בימ"ש לענייני משפחה קריות, השופטת מאיה לוי: החלטה בתובענה להפרת הסכם בין בני זוג לשעבר ולפסק דין הצהרתי לביטול הערת אזהרה וצו עיקול על דירת הצדדים (תמ"ש 1644-08-19)

1. שתי תביעות עומדות בפניי ודרושות הכרעה:
2. האחת, תובענה להפרת הסכם בין בני זוג לשעבר אותה הגישה האישה, א' א' מ' כנגד האיש, ח' מ', ביחס להפרת הסכמות הצדדים בנושאי ממון, פירוק שיתוף ומזונות אשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 8.2.2016.
3. השנייה, תובענה לפסק דין הצהרתי לביטול הערת אזהרה וצו עיקול על דירת הצדדים (אשר נרכשה מחברת "עמידר" ברחוב *** **/** ב***, הידועה כגוש *****, חלקה **, תת חלקה **) הרשומים לטובת הנתבע 2 בגין התחייבויות הנתבע 1 כלפיו, על דרך העברת חלקו של הנתבע 1 בתמורה בגין מכירת הנכס לתובעת (לאחר קיזוז התחייבויות קודמות של הנתבע 1 לתובעת) ישירות לנתבע 2.
4. הסכמות הצדדים בהליכים הקודמים (תמ"ש 53517-03-15, תמ"ש 53495-03-15, תמ"ש 53465-03-15) אשר קיבלו תוקף של פסק דין, פורטו בפרוטוקול הדיון מיום 8.2.2016, ובין היתר:

מוסכם עלינו שהשיתוף בדירת הצדדים יפורק מיד בחלוף תקופת המניעות של חמש שנים ממועד רכישתה.

תחילה, יפעלו הצדדים בכוחות עצמם במשך שלושה חודשים מהמועד בו ניתן למכור את הדירה, כאשר תינתן זכות קדימה לאישה לרכוש את חלקו של האיש בדירה.

ככל שלא תצליח האישה לרכוש את חלקו של האיש, ו/או לא יצליחו הצדדים בכוחות עצמם לגבש מתווה מוסכם לאופן פירוק השיתוף בדירה תוך שלושה חודשים מהמועד הנ"ל, יכנס לתוקפו צו למינוים של ב"כ הצדדים ככונסי נכסים ואלה יפעלו במהירות וביעילות ועל פי כל דין לפירוק שיתוף בנכס.

ככל שיהיה צורך יפעלו הצדדים ו/או כונסי הנכסים לקבלת שמאות מעודכנת לאותה עת והדבר ייעשה ע"י פניה לשמאי מוסכם מר דן ברלינר. השמאות תחייב את הצדדים לכל דבר ועניין והם ישאו בחלקים שווים בשכ"ט של השמאי.

כמו כן, מוסכם עלינו שיתרת ההלוואה בבנק ***** ***** (סך של כ-65,000 ₪), תסולק מתוך הפיקדון המופקד בבנק הנ"ל בתור בטוחה להחזר ההלוואה ויתרת הסכום, לאחר סילוק מלוא הלוואה, תועבר לידי האיש.

ככל שלא יתאפשר לסלק את יתרת הלוואה כאמור מתוך כספי הפיקדון, ישלם האיש לידי האישה סך של – 65,000 ₪ בעת פירוק השיתוף בנכס.

כמו כן, מוסכם עלינו שכלל ההוצאות בגין פירוק השיתוף בבית, לרבות הוצאות השמאות, הכינוס וכדומה, יחולו וישולמו ע"י הצדדים בחלקים שווים. עם זאת, וככל שתממש האישה את זכות הקדימה שלה ותרכוש את חלקו של האיש, במקרה זה יחולו עליה החיובים החלים על רוכש מקרקעין ואילו על האיש יחולו החיובים החלים על מוכר מקרקעין.

להסרת ספק, נבהיר כי האישה תעשה שימוש בלעדי בבית מכאן ועד פירוק השיתוף בו, ובמקביל תישא במלוא העלויות של השימוש ו/או ההחזקה של הבית , ולאיש לא תהיה כל דרישה בעניין דמי שימוש ראויים, לעבר, להווה ולעתיד.

אנו מתחייבים להימנע מכל פעולה אשר יש בה בכדי לפגוע בזכויות מי מאיתנו בדירה המשותפת, לרבות פעולות משכון, שיעבוד, עיקול, הערת אזהרה וכו'.

כל צד יישאר עם זכויותיו הפנסיוניות ו/או הסוציאליות ו/או הפיננסיות מכל סוג שהוא הרשומות על שמו וכל אחד יישאר עם חשבון הבנק של שמו, וכנ"ל לעניין החובות, כל צד יהיה אחראי להחזר החובות הרשומים על שמו".

1. ביום 8.3.2017 נערך הסכם הלוואה בין הנתבע 1 לבין הנתבע 2, לפיו האחרון הלווה לראשון סך של 217,000 ₪, כאשר הראשון התחייב לפרוע לאחרון את קרן ההלוואה במועד מכירת זכויותיו (העולות כדי מחצית) בדירת הצדדים. כמו כן נכתב בהסכם, כי במעמד החתימה על ההסכם יחתום הנתבע 1 על בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת הנתבע 2, בדבר הימנעות מעשיית עסקה בקשר לזכויותיו בדירה.

בהתאם לכך, נרשמה ביום 16.3.2017 בפנקסי המקרקעין הערת אזהרה על הימנעות מביצוע עסקה, ביחס לזכויות הרשומות בדירת הצדדים.

1. ביום 6.8.2020 מונתה עו"ד סיגל אלון ככונסת נכסים מטעם בית המשפט, לשם פירוק שיתוף בנכס מקרקעין נשוא ההליך, תוך מתן זכות קדימה לצדדים כנדרש בדין.
2. כונסת הנכסים פנתה לשמאי מר חנן אזולאי, וזה העריך את שווי הדירה במצבה הנוכחי, כריקה, פנויה וחופשיה מכל חוב או שעבוד, בסך של 620,000 ₪ במעוגל.
3. בעדכון מטעם כונסת הנכסים מיום 8.9.2020, הובהר כי בנסח הטאבו של הדירה קיימות הערות בדבר שני עיקולים בגין תיקי הוצאה לפועל המתנהלים כנגד הנתבע 1, וכן הערת אזהרה לפי סעיף 126 הרשומה משנת 2017 , על זכויות שני הצדדים.
4. ביום 5.12.2020 ניתנה החלטה אשר אישרה את מכר זכויות הנתבע 1 לתובעת, בהתאם למחיר הנקוב בחוות הדעת השמאית, וכן אישרה את שכר טרחתה של כונסת הנכסים:

"1. הנני מאשרת את מכר זכויותיו של האיש בדירת המגורים לאישה, בהתאם למחיר הנקוב בחוות הדעת השמאית, מטעם מר חנן אזולאי, מיום 7.9.20, בסך של 620,000 ₪.

2. הנני מאשרת את שכר טרחתה של כונסת הנכסים...

3. בעלי הדין יישאו בשכר טרחת הכונסת ובהוצאות הכינוס מחצה על מחצה.

4. סוגיית הקיזוזים אשר נותרה שנויה במחלוקת, תדון בדיון הקרוב הקבוע ליום 12.1.21".

1. ביום 11.1.2021 הגישה כונסת הנכסים – עו"ד סיגל אלון, בקשה במסגרתה עתרה כי בית המשפט יורה לבעלי הדין לחתום על הסכם המכר המצורף במעמד הדיון הקבוע ליום 12.1.2021, ולאחר מכן לאשרו ולתת לו תוקף של החלטה, זאת לאור הסגר בשל מגפת הקורונה ולאחר "שניסיון להועיד מועד לחתימה לא צלח...".

הסכם המכר קבע, כי התובעת תרכוש את זכויות הנתבע, כנגד סך של 310,000 ₪, בקיזוז הסכומים אשר ייקבעו על-ידי בית המשפט.

1. למרבה הצער, מהלך הדיון שהתקיים ביום 12.1.2021, חילופי הדברים וחילוקי הדעות הקשים שפרצו בין הנוכחים בדיון, סיכלו כל אפשרות לאשר את ההסכם, ועל כן נקבע כדלהלן:

"נוכח חילוקי דעות בלתי פוסקים עם כל הנוכחים, אין בכוונתי לאשר את ההסכם כמו שהוא...ניתנת ארכה בת 7 ימים להגשת הודעה באשר להמשך ההליכים...ככל שיעלה בידי ב"כ הצדדים לגשר על חילוקי הדעות הלא מהותיים, יש לומר, תוגש הודעה משותפת ומוסכמת אשר בעקבותיה יאושר ההסכם. בהעדר ההסכם, יודיע כל צד את עמדתו... להסרת ספק, מינויה של כונסת הנכסים, נשארת בתוקף וכן נשארת בתוקפה ההחלטה מיום 5.12.20 על כל חלקיה...".

1. ביום 8.6.2021 ניתנה החלטה אשר הורתה פעם נוספת לצדדים למסור עמדתם והוצע כי נושא הקיזוזים אשר נותר שנוי במחלוקת, יוכרע לאחר שהצדדים יגישו סיכומים קצרים אליהם יצורפו האסמכתאות הרלוונטיות.
2. הצדדים הודיעו על הסכמתם (לאחר שטענתו המאוחרת של הנתבע לדמי שימוש ראויים נדחתה בהיעדר תובענה מתאימה מטעמו), וביום 27.1.2022 ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב.
3. סיכומי התובעת הוגשו ביום 10.3.2022, סיכומי הנתבע 1 ביום 11.3.2022 וסיכומי הנתבע 2 ביום 13.4.2022.
4. טענות התובעת;
5. לטענת התובעת, בסמוך למועד בו פגה תקופת ההימנעות ממכירת הדירה (מאחר וזו נרכשה מחברת "עמידר" במחיר מסובסד), היא פנתה לנתבע 1 ועדכנה אותו כי בהמשך להסכמותיהם, בכוונתה ליטול משכנתא כדי להעביר לו מחצית מערך הדירה.

אולם לתדהמתה גילתה התובעת כי על הדירה רובצות הערת אזהרה מביצוע עסקה, וכן עיקול אשר הוטל באמצעות הנתבע 2 לאור התחייבויות הנתבע 1 כלפיו.

מעשיו אלו של הנתבע 1 הינם בבחינת הפרת הסכמות הצדדים.

1. עוד לשיטת התובעת, הסכמות הצדדים מיום 8.2.2016 בעלות תוקף מחייב וקודמות לעיקול ולהערה אשר נרשמו לטובת הנתבע 2 על הדירה, ועל כן הן בעלות עדיפות ותוקף מחייב.

זכותה של התובעת, על אף שלא נרשמה במרשם המקרקעין, הינה זכות מעין קניינית שכוחה יפה גם כלפי צדדים שלישיים אשר אוחזים אך בזכות אובליגטורית, זאת בייחוד כאשר הנתבע 2 הודה כי היה מודע להסכמות אשר נערכו בין התובעת לבין הנתבע 1, בקשר עם איזון המשאבים והליך הגירושין, כפי המפורט בתמלול הקלטת השיחה מיום 29.7.2020, אשר נערכה בין התובעת לבין הנתבע 2.

1. אם כן, יש להורות על ביטול העיקול והערת האזהרה אשר נרשמו לטובת הנתבע 2. בנוסף, יש להורות כי התמורה בגין מחצית הנכס, בקיזוז חוב המזונות העומד ע"ס 41,500 ₪ בתיק הוצל"פ מזונות שמספרו **-**-***** ובקיזוז ההתחייבות בהתאם להסכמות מיום 8.2.2016 ע"ס 65,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה, תועבר לידי הנתבע 2 כמו כן יש להפחית סכום נוסף אשר יהווה פיצוי בגין הפרת הסכמות הצדדים, אשר חייב התובעת לנקוט בהליכים משפטיים.
2. לחילופין, מבקשת התובעת כי בית המשפט יורה כי חלקו של הנתבע 1 בנכס בניכוי חובותיו, יועברו לנתבע 2 בכפוף לביטול הערת אזהרה וצו עיקול על הנכס.
3. טענות הנתבע 1:
4. הסכום בגובה 65,000 ₪ מוזכר באופן אגבי בתביעה למתן פסק דין הצהרתי, כאשר לא נתבע כל סעד לגביו. ואף אם היה נתבע סעד ביחס לסכום האמור, לא ניתן לתבוע סעד כספי במסגרת תובענה הצהרתית.
5. בנוסף, נקבע בפסק הדין מיום 8.2.2016, כי יתרת ההלוואה בבנק ***** ***** בסך כ- 65,000 ₪ תסולק מתוך הפיקדון המופקד בבנק, כאשר יתרת הסכום לאחר סילוק ההלוואה תועבר לאיש, וכי רק ככל ולא יתאפשר לסלק את יתרת ההלוואה מתוך כספי הפיקדון, יהיה על האיש לשלם לאישה סך של 65,000 ₪ בעת פירוק השיתוף בנכס. מאחר והנתבע 1 לא קיבל מהבנק את הפיקדון, ומשום שמדובר בחשבון בנק הרשום על שם התובעת כאשר לנתבע 1 אין גישה אליו, אין מקום לערוך קיזוז בהקשר האמור.
6. יש לדחות גם את טענת הקיזוז של החוב במזונות, שכן היא עלתה במסגרת התובענה לפסק דין הצהרתי, וכן משום שלגבי סכום זה מתנהל הליך משפטי מקביל בהוצאה לפועל, כאשר רק רשם ההוצאה לפועל הינו בר - סמכא להורות על גביית החוב.
7. על כן יש לדחות לאלתר את בקשת התובעת לקיזוזים.
8. טענות הנתבע 2;
9. מפאת חובותיו הרבים של נתבע 1 כלפי נתבע 2, נרשמה הערת אזהרה על הנכס והאחרון אף נאלץ לפתוח תיק הוצל"פ שמספרו: **-**-******
10. חובותיו הכספיים של נתבע 1 לנתבע 2, נכון ליום הגשת הסיכומים, עומדים סך של 255,810 ₪ (ללא תוספת ריבית כמפורט בהסכם אשר נחתם בין הנתבעים) ולפי הפירוט הבא:

38,810 ₪ בגין תיק הוצל"פ שמספרו **-**-******

217,000 ₪ בגין ההסכם אשר נערך בין הנתבע 1 לנתבע 2 ושבגינו נרשמה הערת אזהרה על הדירה.

חוב נוסף בגובה 28,000 ₪ בגינו רובץ עיקול נוסף על הדירה.

הנתבע 2 הסכים אמנם בדיון לקזז חלק ניכר מחובותיו ולהעמידם רק על סך של 112,000 ₪, אולם ולאור סירוב הנתבע 1 להגיע לפשרה, יש להורות לו לשלם סך אשר לא יפחת מ- 140,000 ₪, אשר יקוזז מתוך התמורה המתקבלת ממכירת חלקו של הנתבע 1 בדירה, לידי התובעת.

דיון והכרעה;

1. בפתח הדברים ראוי לציין כי, על אף שלא עומדת בפנינו תביעה עצמאית מטעם הנתבע 2, הסכמות הצדדים במסגרת ההסדר הדיוני ביחס לסוגיית הקיזוזים, מעניקות בידי בית המשפט סמכות לקבוע את אופן העברת הסכומים, בין אם על דרך הקיזוז מהכספים המגיעים לנתבע 1 בגין מכירת חלקו בדירת הצדדים לתובעת, ובין אם על דרך תשלום בפועל - העברת חלק מכספי התמורה לנתבע 2, וזאת לשם הסרת העיקולים ומחיקתה של הערת האזהרה, הרובצים על הדירה.
2. כמו כן, אני דוחה על הסף את טענות הנתבע 1, על פיהן לא ניתן לדון בסוגיית הקיזוזים הכספיים, מאחר והתובענה אשר הוגשה הינה הצהרתית בלבד. אבהיר את קביעתי להלן.
3. בראש ובראשונה ראוי להזכיר כאמור כי מונחות בפנינו שתי תובענות נפרדות: האחת, להפרת הסכם בין בני זוג והשנייה, לפסק דין הצהרתי לביטול הערת אזהרה וצו עיקול על דירת הצדדים, על דרך עריכת קיזוז מתוך החלק אשר עתיד להתקבל אצל הנתבע 1 מתמורת מכירת חלקו בדירה והעברתו לנתבע 2.
4. אך גם אלמלא היו מוגשות שתי תובענות נפרדות, לא היה מקום לחייב את התובעת להגיש תובענה כספית חלף התביעה ההצהרתית, זאת משתי סיבות:

א. גובה סכום החוב של הנתבע 1 כלפי הנתבע 2, אשר בגינו הוטלו עיקולים על הדירה ונרשמה הערת אזהרה, לא היה ידוע לתובעת.

ב. אין המדובר במעין שלב ביניים, במסגרתו תידרש התובעת להגיש תביעה כספית לאחר קבלת הסעד ההצהרתי, שכן סכום הקיזוז נמוך מהסכום אשר עתיד להשתלם לנתבע 1 בגין מכירת זכויותיו בדירה, כנלמד על-ידי התובעת מהמומחה הפרטי אליו פנתה לשם קבלת הערכה שמאית.

במילים אחרות, התובעת ממילא לא זכאית לסעד כספי אופרטיבי, אלא אך לסעד של קיזוז.

1. זאת ועוד: ההסדר הדיוני שבין הצדדים המסמיך את בית המשפט להכריע בסוגיית הקיזוזים, מעניק גם את הסמכות לדון בסוגיה זו כמכלול, זאת בייחוד כאשר הנתבע 1 לא התנגד להכרעה בסוגיית הקיזוזים במסגרת תגובתו מיום 13.1.2022 ו/או במסגרת סיכומיו בכתב.
2. כבר בפתח הדברים ראוי לציין כי הנתבע 1 פעל בניגוד להסכמות מיום 8.2.2016, במסגרתן התחייבו הצדדים להימנע מכל פעולה אשר יש בה בכדי לפגוע בזכויותיהם בדירה המשותפת, לרבות פעולות משכון, שיעבוד, עיקול, הערת אזהרה וכדומה. הנתבע 1 הפר את ההסכמות הנ"ל, בכך שחתם על הסכם ההלוואה הנ"ל עם הנתבע 2, במסגרתו התחייב הראשון לרשום הערת אזהרה לטובת האחרון כבטוחה בעבור ההלוואה אשר ניתנה לו.

ככל שהיה נדרש בית המשפט להכריע בתובענה נפרדת להפרת הסכם בכללותה ולא רק בסוגיית הקיזוזים, לא מן הנמנע, כי היה מקום לחייב את הנתבע 1 בתשלום פיצויים לתובעת, בשל התנהלות זו.

1. טענתו העיקרית של נתבע 1 הינה כי, מאחר וחשבון הבנק ב***** ***** שייך רק לתובעת, לא היה באפשרותו לסלק מתוך הפיקדון את יתרת ההלוואה, ועל כן אין מקום לחייבו בסך של 65,000 ₪. כמו כן טען הנתבע 1 כי התובעת לא הציגה מסמכים אשר יעידו על כך שההלוואה טרם סולקה מתוך כספי הפיקדון, אשר מגיעים, לשיטת הנתבע 1, לסך של 65,000 ₪.

ראה לעניין זה האמור בסעיף ההסכמות:

"כמו כן, מוסכם עלינו שיתרת ההלוואה בבנק ***** ***** (סך של כ-65,000 ₪), תסולק מתוך הפיקדון המופקד בבנק הנ"ל בתור בטוחה להחזר ההלוואה ויתרת הסכום, לאחר סילוק מלוא הלוואה, תועבר לידי האיש. ככל שלא יתאפשר לסלק את יתרת הלוואה כאמור מתוך כספי הפיקדון, ישלם האיש לידי האישה סך של – 65,000 ₪ בעת פירוק השיתוף בנכס".

1. ברם, עיון במסמכים אשר צורפו לסיכומי התובעת, מעלה כי זו צירפה אסמכתאות מפורטות מאת הבנק, המדגימים את החזרי ההלוואה החודשיים משנת 2016 ולכל הפחות עד לסוף שנת 2019. הווה אומר, ההלוואה לא סולקה מסכום הפיקדון בסמוך להסכמות הצדדים ואף לאחר מכן, ואף לא חלה הפחתה בסכומי ההחזר החודשי, אשר נגבו על-ידי הבנק בשנת 2016 לעומת אלו אשר נגבו בשנת 2019.
2. מאחר ויתרת ההלוואה לא סולקה מתוך כספי הפיקדון כאמור, והתקיים התנאי לפיו "לא יתאפשר לסלק את יתרת ההלוואה כאמור מתוך כספי הפיקדון", על הנתבע 1 לשלם לידי התובעת 65,000 ₪ בעת פירוק השיתוף בנכס, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הסכמות הצדדים ב- 8.2.2016 ועד למועד פסק הדין.
3. בכל הנוגע לתיק המזונות. התובעת הציגה אסמכתה תקפה וברורה לפיה סך חוב המזונות נכון ליום 7.6.2021, עומד על 33,631 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד ההחלטה, יש לקזז מהתמורה המגיעה לנתבע 1 בגין מכירת חלקו בדירה לתובעת.

איני מקבלת בהקשר זה את טיעונו של הנתבע 1, לפיו מאחר ונפתח תיק הוצאה לפועל כנגדו, אין מקום לקזז את סכומי המזונות מהתמורה המגיעה לו בגין מכירת הדירה.

1. בכל הנוגע לעיקולים הקיימים לטובת הנתבע 2, הרי שקיימים שני תיקי ההוצאה לפועל, כאשר בהתאם לעמדת כונסת הנכסים בדיון אשר נערך ביום 12.1.2021 באחד מהם, עומד החוב על סך של 43,500 ₪ ובשני על סך 27,400 ₪. גם סכומים אלו, בתוספת ריבית והצמדה, יש לקזז מחלקו של הנתבע 1, בגין מחיקת מחצית מזכויותיו בדירת הצדדים.
2. מנגד, איני סבורה כי יש לערוך קיזוז של סכום ההלוואה בגינו נרשמה הערת אזהרה על דירת הצדדים, שכן לא ברור מה יתרת ההלוואה אשר נותרה לפירעון.

לאור המחלוקות הקיימות בין הנתבע 1 לבין הנתבע 2, באפשרות הצדדים להגיש תביעה מתאימה ונפרדת ביחס להסכם ההלוואה, על מנת לעמוד על הסכומים אשר שולמו בפועל וכן הסכומים אשר נותרו לפירעון.

1. בשולי הדברים יצוין כי, על אף שלא נערך קיזוז ביחס להסכם ההלוואה, אין מקום להותיר את רישום הערת האזהרה וזאת לאור הסכמות הצדדים מיום 8.2.2016, אשר קדמו להסכם ההלוואה ולאור תמלול השיחה אשר נערכה בין התובעת לבין הנתבע 2, לפיה האחרון היה מודע להסכמות הצדדים ביחס לדירה (ראה התמלול שהוגש לתיק ביום 17.9.2020).
2. לאור התנהלות הנתבע 1 אני פוסקת לחובתו הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ וזאת לזכות התובעת, על דרך קיזוז מחלקו במכר הדירה.

לא ייעשה צו להוצאות לטובת הנתבע 2.

1. אם כן, אני מורה על קיזוז הסכומים אשר פורטו לעיל מחלקו של הנתבע 1 בדירה, כאשר לאותם הסכומים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה, וכן אני מורה על הסרת העיקולים והערת האזהרה אשר נרשמו על דירת הצדדים.
2. בנוסף אני מורה על אימוץ ההסכם אשר הוגש על-ידי כונסת הנכסים עובר לדיון, בשינויים הנדרשים, ביחס לסכומי הקיזוזים אשר פורטו לעיל.

המזכירות תמציא ההחלטה לכלל הגורמים ותסגור את שני התיקים שבכותרת.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ב, 22 יוני 2022, בהעדר הצדדים.