ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת הילה גורביץ עובדיה: פס"ד בבקשה להארכת צו ביניים המתיר הוצאת הקטין ממשמורת הוריו והשמתו במסגרת חוץ ביתית (צב"נ 17412-02-22)

1. בפניי בקשה להארכת צו ביניים, שניתן ביום 08.02.2022 ואשר התיר הוצאת הקטין ממשמורת הוריו והשמתו במסגרת חוץ ביתית נ'. הארכה המבוקשת היא עד ליום 31.08.2022.

2. קדמה לבקשה זו בקשה דומה שהוגשה ביום 14.11.2021 בהליך צב"ן 32189-11-21 במסגרתה אושר צו חירום מכוחו שהה הקטין במסגרת חוץ ביתית נ' עד ליום 03.12.2021. במועד זה שב הקטין להתגורר בבית אמו אשר ביקשה לשוב ולטפל בקטין וליתן לו מענה במסגרת הקהילה. עוד נלקח בחשבון באותו מועד כי לאחר תקופה ארוכה של חוסר שיתוף פעולה מצד האב עם גורמי הטיפול והמלצותיהם, החל האב להראות "ניצני" שיתוף פעולה.

3. תמצית ההליך שבפניי היא הטענה כי האֵם הודיעה כי אין באפשרותה להמשיך ולטפל בקטין, ושיתוף הפעולה של האב הופסק.

4. על פי המפורט בבקשה, הקטין בן כ-15 שנים עם צרכים מיוחדים. נכתב כי בשבוע שקדם להגשת הבקשה חלה הרעה במצבו של הקטין. נכתב כי קיימת מסוכנות כלפי האֵם וכלפי אחותו של הקטין, כבת 14, הסובלת מתסמיני דיכאון וחרדה. עוד נכתב כי הקטין מפנה כלפיהן איומי רצח, שובר חפצים, חסר שקט ונוקט באלימות פיזית. האֵם טענה כי אינה יכולה להגן על הקטינה מפני הקטין והיא מתקשה לטפל בו. צוין גם כי מצבו הפיזי של הקטין ירוד, הוא אינו מתקלח ומלוכלך.

צוין בבקשה כי האב אינו בקשר עם גורמי הרווחה ונִסיונות לשוחח עמו לא צלחו. עוד נכתב בתכתובת דוא"ל בין עו"ס לסדרי דין לאב הודיע האב על התנגדותו לבקשה. לבקשה צורף תסקיר משלים אשר פרט בהרחבה את הרקע לבקשה, והומלץ בו על מתן צו למשך 30 יום עם שילוב הקטין במסגרת נ'. עוד צורף לבקשה עדכון מיום 01.02.022 הנוגע לאחות הקטין מטעם המרכז הרפואי xxxx – התחנה לטיפול הילד והמשפחה שם מטופלת הקטינה במסגרת "מרכז xxxx" (מרכז טיפול יום פסיכיאטרי לנוער). נכתב באותו עדכון כי הקטינה שיתפה בהתנהגות אלימה של הקטין כלפיה, והדבר מזיק למצבה הנפשי-הרגשי. עוד צורף עִדכון מאת המחלקה לשירותים חברתיים – מועצה אזורית מ' במסגרתו מטופלת המשפחה. במסגרת העדכון נכתב כי האֵם אינה מסוגלת להתמודד עם הקטין בביתה, היא חשה סכנה עבור עצמה ועבור הקטינה ומדווחת על אלימות קשה מצד הקטין. עוד נכתב כי לדברי האֵם, בבית האב הקטין אינו מקבל תרופותיו, אינו מתקלח ואינו משתתף במסגרת החינוכית.

5. בהחלטה מיום 08.02.2022 הוריתי על הוצאת הקטין תחת צו משמורת זמני, וקביעת מקום חסותו של הקטין על-ידי עו"ס לסדרי דין. קבעתי כי הצו יעמוד בתוקפו למשך 30 יום.

6. בתאריך 02.03.2022 הוגשה בקשה להארכת צו הביניים. בבקשה נכתב כי הקטין שוהה במסגרת נ' וכי הוגשה בקשה להכיר בקטין כנזקק. נכתב בבקשה כי מדיווחי המסגרת החינוכית, מצבו של הקטין טוב, הוא מבקר בבית הספר, משתתף בחוגים ונראה נקי ומסודר. בית המשפט התבקש להאריך את צו הביניים עד למועד דיון בבקשת הנזקקות. לבקשה צורף עדכון מטעם עו"ס חוק נוער בו מצוין כי מצבו הרִגשי וההתנהגותי של הקטין השתפר, הוא הפסיק התנהגותו האלימה ועל פי המלצת וועדת חירום מתאריך 14.02.2022 – בשל הטבה זו וחוסר יכולת ההורים לטפל בקטין ולספק צרכיו, תוגש בקשה להוצאתו למסגרת נ' עד סוף שנת הלימודים יחד עם הגשת בקשת נזקקות.

צורף גם תסקיר נושא תאריך 02.03.2022 אשר המלצתו היא לבקש את הצו עד לתאריך 31.08.2022. צוין בתסקיר כי בוועדת החירום נכחו שני ההורים. עוד צוין כי נערך ביקור בבית האב והוסבר לאב כי אם יתחייב להשיב את הקטין למסגרת כפי שעות מועדי החופשה שהוסכמו, יעניק לקטין טיפול תרופתי ויאפשר ביקור בית בעת שהקטין שוהה אצלו – ניתן יהיה לאפשר שהות הקטין אצלו בחופשות. צוין כי האב הכחיש את הסירוב למתן טיפול תרופתי והסכים לשלוח את קטין לבית הספר.

בתסקיר נכתב כי על פי דיווח המסגרת בה שוהה הקטין, הקטין השתלב היטב במסגרת בית הספר, והוא שוהה בחדר עם דייר ברמת תִפקוד דומה. צוין כי לאחר שעות הלימודים במסגרת נ' נהנה הקטין מחוגים ותרפיות, הוא רגוע ויש לו תקשורת טובה עם אנשי הצוות. לתסקיר צורף עדכון עו"ס נ' מיום 23.02.2022 ודו"ח "מרכז xxxx" מיום 01.02.2022 שאוזכר לעיל.

7. בהחלטה מיום 03.03.2022 הוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטין. קבעתי כי איני קובעת מועד דיון מאחר ועתידה להיות מוגשת תובענת נזקקות. אשר לצו, הוריתי על מתן צו ביניים וזאת כאמור מתוך הנחה כי שאלת הנזקקות תוכרע בהקדם.

8. בתאריך 06.03.2022 הוגשה תביעת נזקקות. במסגרת הבקשה בתביעה נכתב כי לאור מורכבות המערכת המשפחתית וצרכיו המיוחדים של הקטין, יש מקום לקביעת יציבות בחיי הקטין ומסגרת נ' מהווה עבורו מקום יציב ובטוח.

9. תביעת הנזקקות, יחד עם הבקשה לצו ביניים, נקבעו לדיון ביום 23.03.2022 והצדדים התבקשו להגיש עמדותיהם.

10. האֵם הגישה תגובתה. בתגובה נכתב כי הקטין אובחן על הרצף האוטיסטי והאב אינו מוכן לקבל את האִבחון. צוין כי אחות הקטין נמצאת בדִכאון ונדרשת לטיפול תרופתי, בד בבד עם היותה מטופלת במחלקה הפסיכיאטרית של בית חולים "xxxx". צוין כי האֵם היא אפוטרופוס בלעדי בענייני בריאות וחינוך של שני הקטינים על פי החלטות שניתנו עד כה והקטינים מתגוררים בביתה. האֵם ציינה כי נקבע כי האפוטרופסות נקבעה בענייני חינוך ובריאות בידי האֵם בשל חוסר מסוגלות הורי של האב, ולאחר שהוגשו תסקירים מדאיגים בעת שהות הקטינים אצל האב. עוד נכתב כי האב מנע מהקטינים לקבל מענה לצרכיהם בשל חוסר יכולתו לקבל את מצבם. נטען כי במשך כשנה בטרם נשללה האפוטרופסות בענייני חינוך ובריאות מידי האב, בית המשפט, במסגרת הליך משפחה, נתן לאב הזדמנויות לקיים זמני שהות סדירים עם הקטין ולהקפיד על התייצבותו באופן סדיר בבית הספר. נכתב כי האב מנע מהקטין ללכת לבית הספר, לא שיתף פעולה עם גורמי החינוך ולא אִפשר ביקורי בית. עוד נכתב כי כאשר הקטין שהה אצל האב, האב הזניחוֹ, הקטין לא התקלח, לא החליף בגדים, הסתובב ברחובות בפיג'מה מסריחה מפיפי – ועוד, ועל כן בסופו של יום הועברו זמני השהות בין האב ובין הקטינים למרכז הקשר.

האֵם הדגישה כי מדובר באב אשר הפר מספר צווים שיפוטיים שניתנו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, על-ידי בית המשפט המחוזי וגם על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, והתנהגותו מלמדת כי הוא לא יעמוד בהחלטות וצווים גם בעתיד. האֵם תיארה כי האב סיכל בעבר וועדות השמה ושיבוץ ומתן טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים להם נדרשו הקטינים וגם לא שיתף פעולה עם תכניות טיפול מטעם בית הספר. סופו של יום, הקטין עבר למסגרת חינוכית רק לאחר מעורבות בית המשפט כך שתקופה ארוכה, הקטין לא היה במסגרת חינוכית. במקביל לכך, מצבה של אחותו של הקטין הצריך גם הוא טיפול והקטינה נמצאת באשפוז יום ובבית ספר לילדים עם קשיים רִגשיים. במצב זה, הבינה האֵם כי אינה יכולה להתמודד עם שני הקטינים בביתה והעבירה את הקטין להתגורר אצל האב יחד עם בקשה לכינוס וועדת תכנון-טיפול. נכתב כי לאחר מספר ימים בהם הקטין שהה אצל האב – במהלכם לא הלך לבית הספר, ולטענת האב נשך אותו, האב השיב את הקטין לבית האֵם. בהיעדר מסגרת בית ספרית או טיפולית מתאימה לקטין, הבינה האֵם כי אין מנוס אלא לבקש את השמתו של הקטין במסגרת חוץ-ביתית. האֵם תיארה כיצד האב סירב פעם-אחר-פעם לתת את כתובת ביתו לבית המשפט ולגורמי הטיפול, כך שבמשך תקופה ארוכה לא ניתן היה לקיים ביקור בית. בהמשך תגובתה נכתב כי האב אינו רואה את צרכי הקטין. האֵם תיארה אירועים קשים שאירעו בבית במהלך שהותו של הקטין לאחר שובו לבית האֵם, עד אשר היא חשה בסכנה כלפי הקטינה וכלפי עצמה ולא נותר לה אלא לפנות לגורמי הטיפול כפי שעשתה. בהתייחס לשהות הקטין אצל האב, נטען כי נִסיון העבר מלמד כי הקטין אינו יכול להתגורר אצל האב, שאינו מכיר במצבו, אינו יכול לתת לו מענה מתאים, אינו מאפשר השתתפותו הסדירה במסגרת חינוכית, אינו מעניק לו את הטיפול התרופתי הנדרש ואינו משתף פעולה עם גורמי הטיפול. האֵם עתרה להשאיר את הקטין במסגרת חוץ ביתית עד שיתייצב מצבו. בסיום תגובתהּ ציינה האֵם כי ילדיה חשים סוף סוף במקום בטוח.

11. בהחלטתי מיום 21.03.2022 קבעתי כי מאחר והוגשה תביעת נזקקות, ונקבע במסגרתה מועד לדיון – אם לא תוגש עמדה אחרת, הליך צו הביניים ייסגר.

12. האפוטרופוס לדין והאב לא הגישו תגובתם לבקשה למתן צו ביניים.

13. בתאריך 23.03.2022 התקיים בפניי דיון בשני ההליכים במאוחד. במסגרת הדיון, עתר האב כי מותב זה יפסול עצמו מלדון בהליך. לאחר שבקשתו נדחתה, עתר האב כי בית המשפט לא ימשיך לדון בהליך על-מנת שיתאפשר לו להגיש ערעור על ההחלטה. לאור עמדתו זו, הוריתי כי צו הביניים יעמוד בתוקפו למשך 3 חודשים נוספים, אלא אם טרם סיומהּ של תקופה זו, לאחר שתינתן החלטה בעניין הפסלות, תוגש בקשה לקיצור התקופה וייקבע מועד לדיון.

14. האב הגיש בר"ע על החלטתי זו. במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי שם, הודיע האב כי הוא מסכים שבית משפט זה ימשיך וידון בתובענה ללא קשר לערעור שהוגש בעניין הקטין. הצדדים נתנו הסכמתם כי החלטתי תינתן על יסוד טיעון כתוב בכתב.

על יסוד עמדות הצדדים הוריתי ביום 24.04.2022 על הגשת סיכומים.

15. עוד קודם להחלטתי בעניין הסיכומים הוגש עדכון עו"ס לפי חוק נוער נושא תאריך 11.04.2022. על פי העדכון, בתאריך 06.04.2022 נשלחה להורים ולמסגרת הדיור חלוקת ימי חופשה של חופשת הפסח. נכתב כי בפועל, האב הפר את תכנית חלוקת ימי החופשה, לא נטל את תרופות הקטין מהאֵם ולא השיב לפניות טלפוניות של גורמי הטיפול כאשר פנו אליו על-מנת שישיב את הקטין כפי חלוקת ימי החופשה. עוד נכתב כי התברר שהאב העתיק מקום מגוריו מבלי להודיע לאֵם או לגורמי הטיפול ליישוב "ח.ל.". צוין כי כאשר עו"ס לפי חוק נוער ביקשה להשיב את הקטין למסגרת נ' האב טען כי הקטין חולה וסירב להביאו לבדיקת רופא במסגרת נ' - והאב סרב למסור לעו"ס חוק נוער את כתובתו על-מנת שתוכל לעשות ביקור בית, ולבדוק את מצבו של הקטין. בית המשפט התבקש להורות לאב למסור את כתובתו לאלתר.

בעדכון נוסף, הודיעה עו"ס חוק נוער כי האב לא הביא את הקטין למסגרת עם תום חופשת הפסח, וכאשר פנתה אליו – הודיע במסרון כי מבחינתנו שהות הקטין ב-נ' הסתיימה.

בהחלטה שניתנה על-ידי ביום 25.04.2022 קבעתי כי אם האב לא ישיב הקטין למסגרת החינוך נ' עד השעה 17:00 ניתן יהיה להסתייע במשטרת ישראל לשם השבתו.

גם החלטה זו לא קוימה על-ידי האב ועל-פי עדכון עו"ס לסדרי דין שהוגש, בתאריך 26.04.2022 נאלצה עו"ס לסדרי דין, בסיוע משטרת ישראל, לאסוף את הקטין מבית האב.

16. בהמשך, עו"ס חוק נוער הגישה תסקיר נושא תאריך 08.05.2022. התסקיר ארוך ומפורט, מתאר את הרקע להליכים שבפניי והמלצתו היא להכריז על הקטין כנזקק ולהוצאתו ממשמורת הוריו בד-בבד עם השמתו ב-נ' עד לתאריך 31.08.2022. על פי התסקיר, שיתוף הפעולה החלקי שהיה עם האב נפסק וכעת האב שב לסרב לשתף פעולה עם גורמי המקצוע והחלטות בית המשפט.

17. יש להוסיף כי בתאריך 22.03.2022 הגיש האב תגובתו לתביעה להכרזת הקטין כנזקק. האפוטרופוס לדין הגיש תגובתו לתביעה להכרזת הקטין כנזקק למחרת היום, 23.03.2022.

18. כעת הוגשו סיכומי הצדדים בתובענה לעניין צו הביניים.

19. עו"ס חוק נוער בסיכומים מטעמה חזרה על תמצית הרקע לתובענה, וציינה כי היא שבה ועותרת להארכת צו הביניים עד לקיומו של דיון בבקשת הנזקקות. בסיכומים נטען כי "ניצני" שיתוף הפעולה של האב הסתיימו והאב חזר לדפוס התנהגותו הקודם בו הוא מחליט על דעת עצמו ואינו משתף פעולה עם גורמי המקצוע והחלטת בית המשפט.

20. אפוטרופוס לדין בסיכומים מטעמו מציין כי על פי דיווחי גורמי הטיפול האב אינו משתף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים עד שעלה צורף לערב את משטרת ישראל בכדי להשיב את הקטין למסגרת הדיור נ'. צוין כי עובר להשמת הקטין למסגרת נ' מצבו היה לא יציב והוא לא שולב במסגרת חינוכית שהולמת את נתוניו וצרכיו ועל-כן מצבו התדרדר. נכתב כי בביקורים שערך האפוטרופוס לדין ב-נ' הוא התרשם כי רמת התנגדות הקטין למסגרת ב-נ' פחתה והוא משתף פעולה עם גורמי החינוך ב-נ'. נכתב כי אמנם הקטין ביקש לשוב להתגורר בבית אמו ולחילופין, בבית אביו – אך הקטין מודע לכך ששהותו ב-נ' היא, לכל הפחות, עד לחודש 07.2022. נכתב כי מאחר והאֵם הבהירה שאינה מסוגלת להתמודד עם הקטין בביתה, והאב אינו מסוגל להתמודד עם הקטין, הרי שהמשך צו הביניים עולה בקנה אחד עם טובת הקטין.

21. האֵם בסיכומיה מפנה גם היא לדיווחים שהעידו על חוסר שיתוף הפעולה של האב עם גורמי הטיפול בעת חופשת הפסח, וציינה כי האב, בשיחות עם הקטין, יוצא כנגד המסגרת ב-נ', אומר לקטין כי אמו מעדיפה את אחותו על פניו ומבטיח לו כי יוציא אותו ממסגרת נ'. נטען כי לאור כך, הותרת צו הביניים על כנו עד הכרעה בתביעת הנזקקות נדרשת. האֵם תיארה את הרקע וההליכים שהתקיימו, חזרה על טענותיה כפי שפורטו בתגובתה לבקשה לצו ביניים והוסיפה כי האב ניהל שיחות טלפון בלתי פוסקות שהסיתו את הקטין ועודדו אותו שלא ללכת לבית הספר ולא להישמע לאמו, מה שהביא לאותה אלימות שתוארה שם. תוארו מספר אירועי אלימות קשים של הקטין בבית האֵם, בעת הבאת הקטין לבית הספר אצל האב, ועוד. נטען כי עובר להוצאת הקטין למסגרת נ' האב היה נוטל את הקטין למספר שעות לביתו ומשיבו לבית האֵם, הקטין כמעט כשבועיים לא החליף בגדים ונשאר ללבוש בגדים לאחר שעשה בהם את צרכיו והם התייבשו על גופו. נכתב כי הקטין, אשר שובר חפצים, מעמיד עצמו בסכנה הן בבית האֵם והן בבית האב. האֵם חזרה והדגישה כי האב אינו מקבל את האִבחון לפיו הקטין מצוי על הרצף האוטיסטי, אינו משתף פעולה עם גורמי הטיפול ומתנגד להמלצות טיפוליות. האֵם הדגישה כי אינה מסוגלת להחזיק בקטין בביתה ללא שהדבר יסכן אותו, את אחותו ואת הקטין, והאב אינו יכול להחזיק בקטין בשל חוסר תִפקודו בפועל. האֵם הצביעה על כך שבעת שניתנה הזדמנות לאב לפגוש את הקטין, הוא הכשיל את הנִסיון ולכן אינו יכול לדאוג לטובת הקטין. נטען כי על כן, יש להשאיר הקטין במסגרת נ' לתקופה ממושכת ועד אשר יתייצב מצבו.

22. בסיכומי האב נטען כי לא הונחה תשתית לשימוש בסעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960. נטען כי הקטין הוצא מביתו ללא צידוק לאחר שאמו "הינדסה העברתו" לסידור חוץ ביתי. נטען כי הקטין שב למשמרת אביו כשלושה שבועות לפני הוצאתו למסגרת חוץ ביתית. נטען כי בפסק דין שניתן בעיינם של הקטין ביום 17.07.2018 נקבע כי לאב מסוגלות הורית, והאב מעוניין לגדל את הקטין בביתו. עוד נטען כי האב שיתף פעולה עם עו"ס חוק נוער בעת החופשה הנזכרת מ-נ'. נטען כי מצבו של הקטין, עובר להוצאתו למסגרת חוץ ביתית, לא נבדק, וניתן היה לראות בעת ביקורי בית שהתקיימו בבית האב כי מצבו של הקטין בבית אביו טוב. נטען כי האֵם ויתרה על הקטין והעדיפה העדפה ברורה את אחותו הקטינה, כשהיא מנצלת את קשריה האישיים לסידור הקטין במסגרת חוץ ביתית.

האב פירט בהרחבה פסיקה הנוגעת לתחולתו של סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960, לבטל פסק דין חלוט מיום 17.07.2018 שקבע כי האב מסוגל לטפל בבנו. נטען כי כאשר ישנו הורה מתָפקד, אין עילה להוצאת קטין לסידור חוץ ביתי ואין מתקיימת עילת נזקקות. נטען כי לא הייתה עילה להתערבות דחופה ומידית; לא היה צורך במתן סעד מידי לשמירה על שלום הקטין; לא הייתה נזקקות לכאורה, שכן יש הורה המסוגל לטפל בקטין; לא הייתה הצבעה על חיוניות האמצעים והצורך להפעילם מידית; לא הייתה הצדקה לפסוח על סדרי דין; לא היה מקום לעשות שימוש בהליך כדי לקבל החלטות שיפוטיות; לא היה מקום להעניש הורה בגין חוסר שיתוף פעולה עם רשויות או לכפות שיתוף פעולה שכזה, מה גם שהאב משתף פעולה; לא הוכח שמדובר בקטין במצב מצוקה ושהתפתחותו עלולה להיפגע; לא הייתה עילה כי עו"ס חוק נוער תפעול בניגוד לדין ללא ביקור בית, וגם כי בהתייחס לקשרים של האֵם עם עו"ס חוק נוער, אין לבסס עילת בקשה על-סמך דברים שמסרה בעל-פה ללא בדיקה. בהתייחס למכתב "מרכז xxxx" נכתב כי אין בכך לבסס עילה מאחר והמכתב עוסק בקטינה ולא בקטין, חלף כשבוע ממועד המכתב ועד הגשת הבקשה, מדובר במכתב שהונדס לבקשת עו"ס חוק נוער, תוכן המכתב אינו נכון שכן באותה תקופה שהה הקטין אצל אביו, ניתן להפריד את זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מהוריהם כך שלא ייפגשו ומהמכתב עולה כי האב משתף פעולה עם גורמי הטיפול. נטען כי לא הוכח שהאב אינו יכול לטפל בקטין, הבקשה אינה מבוססת ואין מידתיות לתוצאה. עוד נטען כי בית הספר אליו הועבר הקטין הוא בבעלות אותו גורם שמפעיל את מסגרת נ' ומחלוקת זהות המסגרת החינוכית מקומה בתיק המשפחה. בהתייחס לבית הספר הוסיף האב וטען כי בית הספר אינו נותן לו מסמכים, בבית הספר לא לומדים, בכיתת הקטין תלמידים מעל גיל 18 וטענות נוספות. בית המשפט התבקש לבטל את צו הביניים ולבחון חלופות מאחר ולא הוכח מצב חירום.

האב פירט טענות בנוגע למסגרת עצמה ונטען כי המסגרת אינה מתאימה לקטין. אציין כבר כעת כי איני מרחיבה בטענות אלו מאחר ואין מקומן בהליך זה.

דיון והכרעה:

23. לאחר שבחנתי עמדות וטענות הצדדים, אני מורה כי צו החירום יעמוד בתוקפו עד יום 31.08.2022 או הכרעה בתיק הנזקקות – לפי המאוחר מביניהם.

24. הנחת היסוד היא כי אין טוב לקטין מאשר להיות עם הורתו-יולדתו. חריג לכלל הוא מקום בו נשקפת סכנה לשלומו ולבריאות גופו או נפשו של הקטין. חריג זה מלמדנו כי זכות ההורים לגדל את ילדם ולהחזיק בו, שהיא זכות הטבע והדין, כפופה לטובת הילד וגוברת על כך. ראו בע"מ 4746/13 פלונית נ' עו"ס לחוק נוער, מיום 04.07.2013.

25. נוסף על כך, קובע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 כי להורים נתונה הזכות לעצמאות בגידול ילדיהם, ללא התערבות גורמים חיצוניים. ראו לעניין זה סעיפים 14-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962. בבסיס הוראות אלו, ההנחה כי ההורים פועלים לטובת ילדם ונוטלים החלטות ראויות עבורו.

26. פגיעה בעצמאות ההורית מצויה בחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960. בתנאים המפורטים שם, ניתנות הוראות להורי הקטין כיצד לפעול או מוצא הקטין ממשמרת הוריו והחלטות הנוגעות לקטין מתקבלות על-ידי גורמי הטיפול. ראו גם סעיף 13 לחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981.

27. עניינו כאן בבקשה שהוגשה מכוח סעיף 12 חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך 1960. סעיף 12 קובע כי:

"רשאי בית המשפט בהחלטת ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי חירום שננקטו לגביו על ידי עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה); החלטת ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה אם לא הוארכה תקופת תקפה כאמור בסעיף 14".

28. על פי ההלכה הפסוקה, התנאים לנקיטת אמצעי מכוח סעיף 12 חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960 הם נזקקות לכאורית, חיוניות האמצעי המבוקש והיעדרו של אמצעי אחר פחות מחומרתו שיבטיח את ההגנה על שלומו ורווחתו של הקטין, והצורך במיָדיות אמצעי הטיפול. ראו בהקשר זה ענ"א חיפה 56232-07-18 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים פס"ד מיום 01.08.2018 סעיפים 30-32 לפס"ד, מפי כב' השופט שרעבי. וגם, ענ"א 60206-1115 א (קטינה) נ' המחלקה לשירותים חברתיים קריית מוצקין מיום 04.02.2016, כב' השופט סארי ג'יוסי.

29. בהקשר זה, קובעת ההלכה הפסוקה כי מידת ההוכחה הנדרשת בדְבר היות הקטין קטין נזקק, בעת דיון בתובענה לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960, היא הוכחה לכאורה. עוד נפסק כי סעיף 12 נועד למקרים בהם המצבים הם מצבים שאינם סובלים דיחוי, מצבים קשים בהם מתעורר חשש ממשי כי נשקפת סכנה ממשית לשלומו של הקטין. ראו דנ"א 60401/02 פלונית נ' פלוני פד"י נח(6) 246, 258-260.

30. הגדרה של קטין נזקק מצויה בסעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) הקובע כי:

"קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:

(1) לא נמצא אחראי עליו;

(2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;

(3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים;

(4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953;

(5) הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;

(6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת;

(7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה)".

31. רלוונטיות לעניינו העילות המצויות בסעיף קטן 2 ו-6 לעיל.

32. בהתייחס לסעיף קטן 2, נפסק כי עילת הנזקקות נבחנת בשני מבחנים חלופיים: הראשון, מבחן סובייקטיבי, האִם ההורה רוצה לדאוג לקטין, והשני מבחן אובייקטיבי, האִם ההורה מסוגל לדאוג לקטין. עוד נפסק כי הסיבה העומדת בבסיס חוסר יכולתו של ההורה לטפל או להשגיח על הקטין או הסיבה בעטיה ההורה מזניח את הטיפול או ההשגחה או הטיפול בקטין אינה רלוונטית, אלא המבחן הוא מבחן התוצאה.

נאמר כי די לבית המשפט אם ייווכח כי האחראי על הקטין אינו ממלא חובותיו ההוריות לדאוג לקטין. ראו לעניין זה רמ"ש 47410-01-16 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים עיריית חיפה מיום 03.03.2016 והאִזכורים שם.

33. בהתייחס לסעיף קטן 6, הרי שמדובר בעילת סל העוסקת בכל דבר שעלול לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין מכל סיבה שהיא. נפסק כי אין המדובר בסכנה ממשית או מידית. די בכך שהקטין עלול להיפגע ונבחן מצבו של הקטין ולא הורות האחראי על הקטין. ראו ע"מ 1034/01 פלוני נ' פלונית מיום 17.01.2002, ענ"א 58088-06-13 י.ק. ואח' נ' עו"ס חוק נוער מיום 30.09.2013.

34. ההליכים בין ההורים בבית משפט זה מתנהלים מאז שנת 2015. במסגרת הליכים שהתנהלו בתיק המשפחה, ולאחר שהאב לא שיתף פעולה עם המלצות גורמי טיפול, גורמי חינוך ורופאים, ומצבם של הקטינים התדרדר נאלץ בית המשפט להכריז על האֵם כאפוטרופוס בלעדית של הקטינים בענייני חינוך ובריאות.

בהקשר זה יוער כי היעדר שיתוף הפעולה של האב הגיע עד כדי כך שהאב סירב למסור את כתובתו ובכך סיכל את האפשרות לערוך בביתו ביקור בית. נוסף על כך, שיתוף הפעולה של האב הגיע לידי כך שהקטין לא הגיע למסגרות החינוך בצורה סדירה, מה שהוביל גם להתדרדרות נוספת במצבו עד אשר בית הספר, אליו היה רשום הקטין, סירב לקבלו.

בתמצית, בהתייחס לרקע עד כה, אפנה להחלטה מיום 26.12.2018 בהליך 61835-02-17 שם נאלץ בית המשפט לחייב את האב לשתף פעולה עם כינוס וועדת השמה; החלטה מיום 26.02.2019 בהליך 11985-11-18 שם הורה בית המשפט על מינוי אפוטרופוס לדין מאחר והאב הכשיל כינוס וועדת השמה; החלטה מיום 10.12.2019 בהליך 70479-02-19 שם הוענקו לאֵם סמכויות בלעדיות בענייני חינוך של הקטין מאחר והאב לא אִפשר ביקור סדיר של הקטין בבית הספר, ולא אִפשר מעורבות גורמי אִבחון וטיפול, וגם לא קיים החלטת וועדת שיבוץ; החלטה מיום 06.01.2020 בהליך 11985-11-18 ובהליך 70479-02-19 במסגרתה בוטלה לינת הקטין בבית האב באמצע השבוע מאחר ולמרות התרעות שניתנו, האב המשיך לא לאפשר ביקור סדיר של הקטין בבית הספר; החלטה מיום 08.01.2020 בהליך 11985-11-18 שם התנגד האב ליישום המלצות פרופ' צלניק אשר ערך לקטין הערכה נוירולוגית; החלטה מיום 30.01.2020 בהליך 70479-02-19 שם ניתנה לאֵם משמורת זמנית בלעדית; החלטה מיום 17.02.2020 בהליך 11985-11-18 שם, לאחר שהאב המשיך לסכל הגעתו של הקטין לבית הספר, הועברו זמני השהות למרכז קשר; הערת בית המשפט המחוזי לאב בהחלטה מיום 29.07.2020 ברמ"ש 5195-07-20 לפיה התרכז בעיקר ולא "ברדיפה בלתי פוסקת אחר כל מי שנוגע בתיקים בעניין הקטינים". החלטה מיום 26.11.2020 בהליך 70479-02-19 המפרטת ארוכות את הרקע למעורבות עו"ס לחוק נוער ומתן האפוטרופסות הבלעדית לאֵם עבור הקטינים בענייני חינוך ובריאות, בשל התדרדרות במצב הקטינים שבסיסה בסיכול קיומם של תכנית הטיפול והחינוך; החלטה ברמ"ש 5279-12-19 בית המשפט המחוזי, סעיף 18 לפסק הדין שם המציין כי האב מחליט על דעת עצמו בנושאים הקשורים לקטינים ללא התחשבות בתסקירים, מחנכים ויועצים ומסכל עריכת תכנית לימודית וטיפולית לקטין, וכפי שאוזכרה בהחלטתי בעניין דומה שניתנה ביום 09.06.2021 בהליך 25492-03-20; החלטה מיום 15.07.2021 בהליך 70479-02-19 שם נקבע המשך של המפגשים בין האב ובין הקטין ייערכו במרכז הקשר; החלטה מיום 09.09.2021 הליך 11985-11-18 שם, בהחלטה ארוכה ומפורטת המחזיקה 10 עומדים, שבתי ופירטתי המלצות גורמי הטיפול, הרקע להליכים, היעדר שיתוף הפעולה של האב שהביא להתדרדרות במצבם של הקטינים, התנגדות האב לטיפולים ולאִבחונים, ובשל כך דחיית בקשת האב שהוגשה שם; פסק הדין ברמ"ש 4603-09-21 הדוחה ערעור האב ומציין כי ההחלטות ניתנו על-פי עמדות גורמי המקצוע; עדכון עו"ס לסדרי דין נושא תאריך 31.10.2021 המציין כי האב טרם מסר כתובת מגוריו ואינו מגיב לדוא"ל שנשלח אליו; החלטות מיום 02.11.2021 ומיום 04.11.2021 בהליך 11985-11-18 המאפשרות לעו"ס לסדרי דין לערוך ביקור בבית האב בליווי משטרת ישראל בשל סירוב האב לשתף פעולה; עדכון עו"ס לסדרי דין נושא 08.11.2021 לפיו האב טרם מסר כתובתו; החלטה מיום 14.11.2021 בהליך 11985-11-18 בה שב בית המשפט והתריע בפני האב כי אם לא ימסור כתובתו על-מנת לאפשר ביקור בית, יוטלו עליו הוצאות; החלטת בית המשפט המחוזי ברמ"ש 4961-11-21 הדוחה בר"ע על צו חירום שניתן במסגרתו הוצא הקטין לדיור נ'; החלטה מיום 22.11.2021 בצו ביניים המפרט את הרקע ומאשר את הוצאת הקטין לסידור חוץ ביתי ב-נ'; פסק דין בענ"א 57492-11-21 הדוחה ערעור המשיב על צו הביניים שניתן; החלטה מיום 12.12.2021 בהליך 11985-11-18 בהתייחס לסירוב האב לקיים מפגשים במרכז קשר – ועוד.

35. עוד אציין כי קדם להליך שבפניי נִסיון ארוך של בית המשפט וגורמי הטיפול לאפשר לאב להוכיח כי הוא משתף פעולה עם גורמי הטיפול, ויש באפשרותו לטפל או להשגיח על הקטין. נִסיונות אלו כשלו בעבר וגם בעת האחרונה. כפי שציינתי לעיל וכעולה מעִדכון עו"ס לסדרי דין ביחס לחופשת הפסח.

על פי המפורט שם, האב לא קיים את תכנית חופשת חג הפסח, סירב בתום החופשה להשיב את הקטין למסגרת הדיור נ', העתיק את מקום מגוריו מבלי להודיע לגורמי הטיפול ולא מסר את כתובתו. סופו של דבר לאחר שהאב גם לא פתח את ביתו בעת שהגיעו גורמי הטיפול לאסוף את הקטין למסגרת נ' נאלצה עו"ס חוק נוער להגיע לבית האב, במועד נוסף והפעם בליווי משטרת ישראל על-מנת לאסוף את הקטין ולהשיבו למסגרת. קדמו לכך פניות טלפוניות של גורמי הטיפול לאב שלא נענו וגם, כאמור, ביקור של גורמי טיפול בבית האב אשר לא פתח להם את דלת הבית.

36. מדובר בקטין שאובחן על הרצף האוטיסטי. אִבחון זה אינו מקובל על האב הטוען כי מדובר באִבחון שגוי. מחלוקת זו גרמה לכך שלמרות שלאֵם ניתנו סמכויות בלעדיות בנושאי בריאות וחינוך, הקטין לא שובץ במסגרת חינוך מתאימה ולא ניתן היה ליישם לגביו תכנית חינוך או טיפול. האב סיכל פעם-אחר-פעם את הטיפול ושילוב הקטין.

לאמור יש להוסיף כי עובר להשמת הקטין במסגרת נ', וזאת בצו חירום שקדם לצו ביניים, נקבעו מפגשים בין האב ובין הקטינים במרכז הקשר. המפגשים הועברו למרכז הקשר לאחר שהאב הסית כנגד המסגרת החינוכית, כנגד האֵם וכנגד גורמי הטיפול. המפגשים במרכז הקשר לא יצאו לפועל בשל סירובו של האב לשתף פעולה עם נוהלי מרכז הקשר. גורמי הטיפול מציינים תקופה ארוכה כי בשל חוסר שיתוף הפעולה של האב עם גורמי הטיפול, לא ניתן היה לבדוק מסוגלותו להיות הורה אחראי כלפי הקטין או להיות הורה שמסוגל לתת מענה לצרכי הקטין. לאחר שמצבו של הקטין התדרדר והאֵם חשה מסוכנות ממשית לה ולקטינה בבית, ביום 25.10.2021 העבירה האֵם את הקטין להתגורר אצל האב, בד בבד עם בקשה לכנס וועדת תכנון-טיפול ולערב עו"ס חוק נוער. מהדיווחים שהוגשו בעת שהותו של הקטין אצל האב, הוא לא הלך למסגרת החינוכית, איבד גבולות, הלך לישון באמצע הלילה. לאחר מספר ימים האב השיבו לבית האֵם כ-"עונש" על כך שנשך אותו. לאחר שובו של הקטין לבית האֵם, סירב בית הספר לקבל את הקטין ללימודים.

בשל כך, ביום 14.11.2021 הגישה עו"ס חוק נוער בקשה לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960. במסגרת הבקשה צוין כי הקטין הוצא לפי צו חירום שניתן כפי סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) והושם במסגרת דיור נ'. בהחלטה מאותו מועד אושר צו החירום. בר"ע שהגיש האב על ההחלטה ברמ"ש 41961-11-21 נדחתה.

בעדכון אפוטרופוס לדין שהוגש בהליך שם נכתב "ד' סיפרה שהמצב התברואתי בבית האב לקוי ביותר, מלא בצואת כלבים, לכלוך רב והזנחה רבה". לדיון שנקבע לא התייצב האב. נקבע מועד נוסף ביום 22.11.2021, במסגרתו, לראשונה, מסר האב את כתובתו. בתום הדיון, הוארך צו הביניים שניתן למשך שבועיים נוספים כדי לייצב מצבו של הקטין.

37. הקטין שב לבית האֵם בתאריך 03.12.2021 ושב לבקר בבית הספר לאחר תום חופשת החנוכה בתאריך 07.12.2021. אלא שהקטין המשיך לסרב ללכת לבית הספר והגעתו לבית הספר הייתה כרוכה בהכאה ונשיכות את האֵם. לפי דברי האֵם, בעת שהות הקטין בבית, הוא שבר והרס כל שהגיע לידו, נהג כלפי אחותו הקטינה בטרור ממשי ולא אִפשר לה לצאת מחדרהּ, וגם לא אִפשר לאֵם לשוחח עם הקטינה. לאחר מכן, כאשר חלו האֵם והקטין בקורונה, בשל מחלת האֵם שהה הקטין אצל האב מספר ימים. ביום 03.02.2022 השיב האב את הקטין לבית האֵם.

לפי המתואר על ידי האֵם, בעת שובו של הקטין מבית האב לבית האם, הוא הגיע מלוכלך ומטונף, יחף, כשהוא לובש בגדים בהם הטיל את מימיו ושהתייבשו, ולאחר שלא התקלח כל משך שהותו אצל האב. עם שובו, שוב החל הקטין משליט בבית משטר טרור, התפרץ, הכה את אחותו הקטינה ושבר חפצים וזכוכיות. לכן, העבירה האם את הקטין שוב לבית האב. הקטין שב לבית האֵם לאחר כיומיים ושוב חזר משטר הטרור – לרבות איומי הקטין כלפי הקטינה כי יהרוג אותה אם תצא מחדרהּ. הקטין מסר כי בעת שהותו אצל האב לא נטל את התרופות הפסיכיאטריות שלו. לאחר אירועי אלימות נוספים לקחה האֵם את הקטין שוב לבית האב. בד בבד פנתה האֵם ללשכת הרווחה והודיעה כי אינה יכולה להחזיק בקטין מאחר והיא חשה שהיא והקטינה מצויים בסיכון והתנהגות הקטין מביאה להתדרדרות במצב הקטינה.

38. מהטענות והעובדות שהובאו, עולה תמונה זהה לתמונה שהייתה מונחת בפניי עובר למתן צו החירום שאושר בהליך צב"ן 32189-11-21. כפי שציינתי בהחלטתי שניתנה עובר לאישור צו החירום בהליך צב"ן 32189-11-21 הנ"ל, כך גם היה המצב עובר להגשת התובענה שבפניי: מצבו של הקטין התדרדר. הקטין נוהג ונהג בצורה אלימה וקשה בבית האֵם, לא השתתף באופן קבוע במסגרת החינוכית, ולא ניתן היה להביא את הוריו לשיתוף פעולה לשם הוצאה לפועל של תכניות טיפול שנערכו עבורו. הקטין נקט באלימות כלפי שני הוריו וכלפי אחותו ואמו בטרור של ממש.

התנהלותו של האב, שאינו משתף פעולה עם גורמי הטיפול, מפר החלטות שיפוטיות ומסרב למלא אחר המלצות רפואיות או אחרות המבוססות על אִבחונים קיימים – והעובדה כי כאשר הקטין שוהה אצלו הוא אינו משתתף במסגרת חינוכית, אינו מתקלח, אינו אוכל או ישן בצורה מסודרת ולובש בגדים בהם הטיל את מימיו, מעידה כי אין באפשרותו לטפל בקטין או שהוא מזניח את הטיפול בקטין.

משמעות הדבר כי התקיימו התנאים, ולו לכאורה, להכריז על הקטין כקטין נזקק.

39. אשר לאמצעים שננקטו, השמת הקטין במסגרת דיור חוץ-ביתית נ', השיפור המתואר במצבו של הקטין מעיד כי המדובר במסגרת התואמת את צרכי הקטין המביאה לשיפור במצבו. הרושם הוא כי המקום נותן מענה לקשיים ולמצוקות של הקטין, ושומר על שלומו והתפתחותו התקינה. השמתו של הקטין במסגרת זו מתחייבת לאחר שנִסיונות במשך מספר שנים בטיפול במסגרת הקהילה – כשלו.

הנסיבות הקשות והמורכבות כאן הביאו למצב בו כל פתרון חלופי שכלל שהות הקטין בבית מי מהוריו, לא רק שלא היטיבו עם הקטין אלא גרמו להתדרדרות במצבו. על כן, לשם שמירה על שלמות גופו ונפשו של הקטין וכדי לטפל בו ולמלא אחר צרכיו – היה קיים, וקיים גם כיום, צורך חירום לייצב את מצבו של הקטין במסגרת חוץ-ביתית כאמור. הקטין אינו יכול לשהות בבית אמו, ושהותו בבית אביו, כפי שפורט לעיל, מביאה להחמרה במצבו של הקטין בשל הזנחה מצד האב. בהקשר של האפשרות שהקטין ישהה אצל האב, אַפנה לפסק הדין שניתן בעניין הצדדים והקטין כאן בהליך ענ"א 21734-02-22 מיום 24.02.2022. בעמדת המבקשת שהוגשה שם, נכתב כי ניתן יהיה לבחון מגורי הקטין אצל האב, אם הקטין יישאר במסגרת הנוכחית עד סוף שנת הלימודים מכוח צו נזקקות, במקביל האב יגיש תביעה מתאימה שתיבחן. בסעיף 25 לפסק הדין כב' השופט סילמן שם נכתב כי עמדת המבקשת שהוגשה שם הייתה כי:

"על האב יהיה לשתף פעולה עם הבדיקות לבחינת התאמתו כהורה משמורן ועם המלצות שיתלוו לכך. כמו כן, על האב להסכים להמשך שהות הקטין במסגרת עד סוף שנת הלימודים, ולאחר שמצבו של הקטין יתייצב, ניתן יהיה לערוך לו אבחון נוסף על-ידי גורם מקצועי, ועל האב יהיה לשתף פעולה עם אבחון זה. חופשות בבית האב תישקלנה לאחר שהאב יאפשר ביקור בית בביתו לפני הגעת הקטין ומהלך שהותו בבית".

בית המשפט המחוזי, בהתייחס למשפחה ולנסיבות כאן, כתב בפסק הדין שניתן בהליך ענ"א 21734-02-22 הנ"ל (ערעור שהוגש על החלטתי ליתן את צו הביניים שהארכתו נדונה בפסק דין זה) כתב כי:

"לאחר שקראתי ושמעתי טענות הצדדים, ועיינתי בתיק ביהמ"ש קמא אני מוצא כי דין הערעור להידחות.

נראה לדאבון הלב, כי הגם שהצדדים או מי מהם הצהירו כך או אחרת, הרי בפועל, לא חל שינוי ממשי בנסיבות ממועד פסק הדין הקודם שניתן בעניינו של הקטין ביום 2.12.21 לאחר שהוצא ממשמורת הוריו והושם במסגרת, ולמעשה הטעמים שפורטו שם יפים גם לענייננו. בבחינת שלושת החלופות האפשריות להשמת הקטין, נראה כי לפחות בשלב זה, טובתו של הקטין עולה בקנה אחד עם המשך שהייתו במסגרת נ', כפי שיפורט להלן.

חלופה ראשונה – בית האם - האם הבהירה כי אין באפשרותה לספק צרכי הקטין ולהתמודד עם התנהגותו האלימה של הקטין, והיא חשה בסכנה לחייה וחיי בתה. ממסמכים רפואיים עולה, כי מצבה של הקטינה, הסובלת מחרדות, התדרדר לאור התנהגות הקטין המונע ממנה לצאת מחדרה עד שעות הערב, האלימות בה נוקט ושבירת החפצים בבית. משהאם הודיעה כי אינה מסוגלת להמשיך ולטפל בקטין בביתה, ברי, כי החלופה אינה רלוונטית.

חלופה שנייה – בית האב – ניסיון העבר ה'רחוק יותר', של האב לגדל ולטפל בקטין בביתו לא צלח, הקטין לא הלך לביה"ס, ישב בבית, צפה בטלוויזיה, אכל חטיפים ולא התקלח. גם עובר לצו, ניסיון של האב לטפל בקטין מהלך שלושת השבועות האחרונים – כשל. לא נעלם מעיניי רצונו הכנה והעז של האב לטפל בקטין ואיני מטיל ספק באהבתו ודאגתו לבנו. אולם, בפועל נראה כי האב מתקשה להשפיע על הקטין. האב אינו מסוגל להביא את הקטין לביה"ס ולדאוג להיגיינה אישית שלו (הקטין אינו מתקלח, וחזר לאם יחף וכשמכנסיו מלוכלכות ומריחות משתן). ראה לעניין זה דברי ב"כ המשיבה 2 בדיון מיום 23/2. די בטלטלת הקטין ומעבריו מבית האם לבית האב וחזרה כדי להעיד כי גם נכון להיום, אין בידי מי מהוריו כדי לטפל בו וליתן מענה לצרכיו. זאת ועוד, בדין טענה המשיבה 1 כי חוסר שיתוף הפעולה של האב בעבר, ואף בתקופה האחרונה עם שירותי הרווחה, וסירובו לקשר עם עו"ס וביקורי בית בביתו טרם הגעת הקטין ומהלך שהותו עמו, אינם מאפשרים בחינת התאמתו כהורה משמורן.יובהר, כי תיאום מועד לבדיקת בית האב טרם הגעת הקטין ומהלך שהותו תיעשה מול עו"ס ובהתאם לזמנים הנוחים ואפשריים לשני הצדדים. קביעת יום ושעה בו על המשיבה 1, כביכול, "להתייצב" בבית האב בהתאם להחלטה חד צדדית, אינה ריאלית ובלתי מתקבלת על הדעת.

         לא יתכן כי התנצחות בדבר דרכי תקשורת, שעות ביקור, וכיו"ב, הם שיהיו בלב העניין לעת זו; יש להוכיח הירתמות ארוכת טווח ולא ביקור חד פעמי. עוד אוסיף כי בנוגע לטענת האב בדבר בדיקת מסוגלות, אין בכך להעלות או להוריד; קווי אישיות ויכולות לחוד, ומעשה לחוד; ההיסטוריה הקרובה והרחוקה שפורטו לעיל, הן שמדברות ולא היכולת התיאורטית. כפי שציינה המשיבה 1, ואף הובהר לאב בהליך קודם – באפשרותו לנקוט הליך משמורת, מסגרתו תיבחן כסדרה בקשתו והתאמתו, והחלטות יינתנו בהתאם. אולם, בשלב זה, הן לאור ניסיון העבר והן בהתחשב בשלושת השבועות האחרונים בהם שהה הקטין אצל האב, לא הוכח כי עלה בידו לדאוג ולטפל בקטין כדבעי. הא ראיה, ההתדרדרות בהתנהגותו ובמצבו של הקטין. אדגיש- לאור המעברים התכופים, הצווים שניתנו, ההליכים השונים, ועצמת הקונפליקט מהלך שנים רבות, נושא המשמורת ראוי כי יישקל בזהירות; על כן לשם ביסוס טענות יכולת לטפל ולהיטיב עם הקטין, מי החפץ בכך צריך להתאזר בסבלנות, לשתף פעולה באופן רציף, להירתם להליכי טיפול ולהישמע להוראות גורמי מקצוע, גם אם הן נוגדות דעתו.

       חלופה שלישית – מסגרת נ' - מדיווחי המסגרת עולה כי הקטין זו הפעם שולב עם אוכלוסיית נערים ברמת תפקוד התואמת לשלו, שותף לחדר עם ילד ורבאלי, לומד בכיתה עם ילדים ברמת תפקוד דומה, רגוע, משתף פעולה עם הצוות ולוקח חלק בפעילות הפנאי לאחר שעות ביה"ס. עו"ס חוק נוער הדגישה מהלך הדיון בפני, כי הקטין אמנם ורבאלי, אולם תפקודו בכל הנוגע להיגיינה וצרכים אישיים הוא בינוני, והוא נדרש לעזרה, ועל כן, למעשה נמצא ברמה דומה לתפקודם של הילדים עמם הוא שוהה כעת במסגרת ובביה"ס בהיבט זה. נראה כי בהתחשב במצבו של הקטין ובעובדה כי נראה, לפחות בשלב דנן, שאין בידי מי מהוריו כדי לטפל בו ולשמור על שלומו ורווחתו, שנדרשת מסגרת יציבה בחייו שתעניק לו את השקט והשלווה לשיקום מצבו הנפשי. מהטעמים לעיל, נראה כי לעת זו- החלופה המתאימה בשלב זה להתייצבות ושיפור במצבו של הקטין והעולה בקנה אחד עם טובתו, היא המשך שהייתו במסגרת נ'".

למעשה המצב שהיה קיים עובר להכרעת בית המשפט המחוזי שם, לפני 4 חודשים לא השתנה עד היום.

די אם אפנה לדיווחים שהוגשו לאחר חופשת הספח ובמהלכה, שם פורט כי האב שוב מפר החלטות בית המשפט, אינו משתף פעולה עם הנחיות גורמי הטיפול, לא משיב את הקטין למסגרת בה הוא שוהה, ולא פתח את דלת הבית בעת שהגיעו אליו גורמי הטיפול – אלא רק לאחר התערבות משטרת ישראל.

נוסף על כך, התקופה המבוקשת בצו הביניים, היְינו עד ליום 31.08.2022, היא מידתית ומאפשרת ייצוב מצבו של הקטין ובחינת המסגרת החינוכית והטיפולית המתאימה עבורו לשנת הלימודים הבאה.

40. הרושם המצטבר הוא של נסיבות המעידות על חוסר יכולת של הוריו של הקטין לטפל בו.

ייתכן ובעתיד, לאחר שמצבו יתייצב והוא ייכנס למסגרת טיפולית התואמת את צרכיו, המצב ישתנה. אך כעת, לעת הזו, ולשכמותו נועדו צווי חירום כפי הוראות סעיפים 11-12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960 – על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באירוע שחוזר על עצמו - כמפורט לעיל, נִסיון קודם של הוצאת הקטין מבית הוריו לתקופה קצרה ולאחריה השמתו בקהילה – נכשל.

לאמור יש להוסיף כי על פי ההלכה הפסוקה, גם אִבחון ותכנית שנועדה למנוע מצב נזקקות והזנחה העלולים לחזור חלילה, באים בגדר נקיטת אמצעי מכוח סעיפים 11-12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960. ראו בהקשר זה רע"א 2409/05 פלוני נ' פלונית מיום 10.07.2005, סעיף 5 לפסק הדין שם, כב' השופט רובינשטיין.

41. למעלה מן הדרוש אציין כי טענותיו של האב בדְבר חשש ממשי לקשר ישיר או עקיף בין גורמי הטיפול לאֵם, אין מקומן בהליך, ודאי מקום שהאב לא מיצה הליכים בפני גורמים הטיפול האחראים. מה גם שטענות אלה, למעט העלאתן על הכתב, לא נתמכו בכל ראייה, ולו לכאורה.

42. לפיכך, אני נעתרת לתובענה וקובעת כי תוקפו של צו הביניים שניתן ביום 08.02.2022, הוארך ביום 23.03.2022 – מוארך עד ליום 31.08.2022.

43. אשר לתביעת הנזקקות, לאור כי הוארך הצו עד ליום 31.08.22, הרי שיש מקום לבחון הצורך בהמשך ההליך אם לאו – שהרי הרצון הוא כי בתום שנת הלימודים, באם יתאפשר ומצבו של הקטין יוטב, הוא ישוב לטיפול בקהילה. עו"ס לסדרי דין תגיש עדכון עד ליום 01.08.22.

מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים, לאפוטרופוס לדין, לעו"ס חוק נוער ולעו"ס לסדרי דין ותסגור ההליך.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"ב, 08 יוני 2022, בהעדר הצדדים.