"פרפרזה" לפרסום של תקציר עיקרי גזר הדין בתפ"ח 1906-01-21 מדינת ישראל נ' יוסף ווסה שניתן ביום 21.3.21
גזר הדין נכתב על ידי השופט א. חזק, בהסכמת סגן הנשיאה ואגו והשופט אינפלד
מדובר בגזר דין שניתן לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הסכימה המדינה שהעונש המקסימלי יעמוד על 5.5 שנות מאסר. בסופו של יום נגזר על הנאשם עונש של 4 שנות מאסר, מאסר מותנה ופיצוי.
המתלוננת, כבת 30 בעת האירוע, סובלת מפיגור קל, הפרעה אישיותית גבולית ומקושי בהבנת סיטואציות חברתיות. הנאשם היה כבן 34. השניים, שלא הכירו קודם, נפגשו ליד קניון, כאשר הנאשם בגילופין. הנאשם הציע לקנות למתלוננת "קולה", ומשהסכימה, קנה לה. אז, הציע לה לבוא לדירתו והיא באה. שם, נישק אותה, אמר לה שהוא אוהב אותה, קיים עמה יחסי מין וקרום הבתולין נקרע. המתלוננת שחששה מכעס אביה, חזרה הביתה. בני משפחתה הבינו שנפגעה, והתלוננו.
מתסקיר נפגעת העבירה עולה תמונה מורכבת. היא מבינה כי נוצלה, אך אין לה כלים להתמודד. היה קשה להעריך אם חלק מקשייה נובעים מהפגיעה אם לאו. מכל מקום, ברי שנגרם נזק רגשי ממשי.
הנתונים של הנאשם עלו מתסקיר בעניינו ומעדות בני משפחתו. הנאשם בן לעולים מאתיופיה, ללא כל עבר פלילי. לא זו בלבד שהנאשם הצליח מנערותו להתגבר על מכשולים בעצמו, הוא משמש דמות דומיננטית במשפחתו, סייע לה במצבי מצוקה, כנער עבד בשוק לפרנסתה וסייע במימון לימודים של אחיו ואחותו. הנאשם שירת ביחידה קרבית, הצליח בכל מסגרות חייו וממשיך לסייע למשפחתו. עם זאת, בתקופה האחרונה לפני העבירה נוצרה בעיית אלכוהול, וביום האירוע צרך הנאשם מעבר למידה. בעת היותו בגילופין הוא אימפולסיבי. הנאשם הביע נכונות לטיפול בבעיית השתייה, ואין לו התמכרות אחרת. הנאשם הביע חרטה עמוקה על מעשיו. עם זאת, שירות המבחן מצא כי אינו מפנים לגמרי את חומרת המעשה, והנזק שגרם.
בהערכת המעשה – הנאשם פגע בערכי יסוד של כבוד האדם, והזכות לשלמות הגוף ושלוות הנפש. הנאשם גם הפר את החובה הבסיסית ביותר בחברה - ההגנה על חסרי הישע. הנאשם ניצל את מגבלותיה של המתלוננת. שכן, הסכמתה לא הייתה חופשית, בשל חוסר יכולתה להבין כי אין מדובר באהבה אלא ניצול ופגיעה. לכן, המעשה בו הודה הנאשם מסווג ברף חמור – כעבירת אינוס.
בהערכת מידת החומרה של המעשה נלקח בחשבון כי נגרם נזק חמור. אמנם אין מדובר בעבירה שתוכננה מראש, אך הנאשם היה מודע לפער הכוחות, אותו ניצל באופן ספונטאני לאחר שהאלכוהול רופף את יכולת הריסון הפנימי. לשכרותו, בקרבה מסוימת לסייג לאחריות פלילי, ניתנה משקל מוגבל בלבד לקולה. שכן, הוא שתה מרצונו החופשי, והכניס עצמו למצב זה.
המדינה הציגה פסיקה של בית המשפט העליון ובתי משפט מחוזיים, לגבי אינוס בעלות מוגבלות שכלית, והראתה ענישה של 8, 7 וחצי ו- 5 שנות מאסר, אך מקרים אלה לא עסקו במפגשים ספונטניים. מדובר היה בעיקר בבעלי תפקידים, כגון נהגי הסעות, שנצלו את תפקידם ופגעו, לעתים מספר פעמים. ההגנה מצידה הציגה פסיקה הכוללת ענישה קלה מאוד, אך היה זה במקרים של נסיבות קלות במיוחד, כגון כאשר הפוגע בעצמו היה מוגבל שכלית, ואין הנדון דומה לראיה.
נקבע כי מתחם העונש המבטא את חומרת המעשה הוא 3 וחצי עד 8 שנות מאסר.
לפי החוק, בקביעת העונש בתוך המתחם, יש להתחשב בנסיבות האישיות של הפוגע, בהם עברו הפלילי, התנהלותו בדרך כלל, חרטה ועוד. כאן, נלקח בחשבון כי למרות שהנאשם מביע חרטה כנה ואמפתיה למתלוננת, אך לא מבין את חומרת המעשה. העובדה שטרם השתקם מגלמת סיכון מסוים. אולם, עיקרי השיקולים בתום "המתחם" פועלים לטובת הנאשם, במרכזם ההודאה שחסכה את עדות הנפגעת בבית המשפט, שהייתה יכולה להיות קשה ואולי מזיקה. נלקחו בחשבון החרטה הכנה, האמפתיה שהביע והאחריות שנטל. ניתן משקל רב לכך שהנאשם בנה עצמו מנקודת התחלה שאינה פשוטה, הצליח בלימודים, בצבא ובעבודה. בדרכו החיובית משך הנאשם עמו את כל משפחתו. זאת, על ידי עבודה לפרנסתה מגיל צעיר וסיוע לקדם את אחיו, ללא ציפייה לתמורה. מעצרו גם פגע קשות בהוריו המבוגרים.
למרות שהסדר הטיעון מאפשר להשית עד חמש וחצי שנות מאסר, נוכח נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, הוחלט לקבוע את העונש בקרבה לתחתית מתחם העונש הראוי, ולהעמידו על 4 שנות מאסר בפועל. כן הושת מאסר על תנאי ופיצוי לזכות הנפגעת בסך75,000 ₪.