בפני | כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה | |
בעניין: | ה.א. ת"ז -------- (ילידת xx.xx.04) א.א. ת"ז -------- (יליד xx.xx.14) ע"י ב"כ עוה"ד אקלו בירו | |
נגד | ||
הנתבע: | ג.א. ת"ז -------- ע"י ב"כ עוה"ד שגיא לגסה | |
פסק דין |
בפניי תביעת מזונות ומדור קטינים.
רקע והצדדים:
טענות הצדדים:
נטען כי התובעת עבדה במשרה חלקית בעבודות ניקיון והשתכרה סך 3,220 ₪ עד לפיטוריה ביום 10.7.21. כיום היא עובדת בחברת "-----" ושכרה החודשי סך 3,200 ₪ נוסף על כך התובעת מקבלת קצבת נכות סך 3,778 ₪.
נטען כי הנתבע עובד בחברת "----" ומשתכר סך 5,800 ₪ לחודש. ורכש מהכספים ששילמה לו עבור חלקו בדירה (421,061 ₪, סעיף 36 לתצהירה), דירה בת 3 חדרים.
אשר להוצאות, התובעת פרטה רשימת הוצאות שמקומן היה בתביעה הרכושית. ביחס להוצאות הקטינים נטען כי התובעת נושאת בכל הוצאות החינוך של הקטינים ובשכר לימוד הקטינה ה', לבית הספר תיכון לאומנויות (בתביעה נטען סך 3,000 ₪ בסיכומים נטען 4,000 ₪), רכשה עבורה מצלמה מקצועית תמורת סך 2,940 ₪. נטען קיים חוב לבית הספר על סך 3,875 ₪. עוד נטען כי התובעת נושאת בתשלום למועדונית עבור הקטינים א' וב' סך 730 ₪ לחודש, טלפון של בני המשפחה סך 150 ₪ לחודש, אחזקת המדור והוצאות מדור. נטען כי טרם הפרדה, נשא הנתבע בתשלום סך 250 ₪ עבור המשכנתא, מחצית ארנונה ומחצית חשמל בלבד משך מספר חודשים ולאחר ההחלטה בדבר מזונות זמניים שילם גם את הסך שנפסק שם, 1,500 ₪ כיום לאחר שהתובעת רכשה את חלקו של הנתבע בדירה, היא נושאת בהחזר משכנתא חודשי סך 1,734 ₪ לחודש ובכל צרכי הקטינים, לרבות הוצאות החינוך של 3 הקטינים והוצאות אחזקת מדור.
הנתבע הכחיש טענות התובעת. נטען כי על אף שהתובעת גמרה בליבה להיפרד ממנו מאחר ורקמה יחסים עם אחר עת שהה באתיופיה, הוא נותר להתגורר עמה תחת קורת גג אחת ונשא יחד עמה בנטל ההוצאות המשותפות והשוטפות של הבית. הנתבע אישר כי הצדדים נפרדו ולא קיימו יחסי אישות מזה כשנתיים קודם לכן וציין כי התובעת חולה במחלה מדבקת חשוכת מרפא אשר מסכנת אותו. הנתבע טען כי התובעת פתחה חשבון נפרד, הפקידה אליו את משכורתה ומהחשבון המשותף אליו הופקדה משכורתו שולמה המשכנתא, חלק מהוצאות השוטפות של הבית וגם אינטרנט ונייד של הילדים. עוד טען כי נשא לבדו בתשלומי ארנונה, חשמל, מים, גז ועד בית וחלק עם התובעת את הוצאות החינוך. נטען כי אמנם התובעת רכשה מצלמה לקטינה אך הוא רכש עבורה מכשיר סלולרי בעלות 1,500 ₪. הנתבע טען כי כאשר התגוררו תחת קורת גג אחת הוא בילה רבות עם הקטינים. לטענתו, לא ניתן ללמוד מהראיות שהובאו על ידי התובעת אשר להוצאות הקטינים. אשר למצב כיום נטען כי הנתבע מוציא ומביא את הקטינים ממסגרת החינוך, הילדים הגדולים מגיעים שוהים אצלו באופן חופשי, ולנים ועל אף הקשיים הוא עושה מאמצים להיות שותף פעיל, הוא מגיע לכל הפגישות, אספות הורים הקשורים לקטינים והוא מספק את צרכיהם. נטען כי הוא שילם את המזונות הזמניים על אף שהצדדים התגוררו תחת קורת-גג אחת במועד ההחלטה.
הנתבע טען כי מעבודתו בחברת "----" הוא משתכר סך 5,700 ₪ לחודש, שכר שלא השתנה שנים רבות ומיצה פוטנציאל השתכרותו. הנתבע אישר כי רכש דירה מהתמורה שקיבל ממכירת חלקו לנתבעת וציין כי הסכים לדחות את פירוק השיתוף בדירה כך שתישאר למגורי התובעת עם הקטינים עד הגיע הקטינים לגיל 18, אולם התובעת סירבה.
אשר לתובעת נטען כי התובעת אישה צעירה ובריאה שאינה מנצלת את פוטנציאל השתכרותה, שכרה סך 3,900 ₪ לחודש ולעיתים 4,700 ₪ לחודש ונוסף על כך היא מקבלת קִצבת נכות כך שהכנסתה החודשית כ-7,000 ₪ נטו וגם קִצבת ילדים ובבעלותה דירה. בהתייחס להוצאות נטען כי לנתבע החזר חודשי בגין המשכנתא על סך 1,650 ₪ וביטוח על סך 250 ₪ והוצאות מדור על סך 1,255 ₪ מידי חודש. עוד נטען כי הוא רוכש עבור הקטינים אוכל.
התשתית המשפטית והדין החל:
"(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".
הדין העברי מחלק את מקור החיוב במזונות קטינים ובהתאמה את היקפו, לשלוש תקופות לפי גיל הקטין.
התקופה הראשונה - חיוב בקטני קטינים עד גיל 6. חיוב זה עצמאי ומוחלט ואינו תלוי בהכנסות האֵם או במצבו הכלכלי של האב או הקטין.
התקופה השנייה, גילאי 6-15, החיוב הוא מכוח תקנת חכמים.
התקופה השלישית מגיל 15 שנים ועד 18 שנים, שאז החיוב הוא מדין צדקה וחל על ההורים באופן שווה. ראו ע"א 166/66 גודלמן נ' גולדמן פד"י כ (2) 533, 536, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457 וכן בע"מ 919/15 בע"מ 1709/15 פלוני נ' פלונית, מיום 19.07.2017.
"הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן. בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה".
דיון והכרעה:
"הלכה בידינו כי, מצד הדין, חייב האב לספק לילדיו הקטינים מזונות לפי צרכיהם ההכרחיים, ומדין צדקה חייב האב לספק לילדיו את האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים אשר הם הורגלו אליה או שהם ראויים לה. החובה מדין צדקה ושיעורה של חובה זו תלויה ביכולתו של האב (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן עג. סעיף ו; שו"ע, יורה דעה, סימן רנ"א , סעיף ד; וראה ע"א 591/81 פד"י לו(3) 449; ע"א 469/84 פד"י לט (3) 197; ע"א 210/82 פד"י לח (2) 14".
טענתו כי "לא נהג לשמור קבלות והוצאות כדי להוכיח את עצמי, המחויבות שלי ולמשפחתי ולילד(ד)י(י) קודם לכל ובעיק(ר), לכן אני לא רואה צורך לשמור קבלות..." (הטעויות במקור) אינה יכולה לעמוד. למצער ממועד הגשת התביעה, ידע הנתבע כי יהא עליו לשמור אסמכתאות להוכחת טענותיו, ולא רק קבלות מהתקופה בה התגוררו הצדדים במשותף כפי שעשה בפועל. בחקירתו, כאשר התבקש לפרט הוצאותיו עבר הקטינים - לא ידע לפרט. הנתבע העיד כי רכש לקטינים נעליים וחפצים, כי הוא מקלח את הקטינים, אוסף את בגדיהם ומכין ארוחות, אך כשנשאל לגבי "זום" בתקופת הקורונה העיד כי הילדים הגדולים עוזרים. ראו עדותו בעמוד 23 שורות 1-21.
"הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו... ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה..."
התובעת, העידה כי משנת 2017 ועד לפיטוריה, היא עבדה בניקיון במזנון 4 שעות ביום 5 ימים בשבוע. ראו עמוד 11 שורות 30-35. התובעת הגישה תלושי שכר חלקיים בלבד. על פי תלושי שכרה בחברת "----" עמד שכרה על סך 3,227 ₪ נטו לחודשים 4/18- 9/18, בחברת "----" לחודשים 5-6/19 ולחודשים 11/19-9/20 שכרה היה סך 3,258 ₪ נטו ובחברת "----" לפי תלושי שכר לחודשים 8/21-10/21 היה שכרה סך 2,916 ₪ נטו. נוסף על כך מקבלת התובעת קִצבת ביטוח לאומי, סך 3,758 ₪ לחודש (זכות לקצבה היא משנת 2009. ראו עמוד 13 שורות 13-14). עוד מקבלת התובעת קִצבת ילדים סך 383 ₪ - כפי עלה מדפי החשבון (נספח י' לסיכומיה).
בבעלות התובעת דירה, וזאת לאחר שרכשה מאת הנתבע את חלקו בדירה המשותפת תמורת סך 421,061 ₪. לטענת התובעת, לשם רכישת חלקו של הנתבע היא נטלה מקרובת משפחתה סך 35,000 ₪ (עמוד 13 שורות 32-35 ועמוד 14 שורות 1-2), נטלה מחברתה נ' סך 10,000 ₪ (עמוד 14 שורות 7-10), מחברות אחרות סך 40,500 ₪ (עמוד 14 שורות 17-18) ויתרת התמורה סך 50,000 ₪ שילמה מתוך מקורותיה לאחר איזון המשאבים. ראו עמוד 17 שורות 28-31. לא נתתי אמון בעדות התובעת בעניין זה. עדותה לא הותירה עלי רושם מהיימן והתובעת גם לא זימנה לעדות אף אחד מאותם צדדי ג' שנטען כי סייעו לה ברכישת הדירה. הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מלהציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו. ראו ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל פד"י נ"ד (3) 107.
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת החלה להפקיד משכורתה בחשבון משותף בשנת 2017 ורק בנובמבר 2020 הפרידו מגוריהם. הנתבע טען כי הוצאות הבית מומנו בעיקר על ידו והתובעת טוענת הפוך. לאור כי התובעת לא זימנה את צדדי ג' והתרשמותי מהתובעת, אני נוטה להניח כי חלק מהסכומים הנטענים הם מתוך כספים שצברה התובעת ממשיכות שכרה בתקופה בה ניהלה חשבון בנק נפרד אך הוצאות החיים המשותפים מומנו מהחשבון המשותף. אפנה לכך כי טרוניית התובעת כלפי הנתבע היא כי הצדדים לא נפרדו בעת עלייתם ארצה על מנת שכל אחד מהם יקבל זכאות נפרדת לרכישת דירה, למרות שעדיין חיו חיי משפחה ואף נולדו התאומים.
ראו עמוד 17 שורות 1-17 לעדותה:
"...אמרתי לו שאני חולה והוא בן-אדם בריא – שהוא יקנה דירה לבד ואני אקנה דירה לבד. הוא אמר שהוא יגדל את הילדים שלי כי זה לא מפריע לו. אמרתי לו שאני לא יכולה להיות איתו, שיקנה דירה ואני אקנה דירה ואגור לבד. אני חולה. הוא אמר שזה לא מפריע לי והוא איתי. המשכנו. קנינו דירה. נכנסנו. אחרי הלידה של ה' נולדו התאומים וגם הם לא נדבקו. הוא בן-אדם בריא, כשאמרתי לו אם הייתי מתגרשת ממנו, הייתי קונה דירה לבד והיו לי חיים טובים ולא הייתה לי משכנתא. עכשיו הוא אומר לי "אם תתגרשי ממני, אספר לכולם ואף אחד לא יתקרב אלייך". זה יפה? אני לא הלכתי עם גברים אחרים. לא יודעת ממה קיבלתי את המחלה הזאתי. אמרתי לו שאני רוצה להתגרש עכשיו במרכז קליטה....
ש. לבית המשפט: את אומרת שאם היית מתגרשת קודם, כשעליתם לישראל, היית יכולה לקנות דירה לבד בסל קליטה? זה מה שמפריע לך?
ת. נכון".
אשר להוצאותיה – למעט תשלום עבור המשכנתא, ההוצאות להן טענה התובעת הן הוצאות חינוך חריגות. לא הוכחו הוצאות מעבר למחייה רגילה. התובעת צירפה קבלות עבור ארנונה, חשמל, מים וגז. למעט ארנונה, הקבלות הן מהתקופה בה הצדדים חיו תחת קורת גג אחת. אשר לתשלום המשכנתא, מדפי חשבון התובעת (נספח יב) עלה כי התובעת משלמת החזר משכנתא סך 1,734 ₪ לחודש, (1,484 ₪ משכנתא שנטלה לשם הרכישה וסך 250 ₪ המשכנתא שנטלו הצדדים במקור).
אשר לפוטנציאל ההשתכרות, טען הנתבע כי התובעת אישה צעירה ובריאה שכוחה במותניה, ואינה מנצלת את פוטנציאל השתכרותה. איני סבורה שזהו המצב. התובעת חולה במחלה כרונית, ראו עדותה בעמוד 16 שורות 11-32. מחלתה אינה מאפשרת לתובעת הגדלת הכנסה, לראיה גם לפני הקרע, התובעת עבדה באותה מתכונת. לכן אני דוחה טענתו זו.
זאת ועוד, איני סבורה כי יש להוסיף לשכרה של התובעת את כל גמלת הנכות המשולמת לה על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין מחלתה. גִמלת הנכות משולמת לתובעת בגין לקותה, ונועדה לצרכיה הבריאותיים הנובעים ממחלתה. אין לקִצבה זו כל נפקות לחבות הנתבע לזון את ילדיו הקטינים, אלא אם יוכח כי לאחר מימון צרכיה הבריאותיים של התובעת הנובעים מנכותה, נותרה יתרה . ראו לעניין זה עמ"ש 44496-10-20 א' נ' ב' מיום 11.8.21 וגם תלה"מ 68841-07-20 מ.מ. נ' נ.מ. סעיף 32 בפסה"ד מיום 31.7.2022, במקרה כאן, לא הוכחו (למעשה כלל לא נטענו) הוצאות בגין נכות אלא שמאחר וסביר להניח כי לתובעת הוצאות בגין מחלתה, איני מוסיפה את כל קצבת הנכות להכנסתה של התובעת, אלא 40%, היינו סך 1,480 ₪ לחודש.
יש להביא בחשבון כי הנתבע עתיד לצאת לפנסיה בעוד כ-4 שנים ואילו התובעת בת 44 ולפניה עוד שנים רבות בשוק העבודה.
בבעלות הנתבע דירה, שנרכשה על ידו מכספי התמורה שקיבל מהתובעת בעת פירוק השיתוף בדירה המשותפת ולאחר איזון המשאבים ובסיוע הלוואה המובטחת במשכנתא. ראו עמוד 13 שורות 19-20. בגין המשכנתא העיד הנתבע כי הוא משלם סך 1,500 ₪ לחודש (ולא כפי שהצהיר בתצהירו). עמוד 19 שורות 17-25. מדפי החשבון ליום 20.4.22 (נספח ד' לסיכומי הנתבע) עלה כי תשלום המשכנתא החודשי הוא סך 1,640 ₪.
42.1. ממועד פסק הדין ישלם הנתבע למזונות ומדור הקטינים ב, א ו-ה' סך 930 ₪ עבור כל קטין. התשלום ישולם, באמצעות האֵם ב-10 לכל חודש מראש, עד הגעתם של הקטינים לגיל 18 או סיום לימודי התיכון לפי המאוחר מבין השניים. ממועד זה ובתקופת השירות הצבאי (חובה), שירות הלאומי ושנת שירות, יעמדו דמי המזונות על שליש – כפי גובהם ערב תשלומם. בהתאמה ממועד פסה"ד על האב לשלם עבור מזונות הבן טמ' סך 310 ₪ לחודש עד לשחרורו משירות חובה.
מעת שהאב יפרוש לפנסיה יעמוד הסכום על סך 850 ₪ עבור כל קטין.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
קִצבת הילדים וכל קצבה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינים, תשולם לתובעת נוסף למזונות.
42.2. ממועד פסק הדין יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובלבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ₪, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אִבחונים, אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה / קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו קודם לפסק הדין – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום ואת תוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
42.3. ממועד פסק דין זה, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, וכן מעון, צהרון (ציבורי), חוגים, שיעורי עזר (על-פי המלצת הגורם הרלוונטי) ותנועת נוער, בקיזוז ההטבה שתקבל האֵם מהמל"ל ו/או מהצד השלישי. יובהר כי הצהרון עבור הקטינים ב' ו-א' הוא עד סיום כיתה ג'. הצדדים יישאו בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ וכן קייטנה אחת בפסח או סוכות. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלותה של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית/מתנ"ס. עוד יישאו הצדדים בחלקים שווים בתשלום עבור חוג אחד עבור הקטינה . הוצאת שהוצאו קודם לפסק הדין על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום וזאת בתוך 21 יום, שאם לא כן יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
42.4. שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות לימוד בר מצווה, רכישת תפילין וטלית.
42.5. כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
42.6. הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה. לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע לאם בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
42.7. כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים - להלן: "תקשורת מתועדת": דוא"ל / דואר רשום / תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp), כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע / המסמכים.
42.8. אשר למזונות עבר, הצדדים ניסו שלום בית מספר פעמים, עתירת התובעת היא למזונות מחודש נובמבר 2020, הבן טמ' עתיד להשתחרר משירות חובה בחודש דצמבר 2022, לבת ה' ימלאו 18 שנים בחודש ספטמבר 2022, התובעת רכשה הדירה בחודש נובמבר 2021 ועד אותו מועד המשכנתא שולמה על ידי הנתבע, נוסף על כך, הצדדים הסכימו להשהות פסה"ד בתביעת המזונות לאחר פסה"ד בתביעות המשמורת. לכן, באיזון בין הדברים, אני מעמידה את חוב העבר לא כולל מחציות, עד לפס"ד זה על סך 10,000 ₪. חוב עבר ישולם בתשלומים של 200 ₪ לחודש במצורף למזונות שנפסקו עד לסילוק מלוא החוב.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.
ניתן היום, כ"א אב תשפ"ב, 18 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.