה מעת לעת, ומעביר לידה 1,500 ₪ מידי חודש עבור מזונות הקטינה.
המשיבה משתכרת לטענתה כ- 11,000 ₪ לחודש ומצויה בחופשת לידה. לדבריה המבקש עצמאי ומוכּר בתחומו. המשיבה העריכה את שיעור השתכרות המבקש בסך 35,000 ₪ נטו מידי חודש.
את צרכי הקטינה העמידה המשיבה ע"ס 4,200 ₪; את דמי המדור העמידה ע"ס 6,250 ₪ מתוכם 3,300 עבור שכר דירה. חלקו של המבקש בדמי המדור הועמד על 1,875 ₪.
6. המבקש טען בתשובתו בתיק קמא, כי הוא משתכר 4,000 ₪ בלבד, ודרישותיה של המשיבה מופרזות ואינן תואמות את רמת החיים הצנועה של הצדדים. לדבריו כל מתנות החתונה, לרבות כספים בסך של כ- 170,000 ₪, הופקדו בחשבונה של המשיבה והוברחו. את בית העסק הקים בסיוע הלוואה ממט"י, והוא ספג הפסדים בעקבות משבר הקורונה – עד שנאלץ לעבוד בניקיון בתים. הוא עודנו מתגורר ביחידת הדיור בבית הוריו.
7. ביום 10.11.2022 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשת המזונות הזמניים, להלן הסעיף עליו מבקש המבקש לערער, בבקשת רשות ערעור זו:
"9. על בסיס האמור, בשים לב לגילה של הקטינה ולחובתו המוחלטת של המשיב לשאת במזונותיה, והן לשיעור השתכרות המבקשת ונשיאתה במלוא עול הטיפול בקטינה, אני קובעת כדלקמן:
...".
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
8. להלן תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור:
א. טעה בית משפט קמא כשהתעלם מהעובדה כי טרם פרידתם, הצדדים התגוררו בחדר בגודל 22 מ"ר, חלק בלתי נפרד מבית הורי המבקש. חשבונות המים והחשמל שולמו על ידי הורי המבקש; מזון וכביסה סופקו אף הם על ידי הורי המבקש.
ב. לימים החליטה המשיבה על דעת עצמה לשכור דירת שלושה חדרים ולשלם עליה שכר דירה חודשי בגובה 3,300 ₪; אין הלימה ואף לא מידתיות בין דרישתה המוגזמת לנשיאה בהוצאות המדור לבין אורח חייהם הצנוע של הצדדים.
ג. אין לחייב את המבקש בגובה שכירות בסך לא מבוטל, שאין ידו משגת ואין לו האמצעים לשאת בסכום כזה; המבקש ממשיך להתגורר בדירת החדר בבית הוריו.
ד. נפלה טעות בחישוב האריתמטי של בית משפט קמא, שעה ש-30% מגובה השכירות עומד על סך של 990 ₪ בלבד, ולא כפי שנפסק.
דיון והכרעה
9. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
להלן אנמק החלטתי.
10. ראשית, נזכיר כי עסקינן בהחלטה זמנית של בית משפט קמא, העוסקת ברכיב המדור בפסיקת מזונות זמניים.
הלכה פסוקה היא לענין מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטת מזונות זמניים, על-פיה רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה, בבואו לקבוע מזונות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.
ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על אודות מזונות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית.
התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא מזונות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים. הגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בבואה לבקר החלטת הערכאה המבררת.
בכל מקרה, החלטת מזונות זמניים אינה סופית. ככל שיתברר לאחר שמיעת ראיות שנפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, ניתן לשנות זאת לעבר ולעתיד.
חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית, שומה על ערכאת הערעור להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים, אלא אם כן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן.
לעניין זה ראה:
בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 27.4.11).
בע"מ 1326/12 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 28.3.12).
רמ"ש (חי') 34826-10-18 פלוני נ' אלמונית (ניתן ביום 17.10.18).
לא מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים.
11. זאת ועוד – מלשונו של סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, עולה כי ככלל לא יידונו השגות הצדדים על "החלטות אחרות" (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור, להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.
12. תקנה 150 לתקנות קובעת כי אף אם צד להליך לא ערער על החלטה אחרת עם נתינתה, פתוחה בפניו הדרך להשיג עליה בזכות עם סיום ההליך, במסגרת ערעורו על פסק הדין.
13. בהלכה הפסוקה יושמה הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט (שעוסקת ברשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי המוגשת בפני בית המשפט העליון, אך זהה במתכונתה בכל הנוגע לתנאים הקבועים בהוראות סעיף 52(ב) לחוק, בהם צריך מבקש רשות הערעור לעמוד) באופן שנקבע כי יהיה מקום ליתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" רק כאשר בכוחו של המבקש להראות כי הדיון בערעור עליה נחוץ, על אף שההליך העיקרי טרם הגיע לסיומו.
14. מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו, האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעה עשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תמנע קיומו של הליך שגוי; מקרים נדירים בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, באופן שנפתח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין.
ראו לעניין זה:
רע"א 6523/19 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 14 (3.2.20) – (אמנם החלטה זאת מתייחסת לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, אך ניתן להשליך ממנה על סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, ועמדנו לעיל על דמיון הוראות שני הסעיפים הנ"ל).
רמ"ש (ת"א) 14272-05-17 י.ש נ' כ.ש (החלטתו של כב' השופט שוחט מיום 29/6/17, ובה מסוכמת ההלכה בנדון עם אסמכתאות נוספות).
רמ"ש (חי') 59194-10-18 פלונית נ' אלמוני (21.11.2018).
15. בנסיבות המקרה הנדון לא מצאתי כי בהחלטת בית משפט קמא, במסגרתה פסק לקטינה כבת חצי שנה דמי מדור ואחזקתו בסך של 1,400 לחודש, יש טעות המחייבת כבר בשלב זה את התערבות ערכאת הערעור.
כמתואר בבקשת רשות הערעור, המשיבה עזבה את בית מגורי הצדדים ושכרה עבורה ועבור הקטינה דירה בת שלושה חדרים בעלות של 3,300 ₪ לחודש. אני סבור כי מדובר בהוצאה סבירה ומידתית עבור שתי נפשות במציאות הקיימת במדינת ישראל.
העובדה כי המבקש ממשיך להתגורר ביחידת הדיור בבית הוריו, וכי המשיבה והקטינה התגוררו עמו, עד לפרידת הצדדים, באותה יחידת דיור, אין בה להעלות או להוריד מזכותה של המשיבה לשכור דירת מגורים לרווחתה ולרווחת הקטינה.
במצב דברים זה לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה מקבלת ההחלטה קמא.
16. בקשת רשות הערעור דנן אף טען המבקש כי נפלה טעות בהחלטה קמא, שכן השתתפות בשיעור של 30% בדמי מדור (כנהוג בפסיקה במקרה של ילד אחד) נותן סך של 990 ₪ בלבד.
דא עקא שנעלם כנראה מעיניי המבקש, כי במקרה דנן נפסקו לא רק דמי מדור אלא גם אחזקת מדור. מכאן שבשלב זה של ההליך, אין מקום להתערב אף בפסיקת סכום זה.
17. לאור האמור לעיל, ניכר כי השופטת קמא שקלה שיקולים רלוונטיים בבואה להכריע בגובה החיוב במזונות, לרבות דמי המדור ואחזקתו, תוך ראיית התמונה הרחבה, ככל האפשר בנסיבות התיק קמא והצדדים.
יחד עם זאת וכאמור לעיל, מדובר בהחלטה זמנית בלבד. היינו אינה סופית ומועדת לשינוי. עוד נזכיר, כי החלטת מזונות זמניים היא כספית במהותה, וככזו היא הפיכה. ככל שיתברר במהלך הישיבות הקרובות ו/או לאחר שמיעת ראיות כי נפלה טעות בקביעת גובה דמי המדור ואחזקתו, ניתן יהיה לתקן זאת על ידי שינוי הסכומים לעבר לעתיד.
סוף דבר
18. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
19. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ערבון שהפקיד המבקש יוחזר לו באמצעות בא כוחו.
החלטה זאת מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, י"ז כסלו תשפ"ג, 11 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
