ביהמ"ש המחוזי חיפה, אב"ד שופט סארי ג'יוסי, שופט ערן קוטון, שופטת עידית וינברגר: פס"ד העוסק במזונות קטין והכרעה בשאלת המסגרת החינוכית בה ילמד בשנה זו (עמ"ש 16541-08-22)

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 16541-08-22 א. נ' ב. תיק חיצוני:

לפני הרכב כבוד השופטים: סארי ג'יוסי [אב"ד] ערן קוטון עידית וינברגר

בעניין הקטין:	ג'
המערער	א. ע"י ב"כ עוה"ד ח. ועקנין
נגד
המשיבה	ב. ע"י ב"כ עוה"ד ש. עצמון-גל מינוי לפי החוק לסיוע משפטי

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת יפעת שקדי שץ) מיום 27.7.2022 בתיק תלה"מ 30388-04-22.

פסק-דין

לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת י. שקדי שץ), מיום 27.07.2022, במסגרתו נקבע כך:

ב- תלה"מ 25077-03-20 וב- תלה"מ 26747-04-20 – בעניין מזונות ילדים נקבע, כי החל מיום הגשת התביעה ועד הגיע הקטין לגיל 6 ישלם המערער לידי המשיבה עבור מזונות הקטין, כולל מדור והוצאותיו, סך של 2,200 ₪. עוד ובנוסף נקבע, כי מהגיע הקטין לגיל 6 ישלם המערער לידי המשיבה עבור מזונות הקטין כולל מדור והוצאותיו סך של 1,100 ש"ח.

עוד נקבע, כי הצדדים ישאו בהוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך חריגות של הקטין עד לגיל 18 בחלוקה של 25% (המשיבה) ו-75% (המערער).

ב- תלה"מ 30388-04-22 - בעניין המסגרת החינוכית בה ילמד הקטין, התקבלה עמדת המשיבה ונקבע כי טובתו של הקטין היא שילמד במסגרת חינוכית ב-ט'.

הנסיבות הצריכות לעניין

1. הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית בתקופה שבין שנת 2015 לבין שנת 2019, וביום 21.04.2016 נולד בנם המשותף (להלן: "הקטין").

2. במסגרת הליכים שהתנהלו בבית משפט קמא, חלוקת זמני-השהות של הצדדים עם הקטין נקבעה תחילה באופן זמני, לפיה הקטין ישהה עם המערער בימים ב' ו-ד'; עם המשיבה בימים א' ו-ג' וימי חמישי וסופי השבוע יתחלפו לסירוגין בין ההורים. בנוסף, במסגרת ההחלטה האמורה, ניתנו סמכויות לעו"ס לסדרי דין למשך 12 חודשים.

3. בהמשך, הגישו שני הצדדים תביעות בעניין מזונות הקטין ומשמורתו, והמשיבה עתרה גם

לפירוק שיתוף במיטלטלין, ולקביעת המסגרת החינוכית בה ילמד הקטין.

4. ביום 02.07.2020 חוייב המערער במזונות זמניים לרבות מדור ואחזקתו עבור הקטין, בסך של 1,600 ₪ לחודש. עוד נקבע, כי נוכח פער ההכנסות בין הצדדים, ההוצאות הרפואיות החריגות והוצאות החינוך של הקטין יחולקו בין הצדדים בחלוקה של 75% למערער ו-25% למשיבה.

5. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 31.12.2020 ניתן פסק-דין בתביעה לפירוק השיתוף במיטלטלין וכן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים בעניין חלוקת זמני-שהות שווים.

פסק-דינו של בית משפט קמא

6. בסוגית מזונות הקטין נקבע, כי על אף שאין בתשתית הראייתית שהונחה על-ידי הצדדים כדי להוכיח את הסכומים שנטענו על-ידיהם, קיימת פסיקה ענפה בנוגע לדמי מזונות הכרחיים עבור ילד אחד, אשר אינם טעונים הוכחה.

לאחר בחינה ובהתאם לפסיקת בתי המשפט השונים, העריך בית משפט קמא את סך צרכיו של הקטין, תלויי השהות, בסכום כולל של 1,500 ₪, ובנוסף קבע סך של 700 ש"ח בגין צרכים שאינם תלויים בשהות, כך שכלל צרכי הקטין הועמדו על סך של 2,200 ש"ח.

עוד נקבע, כי סך הוצאות המדור והחזקתו של המערער הוא 3,700 ש"ח וחלקו של הקטין - 1,110 ₪ ואילו של המשיבה בסך כולל של 2,400 ש"ח כאשר חלקו של הקטין - 720 ש"ח.

אשר ליכולות הצדדים נקבע, כי בהסתמך על כישוריו של המערער; ניסיונו בהפעלת עסק להתקנת מצלמות ותשתיות תקשורת - מחשבים ואינטרנט; ועל יסוד הכנסותיו בעבר שעה שלא הובהרה דיה גרסתו ביחס לירידה בהשתכרות, פוטנציאל ההשתכרות שלו נאמד בסך של 18,000 ש"ח. בנוסף, כך נקבע, יש ליתן את הדעת לכך שבבעלות המערער שתי דירות ב-ל', ויש לקחת בחשבון את ההכנסה העתידית מנכסים מניבים אלו.

אשר למשיבה נקבע, כי הכנסותיה מעבודתה כסייעת בגן עירייה הם בסך 6,000 ₪, ובית משפט קמא הדגיש, כי בשים-לב לחלוקת זמני-השהות, העובדה שלמשיבה אין השכלה או ניסיון תעסוקתי רחב, היא ממצה את פוטנציאל הכנסותיה.

עוד ובנוסף קבע בית משפט קמא את יחס ההכנסות בין הצדדים והעמידו על 75% (למערער) - 25% (למשיבה), זאת לאחר שנתן דעתו לעובדה, כי שני הצדדים נושאים בהחזרי הלוואה המובטחת במשכנתה, כי ככל הנראה יהיה בידיהם לקבל דמי שכירות, וכן נוכח התמונה הכוללת המשתקפת מדפי חשבון הבנק.

על יסוד האמור לעיל, ומאחר שהצדדים חולקים את זמני השהות עם הקטין באופן שווה, ובשים-לב לפער בהכנסות בכח ובפועל, נקבע בפסקה 44 לפסק-הדין, כך:

"כאמור, סך צרכי הקטין הם 2,200 ש"ח. בהתאם ליחס ההכנסות בין הצדדים חלקו של האב בסכום צרכי הקטין הוא 1,650 ש"ח (בחישוב של 75% מתוך סך כולל של 2,200 ש"ח); וחלקה של האֵם בסכום צרכיו הוא 550 ש"ח (בחישוב של 25% מתוך 2,200 ש"ח).

כל אחד מההורים נושא במישרין בצרכי הקטין בשיעור של 50% לפי הסדרי השהות ועל כן יש להפחית מהחיוב המוטל על האב סך של 1,100 ש"ח (חלקו של האב בסך צרכי הקטין בהתאם לשיעור זמני השהות עם האב) - 550 ₪".

אשר לרכיב המדור, נקבע, כי יש לחשבו בהתאם לפער ההכנסות מבלי להפחית את שיעור השהות, כך, שהמערער צריך לשאת ב-75% מחלקו של הקטין בעלות המדור והחזקתו בבית המשיבה, היינו סך של 540 ₪, והמשיבה צריכה לשאת ב-25% מחלקו של הקטין בעלות המדור והחזקתו - סך 277 ש"ח. בהתאם, כך נקבע, לאחר חישוב ההפרש בין הצדדים, על המערער לשלם סך של 263 ש"ח עבור מדורו של הקטין ואחזקת המדור, ובסך-הכול 810 ₪.

בהמשך, מיד לאחר קביעותיו האמורות, ובגדרי הפסקה המסכמת את סכומי המזונות שהשית על המערער (פסקה 45 לפסק-דינו), נקבע, כי החל מיום הגשת התביעה, ועד הגיע הקטין לגיל 6, ישלם המערער לידי המשיבה, עבור מזונות הקטין, כולל מדור והוצאותיו סך של 2,200 ₪, וכי מהגיע הקטין לגיל 6 ישלם המערער לידי המשיבה עבור מזונותיו כולל מדור והוצאותיו סך של 1,100 ש"ח.

עוד ובנוסף נקבע, כי הצדדים ישאו בהוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך חריגות עד גיל 18 בחלוקה של 25% (המשיבה) ו-75% (המערער).

7. באשר לעתירת המשיבה בעניין המסגרת החינוכית אליה יירשם הקטין בשנת הלימודים הבאה - כיתה א' נקבע, כי מאחר שמדובר בהכרעה בין שתי חלופות טובות, וכי שני הצדדים רוצים בטובתו של הקטין, שעה שאין בהחלטה כזו או אחרת כדי לפגוע בקטין, יש להכריע בהליך זה מבלי להמתין לתסקיר.

בית משפט קמא קבע, כי למעשה מדובר בבחירה בין מסגרת חינוכית בהתאם למגורי המשיבה או למגורי המערער כשההורים מתגוררים בשני ישובים סמוכים, הנמצאים במרחק של כ-6 ק"מ זה מזה. שתי החלופות, כך נקבע, הן בתי ספר יסודיים המשתייכים לזרם ממלכתי - בית-ספר יסודי ממלכתי ח' בתחומי ט' (מגורי המשיבה) ובית-ספר יסודי ממלכתי בעיר ל' (מגורי המערער).

בית משפט קמא נימק את הכרעתו בסוגיה זו כהאי לישנא (פסקאות 63-68 לפסק-דינו):

"שיקולים חברתיים ויצירת רצף בין המסגרות החינוכיות:

אשר לשיקול החברתי - כל בחירה בין עמדות הצדדים תוביל לקושי חברתי מסויים באחד הבתים שכן טבעי שהקשרים החברתיים נבנים סביב מסגרת בית-הספר ועל כן בין אם הקטין ילמד כאן או כאן, היכולת להכיר ילדים ביישוב בו הוא אינו לומד מוגבלת למסגרת השכונה או פעילויות פנאי (חוגים או תנועת נוער)....

הגעה למסגרת החינוכית:

מדבריו של האב בדיון עולה, כי המרחק בין בית המגורים ובית-הספר ב-ל' הוא כ-20 דקות הליכה וכי בדעתו ללכת עמו ברגל או ברכיבה על אופניים מידי יום, כפי שהם נוהגים כעת.

בית-הספר ב- ט' הוא במרחק נסיעה משני הבתים (יש הסעות מוסדרות...) כלומר, לא מדובר במצב בו אחד מבתי הספר מצוי בקרבת בית המגורים באופן המטה את הכף בצורה ברורה לצד כזה או אחר....

האב ציין שורת פעילויות במסגרת העיר ומחוץ לה (חוג נינג'ה, נגרות עם אביו של האב וכו') וטען כי הוא והקטין עושים שימוש בתחבורה ציבורית, אופניים או הולכים ברגל (עמ' 5, ש' 13). אני סבורה כי באופן דומה, ככל והאב עומד על כך שהוא אינו מעונין להחזיק רכב, ניתן לעשות שימוש בתחבורה ציבורית בכדי להגיע למקום ההסעה (כידוע ח' מצוי ביציאה מ-ל', כאשר הכניסה היא מהכביש הראשי).

שעות המסגרת והיתרון בצהרון הקיבוצי

טעם נוסף להעדפת המסגרת בהתאם למקום מגורי האֵם מצאתי בכך שאילו ירשם הקטין ל-ל', לאור שעת תחילת עבודתה של האֵם יהיה עליו להמתין מחוץ לבית-הספר עד לפתיחתו ואילו אם ירשם לבית-הספר ח' ב-ט' שעת ההסעה תאפשר את היציאה לבית-הספר לפני עזיבת האֵם את לעבודתה.

יתרון נוסף גלום בקיומו של הצהרון ב...., אשר מאפשר פתרון לכל תקופת החופשות. ענין זה מהותי במיוחד לאֵם אשר נדרשת לעבוד.

אציין, כי מאחר והאֵם עובדת כסייעת בגן ובנקודת זמן זו האב לא עובד או עובד במסגרת גמישה או שעות מעטות (בשים לב לדבריו בדבר איסוף הקטין מהגן ללא צורך בצהרון; שעות הפנאי המרובות ושהייה עם הקטין בחופשים במקום מסגרת משלימה) אני סבורה שיש להעדיף מסגרת שמאפשרת לאֵם להמשיך ולעבוד ולא לבחור בחלופה שתציב בפניה קשיים נוספים שעה ששגרת חייו של האב פנויה וגמישה....

אם כן, לסיכום הדברים - לאחר ששקלתי את ההיבטים החברתיים; את היתרונות הגלומים בצהרון ב....; את העדר הגמישות בשגרת חייה של האֵם (אשר עובדת כסייעת בגן) לעומת הגמישות והפניות של האב; את המרחק בין הבתים ואת המשמעות של הסעות מאורגנות על ידי המועצה; לאחר ששקלתי את המשמעות של המרחק לאור קשיי הניידות של האב; את השימוש שנעשה בתחבורה ציבורית ביום יום ואת האפשרות הכלכלית של האב להחזיק רכב הגעתי למסקנה, כאמור, כי על אף הקושי הטמון במרחק והנסיעות, כל יתר השיקולים תומכים בלימודיו של הקטין בבית-ספר ב-ט' וכך אני מורה".

הערעור

8. המערער מיאן להשלים עם תוצאת פסק-הדין, וערעורו מונח לפנינו.

לטענת המערער, בית משפט קמא התעלם בפסק-דינו מן התשתית הראייתית, אשר הוצגה בפניו, לרבות הקשיים להם טען, וקיבל את טענות המשיבה ככתבן וכלשונן מבלי שאלו תיבחנה לגופן.

נטען, כי בית משפט קמא לא ייחס כל חשיבות למצבו של המערער, ולעובדה כי מזה כחצי שנה הוא מחוסר תעסוקה ובמקביל ממשיך לשלם את כלל הוצאות הקטין, הגם שהקטין מצוי עימו מחצית מן הזמן, והוא נאלץ ללוות כספים מהוריו. דברים אלו רלוונטיים מקל וחומר, כך נטען, שעה שלמשיבה הכנסה חודשית קבועה מעבודתהּ כשכירה.

עוד טוען המערער, כי שגה בית משפט קמא, עת העריך את צרכי הקטין ואת הכנסות הצדדים על דרך האומדנא, ולא קבע קביעות עובדתיות על סמך התשתית הראייתית הברורה שהונחה בפניו, לרבות: קבלות, חשבוניות, ואסמכתאות נוספות, אשר מצביעות על נכונות טענותיו.

עוד נטען, כי גם בעניין קביעת מוסד החינוך בו יתחנך הקטין בשנת-הלימודים הבאה, לא בחן בית משפט קמא את טענות הצדדים, וקיבל את טענות המשיבה מבלי שתתקבלנה אסמכתאות מתאימות, לרבות אסמכתאות פדגוגיות.

עוד ובנוסף נטען, כי בית משפט קמא הכריע בסוגיה זו על-פי היבטים טכניים, ורישום הקטין לפי אזור מגורים ולא על-פי טובתו הברורה של הקטין, בשים לב למקום לימודיו קודם, שעה שפסק-הדין מתעלם מהיתרונות המגובים באסמכתאות שהוא הציג. לטענת המערער, היה על בית משפט קמא לקבל תסקיר של פקידות-סעד לעניין זה הואיל ודעתן חשובה, שהרי פקידות הסעד משמשות "כשופר הן לרצון הקטין והן לטובתו", כלשונו של המערער בסעיף 14 לכתב-הערעור.

9. מנגד, סבורה המשיבה, כי אין להתערב בפסק-דינו של בית משפט קמא הואיל והוא נכון וראוי ולא נפל בו כל פגם, אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

באשר לסוגית המסגרת החינוכית בה ילמד הקטין בשנת-הלימודים הבאה נטען, כי בעוד שהמשיבה פירטה מדוע טובתו של הקטין תתגשם בקבלת עמדתהּ, לא היה בידי המערער, ולו טענה אחת הקשורה עם טובת הקטין, וכל טיעוניו התייחסו לטובתו שלו. המשיבה חזרה במסגרת תשובתהּ לערעור על הנימוקים, אשר הובילו את בית משפט קמא להכריע בסוגיה זו כפי שהכריע, והדגיש, כי גם נוכח לוח-הזמנים הצפוף, לא היה כל סיכוי שתסקיר מתאים יוגש במועד.

גם בעניין המזונות, כך נטען, לא נפלה כל שגגה בפסק-דינו של בית משפט קמא, ויש להותיר את קביעותיו העובדתיות על כנן.

10. לדיון שהתקיים בפנינו היום 28.08.2022, התייצבו המערער ובאת-כוחו בלבד, בעוד שהמשיבה ובאת-כוחהּ לא עשו כן.

במסגרת הדיון, חזר המערער על טיעוניו, ואפשרנו לבאת-כוחו, אשר החלה לייצגו רק בעת האחרונה, להשלים את כלל טיעוניה. לטענתהּ, קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא כלל אינן מבוססות על תשתית ראייתית שהונחה בפניו, לרבות בסוגיות מספר הילדים שעולים עם הקטין לכיתה א' בשנת-הלימודים הבאה.

עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא, עת נמנע מלקבל תסקיר, אשר היה אמור לשפוך אור על סוגית טובתו של הקטין.

בעניין המזונות, נטען, כי בחישובו של בית משפט קמא נפלה טעות סופר, ויש לערוך חישוב נכון, אשר נסמך על קביעות בית משפט בפסקאות הרלוונטיות.

בסיום הדיון מאתמול, ביקשנו את התייחסות המשיבה להעדרה מן הדיון, וכי זו תוגש לא יאוחר מהשעה 16:00 של יום הדיון, וזאת נוכח החשיבות בקבלת הכרעה מהירה בערעור זה. בעקבות כך הוגשה הודעתה של ב"כ המשיבה אשר בקשה להתנצל על אי התייצבותה והתייצבות מרשתה אשר נבעו בעיקרו של דבר, כך לטענתה, מהימנעות המערער מלהמציא למשיבה את ההחלטה מיום 08.08.2022 בגדרה נקבע מועד הדיון, וזאת בניגוד למצוות הדין והוראות בית משפט. לצד זאת מציינת ב"כ המשיבה, כי היא צפתה בעבר דרך הנט בהחלטה האמורה, אך הדבר נעשה עת לא היה בידיה כתב מינוי מאת לשכת הסיוע המשפטי לייצוג המשיבה בערעור, ועל כן ההחלטה תוייקה מבלי שהדיון נרשם ביומנה.

דיון והכרעה

11. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר הרלוונטי, לפסק-דינו של בית משפט קמא, לטיעוניהם של באי-כוח הצדדים בכתב ובעל-פה, מסקנתנו, היא, שדין הערעור להידחות, מלבד בעניין הטעות החישובית שנפלה בפסק-הדין, כפי שיפורט להלן.

12. כידוע, הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית. התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בית משפט קמא. כך למשל, כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר (ר' ב-ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב (15.01.2004)).

יפים לענייננו דבריו של כב' השופט ד. מינץ ב-ע"א 8191/16 דיאליט נ' אברהם הרר (17.06.2019):

"כאמור, הלכה נושנה היא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. זאת, מפני שבידה של הערכאה הדיונית האפשרות להתרשם מהעדים ומחקירתם על דוכן העדים, ולבחון כל ראיה וחוות-דעת לעומק. התערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל פגם בהכרעתה של הערכאה הראשונה היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1026 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר [פורסם בנבו] (10.3.2014); ע"א 3894/03 דויטש נ' ישראפלאורס בע"מ [פורסם בנבו] (23.8.2012)).

סבורים אנו, כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור, ולא מצאנו כאמור, כי יצאה שגגה תחת ידיו של בית משפט קמא.

13. פסק-דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק היטב הן בכל הנוגע לסוגית המזונות והן בנוגע לקביעת המוסד החינוכי בו יתחנך הקטין. אשר לסוגית המזונות, בית משפט קמא קבע את ממצאיו העובדתיים על יסוד התשתית הראייתית שהונחה לפניו, ועל יסוד קביעות אלה יישם באופן נכון וברור את ההלכות הנוהגות, והסיק את המסקנות המשפטיות המתחייבות, הן לעניין אופן חישוב הצרכים, והן לעניין היכולות וחלוקת הנשיאה במזונות, בהינתן זמני-שהות שוויונים.

14. גם בנוגע לאופן בו הוכרעה המחלוקת בעניין קביעת המוסד החינוכי בו ילמד הקטין, לא מצאנו להתערב, שעה שבית משפט קמא נימק בפרוטרוט את הטעמים בעטים הגיע לתוצאה אליה הגיע, לרבות הסיבה בגינה לא נדרש לתסקיר, ולא בכדי הודגשו דבריו של בית משפט קמא בעניין זה לעיל.

לא נעלמה מעינינו טענת המערער, לפיה קביעות בית משפט קמא, ובעיקר הקביעה לגבי מספר הילדים שעולים עם הקטין לכיתה א' במוסד החינוכי שבו ילמד, אינן נטועות בתשתית הראייתית שהונחה בפניו, והלכה למעשה, קביעות אלו נשענות אך ורק על דברי המשיבה, מבלי שאלו תיבחנה לעומק.

לא מצאנו, כי יש בטענה זו כדי לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, וזאת הן בשים-לב להלכה בדבר ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה המבררת, והן נוכח העובדה, כי מסקנתו של בית משפט קמא, בענייננו, נטועה גם במספר לא מבוטל של נימוקים וקביעות עובדתיות אחרות.

מלבד הטעות החישובית, שתפורט להלן, ההכרעה בסוגיות מושא ערעור זה מבוססת היטב, נתמכת בחומר הראיות ובקביעות העובדתיות, ועל כן סבורים אנו, כי יש לדחות את הערעור.

למעשה, ניתן לסכם הדברים כדלקמן:

א. אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק-הדין.

ב. הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק-הדין תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא.

ג. אין לגלות בפסק-הדין טעות שבחוק.

יחד עם זאת, עולה מעיון בפסק-דינו של בית משפט קמא, כי נפלה טעות חשבונית בעת סכימת הסכומים שנקבעו, והתוצאה הנכונה היא שהחל מיום הגשת התביעה, ועד הגיע הקטין לגיל 6, ישלם המערער לידי המשיבה עבור מזונות הקטין, כולל מדור והוצאותיו סך של 1,820 ₪ לחודש (1,100 ₪ למזונות בגין מחצית הזמן בו שוהה אצל אמו וכן 720 ₪ מדור ואחזקתו אצלה – חיוב במלוא צרכי הקטין אצל אמו כשהוא מתחת לגיל 6 ללא התחשבות בהוצאותיו אצל אביו), וכי מהגיע הקטין לגיל 6 ישלם המערער לידי המשיבה עבור מזונות הקטין כולל מדור והוצאותיו סך של 810 ₪ לחודש, וכך אנו מורים.

15. אשר על כן, בהתאם לסמכותנו על פי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018, אנו דוחים את הערעור, למעט תיקון הטעות החשבונית כאמור לעיל.

בנסיבות העניין, למרות התוצאה אליה הגענו, ובהעדר התייצבות המשיבה לדיון, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער הוצאות משפט בסכום כולל של 1,500 ₪.

העירבון שהופקד יוחזר לידי ב"כ המערער, עבור המערער.

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

סארי ג'יוסי, שופט [אב"ד]	ערן קוטון, שופט	עידית וינברגר, שופטת

11 מתוך 11