בימ"ש המחוזי בת"א - יפו, השופטת יעל בלכר: פסק דין העוסק בשאלה האם ניתן להפקיע מכוח תכנית ישנה שכללה תשריט ידני שלא נערך על מפה טופוגרפית ולא צוינו בה במפורש במספרים מידות שטח הפקעה ושטחה (עת"מ 19533-08-21)

עניינה של עתירה זו בהפקעות לצורך הרחבת הדרכים ברחוב הצלע ודרך בן גוריון ברמת גן. העותר תוקף את עצם הסמכות להפקיע וככל שזו קיימת, את היקף ההפקעה.

רקע כללי - חלקת העותר וסביבתה, ההפקעות והעתירה

1. העותר הוא הבעלים של חלקה 135 בגוש 6240 ברמת גן שבה הוא מנהל מוסך בשם "מוסך מודיעין" (החלקה או חלקת העותר). החלקה פינתית, שטחה 472 מ"ר והיא מצויה בצומת הרחובות דרך בן גוריון ורחוב הצלע. ההפקעות נושא העתירה בוצעו לצורך הרחבת דרך בן גוריון ורחוב הצלע בשתי החזיתות של החלקה (בצורת "ר").
   
2. לצורך הדיון, ארחיב מעט בעניין האזור שבו מצויים החלקה והדרכים הנ"ל. כעולה מתגובת המשיבות דרך בן גוריון היא בעלת שני נתיבי תחבורה לכל כיוון וגובלת בערים רמת גן (ממערב) ובני ברק (ממזרח). מדובר בדרך מרכזית, עמוסה וסואנת בכל שעות היממה, אשר מחברת בין דרך אבא הלל סילבר (בצפון) לבין רח' ז'בוטינסקי (בדרום) בעיר רמת גן. במסגרת פרויקט "מהיר לעיר" של משרד התחבורה וחברת נתיבי איילון לשדרוג מערך התחבורה הציבורית, הוקם בדרך זו נתיב תחבורה ציבורית.
   להלן תיאור הפרויקט מתוך אתר חברת נתיבי איילון (אליו הפנו המשיבות בס' 8 לתגובתן). החץ מסמן את מיקום חלקת העותר בפינת הרחובות הצלע ובן גוריון:

1. בצמוד לחלקת העותר וממערב לה, על רחוב הצלע, מצויה חלקה 39, אשר גם חלק ממנה הופקע לצורך הרחבת זכות הדרך ברחוב הצלע. בקשר לחלקה 39 ניתן ביום 19/10/21 פסק הדין של בית המשפט העליון בעע"מ 3411/19 חברת בית חלקה 39 בגוש 6204 בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה, אשר כולל קביעות רלבנטיות בקשר עם האזור והדרכים הנדונות (פסק הדין בעניין חלקה 39). המערער שם תקף את ההפקעה בטענה להתמשכות בלתי סבירה של הליכי ההפקעה ומימושה. הערעור נדחה, תוך שבית המשפט עמד על תנופת הפיתוח באזור ועל האינטרס הציבורי שבהפקעה לצורך הרחבת הדרך. נקבע, בין היתר, כי "עסקינן במקרקעין המצויים בסמיכות לאחד ממרכזי המסחר הגדולים באזור המרכז, כשלצדם מתקיימת שכונת מגורים ('נחלת גנים') ובתווך מצויים באזור בתי מלאכה ומפעלי תעשייה, ביניהם מקרקעי המערערת" (פסקה 21); כי "... בהינתן מרכזיותו של האזור לחיי המסחר התחבורה והתעסוקה ומבני המגורים שקמים ועתידים להיות מוקמים באזור, ניתן לקבוע כי המשיבות זקוקות למקרקעין לשם מטרה ציבורית חשובה, בין אם בהרחבת הדרכים הקיימות, בהקמת גני ילדים או מעונות סטודנטים..."; כי "בכל מקרה, בשנים האחרונות ניכר המאמץ מצד הוועדה המקומית להשלים את הליכי ההפקעה ולקדם הליכי תכנון..." (פסקה 22); וכי "... מיקומם של המקרקעין ואופיו המשתנה של האזור מלמד על צורך ציבורי במקרקעין... (פסקה 23)". הדברים יפים גם לחלקת העותר ואף ביתר שאת, שעה שהיא מצויה בפינת הרחובות הצלע ודרך בן גוריון (שהיא, כאמור, דרך מרכזית וסואנת).
2. אשר למצב התכנוני - על שטח החלקה חלה תכנית רג/340 שפורסמה למתן תוקף ביום 27/12/79 (תכנית 340) ולפיה ייעוד חלק החלקה המיועד להפקעה הוא "דרך". על פי הרוזטה שבתשריט התכנית, רוחב זכות הדרך על רחוב הצלע - 12 מ' (במצב קיים טרם התכנית, 6 מ') ועל דרך דוד בן גוריון - 26 מ'. כן חלה על החלקה תכנית רג/941 שפורסמה למתן תוקף ביום 28/3/96 (תכנית 941). תכנית זו היא תכנית שינוי לתכנית 340 הנ"ל ולתכנית רג/613א' (האחרונה אינה חלה על החלקה). תכנית 941 משנה, בין היתר, את ייעוד יתר החלקה שאינה בייעוד דרך, מייעוד של "תעשיה" (במצב קיים) לייעוד של "מגרש מיוחד". אין חולק כי בטבלת השטחים שבתכנית 941 צוין כי חלקת העותר (חלקה 135) היא בשטח כולל של 472 מ"ר, ונחלקת לשניים: 124 מ"ר בייעוד "דרך" המיועדים להפקעה והיתרה, בשטח של 348 מ"ר, בייעוד של "תעשיה" ששונה כאמור ל"מגרש מיוחד" (טבלת השטחים בתכנית 941).
3. להלן טבלת השטחים בתכנית 941 (מובא מס' 56 לתגובת המשיבות):

1. ביום 27/8/92 פורסמה הודעת הפקעה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (פקודת הקרקעות או הפקודה) וחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (חוק התכנון והבניה או החוק) בגין שטח של 71 מ"ר משטח החלקה, מכוח תכנית 340 לצורך "מטרה ציבורית שלה נועדו בתכנית". הערה מתאימה נרשמה בנסח רישום המקרקעין ביום 4/9/92. ביום 23/6/06 פורסמה הודעת הפקעה לפי סעיף 19 לפקודה והחוק (י"פ 3368). הערה על הפקעת שטח של 71 מ"ר מהחלקה נרשמה ביום 6/6/10 בנסח הרישום (ראו נספחים 12-14 לעתירה, להלן: ההפקעה הראשונה).
2. ביום 17/8/20 פורסמה הודעה נוספת על הפקעת קרקע שסעיף 5א לפקודה לא חל לגביה, לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות והחוק (י"פ 9048). צוין כי נעשתה בהתאם לתכנית 340 "לצורך ציבורי כמשמעותו בסעיף 188 לחוק התכנון והבניה" (סעיף 1 להודעה). ההודעה מתייחסת לחלק מהחלקה "בשטח של כ- 53 מ"ר" ונקבע בה כי "הייעוד: דרך" (ס' 4 שם). הודעה לפי סעיף 19 לפקודה והחוק פורסמה ביום 9/11/20 (י"פ 9201). הערה על הפקעת חלק מהחלקה בשטח של כ- 53 מ"ר נרשמה בנסח רישום המקרקעין ביום 10/11/20 (נספחים 15-17, להלן: ההפקעה השנייה).
3. בסך הכל הופקע, אפוא, בשתי ההפקעות הנ"ל יחדיו, שטח כולל של 124 מ"ר (71 מ"ר ועוד 53 מ"ר) (לעיל ולהלן, שטח שתי ההפקעות יחדיו: שטח ההפקעה). אין חולק כי נכון למועד הדיון בעתירה החזקה בשטח ההפקעה נותרה כולה בידי העותר והשטח שהופקע או כל חלק ממנו, לא נתפס בפועל ע"י המשיבות.
4. לטענת העותר, אין תוקף להפקעה, שכן ההפקעות בוצעו מכוח תכנית 340 משנת 1979 שנעדרת המסוימות הדרושה לצורך גזירת שטח ההפקעה ואין בנמצא כל תכנית מפורטת אחרת שקובעת את שטח ההפקעה וכוללת הוראת הפקעה ביחס לחלקה. העותר מבקש כי יינתן צו האוסר על המשיבות לתפוס את החזקה בשטח של 124 מ"ר מן החלקה ולחלופין, צו הקובע כי ייתפסו לכל היותר 99 מ"ר מהחלקה. לחילופי חילופין התבקש למנות מודד מטעם בית המשפט על מנת שיבחן מהו השטח שסומן בייעוד של "דרך" והיכן עובר התוואי המדויק של השטחים שאותם מוסמכת הוועדה המקומית להפקיע.
5. טענת העותר כי שטח ההפקעה הכולל אינו עולה על 99 מ"ר מבוססת על כך שלטענתו רוחב ההפקעה השנייה להרחבת הדרך ברחוב הצלע, הוא 2 מ' (71 מ"ר + 28 מ"ר). אם רוחב ההפקעה על רח' הצלע הוא 3 מ', כטענת המשיבות, שטח ההפקעה הכולל המתקבל הוא 124 מ"ר (71 מ"ר + 53 מ"ר). למעשה, כפי שיתבהר בהמשך, עניין רוחב ההפקעה על רחוב הצלע - אם 2 מ' או 3 מ' – שמשמעותה פער של 25 מ"ר בשטח ההפקעה, הוא העומד במוקד המחלוקת.
6. אקדים מסקנה לדיון ואומר כי מצאתי לדחות את העתירה על כל ראשיה.
7. טרם שיובאו עיקרי טענות הצדדים והדיון, אתעכב בשלב זה על התכתובת שקדמה לעתירה ועל ההתנגדות שהגיש בזמנו העותר לתכנית 941. הצגת השתלשלות האירועים כדבעי נדרשת להבנת הטענות ובמידה רבה, מהווה גם חלק בלתי נפרד מהדיון בטענות. הסקירה העובדתית מצמיחה תובנות ומסקנות ועל מנת שלא להעמיס בחזרה על הדברים, שלובות בה קביעות בית המשפט שישמשו לצורך הדיון בהמשך.

התכתובת בין הצדדים קודם לעתירה והמסקנות העולות ממנה

1. להגשת העתירה קדמה התכתבות בין הצדדים ואף פגישה מיום 17/3/21.
2. לעתירה צורף דוא"ל מחלקת ההנדסה מיום 23/7/20 ולפיו, לבקשת ב"כ העותר שבפנייתו אינו מתנגד להפקעה של 71 מ"ר, מצורף תשריט שנערך ע"י המודד דוידובסקי מיום 23/7/20, בו סומן שטח ההפקעה. באותה נשימה הודע לעותר כי יגיעו עם המודד לסמן את שטח ההפקעה לפי סעיף 206 לחוק (נספחים 19-20). העותר השיב באמצעות בא כוחו דהיום, כי אכן אינו חולק כי לגבי שטח של 71 מ"ר פורסמה הודעת הפקעה ונרשמה הערה לפי סעיף 19 לפקודה ואולם ממדידה מיום 16/3/20 שביצע מטעמו המודד גורדון, שטח ההפקעה של 71 מ"ר משתרע באופן שונה מזה שהוצג ע"י המשיבות ולפיכך, הוא מתנגד לסימון ההפקעה (מכתב מיום 26/7/20, נספח 21 לעתירה, להלן: פניית העותר מיולי 20). סגן מהנדסת העיר השיב, כי המדידה מטעם העותר הועברה לבדיקה ובשלב זה לא יגיעו לסמן את ההפקעה. עם זאת, הבהיר כי גדרות ושערי המוסך, סככות ושלטים שבחלקה 220 בפלישה לרחוב הצלע ובחלקה 41 בפלישה לרחוב דרך בן גוריון - נבנו שלא בהיתר וכן, נעשה בשטח שימוש בניגוד לייעודן לדרך; וכי אין קשר בין מימוש ההפקעה לבין השימוש האסור הנ"ל שעל העותר להפסיקו (נספח 23). בתום הבדיקה נמסרה לעותר מדידה מעודכנת שערך המודד דוידובסקי והמשיבות הודיעו כי יגיעו לסמן את שטח ההפקעה בהתאם (דוא"ל מיום 4/8/20, נספחים 24-25). גם הפעם סירב העותר לאפשר את סימון ההפקעה בטענה שמדידה זו מוטעית לנוכח היקף ההפקעה שסומן בה; כי נפלה טעות לגבי אורך צלע על דרך בן גוריון החלקה שהועמד על 17.4 מ' במקום המידה הרשומה (18 מ'); וגם רוחב ההפקעה ברח' הצלע הועמד באופן שגוי על 3 מ' במקום 2 מ'. לבסוף ציין ב"כ העותר בהדגשה (במקור) כי "יחד עם זאת וכפי שצוין לעיל, מאחר שמרשינו אינם חולקים על כך כי לגבי שטח של 71 מ"ר מחלקתם נרשמה הודעה על הפקעה ..." ובשל טענות העותר, מוצע שהמודדים יקיימו ישיבה (נספח 26). סגן מהנדסת העיר השיב כי הפרמטרים ששימשו למדידה - רוחב ההפקעה של 3 מ' לרח' הצלע, רדיוס 8 מ' שנקבע בתקנון תכנית 340 ושטח כולל של 124 מ"ר (53 +71) - נכונים ומתאימים לתכניות החלות. כן חזר על הבהרתו ביחס לשימוש שלא כדין בחלקות הדרך (נספח 27).
3. במקביל, בנוסף לפניית ב"כ העותר הנ"ל, פנתה בתו של העותר למשיבות והעלתה את הטענות ביחס לרוחב ההפקעה ברח' הצלע. לצד זאת הדגישה אף היא, כי העותר אינו חולק שלגבי שטח של 71 מ"ר פורסמה הפקעה לפי תכנית 340 וכי "אין ולא הייתה התנגדות לביצוע ההפקעה של ה- 71 מ"ר והתאמת גדר המגרש בהתאם לתשריט זה [תשריט המודד גורדון מטעמם - י'ב']" (נספחים 28 ו- 29 מאוגוסט 20).
4. כאמור, בחודש נובמבר 20 פורסמה ביחס להפקעה השנייה של 53 מ"ר הודעה לפי סעיף 19 לפקודה ונרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערה על ההפקעה. בסמוך לאחר מכן, במכתב מיום 27/12/20, פנה ב"כ העותר למהנדסת העיר (פניה מקדימה בטרם נקיטת הליכים) וטען כי נדהם לגלות שכך נעשה באופן חד צדדי, בעוד שהעותר מזה תקופה ארוכה מבקש לשתף פעולה בנוגע להפקעת 71 מ"ר מהחלקה. העותר טען לפגמים בהפקעה השנייה, שעה שלא נשלחה הודעה על ההפקעה/לא נתלה שלט ולא ניתנה לעותר זכות טיעון. בנוסף טען, כי שטח ההפקעה אינו עולה בקנה אחד עם תכנית 340 וסותר מסמכים שהוציאה העירייה, לפיהם לפי תכנית 340 מיועדים 99 מ"ר בלבד להפקעה; וההפקעה היא מכוח תכנית ישנה שאינה תואמת את המצב בשטח לפי כל התכניות התקפות. התבקש לקבוע פגישה להשגת הבנות בדבר שטח ההפקעה ופיצוי בגינו; כמו גם לצורך תפיסת חזקה מסודרת "הוצאת ההיתר לגדר" והחזרת המצב לקדמותו, שכן קיימים מחוברים בהיתר והריסה ללא תיאום תגרור סיכון בטיחותי והגדלת נזקים (נספח 30). פניה דומה נעשתה גם לרשמת הנכסים בעירייה, כשבתווך פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו- 7 מיום 25/1/21 בעניין ההפקעה השנייה (נספחים 31-35 לעתירה).
5. בסופו של דבר התקיימה פגישה מיום 17/3/21 (הפגישה). לאחריה הועלו עיקרי טענות העותר בכתב (מכתב עו"ד וילצ'יק מיום 5/4/21, נספח 36 לעתירה, פניית ב"כ העותר מאפריל 21). נטען כי רוחב ההפקעה ברחוב הצלע הוא כ- 2 מ' לכל היותר; וכי השטח שסומן בייעוד "דרך" על החלקה עומד לכל היותר על 99 מ"ר ולא על 124 מ"ר. גם כאן צוין במפורש שנקודת המוצא היא כי אין מחלוקת שתכנית 340 סימנה להפקעה 71 מ"ר הגם שיש קושי בזיהוי המיקום המדויק (ס' 2) וכי המחלוקת היא ביחס ליתרת שטח ההפקעה של כ- 53 מ"ר (ההפקעה השנייה) ולמעשה, כאמור, המחלוקת היא על 25 מ"ר (הפער בין 124 מ"ר לבין 99 מ"ר).
6. בפנייתו הנ"ל למשיבות טען העותר, כי נפלה טעות בתשריט המצב הקיים בתכנית 941 בכך שסומן בו בטעות כאילו רוחב ההפקעה ברחוב הצלע עומד על 3' מ'; וכי טעות זו גררה טעות גם בטבלת השטחים בתכנית 941, לפיו ב"מצב קיים" שטח של 124 מ"ר בייעוד "דרך" (במקום 99 מ"ר). נטען כי בשל כך אף הגיש העותר בזמנו התנגדות לתכנית 941. בהתנגדות טען כי רק שטח של 71 מ"ר הוא בייעוד של "דרך" ולא 124 מ"ר כמופיע בטבלת השטחים; וכי רוחב ההפקעה ברח' הצלע הוא 2 מ' ולא 3 מ'. ב"כ העותר ציין שם עוד, כי לפי המידע שמסרו לו מרשיו, הוועדה המחוזית הנחתה את הוועדה המקומית לבחון את הטענה. כך אכן נעשה וסוכם עם העירייה, כי במקום הפקעה בשטח כולל של 124 מ"ר (לפי רוחב של 3 מ') שבתכנית 941 המופקדת, יעמוד רוחב ההפקעה על 2 מ' ושטח ההפקעה הכולל מהחלקה יהיה 99 מ"ר (הסיכום הנטען ביחס לשטח ההפקעה). לפי הטענה, בהתאם אף תוקן תשריט "מצב חדש" של תכנית 941, שבו צוין רוחב רצועה להפקעה של 2 מ' על רח' הצלע. בשל טעות לא בוצע התיקון הנדרש גם בתשריט "מצב קיים" שבו סומן כי רוחב ההפקעה על רח' הצלע הוא 3 מ' ולא תוקנה הטעות בטבלת השטחים של התכנית ונותר רישום 124 מ"ר בייעוד "דרך". ב"כ העותר הוסיף כי "במבט לא מקצועי" מתוך השוואת תשריט "מצב קודם" לתשריט "מצב חדש", אף ניתן לראות כי באחרון הוקטן שטח ההפקעה למידותיו המקוריות (2 מ'); וכי הדבר מצא ביטוי במסמכים מאוחרים שהוציאו המשיבות שלפיהם שטח ההפקעה 99 מ"ר (ראו פירוט המסמכים בטענות הצדדים). בהסתמך על הסיכומים עם העירייה והמסמכים הנ"ל, אף נמנע העותר מלעתור כנגד אישור תכנית 941.
7. המשיבות השיבו לפניית העותר במכתב מיום 27/6/21 (תשובת המשיבות מיוני 21, נספח 1 לעתירה) תוך שדחו את טענותיו. כן הודגש כי אגף התכנון רואה חשיבות עליונה בשמירת רוחב זכות הדרך שנקבעה כדין, על 12 מ' רציפים לאורך רח' הצלע וזכות דרך רציפה ברוחב של 26 מ' על דרך בן גוריון; על ההפקעות כפי שנקבעו לצורך זכות הדרך.
8. להבנת הדברים להלן קטע מתשריט "מצב קודם" ומתשריט "מצב חדש" של תכנית 941, על הערות ב"כ העותר, כפי שהובא בפנייתו למשיבות מאפריל 21 ובעתירה (ס' 17):

1. המשיבות דחו את הטענה לטעות כביכול בתשריט "מצב קיים" בתכנית 941 ובטבלת השטחים שצורפה לה. צוין כי לא חלה טעות בתכנית 941 שהיא התכנית הסטטוטורית האחרונה והקובעת אלא הוצג בה המצב הקיים לאשורו, שלפיו רוחב ההפקעה ברח' הצלע הוא 3 מ'. בתשריט המצב הקיים אף ניתן לראות בבירור הפקעה רציפה של 3 מ' לאורך הרחוב. תכנית 941 לא שינתה שטחים אלא רק שינתה את ייעוד יתרת השטח מ"תעשייה" ל"מגרש מיוחד", ושטח ההפקעה נותר 124 מ"ר. עוד צוין, בין היתר, כי בתשריט תכנית 340 שנערך בקנ"מ של 1:5,000, סומנו ההפקעות ואולם רוחב ההפקעות לא שורטט רק בתכנית 340 משנת 1979 אלא גם בתכניות שבאו לפניה ואחריה (ס' 2ב שם); וכי "אין להניח מן התשריט של תכנית מתאר כוללנית רג/340 בשל רוחב סימון העט האדום שמציין הפקעה, כי רוחב ההפקעה הוא 2 מ' או 3 מ'. רוחב ההפקעה נקבע בתוכניות המפורטות" (ס' 2ח שם). בנוסף, גם בתכנית רג/204 (10/8/73) ניתן לראות הפקעה רציפה לכל אורך רח' הצלע וזכות דרך של 12 מ'. תכנית רג/613א (31/8/80) שחלה על המקרקעין הסמוכים קבעה רוחב הפקעה של 3 מ' לחלקות אלה, סימנה רצועה של 3 מ' בחלקה (שמחוץ לקו הכחול) ולא ביצעה שינוי כלשהו בהפקעה או ברוזטה ביחס לרוחב הדרך שנקבע בתכנית 340, שנותר 12 מ'. תכנית 941 שלאחריה (1996) המשיכה אף היא את סימון ההפקעה ברוחב של 3 מ' לאורך רח' הצלע.

1. המשיבות דחו את הטענה לסיכום עם הוועדה המקומית ביחס לשטח ההפקעה בעקבות ההתנגדות לתכנית 941. צוין כי ההתנגדות לא צורפה וממילא אינה רלבנטית לנוכח אישור תכנית 941 במתכונתה ופרסומה ברשומות, אשר מהווה גם ראיה לדחיית ההתנגדות. הסיכום הנטען לא ידוע למשיבות וגם בגינו לא צורפו מסמכים.
2. המשיבות דחו את הטענה כאילו סומן רוחב הפקעה של 2 מ' ברח' הצלע בתשריט "מצב החדש" בתכנית 941 והבהירו כי הכיתוב (2 מ') מתייחס לקו הבניין של הקומות העליונות. במקטע התשריט ששילב העותר בפנייתו (ראו לעיל) נעדר המשפט "קו בניין קומות עליונות" שמצוי בחלק העליון של התשריט, שמבהיר זאת. מכאן, גם שטענת העותר להפקעה בשטח של 99 מ"ר (במקום 124 מ"ר) מבוססת על טעות, עקב פירוש לא נכון של "קו בנין קומות עליונות" כאילו הוא מסמן קו הפקעה של 2 מ' (טעות שגררה גם טעות בתיק המידע משנת 2015).
3. להבהרת הדברים הוצג בתשובת המשיבות מיוני 21 קטע רחב יותר של תשריט "מצב חדש" של תכנית 941 (הוצג גם בסעיף 51 לתגובה לעתירה), כדלקמן:

הובא שם גם קטע מתשריט "מצב חדש" בהגדלה, שבו סומנו קטעים רלבנטיים בעיגול ירוק:

1. לשלמות התמונה אציין, כי בפניית ב"כ העותר נטען גם לטעות בתשריט המדידה מטעם המשיבות בסימון אורך צלע החלקה על דרך בן גוריון (נרשם 17.4 מ' במקום 18 מ'). המשיבות השיבו כי נפלה טעות סופר ברישום ע"ג מפת המדידה (שתוקנה) ואולם הטעות היא ברישום המספר ע"ג המפה בלבד והיא אינה משפיעה על מיקום נקודות הציון ועל שטח החלקה שנמדד כיאות.
2. לבסוף אעיר למען הסדר הטוב, כי מדובר במכתב תשובה ארוך ומפורט ולא הבאתי כאן את כל האמור בו. ככל שדרוש, אוסיף בהמשך.

סיכום ביניים

1. ממכתבי העותר או מי מטעמו כמפורט לעיל (לרבות ב"כ דהיום) עולה, כי קודם לעתירה זו, שבמסגרתה כופר העותר כליל בסמכות להפקיע שטח כלשהו מהחלקה מכוח תכנית 340 (ובכלל) - לא כפר העותר בסמכות ההפקעה. כמו כן, העותר הכיר במפורש בתוקף ההפקעה הראשונה בשטח של 71 מ"ר מכוח תכנית 340 ואך טען (שנים רבות אחר כך) לחילוקי דעות בקשר למיקום שטח זה.
2. עולה מתשריט "מצב חדש" של תכנית 941, כי הכיתוב "2 מ'" אמנם רשום בתוך רצועת הדרך להפקעה על רחוב הצלע, אך הוא מציין "קו בנין קומות עליונות" ולא את רוחב הדרך או רוחב ההפקעה. אציין כי ב"כ העותר אף אישר בדיון כי אכן הסימון 2 מ' בתשריט תכנית 941 מתייחס לקו הבניין ולא לרוחב ההפקעה (ראו עמ' 6 ש' 18-10 לפרוטוקול).
3. נמצא, אפוא, כי אין אחיזה לטענת העותר בעתירה, כי בתשריט "מצב חדש" בתכנית 941 נרשם כי רוחב ההפקעה על רחוב הצלע הוא 2 מ'. כאמור, ב"כ העותר הסכים שאלה פני הדברים וככל שדרוש ולמען הסדר הטוב, טענה זו נדחית בזאת.
4. יצוין כי על אף שב"כ העותר הסכים כי הכיתוב (2 מ') מתייחס לקו בניין עומד העותר על טענתו כי נפלה טעות בתשריט "מצב קיים", שבו סומן רוחב ההפקעה של 3 מ' ובטבלת השטחים שבה צוין שטח הפקעה כולל של 124 מ"ר (ס' 3 לסיכומים). העותר טוען כי הגם שלא צוין במפורש רוחב הפקעה של 2 מ', תשריט "מצב חדש" משקף הפקעה ברוחב של 2 מ' והפקעה בשטח כולל של 99 מ"ר מהחלקה. העותר נסמך על התנגדות העותר לתכנית 941 בעניין זה, שלטענתו התקבלה. עוד הוא טוען כי ניתן לראות גם בעיין בלתי מזוינת שרוחב הדרך בתשריט מצב חדש, הוקטן; וכי על הקטנת היקף השטח ניתן ללמוד לטענתו גם ממסמכים שלאחר אישור תכנית 941 (ס' 8). בטענות אלה אדון בהמשך.
5. טרם חתימתו של פרק זה, הערה בעניין עמדת המשיבות בתשובה לפניית העותר, ובזיקה לטענות הצדדים בעתירה: כאמור, בתשובת המשיבות צוין בין היתר, כי לא ניתן לקבוע את רוחב הדרך מתכנית 340 בשל קנה"מ שבו נערך התשריט שנערך בכתב יד ועובי הסימון בעט וכי זה נקבע בתוכניות המפורטות. אמירה זו שימשה אבן יסוד לטענות העותר בעתירה וממנה גם גזר העותר, שלא כהלכה יש לומר, כאילו אף לדעת המשיבות לא ניתן להפקיע מכוח תכנית 340 ויש לתור אחר הוראת הפקעה בתוכנית אחרת שחלה על החלקה (שלשיטתו אינה בנמצא). אלא שמעיון בתשובת המשיבות עולה כי לא כך סברו המשיבות. הטענה שלא קמה סמכות להפקיע מכוח תכנית 340 ויש לחפש תוכניות מפורטות אחרות שכוללות הוראת הפקעה, היא טענתו של העותר בלבד. המשיבות אכן ציינו בתשובה כי לא ניתן לקבוע את רוחב הדרך מתשריט תכנית 340 וכי הוא נקבע בתכניות המפורטות, אך סברו וסוברות לאורך כל הדרך, כי קמה הסמכות להפקיע וגם מכוח תכנית 340. בית המשפט הבהיר כי זו עמדת המשיבות במסגרת הדיון (ראו למשל בעמ' 4 לפרוטוקול). שעה שבכל זאת, ראה העותר לחזור גם בסיכומיו (למשל בס' 55-56 שם) על הטענה שגם העירייה סברה בתשובה מיוני 21 כי לא ניתן להפקיע מכוח תכנית 340 - מצאתי להבהיר ולהסיר טיעון זה מהדרך כבר כאן.
6. ועוד הערה באותו עניין: בתגובה לעתירה טענו המשיבות כי שטח ההפקעה של 124 מ"ר ורוחב הדרך של 3 מ' - כפי שמצוי בתכנית 941 ונלמד גם מתכניות אחרות שקדמו לתכנית 340 ואושרו לאחריה - מעוגן כבר בתכנית 340 וניתן לגזור ממנה את הנתונים הדרושים. התגובה כלל לא התייחסה לכך שבתשובה מיוני 21 ציינו המשיבות כי "אין להניח מן התשריט של תכנית מתאר כוללנית רג/340 בשל רוחב סימון העט האדום שמציין הפקעה, כי רוחב ההפקעה הוא 2 מ' או 3 מ'. רוחב ההפקעה נקבע בתוכנית המפורטות". זאת, אף שהיה מקום להתייחס לכך, בוודאי לאור המקום המרכזי שתפסו הדברים בעתירה. בית המשפט התעכב על כך בדיון לא מעט. בסופו של דבר אישרו המשיבות, כי אמירה זו בתשובה מיוני 21 אינה מדויקת שכן לשיטתן ניתן לגזור מתכנית 340 את כל הנתונים הדרושים ולקבוע בהתאם את רוחב הדרך ואת שטח ההפקעה ולא נדרשת לצורך כך תכנית נוספת או אחרת; אך בהעדר מידות במספרים או ציון שטח ההפקעה במספרים וכיוון שתשריט תכנית 340 נערך בכתב יד וכפי שהיה מקובל אז ועד אמצע שנות ה- 2000, שלא על מפה טופוגרפית והוא למעשה "ציור" - אזי אילולא הייתה גם תכנית 941 והתכניות האחרות, נדרש היה לצורך ביצוע ההפקעה להוציא מודד שימדוד את השטח שעל פי התשריט של תכנית 340. ייתכן שהיו נוצרים חילוקי דעות בין הצדדים בקשר למדידה, אך בכל מקרה ניתן היה להפקיע מכוח תכנית 340 (ראו עמ' 11-12 לפרוטוקול). כן ציינו כי אם לא נאמר כך, המשמעות תהא מרחיקת לכת ובלתי סבירה, שכן לא ניתן יהיה להפקיע לפי עשרות תוכניות ישנות, בניגוד לנהוג ולמקובל (יוער כי ב"כ העותר הסכים כי כך נוהגים ביחס לתכניות ישנות. ראו בעמ' 5 ש' 18 ואילך, עמ' 15 ש' 10-14). כאמור, היה מקום להתייחס לכך במפורש בתגובה לעתירה, אך מצד שני אין העותר יכול להיבנות מכך ואין בתשובה מיוני 21 כדי לשנות את הדין או להצמיח לעותר זכות שאינה עומדת לו (וראו הדיון להלן).

על התנגדות העותר לתכנית 941

1. מעיון בפניית ב"כ העותר מאפריל 21 נמצא, כי כטענת המשיבות, לא צורף לה כל מסמך ביחס להתנגדות העותר לתכנית 941. לעתירה צירף העותר את ההתנגדות שהגיש באמצעות ב"כ דאז, עו"ד אנושי, מיום 14/2/95 ואת פרוטוקול הדיון בוועדה המחוזית מיום 27/3/95 (נספחים 7-8). ההחלטה בהתנגדות לא צורפה לעתירה. המשיבות צירפו לתגובה מסמכים נוספים: התנגדות קודמת של העותר באמצעות עו"ד אנושי מיום 17/11/94; החלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המקומית מיום 12/1/95 שדנה בהתנגדות האמורה לצורך המלצה לוועדה המחוזית; והחלטת הוועדה המחוזית מיום 4/12/95 בהתנגדות העותר (החלטת הוועדה המחוזית בהתנגדות העותר לתכנית 941) (נספחים 7-9 לתגובה, בהתאמה).
2. מן המסמכים הנזכרים עולה, כי במסגרת ההתנגדות לתכנית 941 העלה העותר טענות בשני נושאים עיקריים: ביחס לשטח ההפקעה ובעניין קווי הבניין. העותר טען כי הופקעו רק 71 מ"ר ולכן שטח החלקה שנשאר לאחר ההפקעה צ"ל 401 מ"ר (מתוך 472 מ"ר במקור) (ס' א' להתנגדות). בפרוטוקול הדיון נרשם מפי עו"ד אנושי כי "בהתאם לתכנית הקיימת שאושרה, המפה הטופוגרפית מראה שההפקעה ממרשי היא 79 מ"ר [צ"ל 71 מ"ר - י'ב'] אולם שטח מגרשם יורד ב- 124 מ"ר ולא ב- 71 מ"ר". ובהמשך: "לגבי זכויות הבניה הקודמות מעירה כי ההפקעה היתה 71 מ"ר מתוך 472 מ"ר ומבקשת שהוועדה תתייחס למספרים האלה כשטח מגרשם שרשום במפה הטופוגרפית שאושרה על ידי הועדה המקומית." עוד נטען (ס' ד שם) כי "בפגישה שנערכה במשרדי הוועדה הוצע למרשי הקטנת המרווחים לשם הרחבת מסגרת הבניה לכיוון רח' מודיעין ורח' הצלע באופן שקו הבניין יעמוד על 2 מ' לכל הקומות כמו ברח' בן גוריון קו בנין בצד מערב 3 מ' מגבול החלקה וקו בנין אפס (0) לצד דרום בצמוד לחלקת העירייה, חלקה 134 המהווה שצ"פ. למרות זאת ההצעה שהוצעה למרשי ע"י ב"כ הועדה המקומית, על מנת להקטין את הנזק שהתוכנית תגרום לו, לא הובאה לדיון בישיבת הוועדה המקומית."
3. החלטת הוועדה המחוזית בהתנגדות העותר לתכנית 941 היא כדלקמן: "הוועדה מחליטה לקבל את ההתנגדות בחלקה. הוועדה מורה כי תבוטל הארקדה, קו הבנין לכיוון רח' הצלע יהיה 2 מ' בקומת קרקע וכך גם לגבי דרך בן גוריון. קו בנין צדדי לכיוון מערב יהיה 3 מ' במקום 3.5 מ'. לגבי המרתפים -..." (ההדגשות שלי - י'ב').

סיכום ביניים ומסקנות בית המשפט בעניין ההתנגדות לתכנית 941:

1. גם מכאן עולה כי העותר, שהיה מעורב ומיוצג בהליכי התכנון של תכנית 941, לא טען דבר כנגד תוקף ההפקעה הראשונה בשטח של 71 מ"ר והוא מקבל אותה כעובדה מוגמרת. כמו כן, העותר לא העלה כל טענה כנגד הסמכות להפקיע לפי תכנית 340 או 941.
   שנית, העותר היה מודע לכך ששטח ההפקעה על יסוד תכנית 340 ולפי המובא כ"מצב קיים" בתכנית 941, הוא 124 מ"ר והתנגד לכך במסגרת ההתנגדות שהגיש לתכנית 941.
   שלישית, לפי החלטת הוועדה המחוזית בהתנגדות, ההתנגדות התקבלה חלקית; וזאת, בעניינים שצוינו בהחלטה במפורש בלבד (בכלל זה, בקשר עם קו הבניין על רח' הצלע, שהועמד על 2 מ'). התנגדותו של העותר שביקש להורות על תיקון שטח ההפקעה שהועמד על 124 מ"ר במצב קיים ולהעמידו על שטח של 71 מ"ר בלבד - נדחתה.
2. אעיר כי מטענות ב"כ העותר דאז (כמצוטט) עולה כי התקיים דין ודברים עם הוועדה המקומית בקשר עם קווי הבניין (ובעניין זה, כאמור, ההתנגדות התקבלה); ולא בעניין רוחב ההפקעה על רח' הצלע או היקף ההפקעה, כפי שטוען העותר. אין זכר במסמכים הנ"ל או במסמכים אחרים, למו"מ (או להסכמות) בקשר עם עניינים אלה. גם לעתירה לא צורפו מסמכים נוספים/אחרים שיש בהם כדי לתמוך בכך.
3. בהיבט הדיוני אציין כי העתירה נתמכה בתצהיר רעייתו של העותר, הגב' מזל כהנא. תגובת המשיבות נתמכה בתצהיר סגן מהנדסת העיר וכן, בתצהיר רשמת הנכסים ומנהלת מחלקת נכסים בעירייה. התקיים דיון ארוך בו נשמעו טיעוני הצדדים בהרחבה. לאחר הדיון אף הוגשו סיכומי הצדדים. עוד אציין כי העותר הגיש בקשות להגשת מסמכים שלא צורפו לעתירה. זאת, הן סמוך לפני הדיון (בקשה לצירוף פרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 21/4/2009) והן לאחר הדיון (בקשה לצירוף בקשה לצו הריסה ללא הרשעה מיום 15/6/2008) והסתמך על מסמכים אלה בסיכומיו. גם המשיבות התייחסו להם על מנת שלא יהא חסר ככל שיתקבלו המסמכים. כמו כן, התעוררה מחלוקת ביחס למפה הטופוגרפית משנת 2001 הנזכרת להלן (בשאלה אם אושרה ע"י המשיבות או רק התקבלה בידן). לאלה אתייחס לפי העניין והצורך במסגרת הדיון.
4. מכאן לטענות הצדדים.

עיקר טענות הצדדים

עיקר טענות העותר

1. כאמור, בעתירה כופר העותר כליל בסמכות להפקיע שטח כלשהן מן החלקה לפי התכניות החלות הן לגבי ההפקעה הראשונה (71 מ"ר) והן לגבי ההפקעה השנייה (53 מ"ר). לטענת העותר, תכנית 340 נעדרת המסוימות הנדרשת לביצוע ההפקעה ועל כן, אין היא מקימה סמכות להפקיע; ולשיטתו, גם אין כל תכנית אחרת שחלה על החלקה, אשר קובעת את גדרי ההפקעה וכוללת הוראת הפקעה. בסקירת התכניות טוען העותר, כי תכנית רג/204 שאושרה בשנת 1978, בטרם פורסמה תכנית 340, קבעה את רוחב זכות הדרך ברחוב הצלע על 3 מ' אולם זו אינה חלה על החלקה ואינה כוללת כל הוראת הפקעה לגביה. הוא הדין, לגבי תכנית רג/613א (1980), המהווה שינוי לתכנית 340. סומן בה ברחוב הצלע ייעוד של "דרך" במסגרת תיאור "מצב קיים" אך היא אינה חלה על החלקה. תכנית 941 אמנם חלה על החלקה, אך החלקה אינה נכללת במתחם לאיחוד וחלוקה (אלא מסומנת בייעוד "דרך" כ"מצב קיים" לפי תכנית 340 ו- 613א); ואילו הוראת ההפקעה בתכנית זו, מתייחסת רק לשטחים הכלולים באיחוד וחלוקה.
2. לתמיכה בטענותיו מפנה העותר לשורת מסמכים, כדלקמן [על מנת שלא להעמיס בחזרה על הדברים בהמשך הדרך, הקדמתי את המאוחר וציינתי בסוגריים מרובעים את התייחסות המשיבות בקשר למסמכים אלה]:
   - בתצ"ר 228/83 שהוכר לצרכי רישום בשנת 1984 סומנה ההפקעה על רחוב הצלע על 1.7 מ' (התצ"ר או תצ"ר 228/83 נספח 39 לעתירה) [לטענת המשיבות, התצ"ר אינו רלבנטי שכן אינו חל על החלקה ונרשם מכוח תכנית 613א, שאינה חלה על החלקה, וממילא קדם בכ- 13 שנים לאישור תכנית 941. ראו ס' 291 לתגובה ודברי ב"כ העותר בעמ' 5 ש' 30-31 שתומכים בכך];
   - במפה טופוגרפית שאישר אגף מהנדס העיר ביום 15/5/2001 צוין כי ההפקעה מתכנית 340 עומדת על 99 מ"ר ורוחב ההפקעה על רחוב הצלע עומד על 2 מ' (המפה הטופוגרפית משנת 2001, נספח 9 לעתירה) [לטענת המשיבות, המפה לא אושרה כי אם הוחתמה בחותמת
   "נתקבל" וממילא אינה תואמת את המצב התכנוני. ראו ס' 100-101];
   - בטבלאות איזון של תכנית 1267 שהגישה הוועדה המקומית והופקדה ע"י הוועדה המחוזית ביום 26/11/2012 (אין חולק כי תכנית זו לא הבשילה לכדי תכנית מחייבת), צוין כי השטח לדרך הוא 104 מ"ר;
   - במפה טופוגרפית נוספת מיום 22/7/2015 חתומה ע"י מנהל מחלקת התכנון בעירייה ומנהלת מדור טופוגרפיה צוין, כי שטח הדרך שסומנה על החלקה הוא 99 מ"ר [לגבי מפה זו נטען כי נחתמה בטעות וכי הייתה זו גם אחריות המודד מטעם העותר למסור מידע תכנוני נכון. ראו ס' 127-128 לתגובה];
   - בדף מידע לפי סעיף 119א לחוק מיום 2/4/2020 צוין כי בחלקה שטח של 99 מ"ר בייעוד דרך [לגבי דף זה טענו המשיבות כי ככתוב בכותרתו בהדגשה, הוא מידע ראשוני ולא מחייב שאינו חתום. ראו ס' 38 לתגובה]
   - כמפורט במסגרת התכתובת בין הצדדים ערך מודד המשיבות שלוש מפות טופוגרפיות:
   המפה הראשונה נשלחה לעותר בדוא"ל מיום 23/7/20 - שם צוין לראשונה כי ההפקעה היא לפי תכנית 941 והשטח שסומן להפקעה עמד על 124 מ"ר. רדיוס דרך בן גוריון והצלע 11 מ' ואורך צלע החלקה 17.4 מ'.
   המפה השניה, נשלחה לעותר בדוא"ל מיום 4/8/20. צוין כי ההפקעה היא מכוח תכנית 340 (71 מ"ר) ו- 941 (53 מ"ר), רדיוס הרחובות תוקן והועמד על 8 מ' ואורך הצלע נותר 17.4. בהודעת דוא"ל מיום 12/8/20 צוין כי תכנית 340 סימנה לדרך שטח של 124 מ"ר ורוחב הדרך בחלקה על רח' הצלע הוא 3 מ'.
   המפה האחרונה צורפה לתשובה מיום 12/8/20 ולפיה אורך צלע החלקה על דרך בן גוריון 18 מ' (במקום 17.4 מ'), רוחב הדרך ברחוב הצלע נותר 3 מ' ושטח ההפקעה 124 מ"ר (נספח 38 לעתירה).
3. העותר צירף לעתירה חוו"ד של המודד סיני גורדון מטעמו (נספח 37), שלפיה עמדת המשיבות אינה עקבית תוך סקירת המסמכים הנ"ל; ומסקנתו היא כי יש לאמץ את המפה הטופוגרפית שהוא ערך [על כך ציינו המשיבות, כי המודד גורדון עצמו ערך 3 מפות טופוגרפיות, לא קוהרנטיות, שאינן נזכרות כדבעי בסקירת המסמכים והאירועים שבחוות דעתו; אף לא ברור איזה מפה מבין אלה שערך, הוא ביקש לאמץ; ובמיוחד יש לשים לב כי לא טען בחוות דעתו כי המפה שמבוקש לאמץ תואמת את הוראות התכניות הסטטוטוריות החלות ובכלל זה, תכנית 941, והדבר מדבר בעד עצמו. ראו ס' 294 לתגובה].
4. לטענת העותר, המשיבות אינן יודעות לקבוע בוודאות לפי איזה תכנית הן מבקשות לבצע הפקעה ואינן יודעות בוודאות מהן גבולות ההפקעה ומשנות גרסתן חדשות לבקרים. הכל בשל כך שאין תכנית מפורטת הכוללת הוראת הפקעה אשר קובעת באופן קונקרטי ומדויק את שטח ההפקעה ואת גבולות הדרך; חוסר היורד לשורש הסמכות להפקיע. עצם העובדה שמודד המשיבות לא מצא לשנות, ולו במעט, את שטח ההפקעה, שנותר 124 מ"ר למרות כל התיקונים אף מעידה שהמטרה סומנה ויש להגיע ל- 124 מ"ר כשכל האמצעים לכך כשרים. זאת, על אף הפגיעה הקשה בזכות הקניין של העותר.
5. לטענת העותר, כיוון שאף המשיבות סבורות כי לא ניתן להפקיע מכוח תכנית 340 (וכאמור, אין זו עמדת המשיבות) ולשיטתו כאמור, אין בנמצא תכנית אחרת מכוחה ניתן להפקיע - היה על הוועדה המקומית לקבל את אישורה של הוועדה המחוזית (שלא ניתן) טרם הפקעה, לפי סעיפים 188-189 לחוק. ועוד - גם אם ניתן היה להפקיע מכוח תכנית 340, הרי שלפי סעיף 171 לתכנית זו, יש לבצע את ההפקעה בתוך 20 שנים מאישורה והוועדה המחוזית רשאית להאריך את התקופה. המועד חלף ולא ניתן אישור הוועדה המחוזית כנדרש.
6. בקשר להפקעה השנייה טען העותר, כי לא ניתנה לו זכות טיעון כדין ולא הובהר הצורך הקונקרטי בהפקעה. אמנם צוין בהודעה האחרונה כי מדובר בהפקעה שסעיף 5א המקנה זכות טיעון לבעל הקרקע, לא חל עליה; אולם לצורך העניין אין די בכך שההפקעה דרושה לצרכי ציבור לפי סעיף 188, אלא עליה להיות מיועדת לצרכי תשתית ציבורית או פרויקט בטיחות. התנאי לא התקיים, שכן צוין בכלליות כי הקרקע דרושה לצורך ציבורי לפי סעיף 188 המונה שורה של ייעודים.
7. בנוסף סבור העותר, כי צריך היה לבחון מחדש את הצורך בהפקעה שיסודה בתכנית 340 מלפני 40 שנים ומשלא כך נעשה, דין ההפקעה שתתבטל. לטענת העותר, לא מתוכנן דבר בשטח ההפקעה של 53 מ"ר ברחוב הצלע. "בניגוד לשטח של 71 מ"ר מהחלקה ... על רחוב דרך בן גוריון, שכפי הנראה נדרש לעירייה לצורך הוצאתו לפועל של פרויקט 'מהיר לעיר' אשר בוצע זה לא מכבר, הרי שרחוב הצלע אינו כלול בפרויקט זה".
8. לחלופין, לטענת העותר, השטח שסומן להפקעה בתכנית 340 מסתכם ב- 99 מ"ר בלבד, כפי שטען העותר בפנייתו למשיבות מאפריל 21 וכמפורט לעיל, ואין היא רשאית להפקיע 124 מ"ר. לא אחזור על הדברים בפירוט. הטענה היא, כאמור, כי בתשריט מצב קיים ובטבלת השטחים של תכנית 941 נפלה טעות בציון היקף הפקעה של 124 מ"ר; וכי בתשריט "מצב חדש" הוקטן רוחב ההפקעה. זאת, בהמשך להתנגדות שהגיש העותר לתכנית, שלפי הטענה התקבלה (ואזכיר, כי לעניין זה כבר נדרשתי לעיל וקבעתי אחרת). שטח ההפקעה של 99 מ"ר ורוחב הפקעה של 2 מ' עולה לטענת העותר גם מעיון בתשריט "מצב חדש" בעין בלתי מזוינת, מתצ"ר 228/83 והמפה הטופוגרפית משנת 2001 הנזכרים לעיל. זאת, בניגוד למפות המדידה שהומצאו לעותר במהלך השנה האחרונה שבהן סומן ברח' הצלע רוחב דרך של 3 מ'.
9. לחלופי חילופין, סבור העותר כי בשל העדר אחידות או אי בהירות בקשר עם שטח ההפקעה והעובדה כי העירייה עצמה שינתה את מפות המדידה שלה 3 פעמים, יש למנות מודד מוסמך מטעם בית המשפט, לקביעת תוואי הדרך.

עיקר טענות המשיבות

1. לטענת המשיבות, יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה.

1. לגופו של עניין סבורות המשיבות, כי הסמכות להפקיע שטח של 124 מ"ר מהחלקה להרחבת הדרכים ברח' הצלע ובדרך בן גוריון נתונה הן מכוח תכנית 340 והן מכוח תכנית 941 ולחלופין, מכוח שילובן של אלה. תכנית 941 כוללת הוראות שבתוקף המאפשרות הפקעה מהחלקה ללא צורך באישור הוועדה המחוזית. ככל שנדרשה אורכה של הוועדה המחוזית להפקעה לפי תכנית 340, הרי שזו ניתנה עם אישור תכנית 941, שאושרה למתן תוקף בטרם חלפו 20 שנים מאישור תכנית 340. למותר לציין כי תכנית 941 איננה מגבילה את ביצוע ההפקעה בזמן. השטח הנקוב בשתי התכניות זהה ועומד על 124 מ"ר. יש לציין כי ההפקעה הראשונה ממילא גם בוצעה בתוך 20 השנים שלגביהן לא יכולה לעלות כל טענה בקשר לסמכות.
2. לטענת המשיבות, יש לדחות את הטענה כי אין תכנית שמלמדת על גבולות ההפקעה וכוללת הוראת הפקעה. תכנית 340 כבר מייעדת ומסמנת שטח של 124 מ"ר להפקעה מתוך שטח החלקה לטובת הרחבת הדרכים ברח' הצלע ודרך בן גוריון. עובדה זו נלמדת ממסמכים שונים ובין היתר: תשריט תכנית 340, תשריט הרוזטות של תכנית 340 שבו מצוין רוחב הדרכים (12 לרח' הצלע ו- 26 מ' לדרך בן גוריון), הוראות ס' 119 לתכנית בדבר 8 מ' רדיוס בפרשת דרכים; ומטבלת השטחים ותשריט מצב קיים ומצב מוצע של תכנית 941.
3. לעניין שטח ההפקעה ורוחב רצועת הדרך על רחוב הצלע, העומד על 3 מ', חזרו המשיבות בהרחבה על טענותיהן במכתב התשובה מיוני 21. כן טענו, כי העותר הגיש התנגדות לתכנית 941 ובמסגרתה הודה כבר לעת הגשת ההתנגדות בשנת 1994, כי הוראות תכנית 941 מחייבות הפקעה בשטח של 124 מ"ר מתוך החלקה. התנגדותו בעניין שטח ההפקעה נדחתה בישיבה מיום 4/12/95, לא הוגשה עתירה וההחלטה הפכה חלוטה.
4. אין כל טעות במסמכי התכנית 941 ואין סתירה בין תשריט המצב הקיים לבין טבלת השטחים בתכנית. לפי טבלת השטחים במצב הקיים ההפקעה היא 124 מ"ר (כמו בתכנית 340). הפרשנות הנכונה היא שרוחב ההפקעה הוא 3 מ' ותוואי הדרך רציף לכל אורך רח' הצלע, כפי שגם נראה בברור הן בתשריט "מצב קיים" והן בתשריט "מצב חדש" לתכנית 941. הדבר עולה גם מתכניות אחרות- רג/204 שקובעת הפקעה רציפה לכל אורך רח' הצלע; ותכנית 613א לא שינתה את הרוזטה לרח' הצלע (12 מ') וזהה לתכנית 340. הטענה לצמצום רוחב הדרך בתשריט 941 דווקא בשטח החלקה לא נתמכה גם ע"י מודד העותר (במי מהמפות שערך).
5. על מיקום השטח המיועד להפקעה מעידה מפה שהוכנה על ידי מודד העירייה, מר יאיר דוידובסקי (נספח 16 לתגובה), לפי תכנית 340 ותכנית 941. מפה זו לא נסתרה ואין בתיקונים השוליים והטכניים שבוצעו בדרך כדי לגרוע מתוקפה.
6. אין גם במסמכים אליהם מפנה העותר, כדי לבסס את טענותיו להעדר סמכות הפקעה או ביחס לרוחב ההפקעה. אזכיר כי ההתייחסות הפרטנית למסמכים הובאה בצמוד לעמדת העותר (במסגרת טענות העותר לעיל). אין באותם המסמכים שאינם עולים בקנה אחד עם המצב התכנוני ואשר נפלה בהם טעות (שמקורה בטעות הנובעת מפרשנות לא נכונה של רוחב ההפקעה לפי סימון קווי הבניין כמתואר לעיל) - כדי לגבור על הוראות תכנית שדינה חיקוק. בכלל זה יפים הדברים גם לדף המידע משנת 2015, אשר ממילא תוקפו עד שנתיים ולא הוצא בהסתמך עליו היתר. כך גם ביחס לתשובה מיוני 21, שממילא אינה תומכת בטענות העותר.
7. אין ממש בטענות למידע סותר או "זיגזוגים" בעמדת המשיבות. כאמור, בכל מקרה אין בטענות כדי לגבור על הוראת ההפקעה והמצב הסטטוטורי לאשורו, אולם יש לציין כי בעניין זה, הפוסל במומו פוסל. מעבר לכך שהעותר ביקש להסתמך על קו הבניין של 2 מ' כאילו מדובר ברוחב ההפקעה תוך ניסיון פסול להטעות את המשיבות, העותר עצמו "זיגזג" בין טענות וגרסאות שונות; ואף המודד גורדון מטעמו הכין מפות מדידה שונות שבהן השתנו הנתונים הנוגעים לשטח ההפקעה (הן ביחס לרח' הצלע והן ביחס לדרך בן גוריון). בשנת 2015 פנה העותר בבקשה למידע שאליה צירף מפה טופוגרפית שערך מר גורדון מיום 23/2/15 שבה סומן שטח של 99 מ"ר להפקעה (בניגוד לטבלת השטחים של התכנית) ורוחב ההפקעה לזכות הדרך על רח' הצלע 2 מ', וציין כי נערכה לפי תכנית 941. כאמור, בטעות הנובעת ככל הנראה מהיסח הדעת, המפה אושרה. במפת מדידה נוספת שערך מאוגוסט 2016 - עליה "פסח" העותר (צורפה בנספח 13 לתגובת המשיבות) - צוין כי שטח ההפקעה לפי תכנית 941 הוא 117 מ"ר ורוחב ההפקעה על רח' הצלע הוא 3.16 מ'. המפה הוגשה במסגרת בקשה לקבל דף מידע להיתר דרך מערכת רישוי זמין בספטמבר 2016. הבקשה סורבה שכן נדרש לתקן את המפה ביחס לשטח המגרש נטו לאחר ההפקעות אותו יש להעמיד על 348 מ"ר (הפקעה של 124 מ"ר) והן בשל טעות ברוחב ההפקעה על רח' בן גוריון. הבקשה נזנחה ובמאי 2020 הגיש העותר בקשה נוספת לקבלת מידע (שסורבה) שאליה צורפה מפה נוספת, שלישית, של מר גורדון ובה שטח הפקעה של 99 מ"ר ורוחב הפקעה על רחוב הצלע 2 מ', בניגוד לדרישות התיקון של המשיבות בניסיון נוסף להטעות ואף שידוע לו למצער משנת 1994 כי שטח ההפקעה הוא 124 מ"ר. לטענת המשיבות, זו התנהלות פסולה, שדי בה כדי להביא לדחיית העתירה.
8. יש לדחות גם את הטענה לפגם באי מתן זכות טיעון (ביחס להפקעה השניה). העותר היה מעורב בהליך הכנת תכנית 941, ידע ויודע לאורך כל הדרך כי ההפקעה מיועדת להרחבת הדרכים. לגופו של עניין, מדובר בהפקעה שבוצעה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודה ובתוקף הסמכות לפי סעיפים 189-190 לחוק. סעיף 5א לפקודת הקרקעות אינו חל בהפקעות מכוח חוק התכנון והבניה (ראו סעיף 5א וכן, סעיף 190(א)(6) לחוק). זאת מהטעם שניתנת זכות טיעון בהליכי התכנון, שאף נוצלה בפועל ע"י העותר.
9. אשר לבחינת הצורך הציבורי בהפקעה - זה קיים והוכר ע"י בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין חלקה 39 והוא הולך ומתעצם מדי יום עם פיתוחו של האזור וריבוי המבנים, ובשים לב לפינוי השטחים להרחבת זכות הדרך במגרשים הסמוכים. די במבט חטוף בסביבה ובפס הדק של המדרכה הקיימת לאורך חלקת העותר כדי להבין עד כמה מקוממת ואבסורדית הטענה להעדר צורך ציבורי (המשיבות הציגו לעניין זה תמונות בס' 27 לתגובה). ביטול הפקעה לצורכי ציבור הוא צעד חריג ולא מתקיימות כאן הנסיבות שמצדיקות זאת. אף אם חל שיהוי בלתי סביר במימוש ההפקעה (ואין זה המצב), יש לשקול את מאזן הנזקים שבין הנזק לנפקע אם לא תבוטל ההפקעה אל מול הנזק לאינטרס הציבורי, אם זו תבוטל. המשיבות מפנות, גם לעניין זה, לפסק הדין בעניין חלקה 39. לצד ההכרה בצורך הציבורי ובתמורות שחלו באזור, נקבע כי העיכוב במימוש ההפקעות נבע גם מכך שבעלי המקרקעין יזמו הליכים תכנוניים רבים (שלא השתכללו) שגרמו לעיכובים. חלקת העותר כלולה בהם (אין טענה שיזם אותם).
10. כאמור, לטענת המשיבות יש לדחות את העתירה על הסף. נטען להעדר עילה בהעדר "טעות" בתכנית 941 (כמפורט לעיל). מעמד תכנית 941 לאחר שאושרה כמעמדו של חיקוק והפרסום ברשומות הוא המחייב. על פי ההלכה הפסוקה, משפורסם הדין מתנתק הוא מיוצרו ופרשנותו נתונה לבית המשפט. מכאן שלא ניתן להעלות טענות לשינוי התכנית בהתבסס על טעות כביכול בהליך אישור התכנית, גם אם ארעה כזו (והדבר מוכחש). בהמשך לכך, נטען עוד כי בית המשפט נעדר סמכות להורות על "תיקון" התכנית כמבוקש. בית המשפט אינו הגוף המוסמך לאשר או לבטל תכניות או לשנות ייעוד המקרקעין. אף אם נפלה טעות יש לפנות לוועדה המחוזית כדי שתפעל לתיקונה (בהליך כדין הכולל הפקדת תכנית לשמיעת הציבור).
11. לטענת המשיבות, יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי ומניעות שעה שרוב הטענות מופנות כנגד תוכנית 941 שהליך ההכנה שלה, שבו היה מעורב העותר, החל בשנת 1994 והיא אושרה למתן תוקף בשנת 1996, כ- 25 שנים לפני הגשת העתירה. כאמור, העותר הגיש התנגדות לתכנית 941 בטענה לצמצום שטח ההפקעה, וזו נדחתה (העותר לא הגיש על כך עתירה). אם לא די בכך, בכל הקשור להפקעה מחלקת העותר תכנית 941 חוזרת על תכנית 340 משנת 1979 ומכאן שתקיפת ההפקעה בתכנית 941 פירושה תקיפת ההפקעה בתכנית 340 שאושרה לפני למעלה מ- 40 שנים (בעתירה שהוגשה באוגוסט 21). התכניות הן בבחינת דין תקף ומחייב. אם מופנית העתירה כנגד ההפקעות עצמן הרי שחלפו כמעט 30 שנים ממועד ביצוע ההפקעה הראשונה ולמעלה משנה ממועד ביצוע ההפקעה השניה. גם אם תתקבל הטענה (המוכחשת) בפניית ב"כ העותר מיום 27/12/20 כי נדהם לגלות באותו יום את דבר ההפקעה השניה, עברו 8 חודשים עד להגשת העתירה. העתירה הוגשה בשיהוי של עשרות שנים ולמצער, מספר חודשים. גם אם ננכה ממניין הימים את התקופה מהפגישה ביום 17/3/21 ועד למענה מיום 27/6/21 חל שיהוי בהגשת העתירה, כ- 75 ימים לאחר מכן. הכל כשעמדת המשיבות ידועה לעותר לכל המאוחר ממועד פרסום תכנית 941 שלפי הוראותיה מיועדים 124 מ"ר להפקעה.
12. העותר ידע, אפוא, למצער, כבר בשנת 1994 כי תכנית 941 מייעדת שטח של 124 מ"ר להפקעה לטובת הרחבת הדרכים; ובכך מתקיים היסוד הסובייקטיבי של השיהוי. היסוד האובייקטיבי של השיהוי מתקיים אף הוא. אצל המשיבות נוצרה ציפייה סבירה לבצע את עבודות הפיתוח להרחבת הדרכים בהתאם לתכנית שפורסמה למתן תוקף לפני כ- 25 שנים. כפי שעולה בברור מתשריט תכנית 941 (נספח 5 לעתירה) השטחים הם חלק מרחובות קיימים וביטול ההפקעה ישבש את המעבר להולכי רגל ואף יסכן אותם. למשיבות אף נגרם נזק כלכלי שכן המדרכה בדרך בן גוריון הייתה אמורה להיסלל על ידי חברת נתיבי איילון במסגרת פרויקט "מהיר לעיר" אך העותר סירב לפנות את השטח והעירייה תאלץ לבצע סלילה מתקציבה, על חשבון הציבור. הפגיעה מחמירה עוד יותר משעה שהעירייה הפקיעה/תפסה חזקה בשטחים המופקעים לאורך רחוב בן גוריון ובצעה הרחבה של הדרך והמדרכות בהתאם לרוחב הנכון של הדרכים. אם תתקבלנה הטענות ייווצר רוחב משתנה של דרך/מדרכה שגורם נזק מהותי ופגיעה בציבור הרחב, תוך הותרת מדרכה צרה ומסוכנת. בבחינת היסוד השלישי - מידת החומרה שבפגיעה בשלטון החוק - הרי שאין כל פגיעה בשלטון החוק בהעדר כל פגם. המשיבות פעלו לפי תכניות שהתקבלו כדין. למען הזהירות, בוודאי שלא מדובר בפגיעה חמורה בשלטון החוק שמטה את הכף לדחיית טענת השיהוי.
13. לטענת המשיבות, יש לדחות את העתירה גם מחמת מניעות והשתק בשל התנהלות העותר והמכתבים ששלח לעירייה, אשר יצרו אצל המשיבות ציפייה סבירה שהעותר לא יעמוד בדרכם לביצוע ההפקעה. כאמור, העותר הגיש התנגדות לתכנית 941 בטענה לצמצום שטח ההפקעה, שנדחתה. העותר לא הגיש על כך עתירה ונוצר השתק מלהעלות שוב את הטענה כי שטח ההפקעה הוא 99 מ"ר והוא אינו יכול לטעון עוד לטעות במסמכי התכנית בעניין זה; ומכל מקום נוצרה ציפייה סבירה, כי השלים עם כך. הדבר נלמד גם מהתנהלותו. כך, בשנת 2016 הגיש העותר מפה טופוגרפית שבה סומן שטח ההפקעה 117 מ"ר ולא 99 מ"ר (כשהטעות נגעה לרוחב ההפקעה על דרך בן גוריון). כך גם בפניותיו למשיבות, חזר וטען, בין בעצמו בין באמצעות ב"כ, כי אין לו כל התנגדות לביצוע ההפקעה של ה- 71 מ"ר (למשל בנספחים 28 ו- 21 לעתירה). הצהרותיו יוצרות מניעות למצער ביחס לכפירה בסמכות להפקיע. ממילא גם עם פרסום הודעות ההפקעה אין נפקות למחלוקת המדומה ביחס למיקום ה- 71 מ"ר שהופקעו בהפקעה הראשונה. מה שנותר הוא הודאת העותר בעניין עצם ביצועה עוד בשנת 1992.
14. לטענת המשיבות, יש לדחות את העתירה על הסף גם בשל חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים. העותר אוחז בשטחים נרחבים של כ- 46 מ"ר שבבעלות ציבורית שאמורים לשמש כמדרכות לצרכי עסקו ומפיק מהם הכנסות; עליהם הקים מבנים וגדרות תוך ביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה והפרעה של ממש לסדר הציבורי עד סיכון ביטחונם של הולכי רגל הנאלצים להסתפק במדרכה צרה ולא תקנית הגובלת בכביש סואן. מרבית המבנים נבנו בסטיה מהיתר וחלקם בשטח של כ- 46 מ"ר, אף פולשים לתחומן של חלקות הדרך שבבעלות מדינת ישראל הגובלות בחלקה - חלקה 41 בגוש 6204 המהווה חלק מדרך בן גוריון (כ- 12 מ"ר) וחלקה 220 בגוש 6203 המהווה חלק מרח' הצלע (כ- 34 מ"ר) (בס' 15-27 לתגובה הוצגו תצלומים ותשריטים). אף בא כוחו הקפיד שלא לטעון כי כל הבניה נעשתה בהיתר (עמ' 2 ש' 27-28).
15. לטענת המשיבות, התנהלותו הדיונית של העותר לוקה אף היא בחוסר תום לב, שכן בעתירתו פרש תמונה חלקית והסתיר מסמכים שאינם עולם בקנה אחד עם טענותיו (ראו הפירוט לעיל ביחס להתכתבות בין הצדדים טרם הגשת העתירה, בעניין התנגדות העותר לתכנית 941 ובעניין חוות הדעת מטעמו). כאמור, העותר אף הודה בעבר בהתכתבויות שונות כי הופקע שטח של 71 מ"ר וציין כי אין לו כל התנגדות להפקעה זו ואילו כעת הפך את עורו. על כך יש להוסיף גם את המפות הטופוגרפיות שהגיש לעירייה שלא כדין תוך ניסיון פסול להטעות.
16. לבסוף, ככל שנפלו פגמים טכניים כאלה או אחרים ביחס להפקעה השנייה, הפעלת תורת הבטלות היחסית מביאה לכל היותר לצורך לפרסם מחדש את ההפקעה; ומשעה שידיעתו של העותר ברורה, גם פרסום חוזר מתייתר.

תגובת העותר לטענות המשיבות

1. לטענת חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים השיב העותר, כי אין בטענה דבר ולשיטתו, הטענה לפלישה אף מקוממת. העותר רכש את החלקה בשנת 1970 על הבנוי בה. המבנים והגדרות נבנו בשנות ה- 40. הדרך בתכניות סומנה שנים רבות לאחר מכן ואין לומר, כי העותר הוא שפלש לתחום הדרך. עד היום גם לא נתפסה חזקה, הליך ההפקעה טרם הושלם ואף לא שולמו פיצויים. בסיכומים נטען כי טענת המשיבות לבניה בסטייה מהיתר נטענה בעלמא ולא הוכחה. העותר הדגיש כי סגן מהנדסת העיר ציין בדיון כי קיים תיק פיקוח פעיל, אך בשל הליך זה התיק מוקפא כרגע. בקשה לצו הריסה ללא הרשעה שהגישה הוועדה המקומית ביום 15/6/2008 (שאותה ביקש העותר לצרף) נמחקה בשנת 2012 ומאז לא התנהלו הליכים.
2. לטענה שמסר מידע חלקי בכל הקשור להליך ההתנגדות לתכנית 941, השיב (בסיכומים) כי ההתנגדות לסימון 124 מ"ר בחלקה בייעוד דרך התקבלה; וכי הוא עומד על טענתו המגובה בתצהיר (אשתו) התומך בעתירה, ביחס לסיכום הנטען עם העירייה; כשמנגד, לטענתו, המשיבות לא הציגו כל החלטה שממנה עולה כי ההתנגדות נדחתה. העותר שב על הטיעונים שהעלה קודם לתמיכה בכך. ביחס למפה הטופוגרפית שהכין המודד גורדון מטעמו בשנת 2016 השיב כי לא ידע על כך ואין לייחס לו חוסר תום לב (אעיר כי לא מצאתי התייחסות לכך שהמודד עצמו לא הזכיר זאת). העותר סבור כי קיומה של מפה זו רק מחזק את טענתו שלא ניתן לדייק את שטח ההפקעה. יש לדחות גם את ניסיון המשיבות להתנער מאחריות באישור המפה הטופוגרפית משנת 2015 ולגלגל את האחריות לפתחו של העותר.
3. העותר הוסיף וטען כי המשיבות הן שנהגו בחוסר תום לב, שכן בניגוד למכתב התשובה מיוני 21, בתגובה לעתירה טענו כי ניתן ללמוד על שטח ההפקעה ומיקומה מתכנית 340 מבלי להסביר כיצד מתיישבים הדברים; ואין לקבל את הניסיון הפסול לסגת מהתשובה בעניין זה.
4. לעניין השיהוי - לטענת העותר, אין הוא תוקף כלל ועיקר את תכנית 941 המאושרת. אלא לשיטתו, קיימת בתכנית 941 אי התאמה בין תשריט "מצב חדש" לבין טבלת השטחים אשר לפי הטענה, בטעות לא תוקנה. על כן, מתעוררת שאלה פרשנית, האם התשריט, שבו לפי הטענה הוקטן רוחב ההפקעה על רחוב הצלע מ- 3 מ' ל- 2 מ', גובר על המלל בטבלת השטחים (שבה צוין מספר המטרים - 124 מ"ר בייעוד דרך ועוד 348 מ"ר בייעוד מגרש מיוחד, במצב החדש). על אף הנטייה להעדיף בדרך כלל את המלל שהוא מובן יותר, סבור העותר כי יש להעדיף במקרה זה את התשריט, אשר משקף את השטח הנדרש לדרך, צורתה של הדרך והשתלבותה. מכאן שקיימת עילה. לבית המשפט סמכות לקבוע אם כלל קיימת תכנית שניתן להפקיע מכוחה וככל שקיימת, מהי הפרשנות הנכונה לאור אי ההתאמה בין התשריט לטבלת השטחים. טענת השיהוי אינה רלבנטית לשאלה פרשנית זו. אין גם מקום לטענה שתקיפת ההפקעה בתכנית 941 כמוה כתקיפת היקף ההפקעה שנקבע כבר בתכנית 340 משנת 1979, שכן לא ניתן ללמוד מתכנית זו על היקף ההפקעה (תוך שהפנה לתשובת המשיבות מיוני 21 הנזכרת לעיל). אין לקבל גם את הטענה שנפל שיהוי בתקיפת ההפקעות. הודעות על הפקעה לא הוצגו על שלט בחלקה ולא נשלחו לעותר אלא בינואר 21 ומאז התקיימה מסכת התכתבויות ופגישה, כשמכתב התשובה הוא מיוני 21 ובעטיו הוגשה העתירה. שעה שבין הצדדים גם מחלוקת ביחס להיקף ההפקעה והמפה האחרונה צורפה למכתב התשובה הנ"ל, המרוץ צריך להימנות לכל המוקדם ממועד זה. בניכוי פגרת הקיץ ופגרת סוכות הוגשה העתירה אף טרם המועד. הוסכם כי הזמן שבין הפגישה לתשובה לא יחשב כשיהוי.
5. לטענת העותר, לא התקיימו גם היסודות הדרושים לקימום טענת שיהוי. היסוד הסובייקטיבי אינו מתקיים לאור המתואר, שכן מפת המדידה השלישית נמסרה לעותר רק סמוך לפני העתירה ועד אז, גם המשיבות לא ידעו היכן מיקומם של 71 המ"ר שהופקעו בהפקעה הראשונה. לא הוכח אף היסוד האובייקטיבי. טענת המשיבות לשיבוש הדרך להולכי רגל ויצירת סיכון, נטענה בעלמא. התמונות שצורפו אינן תחליף לחוו"ד שלא הוגשה ע"י המשיבות, ואף לא הובהר מדוע התעורר הצורך בחלקה עשרות שנים לאחר אישור התכניות. כן טען העותר, כי ככל שחל שיהוי, נוצרה עובדה מוגמרת ביחס לדרך בן גוריון בלבד ובקשר להפקעה הראשונה הנוגעת לדרך זו אך לא בקשר להפקעה השניה, על רחוב הצלע. דרך משובשת לכאורה ברח' הצלע, אינה מייצרת יש מאין זכות להפקיע.
6. במענה לטענת המניעות שהועלתה כלפי העותר, שעה שבהתכתבות עם המשיבות טען כי "אין ולא הייתה לנו התנגדות לביצוע ההפקעה של ה- 71 מ"ר" - השיב ב"כ העותר (ס' 24 לסיכומים), כי במישור העובדתי הוא מעולם לא חלק על כך שפורסמה הודעת הפקעה לגבי 71 מ"ר ואף היה מוכן למסור שטח זה "אלא שלאחר שב"כ העותר, הח"מ, בחן את הדברים הוא מצא כי אין זכות להפקעה - לא של 71 מ"ר מהחלקה ולא של 53 מ"ר ממנה, וזוהי עמדתו בעתירה". עוד נטען בסיכומים, כי אין בהעדר התנגדותו בזמנו להפקעה של 71 מ"ר כדי לייצר יש מאין זכות להפקיע ומכל מקום, מעולם לא הסכים להפקעה של 53 מ"ר וברי כי בקשר להפקעה זו עומדות בעינן כלל טענותיו.

דיון והכרעה

1. כאמור, העותר חולק הן על סמכות המשיבות להפקיע ולתפוס חלק כלשהו מחלקת העותר והן על היקף ההפקעה (ככל שקיימת סמכות להפקיע).
2. לאחר ששמעתי טענות הצדדים בעל פה ובכתב, אני מקבלת בעיקרה את עמדת המשיבות ומורה על דחיית העתירה מחמת מניעות, שיהוי ומעשה עשוי וכן, לגופה, על כל ראשיה.
3. לגופו של עניין סבורני, כי ההפקעה הראשונה והשניה, בשטח כולל של 124 מ"ר, נעשו מכוח התכניות החלות ובסמכות; וכי תוואי הדרך הוא בהתאם למפת המדידה האחרונה שנערכה על ידי המודד מטעם המשיבות ולפי רוחב דרך של 3 מ' ברחוב הצלע. אין כל מקום לקבוע, כמבוקש ע"י העותר, כאילו אין מקור סמכות להפקעה או ששטח ההפקעה עומד לכל היותר על 99 מ"ר. זאת, גם אם נפלו לאורך השנים טעויות במסמכים שונים אשר להיקפה של ההפקעה (השניה). אף לא מצאתי כי קיימת כל טעות בטבלת השטחים בתכנית 941 או בתשריט "מצב קיים" שבתכנית זו; או כי קיימת סתירה שיש צורך ליישבה, בין תשריט "מצב חדש" לבין טבלת השטחים בתכנית. ממילא גם אם יימצא לומר כי קיימת סתירה (ואיני סבורה כך) סבורני, כי טבלת השטחים מייצגת את המצב נאמנה והיא עדיפה.
4. להלן אפרט טעמיי. מהלך הדיון יהא כזה: תחילה "אקשור את הקצוות" ואשלים את קביעת התשתית העובדתית - התכנונית, אשר לשטח ההפקעה כפי שנקבע בתכנית 941. בתוך כך אדון בטענת העותר כי בתשריט "מצב חדש" של תכנית 941 הוקטן רוחב ההפקעה והוא משקף רוחב הפקעה של 2 מ' (ושטח הפקעה כולל של 99 מ"ר); וכי נפלה טעות בטבלת השטחים של תכנית 941 (שבה צוין שטח הפקעה של 124 מ"ר). לאחר מכן אדון בטענות הסף ולבסוף, גם במה שעוד נותר לדיון בקשר עם העתירה לגופה.
5. אזכיר כי בדרכי עד לכאן, כבר קבעתי דברים מספר על יסוד כל שבא לפניי בניהול ההליך וטענות הצדדים. לנוחות הקריאה, אקבץ כאן חלקם הנדרשים לדיון בשלב זה.
   ראשית וכפי שהסכים ב"כ העותר בדיון, הכיתוב "2 מ'" בתשריט "מצב חדש" של תכנית 941, מציין "קו בנין קומות עליונות" ולא את רוחב הדרך או רוחב ההפקעה.
   שנית, קבעתי כי העותר, שהיה מעורב ומיוצג בהליכי התכנון של תכנית 941, לא טען דבר כנגד תוקף ההפקעה הראשונה בשטח של 71 מ"ר והוא מקבל אותה כעובדה מוגמרת. כך גם בהתכתבות בין הצדדים טרם הגשת העתירה. כמו כן, העותר לא העלה כל טענה כנגד הסמכות להפקיע לפי תכנית 340 או 941. בנוסף, העותר היה מודע לכך ששטח ההפקעה לדרכים על יסוד תכנית 340 ולפי המובא כ"מצב קיים" בתכנית 941, הוא 124 מ"ר ובמסגרת ההתנגדות שהגיש לתכנית 941 טען כנגד כך וביקש להעמיד את שטח ההפקעה על 71 מ"ר בלבד. לפי החלטת הוועדה המחוזית ההתנגדות "התקבלה חלקית", בעניינים שצוינו בה במפורש (כגון לעניין קווי הבניין) ואילו התנגדותו בעניין שטח ההפקעה, נדחתה.

שטח ההפקעה לפי תכנית 941 הוא 124 מ"ר ואין סתירה בין מסמכי התכנית

1. כאמור, ב"כ העותר הסכים (בניגוד לטענתו בעתירה), כי בתשריט "מצב חדש" בתכנית 941 לא נקבע שרוחב ההפקעה הוא 2 מ' אלא סימון זה (2 מ') מתייחס לקו בניין של הקומות העליונות. אף על פי כן, עומד העותר על טענתו כי תשריט "מצב חדש" משקף הפקעה ברוחב של 2 מ' והפקעה בשטח כולל של 99 מ"ר מהחלקה. לטענתו, נפלה טעות בטבלת השטחים של תכנית 941 שבה רשום שטח של 124 מ"ר מהחלקה בייעוד "דרך" (ס' 3 לסיכומים) וככל שקיימת סמכות להפקיע, סבור העותר כי התשריט עדיף על טבלת השטחים.
2. מהו אפוא המצב התכנוני - האם תשריט "מצב חדש" של תכנית 941 משקף הפקעה ברוחב של 2 מ' (והפקעה בשטח 99 מ"ר) לצורך זכות הדרך ברח' הצלע? ובהמשך לכך, האם נפלה טעות בטבלת השטחים, שמשקפת הפקעה ברוחב של 3 מ' (והפקעה בשטח של 124 מ"ר)?
3. אזכיר כי במקור, בפניית העותר למשיבות ובעתירה, נסמכה טענת העותר כי התשריט משקף הפקעה של 2 מ' בעיקר על הסימון 2 מ' בתשריט המצב החדש. משטענה זו התפוגגה, נסמך העותר על הטענות הנלוות שנזכרו שם. נטען כי התנגדות העותר לתכנית 941 בקשר עם היקף ההפקעה התקבלה; כי ניתן לראות גם בעין בלתי מזוינת שסימון הדרך בתשריט "מצב חדש", הוקטן בהתאם; וניתן ללמוד שכך גם ממסמכים אחרים של המשיבות בתקופה שלאחר אישור תכנית 941 (ס' 8 לסיכומים). אין בטענות אלה ממש. אדון בהן כסדרן.
4. אשר להתנגדות העותר לתכנית 941 בקשר להיקף ההפקעה - לטענת העותר (בסיכומיו), לא הוכח ע"י המשיבות כי ההתנגדות נדחתה ולא צורפה על ידן כל החלטה לדחות את ההתנגדות (כך!) ועוד הוסיף, כי ככל שיש לבית המשפט ספק בעניין, מבוקש לזמן את אשת העותר המצהירה מטעמו אשר הייתה מעורבת בעניין, להעיד על התשובות שקיבלה מנציגי המשיבות כי שטח ההפקעה הוקטן ל- 99 מ"ר כמו גם את נציגי המשיבות (ה"ש לס' 3).
5. אין לטענת העותר, כי ההתנגדות בעניין שטח ההפקעה התקבלה על מה שתסמוך, והיא נדחית מכל וכל. הטענה אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים הקשורים להתנגדות כמפורט לעיל ואף נסתרת מהם ובוודאי שלא הוכחה. כאמור וכפי שקבעתי לעיל, מעיון בהחלטת הוועדה המחוזית (שלא צורפה לפניית העותר או לעתירה, אך צורפה ע"י המשיבות), עולה בברור כי התנגדות העותר בעניין שטח ההפקעה נדחתה. מקובלת עליי גם טענת המשיבות, כי תכנית 941 כפי שאושרה ופורסמה מעידה אף היא על דחיית ההתנגדות בקשר עם היקף ההפקעה; וכי משלא הגיש העותר עתירה מנהלית כנגד ההחלטה לאשר את התכנית תוך דחיית התנגדותו בעניין זה, הוא מושתק מלהעלות טענות באותו עניין כעת.
6. לא ברורה, אפוא, טענת העותר כי המשיבות לא הציגו אסמכתא לדחיית ההתנגדות בעניין. מעבר לטענה בעלמא מצד העותר (שנתמכה בתצהיר אשתו לעתירה), אשר מנוגדת בתכלית למסמך החלטת הוועדה המחוזית בהתנגדות, העותר לא הציג כל ראיה לטענתו שההתנגדות התקבלה. בוודאי שלא ראיה בעוצמה הנדרשת כדי לסלק מהדרך את ההחלטה המדברת בעד עצמה ואת דבר פרסומה של התכנית כפי שפורסמה (על טבלת השטחים שבה המציינת הפקעה בשטח של 124 מ"ר ועל תשריט "מצב קיים" המציין רוחב הפקעה של 3 מ'). אף לא הוצגה (מעבר לתצהיר כאמור) כל ראיה לטענה כי בעקבות התנגדות העותר לתכנית 941 הוועדה המחוזית הנחתה את הוועדה המקומית לבדוק את סוגיית היקף ההפקעה או אף לקיומו של מו"מ עם העירייה בעניין היקף ההפקעה ולסיכום הנטען בעניין זה (כאמור, נראה כי התקיים דין ודברים עם הוועדה המקומית בקשר עם קווי הבניין. ראו סעיף 37 לעיל ; ולהזכיר, בעניין זה, כאמור, ההתנגדות התקבלה).
7. האם, כטענת העותר, צומצם רוחב ההפקעה ל- 2 מ' בתשריט "מצב חדש" של תכנית 941? אני דוחה גם טענה זו, שאף היא לא הוכחה. לפי הטענה, מעיון בתשריט בעין בלתי מזוינת עולה כי שטח ההפקעה צומצם בהשוואה לתשריט "מצב קודם" שבו צוין רוחב הפקעה של 3 מ'. טענה מסוג זה, אין יכול העותר לבסס על סברת בא כוחו, בקיא ככל שיהיה בענייני תכנון. יתר על כן, העובדה שהעותר הגיש חוו"ד מודד מטעמו וטענה זו לא באה שם, מדברת בעד עצמה. גם לגופו של עניין, אינני סבורה כי זו המסקנה העולה מעיון בתשריטים בעין בלתי מזוינת. כפי שטענו המשיבות, מעיון בתשריטי התכנית (וגם בכל המסמכים האחרים), נראה בברור, כי תוואי הדרך רציף לכל אורך רח' הצלע ואינו קטן בתחום החלקה. מה גם שניכר כי אין בכך כל הגיון תכנוני, בוודאי בשים לב לכך שמדובר בחלקה פינתית בצומת מרכזי. למותר לציין, כי צמצום בשטח הדרך רק בתחום החלקה לא נראה אף במי משלוש מפות המדידה שערך המודד מטעם העותר וממילא לא תמך העותר טענה זו באמצעות המומחה מטעמו.
8. אוסיף כי משדחיתי את הטענה כי ההתנגדות בקשר לשטח ההפקעה התקבלה וקבעתי כי היא נדחתה, ממילא נשמטו גם רגליה של טענה זו, שכן על פי התזה שהציג העותר, עם קבלת ההתנגדות והסיכום עם העירייה בעניין זה, תוקן תשריט "מצב חדש"; ולשיטתו, בשל טעות, לא תוקנו גם תשריט "מצב קיים" וטבלת השטחים. הטענה לתיקון תשריט "מצב קיים" מהווה, אפוא, חלק בלתי נפרד מטענות העותר לקבלת ההתנגדות, ורוח החיים ניטלת ממנה עם דחייתי את הטענה.
9. לבסוף, מקובלת עלי גם טענת המשיבות, כי אין במסמכים השונים כנזכר לעיל (ראו הפירוט במסגרת טענות העותר), שבהם צוין ששטח ההפקעה הועמד על 99 מ"ר או על רוחב הפקעה של 2 מ' - כדי לבסס את טענות העותר בעניין זה. מדובר בטעות בפירוש הדין כפי שהוא לפי התכניות החלות (לפרשנות תכנית ומעמדה כדין, ראו ע"א 3213/97 נקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד נג(4) 625). נראה כי הטעות נובעת במידה רבה מפרשנות לא נכונה של ציון 2 מ' בתשריט שהתייחס לקווי הבניין, כאילו הוא מתייחס לרוחב ההפקעה (כמפורט לעיל). בכל מקרה, טעות זו אינה יכולה להצמיח לעותר זכויות שלא כדין על חשבון האינטרס הציבורי בהרחבת הדרך לפי התכניות החלות. אף אין בסמכות המשיבות או מי מהן כדי לוותר על זכות הדרך של הציבור שנקבעה בתכניות ובוודאי שלא על דרך אישור מפה טופוגרפית של מודד העותר וכיוצ"ב (ראו גם בהמשך דיון בטענת השיהוי).
10. סיכום הדברים ופועל יוצא של כל האמור הוא, אפוא, כי טענת העותר שלפיה התקבלה התנגדותו לתכנית 941 בקשר עם היקף ההפקעה - נדחית. נדחית גם טענתו כאילו בעקבות ההתנגדות (או בכלל) סוכם עם העירייה על הקטנת היקף ההפקעה; וכך אף הטענה שתשריט המצב החדש משקף הפקעה ברוחב של 2 מ', שלא הוכחה אף היא. אזכיר שוב כי טענתו המרכזית של העותר (בפנייתו למשיבה ובעתירה), כאילו ההפקעה הוקטנה לרוחב של 2 מ' בלבד הסתמכה על הסימון של 2 מ' המופיע בתשריט "מצב חדש" בתכנית 941, וטענה זו נשמטה לאחר שהוברר כי הסימון מתייחס לקווי הבניין.
11. שעה שדחיתי את הטענה כי בתשריט "מצב חדש" של תכנית 941 רוחב ההפקעה צומצם לכדי 2 מ', הרי שלא קיימת סתירה (כנטען) בין תשריט "מצב חדש" לבין טבלת השטחים של התכנית, שבה צוין כי במצב החדש שטח הפקעה הכולל הוא 124 מ"ר (המשקף גם לגישת העותר הפקעה ברוחב 3 מ' לצורך הדרך). ממילא לא הוכחה סתירה בין מסמכי תכנית 941 ואין מתעוררת כל שאלה אשר לפרשנות הוראותיה.
12. למעלה מן הדרוש ואם בכל זאת יימצא לומר כי קיימת סתירה בין מסמכי התכנית, סבורני כי בנסיבות העניין ולאור כל האמור, יש להעדיף את המלל הברור והמפורש בטבלת השטחים שמציין כי השטח להפקעה הוא 124 מ"ר, על פני התשריט (שאינו כולל כל מלל אלא לטענת העותר, שנדחתה, נראה בעין ששטח ההפקעה הוקטן). התשריט מלמד כאמור, על רצף ברוחב ההפקעה לאורך רח' הצלע (לעדיפות קביעת השטח המדוייק בטבלת השטחים על פני התשריט, ראו למשל, ע"א 7136/06 קופמן נ' לודמיר מיום 22/1/09. ראו גם הדיון בהמשך בפרמטרים מהם נגזרו נתוני הדרך מהתכניות החלות).
13. עתה לדיון בטענות הסף שהעלו המשיבות.

יש לדחות את העתירה על הסף

1. אני דוחה את טענת העותר כי המשיבות נעדרות סמכות להפקיע מכוח התכניות החלות על החלקה, תכנית 340 ותכנית 941 (ובכלל) כבר מחמת מניעות, שיהוי ומעשה עשוי.
2. כאמור, לאחר שהמשיבות דחו את טענות העותר לצמצום שטח ההפקעה, הוגשה העתירה ביום 9/8/21. אלא שבמסגרתה כופר העותר כליל בסמכות ההפקעה לפי תכנית 340 (ובכלל) וביחס למלוא שטח ההפקעה - הן לגבי ההפקעה הראשונה (71 מ"ר) והן לגבי ההפקעה השנייה (53 מ"ר). כבר קבעתי לעיל כי קודם לעתירה זו, לא כפר העותר בסמכות ההפקעה. אף נמצא כי ההפך הוא הנכון; העותר הכיר במפורש בתוקף ההפקעה הראשונה בשטח של 71 מ"ר מכוח תכנית 340. כך במסגרת ההתנגדות לתכנית 941 וכך גם בתכתובת שקדמה להגשת העתירה, לרבות באמצעות בא כוחו דהיום.
3. יוער כי בפניית העותר למשיבות אמנם צוין, כי אין בה כדי לגרוע מהאפשרות לטעון כנגד עצם הסמכות להפקיע ביחס להפקעה השנייה, אך לא הועלתה כל טענה בעניין ונטען רק כי רוחב ההפקעה על רחוב הצלע צ"ל 2 מ' (ולא 3 מ') והיקפה הכולל צ"ל 99 מ"ר (ולא 124 מ"ר). הכפירה בסמכות ההפקעה לפי התכניות החלות באה לראשונה בעתירה. ברי כי אין ב"שמירת הזכות" בעלמא (ואף זאת ביחס להפקעה השנייה בלבד) כדי להקים זכות שאינה קיימת לתקוף תכניות שאושרו לפי שנים ארוכות, והן בבחינת דין תקף ומחייב מזה שנים ארוכות.
4. כאמור, הכפירה בסמכות ההפקעה לפי תכנית 340 עומדת גם בניגוד להכרה המפורשת של העותר בהפקעה של 71 מ"ר במסגרת ההתנגדות לתכנית 941; ולהזכיר, העותר היה מיוצג במועד הרלבנטי. היא עומדת גם בניגוד להכרה בסמכות להפקיע מכוח התכניות החלות בהתכתבות העותר עם המשיבות במהלך השנים, לרבות באמצעות ב"כ העותר דהיום, כפי שפורט לעיל. כפי שציין בצדק ב"כ העותר, הטענות כנגד הסמכות להפקיע, הן אותן טענות ביחס לשתי ההפקעות ואם אמנם ייקבע כי אין סמכות להפקיע מכוח התכניות, יורד הדבר לשורש הסמכות ביחס לשתי ההפקעות. מטעם זה, כך הבהיר, ראה עצמו מחויב לתקוף את תוקפן של שתי ההפקעות, על אף שהעותר הסכים במפורש להפקעה הראשונה של 71 מ"ר (ועל כך, אין חולק). כך טען בסיכומים וכך גם בדיון. ב"כ העותר טען בדיון כי משנדרש למצב המשפטי ומשעמדתו היא כי לא ניתן להפקיע גם 71 מ"ר מכוח התכניות החלות, כעורך דינו של העותר עליו לטעון את טענות הכפירה גם לגבי ההפקעה הראשונה; שכן אם יודה משפטית בתוקפה של ההפקעה הראשונה, הטענות לחוסר הסמכות להפקיע אינן יכולות לעמוד גם כנגד ההפקעה השניה שנסמכת על אותן תכניות (עמ' 7 ש' 25-34 לפרוטוקול).
5. גם אם ניתן להבין את רצון העותר להילחם בהפקעה, לא ניתן לקבל להטוט משפטי זה. העותר אינו רשאי לשנות טעמו בשל חילופי ב"כ או בשל כך שפנה לעו"ד (בשנית) רק שנים ארוכות לאחר שהתכניות אושרו והפכו דין. העובדה שכך עשה אינה מקימה לו היתר לטעון טענות כנגד התכנית לעת שיחפוץ. החלפת ייצוג וטענות חדשות כפועל יוצא מכך אינן מאריכות מועדים, אינן "מוחקות" דבר קיומו של שיהוי ומעשה עשוי ואינן "מוחקות" את התנהלות העותר עד כה כאילו לא הייתה. החלפת ייצוג או נטילת ייצוג אינן מתחילות את ספירת המועדים מחדש ואינן מולידות זכות לתקוף את התכניות בחלוף עשרות שנים מעם אישורן לאחר שהפכו דין תקף (תכנית 340 בשנת 1979 ותכנית 941 בשנת 1996) כמו גם את הוראות ההפקעה וההפקעות שמכוחן. מה גם שהעותר הודה בתוקף ההפקעה הראשונה גם כשכבר היה מיוצג ע"י ב"כ דהיום (ראו פירוט ההתכתבות לעיל). אזכיר גם, כי ההפקעה הראשונה אף הסתיימה ברישום הערה בלשכת רישום המקרקעין לפני למעלה מעשרים שנים (ביום 6/6/10) וכשנה חלפה מעם ההודעה על ההפקעה השניה ורישום הערה בלשכת רישום המקרקעין (10/11/20). ודוק: הפגמים הנטענים לעניין סמכות ההפקעה אינם בקשר עם הודעות ההפקעה, כי אם בתכניות שמכוחן בוצעו ההפקעות. כפי שציין ב"כ העותר, פגמים טכניים שנפלו בעניין הודעת ההפקעה תוקנו (וממילא אינם מצדיקים את ביטול ההפקעה לנוכח הידיעה בפועל והאפשרות שניתנה לעותר לטעון ולפי תורת הבטלות היחסית).
6. למעשה, העותר מנוע מלטעון גם כנגד היקף ההפקעה על פי התכניות החלות, ויש לדחות גם את טענתו כי היקף ההפקעה עומד על 99 מ"ר בלבד, מחמת מניעות, שיהוי ומעשה עשוי. כפי שקבעתי לעיל, העותר הגיש התנגדות בעניין זה ממש לתכנית 941 והתנגדותו בעניין זה נדחתה. התכנית פורסמה כפי שהיא והעותר בחר שלא להגיש עתירה מנהלית כנגד כך.
7. ההלכה ביחס לשיהוי ידועה ואין מחלוקת אשר ליסודותיה המשפטיים. בקצרה אזכיר כי מבחן סף זה נסב על שני היבטים, שכל אחד מהם לבדו, עלול להביא לדחיית העתירה - שיהוי סובייקטיבי, שמתייחס להתנהלותו של העותר ומידת "האשם" בשיהוי; ושיהוי אובייקטיבי, שעניינו הנזק לאינטרס הציבורי (לרבות נזקים עקיפים) או לצדדים שלישיים קונקרטיים בשל הסתמכות על ההחלטה הנתקפת. מבחינת מדיניות משפטית, לשיהוי האובייקטיבי משקל רב יותר. הבחינה היא דו-שלבית ואם השיהוי מטה את הכף לדחיית העתירה, בוחנים גם את אינטרס ההגנה על שלטון החוק, שמא יש בו כדי להצדיק דיון בעתירה על אף השיהוי שדבק בה (ראו למשל: עע"מ 867/11 עיריית תל אביב נ' איי.בי. סי ניהול ואחזקה בע"מ; דפנה ברק ארז, משפט מינהלי משפט מינהלי דיוני כרך ד' (התשע"ו-2017), 355 ואילך).
8. יסודות השיהוי מתקיימים בענייננו ביחס לשתי ההפקעות. השיהוי יפה הן כנגד הטענות להעדר סמכות להפקיע מכוח התכניות החלות והן בעניין היקף ההפקעה, שעומד לפיהן על 124 מ"ר ורוחב ההפקעה על רחוב הצלע על 3 מ'. כעולה מן האמור, נפל שיהוי סובייקטיבי מובהק בהתנהלות העותר. חל גם שיהוי אובייקטיבי מובהק שעה שמבוקש לתקוף את הוראות התכניות שאושרו לפני עשרות שנים; ואף הובהר היטב הנזק לאינטרס הציבורי אילו תתקבלנה הטענות ותבוטל או תצומצם זכות הדרך, כמפורט בטענות המשיבות המקובלות עלי גם בעניין זה. אציין כי בתגובה הוצגו תמונות שמלמדות בברור על עוצמתו של האינטרס הציבורי בהפקעה ובהיקפה תוך שרוחב ההפקעה על רח' הצלע הוא כפי שנקבע (3 מ') ועל הסתמכות המשיבות. אין כל ממש בטענה שהצורך הציבורי בהפקעה או הנזק במובן הרלבנטי לשיהוי האובייקטיבי לא הוכח, והיא נדחית. בניגוד לנטען, הרשות אינה צריכה להציג חוות דעת כדי להוכיח זאת. ממילא גם עסקינן בתכנון התקף. ואזכיר שוב את פסק הדין בעניין חלקה 39 הסמוכה. בנסיבות כאמור, לא מצאתי שנפל כל פגם בתכניות (ובכלל) שיש בו כדי להצדיק את הדיון בעתירה על אף השיהוי הכבד שדבק בה.
9. אני דוחה את טענות העותר כאילו לא היה עליו להגיש עתירה כנגד תכנית 941 כפי שאושרה ופורסמה. כאמור, לטענת העותר (שנדחתה) בתשריט "מצב קיים" ובעיקר בטבלת השטחים בתכנית המאושרת שבה צוין שטח הפקעה של 124 מ"ר במצב החדש, נפלה טעות. נטען כי העותר סבר שאין צורך לעתור כנגד הטעות שכן ביום 15/5/2001 אושרה ע"י המשיבות מפה טופוגרפית שבה צוינה הפקעה של 99 מ"ר ברוחב של 2 מ' ומכאן נחה דעתו שניתן להסתפק בכך במצב הדברים הקיים; ואילו עתירה שתוגש כנגד כך היום, תהא נגועה בשיהוי (ראו ס' 56 לעתירה). הטענה כאילו העותר נמנע מהגשת עתירה בשל אישור המפה הטופוגרפית במאי 2001, קלושה ונדחית כבר מן הטעם שתכנית 941 פורסמה למתן תוקף במרץ 1996, כחמש שנים לפני אישור המפה הטופוגרפית. עתירה כנגד אישור תכנית 941 צריך היה להגיש כדין בסמוך לאחר אישורה. ממילא אין לטענה על מה שתסמוך משקבעתי כי ההתנגדות בהקשר הרלבנטי נדחתה (ואני אף סבורה כי לא נפלה כל סתירה או טעות במסמכי התכנית). ועוד - גם אילו סברתי שלא חל שיהוי סובייקטיבי, הרי שנפל שיהוי אובייקטיבי משמעותי וניכר בהעלאת טענות במסגרת עתירה זו, שיש בו, כשלעצמו, כדי להורות על דחיית העתירה על הסף. למותר לציין כי עתירות כנגד תכניות שאושרו אשר מוגשות בשיהוי כאמור, נדחות תדיר על ידי בית המשפט כבר מטעם זה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשנים ארוכות [ראו למשל: עע"מ 7759/06 יאסו נ' ועדת הערר מחוז ת"א מיום 10/12/08; עת"מ 41499-03-15 בגדדי שבילי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ת"א מיום 14/1/16; עת"מ 53323-07-17 דחוח נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מיום 28/5/19 שערעור עליו נדחו תוך אישורו בעע"מ 4596/19; החלטתי בעת"מ 16382-08-20 זכאי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ת"א, פסקה 70 ואילך והפסיקה שם; ועת"מ 21054-10-20 מימון נ' הוועדה המחוזית ת"א, שערעור עליו נדחה בעע"מ 7373/21 מיום 13/6/22). בענייננו, נוכח חשיבותה הברורה של ההפקעה ואינטרס המשיבות והציבור בהסתמכות על התכנון באזור, אף יפים הדברים ביתר שאת.
10. לשלמות התמונה אזכיר כי קושי עובדתי נוסף עומד לפני העותר בטענתו הנ"ל, שכן כלל לא הוכח שהמפה הטופוגרפית משנת 2001 אכן אושרה ע"י המשיבות. כפי שהזכרתי לעיל, הצדדים חלוקים בעניין זה. דעתי נוטה לקבל את טענת המשיבות כי אין מדובר באישור המפה אלא באישור דבר קבלתה, אך לא ראיתי להכריע בכך לנוכח רוחב היריעה שכבר נפרשה ומשעה שלא על כך קם ונופל העניין. השיהוי הסובייקטיבי מבוסס היטב גם אם אניח לצורך העניין שהמפה הטופוגרפית אושרה בשנת 2001 כנטען (ראו למשל הצגת השתלשלות האירועים בטיעוני המשיבות בקשר להגשת הבקשות השונות מטעם העותר בסעיף 56 לעיל); ובעיקר, חל שיהוי אובייקטיבי משמעותי שמטה את הכף לדחיית העתירה, כאמור.
11. אני דוחה גם את הטענה כי נושא השיהוי אינו רלבנטי שכן מדובר בשאלה פרשנית לנוכח סתירה בין מסמכי התכנית. זו טענה מתחכמת המבקשת להלביש את הטענות כנגד התכנית בכסות של שאלה פרשנית, בניסיון לחמוק מציפורני השיהוי הניכר; כאילו יש בכך כדי לפטור את העותר מלעתור, לכל הפחות, כנגד הוראות תכנית 941 סמוך לאישורה, הן ביחס לסמכות להפקיע בכלל והן ביחס להיקף ההפקעה והסתירה הנטענת בין התשריט לבין טבלת השטחים (סתירה שקבעתי כי אינה קיימת). מכל מקום, גם לגופו של עניין וככל שקיימת שאלה פרשנית או סתירה בין מסמכי התכנית סבורני, כאמור, כי הפרשנות הנכונה היא כעמדת המשיבים. יתר על כן, טיעון העותר אינו קוהרנטי, שכן העותר הציב שאלה פרשנית זו כשאלה שניה בלבד וטען כי תחילה יש לבחון אם כלל קיימת בתכנון התקף הוראת הפקעה שחלה על החלקה לטובת הדרך.
12. סיכומם של דברים: אני מורה על דחיית העתירה על הסף מחמת שיהוי ומניעות. על מנת להפיס את הדעת ושלא יימצא חסר, אתייחס גם לגופם של דברים.

יש לדחות את העתירה גם לגופה

1. אני סבורה כעמדת המשיבות, כי ההפקעה הראשונה והשניה, בשטח כולל של 124 מ"ר, נעשו בסמכות מכוח התכניות החלות; וכי תוואי הדרך הוא בהתאם למפת המדידה האחרונה שנערכה על ידי המודד מטעם המשיבות ולפי רוחב דרך של 3 מ' ברחוב הצלע, אשר לא נסתרה.
2. לטענת העותר, אין סמכות להפקיע ללא אישור הוועדה המחוזית לפי תכנית 340 (27/12/79) שכן הסמכות שם הוגבלה ל- 20 שנים מיום אישור התכנית ואילו תכנית 941 אינה כוללת, לפי הטענה, הוראת הפקעה. אני דוחה טענה זו. ההפקעה הראשונה בוצעה בטווח של 20 השנים. פורסמו הודעות לפי סעיפים 5 ו- 9 ונרשמה הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין כבר בשנת 1992 ואין בכך שהודעת ההקניה לפי סעיף 19 פורסמה "רק" בשנת 2006 כדי לפגוע באקט ההפקעה שבוצע שנים קודם לכן. מעבר לכך, ביחס לשתי ההפקעות, סעיף 171 לתכנית קובע כי הוועדה המחוזית רשאית להאריך את המועד לביצוע ההפקעה מעבר ל- 20 שנים. לא נקבע שם כיצד יינתן אישור הוועדה המחוזית וסבורני, כעמדת המשיבות, כי אישור באמצעות אישור תכנית חדשה ומאוחרת - כאן, תכנית 941 שאושרה בשנת 96 וטרם שחלפו 20 השנים - שבה מופיע שטח ההפקעה של 124 מ"ר, מהווה אישור להארכת התקופה כנדרש. אם בכלל, צריך היה לעתור כנגד כך בסמוך לאחר אישור תכנית 941. בנוסף, גם זאת ביחס לשתי ההפקעות, תכנית 941 היא מקור סמכות נוסף להפקעות לצורך הדרכים שבנדון. זאת, בין כמקור עצמאי מכוח סעיף 9 לתכנית, שקובע כי שטחים המיועדים לצרכי ציבור יירשמו על שם העירייה (ואיני סבורה כי יש להגביל את ההוראה רק לשטחים שמשתתפים באיחוד וחלוקה אלא היא חלה על כל השטחים הנ"ל שבתחום הקו הכחול); והן משום שתכנית 941 מהווה תכנית לשינוי תכנית 340 ושואבת משם את ההוראות בדבר סמכות ההפקעה לצורך דרכים (ראו גם עע"מ 5158/14 חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ נ' עיריית חולון מיום 29/10/17, פסקאות 36-38).
3. אשר להיקף ההפקעה (124 מ"ר) ורוחב זכות הדרך על רחוב הצלע (3 מ') - הן תכנית 340 והן תכנית 941 קובעות כי שטח ההפקעה הוא 124 מ"ר. אכן בתכנית 340 לא צוין שטח במטרים ולא צוין במטרים גם רוחב ההפקעה. עם זאת, נחה דעתי כי כעמדת המשיבות והמודד מטעמן היא כוללת פרמטרים רבים שמאפשרים גזירת השטח (גם אם נדרש לבצע מדידה לצורך כך. ראו סעיף 32 לעיל), בוודאי לאור התכניות הנוספות שאושרו לפניה ולאחריה. ממילא גם, כאמור, תכנית 941 מהווה מקור מספק לסמכות ההפקעה.
4. כך, תכנית 340 כוללת גם תשריט וגם תשריט רוזטות שממנו עולה כי זכות הדרך לכל אורך רח' הצלע היא 12 מ'. זאת, כאשר רוחב הדרך הקיימת הוא 6 מ' וקביעת ההפקעות בתכניות שלאחריה נעשתה לפי הפקעה שווה בשני צדי הדרך, 3 מ' לכל צד. כן נקבע בסעיף 119 רדיוס סיבוב של 8 מ' בפרשת שתי דרכים. כאמור, בתשריטים של 340 ו- 941 תוואי הדרך רציף והמשכי ואינו מצטמצם באזור החלקה שכאמור היא בצומת דרכים חשוב, והטענה לצמצום רוחב זכות הדרך בתשריט 941 בשטח החלקה לא נתמכה גם ע"י המודד מטעם העותר. גם תכנית 204 קבעה את רוחב זכות הדרך ברחוב הצלע על 3 מ', ואף שאינה חלה על החלקה, היא משמשת לצורך פרשנותה ומבססת את ההיגיון התכנוני.
5. אין לקבל את הטענה שלא ניתן לקבוע את היקף ההפקעה בשל כך שתשריט תכנית 340 נערך באופן ידני ובקנ"מ של 1:5,000 ואת הטענה כי בשל כך לא ניתן להפקיע על יסוד תכנית 340. כאמור, ניתן לגזור את כל הדרוש מהתכנית. ממילא גם העותר לא תמך טענתו המוקשית הנ"ל באסמכתאות רלבנטיות. זהו קנ"מ מקובל בתכניות הישנות (למשל בג"ץ 8077/14 עיריית יוקנעם נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה); וקשה להלום כי ייקבע שלא ניתן לבצע הפקעות מכוח תכניות אלה. כך למשל, רק לאחרונה, בפסק דין מיום 21/2/22 בע"א 1359/20 תייר נ' עיריית תל אביב, אישר בית המשפט העליון תפישת חזקה בשטח שהופקע מכוח תכנית הכוללת תשריט ידני בקנה מידה של 1:5,000 משנת 1958.
6. מכל המקובץ, העתירה נדחית גם לגופה. היקף ההפקעה הוא 124 מ"ר ורוחב ההפקעה על רחוב הצלע הוא 3 מ' כפי שנקבע במפת המדידה האחרונה מטעם המשיבות, שלא נסתרה.
7. לא מצאתי ממש גם ביתר טענות העותר, אף אם לא פורטו במפורש והן נדחות (ובהקשר זה אעיר כי גם הסיכומים שנקצבו ביד נדיבה ונוצלו בצפיפות לא הועילו במיקוד המחלוקות שעה שהעותר ציין כי הדברים באים בנוסף לעתירה, שמחזיקה 48 עמ' ללא נספחים).
8. נוכח קביעותיי לעיל שהובילו לדחיית העתירה ואף שהתייחסתי במהלך הדיון להיבטים מסוימים של העניין, לא ראיתי להתעכב גם על הטענה שיש לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב בהתנהלות העותר. התייתר גם הצורך לדון בבקשות להוספת ראיות. ממילא גם הצדדים התייחסו להן; ולגופו של עניין, אין בראיות אלה כדי לשנות מן ההכרעה. אציין עם זאת, כפי שעולה כבר מההתכתבות שבין הצדדים קודם לעתירה (ס' 15-16), כי העותר הודה למעשה בכך שחלק מהבנוי הינו ללא היתר ומצוי בתחום הדרך אף מחוץ לחלקה. גם בדיון הקפיד בא כוחו שלא לומר כי כל בנוי בהיתר (עמ' 2 ש' 27-28) והחריגה של הבנוי מתחום החלקה ניכרת גם בתשריטים שערך המודד מטעם העותר (ראו למשל המפה השניה, שהובאה בגוף התגובה בס' 132; והמפה השלישית נספח 14, לתגובת המשיבות). לא ברורה על כן, תרעומת העותר בהעלאת טענה זו מצד המשיבות. אף נדמה כי יטיב לעשות אם יפעל בשיתוף פעולה עם המשיבות לפינוי השטח על מנת לאפשר הרחבת זכות הדרך בהקדם גם אם קיימת מחלוקת בעניין הפיצוי (ובעתירה ובדיון נטען לא אחת שטרם שולם פיצוי) ויברר את טענותיו בקשר לפיצוי ככל שיש כאלה, במסלול המתאים לכך בדין מבלי לעכב את הפינוי.
9. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף ולגופה.
   לאור התוצאה ובשים לב להיקף ההשקעה שנדרשו לה המשיבות ומשבחר העותר לכפור בנסיבות העניין גם בעצם הסמכות להפקיע ואף ביחס להפקעה הראשונה וקלישות הטענה במכלול הנסיבות כמפורט; ולאחר שגם הבאתי בחשבון את העניין שבו מדובר וכלל הנסיבות לרבות הטעויות שנפלו אצל המשיבות, אני מחייבת את העותר בהוצאות בסך של 50,000 ₪.

המזכירות תדוור לצדדים

ניתן היום, י"ד אב תשפ"ב, 11 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.