ביהמ"ש לענייני משפחה ראשל"צ, שופט עובד אליאס: פס"ד בנוגע לדירת מגורים, הלוואות ועוד בין בני זוג (תלה"מ 18900-11-18)

בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
תלה"מ 18900-11-18 **** נ' **** תיק חיצוני:

בפני	כבוד השופט עובד אליאס
תובע		פלוני
נגד
נתבעים		1. פלונית 2. אלמוני

פסק דין

מהטעם שבין הצדדים 3 הליכים, בהם כל אחד הוא גם תובע וגם נתבע, יקראו הצדדים להלן, לשם הנוחות, בשמותיהם הפרטיים. בני הזוג יקראו להלן גם "בני הזוג", "הבעל" ו - "האישה" (חרף שהתגרשו). בנם יקרא להלן גם "הבן".

1. פלוני ופלונית (התובע והנתבעת 1) נישאו זה לזו בשנת 1988. מנישואיהם נולד להם ילד אחד, אלמוני (הנתבע 2), כבן 31 נכון ליום מתן פסק דין זה.

נישואי הצדדים לא עלו יפה, הם נפרדו בשנת 2018 והחלו מנהלים הליכים משפטיים שונים. הצדדים התגרשו בבית הדין הרבני. חרף העובדה שהמחלוקות שבין הצדדים רבות, שיעורן הכספי אינו גבוה יחסית. למרות זאת, מצאו הצדדים לנהל הליכים משפטיים ארוכים מאוד, לרבות מינוי מומחים שונים, בעלויות כספיות ניכרות, תוך שאינם יכולים להסכים על מאומה. בית המשפט הקדיש לצדדים זמן שיפוטי רב, ע"מ לנסות להביאם לכדי הסכמות, אולם ללא הצלחה, וחרף העובדה כי יכול ששיעור ההוצאות המשפטיות שהוציאו הצדדים לצורך ניהול ההליכים המשפטיים השונים גבוה משיעור המחלוקות. בנסיבות אלו נשמעו הוכחות, ב"כ הצדדים סיכמו ומכאן פסק דין זה.

טרם התכנסות לכדי פסק הדין ראוי לציין, להשלמת התמונה, כי אין חולק כי מזה תקופה ארוכה שאין כל קשר בין האם לבנה ותהום עמוקה נפערה ביניהם. בין האב לבן קשר טוב ואף אין חולק כי פורמלית רשום האב כעובד שכיר של הבן בעסק בתחום הבטון.

2. בפני בית המשפט 3 הליכים שונים. הם קשורים זה לזה ועל כן ניתן פסק דין זה במאוחד.

בקצרה יאמר כי בני הזוג - פלונית ופלוני - הגישו תובענות רכושיות הדדיות. פלוני עתר (תלה"מ 18900-11-18) לפירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים ב**** ולאיזון כספי. פלונית עתרה (תלה"מ 12838-02-19) לשיתוף ספציפי בזכויות בדירה שקיבל פלוני בירושה מהוריו, לאיזון משאבים, להצהרה כי עסק הבטון שרשום ע"ש הבן אלמוני הוא של בני הזוג, להצהרה כי אין לבני הזוג כל חוב כלפי אחיו של הבעל וככל שיש - על הבעל לשאת בו לבדו, ולחלוקה בלתי שוויונית של תמורת דירת המגורים עפ"י סע' 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

הבן אלמוני הגיש תובענה כספית ע"ס של 81,200 ₪ נגד שני הוריו (תמ"ש 36785-11-20), בטענה כי הלווה להם כספים שלא הוחזרו לו. פלוני אישר תביעת הבן. פלונית התנגדה.

ראוי לציין כי בכל הקשור לעתירה לפירוק השיתוף בדירת מגורי הצדדים - ביום 19.1.20 ניתנה החלטה המורה על פירוק השיתוף בזכויות הצדדים בדירה. נקבע כי הליך כינוס הנכסים יבוצע בלשכת ההוצאה לפועל. נקבע כי כספי התמורה יחולקו לצדדים, בחלקים שווים, למעט הסכום שבמחלוקת, שיוותר בקופת הכונס. ההליך בוצע ע"י כונס נכסים שמונה ע"י כב' רשם ההוצל"פ. הדירה נמכרה תמורת סך של 1.59 מיליון ₪. הרוכשים היו פלוני והבן אלמוני (יוצא אפוא כי רכשו יחדיו את זכויותיה של פלונית בדירה). שולמו החובות שרבצו על הדירה, לצדדים חולקה התמורה שאינה במחלוקת (ודומה כי התמורה לפלוני שולמה באמצעות קיזוז מסכום הרכישה) ואצל כונסי הנכסים נותרה יתרה.

3. בקצרה יתוארו שתי המסכות העובדתיות שהביאו לעיקר הפלוגתאות שבין הצדדים -

א. בשנת 2015 מכרו בני הזוג דירה שהם היו בעלי הזכויות בה, בחלקים שווים ביניהם, ברח' **** ב****, תמורת סך של 680,000 ₪. במועד סמוך ירש פלוני יחד עם 8 אחיו את זכויות הוריהם המנוחים בדירת המגורים ברח' ה**** ב****, 1/9 כ"א. בין בני הזוג לאחיו של פלוני נערך באותה שנה (2015, כחודש לאחר מכירת הדירה המשותפת ברח' ****) הסכם לרכישת זכויות שמונת האחים (8/9 מכלל הזכויות בדירה) תמורת סך של 900,000 ₪. במועד בו נחתם הסכם המכר בין בני הזוג לאחים, נחתם גם הסכם הלוואה בו נקבע כי האחים מלווים לבני הזוג סך של 200,000 ₪. בהסכם ההלוואה נקבע, בין היתר, כי ההלוואה עומדת, קרי לא נושאת ריבית והצמדה וכי סכום ההלוואה ישולם עם מכירת הדירה. כמו כן נקבע כי במקרה של פרידה בין פלוני ופלונית, יחשב סכום ההלוואה כמענק לפלוני בלבד. מכח הסכם ההלוואה רשמו אחיו של פלוני משכון או הערה על זכויות בני הזוג בדירה.

לצורך רכישת הדירה נטלו בני הזוג גם הלוואת משכנתא ע"ס של 240,000 ₪.

הזכויות בדירה היו אמורות להירשם 5/9 ע"ש פלוני (1/9 מכח הירושה ו - 4/9 מכח הרכישה בחלקים שווים עם פלונית את זכויות אחיו), ו - 4/9 ע"ש פלונית. כתוצאה מטעות סופר ברשות מקרקעי פלוני נרשמו הזכויות 11/18 ע"ש פלוני ו - 7/18 ע"ש פלונית. פלוני ניסה בתחילת ההליך (סע' 38 לכתב התביעה), שלא בתום לב ועל אף שידע מהטעות, להיבנות עליה, אולם השכיל אח"כ לתקן וביקש לקבל לידיו 5/9 (שהם 10/18) מהזכויות בדירה בלבד (ולא 11/18 כפי הרישום המוטעה).

פלוני טוען כי לא הסכים מעולם לשתף את פלונית בזכויות שקיבל בירושה. פלונית טוענת לשיתוף ספציפי בזכויות שקיבל בירושה (1/9).

ביחס להלוואה פלונית טוענת כי נטלו ההלוואה מהאחים אולם לאחר שקיבלו את כספי המשכנתא הם פרעו ההלוואה במלואה ופלוני אף חתם על מסמך בו מאשר כי ככל שהאחים ידרשו ההלוואה הוא ישלם אותה לבד. פלוני טוען כי ההלוואה לאחים לא שולמה. פלוני טוען כי ההלוואה לא ניתנה בכסף כי אם באמצעות הנחה משווי המכר, קרי, אלמלא ההלוואה הם היו צריכים לשלם לאחיו סך של 1,100,000 ₪ במקום סך של 900,000 ₪. פלוני מכחיש כי חתם על מסמך בו התחייב לשאת לבדו בפירעון ההלוואה לאחיו.

ב. מסכת העובדות השנייה היא בקשר לעסק של הבן אלמוני - בשנת 2017 רכש הבן אלמוני משאית (מערבל בטון) והחל לטענתו להיות בעל עסק של מערבל בטון. הזכויות במשאית נרשמו ע"ש אלמוני אולם אין בין הצדדים חולק כי לאלמוני אין כלל רישיון נהיגה למשאית, לפלוני האב יש רישיון והוא היה הנהג הבלעדי בה. פלונית טוענת כי העסק שייך לפלוני, ומכח כך גם לה זכויות בו. פלונית טוענת כי הרישום ע"ש הבן אלמוני היה למראית עין בלבד, משום שאם העסק והמשאית היו נרשמים ע"ש פלוני, הוא היה מאבד את זכותו לקבלת קצבת נכות מאת המל"ל. פלונית מדגישה כי רק לפלוני רישיון נהיגה על מערבל הבטון, הוא בלבד עבד בתחום, לאחר שעסק בו קודם לכן אצל אחיו, לבן אלמוני אין כל מושג בתחום זה והוא עוסק בתחום אחר לגמרי. פלונית מתארת כי גם קודם לכן עבד פלוני בתחום משאית של מערבל בטון, אצל אחיו. פלונית מתארת כי ההכנסות שהושגו באמצעות עבודתו של פלוני עמדו ע"ס של כ - 35,000 ₪ בחודש ואף למעלה מכך, ברם, ע"מ שיוכל להמשיך לקבל את קצבת הנכות מאת המל"ל, הועמד תלוש השכר שהונפק לו מאת המעסיק - בנו אלמוני - ע"ס של 2,000 ₪ בחודש בלבד, בדיוק כפי שהיה בעבודתו אצל אחיו קודם לכן. פלוני ואלמוני מכחישים האמור. פלוני מודה כי עבודתו במערבל הבטון הניבה הכנסות בסך של כ - 35,000 ₪ בחודש אולם לטענתו הוא הסתפק במשכורת מבנו בסך של 2,000 ₪ בחודש בלבד, ע"מ לסייע לו כלכלית, והכל בהסכמה מלאה וידיעה של פלונית.

ההלוואה לה טוען הבן אלמוני נשענת על אותה מסכת עובדתית. אין בין הצדדים חולק כי בשנים הרלוונטיות (2017-2018) הועבר מחשבונו של אלמוני לחשבון ההורים סך כולל של 81,200 ₪, בפעימות ובמועדים שונים (ויודגש כי הסכום האמור נלקח מתוך חוות דעת מומחה כלכלי שמונה ע"י בית המשפט, שהוגשה בהליך שבין בני הזוג, וכי הבן אלמוני הגיש תביעתו הכספית לאחר שנתקבלה חוות הדעת האמורה, תוך שהוא נסמך עליה). אלמוני טוען כי מדובר בהלוואה להורים. אביו מאשר זאת. פלונית טוענת כי אין מדובר בהלוואה כי אם בהעברת חלק מהכספים המגיעים לפלוני מכח עבודתו במערבל הבטון והיותו בעל העסק.

שיתוף ספציפי בזכויות בדירה שנתקבלו בירושה (1/9 מכלל הזכויות) -

4. אקדים ואומר כי מצאתי לקבל את עתירתה של פלונית.

5. סע' 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג - 1973 מחריג מהזכות לאיזון נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שנתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין. הנכסים הנ"ל כונו בפסיקה "נכסים חיצוניים" (ראו למשל ע"א 4181/99, 4151/99 בריל נ' בריל). ברם, הפסיקה חזרה וקבעה כי אין בהוראותיו של סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף בנכס ספציפי לפי הדין הכללי, לרבות בנכס שנרכש ע"י מי מבני הזוג לפני הנישואין או שנתקבל בירושה, ובמיוחד ביחס לדירת מגורים (וראו למשל ע"א 7687/04 ששון נ' ששון).

נקבע בפסיקה כי על הטוען לשיתוף ספציפי לעמוד בנטל להוכיח כוונת שיתוף ספציפי על מנת לזכות במחצית הזכויות. מלבד עצם קיומם של חיי נישואין, אף אם ממושכים, יש להראות נסיבות עובדתיות שמהן ניתן להסיק, מכוח הדינים הכלליים, הקניית זכות באותו נכס חיצוני. נסיבות עובדתיות אלה זכו, ברבות השנים, להיקרא "דבר מה נוסף" (וראו למשל רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, בו נקבע, בין היתר, כי לצורך הוכחת הנסיבות המיוחדות, אותו 'דבר מה נוסף', יש לפרש את הדינים הכלליים באופן מרחיב וליברלי, שתואם את המאגר הרכושי של בני הזוג, וביתר שאת יש להקל עת מדובר בדירת המגורים, בוודאי כשזו מהווה את הנכס היחיד או העיקרי של בני הזוג.

6. בעמ"ש 62688-12-19 פורטו השיקולים שיש לבחון ונקבע כדלקמן:

"... מדובר אפוא בנכס חיצוני לנישואין מה שמטיל על המערערת את הנטל להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בו על מנת לזכות במחציתו - לבד מעצם קיומם של חיי נישואין, אף אם ממושכים, הוכחת נסיבות עובדתיות שמהן ניתן להסיק, מכוח הדינים הכלליים, הקניית זכות באותו נכס חיצוני. נסיבות עובדתיות אלה זכו, ברבות השנים, להיקרא 'דבר מה נוסף'. ברע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי פ"ד נו (6) 175, אליו היפנה ב"כ המערער, נקבע כי לצורך הוכחת הנסיבות המיוחדות, אותו 'דבר מה נוסף', יש לפרש את הדינים הכלליים באופן מרחיב וליברלי, שתואם את המאגר הרכושי של בני הזוג, וביתר שאת יש להקל, בהקשר זה, עת מדובר בדירת המגורים, בוודאי כשזו מהווה את הנכס היחיד או העיקרי של בני הזוג.

בפרשת אלמונית (בע"מ 1391/11) נתן בית המשפט העליון סימנים באותו 'דבר מה נוסף'. את הסימנים, שאותם מנה הש' עמית, ניתן לאפיין באלה שקשורים לדירת המגורים עצמה (אופן קבלתה והתנהלות בני הזוג בקשר אליה) ובאלה שקשורים לאורך ואורח חיי הנישואין של השניים. כך למשל יש להבחין, מבחינת נטל ההוכחה, בין דירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי מי מבני הזוג לבין דירת מגורים שהתקבלה לידיו במתנה או בירושה במהלך חיי הנישואין; אורך התקופה בה הייתה דירת המגורים רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בה התגוררו בני הזוג בדירה עד למשבר שפקד אותם; קיומה של זיקה כלכלית, מתוך נכסי המאמץ המשותף ובמהלך חיי הנישואין, בנוגע לדירה, שיש בה כדי ללמד על תרומה משמעותית של בן הזוג הבלתי רשום בה דוגמת החזרי משכון/משכנתא, תוספת בניה מהותית להרחבתה או שיפוץ מסיבי שנערך בה; התנהלות ספציפית של בני הזוג , בפרט בן הזוג הרשום, שיש בה כדי ללמד, מפורשות או מכללא על דרך של התנהגות, על כוונה לשתף את בן הזוג הבלתי רשום בזכויות בה. כל אלה באשר לדירה ולהתנהלות בני הזוג בקשר אליה. אשר לאורך ואורח חיי הנישואין - האם הנישואין נישואין ראשונים אם לאו; אורך חיי הנישואין עד למשבר; אורח חיי הנישואין עד למשבר - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף ('אורח חיים קישורי' בלשון המלומד פרופ' שחר ליפשיץ); התנהלותו והתנהגותו של בן הזוג הבלתי רשום ונקודת המבט שלו, במהלך החיים המשותפים להבדיל מעת פרוץ המשבר, ביחס לנכסים חיצוניים שלו ושילובם בנכסי התא המשפחתי אף נקודת מבטו של בן הזוג הרשום, כאמור, ביחס לנכסים אלה של בן זוגו.

רשימת סימנים זו אינה רשימה סגורה אף אין מדובר בסימנים 'מצטברים' הגם ש'כל המרבה הרי זה משובח'. הסימנים משליכים זה על זה ועוצמתם משתנה, במעין מקבילית כוחות, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי שעומד להכרעה. לעתים יכוונו הסימנים לכיוון אחד, ברור, לעתים ימשכו לכיוונים מנוגדים. זאת ועוד, אופי השיתוף, כסימן, הינו אחד הסימנים ולא תנאי מקדמי שיש לחצות אותו על מנת להגיע לאותו 'דבר מה נוסף' (הש' זילברטל, דעת מיעוט, בפרשת אלמוני: "עד שאנו מגיעים לאותו דבר מה נוסף יש לבחון קיומה של שותפות נמשכת בחיי הנישואין"). הוא בהכרח משליך על המשקל שיש לתת לסימנים האחרים אך אין באי קיומו כדי לשלול, מינה וביה, אפשרות של שיתוף בהתקיים סימנים אחרים בעוצמה המתאימה. כך למשל, העובדה שדירת המגורים התקבלה במתנה או בירושה במהלך חיי הנישואין מאבדת ממשקלה, מבחינת נטל ההוכחה, ככל שאורך חיי הנישואין מהמועד בו התקבלה דירת המגורים במתנה או בירושה ועד למשבר ארוך יותר. כך גם בנוגע להיקף התרומה מתוך נכסי המאמץ המשותף - ככל שחיי הנישואים ארוכים יותר ומצביעים על אווירת שיתוף המשקל שיש לתת לגובה המצטבר של החזרי המשכנתא/משכון או להיקף השיפוץ נמוך יותר וההיפך".

7. ולעניינינו -

מלבד התקופה הקצרה שעברה מיום רכישת הדירה (2015) עד למועד הקרע (2018), מצאתי בכל יתר השיקולים כמקיימים 'דבר מה נוסף' מכוחו יש לקבוע כי הזכויות בדירה הן של שני בני הזוג, ועקרונית - בחלקים שווים ביניהם.

ראשית ראוי להדגיש כי החלק אותו קיבל פלוני בירושה, ביחס לכלל הזכויות בדירה, הוא קטן מאוד. אין מדובר במצב בו פלוני ירש זכויות בדירה יחד עם אח אחד או שניים שלו, בחלקים שווים, ובני הזוג כאן רכשו את המחצית או את שני השלישים שירשו האח או האחים בהתאמה. מדובר בירושה ל - 9 אחים. לכ"א מהם, לרבות לפלוני, הוענקו 1/9 מהזכויות בדירה בלבד (כ - 11% בלבד). יוצא אפוא כי רוב הזכויות בדירה (8/9, כ - 89%) נרכשו ע"י בני הזוג ולא הובאו בירושה. במצב הדברים האמור היה 'קל' יותר, עקרונית, לפלוני, לוותר על זכותו בירושה ולראות גם את ה - 1/9 שירש כחלק מזכויות הצדדים, והתרשמתי כי זו היתה כוונתו.

עורך הדין שערך עבור הצדדים את הסכם המכר והסכם ההלוואה (עו"ד ***) הסביר בבית המשפט כי עלתה בקשה של פלונית לרשום הזכויות של הצדדים בדירה בחלקים שווים, אולם הוא הסביר כי לא ניתן לעשות כן משום ש - 1/9 מהזכויות כבר נרשמו ע"ש פלוני מכח הירושה ואין אדם מוכר לעצמו. עורך הדין הסביר כי אמר לבני הזוג כי בעתיד ניתן יהיה לעשות העברה ללא תמורה ביניהם, ע"מ להשוות הזכויות וכי פלוני לא שלל האמור והשיב נראה מה יהיה בעתיד. התרשמתי כי פלוני לא התנגד לכך, ואף הסכים הסכמה מלאה. כוונתו של פלוני היתה אחת וברורה - כי הזכויות הן של שני הצדדים, בחלקים שווים ביניהם. איני נותן כל אמון בגרסתו של פלוני כי ביקש לייחד את זכות הירושה. לטעמי, אם ניתן היה טכנית להשוות רישום הזכויות כבר באותו מועד, הצדדים היו עושים זאת. אני נותן אמון מלא בדבריה של פלונית כי הרישום שלא בחלקים שווים היה בשל העניין הטכני של רישום מוקדם של הירושה וכי היתה כוונה מלאה, ברורה ומפורשת לרשום הזכויות ע"ש שני בני הזוג, בחלקים שווים ביניהם.

זאת ועוד, רוב רובה של הדירה נרכשה באמצעות מכירת דירתם הקודמת של הצדדים, שהזכויות בה היו של שני בני הזוג, בחלקים שווים ביניהם. הוסף לכך הלוואת משכנתא שניטלה ע"י הצדדים ושולמה על ידם בכוחות משותפים. כלל לא ברור כיצד חושב שוויה של הדירה וספק גדול בעיני אם התמחור שנעשה לצדדים, ע"י אחיו של פלוני, כלל הנחה מסוימת בגין היותו בעל 1/9 מהזכויות. ככל שניתנה הנחה או הטבה, היא באה לכדי ביטוי בהלוואה בסך של 200,000 ₪ ועל כך אעמוד בהמשך. הדירה אף שופצה באופן מסיבי ע"י הצדדים, בכוחות משותפים. שני הצדדים ראו בדירה כדירה משותפת, בחלקים שווים ביניהם. אני נותן אמון מלא בגרסתה של פלונית כי טענתו של פלוני לייחוד זכויות הירושה אליו בלבד לא עלו אלא לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים.

הצדדים היו נשואים זמן רב (מאז שנת 1988) וניהלו משק בית משותף. אורח חייהם היה רגיל. זמן הנישואין רב. אני ער לכך כי הזכויות בדירה נרכשו רק כ - 3 שנים לפני פרוץ הקרע אולם לא ניתן להתעלם גם בנסיבות אלו מזמן הנישואין הממושך.

זאת ועוד, מדובר בדירת מגורים. אין לצדדים כל נכס אחר. רכושם הנוסף דל מאוד. הם התגוררו בדירה. הדירה החליפה, כאמור, דירה אחרת שהיתה לצדדים, בחלקים שווים ביניהם, בה התגוררו שנים רבות מאוד. הכלל הוא, כאמור, כי עת מדובר בדירה יש להקל בהוכחת 'דבר מה נוסף'.

סוף דבר כי מתוך כל אלו אני למד על ערבוב שעשו הצדדים בזכויות המעטות שקיבל פלוני בירושה, מתוך כלל הזכויות. הוכח ע"י פלונית דבר מה נוסף. ההוכחה היא אף על הרף הגבוה. הצדדים ראו בדירה כמשותפת, של שניהם, בחלקים שווים, תוך שלא יכלו לבצע הרישום השוויוני אך בשל הרישום המוקדם מכח הירושה.

העסק של הבן אלמוני וטענתו בדבר הלוואה -

8. אקדים ואומר כי מצאתי לקבל את עתירתה של פלונית בעניין. מצאתי להורות כי העסק אינו של הבן אלמוני כי אם של האב פלוני, ומשכך דין שוויו להתחלק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם.

9. אלמוני טען כי רכש המשאית בשנת 2017, בהיותו כבן 24 בלבד, סטודנט הלומד בתחום אחר לגמרי. הוא הודה כי כל תמורת המשאית מומנה באמצעות כספי הלוואה משום שלא היה לו כסף. מדובר בבחור צעיר, ללא כל ניסיון בתחום וללא כסף. לאלמוני אף אין כלל רישיון נהיגה על משאית. מאז ומעולם נהג במשאית פלוני האב בלבד. לאב פלוני היה ניסיון קודם רב בעבודות על מערבל בטון. הוא עבד בתחום זה מאז שנת 2003 אצל אחיו. פלוני תיאר כי אצל אחיו השתכר סך של 2,000 ₪ בחודש וכך היה גם אצל אלמוני. פלוני תיאר כי המשאית של אחיו התיישנה והיה צורך למכרה וכך למעשה חדל העסק שנחשב של אחיו להתקיים והחל העסק של הבן אלמוני. איני מקבל גרסתם של פלוני ואלמוני, ולו בדוחק, כי אלמוני הקים את העסק ופלוני אינו אלא העובד השכיר לו. לא מיניה ולא מקצתיה. פלוני מקבל גמלת נכות מאת המוסד לביטוח לאומי. אין בין הצדדים חולק כי לו היה העסק מוקם על שמו או אם היה שכרו גבוה יותר, היתה נשללת ממנו הזכאות לקצבת הנכות. זה לטעמי הנימוק היחיד בעטיו נרשם העסק ע"ש הבן אלמוני. אלמוני עוסק בתחום אחר לגמרי (הנדסאי אלקטרוניקה באלביט מערכות). לא היה לו כסף לרכוש המשאית והיא מומנה, כאמור, באמצעות הלוואה. ההלוואה שולמה מהעבודה והתקבולים שנתקבלו. רק פלוני עבד ורק בזכותו נתקבלו התקבולים והכספים שפרעו ההלוואה. יוצא אפוא כי אלמוני לא שילם מאומה למשאית. אלמוני העיד ארוכות בבית המשפט ומעדותו עולה כי אינו מכיר ואינו יודע דבר וחצי דבר בענייני מערבל בטון. זאת לעומת פלוני, שמכיר היטב את עסקי הבטון ופירט אותם בבית המשפט בביטחון רב ובהרחבה. ביטוח המשאית נעשה ע"י פלוני ועל שמו. כך גם כל התיקונים והפנייה למוסכים. פלוני היא אפוא הרוח החיה והיחידה בכל הקשור לעסק ולתפעולו. לא ברור במצב הדברים האמור מדוע יש להקים העסק ע"ש הבן. אני מעדיף את גרסתה של פלונית כי הכל ידעו והבינו היטב כי מדובר בעסק של פלוני וכי הבן אלמוני נרשם כעוסק מורשה ע"מ שניתן יהיה להמשיך ולקבל את גמלת הנכות מאת המל"ל.

תנאי ההעסקה של פלוני אף הם תמוהים, לשון המעטה. אם בני הזוג היו במצב כלכלי קשה, כפי שהעיד פלוני, מדוע התנדב לקבל שכר של 2,000 ₪ בחודש בלבד, תוך שהודה במפורש כי באמצעות עבודתו על מערבל הבטון מתקבלים תקבולים בסך של כ - 35,000 ₪ בחודש. איני נותן אמון בגרסה לפיה עשה כן ע"מ לסייע כלכלית לבן. האב טוען כי סייע כלכלית לבן ואילו הבן אלמוני (והאב אישר) טוען כי הלווה להורים משום שמצבם הכלכלי היה דחוק. האב והבן טוענים אפוא דברים סותרים מעצם טבעם וטיבם. עדותם בלתי עקבית ופחות מהמנה בעיני. בקשר לעבודתו של פלוני אצל אחיו בתנאים דומים - פלוני לא סיפק לכך כל הסבר. גם שם הניבה עבודתו עשרות אלפי ₪ בחודש אולם ניתן לו שכר בסך של 2,000 ₪ בלבד. השכר בסך של 2,000 ₪ בחודש, עבור משרה מלאה, יהא היקף העבודה באותו חודש אשר יהא, אף הוא ללא הגיון ומנוגד לדין בדבר שכר מינימום וחובת תשלום עבור שעות נוספות. הדברים מדברים בעד עצמם ונעשו ע"מ לאפשר המשך קבלת גמלת הנכות.

התקבולים שהועברו מחשבון הבן לחשבון הוריו אינם הלוואה כי אם תקבולים עבור שכר עבודה. כך נהנו כולם - גמלת הנכות של האב לא נשללת ממנו, מס ההכנסה המשולם נמוך ביותר (אם בכלל) הואיל ותלוש השכר עומד ע"ס של 2,000 ₪ בחודש בלבד, ובמקביל מועברים הכספים העודפים מהבן להוריו, ללא כל מיסוי. אין הדעת נותנת לקבל התנהלות כאמור.

בקשר להלוואה לה טוען הבן אלמוני ראוי לציין כי, כאמור, איני נותן אמון בדבריו ומצאתי לקבוע כי אין מדובר כלל בהלוואה כי אם בתקבולים עבור עבודתו של פלוני. אלמוני טען מחד כי הוריו סייעו לו, בשל חסרון כיס. יחד עם זאת טוען כי הלווה להם. הדברים אינם עקביים וסותרים. זאת ועוד - אלמוני הגיש התביעה לאחר התביעה שהגישה פלונית וטען במפורש כי אלמלא היתה אמו מגישה התביעה בקשר למשאית, הוא לא היה עותר להלוואה (פרוטוקול מיום 25.10.22, עמ' 30 שורות 1-2).

העסק הוא אפוא של האב בלבד. לבן אין יד ורגל בו. הוא נרשם בצורה פורמלית בלבד ע"ש הבן, מהטעמים הנ"ל.

סוף דבר כי לפלונית מגיע מחצית שוויו של העסק. הוראות אופרטיביות יינתנו בתום פסק הדין.

סוף דבר כי תביעת אלמוני להחזר הלוואה נדחית בזאת.

ההלוואה לאחיו של פלוני -

10. אקדים ואומר כי אין בידי לקבל גרסתה של פלונית כי ההלוואה מאחיו של פלוני ניתנה להם בכסף לפני החתימה על הסכם הרכישה, וכי לאחר שנתקבלה הלוואת המשכנתא הם פרעו ההלוואה במלואה.

אני מעדיף את גרסתו של פלוני לעניין זה כי אין מדובר בכסף שעבר פיסית מאת אחיו לבני הזוג כי אם הנחה בסכום הרכישה. אחיו של פלוני ביקשו לסייע לבני הזוג, ועל כך העידה פלונית עצמה. יחד עם זאת, בשל חשש מפרידה עתידית של בני הזוג, ביקשו האחים ופלוני עצמו ליתן הסיוע וההטבה לפלוני בלבד. אין לי ספק, והדברים אף רשומים בהסכם ההלוואה, כי אמלא הפירוד ומכירת הדירה, לא היו עותרים האחים לקבל ההלוואה. במסמך ההלוואה נרשם במפורש כי במקרה של פרידה המענק יהיה של פלוני בלבד. מדובר אפוא במענק מותנה. ככל שהצדדים יישארו יחדיו ולא ימכרו הדירה, לא ניתן לעתור לפירעון ההלוואה. במקרה של מכירה ניתן לעתור לפירעונה. במקרה של פירוד הופך הסכום למענק, אולם לפלוני בלבד.

האחים רשמו משכון או הערה מכח הסכם ההלוואה. דירת המגורים של בני הזוג נמכרה, כאמור, במסגרת הליך כינוס נכסים בלשכת ההוצאה לפועל. כונס הנכסים שילם לאחים סך של 200,000 ₪, לצורך ביטול המשכון שנרשם לזכותם על זכויות בני הזוג בדירה. פלונית לא עתרה נגד האחים לביטול המשכון או לצו הצהרתי לכך שההלוואה שולמה. גם בנסיבות אלו לא ניתן לקבל עמדתה כי ההלוואה שולמה מכספי המשכנתא.

זאת עוד - אף אין בידי לקבל גרסתה של פלונית כי פלוני חתם על כתב שיפוי בו נקבע כי במקרה שאחיו ידרשו פירעון ההלוואה, הוא יישא בו לבדו. נחה דעתי כי פלונית ביקשה מפלוני לחתום על כתב השיפוי האמור, ואף פנתה לעורך דין *** ושילמה לו שכר טרחה ע"מ שינסח את כתב השיפוי, אולם פלוני סירב לחתום על המסמך. אין בידי פלונית העתק חתום של המסמך. עו"ד *** העיד בבית המשפט כי בדר"כ הוא שומר במשרדו העתקים חתומים של מסמכים. ברם, לאחר חיפוש, הוא לא מצא העתק חתום. הוא לא זכר האם המסמך נחתם ע"י פלוני. גם אצל פלונית נמצא העתק בלתי חתום וללא תאריך. לא ניתן בנסיבות אלו לקבל גרסתה כי המסמך נחתם על ידם, ונמסר להם העתק, אולם בסמוך לפירוד נטל אותו פלוני מהדירה ומסרב להציגו. דין עתירתה של פלונית למתן פסק דין הצהרתי לפיו החיוב בהלוואה הוא של פלוני בלבד להידחות.

בקשר לכתב השיפוי האמור - ראוי לציין כי קיומו של המסמך האמור (כשהוא בלתי חתום) אך מאשש את דחיית גרסתה של פלונית כי ההלוואה לאחים שולמה במלואה. התרשמתי כי פלונית ניהלה ענייניה היטב. היא פנתה, כאמור, לעו"ד, לצורך הכנת כתב השיפוי, ואף שילמה לו שכ"ט. נשאלת אפוא השאלה - אם ההלוואה נפרעה במלואה, מדוע לפנות לעורך דין לצורך עריכת כתב שיפוי בו יקבע כי במקרה של דרישת האחים לפירעון ההלוואה יישא בה פלוני בלבד? נכון היה יותר לפנות לעורך דין לצורך ביטול המשכון או ההערה שנרשמו לטובת האחים או להכנת הסכם המאשר פירעון מלוא ההלוואה.

חלוקה לא שוויונית מכח סע' 8(2) לחוק יחסי ממון -

11. דין עתירתה של פלונית להתקבל, בשיעור הנמוך לו עתרה.

הכלל בסע' 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג הוא כי זכויות ונכסים שנצברים במהלך הנישואין יאוזנו ביניהם בחלקים שווים. סע' 8(2) קבע חריג והעניק לבית המשפט סמכות לסטות מכלל החלוקה השוויונית בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. בסעיף האמור נקבע גם כי ניתן להתחשב, בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג. חוק יחסי ממון אינו מגדיר מהן "הנסיבות המיוחדות" המצדיקות סטיה מכלל האיזון השווה אולם בפסיקה (ראו למשל בג"צ 4178/04 ובבע"מ 2045/15) הובהר כי השימוש בחריג לכלל החלוקה השוויונית יעשה בזהירות רבה, אך ורק עם קיומן של נסיבות מיוחדות וחריגות.

פלונית עותרת לחלוקה בלתי שוויונית בשל אלימות שהפעיל כלפיה פלוני, הברחת כספים מטעמו (באמצעות הבן אלמוני והעסק) והפרשי השכר ביניהם. לא עלה בידה של פלונית להוכיח אלימות (ובין היתר לא הובאה כל הרשעה קונקרטית בפלילים) אולם מצאתי להיעתר לבקשתה משני טעמים:

אני סבור כי עלה בידה של פלונית להוכיח הברחת כספים של פלוני באמצעות מזומן או למצער באמצעות הבן אלמוני. התרשמתי כי יכול ונשמרו ע"י פלוני ואלמוני כספים במזומן, והמומחית, רו"ח חמוטל כהן, תיארה בחוות הדעת שימוש בכסף מזומן, ללא הסבר. לכך יש להוסיף כי מעיון בנתונים הכלכליים עולה כי לא כל עודף הכספים (בין התקבולים בעסק, בסך של כ - 35,000 ₪ בחודש, למשכורת הרשומה של פלוני, בסך של 2,000 ₪ בחודש) הועברו מחשבונו של אלמוני לחשבון בני הזוג. בתקופה הרלוונטית הועבר סך כולל של 81,200 ₪ (כפי סכום התביעה של אלמוני) בעוד שמכפלת ההפרש בין התקבולים (ואף אם ננכה מהם הוצאות) למשכורת במספר החודשים עד הפירוד מגיעה לכדי סכום גבוה בהרבה.

נימוק נוסף (והוא הוא העיקרי) המצדיק לטעמי חלוקה בלתי שוויונית הוא פערי השכר בין הצדדים ומצבם הכללי. שני הצדדים מקבלים קצבת נכות מאת המל"ל. ברם, בעוד שפלונית עובדת כשכירה תמורת שכר זעום (סך של כ - 4,000 ₪ בחודש בלבד), ומצבה הכללי והכלכלי אינו טוב, דומה כי פלוני עושה חייל בעסקיו ובעיסוקיו. פלוני עובד במערבל הבטון ועסקו מניב רווחים רבים, כמפורט לעיל. כך גם יכול היה פלוני לרכוש הזכויות של פלונית בדירת המגורים המשותפת. התקבולים שמתקבלים בשל עבודתו של פלוני, בסך של כ - 35,000 ₪ ויותר, אינם שכרו נטו אולם ברי כי שכרו גבוה עשרות מונים מזה של פלונית. יש לאזן בין בן זוג חזק מאוד למוחלש. בנסיבות אלו מצאתי כי ראוי להעמיד חלוקת תמורת הדירה בין הצדדים בשיעור הקטן שנתבקש - 45% לפלוני ו - 55% לפלונית. שיעור של 5% שעובר מפלוני לפלונית שווה סך של כ - 60,000 ₪ בלבד (הדירה נמכרה תמורת סך של 1.59 מיליון ₪ אולם שולמו משכנתא, הלוואה לאחים והוצאות כינוס), וזה הסכום הראוי לטעמי לאיזון בין הצדדים.

12. סוף דבר -

א. תמורת דירת המגורים של הצדדים, בניכוי הוצאות המכירה ותשלומי ההלוואות, תתחלק בין הצדדים באופן שלאישה יגיע שיעור של 55% ולבעל שיעור של 45%. בשים לב כי הדירה נמכרה, מורה לבצע חלוקת יתרת התמורה באופן האמור. ככל שלא יהיה די בחלוקת יתרת התמורה שמצויה אצל כונס הנכסים, ע"מ להגיע לשיעורי החלוקה הנ"ל, על פלוני לשלם לידי פלונית ההפרש בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא החיוב ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ב. פלוני ישלם לפלונית מחצית שווי עסק מערבל הבטון, למועד הקרע בחודש מאי 2018, עפ"י קביעת המומחית שמונתה ע"י בית המשפט, קרי ישלם לפלונית סך של 57,412.5 ₪ (מחצית מסך של 114,825 ₪). הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

(כאן המקום לציין כי בין הצדדים אף קמה מחלוקת בקשר למועד הקרע - חודש מאי 2018 (כפי שביקש פלוני) או חודש נובמבר 2018 (כפי שביקשה פלונית). ברם, פלונית הודתה במפורש כי השיתוף הכלכלי הופסק בחודש מאי 2018 ומכאן הקביעה כי מועד הקרע הוא חודש מאי 2018).

ג. ההלוואה לאחים שולמה ובכך תם הדיון בנושא זה.

ד. תביעת אלמוני להחזר הלוואה נדחית בזאת.

ה. פלונית תעביר לפלוני סך של 30,000 ₪ בגין משיכת הכסף בה הודתה, בסך של 60,000 ₪, לאחר מועד הקרע (עפ"י הודאתה, בחודש יוני 2018, כשהבינה כי נפרדים). סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

פלונית זכאית לקזז חבותה עפ"י סעיף זה מחבותו של פלוני עפ"י ס"ק א' ו - ב' לעיל וחבותו בהוצאות משפט להלן.

ו. פלונית תשלם לפלוני סך של 3,869 ₪ בגין איזון הזכויות הכספיות, כפי קביעת האקטואר מר אבי יחזקאל (ולפי מועד קרע חודש מאי 2018), ועפ"י הסכמתה לשלם לפי אופציה א' (תשלום במזומן תחת תשלום במועד היגמל כל זכות וחתימה על פסיקתאות עפ"י החוק לחלוקת חסכון פנסיוני, וזכות הבחירה ניתנת לה, כבעלת הזכויות ששיעורן רב יותר). התשלום יבוצע תוך 30 יום.

קובע מנגנון ריבית, הצמדה וזכות קיזוז, כפי שנקבע בס"ק ד' לעיל.

ז. רכבם של הצדדים מסוג הונדה, אשר בשימושה של פלונית, יימכר לאלתר בשוק החופשי למרבה במחיר ותמורתו, בניכוי כל הוצאות המכירה, תתחלק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם.

הליך המכירה יבוצע בלשכה הוצאה לפעול. כונס הנכסים ימונה ע"י כב' רשם ההוצאה לפועל.

(יצויין כי לא מצאתי להיעתר לבקשת פלוני לחייב את פלונית לשלם לידיו מחצית שווי הרכב כפי שהיה במועד הקרע מהטעם שלא באה כל התייחסות לרכב בכתב התביעה מטעמו, לא נתבקשו שימוש, דמי שימוש או פירוק שיתוף ולא ניתן לטעמי לחייב את פלונית במעין רכישה כפויה של הרכב משום שעשתה בו שימוש מאז הקרע, (רכישה כפויה, וכפי ההלכות שנקבעו לעניין דמי שימוש בדירות מגורים - שכירות כפויה)).

13. נוכח התוצאה אליה הגעתי, התמשכות ההליכים בצורה חריגה, בעיקר בשל התנהלותו של פלוני, והצורך בתשלום הוצאות רבות למומחים השונים, מחייב את פלוני בהוצאות משפט לזכות פלונית בסך של 60,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

מחייב את אלמוני בתשלום הוצאות משפט לזכות פלונית בסך של 20,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

מתיר לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.

המזכירות תסגור כל ההליכים.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ג, 27 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.

17 מתוך 17