בימ"ש מחוזי ת"א, אב"ד השופטת עינת רביד, השופט נפתלי שילה, השופט אילן דפדי: פס"ד בערעור אישה על החלטה שעניינה מזונות הבת וזמני שהות וכן מזונות אישה (עמ"ש18701-07-21)

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה מיום 24.5.21 (כב' השופט יהורם שקד בתלה"מ 40397-08-19) שקבע את מזונות בתם הקטינה של הצדדים וזמני השהות, דחה את תביעת המערערת למזונות אישה והורה לה להשיב את מזונות האישה שנפסקו לטובתה בהתאם להחלטה למזונות זמניים.

1. תמצית פסק דינו של ביהמ"ש קמא
2. הצדדים נישאו זל"ז ומנישואין אלו נולדה להם ביום xx.10.17 הבת א' (להלן: הקטינה).
3. בחודש ינואר 2019 הצדדים נפרדו וסמוך לאחר מכן החלו בין הצדדים הליכים משפטיים בנושא משמורת הקטינה והמזונות.
4. ביום 4.10.19 חויב המשיב (להלן גם: האב) לשלם למערערת (להלן גם: האם או האישה) מזונות זמניים לקטינה בסך של 5,000 ₪ לחודש, ומזונות זמניים לאם בסך של 2,000 ₪ לחודש. לאחר שהאב הגיש בקשה לעיון מחדש, ניתנה ביום 4.1.20 החלטה המפחיתה את המזונות הזמניים לסך של 4,000 ₪ לחודש עבור הקטינה ולסך של 1,000 ₪ לחודש עבור האישה.
5. מונתה מומחית מטעם ביהמ"ש קמא לבחינת שאלת המשמורת והסדרי השהות ובחוות הדעת הומלץ כי המשמורת תהיה בידי האם ונקבעו הסדרי שהות לאב. לאחר מכן, הוגשה חוות דעת משלימה שבה הומלץ כי: "הגדרת המשמורת תמחק ושני ההורים יקבלו אחריות הורית זהה". נקבעו הסדרי שהות מדורגים לאב עם הקטינה וביהמ"ש אימץ את המלצות התסקיר המשלים של המומחית. בהתאם לזמני השהות, הקטינה שוהה כ– 40% מזמנה אצל האב, וכ– 60% מזמנה עם האם.
6. בכל הנוגע למזונות הקטינה נקבע שצרכיה ההכרחיים של הקטינה עומדים על כ– 2,250 ₪ לחודש והאם לא הוכיחה צרכים מעבר לסכום זה. מאחר שהקטינה שוהה אצל האב כמחצית מהזמן, על האב לשלם לאם סך של 1,125 ₪ עבור צרכיה ההכרחיים של הקטינה. בנוסף, מאחר שעלות המדור של האם עומדת על 8,000 ₪ לחודש בתוספת 1,000 ₪ עבור הוצאות אחזקת הבית, הוצאותיה של הקטינה עומדות על שליש מסכום זה דהיינו על סך של 3,000 ₪ לחודש. לכן, היות שהקטינה שוהה אצל האב 40% מהזמן, על האב לשלם לאם עבור מדורה סך של 1,800 ₪ לחודש.

1. נקבע כי לאם דירה בבעלותה ששוויה לפחות 4 מיליון ₪ (להלן: הדירה) ודמי השכירות בגין השכרת דירה זו בסך של כ – 8,000 ₪ לחודש מועברים אליה. הורי האם הם אף אלו שמשלמים את המשכנתא הרובצת על הדירה בסך של כ– 5,000 ₪ לחודש. כמו כן, האם היא עורכת דין בהכשרתה ופוטנציאל הכנסתה עומד על 10,000 ₪ לחודש. האב מאידך, משתכר 19,000 ₪ נטו לחודש והוא משלם שכר דירה בסך של 4,500 ₪ לחודש, היות שבת זוגו משתתפת בעלות זו ומשלמת סכום זהה.
2. העובדה שלאם דירה בבעלותה מהווה "שובר שוויון משמעותי", ולכן היחס בין יכולותיהם הכלכליות של ההורים עומד על 1:3 לטובת האם. לפיכך, "בשים לב כי ההוצאות שאינן הכרחיות עד גיל 6 הן לכל היותר בעבור פנאי, העשרה, משחקים וכו'... אני קובע כי כל הורה יישא בהוצאות אלה כאשר הילדה עמו. יחד עם זאת, בעבור הוצאות רפואה וחינוך יישאו הצדדים כפי יחס יכולותיהם הכלכליות, כאמור לעיל".
3. מועד החיוב במזונות לא יחול ממועד הגשת הבקשה לישוב סכסוך היות שהאם לא תידרש להשיב את עודף דמי המזונות הזמניים שנפסקו, מאחר שהם כבר נאכלו.
4. לאחר שהקטינה תגיע לגיל שש, כל צד יישא בהוצאות הקטינה כשהיא שוהה עמו בעבור הצרכים תלויי השהות. בכל הנוגע לצרכים שאינם תלויי שהות, יישאו הצדדים בהתאם ליחס יכולותיהם הכלכליות כמפורט לעיל דהיינו ביחס של 1:3 לטובת האם. הוצאות אלו כוללות כל הוצאה רפואית, כל הוצאה חינוכית, חוגים, העשרה, שיעורים פרטיים, קייטנות, תנועות נוער, טלפון נייד, ימי הולדת, מסיבות, תספורת, וכרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית.
5. האם תשמש הורה מרכז והאב יפקיד 1,000 ₪ אצל האם והאם תפקיד 3,000 ₪ וכאשר היתרה באותה "קופה" תרד ל– 1,000, יפקידו ההורים שוב אותם סכומים וחוזר חלילה, לצורך תשלום כל ההוצאות שאינן תלויות שהות.
6. נדחתה תביעת המערערת למזונות אישה ועל האישה להשיב לאב את המזונות הזמניים שנפסקו עבור רכיב מזונות האישה.

הערה מקדימה: למרות שהערעור כלל גם השגות על רכיב פסק הדין שעסק בתביעת המשמורת, הודיעה ב"כ המערערת בדיון שהתקיים לפנינו, כי היא מקבלת את הצעתנו לחזור בה מהערעור בנושא המשמורת (עמ' 2, שורה 1). לפיכך, נותר להכריע בערעור ביחס לטענות הנוגעות למזונות הקטינה ומזונות האישה בלבד.

1. תמצית טענות המערערת
2. האב הוא עילוי בתחומו ומשתכר כ– 24,000 ₪ נטו לחודש, כולל בונוס. בת זוגו של האב משתכרת כ– 35,000 ₪ ברוטו לחודש והיא חולקת עמו את הוצאות המדור שעלותו היא 9,000 ₪ לחודש. האם שוכרת דירה בעלות של 8,000 ₪ לחודש שהיא מממנת בעצמה.
3. האם היא עורכת דין במקצועה ואולם היא לא עובדת כלל מזה מספר שנים ואמונה על הטיפול בקטינה. עד לפרידת הצדדים, היתה המערערת סמוכה לחלוטין על שולחנו של האב.
4. הדירה רשומה רק פורמאלית ע"ש המערערת מטעמי מיסוי. הדירה נרכשה כשהמערערת היתה בת 21 והוריה מימנו את כל עלות רכישתה והיא שייכת להם. לכן, לא ניתן לראות בבעלותה על הדירה שיקול לצורך פסיקת מזונות ובחינת יכולותיה הכלכליות. כמו כן, מאחר שהוריה נקלעו לקשיים כלכליים, הם גובים לעצמם את שכר הדירה (8,100 ₪ לחודש) ומשלמים את המשכנתא הרובצת על הדירה בסך של 5,000 ₪ לחודש.

1. לא היה כל מקום לקבוע שהאם עובדת בעסק של הוריה וכי היא יכולה להשתכר משכורת של משרה מלאה. האם רק עוזרת מידי פעם להוריה ותו לא.
2. לכן, שגה ביהמ"ש קמא כשקבע שהצדדים יחלקו את הוצאותיה של הקטינה ביחס של 1:3 לטובת האם. "היכן נשמע הדבר שאב, אשר מרוויח למעלה מ– 20,000 ₪ בחודש, ישלם רק 25% מהוצאותיה החריגות של בתו הקטינה, מקטני קטנים, בעוד אמה, אשר מובטלת מעבודה, חסרת כל הכנסה, תשלם 75% מהוצאותיה החריגות של הקטינה".
3. אפילו האב עצמו טען בכתב הגנתו שיש לחייבו במזונות הקטינה בסך של 1,700 ₪ לחודש ומחצית מהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות כמקובל.
4. טעה ביהמ"ש קמא כשקבע כי בהגיע הקטינה לגיל שש יישא כל הורה בהוצאותיה כאשר היא שוהה אצלו וכי הוצאותיה ההכרחיות של הקטינה עד גיל שש יחולקו בין ההורים בחלקים שווים. שהרי, עד גיל שש, חובתו של האב לשאת בצרכי ילדו הקטין היא חובה אבסולוטית.
5. הסדרי השהות אינם שווים. הם ביחס של 60-40 לטובת האם ויכולותיו הכלכליות של האב גבוהות בהרבה משל האם.
6. טעה ביהמ"ש קמא כשדחה את תביעת האם למזונותיה ופסק שעליה להשיב את מזונות העבר. בני הזוג חיו ברמת חיים גבוהה ביותר. הם שכרו מדור יוקרתי, נסעו לחו"ל פעמים רבות, אכלו במסעדות שף והמשיב רכש למערערת תכשיטים יקרים. במקרה דנן, לא קיימת שום עילה המצדיקה את ביטול מזונות האישה. האיש הוא זה שעזב את האישה ונתן עינו באחרת, עמה הוא מתגורר עד היום. כמו כן, כשם שבית המשפט פסק שהאם לא צריכה להשיב את מזונות הקטינה שנאכלו, היה עליו לפסוק כך גם ביחס למזונות האישה. חיוב ההשבה עלול לפגוע קשה ברווחת המערערת והקטינה.
7. לכן, מתבקש בית המשפט לבטל את הקביעה שעל שני ההורים לשאת בהוצאות הצרכים ההכרחיים של הקטינה בחלקים שווים, לחייב את המערער לשאת במלוא הצרכים ההכרחיים של הקטינה בסך של 2,500 ₪ לחודש עד הגיע הקטינה לגיל 18 או עד סיום התיכון לפי המאוחר ושליש בתקופת שירותה הצבאי וכן לחייב את המשיב לשאת במלוא הוצאותיה הרפואיות והחינוכיות של הקטינה. בנוסף, יש להורות כי המשיב ימשיך לשלם את מזונות האישה למערערת עד שיתגרשו.
8. תמצית טענת המשיב
9. המערערת עבדה כעורכת דין אצל אביה וחלק מהסיוע הכספי הנדיב של הוריה בא במקום הגדלת השכר למערערת. הדירה שייכת למערערת כפי שנקבע בהסכם הממון שעליו חתמו הצדדים ושאושר בבית המשפט ודמי השכירות בגינה הועברו מידי חודש בחודשו לחשבון המשותף של הצדדים. גם החזרי המשכנתא הרובצת על הדירה שולמו מאז ומתמיד ע"י הורי המערערת במתנה, כפי שאף צוין בהסכם הממון.
10. מאחר שהיתרה לסילוק של המשכנתא הרובצת על הדירה עומדת על כ– 700,000 ₪ בלבד – סכום זניח לדירה ששווה הרבה למעלה מארבעה מיליון ₪ - ברור שהמערערת יכולה למחזר את המשכנתא כך שההחזר החודשי יעמוד על כמה מאות ₪ בחודש ולא על כ– 4,600 ₪ לחודש. המערערת אף יכולה למכור את הדירה ולרכוש תחתיה דירה נקייה ממשכנתא.
11. המערערת מעולם לא היתה זכאית למזונות אישה. היא סילקה את המשיב מביתם ואף תקפה אותו פיזית. לא היה גם כל מקום להותיר בידיה את מזונות האישה הזמניים שנפסקו לטובתה והשבת הכספים כלל לא פוגעת במערערת שרכושה רב והיא אף הצטיידה לאחרונה בג'יפ לקסוס חדש.
12. ללא הבונוס, שכרו של המשיב עומד על 21,000 ₪ לערך. לאחר שהמשיב נאלץ ליטול הלוואה להשיב את החוב בחשבון המשותף לבנק והוא אף מכר את רכבו לצורך פירעון החוב לבנק, הוא נאלץ ליטול רכב ממקום עבודתו ולכן מנוכה לו ממשכורתו "שווי רכב" ושכרו נטו עומד על 15,000 ₪ לחודש בלבד.
13. הפער האמיתי בין הכנסות הצדדים הוא 1:50 לטובת המערערת. סך החובות של האב עולים בהרבה על סך הזכויות שלו. המשיב חסר כל רכוש ואין לו חסכונות. לעומת זאת, למערערת יש רכוש בהיקף של מיליוני ₪ ובנוסף היא מקבלת תמיכה משמעותית מהוריה. יש למערערת גם פוטנציאל הכנסה שגבוה יותר מ – 10,000 ₪ לחודש.
14. המשיב אף חויב בתשלום מדור שלא בצדק, מאחר שיש למערערת דירה שהיא יכולה לגור בה עם הקטין.
15. לכן, יש לדחות את הערעור.

1. דיון והכרעה
2. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבע ביהמ"ש קמא ואולם היא רשאית להתערב במסקנות שהסיק בית המשפט מהממצאים העובדתיים שנקבעו על ידו.
3. במקרה דנן, אין הצדקה להתערב בקביעת בית המשפט קמא בדבר צרכי הקטינה ואולם יש להשלים כמה חוסרים עובדתיים שביחס אליהם לא נקבעו ממצאים וכן יש צורך להתערב בתחשיב שנערך ביחס להכנסות האם וביחס בין היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים.
4. ביהמ"ש קמא קבע בצדק רב שהדירה שייכת למערערת ולא להוריה, כפי שאף הוצהר על ידה בהסכם הממון שאושר ע"י בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם הממון גם נקבע שנכון ליום אישור ההסכם, ההורים משלמים את המשכנתא על הדירה "כמתנה של ההורים לשני". לפיכך, יש לדחות מכל וכל את טענת המערערת כי הדירה לא שייכת לה. המערערת מושתקת ומנועה לטעון טענה זו.
5. יחד עם זאת, בשום מקום לא התחייבו הורי המערערת לשלם את תשלומי המשכנתא הרובצת על הדירה לעולמי עד ולכן, מאחר ששכר הדירה שהמערערת מקבלת מהשכרת דירתה עומד על כ– 8,000 ₪ לחודש ותשלומי המשכנתא עומדים על כ– 5,000 ₪ לחודש, יש לקבוע כי למערערת הכנסה נטו מהדירה בסך של 3,000 ₪ לחודש.
6. אין גם להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי פוטנציאל הכנסתה של המערערת ממקצועה כעורכת דין, עומד על 10,000 ₪ לחודש. לכן, הכנסתה ופוטנציאל הכנסתה של האם עומדת על 13,000 ₪ לחודש (עבודה במקצועה כעו"ד בתוספת הכנסתה משכר הדירה בניכוי המשכנתא) ולכך יש להוסיף את העובדה שבבעלותה דירה בשווי של לפחות 4 מיליון ₪. שהרי, את תשלומי המזונות שהם מדין צדקה יש לחלק בהתאם ליכולת ההשתכרות של כל אחד מההורים, רכושם וזמני השהות (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (20.7.2017)).
7. כמו כן, אין להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא כי הכנסתו של האב עומדת על 19,000 ₪ נטו לחודש. בית המשפט קבע גם, שלאב הוצאות מדור (לאור השתתפות בת זוגו במחצית משכר הדירה בעלות של 9,000 ₪ לחודש) בסך של 4,500 ₪.
8. בית המשפט קמא קבע גם כי לאור העובדה שבבעלות האם דירה "שהיא בגדר שובר שוויון משמעותי", היחס בין היכולות הכלכליות של ההורים עומד על 1:3 לטובת האם.
9. בית המשפט קמא לא נימק כיצד חושב היחס הנ"ל ואני סבור שיש להתערב בקביעה זו. לאחר שהאב משלם מדור בסך של 4,500 ₪ לחודש (מחצית מעלות שכר דירה בסך של 9,000 ₪ לחודש), נותר בידיו סך של 14,500 ₪ לצורך סיפוק צרכיו וצרכי הקטינה. לאם מאידך, יש פוטנציאל הכנסה של 13,000 ₪ נטו לחודש כמפורט לעיל ואולם יש לקחת בחשבון שלאם הוצאה בסך של 8,000 ₪ לחודש בגין תשלום שכר דירה כפי שנקבע בפסק הדין. נתון זה, מביא לתוצאה לפיה לאחר תשלום מדור, נותר לאם סך של 5,000 ₪ לצורכי כלכלתה שלה וצורכי הקטינה. אף אם יש לראות בדמי שכירות אלו שהאם משלמת סכום גבוה מידי, ועל האם להסתפק בדירה שעלותה 6,000 ₪ לחודש לכל היותר, שכרה הפנוי יעמוד על 7,000 ₪ בלבד. לאור נתונים אלו, ולאחר שנלקחת בחשבון העובדה שלאם דירה בשווי של כ– 4 מיליון ₪ (שעליה רובצת משכנתא בגובה של כ – 700,000 ₪), בעוד לאב אין כל רכוש משמעותי, אני סבור שיש להעמיד את היחס בין היכולות הכלכליות השוטפות של הצדדים באופן שווה דהיינו, יחס של 1:1.
10. לאור נתון זה ולאור חלוקת זמני השהות בין ההורים בשיעור של 60% אצל האם ו– 40% אצל האב, נבחן את שיעור המזונות שיש לפסוק לקטינה.
11. בכל הנוגע למזונות הקטינה עד גיל שש – ביהמ"ש קמא העריך את צרכיה ההכרחיים של הקטינה בסך של 2,250 ₪ וקבע כי לאור ההלכה שעל האב לממנם במלואם מאחר שהקטינה היא מקטני קטנים, עליו לשלם בגין רכיב זה סך של 1,125 ₪ לחודש. למרות שכאמור יחסי זמני השהות הם 40:60, אין להתערב בקביעה זו. אין גם להתערב בקביעה כי רכיב מדור הקטינה עומד על 1,800 ₪ לחודש.
12. בכל הנוגע לצרכים שאינם הכרחיים של הקטינה עד גיל שש כגון פנאי, העשרה, משחקים וכדומה - ביהמ"ש קמא לא כימת אותם וקבע שהוצאות אלו, ששני ההורים חייבים לשלמם מדין צדקה לפי יחס הכנסותיהם ורכושם, ישולמו ע"י כל הורה בנפרד כשהקטינה אצלו ואילו הוצאות החינוך והבריאות ישולמו לפי יחס יכולותיהם הכלכליות דהיינו ביחס של 1:3 לטובת האם.
13. יש להתערב ברכיב זה לאור קביעתנו שיחס היכולות הכלכליות של שני ההורים הוא שווה. לפיכך, שני הצדדים ישלמו את הוצאות החינוך של הקטינה לרבות גן וצהרון באופן שהאב ישלם מחצית מההוצאות והאם תשלם מחצית מההוצאות. בנוסף, ועל דרך האומדנה, ובהתחשב ביכולות הכלכליות של שני ההורים שהם מעל לממוצע, על האב לשלם עבור הצרכים הלא הכרחיים של הקטינה (תרבות ופנאי, מתנות לימי הולדת של חברים וכו') סך של 400 ₪ לחודש לידי האם והיא תהיה אחראית לממן צרכים אלו.
14. סיכום ביניים ביחס למזונות הקטינה עד גיל שש – על האב לשלם לאם עבור מזונות הקטינה עד גיל שש סך של 1,525 ₪ לחודש בתוספת מדור ואחזקת מדור בסך של 1,800 ₪ לחודש, סה"כ – 3,325 ₪ לחודש. בנוסף, על האב לשלם מחצית מהוצאות החינוך ומההוצאות הרפואיות החריגות שלא משולמות ע"י קופת החולים. מובהר כי הוצאות החינוך הם לפי תעריף של מסגרת ציבורית בלבד (מעון, גן עירוני וצהרון מתנ"ס).
15. בכל הנוגע למזונות הקטינה לאחר גיל שש – יש להבחין בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם תלויי שהות. ביהמ"ש קמא לא קבע את שיעור הצרכים תלויי השהות של הקטינה. מדובר בעיקר ברכיבי מזון, טיפוח והיגיינה. על דרך האומדנה, ומאחר שהכנסותיהם היפות של הצדדים לא מצדיקות חישוב על דרך המינימום, אני סבור שיש להעמידם על סך של 1,800 ₪ לחודש בשני הבתים. מאחר שהאב נושא ב40% מהם ישירות כשהקטינה אצלו (720 ש"ח), על האב לשלם לאם סך של 180 ₪ בגין רכיב זה. בנוסף, מאחר שביהמ"ש קמא קבע כי רכיב המדור ואחזקת המדור של הקטינה עומד על 3,000 ₪ לחודש והאב נושא ישירות ב– 40% מסכום זה כשהקטינה אצלו (1,200 ₪), על האב לשלם לאם סך של 300 ₪ לחודש בגין רכיב המדור. סה"כ האב צריך לשלם לאם סכום של 480 ₪ לחודש בגין הצרכים תלויי השהות, כולל מדור.
16. בכל הנוגע לצרכים שאינם תלויי שהות – ביהמ"ש קמא לא כימת את סכום צורכי הקטינה. לפיכך, אין מנוס אלא לקבוע אותם על דרך האומדנה. המדובר בהוצאות הביגוד, ההנעלה, התרבות, נסיעות, תנועת נוער, טלפון נייד, ימי הולדת, בילויים ותרבות, תספורת, ויתר הצרכים. מאחר שהאב הציע בסעיף 68 לכתב הגנתו לשלם עבור הקטינה מזונות בסך של 1,700 ₪ לחודש (בתוספת מחצית הוצאות חינוך ובריאות כמקובל) ומאחר שאמדנו את הצרכים תלויי השהות בסך של 480 ₪ לחודש, יש לאמץ את עמדת האב ולחייב אותו ביתרה, דהיינו בסך של 1,220 ₪ לחודש בגין הצרכים שאינם תלויי שהות. מדובר בסכום סביר בעבור רכיב זה. על מנת שהקטינה "לא תיפול בין הכיסאות" וכל הורה "ישלח" אותה להורה השני על מנת שירכוש עבורה את הציוד הדרוש לה, יש לקבוע הורה אחד שיהיה אחראי לרכישת צרכיה. מאחר שנקבע שהאם היא הורה מרכז, על האב לשלם לה מידי חודש סכום זה.
17. בכל הנוגע להוצאות החינוך – כל אחד מההורים ישלם מחצית מהם לפי קבלות או אסמכתאות מהימנות אחרות. הוצאות אלו כוללות בית ספר ציבורי, צהרון עירוני ושני חוגים לפי תעריף מתנ"ס. בנוסף, כל אחד מההורים ישלם מחצית מעלות מחזור אחד של קייטנה בקיץ בתעריף ציבורי וכן מחצית מעלות שיעורים פרטיים, הוראה מתקנת וכל הוצאה חינוכית אחרת הנדרשת לפי המלצת מחנך הכיתה או המורה המקצועי. בנוסף, כל הורה ישלם מחצית מההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינה שלא ממומנות ע"י הביטוח הרפואי.
18. המנגנון שנקבע בפסק הדין שלפיו האב יעביר סכום של 1,000 ₪ לקופה שתנהל האם והאם תוסיף את חלקה, יבוטל. מנגנון זה, שבו למעשה אין תקרה של התשלומים, יכול להוות כר נרחב לחילוקי דעות ולהתדיינויות משפטיות רבות ומתישות. לכן, הוא אינו מומלץ, במיוחד שעה שהסכסוך במקרה דנן הוא בעצימות גבוהה. כפי שציינו בעמ"ש 55289-06-20 פלונית נ' פלוני (20.10.2021) "יש ליצור מנגנון קל ופשוט לתשלום המזונות שלא ירבה מחלוקות ושיאפשר סיפוק צרכי הקטינים ללא התדיינויות ועיכובים".
19. סיכום ביניים ביחס למזונות הקטינה מעל גיל שש – האב ישלם לאם עבור ההוצאות תלויות השהות סך של 480 ₪ לחודש כולל מדור ועבור ההוצאות שאינן תלויות שהות סך של 1,220 ₪. סה"כ– 1,700 ₪ לחודש ומחצית מהוצאות חינוך והוצאות בריאות חריגות כמפורט לעיל.
20. סכומי המזונות יהיו צמודים למדד למחירים לצרכן שהיה ידוע במועד מתן פסק הדין והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים ולא למפרע. המזונות ישולמו עד הגיע הקטינה לגיל 18 או עד סיום התיכון לפי המאוחר. בתקופת שירות החובה בצה"ל יעמוד שיעור המזונות על שליש, צמוד כמפורט לעיל.
21. קצבת הביטוח הלאומי עבור הקטינה תועבר לאם כפי שנקבע בפסק הדין. מענק הלימודים מהמל"ל יועבר אף הוא לאם וישמש לרכישת צורכי הלימוד. רק לאחר שהוא ימוצה, יחלקו הצדדים בשווה ביתר הוצאות החינוך.
22. בכל הנוגע לערעור בנוגע לדחיית התביעה למזונות אישה – אין להתערב בפסיקת בית המשפט קמא וזאת לאור היקף רכושה המשמעותי של המערערת – דירה - ופוטנציאל הכנסתה. לא היתה כל הצדקה לפסיקת מזונות אישה מלכתחילה מאחר ש"מעשה ידיה תחת מזונותיה" ובצדק הורה בית המשפט כי על המערערת להשיב את המזונות שנפסקו עבורה. לאור יכולותיה הכלכליות של האישה, ההשבה שהתברר כי כבר בוצעה בפועל באמצעות קיזוז ממזונות הקטינה (כמפורט בהחלטתי מיום 25.1.22 בבקשה לעיכוב ביצוע), לא גרמה למצוקה כלכלית, לא לה ולא לקטינה.
23. סיכומו של דבר: אציע כי הערעור יתקבל בחלקו וזאת רק בכל הנוגע לתשלום עבור מזונות הקטינה כמפורט לעיל. מאחר שהמערערת חזרה בה מהערעור בנושא המשמורת, אציע כי לא יינתן צו להוצאות והערובה שהמערערת הפקידה תושב לה באמצעות ב"כ.

______________

נפתלי שילה, שופט

השופטת עינת רביד – אב"ד:

אני מסכימה.

__________________

עינת רביד, שופטת, אב"ד

השופט אילן דפדי:

אני מסכים.

____________

אילן דפדי, שופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשפ"ב, 26 יולי 2022, בהעדר הצדדים.