טוען...

התובע:

א.ב

על-ידי בא כוחו, עורך דין דני שרמן ואח'

נגד

הנתבעת:

ג.ד

על-ידי באת כוחה, עורכת דין מנאר פראן

פסק דין

הונחה בפני בית המשפט להכרעה תביעת התובע "לפירוק שתוף וסילוק יד", בה עתר הוא:

  1. להורות על סילוק ידה של הנתבעת מדירתו תוך שבמועד הפינוי תקבל הנתבעת מחצית מכלל החזרי המשכנתא החודשיים ששולמו ממועד נטילת המשכנתא בשנת 2017 ועד מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.
  2. להורות לנתבעת לשתף פעולה עם התובע בנטילת משכנתא לצורך השלמת רכישת הזכויות בדירה השניה ובמשרד והסרת התביעה שהגיש מוכר הדירה השניה והמשרד כנגד הצדדים לבימ"ש השלום בתל אביב.
  3. להורות על פירוק השיתוף בדירה ובחנות המשותפות לצדדים ובזכויות לרכישת הדירה השניה והמשרד, בדרך של מכירתם כפנויות למרבה במחיר ובדרך שתאפשר לצדדים זכות קדימה עפ"י הדין.
  4. להורות על חלוקת תמורת הדירה והחנות המשותפות ועל חלוקת תמורת הזכויות המשותפות לרכישת הדירה השניה והמשרד נטו (לאחר כיסוי משכנתאות וחובות) בחלקים שווים בין הצדדים, ולאחר תשלום הוצאות המכר.
  5. למנות שמאי לקביעת שווי הזכויות בנכסים כמו גם דמי שימוש ראויים בגין מגורים בדירת התובע.
  6. להורות על פירוק השיתוף בתכולת דירת התובע.
  7. למנות את ב"כ התובע ככונס נכסים לבצוע פירוק השיתוף.

תוך כדי ההתנהלות בתיק הורחבה יריעת המחלוקת בהסכמה גם לדיון בטענת הנתבעת לשיתוף ספציפי בדירת המגורים של הצדדים וחלק מהעתירות התייתרו ונוכח הכרעות בהליכים אחרים והכל כפי שיפורט להלן.

עובדות כללי

  1. התובע, א.ב (להלן: "התובע") והנתבעת, ג.ד (להלן :"הנתבעת") (להלן ביחד: "הצדדים") נישאו זל"ז בשנת 2009 ולהם שתי בנות: ה. , כיום כבת 8; ו. , כבת 6. הצדדים התגרשו זמ"ז ביולי 2021 בבית הדין השרעי, שכן הצדדים שניהם מוסלמים.
  2. במהלך השנים צברו הצדדים ו/או מי מהם זכויות בנכסים, באשר להם התנהל הליך זה שבפני וכדלקמן:
  3. דירה ברחוב ש. י. (להלן: "הדירה בש. ")

ביום 12.10.2008, כשנה לפני נישואי הצדדים, רכש התובע דירה ברח' --, הידועה כחלקה---- גוש ---, הרשומה על שם התובע לבדו.

  • על הדירה רובצת משכנתא, שניטלה ביום 20.6.17.
  • הצדדים עברו להתגורר בדירה זו לאחר נישואיהם.
  1. דירה וחנות ברחוב ד. י. (להלן: "הדירה והחנות בד.")

בחודש פברואר 2017 רכשו הצדדים במשותף דירת קרקע וחנות בבניין מגורים ברחוב ד. , --, הידועים כחלקה-- , תת חלקה - (הדירה); תת חלקה- (החנות) בגוש --.

  • הדירה נרכשה בסך של 1.7 מיליון שח; החנות נרכשה ב 400,000 ₪.
  • על הדירה, תת חלקה -, רשומה הערת אזהרה משנת 2018 לטובת חברת "---." כמו כן רשומה הערת אזהרה לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ.
  • על החנות, תת חלקה -, רשומה הערת אזהה לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ.
  1. זכויות לרכישת דירת קרקע ומשרד ברחוב ד. (להלן: "המשרד והדירה בד.")

ביום 22.11.17 חתמו הצדדים על חוזה לרכישת דירת קרקע ומשרד ברח' ד. , הידועים כחלקה ---, תת חלקה - (המשרד) ותת חלקה - (הדירה) בגוש ---.

נרשמה לטובת הצדדים הערת אזהרה על כ"א מהנכסים כאמור.

הצדדים לא שילמו מלוא התמורה בגין הרכישה. נוכח זאת הגישו מוכרי הנכס, ה"ה ה.ו תביעה כנגד הצדדים לבית משפט השלום בבת ים, במסגרת ת"א ----וכן תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב י. ובהן עתרו לאכיפת ההסכם ולפיצוי כספי בגין הפרתו.

ביום 24.11.21, דהיינו לאחר הגשת כתב התביעה בהליך זה, ניתן פסק דין בת"א -----, במסגרתו נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים ולפיו על הצדדים לשלם לתובעים 900,000 ₪ בתוך שלושה חודשים.

  1. בכתב התביעה מציין התובע במפורש כך:

"לתובע זכויות וחובות נוספים שנצברו במהלך הנישואין, אולם תביעה זו אינה תביעה לאיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, אלא תביעה לפירוק ולסילוק יד לפי חוק המקרקעין וחוק המיטלטלין, ולכן אין חובה לפרט בתביעה זו לגבי זכויות וחובות אלו".

טענות התובע

  1. יחסי הזוגיות של הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו זה מזו. לטענת התובע כישלון הזוגיות אירע נוכח התנהלותה והתנהגותה של הנתבעת אשר נהגה לקום בשעות מאוחרות, לעשן נרגילה עם בני משפחתה וזאת ללא כל מעש במשך ימים שלמים תוך הזנחת הבית וצרכי המשפחה.
  2. מפנה התובע לכך שהדירה ברח' ש. נרכשה על ידו טרם נשואי הצדדים, מכספים שצבר לבדו ומשכך לנתבעת אין כל זכויות בדירה זו. התובע מאשר כי בדירה זו התגוררו הצדדים ממועד נשואיהם וצברו התכולה יחדיו, ומשכך לטענת התובע את התכולה שנצברה ע"י הצדדים – יש לחלק.
  3. א. התובע הינו בעלים ומנהל חברה לשיווק בשם "---- בע"מ להלן:"החברה").

לטענת התובע נמצאת החברה בהפסדים מצטברים ויש לחובתה ולחובת התובע, חובות של מיליוני ₪ וזאת לספקים, לבנקים, לרשויות ולשוק האפור.

ב. לטענת התובע, הנתבעת לא עבדה מאז נישואי הצדדים, זאת למעט עבודה לא משמעותית בחברה של התובע וכל הנטל הכלכלי הוטל עליו.

  1. באשר לדירה והחנות בד. הרשומות על שם שני הצדדים , אותם עותר התובע למכור ולחלק תמורתם בחלקים שווים זאת לאחר תשלום המשכנתא הרובצת על הדירה והחוב לבעל הערת האזהרה.
  2. באשר לזכויות הצדדים במשרד ובדירת הקרקע שבד. ובהמשך לפסק הדין מיום 24.11.21 עותר התובע לחייב הנתבעת לשתף פעולה לצורך מכירת הזכויות בהם בשוק החופשי וחלוקת התמורה, לאחר כיסוי החובות, בחלקים שווים בין הצדדים.

טענות הנתבעת

  1. הנתבעת מכחישה טענות התובע וטוענת כי היתה לו לעזר מאז היכרותם. תחילה עזרה לו בהנהלת חשבונות ובהמשך סידרה סחורה בחנות שפתחו, ארזה ---- ועוד, והכל לתועלת העסק ולהצלחתו.
  2. מציינת עוד הנתבעת כי לאחר נישואי הצדדים ונוכח רצונו של התובע בילדים, החלו הם בטיפולי פוריות. הואיל והיא חשה ברע במהלך ההיריון דרש ממנה התובע להפסיק לעבוד ולהתמקד בהריון ובבריאותה. לאחר שנולדה הבת הבכורה, ולמרות הסיכון לבריאותה, עתר התובע כי ינסו להביא ילד נוסף, היא נעתרה לכך ונולדה להם בת נוספת.

הנתבעת כופרת בטענות התובע כי היא מזניחה הטיפול בבנותיה ומציינת כי היא מסרה גופה ונפשה על מנת להביא לעולם את הבנות, להן היא דואגת יותר מכל.

עוד ציינה הנתבעת כי גם העובדת הסוציאלית אשר מונתה בבית הדין השרעי התרשמה מטיפולה בבנות וקבעה כי הן תהיינה במשמורתה.

  1. מציינת הנתבעת כי היא זו שאפשרה לתובע להתמקד בעבודתו ולנהל עסקיו בחופשיות ובנוחיות עת היא גידלה הילדים, טיפחה את הבית, בישלה כיבסה וניקתה ויחדיו צברו הנכסים המשותפים.
  2. א. באשר לדירת המגורים ברח' ש. בי. הרשומה ע"ש התובע לבדו טוענת הנתבעת כי

הדירה נרכשה סמוך לנישואי הצדדים בתקופה בה היו הם מאורסים למטרת מגורי הצדדים ונוכח נישואיהם.

לטענת הנתבעת היא עבדה בחברה של התובע ללא קבלת שכר ועל מנת לחסוך לצורך רכישת הדירה. לטענתה , היא זכאית למחצית הזכויות בדירה זו.

ב. הנתבעת טענה גם כי בתקופת החיים המשותפת עשו הם שיפוץ בדירה, היא ראתה בדירה משותפת לשניהם, היא סמכה על בעלה בעיניים עצומות, והסכימה לשעבד הדירה לטובת רכישת נכס נוסף והרחבת העסק של התובע מתוך שתוף כללי ברכוש.

  1. הנתבעת מציינת כי באשר לנכסים שיפורטו להלן מסכימה היא לפירוק השיתוף בהם ומכירתם בשוק החופשי למרבה במחיר ו/או לאפשר לצדדים זכות קדימה:
  2. הדירה והחנות שברח' ד.. תוך שהנתבעת מבהירה כי אין עליה לשאת בחוב שבגינו נרשמה הערת אזהרה לטובת ספק -- "----- בע"מ" (להלן: "הספק") שכן לטענת הנתבעת היא אינה חלק מהחברה, זכויותיה וחובותיה.
  3. הדירה והמשרד שברח' ד..

צמצום והגדרת יריעת המחלוקת

  1. כאמור, בפני תביעה לפירוק שיתוף וסילוק יד. משהצדדים היו נשואים זל"ז מספר שנים ולהם זכויות ברכוש/נכסים נוספים אשר לא נכללו בכתבי הטענות הפנה בית המשפט בהחלטתו מדיון מיום 12.4.21 וקבע:

"מצופה שעד קדם המשפט הבא יעמדו בפני בית המשפט כלל ההליכים הנדרשים להכרעה בין בני הזוג ובהתייחס להוראות תקנות סדר הדין האזרחי 2018"

למרות האמור לא נפתח כל הליך נוסף העוסק באיזון זכויות הצדדים, והואיל ומלבד הליך זה שבפני לא הוגשו כל תובענות נוספות – הרי שיש להכריע בנשוא הליך זה.

יחד עם זאת באשר לעתירת הנתבעת בכתב ההגנה לשיתוף ספציפי בדירה שברח' ש. בי. מציין התובע:

"משבחרה הנתבעת בדרך זו של עתירה לשתוף ספציפי במסגרת כתב הגנה, הגם שאינה כדין, ומשעתירתה לא נדחתה על הסף ובהתאם נוהלו הוכחות גם בענין זה, מוותר התובע על עתירתו לדחיית התביעה על הסף והוא עותר למתן הכרעה שיפוטית בסוגיה זו בהתאם לחומר שבפני ביהמ"ש ובהתאם לדין החל".

  1. הצדדים שניהם מסכימים לפירוק השתוף בנכסים שיפורטו להלן וחלוקת תמורתם, לאחר כיסוי חובות, בחלקים שווים ביניהם:
  2. הדירה והחנות ברח' ד..

לטענת התובע על הנתבעת לשאת גם בחוב בגין הערת האזהרה לטובת הספק, עת לטענת הנתבעת משהחברה אינה בגדר האיזונים בהליך זה, אזי גם החוב בגינה לא יאוזן.

  1. המשרד והדירה ברח' ד..

ומן הכלל אל הפרט:

הדירה והחנות בח' ד.

  1. א. בחודש פברואר 2017 רכשו הצדדים במשותף דירת קרקע וחנות בבניין מגורים ברח' ד.

י. (ידועות כחלקה ---5, תת חלקה - (הדירה); תת חלקה -החנות) בגוש --.

ב. על הדירה והחנות שברח' ד. (גוש –חלקה --) רשומים שעבודים

וכדלקמן:

  1. על תת חלקה 5
  • רשומה הערת אזהרה לטובת הצדדים להליך.
  • רשומה הערת אזהרה לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (משנת 2017).
  • רשומה הערת אזהרה לטובת ---- בע"מ (משנת 2020).

(ב) על תת חלקה 6

  • רשומה הערת אזהרה לטובת הצדדים (משנת 2017).
  • רשומה הערת אזהרה לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (משנת 2017).
  1. הצדדים מסכימים לפירוק השיתוף בחנות ובדירה שברח' ד. וסילוק המשכנתא הרובצת על הנכס.

לטענת התובע – יש להפחית מהתמורה, וקודם חלוקתה לצדדים, גם החוב בגינו נרשמה הערת אזהרה לטובת הספק ואך לאחר מכן לחלק יתרת התמורה בחלקים שווים.

מנגד טוענת הנתבעת – כי לאחר סילוק המשכנתא יש לחלק יתרת התמורה בחלקים שווים

ועל התובע לבדו לשאת בחוב לספק ה----.

  1. א. בכתב התביעה לא הוגשה כל עתירה המתייחסת לאיזון הזכויות/חובות בחברה. הנתבעת גם

היא לא פתחה כל הליך הנוגע לאיזון זכויות כולל.

לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע צירף הוא מסמכים (נספחים א-ז) המלמדים לטענתו כי חובות החברה גבוהים ולדידו זו הסיבה שהנתבעת לא הגישה תביעה לאיזון הזכויות בחברה שכן ידעה כי חובות החברה עולים על זכויותיה.

ב. עוד הוסיף התובע בסע' 11 לתצהירו :"למען הסר כל ספק, ברצוני לציין כי במסגרת התביעה לפירוק שיתוף, לפנים משורת הדין, לא תבעתי מג.ד להשתתף בנטל החזר החובות השייכים לחב', אולם ברצוני להצהיר כבר עתה, כי ככל ותוגש בעתיד תביעה לאיזון משאבים וחלוקת רכוש ע"י ג.ד או על ידי, אעמוד על זכותי לחייב את ג.ד במחצית מכלל החובות הרשומים לחובת החברה בהתאם לדין הנוהג"

גם הערת האזהרה הרובצת על הדירה והחנות שברח' ד. מקורה בחיובי החברה.

  1. הספק מר ---- מטעם חב' -----בע"מ (להלן: "הספק") העיד על מערכת יחסים ממושכת וארוכת שנים בינו ובין התובע. העד מציין בעדותו (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 18-22):

"ש. אתה יכול להסביר לנו איך נוצר החוב?

ת. אני עובד עם התובע, מוכר לו ----, אנחנו עובדים בשיקים דחויים. אני עובד איתו 15 שנה. מדי פעם היה מסתבך והייתי פורס לו את השיקים, אני ביקשתי שאם הוא רוצה שנמשיך לעבוד שתירשם הערת אזהרה על הנכס שלו וכל הזמן אני פתוח איתו על 1.3 מיליון.

ש. ביהמ"ש: אתה אומר שאתם עובדים 15 שנה. תמיד היה חוב בגובה כזה או שהלך וגדל?

ת. לא, תמיד הוא משלם שוטף + 90, כשגדלנו בהיקפי הספקה אליו אז האובליגו גדל."

עוד ציין העד:

"זה לא שחייבים לו אנשים את הכסף הזה. אני מכיר את העסק הזה. גם שיקים של לקוחות הוא מנכה את השיקים הדחויים ויש כסף, אני לא יכול לנכות. אני חייב לשמור על הרצף."

עמ' 7 לפרוטוקול ש' 33-35

  1. הספק טען כי הערת האזהרה לטובתו נרשמה ב-2018 עת החוב לטובתו עמד ע"ס של 1.8 מיליון ₪ וכיום החוב עולה לשיעור של 1.3 מיליון . אלא שהוברר כי הערת האזהרה נרשמה ב-4/2020, סמוך לתחילת ההליכים בתיק זה.

משעסקינן בבטוחה לטובת החוב של החברה, והואיל והנתבע עצמו ציין במפורש כי הוא אינו דורש מהנתבעת לכסות חובות החברה (סע' 11 לתצהיר העדות הראשית), והואיל ולא נבדקו כל נתוני החברה– אזי גם החיוב שלטובתו נרשמה הערת האזהרה על הדירה והחנות בד., ושהינו חלק מזכויות וחובות החברה אשר לא נבדקו במסגרת הליך זה ונותרו כולם אצל התובע, צריכה להיות מושתת במסגרת הליך זה, על התובע לבדו.

הזכויות במשרד ובדירה ד. י., תת חלקה – בגוש --.

  1. א. באשר לנכס זה מאשרים הצדדים כי הזכויות משותפות לשניהם. נרשמה הערת אזהרה

לטובתם, אולם הם לא שילמו מלוא התמורה. הבעלים הגיש נגדם תביעות בבית משפט

השלום והן בבית המשפט המחוזי.

ב. ביום 24.11.21 ניתן פסק דין ע"י בימ"ש המחוזי בת"א בתיק -----המאשר הסכמות הצדדים להליך שם ולפיהם על הצדדים להליך זה, לשלם למוכר 900,000 ₪.

נרשם עיקול על זכויות הצדדים וע"פ פסק דין זה.

ג. משכך – הזכויות בנכס זה תמכרנה ותמורתן לאחר כסוי החוב לצד ג', תחולקנה בין הצדדים בחלקים שווים.

הדירה ברחוב ש. בי. – דירת המגורים של הצדדים

  1. א. כאמור, ביום 12.10.08, כשנה לפני נשואי הצדדים, רכש התובע הדירה ברח' ש. ---

בי., הידועה כחלקה—בגוש --. הדירה רשומה על שם התובע לבדו. בשנת 2009 עברו הצדדים להתגורר בדירה זו והם גרים בה עד היום.

ב. על הדירה רובצת משכנתא לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט.

  1. לטענת התובע הוא לבדו בעל הזכויות בדירה ועל הנתבעת להתפנות ממנה.
  2. מנגד, טוענת הנתבעת וכאמור, כי מלכתחילה בעת רכישת הדירה היה ברור שמדובר בדירה משותפת, היא הלכה עם התובע לראות את הדירה ואת סביבתה. שניהם שיפצו את הדירה בסיוע בני משפחתה ומשכך היא בעלת מחצית מהזכויות בה.
  3. מציינת הנתבעת עוד כי הם לקחו משכנתא/הלוואה בשנת 2017 לרכישת נכס משותף ולהרחבת עסקו של התובע, ושעבדו הדירה בש. והדבר מעיד כי ראו בדירה בש. נכס משותף.

המצב המשפטי

  1. הצדדים נישאו זל"ז כאמור בשנת 2009 , בלא שערכו קודם לכן הסכם ממון.

סע' 3(א) לחוק יחסי ממון תשל"ג- 1973 (להלן"חוק יחסי ממון") קובע:

"3(א) לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו –במידה שההסכם אינו קובע

אחרת,יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר

זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף שנתמלאו בו הוראות סע' 2".

סעיף 5 לחוק יחסי ממון מגדיר מהו הסדר איזון המשאבים וקובע:

"עם התרת הנישואין ..זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג , למעט -

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנשואים;

(2)גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג..

(3)נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם".

סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון קובע כי :

"לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים."

  1. הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון מחיל על צדדים שנישאו לאחר 1.1.74 הסדר של 'שיתוף אובליגטורי דחוי' ובמסגרתו הזכאות לקבלת חלק מהרכוש המשותף קמה רק במקרה פירוד כהגדרתו בדין, גירושין או מוות של הצד השני ; הנכסים שיאוזנו הינם אלו שנצברו בתקופת החיים המשותפת, ואשר לא הוצאו מנכסי האיזון לפי סעיף 5 לחוק (נכסים חיצוניים).

יחד עם זאת, הנחת מוצא זו אינה סוף פסוק. במספר רב של הזדמנויות קבעו בתי המשפט כי סע' 5(א) לחוק יחסי ממון אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכח הדין הכללי – וכגון מכח דיני הקנין,דיני הנאמנות, דיני הקנין, עקרון תום הלב וכו'.

נטל ההוכחה מוטל, מטבע הדברים, על בן הזוג שאינו רשום כבעלים של הנכס, שהינו "המוציא מחברו".

וכבר נקבע כי:

"...'גבולות הגזרה' אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעתים קשה לכמת את ההשקעות ואת 'ההתנהגות ההשקעתית', אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה. השאלה בנידון דידן היא אפוא שאלה עובדתית, האם הוכיחה המשיבה - והנטל הבסיסי אכן עליה, גם אם עבר בשלב מסוים אל המבקש - יצירת שיתוף ספציפי בדירה".

בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (2007).

וכן נאמר:

"רוח העידן, פתיחת הדלתות לגישה שאינה 'פורמאלית' בלבד הנאחזת ברישום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם, מרחפת על פני הפסיקה זה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין, ובייחוד דירת המגורים... ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובוודאי לדירת המגורים של זוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהייתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים 'גן של ורדים' בכל עת ובכל שעה, כן מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף, ובייחוד על נכס כמו דירת המגורים, קן המשפחה" (בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית[פורסם בנבו](08.09.2004),עמ' 672-671, מפי כב' הש' רובינשטיין).

ראו גם: ע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ ([פורסם בנבו](11.8.2011) בפסקה 13 לפסק דינו של השופט י' עמית ובפסקאות ו'-ז' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.

אימתי יווצר שיתוף ספציפי?!

  1. תמצית הלכת השתוף הספציפי, סוכמה לאחרונה ע"י כבוד הנשיאה חיות בסעיף 37 לפסה"ד דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה [פורסם בנבו] (24.6.2021) כך:

"הלכת השיתוף הספציפי לא יצרה מנגנון משפטי חדש להעברת זכויות בנכסים. הלכה זו מיישמת את הדין האזרחי הכללי, בדגש על דיני השיתוף ובהקשר הייחודי של התא הזוגי. בשים לב להקשר ייחודי זה, נפסק זה מכבר כי ניתן להכיר בשיתוף בנכס חיצוני ספציפי גם אם אין מתקיימות דרישות מהותיות מסוימות שהיו נחוצות להתגבשות זכויות בנכס בהקשרים אחרים, כגון דרישת הרישום, וכי הנטל להוכחת שיתוף בבית המגורים של בני הזוג הוא קל יותר בהשוואה לנכסים אחרים. אך זאת, רק כל עוד מתקיים אותו "דבר מה נוסף" המצביע על כוונת שיתוף באותו הנכס. הזכויות המתגבשות מכוח הלכת השיתוף הספציפי הן זכויות של קבע ולא "על תנאי", ואין שוללים בדיעבד זכות שהתגבשה במהלך חיי הנישואין בשל נסיבות עובדתיות שאירעו לאחר התגבשותה"

תוך שבסעיפים 26-35 לפסק הדין פורטו העקרונות המנחים להלכת השיתוף הספציפי:

  1. הנטל להוכחת כוונת שיתוף בנכס ספציפי מונח לפתחו של בן הזוג הטוען לשיתוף , כאשר

עליו להראות כי מתקיימות נסיבות מסוימות ("דבר מה נוסף") מעבר לעצם קיומם של חיי הנישואין [סע' 30 לפסה"ד].

  1. הדרישה ל"דבר מה נוסף", עניינה מבחן עובדתי שתלוי בנסיבות המקרה [ראה סקירה מקיפה של הפסיקה ובהתייחס, בסע' 31 לפסה"ד].
  2. "דבר מה נוסף" אין עניינו רשימה סגורה של קריטריונים ו"בהכללה, ניתן לחלק את השיקולים שנמנו בפסיקה עד כה לשתי קטגוריות עיקריות: שיקולים הקשורים בנכס שלגביו נטענת כוונת שיתוף, לצד שיקולים הקשורים בבני הזוג עצמם. בין השיקולים הקשורים בנכס ניתן למנות את מקור הנכס (אם נקנה או התקבל כמתנה או כירושה, וככל שנקנה, מי מימן את הרכישה); את השאלה אם הנכס הגיע לידי בעליו לפני הנישואין או במהלכם.. את התנהלותם הכספית-כלכלית של בני הזוג באשר לנכס, למשל אם לקחו משכנתא במשותף למימון הרכישה או הבנייה; את שאלת קיומן של השקעות כספיות בנכס מטעם בן הזוג הטוען לשיתוף; את השתתפותם של שני בני הזוג (בין בכסף ובין בעמל) בשי.ץ משמעותי שבוצע בנכס, בתכנונו או בבנייתו; הבטחות או מצגים אקטיביים מצד בן הזוג הרשום כלפי משנהו; וככל שמדובר בבית המגורים של בני הזוג – את משך הזמן שבו התגוררו בני הזוג בנכס. במסגרת הקטגוריה השנייה, שעניינה שיקולים הקשורים בבני הזוג, התחשבה הפסיקה במשך נישואיהם של בני הזוג; באופי יחסיהם ובשאלה אם התקיימה אפילו מידה חלקית של הרמוניה, "גם אם לא היו החיים 'גן של ורדים'"... בהתנהלותם הכלכלית של בני הזוג ובשאלת קיומה של "אווירת שיתוף" ביניהם; בשאלה אם לבן הזוג הטוען לשיתוף יש נכס חיצוני אחר שנותר רשום על שמו.." [סע' 32 לפסה"ד].
  3. כאשר הנכס הנדון הינו "דירת מגורים" של בני הזוג, יש להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם, מתוך תפישה לפיה בית המגורים אינו נכס ככל הנכסים ואין לראות בו "רכוש על דרך הסתם" אלא הינו נכס "הקשור בנימי אישיותו של בעליו, עד כדי כך שחלק מזהותו העצמית משתקף בנכס זה, שהופך לחלק מה"אני" שלו"; "בית המגורים מרכזי הוא לאישיות הפרט ולהגשמתו העצמית"; "הבית הוא אחד הנכסים החומריים החשובים ביותר שיש לאדם, ואולי החשוב שבהם"; על כן "דירת המגורים המשותפת של בני הזוג מחייבת התייחסות שונה מזו של כלל הזכויות והחובות של בני הזוג. לדירת המגורים שמור בדין מעמד מיוחד. דירת המגורים היא נכס הקשור באופן ישיר לנישואיהם של בני הזוג. הזכויות בו משפיעות באופן הדוק על רווחת המשפחה כולה – בני הזוג כמו גם ילדיהם. דירת המגורים המשפחתית היא, על פי רוב, חלק רציני מרכושם של בני הזוג. היא המקום שבו מתממשים חיי הנישואין. היא תעמוד בלב סכסוך גירושין אם יפרוץ. אכן 'דירת המגורים היא נכס משפחתי מובהק, לעתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעתים אף היחידי". על רקע זה, דירת המגורים הוכתרה כ"גולת הכותרת של חזקת השיתוף" ומעמדה המיוחד נשתמר גם בפסיקה אשר עסקה בהלכת השיתוף הספציפי [סע' 33 לפסה"ד].
  4. כאשר עסקינן בזכויות קנייניות בנכס מקרקעין, קיים לכאורה מכשול בדמות דרישת הכתב ודרישת הרישום בהתייחס להעברת זכויות קניין במקרקעין; הפסיקה התמודדה עם קושי זה בהגדירה את זכותו של בן הזוג שעימו משותף הנכס - "זכות מעין-קניינית, זכות של קניין שביושר" [סע' 34 לפסה"ד].
  5. אשר למועד התגבשות הזכות מכוח הלכת השיתוף הספציפי, אין כל צורך להגיע למסקנה בדבר המועד המדוייק שבו התגבשה כוונת השיתוף, די בכך שנגיע למסקנה כי כוונה זו התגבשה אי-שם על ציר חיי הנישואין, במהלך החיים המשותפים [סע' 35 לפסה"ד].
  6. דהיינו, וכאמור לעיל, אשר לנכס חצוני שהוא דירת מגורים הרי שהודגש אופייה וייחודה כנכס משפחתי מובהק, לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולפיכך נקבע כי מבחינת נטל ההוכחה יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם.

עוד נקבע, כי אין די בכך שהדירה הרשומה ע"ש אחד מבני הזוג והינה נכס חצוני שימשה למגורי הצדדים בעת ניהול התא המשפחתי,אלא יש להוכיח, כאמור, קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי.

ראה בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.12) פסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר .

  1. מה הוא אותו "דבר מה נוסף" שהוכחתו תקנה לצד העותר לכך זכויות בנכס חצוני שהובא ע"י בן הזוג האחר.

בבע"מ 1398/11 דלעיל, הפנה כב' הש' עמית וציין:

"מבלי לקבוע מסמרות, אציין להלן מספר פרמטרים אשר יש להביא בחשבון בדוננו בשאלה אם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת המגורים:

( - ) האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (כמו במקרה דנן) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.

( - ) האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה.

( - ) האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.

( - ) אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

( - ) אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

( - ) האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.

( - ) שי.ץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.

( - ) התנהגות הצדדים - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.

( - ) נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני".

תוך שברור כי באשר לפרמטרים המנויים לעיל - ואשר חלקם בסיטואצות שונות "ימשוך" לכיוונים מנוגדים – יש לבחנם בראיה כוללת ובכל מקרה לגופו

  1. ניתן להלן מספר דוגמאות עמ"נ ללמוד יישום מעשי של ההלכות כאמור במקרים קונקרטיים:
  2. ברע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי [פורסם בנבו](2002), בני הזוג היו נשואים כ-15 שנים ולהם שבעה ילדים. בני הזוג התגוררו כל השנים בדירת מגורים שהייתה רשומה על שם הבעל בלבד מכוח ירושה. הדירה נבנתה על ידי הבעל קודם לנישואין במימון בני משפחתו והאישה לא השקיעה כספים בבנייתה. נקבע כי לא די בקיומם של חיי נישואין משותפים ממושכים ובמגורים בדירה במשך השנים הרבות כדי להקים לאישה זכויות בדירה.
  3. בבע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו](14.3.07) נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שקבע שלאישה קמו זכויות בדירת המגורים שנרשמה על שם הבעל. במקרה זה, בני הזוג היו נשואים כ-22 שנים, התגוררו בדירה שנים רבות וגידלו בה שני ילדים. נקבע כי זכותה של האישה בדירת המגורים לא נלמדת רק משנות הנישואין הארוכות אלא גם מהשתתפותה בשי.צי הדירה ובהרחבתה וממערכת היחסים הכלכלית ההדדית ששררה בין שני בני הזוג.
  4. בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני [פורסם בנבו](26.12.12) הובהר כי אף בהעדר השקעה כספית בנכס ניתן יהא להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" שכן זו יכולה להתבטא גם בהבטחות ובמצגים אקטיביים או משתמעים שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום וליצור טענת מניעות לבן הזוג הרשום:

"כוונה ליצירת שיתוף בנכסים אין משמעה כוונה סובייקטיבית של כל אחד מהצדדים אלא כוונתם המשותפת האובייקטיבית של הצדדים המשתקפת בהתנהגותם ובמעשיהם" (ראה: ע"א 2566/93 שמחה נ' שמחה (פורסם בנבו) (04.04.1995 ).

  1. בעמ"ש (חיפה) 70006-11-17 א.ס נ' כ.ס.[פורסם בנבו](11.3.19) דחה בית המשפט את ערעור המערער לקבל זכויות בדירה הרשומה ע"ש בת הזוג תוך שציין כי כדי להוכיח שתוף בדירה מכח שי.ץ יש להראות "שי.ץ מאסיבי או תוספת בניה משמעותית".
  2. בעמ"ש 13313-12-11 נ.א.ע'ר' נ' א' ע' [פורסם בנבו](26.2.14) מציין בית המשפט כי בנסיבות הענין בהם המשיב לא דרש מהמערערעת מעולם לרשום זכויות על שמו ואין ראיה פוזיטיבית כי היתה כוונת שתוף קבע בית המשפט כי הגם שבתקופה שבה בני הזוג לא היו בארץ הופקדו דמי השכירות מהנכס לחשבון המשותף ונעשה שי.ץ משמעותי בדירה – אין באלו ליצור שתוף ספציפי.
  3. ראוי לציין את מאמרו המצוטט רבות בפסיקה של פרופ' שחר ליפשיץ "החלת השיתוף הספציפי מכוח הדין הכללי על נכסים מלפני הנישואים ועל ירושות ומתנות בעידן של חוק יחסי ממון" הון משפחתי א'2 (נובמבר 2014). במסגרתו הציע פרופ' ליפשיץ ליישם את "מודל הקהילה המשפחתית" כבסיס להסדרת דיני הרכוש הזוגי, ולענייננו כי עמידה בתנאי סף של ניהול חיי הנישואין באורח חיים קישורי (נישואין ראשונים, ממושכים, ילדים משותפים, יחסים תקינים ואוירה של שיתוף במשפחה), תצדיק החלת השיתוף גם על נכסים חיצוניים ובראשם דירת המגורים, שכן ניהול אורח חיים קישורי מוביל את בן הזוג הלא רשום להסתמך כלכלית על הנכסים הפרטיים של בן הזוג. במקרים בהם בן הזוג הרשום מודע להסתמכות זו וכאשר הוא עודד אותה או ניצל אותה לטובתו, עשויה הסתמכות זו לשמש בסיס להכרה בזכויותיו של בן הזוג.

ומן הכלל אל הפרט

  1. א. סלע המחלוקת שבין הצדדים נוגע כאמור לדירה הרשומה ע"ש התובע ברח' ש.

בי..

ב. הצדדים נישאו כאמור ביום 14.5.2009 ועברו להתגורר בדירה האמורה אשר נרכשה ומומנה

ע"י התובע כשנה טרם הנשואין.

מאז נישואי הצדדים התגוררו הם בדירה זו, בה נולדו גם שתי בנותיהם.

ג. לטענת התובע הוא בעל הזכויות הבלעדי בדירה האמורה ואילו לדידה של הנתבעת, התנהלות הצדדים בעת רכישת הדירה ובמהלך החיים המשותפים יש בה ללמד על כוונת שתוף ספציפית באשר לדירה זו.

  1. בהמשך לאמור לעיל, יש לבחון האם הוכיחה הנתבעת אותו "דבר מה נוסף" שיש בו להקנות לה זכויות בדירה בש. אשר נרכשה ע"י התובע לבדו ורשומה על שמו.
  2. א. הדירה ברח' ש. בי. נרכשה ע"י התובע ביום 12.10.2008 , בתקופה בה בני הזוג

היו מאורסים.

ראה לענין זה בעמ' 12 לפרוטוקול ש' 21-25:

"ש. מתי התארסת לאשתך דאז?

ת. בסוף 2008, אמצע 2008, משהו כזה.

ש. עוד לפני רכישת הדירה?

ת. לפני רכישת הדירה בחודשים ספורים, חודשיים-שלוש, התארסנו, לא התחתנו. התחתנו כשנה אחרי זה."

ב. התובע אישר כי רכש את הדירה בש. לצורך הקמת בית ומשפחה, אולם דייק ואמר

שגם אם האירוסים עם הנתבעת לא היו מבשילים לנשואים, היה הוא רוכש דירה זו:

"ש. התחתנתם ב- 01/05/09.

ת. 14/05/09.

ש. על פי הכתובה. זאת אומרת שבעה חודשים, זה לא די ברור שהדירה היתה למטרת הנישואים?

ת. לא. גם אם לא הייתי מתחתן איתה הייתי קונה את הדירה. גם אם היינו מאורסים ולא הסתדרתי איתה הייתי רוכש את הדירה." עמ' 12 לפרוטוקול ש' 30-35.

וכן ראה בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 19-21:

"ש. ביהמ"ש: אבל דוד שלך אמר שעבדת ב--- מגיל 15-16?

ת. זה לא נכון, עבדתי בחבלים, ברזנטים, עם אבא שלי. בגיל 21 כשהשתחררתי מבית סוהר התחלתי לשווק --- ומאז אני חוסך, ראיתי מטרה בית. עם הנתבעת או בלי הנתבעת הייתי קונה בית."

  1. א. אין חולק כי התובע לבדו שילם מלוא תמורת רכישת הדירה.

ב. הנתבעת מציינת בסע' 5 לתצהיר העדות הראשית שלה כי היא רצתה לרהט הדירה ולהביא דברי חשמל לדירה, אך התובע ביקש כסף במקום אלו ואחיה נתנו לו 50,000 ₪.

בעדותו מאשר התובע קבלת הסך של 50,000 ₪ לריהוט .ראה בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 5-9:

"ש. וקיבלת 50,000 ₪?

ת. נכון שקיבלתי 50,000 ₪, אבל לא דרשתי אותם. אמרתי להם ככה, הם אמרו שהם רוצים לקנות את התכולה – ספות ודברי חשמל, שאלתי מה התקציב שאתם רוצים להביא, אמרתי תביאו לי את הכסף ואני אשלים. קניתי אז סלון ב- 20,000 ₪, אני השלמתי על התכולה"

וכבר נקבע כי רכישת מטלטלין לדירה עובר לנישואי הצדדים, אינה כשלעצמה מלמדת מהווה השקעה המלמדת על כוונת שיתוף ספציפית ויש לבחון הנסיבות הכוללות.

בע"מ 2991/13 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו](21.8.13)

  1. הדירה נרשמה בטאבו ביום 23.8.09, לאחר נשואי הצדדים. לו כטענת הנתבעת מלכתחילה התכוונו הצדדים כי הדירה תהיה בבעלות שניהם – ניתן היה בשלב זה לרשום הדירה ע"ש שני בני הזוג תוך העברת זכויות – זאת לא נעשה.
  2. על הדירה רובצת הלוואת משכנתא לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט שיתרתה לסילוק הינה כ-819,000 ₪ (ראה נספח ג' לתביעה). הנתבעת ביקשה לראות בכך שיתוף במימון רכישת הדירה בש.. אולם, כעולה מנסח הרישום של הדירה בש. (נספח ב' לתביעה) כמו גם מאישור הבנק (נספח ג' לתביעה). עולה כי מדובר בהלוואה שניטלה ביוני 2017, דהיינו כ-9 שנים לאחר שהדירה נרכשה ו-8 שנים לאחר נישואי הצדדים. הלוואה זו שימשה את הצדדים למטרות אחרות.

ראה לענין זה:

"ש. נרשמה משכנתא בשנת 2017 על סך 950,000 ₪, לאיזו מטרה?

ת. לקנות את הדירה בד., שם רציתי להכניס אותה שותפה והכנסתי את השם שלה. אבל בדירת המגורים לא התכוונתי לשים את השם שלה.

ש. נכון שנרשמה משכנתא בשנת 2017 בסך 950,000 ₪?

ת. כן.

ש. לאיזו מטרה?

ת. לרכישת הדירה בד.." – עמ' 13 לפרוטוקול ש'13-15

וכן – "ש. אם מדובר בדירה שלך ורק שלך למה הבנק צריך את השם של הנתבעת

בסילוק המשכנתא ועוד ברישום המשכנתא על דירת המגורים?

ת. כי הכנסתי את השם שלה בד., ראיתי אותה שותפה שלי. שם בד. ולא בדירת המגורים. בדירת המגורים לא הייתי אמור להכניס אותה. מה עשיתי? לקחתי משכנתא על הבית הקיים, לקחתי משכנתא 50% ושילבתי, קניתי את זה.

ש. ביהמ"ש: זאת אומרת, לקחת משכנתא על דירת המגורים כדי לקנות נכס חדש?

ת. נכון, הכנסתי אותה לד.." עמ' 15 לפרוטוקול ש' 13-19

דהיינו , התובע שיעבד נכס שבבעלותו לשם רכישת נכס ע"ש שני הצדדים ,בלא שסייג החבות להחזר הלוואה זו גם על הנתבעת, ובכך כבר הוטב מצבה של הנתבעת

  1. א. בתצהיר העדות הראשית שלה טענה הנתבעת עוד כי, הדירה עברה בתקופת החיים המשותפת

שי.ץ גדול כולל החלפת דלתות, מטבח, צבע, הותקן אקווריום גדול בדירה והוחלף ריהוט.

ב. בחקירתו טען התובע כי לא נעשה כל שי.ץ בדירה למעט צבע מידי שנתיים שלוש.

ראה עמ' 16 ש' 1-3 לפרוטוקול.

  1. בעדותה מאשרת הנתבעת כי לא הוחלף המטבח בדירה אלא נצבעו דלתות הארונות ע"י בן משפחה של התובע. הנתבעת לא הבהירה ולא פירטה איזה שפוץ נעשה, היא גם לא הביאה כל ראיות או עדויות לענין זה אלא אמירה סתמית וזהו.
  2. א. בתצהירה טענה הנתבעת כי נכחה במשרד עוה"ד אשר ערך את ההסכם (סע' 4 לתצהיר).

בחקירתה לא זכרה הנתבעת זהות עוה"ד והיא גם לא טרחה לברר הפרטים לצורך זימונו כעד לאימות הטענות.

ב. הנתבעת טענה גם כי במעמד חתימת חוזה הרכישה היו גם מוכר הדירה ואימו. גם אותם לא פעלה הנתבעת להביא לעדות.

  1. לו אכן כטענת הנתבעת "היה ברור לכולם שזו הדירה שלנו" סע' 4 לתצהיר – הכיצד לא הביאה הנתבעת כל עד מטעמה לאימות הנטען ולא הציגה כל ראיה לאימות השקעותיה הנטענות בנכס.
  2. א. יתר על כל אלו, הנתבעת כאמור הפסיקה לעבוד באופן רציף מיד לאחר נישואי הצדדים

וטרחה בעבודות הבית ובגידול הבנות. התובע לבדו פרנס התא המשפחתי באמצעות חב' ה-- אותה ניהל .

ב. במהלך החיים המשותפים נרכשו ע"י הצדדים נכסי נדל"ן. למרות שהמימון הכספי בא באמצעות עבודת התובע, נרשמו הנכסים ע"ש שני הצדדים בחלקים שווים. דהיינו התובע הכיר בזכותה של הנתבעת לחלק ברכוש שנרכש בתקופת הנשואים ונוכח פרי המאמץ המשותף בתא המשפחתי. הווה עובדה שכאשר מדובר היה בנכסים משותפים – נרשמו הם באופן המשקף זכויות הצדדים.

לצורך רכישת הזכויות בנכסים האחרים וכאמור, נדרשו הצדדים לחתימות חוזים, דאגה למימון הרכישות וכד'. לא שמעתי מהנתבעת בשום שלב אמירה קונקרטית, כי היה שיח באשר לדירה בש. והוסכם כי גם לנתבעת זכויות בה. העובדה שהנתבעת חשבה או האמינה שיש לה זכויות בדירה זו – אין בה די.

דווקא המשך ייחודה של הדירה בש. ע"ש התובע, תוך שנכסים אחרים שנרכשים בתקופת החיים המשותפת נרשמים ע"ש שני הצדדים – מלמדת כי הצדדים הבינו שנכס זה שנרכש ומומן ע"י התובע טרם הנשואים נשאר בבעלותו לבדו.

  1. א. אין חולק כי הצדדים שניהם גרו בדירה שברח' ש. מאז נישואיהם ב-2009 . בדירת

מגורים זו נולדו בנותיהם של הצדדים.

ב. ביולי 2020 הוגשה בקשה ליישוב סכסוך והוברר כי נפתחו הליכים בבית הדין השרעי.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי המשבר שבין הצדדים החל כבר לאחר הולדת הבת הקטנה, דהיינו כבר מ-2016.

ג. הלכה היא וכאמור כי, מגורים משותפים בדירה שהיא רכוש חיצוני ולידת ילדים – אין בה כשלעצמה ללמד על כוונת שתוף ספציפית. יש להראות "דבר מה נוסף" וכזאת לא ראיתי.

ד. הנתבעת לא הראתה כל השקעה חריגה בנכס שנעשתה על ידה, כמו כן לא הציגה היא עדויות המלמדות על כוונה נחזית לשתוף בנכס זה. הווה עובדה היא שלאחר הנשואים צברו ורכשו הצדדים נדל"ן נוסף ורשמו אותו ע"ש שניהם ואילו הדירה בש., הרי זו נשארה זו להיות רשומה ע"ש התובע לבדו.

  1. נוכח כל האמור לעיל, נחה דעתי לקבוע כי הנתבעת לא הצליחה להרים הנטל ולהוכיח אותו "דבר מה נוסף" שהיה בו להקנות לה זכויות באותו נכס חצוני, הדירה בש..
  2. חשוב עוד לציין גם כאן כי, הנתבעת לא יוצאת מנישואין אלו וידיה על ראשה, שכן הצדדים צברו במהלך החיים המשותפים מספר נכסי נדל"ן שלנתבעת מחצית הזכויות בהם וכאמור לעיל.

פירוק שיתוף במטלטלין

  1. א. בכתב התביעה עתר התובע בסע' 60 ו "להורות על פירוק השתוף בתכולת דירת התובע אם

על ידי מכירתה למרבה במחיר וחלוקת תמורתה בשווה ואם על ידי חלוקת התכולה בעין"

התובע עתר לענין זה באופן כללי, בלא לפרט באלו מטלטלין עסקינן.

ב. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי המטלטלין שבדירה צריכים להשאר לשימושן של הבנות.

  1. במהלך הדיונים שהתקיימו לא הפנה התובע לענין המטלטלין שבדירה כך גם לא התייחס לכך בסכומיו.
  2. התובע עצמו אישר שאחי הנתבעת הביאו לו עובר לנשואין סך של 50,000 ₪ לשם רכישת המטלטלין ויכול ובשל כך לא פירט התובע לענין זה.

סיכום

  1. נוכח כל האמור לעיל קובעת כדלקמן:

דירה וחנות ברח' ד. י.

  1. הדירה והחנות יימכרו.
  2. מתמורת המכר תשולם המשכנתא הרובצת על הנכס.
  3. יתרת התמורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
  4. מחלקו של התובע בתמורה ישולם החוב לספק בגינו נרשמה הערת אזהרה על הנכס. היה ולא יהא בחלקו של התובע לבדו לשלם החוב לספק, ישולם החוב גם מחלקה של הנתבעת והיא תהא נושה בתובע בסכום זה כולל לגבייתו מנכסים אחרים.

זכויות לרכישת דירת קרקע ומשרד ברח' ד. י.

א נכס זה יימכר .

ב. מתמורתו יסולק החוב למוכר ויתרת התמורה תחולק בחלקים שווים בין הצדדים.

הנכס ברח' ש.

  1. הבעלות בנכס הינה של התובע.
  2. המטלטלין בדירה שבש. תועבר לנתבעת לשימושה ושימוש הבנות.
  3. א. בכתב התביעה(סע' 60) ובסכומי התובע (סע' (22 (א)) הסכים הוא לשלם לנתבעת מחצית מכלל

ההחזרים החודשיים אשר שולמו החל ממועד נטילת המשכנתא על הדירה בש.

ב2017 ועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. מציין התובע כי למרות שהמשכנתא ניטלה הרבה

אחרי הנשואים ובלא קשר לדירה בש. אלא שבאמצעותה נרכש נכס אחר, חש הוא

צורך לסייע לנתבעת ומוכן לחיוב האמור.

  1. הואיל והתובע נכון לשלם לנתבעת מחצית מסכומי המשכנתא ששולמו בגין המשכנתא הרובצת על הדירה בש. – יש להגיש תחשיבים מתאימים .
  2. הואיל והנתבעת מתגוררת בדירה בש. עם בנותיה, והואיל ולשם פינויה מהנכס ושכירת דירה אחרת למגוריה נזקקת היא לסכומים כספיים, והואיל והנתבעת זכאית לזכויות בנכסים שברח' ד. אולם מימושם יארך זמן והואיל ולנתבעת מגיע גם סכום כספי מהתובע כמפורט בסע' 48ב. לעיל– תהא הנתבעת רשאית להמשיך ולגור בדירה בש. עד למימוש הנכסים בד. ותשלום הסכומים הכספיים לנתבעת והכל כנגד דמי שימוש ראויים על פי הערכת שמאי.
  3. ממנה ב"כ הצדדים למימוש הנכסים וכאמור.
  4. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ג, 29 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.