בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון |
|
|
|
ת"ע 19057-05-21 אלמוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'
תיק חיצוני: 305134_3 |
|
בפני |
כבוד השופטת מיכל ברגר בלום
|
|
תובעים |
1. תובע 2. תובעת שניהם ע"י ב"כ עוה"ד טובי שלום |
|
נגד
|
||
נתבעים |
1. מתנגדת 1 2. מתנגדת 2 ע"י ב"כ עוה"ד יובל חרל"פ ו/או שרית חרל"פ 3. האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב משרדי ממשלה |
|
פסק דין |
רקע כללי
לפניי בקשת התובע למתן צו ירושה אחר אביו המנוח, אשר נפטר בשנת .... (ת"ע 19057-05-21). התובעת, אשר מעמדה ביחס למנוח - האם אישתו היא אם לאו - הוא לב ליבה של השאלה המשפטית העומדת לדיון בתיק זה, צורפה לתיק כתובעת בהתאם להחלטה מיום 1.1.22.
הנתבעות, שתיים מתוך ארבעת ילדיו של המנוח, הגישו, ביום 10.5.21, התנגדות למתן צו הירושה, כאשר הן מעלות טענות לפגמים שנפלו בבקשה למתן צו הירושה וכן ביחס למעמדה של התובעת כאישתו של המנוח (ת"ע 19096-05-21).
אקדים ראשית לאחרית ואציין כי מצאתי מקום לדחות את ההתנגדות שהוגשה למתן צו הירושה כמבוקש, כל זאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן.
עיקרי העובדות וההליכים המשפטיים
המנוח היה אב לארבעה ילדים. שלושה מהם – התובע, נתבעת 1 ופלוני, נולדו למי שהיתה אישתו הראשונה והרביעית, נתבעת 2, נולדה ממערכת יחסים אחרת עם אלמונית ז"ל.
לאחר מות המנוח, הגיש התובע, בקשה למתן צו ירושה וציין כיורשי המנוח את התובעת ואת שלושת אחיו. הנתבעות הגישו התנגדות לבקשה זו.
יצויין כי ככל הידוע לצדדים, הנכס העיקרי של המנוח הוא נחלה ב..., בה מתגוררים, נכון לעת הזו, התובעים. התובע בבית שבנה מכספיו שלו ובהיתר של סבו, שהיה בעת הבנייה בעל הנחלה, והתובעת, בבית בו התגורר יחד עם המנוח.
ביום 22.12.21 התקיים דיון קדם משפט ראשון בתיקים האמורים. שתי המתנגדות לא התייצבו לדיון. בדיון, כמו בכתב ההתנגדות, נטען על ידי ב"כ המתנגדות כי התובעת איננה אישתו של המנוח, אלא "עובדת סיעודית שעבדה במשק של המנוח ולצורך הסטטוס שלה בישראל ככל הנראה עשו איזה משהו במדינה X והציגו מצג שווא על מנת לבסס את הסטטוס שלה בישראל" (עמ' 4 בין השורות 3-5). בהחלטה שניתנה באותו הדיון נקבע כי המתנגדות ימציאו, בתוך 15 ימים, אסמכתאות לכך שלבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות שיורית לבטל את הסטטוס של התובעת.
בתגובה מטעם המתנגדות, אשר הוגשה ביום 28.12.21, התבקש בית המשפט לצרף את התובעת כבעלת דין על מנת שתוכל לעמוד על זכויותיה, אם קיימות וציין כי לא מן הנמנע כי היא תתבקש לצרף את מסמכי "הנישואין" (כך במקור) במדינה X.
בהחלטה, שניתנה ביום 1.1.22 על ידי המותב הקודם שישב בתיק, נכתב כך: "מצאתי שקיימת מחלוקת בפסיקה, האם ניתן, במסגרת התנגדות לצו ירושה, לבצע בדיקה מהותית של הגדרת בן זוג או בדיקה פורמאלית בלבד. דהיינו האם די ברישום בלבד במרשם האוכלוסין לקביעת היורשים על פי דין, או שניתן לבחון את מערכת היחסים ביניהם.
המדובר במקרי קצה, בהם נטען כי הנישואים היו על הנייר בלבד, ו/או כי התנהלו הליכי גירושין ממושכים שטרם הגיעו לסיומן קודם לפטירה.
במקרה דנן בהתנגדות נטען כי אין תוקף לנישואין שכן האלמנה אינה יהודיה, כאשר העדר התוקף הינו גם במדינה X, וכן כי מדובר בהטעיה של רשות האוכלוסין כדי להכשיר את שהותה כאן. עוד נטען כי לא זו בלבד שהיא אינה בת זוגו, אלא שהיא אף אינה ידועה בציבור שלו". בסיום ההחלטה נקבע כי: "בשלב ראשוני זה מצאתי להורות על צירופה של הנתבעת כצד לתיק והיא תגיב לבקשת המתנגדים לצירוף מסמכי הנישואין תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו (וכן כתב ההתנגדות)".
ביום 16.1.21 הוגשה תגובתה של התובעת בצירוף תצהיר מטעמה.
בתגובה זו תיארה התובעת כי בעבר היתה נשואה לבעל ממדינה X ואף נולדו להם שני ילדים. בשנת 1999, בעיצומו של הליך גירושין שלה מבעלה דאז, הגיעה לטיול, עם קבוצה של צליינים, בארץ ישראל. במהלך הביקור בארץ פגשה, במקרה, את המנוח, שהחל לחזר אחריה בעדינות ובסבלנות. מתוך תקווה כי הקשר עם המנוח יתפתח, החליטה התובעת להישאר בישראל וכך הגיעה למושב... והתגוררה ביחידת דיור אצל משפחה אחרת, במשך 8-9 חודשים, במהלכם הקשר בינה ובין המנוח הלך והעמיק. בינואר 2000 החליטה לשוב למדינה X והמנוח הצטרף אליה על מנת להכיר את משפחתה. לאחר כחודש חזר המנוח לארץ ואילו התובעת נשארה במדינה X על מנת לקבל את מסמכי הגירושין שלה. בישראל, המנוח הסדיר עבורה רישיון עבודה כמטפלת אצל הוריו ובמרץ 2000 חזרה לישראל ומאז היא התגוררה עם המנוח בביתו, כאשר הוריו הקשישים התגוררו בחלק אחר של הבית. לאחר תקופה בה טיפלה בהוריו של המנוח, החלה התובעת לסייע למנוח להיחלץ מבעיותיו הכלכליות. היא ניהלה צימרים שנבנו במשק וגם הקימה, יחד עם המנוח, חממות של ירקות. כמו כן היתה במשק רפת קטנה שם עבדה בחליבה.
בשנת 2004, לאחר תקופה ארוכה של הפצרות מצד המנוח, נעתרה התובעת לבקשותיו והשניים נישאו במדינה X. לאחר החתונה חזרו לישראל ונרשמו במשרד הפנים כנשואים. התובעת הביעה פליאה על טענת המתנגדות לפיה היא אינה נשואה לאביהן, שכן, לדבריה, היתה לה עבודה טובה ומכובדת במדינה X ושני ילדים שנותרו שם. היא הסכימה לחיות בישראל, לטפל בהוריו, בילדיו ובנכדיו של המנוח, אך בשל אהבתה למנוח. היא הוסיפה כי למנוח ולה היו זוגיות מופלאה, אהבה, כבוד ונתינה והוסיפה בכאב כי קיוותה שהמנוח והיא יזדקנו ביחד ליד כל ילדיו ונכדיו.
לתגובה זו צורפו ארבעה תצהירים שבכולם מתוארת מערכת היחסים החמה והאוהבת בין המנוח לבין התובעת וכן בין התובעת ליתר בני המשפחה. כן צורפו תמונות מחיי המשפחה.
לאחר הגשת תגובת התובעת, חזרו המתנגדות על עמדתן כי יש לברר את טענותיהן עד תום וביקשו כי יקבע דיון הוכחות לגבי הסטטוס של הנתבעת (תגובה מיום 8.2.22) וכן נתבקשו צווים שונים לגילוי מסמכים.
בהחלטה שנתקבלה ביום 9.2.22 נקבע התיק להוכחות. בהחלטה נוספת ניתן צו למשרד הפנים להעביר העתק מתיק "נוהל חיים משותפים" וכן כל מסמך אחר שהוגש ע"י התובעת לצורך התאזרחותה וביחס למנוח. יחד עם זאת, בקשות המתנגדות להוציא צווים לשלטונות מדינה X נדחו.
ביום 16.6.22 התקיים דיון ההוכחות הראשון בתיק. דיון הוכחות שני התקיים ביום 23.6.22.
ביום 5.7.22 הוגש לבית המשפט תיק "חיים משותפים" של המנוח ושל התובעת, זאת בהתאם להחלטות שניתנו. הרישומים בתיק מתארים את ההכרות בין המנוח לבין התובעת באופן דומה לזה שתיארה התובעת בתגובתה. כן מתואר הקשר החזק והאוהב ביניהם. כך רשום בתיק מפי המנוח: "המנוח אוהב מאוד את התובעת. מחזיקה את המשק. אוהב את הנשמה. היא חיה את המנוח. שותפה שחיה אותו לא סתם על ידו. התייחסות שלה אל נכדיו והוריו, התייחסות של הוריו אליה, מרגיש בגיל כזה מאוהב ולא האמין שירגיש גם בגיל 60 עדיין מאוהב. רוצה להמשיך את המשך חייו עם התובעת. גורמת לו ללכת נכון" (עמ' 32).
סיכומי התובעים הוגשו ביום 7.7.22. סיכומי המתנגדות הוגשו ביום 27.10.22 וסיכומי התשובה הוגשו, לאחר דחייה, ביום 28.10.22.
תמצית טענות הצדדים
טענות הנתבעות (המתנגדות)
בבקשה לצו ירושה נפל פגם טכני, שכן בבקשה זו נרשמה התובעת כ"הורה שני" של ארבעת ילדי המנוח, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשה.
התובעת כלל איננה בת זוג של המנוח, לא אישתו וגם לא ידועה בציבור שלו. המתנגדות, בכתבי הטענות מטעמן, מטילות ספק בדבר העובדה כי כלל נערכו נישואין בין התובעת לבין המנוח במדינה X וגם אם נערכו נישואין, לטענתן, התובעת היתה נשואה בעת ההיא לאדם אחר ועל כן מעמדה המשפטי במדינה X מפקיע כל זכות שלה לנישואין או לרישום של בת זוג של המנוח גם במדינה X וגם בישראל.
מאחר שהתובעת איננה יהודייה, ומאחר שיהודי אינו יכול לשאת בישראל מי שאיננה יהודייה, לא ייתכן כי התובעת והמנוח אכן נשואים.
גם אם נעשה רישום של נישואין בין המנוח לבין התובעת, הרי שהדבר נעשה מסיבות הקשורות לרשות ההגירה בישראל או לרשות האוכלוסין וכדי להכשיר את שהותה של התובעת בישראל ומדובר בהטעייה של הרשות (סעיף 24 לכתב ההתנגדות).
בדיון שהתקיים ביום 21.12.21 טען עוד ב"כ המתנגדות כי התובעת כלל אינה רוצה חלק בנחלה, אלא התובע חבר אליה כדי לגזול את האחיות המתנגדות. בהקשר זה נטען עוד, כי "עם כל הכבוד, נחלת האבות מזה שלושה דורות איננה אמורה ליפול לידיה של תובעת ילידת אוקראינה שהתאזרחה דרך המנוח, גם אם היא נתנה לו במשך מספר שנים שירותים... למנוח היו ארבעה ילדים ומן הדין והצדק לחלק את הנחלה בין ילדיו ויורשיו".
טענות התובעים
התובעת היתה רעייתו החוקית של המנוח וכעת היא מוכרת כאלמנתו. טענות המתנגדות הנן בבחינת העלאת "השערות סרק" וטענות כזב שיש בהן משום לשון הרע וממילא אין להן כל אחיזה במציאות. התובעים מציגים, בהקשר זה, את הרישומים הרלוונטיים במרשם האוכלוסין הישראלי – תעודת הזהות של התובעת לפני מות המנוח, בה היא רשומה כנשואה לו ולאחרי מות המנוח, שם היא רשומה כאלמנה. כן הציגו את תעודת הזהות של המנוח, שם רשומים המנוח והתובעת כנשואים. לטענתם, הרישום במרשם האוכלוסין הישראלי מהווה ראייה חותכת לסטטוס של התובעת ולהיותה בת זוג של המנוח במלוא מובן המילה על כל המשתמע מכך.
ככל שלמתנגדות השגות על הרישום במרשם האוכלוסין, היה עליהן לפנות לערכאה המתאימה שכן בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לקבוע אחרת.
התובעת קיבלה אזרחות ישראלית ולאור העובדה כי משרד הפנים הישראלי ידוע בקפדנותו הרבה ברישומי נישואין, ובוודאי כאשר מדובר בנישואין אזרחיים בין יהודי ללא יהודי, ברור כי נישואיהם של התובעת ושל המנוח נבדקו בקפידה.
התובעים מוסיפים וטוענים כי טענות הסרק של המתנגדות, אשר מעכבות את הוצאת צו הירושה, גורמות נזק כלכלי לעיזבון כולו.
עיקרי העדויות שנשמעו
מתנגדת 1:
כיוון שמתנגדת 1 לא הגישה תצהיר עדות ראשית, חקירתה הראשית נערכה בעל פה. בחקירתה זו סיפרה כי למנוח היו מספר מערכות יחסים עם נשים שונות בטרם מערכת היחסים שלו עם התובעת.
לטענתה, אביה והתובעת נישאו זה לזו בשל סכנת הגירוש שריחפה מעל ראשה של התובעת. יחד עם זאת ציינה כי היתה בינה ובין התובעת מערכת יחסים טובה. היא רצתה שתרגיש בבית, היא ייחסה לנוכחותה את השינוי החל באביה – מאדם לא קל לאדם רך ונעים יותר ואף ציינה כי מערכת היחסים ביניהם היתה נפלאה. אביה המנוח עשה מה שיכול על מנת לסדר את חייו ואת חייה של התובעת, לרבות קניית דירה משותפת באוקראינה כשהכוונה, לדבריה, היתה כי הם יחיו את חייהם יחד באוקראינה. יחד עם זאת היא חזרה על האמור בהתנגדות מטעמה כי היא אינה חושבת שהנחלה של אביה היא של התובעת.
מתנגדת 1 חזרה על השערתה כי התובע רקם מזימה, יחד עם התובעת, על מנת לנשל אותה ואת אחותה מן הנחלה.
בחקירתה הנגדית ציינה כי ככל שהיא יודעת אביה והתובעת נישאו זה לזו במדינה X (עמ' 19 בין השורות 28-29).
מתנגדת 2:
מתנגדת 2 הגישה תצהיר בתמיכה לבקשת ההתנגדות. גם היא אישרה בחקירתה הנגדית כי אביה המנוח והתובעת היו בני זוג וכי אביה אמר לה שהוא התחתן עם התובעת. יחד עם זאת טענה כי לדעתה, מישהו שלא התחתן כדת וכדין לא יכול לתת החלטות לאחר מותו של בן הזוג שלו.
העד 1:
חברו מילדות של המנוח, אשר העיד מטעם הנתבעים, נחקר על תצהירו מיום 12.1.22, בו פירט על אודות הנישואין הקרובים והאוהבים שהיו בין התובעת לבין המנוח. בחקירתו הנגדית חיזק העד את האמור בתצהירו. על פי עדותו המנוח והתובעת נישאו בגלל שאהבו זה את זו. העד אף הוסיף כי ראה במו עיניו את מסמכי הנישואין שלהם. הוא הוסיף כי לדעתו, המנוח ידע שנישואיו לתובעת באות עם זכויות כלכליות, שכן הוא היה נשוי בעבר (עמ' 38 בין שורות 6-8).
העדה 2:
חברה מילדות של המנוח, נחקרה על תצהירה מיום 12.1.22, בו פירטה גם היא על אודות נישואיהם הקרובים והאוהבים של התובעת ושל המנוח. משנקבע כי על ב"כ המתנגדות לחקור את העדה על הסוגייה המשפטית המונחת לפתחו של בית המשפט, ויתר הוא על חקירתה הנגדית ומכאן שהאמור בתצהירה לא נסתר.
העדה 3:
אחותו של המנוח, נחקרה על תצהירה מיום 12.1.22. גם היא ציינה בתצהירה כי התובעת היתה רעיה מסורה לאחיה ודאגה לכל המשפחה. גם אותה בחר ב"כ המתנגדות שלא לשאול דבר הקשור למחלוקת המשפטית בתיק ומכאן שהאמור בתצהירה לא נסתר.
התובע:
בחקירתו הרחיב התובע וסיפר כי הבטיח לאביו שאם יקרה לו משהו הוא ישמור על התובעת. הוא הוסיף כי התובעת היתה עבורו כאם ולילדיו כסבתא. הוא הכחיש כי התערב באופן כלשהו בקשר שבין התובעת לנתבעת 2 וחזר על כך כי הוא מכבד את התובעת ודואג לה ממש כאילו היתה אימו.
התובע פירט כיצד אחרי תום 30 ימי האבל הראשונים על המנוח, קמו המתנגדות ועזבו את המשק והוא נותר לבדו לטפל בו. כך הוא נותר לבדו לטפל בחשבונות הבנק, בחובות מול רשות המיסים ובמשק עצמו וכיוון שאחיותיו התנגדו לצו הירושה, החשבונות של המשק היו חסומים. כך, למעשה, התובעת והוא, מאז ועד היום, משלמים מכיסם הפרטי את כל הוצאות המשק.
התובעת:
התובעת נחקרה על תצהירה מיום 15.1.22. בחקירתה הנגדית תיארה התובעת את העובדה כי נתבעת 2 בחרה להימנע מלהגיע למשק לאחר הפטירה. כן תיארה כי לאחר הפטירה הגיע ב"כ המתנגדות למשק על מנת לנסות ולהגיע איתה להסדר לגביו, ללא תיאום וללא הודעה מראש, עובדה שגרמה לה פחד ובהלה. התובעת סיפרה שהמנוח רצה שהמשק יישאר בתוך המשפחה ולא ייצא למכירה. היא הוסיפה שמתוך זה שהוא נתן לתובע לבנות בית בשטח המשק, אז הוא חשב על כך שהוא זה שיישאר שם.
דיון והכרעה
נדמה כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים הינה גורלה של הנחלה של המנוח במושב .... יחד עם זאת, בפני בית המשפט לא עומדת שאלת עתידה של הנחלה, אלא השאלה האם יש מקום להיעתר להתנגדות למתן צו ירושה, אם מן הטעם הטכני לו טוענות המתנגדות ואם לאור הטענה כי התובעת איננה אישתו החוקית של המנוח.
הטענה לפגם צורני
אכן, בבקשה שהוגשה לרשם הירושה על ידי התובע נרשמה התובעת כ"הורה שני" של ארבעת ילדי המנוח. יחד עם זאת, במכתב שנשלח על ידי עו"ד ר', ב"כ התובע באותה עת, ביום 2.3.21, הובהר כי מדובר בטעות סופר והתבקש תיקונה של טעות זו. לסיכומי התובעים צורפה הבקשה המתוקנת למתן צו ירושה, בה נכתב כי התובעת היא בת זוגו של המנוח ולא אם ילדיו ועל כן הטענה לפגם זה אין לה עוד אחיזה. ממילא, משעה שהשתכנעתי כי אכן מדובר היה בטעות סופר שנעשתה בתום לב, דין טענה זו היה דחייה.
הטענה כי התובעת איננה אשת המנוח
אקדים ואומר, מצאתי כי הראיות המצויות בתיק בית המשפט מלמדות כי התובעת היא אישתו של המנוח ואפרט.
התובעת צירפה לתצהירה את מסמכי הגירושין שלה מבעלה הראשון ממדינה X וכן את מסמכי הנישואין שלה ושל המנוח ממדינה X גם כן, כשהם מתורגמים, כנדרש, בתרגום נוטריוני. שני מסמכים אלה מאומתים, כנדרש, על ידי חותמת אפוסטיל, ובכך הם עונים על סעיף 33 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971 וכן תואמים לדרישות אמנת האג משנת 1961 הנוגעת לאימות מסמכים באמצעות חותמת אפוסטיל (ר' לעניין זה נוהל הטיפול באימות תעודה ציבורית שניתנה בחו"ל של רשות האוכלוסין וההגירה). די בכך היה כדי לקבוע כי התובעת היא אכן אישתו של המנוח.
אולם, במקרה זה מסקנה זו מתחזקת גם לאור העובדה כי התעודות האמורות הוכרו גם על ידי רשות האוכלוסין של מדינת ישראל ועל פיהן נרשמו נישואיהם של התובעת ושל המנוח במרשם האוכלוסין הישראלי. בהתאם לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ח-1965 (להלן: "חוק המרשם"), מצבו האישי של תושב ישראל, כהגדרתו בחוק המרשם, הוא אחד מהפרטים הכלולים במרשם האוכלוסין. אמנם, על פי סעיף 3 לחוק המרשם, רישום בנוגע למצבו האישי של אדם (כמו גם פרטי הלאום, הדת ושם בן זוגו) לא ישמש ראיה לכאורה לנכונותו, יחד עם זאת, כאשר פקיד הרישום רושם במרשם האוכלוסין רישום הנוגע למצבו האישי של אדם, החוק מסמיך אותו לסרב לרשום רישום שנראה בעיניו כוזב או מטעה. למטרה זו נתונה לפקיד הרישום הסמכות לדרוש מן האדם החייב ברישום, מסמכים וראיות אחרות להוכחת הדבר שלרישומו הוא טוען (בג"ץ 3987/15 גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע נ' שר הפנים פורטה המסגרת לשינוי (פורסם בנבו)).
סעיף 17 לחוק המרשם הנ"ל מחייב תושב, שחל שינוי במצבו האישי, למסור לפקיד הרישום הודעה על השינוי. פקיד הרישום רשאי, במקרה כזה, לדרוש מאותו אדם, למסור לו מסמכים שברשותו הנוגעים לפרטי הרישום. עוד קובע סעיף 19ג(א) לחוק המרשם, כי שינוי בפרט רישום של תושב יירשם, בין היתר: "על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי". יצוין, כי בהתאם להוראת סעיף 19א לחוק המרשם, "תעודה ציבורית" היא כהגדרתה בפקודת העדות (ראו:סעיף 20 לפקודת העדות; ועתה: סימן ד' לפקות הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971).
בהתאם לנוהל "ביצוע שינויים ותיקונים במצב אישי (נישואין/גירושין/התאלמנות)" של רשות האוכלוסין וההגירה, על המבקש שינוי מצבו האישי במרשם להמציא, בין היתר, תעודה המעידה על מצבו האישי הקודם של בן הזוג הזר וכן את תעודת הנישואין המלמדת על השינוי שרישומו מבוקש. בחינת המסמכים כוללת, בדיקה של התעודה הציבורית, מהימנותה, זיהוי וזהות הצדדים שהתעודה מתייחסת אליהם, האם הנישואין/גירושין נערכו על ידי רשות ציבורית מוסמכת מחוץ לישראל .
ככל שהובהר כי התעודה שהוגשה היא תעודה ציבורית כדין וכי ניתן להסתמך עליה לצורך שינוי הרישום, יעודכן המצב האישי בהתאם.
כפי שעולה מתעודות הזהות של המנוח ושל התובעת, לא רק שנישואיהם נרשמו במרשם האוכלוסין הישראלי, אלא שהתובעת אף קיבלה אזרחות מכוחם, זאת לאחר שרשות האוכלוסין וההגירה התרשמה מכנות הקשר בין השניים. הווה אומר כי תוקף התעודות שהומצאו – הן תעודת הגירושין של התובעת מבעלה במדינה X והן תעודת הנישואין של התובעת למנוח, נבחנו בהתאם לנוהל הרישום הנ"ל ונמצא כי הן תקפות. לא זו אף זו, משעה שלתובעת אף ניתן מעמד של אזרחית בישראל, ברור כי בהמשך הדרך אף נבחנה כנות הקשר הזוגי ואמיתותו של הקשר לאורך זמן.
על אף שדי בקביעה כי המנוח והנתבעת היו נשואים מבחינה פורמאלית, אוסיף בהקשר זה כי גם מן העדויות שנשמעו בפניי התרשמתי כי המנוח והנתבעת קיימו קשר זוגי, יציב ואוהב, במשך תקופה של 20 שנים תמימות. הנתבעת, הייתה חלק אינטגרלי מהמשפחה כולה וגם המתנגדות עצמן מציינות זאת בעדותן. המתנגדות עצמן מציינות כי הסיבה האמיתית מבחינתן להתנגדותן למתן צו הירושה היא כי לטעמן לא עומדת לתובעת הזכות לחלק את הנחלה של אביהן. אולם לטענה זו אין דבר עם הסוגייה המשפטית העומדת להכרעה בתיק זה.
על יסוד כל האמור לעיל, מצאתי מקום לקבוע כי התובעת היא אכן אשתו של המנוח ועל כן ההתנגדות למתן צו הירושה נדחית.
ניתן צו ירושה ביחס לעיזבון המנוח ז"ל, ת"ז ..., לפיו יורשיו הם רעייתו התובעת ווילדיו: התובע, פלוני והנתבעות.
חלקה של התובעת בעיזבון המנוח הוא 1/2.
חלקם של ילדי המנוח בעיזבון המנוח הוא 1/8 לכל אחד.
הצו מתייחס לנכסי המנוח בישראל בלבד.
לא מונה מנהל עיזבון.
צו פורמלי ייחתם בנפרד.
ההוצאות
בטרם תינתן החלטה לעניין זה ובהתאם להוראות תקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, יצרף ב"כ התובעים, בתוך 7 ימים, מסמכים התומכים בבקשתו להוצאות המשפט ובהתאם לשיעור שהתבקש.
ת.פ. ליום 7.12.22.
ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ג, 28 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
9 מתוך 9