ביהמ"ש השלום בקריות, השופט צבי כוחן: החלטה בבקשה לסילוק על הסף של התובענה מנימוקים: התובענה עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, היעדר עילה, היעדר יריבות ועוד (ת"א 16382-06-22)

1. בפני בקשה לסילוק על הסף של התובענה שהוגשה כנגד המבקשת, מן הנימוקים הבאים: התובענה עושה שימוש לרעה בהליכי משפט כמשמעו בתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"); היעדר עילה; היעדר יריבות; וכן היות התביעה טורדנית וקנטרנית בהתאם לתקנה 41 לתקנות.

תמצית הטענות בתובענה נשוא הבקשה:

1. המשיב הגיש ביום 8.06.22 תביעה כספית בגין הפרת הוראה חקוקה ע"ס 100,000 ₪ כנגד המבקשת, כאשר טענתו המרכזית היא כי "עניינה של תובענה זו בקליפת אגוז הינה קבלת דבר במרמה וקשירת קשר לביצוע פשע ותו לא".
2. על פי כתב התביעה, המשיב מצוי בהליכי גירושין מפרודתו (להלן: "הפרודה") מזה כשנה. למשיב ולפרודה בת משותפת, שפקדה את "גן X" אשר בבעלות המבקשת.
3. נטען, כי הפרודה בחרה לרשום את הבת הקטינה לגן זה.
4. המשיב צירף לתובענתו העתק ההסכם עם המעון, עליו חתומה הפרודה.
5. המשיב הוסיף, כי פרודתו מסרה לו, שהעלות החודשית עבור הגן היא 2,800 ₪ לחודש בהתאם לפירוט בכתב יד שהציגה לו ובחותמת הגן (העתק מסמך זה צורף גם כן), ולפיו העלות החודשית לגן הינה 2,700 ₪ ובתוספת 100 ₪ לחודש עבור חוגים.
6. עוד מסרה לו הפרודה, כי היא מעבירה לגן שיקים מראש בהתאם לדרישת בעלת הגן, היא המבקשת (צורפו העתקי קבלות מאת הגן עבור תשלומים שהתקבלו, וכן העתקי שיקים משוכים מחשבון הפרודה לפקודת הגן, בהם שולם שכר הלימוד לגן).
7. המשיב הוסיף וטען, כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, הדן בענייניו אל מול פרודתו, נקבע, כי עליו לשאת ב- 80% מהוצאות חינוך הבת הקטינה, ולכן הוא מעביר לפרודתו מידי חודש את הסך המתאים (2,240 ₪) בהעברה בנקאית (המשיב צירף לתובענה העתקי העברות שביצע לחשבון הבנק של פרודתו עבור הוצאות החינוך).
8. לטענת המשיב, בחודש פברואר 2022 גילה במהלך שיחה שלו עם המבקשת, כי המבקשת משיבה לפרודה 100 ₪ מידי חודש במזומן, כך שהתשלום עבור הגן עומד על 2,700 ₪ ולא 2,800 ₪, כפי שהוצג לו כאמור על-ידי הפרודה (המשיב צירף תמלול שיחות שלו עם המבקשת והעתקי שיחות ווטצאפ).
9. המשיב טוען, כי המבקשת הציגה מצג שווא שיקרי וכוזב כלפיו, בניסיון ליטול ממנו כספים במרמה, ומתוך ניסיון להתעשר כפליים על חשבונו, שכן לא הייתה למבקשת כל כוונה להשיב לו את הכספים או לעדכנו, כי נטלה ממנו כספים שלא כדין.
10. המשיב מבסס תביעתו על סעיף 63(א) לפקודת הנזיקין לעניין הפרת חובה חקוקה תוך הפנייה לסעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. עוד הפנה לסעיף 52 לפקודת הנזיקין, שעניינו גזל, תוך תרמית והטעייה.
11. לעמדתו עוולות אלה מקנות לו הזכות לקבלת פיצוי מהמבקשת, בסכום העומד על 100,000 ₪ כאמור.

טענות הצדדים:

1. המבקשת טוענת בבקשתה לסילוק על הסף, כי המקרה דנן הינו מהחריגים בהם יש הצדקה להורות על סילוק תביעה על הסף.
2. לטענתה, התביעה עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, כמשמעותו בתקנה 4 לתקנות.
3. המבקשת מפרטת, כי התובענה הינה תביעת סרק, תוך דרישה לפיצויים מופרכים ומופרזים שאינם קשורים למציאות, כאשר המשיב, אדם אמיד, מנצל משאבים משפטיים הניתנים לו ללא תשלום על ידי אחיו (עו"ד), שמייצגו במסגרתם, והכל תוך ניסיון להפחיד את המבקשת וכניסיון להפעיל לחצים על פרודתו כחלק "ממלחמת הגירושין" ביניהם.
4. עוד הוסיפה וטענה, כי המשיב הגיש תביעה דומה כנגד פרודתו, שנדחתה, ומצויה כעת בהליכי ערעור בבימ"ש המחוזי.
5. המבקשת מציינת בבקשתה, כי היא הייתה הבעלים של הגן "X", שנסגר לפעילות באוגוסט 2022. הבת הקטינה של המשיב והפרודה אכן פקדה את הגן, לאחר שפרודתו של המשיב חתמה על הסכם רישום לגן, ומסרה המחאות משוכות מחשבונה האישי ע"ס 2,800 ₪ לחודש בהתאם לשכר הלימוד המוסכם, עבור כל חודשי השנה מראש.
6. עוד מסרה המבקשת, כי במהלך שנה"ל פגשה את המשיב כפעמיים בשבוע, עת היה מגיע לאסוף את הבת בסוף יום הלימודים.
7. למבקשת ידוע מצבם הזוגי של המשיב ואשתו, וכי הם מצויים בהליכי פירוד, אך היא אינה מעורבת בנעשה ביניהם.
8. כמו-כן, כאשר ביקש המשיב לשנות את אופן תשלום שכ"ל, כך שהוא ישלם אותו, מסרה כי עליו להתנהל מול פרודתו בעניין זה.
9. עוד הוסיפה וטענה, כי נרשמו לגן עוד שלושה ילדים נוספים בעקבות המלצותיה של הפרודה. לכן רצתה המבקשת לתגמל אותה ב- 100 ₪ עבור כל ילד שנרשם עקב המלצתה, ונתנה לה בסך הכל שלוש פעמים החזר בסך 100 ₪, ובסך הכל 300 ₪.
10. לטענתה, אין כל זיקה בין 300 ₪ אלה ובין שכה"ל ששולם בגין שהות הבת הקטינה של בני הזוג הפרודים בגן.
11. מכאן, שהתביעה דנן עניינה אותם 300 ₪ בלבד, והכל תוך בזבוז כספים ומשאבים ציבוריים וזמנו היקר של ביהמ"ש.
12. המבקשת מפנה לתקנה 4 לתקנות וטוענת, כי די בהגשת תביעה בסך 100,000 ₪ בגין נזק נטען ומוכחש בסך 240 ₪ (לפי חלקו היחסי בלבד 80% של המשיב ב- 300 ₪ האמורים), כדי להוות שימוש לרעה בהליכי משפט ודי בכך לסילוק התביעה.
13. לטענת המבקשת, עיקר המבחן הוא מבחן הסבירות וההגינות, ואין כל מידת סבירות בהגשת תביעה מופרזת זו תוך הטחת האשמות חמורות על לא פחות מביצוע פשעים, שעה שהמשיב לא מצא עילה להגשת תביעה כנגד המבקשת והוא מנסה ליצוק תוכן אזרחי באמצעות 'הפרת חובה חקוקה ' תוך הפנייה לעבירות פשע מחוק העונשין.
14. כן טענה כי התביעה אינה עולה בקנה אחד עם תכלית זכות הגישה לערכאות, שהרי הוגשה כנגדה בחוסר תום לב, תוך התנהלות שאינה ישרה ואינה הגונה, כחלק מתביעות סרק שהגיש, ובמטרה להטיל מורא על הסובבים את פרודתו לשם הפעלת לחץ עליה.
15. המבקשת צירפה לבקשתה תצהיר מאת הפרודה לתמיכה בטענותיה.
16. עוד טענה המבקשת, כי גם אם המשיב יוכיח את כל העובדות שבכתב התביעה, עדיין לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש, ולכן אין טעם לנהל הליך סרק זה ויש להורות על מחיקה לפי תק' 41(א)(1) לתקנות.
17. המבקשת הוסיפה כי יש לבצע איזון בין אינטרסים מנוגדים – בעלי הדין וכך גם המדיניות השיפוטית וזמנו של ביהמ"ש. אמנם זכות המשיב הינה לקבל את יומו בביהמ"ש, אך מאידך מידת הצדק היא גם מניעת הליכי סרק, הטרדת בעלי דין והעמסת יומן ביהמ"ש. כך, לטענת המבקשת, המקרה דנן עונה על הנדרש מבחינה זו.
18. כמו-כן טענה, כי תפיסה לפיה כל נורמה פלילית עשויה לשמש בסיס לעוולה נזיקית של הפרת הוראה חקוקה, עלולה לפתוח פתח ליצירת עילות אין ספור בנזיקין (המבקשת מפנה לד"נ 6/66).
19. כך, לטענת המבקשת, היא מעולם לא קיבלה מהמשיב דבר או חצי דבר, לכן לא ברור מהו אותו דבר שנטען כי קיבלה במרמה או גזלה.
20. שכה"ל החודשי שולם למבקשת במלואו, הונפקו בגינו חשבוניות מלאות, ומעולם לא נתנה המבקשת הנחה כלשהי למשיב או לפרודתו או החזר כלשהו בגין שכ"ל.
21. אף זאת, המבקשת טענה כי אין כל יריבות בינה ובין המשיב, ומחיקת תביעה בגין היעדר יריבות שקולה למחיקתה בגין העדר עילה, שכן חוסר יריבות משמעה כי לא נתקיימה עילת תביעה כלפי נתבע כלשהו. המבקשת מפנה להלכות הפסוקות בעניין.
22. המבקשת טענה כי יחסי המשיב מולה הסתכמו בכך שהיו מתראים לעתים כאשר היה מגיע לאסוף את ביתו מהגן ולכל היותר פעמיים בשבוע.
23. מעולם לא חתמה על הסכם עם המשיב, לא נמסרו מהמשיב כספים לתשלום למבקשת, וכך לא התנהלה כל התקשרות או מערכת יחסים אחרת, וודאי שלא כספית.
24. המבקשת שבה והדגישה כי כל התקשרות נעשתה אל מול הפרודה, אשר חתמה על ההסכם, ומסרה המחאות מחשבונה האישי ולא מחשבון משותף עם המשיב.
25. לכן, לעמדת המבקשת, ככל שנדרשת התחשבנות כלשהי בין בני הזוג, הרי שזהו עניינם ואין מקום לערב בה את המבקשת.
26. יתרה מזאת, המבקשת אינה מצויה בהחלטות בית המשפט לענייני משפחה בהליך שאינו מעניינה, ואין לה כל רצון לדעת מה האופן בו חולקים המשיב ופרודתו את הוצאותיהם.
27. המבקשת אף טענה כי התביעה הינה טרדנית וקנטרנית, ויש ללמוד זאת בין היתר מסכום התביעה, ומהתנהלותו הכוללת של המשיב כפי שנלמד מתצהיר הפרודה.
28. המבקשת עומדת על זכותה לחיוב בהוצאות בהתאם לתקנה 151 לתקנות עת בעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט. לעמדתה יש מקום לחייב את המשיב בהוצאות לדוגמה ולא פחות מ- 10% מגובה התביעה.
29. לטענתה, היא מצויה במצב כלכלי רעוע (בשל כך נאלצה לסגור את הגן), ונאלצה לפנות לקבלת ייצוג משפטי בתביעה, שהינה בהיקף בלתי סביר ביחס לנסיבות העניין ונטולת בסיס. כך נאלצה להוציא כספים בגין שכ"ט בעבור ייצוגה בהליך זה, וככל שיהא צורך תסכים להציג לעיני בימ"ש בלבד את הסכם שכר הטרחה שנחתם בגין ייצוג זה.
30. המבקשת טוענת, כי במקרה זה ראוי להטיל הוצאות גם על ב"כ התובע, שהגיש בשם מרשו, הוא אחיו, תביעת סרק מופרכת ומנופחת, בעודו מכיר את העובדות וקיומם של הליכים נוספים ומקבילים, חלקם בשל אותן עילות שכבר נדחו, אך אינו בוחל בבזבוז זמנו של ביהמ"ש, כאילו הייצוג מקדש את כל האמצעים וללא כל הקפדה על חובת האמון לבית המשפט וללא כל בקרה עצמית.
31. המשיב מנגד טוען, כי יש לברר את הטענות העובדתיות שהציג בתביעתו, לחקור את בעלי הדין על תצהיריהם, ובעיקר לאחר שינוי גרסה נטען מצד המבקשת.
32. המשיב טוען כי הינו אדם ערכי ואין לו זמן פנוי לנהל תביעות סרק, ובוודאי שכך לבאי כוחו.
33. המשיב הפנה לטענותיו בכתב התביעה, וכן שב והדגיש, כי מתקיימים הליכי גירושין בינו ובין הפרודה, וכן מתקיים ביניהם הליך אזרחי בגין לשון הרע ובגין נטילת דבר במרמה בשל שימוש שלא כדין בכרטיסי אשראי שלו ונטילת כספים ביתר בעבור הגן.
34. עוד הוסיף המשיב, כי במסגרת תביעה מקבילה, פרודתו השיבה לו לכאורה חזרה כספים וצירפה באותה תביעה אסמכתאות אותן יש לבדוק, ברם על-מנת להשקיט את האש בימ"ש החליט למחוק תביעה זו, ועל החלטתו תלוי ועומד ערעור בבית המשפט המחוזי.
35. כן טען, כי המבקשת התעלמה מהמשיב עת ביקש לשלם ישירות בעצמו לגן, וכי היא פעלה ביודעין תוך העובדה כי הפרודה גוזלת ממנו כספים.
36. עוד נשען המשיב על תמליל שיחתו עם המבקשת בו אישרה דבר השבת 100 ₪ מידי חודש לפרודה. כעת לטענתו שינתה המבקשת גרסתה, כאשר מציגה היא כי המדובר ב- 300 ₪ בלבד.
37. המשיב שב וטען לקבלת דבר במרמה כמשמעו בחוק העונשין בידי המבקשת, תוך שיתוף פעולה עם פרודתו, וסיוע לה ליטול גם כן דבר במרמה.
38. לעמדתו המדובר בגזל מצד המבקשת, וכך אף פעלה יחד עם הפרודה לסיכול זמני שהותו עם ביתו.
39. המשיב טוען כי המדובר בגזלת כספים שהתרחשה משך שנה שלמה ללא ידיעתו.
40. המשיב אף התייחס לבקשה לפסיקת הוצאות, וטען כי דין תביעתו להתקבל במלואה וסיכוייו גבוהים ביותר, שהרי כל שניסתה המבקשת לבצע הינו ניסיון "עקיצה" כלפיו, כלשונו.
41. לטענתו, יש לתת לו את יומו בבית המשפט, וכי בהתאם להלכה הפסוקה רק במקרים חריגים ונדירים ביהמ"ש ייטה לסלק תובענה על הסף (המשיב מפנה להלכת שמש ולהלכת צוקית הכרמל). כך יש אף לאפשר לבעל דין לתקן שגיאה ולהרשות תיקון כזה בנדיבות.
42. בהתאם להחלטת בימ"ש, מסרה המבקשת תשובתה, ובה שבה על מכלול טענותיה, וכן טענה כי המשיב עשה בתגובתו ניסיון למקצה שיפורים לכתב התביעה, תוך ניסיון להבהיר ולחזק את גרסתו, וללא תצהיר תומך, ואינו מתייחס לטענות המקדמיות שנטענו בבקשת הסילוק.
43. לטענת המבקשת, המשיב לא סתר את טענותיה המבססות את העילות המצדיקות סילוק התביעה על הסף, ובמקום להתמודד איתן, ניסה להסית את הדיון לדיון בטענות העובדתיות בתביעתו.
44. לטענתה, מהות בקשה לסילוק היא הכרעת התובענה טרם נעשה בירור עובדתי מלא, ולכן טענת המשיב, כי יש לברר את הטענות העובדתיות, אינה מהווה כשלעצמה טענת הגנה בפני בקשת הסילוק.
45. המבקשת מפנה שוב לטענתה, כי התובענה אינה מגלה עילה כנגדה, וכי גם אם יוכיח את כל טענותיו, הרי שלא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש.
46. עוד חוזרת היא על טענתה כי התביעה קנטרנית וטורדנית, ומדגישה כי גם אם יצליח מהלך ניהול התביעה לשכנע, כי פרודתו קיבלה 100 ₪ בכל חודש עבור שהיית הבת בגן כהחזר ע"ח שכה"ל (טענה שגם אותה המבקשת מכחישה) – המדובר ב- 1,000 ₪ לכל היותר (כלומר עבור עשרה חודשי לימוד), ומכאן חלקו של המשיב הוא 800 ₪ לכל היותר (לפי 80%). חרף זאת הגיש כנגד המבקשת תביעה ע"ס 100,000 ₪, תוך דרישה לפיצוי עונשי על פי חוק העונשין.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין שלפני, ושקלתי את כלל טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן יש להורות על מחיקת התביעה על הסף, תוך חיוב המשיב בתשלום הוצאות לטובת המבקשת וכן לטובת אוצר המדינה.
2. אכן, הלכה פסוקה היא מלפנינו, כטענת המשיב, כי מחיקת תובענה על הסף תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהתאם לזכויות ועקרונות יסוד במשטרנו המשפטי, לפיהם זכאי אדם שיהא לו את יומו בפני בית המשפט, וכי אין לנעול בפניו השער.
3. יחד עם זאת, מצאתי כי המקרה דנן הוא אחד ממקרים חריגים אלה, המצדיקים מחיקת התביעה על הסף, עוד בטרם עריכת בירור עובדתי, מכל אחד מהטעמים הבאים:

כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה:

1. בהתאם לתקנה 41(א)(1) לתקנות, רשאי בימ"ש להורות על מחיקת התביעה ככל שאינה מגלה עילה.
2. בענייננו, גם אם אקבל את כל טענות המשיב, איני מוצא כי יש בהן לגלות עילה כנגד המבקשת, או כי המבקשת היא בעל הדין היריב לו.
3. המשיב צירף לתביעה את ההסכם עם המעון, הסכם שהוא אינו צד לו, אלא פרודתו בלבד.
4. כן צירף מסמך בכתב יד ובחתימת הגן, המפרט התשלומים שמשתלמים לגן, וצירף העתקי שיקים משוכים מחשבונה של פרודתו בלבד עבור שכ"ל לגן, וקבלות מהגן שהוצאו כנגד אותם שיקים בעבור הפרודה.
5. המשיב הוסיף וטען, כי בהתאם להוראות בית המשפט לענייני משפחה הוא נושא ב- 80% מהוצאות החינוך של ביתו, ולכן הוא מעביר לפרודתו מידי חודש את הסך המתאים בהעברה בנקאית, וצירף אסמכתאות להעברות אלה.
6. מכאן, שאין למשיב כל דין ודברים אל מול המבקשת בעניינים הנוגעים לתשלום שכ"ל עבור ביתו, ואף לשיטתו מעולם לא התנהל מול המבקשת בעניינים כספיים.
7. כך גם לפי גרסת המשיב, התנהלותו הכספית לעניין שכ"ל הינה אל מול פרודתו בלבד.
8. לכן, איני מוצא כי קיימת כל יריבות בין המשיב ובין המבקשת ולפיכך גם אין כל עילת תביעה של המשיב כלפי המבקשת.
9. לכך יוסף, כי כתב התביעה אינו מפרט מהו הנזק לו טוען המשיב, ואינו מבהיר כיצד הגיע המשיב לחישוב הסעד המבוקש ע"ס 100,000 ₪, ביחס לסכומים אותם הוא עצמו פירט בתביעתו (שכ"ל חודשי בגובה 2,800 ₪ וכן 100 ₪ שנטען כי הושבו מידי חודש לידי הפרודה), והכל תוך שהמשיב תולה את הסעד המבוקש בעוולת הפרת חובה חקוקה בלבד.
10. יושם אל לב, כי בהתאם להלכה הנוהגת: "... נורמה פלילית הקובעת מעשה או מחדל פלונים כעבירה פלילית אין לראותה, בדרך כלל, כיוצרת "חובה על פי חיקוק" המבססת זכות לפיצויי נזיקין בעוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין. מקום שהמחוקק ביקש להעניק סעד אזרחי לצד קביעת נורמה פלילית בגין אותם מעשים בדרך כלל הוא קובע במפורש עוולה אזרחית לצד העבירה הפלילית ... נורמה פלילית על פי טיבה נועדה להסדיר את חיי החברה ולהגן על הנורמות החברתיות, ולאו דווקא לבסס עילות תביעה בנזיקין לטובתו של פלוני ... קיימות נורמות פליליות שנועדו להגן גם על פרטים או סוגי פרטים בחברה, אך זו הגנה באמצעות כלים של המשפט הפלילי, ולא כלים של המשפט האזרחי ... הנורמות של המשפט הפלילי גם מנוסחות לפי עקרונות ותכליות המשפט הפלילי, שאינן זהות לאלה של המשפט האזרחי ... לכן, כאמור, אין לייחס ככלל להוראה עונשית כוונה להעניק תרופה נזיקית בגין עצם הפרתה. זו גם הגישה הנוהגת מימים ימימה בפסיקה." (ע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"מ נ' דבוש (פורסם בנבו, 5.11.15)).

שימוש לרעה בהליכי משפט וכן היות התביעה טורדנית וקנטרנית:

1. התובענה שבפניי הינה מקרה מובהק של שימוש לרעה בהליכי משפט, כמשמעו בתקנה 4 לתקנות, כאשר תקנה 42 לתקנות מאפשרת לבימ"ש הטלת סנקציה בדמות מחיקת כתב הטענות, ותקנה 151(ג) לתקנות מוסיפה עוד סנקציות בדמות פסיקת הוצאות לטובת הנפגע או אוצר המדינה, ובנסיבות מיוחדות אף ניתן לחייב בהוצאות את בא הכח.

"... ישנם מקרים בעלי חומרה יתרה, שבהם עצם קיומו של ההליך המשפטי כולו – או של בקשה מסוימת המוגשת בגדרו – לא נועדו להגשמת המטרה הלגיטימית שעליה מצהיר בעל הדין, ומשמשים אך כ'חרב', שנועדה לקדם אינטרסים אחרים של אותו בעל דין או צדדים קשורים לו. למקרים מעין אלו, התייחס מחוקק-המשנה בחומרה יתרה, משום שהם חותרים תחת תכליתו הבסיסית של ההליך השיפוטי." (רע"א 8921/20 SKS Holding LLC ואח' נ' גיל אורן עו"ד ואח' (פורסם בנבו, 13.05.21), להלן: "עניין אורן").

1. תקנה 4 לתקנות מפרטת מקרים הנופלים לגדר 'שימוש לרעה' בהליך המשפטי, ובכלל זאת "להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו".
2. אין ספק בעיניי, כי מטרת התביעה דנן אינה השבת הסך הכספי, אשר כטענת המשיב, נגזל ממנו.
3. בתשובתו לבקשה לסילוק, טען המשיב: "וחמור מזה כפי שיתברר בהמשך במסגרת התיק, המבקשת נידרה את המשיב מהתינוקות וניהלה בצוותא חדה עם ... לסיכול זמני שהות" (פסקה 14 לתגובת המשיב).
4. הנה כי כן, יצא "המרצע מן השק", והתגלתה כוונתו האמיתית של המשיב בתובענה זו – לעשות בה השימוש כ"קרדום לחפור בו" נגד פרודתו, בהליכים המשפטיים המתנהלים בין בני הזוג.
5. הדבר אף עולה מתוך תצהירה של הפרודה, שצורף לבקשה למחיקה על הסף, שם מסרה הפרודה, כי המשיב הגיש תביעות נוספות כנגד הסובבים אותה, ובכלל זאת חברה קרובה, מנהל במקום עבודה לשעבר ועו"ס משפחה.
6. כן הצהירה, כי המשיב תבע אותה בבית המשפט לענייני משפחה בתביעה המתבססת על אותה מסכת טענות בדבר לקיחת דבר במרמה תוך קשירת קשר לביצוע פשע עם הגננת (היא המבקשת כאן), תביעה שסולקה על הסף, ומצויה כיום בהליך ערעור.
7. המשיב תמך בתגובתו באמור בתצהיר הפרודה לעניין זה, ומסר גם הוא כי הגיש תביעה כנגדה בגין קבלת דבר במרמה וגניבה, וכעת התיק מצוי בהליך ערעור.
8. יתרה מזו, אין כל מידתיות בין הסך הנתבע מהמבקשת – 100,000 ₪ ובין הסך, שככל מהמשיב היה מפרטו בתביעתו, היה עומד לכל היותר על 800 ₪, ולכל הפחות על 240 ₪.
9. הרי ממה נפשך ? הסך הכולל השנתי של דמי שכ"ל אותם שילמה הפרודה לגן הינם 28,000 ₪! כל זאת כאשר המשיב, כפי קביעתי לעיל, אף לא פירט כיצד ומדוע בחר לתבוע דווקא הסך הנקוב של 100,000 ₪.
10. המשיב הגדיר את תובענתו כתביעה כספית, וצרף לה מסמכים בעזרתם הוא מנסה לבסס את עילות התביעה.
11. תובענה מסוג זה אמורה להיות, לכאורה, הליך אזרחי פשוט ולא מורכב, אולם המשיב ניסה כאמור לשוות לתובענתו נופך וגוון פליליים – ואין לכך מקום במסגרת זו. ברי, כי פעולתו זו נופלת בגדר "פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו" כלשון תקנה 4 לתקנות.
12. הפסיקה קובעת, כי יש בסכום התביעה, שאינו פרופוציונלי וחריג, כדי להציג תמונה של תביעה טרדנית וקנטרנית (ראו לעניין זה קביעתה של כב' השופטת שבח בת"א (ת"א) 18029-02-11 אור-סיטי נדל"ן בע"מ ואחק נ' טבקמן ואח' (פורסם בנבו, 7.07.11). ת"א (י-ם) 2376/08 הוועידה לתביעות חומריות של יהודים נגד גרמניה נ' מרוז (פורסם בנבו, 30.06.10); ת"א (פ"ת) 12217-12-16 בוגבו ישראל בע"מ נ' שמס (פורסם בנבו, 8.05.18)).
13. מן האמור עולה, כי התובענה שהוגשה על-ידי המבקש כנגד המבקשת הינה טורדנית וקנטרנית, ומטרתה האמיתית הינה לפגוע בפרודתו של המשיב ע"י פגיעה ורדיפה של הסובבים אותה או למצער, כניסיון לדלות באמצעותה מידע אודות התנהלותה הכלכלית והכספית של פרודתו, לצורך עשיית השימוש במידע זה בהליכי הגירושין המתנהלים בין המשיב לבין הפרודה.
14. הנה כי כן, המסקנה המשפטית המתבקשת במקרה זה הינה אחת ויחידה - דינה של התובענה להימחק על הסף.
15. אשר לחיוב בהוצאות משפט, אני מוצא, כי בהינתן שהמדובר בשימוש מובהק לרעה בהליכי משפט, כמו גם בהגשת תובענה שהינה קנטרנית וטורדנית, ושאף הוגשה בהעדר יריבות בין הצדדים לה ובהעדר עילה – כי יש מקום לפסיקת הוצאות כנגד המשיב על הצד הגבוה.
16. בעניין אורן (הנזכר לעיל) נקבע, בין היתר, כי: "אין לכחד, חלק גדול מהתמריץ לשימוש לרעה בהליכי משפט, נובע מסלחנות יתר של המערכת המשפטית, שאינה גובה מחיר הולם עבור ניסיונות פסולים מעין אלו." ועוד – "נראה כי מחוקק-המשנה היה ער למצב הקיים, וביקש 'להפוך את המשוואה'. מעתה ואילך, יֵדע כל בעל דין, כי אם יעשה שימוש לרעה בהליכי משפט, יֵצא מההליך וידיו על ראשו. מחיקת כתב הטענות; הטלת הוצאות על הצד הגבוה לטובתו של הצד השני; והטלת הוצאות בשיעור משמעותי לטובת אוצר המדינה, כל אלה יובילו לכך ש'ניתוח כלכלי' שיתבצע אקס-אנטה, יצביע על חוסר הכדאיות הכלכלית הטמונה בשימוש לרעה בהליכי המשפט. כך נוכל לעמוד על המשמר, ולוודא כי בפעולתנו כשופטים אנו מקדמים עשיית צדק, ומוֹנעים ניצול של מערכת המשפט, על-ידי בעלי אינטרסים זרים, אשר עלולים להסיג את הצדק לאחור." (שם – ההדגשות שלי – צ.כ.).
17. סוף דבר – מכלל הטעמים האמורים, אני מורה על מחיקת התובענה על הסף.
18. המשיב יישא בהוצאותיה של המבקשת בסך 5,000 ₪.
19. בנוסף על כך, יישא המשיב בהוצאות בסך 3,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.
20. כל ההוצאות ישולמו על-ידי המשיב בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד תשלומם בפועל.
21. אשר לבקשת המבקשת לחייב את בא כוח המשיב באופן אישי בתשלום הוצאות משפט – לא מצאתי לנכון להורות בהחלטתי על חיוב שכזה, ובלא שניתנה למייצג זכות הטיעון לעניין זה (וכפי הנדרש – ראו בג"צ 602/18 עו"ד ד"ר צבי ברק ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פורסם בנבו, 11.07.19).
22. ההחלטה תפורסם ללא שמותיהם של הצדדים, לשם מניעת זיהוי הקטינה הנזכרת בכתבי הטענות.
23. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ג, 12 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.