בימ"ש מחוזי חיפה, השופט חננאל שרעבי: פס"ד בבקשת רשות ערעור על החלטה לא להתיר לאב לקחת את ילדיו לחוות דעת פסיכיאטרית (רמ"ש 20593-05-22 )

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הילה גורביץ עובדיה) מיום 1.5.22 בתיק 70479-02-19 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה) במסגרתה קבעה כי המבקש יוכל להיוועץ בפסיכיאטר ילדים ללא נוכחות הקטינים וללא אבחון, והכל כפי שיפורט להלן.

רקע בזעיר אנפין

2. המבקש (להלן גם: "האב") והמשיבה (להלן גם: "האם") יהודים אשר נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2005, ומנישואיהם נולדו שני הקטינים.

3. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו בשנת 2016 והתגרשו בשנת 2017. הקטינים היו מצויים במשמורת משותפת של הצדדים. בין הצדדים התגלעו סכסוכים קשים באשר לחינוך ולטיפול בבריאותם של הקטינים, והם שקועים בהתדיינויות משפטיות מרובות בנושאים אלו.

4. שני הקטינים מתמודדים עם קשיים ומטופלים תרופתית בשל כך. הקטין מאובחן על הרצף האוטיסטי והקטינה מתמודדת עם קשיים נפשיים ורגשיים על רקע חרדה ודיכאון.

5. המבקש מיאן להשלים עם אבחון הקטינים כאמור לעיל, וביום 24.6.2021 הגיש "בקשה למתן הוראות" בתיק קמא (בקשה מס' 70), במסגרתה ביקש לקחת את הקטינים להתייעצות אצל פסיכיאטר מטעמו, מומחה בתחום פסיכיאטרית ילדים ונוער.

6. ביום 5.7.2021 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה 70, לפיה "... המבקש יפרט זהות הגורם ומהו תחומו של אותו גורם אליו האב מבקש לקחת את הקטינים ולשם מה".

7. ביום 8.7.2021 ומשלא מילא המבקש אחר ההחלטה מיום 5.7.2021, דחה בית משפט קמא את הבקשה הנ"ל.

8. ביום 20.3.2022 הגיש המבקש "תגובה להחלטת בית המשפט מיום 5.7.21 בבקשה 70", במסגרתה פירט את זהות המומחה המבוקש ותחומי התמחותו, וכן הסביר את מטרת הייעוץ: לדבריו, הקטין אובחן כאוטיסט על ידי "מכרה מטעם המשיבה" שעה ששני מומחי בית משפט שללו אבחנה זו; ואילו הקטינה אובחנה "באבחנה קלת ערך" שאינה מצדיקה, כך לגרסת המבקש, טיפול יום במרפאה פסיכיאטרית לילדים וטיפול תרופתי שהקטינה מקבלת.

המבקש חזר על בקשתו להתיר לו לקחת את הקטינים לייעוץ אצל המומחה.

9. ביום 21.3.22 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשה, במסגרתה נקבע כי הדיון בבקשה 70 הסתיים, ואם עומד המבקש על בקשתו, אזי עליו להגיש בקשה חדשה נפרדת, כנדרש על פי התקנות.

10. ביום 24.4.2022 הגיש המבקש בקשה חדשה בתיק קמא (בקשה 83) שכותרתה "בקשה לקחת את הילדים ליעוץ אצל מומחה רפואי מטעם המבקש". במסגרת הבקשה פירט את זהות המומחה המבוקש תחומי התמחותו, וחזר למעשה על נימוקיו כפי שפורטו בבקשה 70.

11. בהחלטתו מיום 25.4.22, הורה בית המשפט קמא על העברת הבקשה למשיבה, לאפוטרופוס לדין ולעו"ס חוק נוער – אשר התבקשו להגיש עמדותיהם למבוקש בבקשה.

12. ביום 28.4.22 התקבלה עמדת עו"ס לסדרי דין (להלן: "התסקיר"), אשר הסבירה כי אמנם בית המשפט ביקש את עמדת עו"ס חוק הנוער, אולם העניין מצוי תחת סמכותה של עו"ס לסדרי דין, ומכאן נתנה תגובתה, אשר תמציתה כדלקמן:

המומחה ששמו צוין בבקשה, ד"ר אלן פלשמן, הוא מומחה בפסיכיאטריית ילדים ומתבגרים;

העו"ס לסדרי דין שוחחה בעניין עם המשיבה, ששיתפה כי לא מתנגדת לבקשה; המשיבה ציינה כי "מאד חשוב שהמומחה יקבל את כל הדוחות על שני הילדים כדי לקבל את כל התמונה";

עו"ס לחוק הנוער שיתפה, כי אין צורך למנוע מאב לקחת את ילדיו לצורך קבלת חוות דעת רופא מומחה, כאשר האם שותפה לתהליך;

לאור כל האמור לעיל, עמדת עו"ס לסדרי דין היתה הסכמה לבקשת המבקש, כל עוד חל שיתוף פעולה עם המשיבה, ושהרופא המומחה יקבל דוחות מעודכנים מהמסגרות בהן שוהים הקטינים כיום, וכן יקבל את כל הדוחות הקודמים בעניין הקטינים.

13. בו ביום, 28.4.22, ניתנה החלטת בית המשפט קמא, כדלקמן (להלן: "ההחלטה הראשונה"):

"מעמדה זו עולה כי לכאורה קיימת הסכמה מצד שני ההורים וגורמי הטיפול שבהליכים שבפני לבקשת האב.

משניתנה הסכמת שני ההורים והיעוץ עתיד להיערך בשיתוף פעולה ביניהם, איני סבורה שיש להמתין לעמדת האפוטרופוס לדין ואני נעתרת לבקשה ובלבד שהאב ימסור לאם את פרטי ההתקשרות עם המומחה ומועד הייעוץ שייקבע על מנת שההפניה יעשו בשיתוף פעולה עם שני ההורים.

המזכירות תמציא לצדדים, לעו"ס לסדרי דין, לעו"ס חוק נוער ולאפוטרופוס לדין".

14. עוד באותו יום, 28.4.22, הגישה המשיבה את תשובתה לבקשה קמא, במסגרתה התנגדה לבקשה וטענה כדלקמן:

העו"ס ששוחחה עמה הציגה בפני המשיבה עובדה, כי בית משפט קמא החליט כי על הקטינים לעבור חוות דעת פסיכיאטרית, ועמדתה התבקשה. לכן השיבה כי מול המומחה צריכים להיות מונחים כל המסמכים.

באשר לקטין – יש לבדוק את מטרת עריכת חוות הדעת. אבחון אוטיזם או הערכת מטופל כלוקה בו, לא יכול להיעשות על ידי פסיכיאטר בלבד אלא בשיתוף מספר אנשי מקצוע, לרבות פסיכיאטר. הערכה כזו אורכת מספר מפגשים ודורשת מבחנים רבים; אין להעמיס על הקטין, בעת הזו שהוצא מביתו למסגרת חוץ ביתית ומצבו לא יציב.

באשר לקטינה – לא ברור מדוע מתבקשת הערכה נוספת, שכן הקטינה נמצאת מזה ארבעה חודשים בטיפול יום בבית החולים בחדרה, במחלקה הפסיכיאטרית. ספק אם נדרשת בדיקה פסיכיאטרית נוספת, אולם ככל שכך יוחלט, המשיבה מבקשת כי בית משפט קמא יסמיך את האפוטרופוס לדין להעביר למומחה מסמכים רפואיים, או ליתן החלטה לפיה המומחה יהיה רשאי לקבל מידע ואף לשוחח עם הצוות הרפואי המטפל בקטינה.

15. ביום 2.5.22 ניתנה ההחלטה קמא, כהאי לישנא:

"מעמדה זו עולה כי האם לא נתנה הסכמתה לאיבחון. אלא שהאב בבקשתו עתר לקביעת פגישת ייעוץ - ולא לעריכת אבחון עבור הקטינים.

על כן אני נעתרת לבקשת האב כך שאני מתירה בשלב זה פגישת יעוץ של שני ההורים עם ד"ר פלשמן (ראו סעיף 5 לבקשה מספר 83).

מדובר בפגישת יעוץ שאינה אבחון ואינה מתקיימת בנוכחות הקטינים. לפגישה זו יגיעו שני ההורים עם כל המסמכים שבדעתם להציג בפני המומחה.

לאחר שיתקבל סיכום היעוץ, יוכל כל צד להגיש בקשתו/עמדתו.

המזכירות תמציא לצדדים ולאפוטרופוס לדין".

בגין החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

16. להלן טענות המבקש בתמצית:

א. בית המשפט קמא שינה את ההחלטה הראשונה בתיתו את ההחלטה קמא, מבלי לתת למבקש כל אפשרות להתייחס לאפשרות לשנות את ההחלטה (טרם שינויה), וללא שינוי נסיבות מהותי – דבר אשר מנוגד לפסיקה (עמ"ש (חי') 9628-01-14).

ב. נוסח הבקשה קמא ברור ומפורש, לפיו ביקש לקחת את הקטינים לייעוץ אצל מומחה מטעמו. לפי מהות הבקשה, ההיגיון והשכל הישר ואף מקריאת ההחלטה הראשונה, דין ההחלטה קמא להתבטל; המבקש לא זקוק לאישור המותב קמא על מנת להתייעץ עם רופאים מטעמו בעצמו, אלא נזקק לאישור שיפוטי רק לצורך הבאת הקטינים לייעוץ זה; המותב קמא לא מוסמך לקבוע או לערוך הבחנה בין "ייעוץ" לבין "אבחון", מה גם שהבחנה זו שגויה היות שזו סוגיה הנתונה לשיקול דעת המומחה.

ג. המשיבה מקבלת כסף מהמדינה כתוצאה מאבחנות הקטינים, על סמך האבחונים שהמבקש טוען כי סותר את מסקנות מומחי בית המשפט. די בכך על מנת להצדיק את לקיחת הקטינים למומחה מטעם המבקש.

שני הקטינים מולעטים במנות מוגברות של תרופות פסיכיאטריות, במינונים גבוהים יחסית, בניגוד לחוות דעת מומחי בית המשפט וללא חוות דעת שניה, בניגוד לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.

ד. ההחלטה קמא לא מנומקת כלל – ולמצער לא מנומקת כראוי, בניגוד לחובת ההנמקה הקבועה בדין ובהלכה הפסוקה. חובה על הערכאה קמא לנמק את החלטותיה, על מנת שהצדדים יבינו על מה מבוססת ההחלטה וכן על מנת לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה – מה שלא נעשה במקרה דנן.

ה. קיימת סתירה בין שתי ההחלטות, אשר מהווה "דיבור בשני קולות" מטעם בית משפט קמא, מה שפוגע באמון הציבור במערכת השיפוטית ואיננו רצוי.

כמו כן, ההחלטה קמא מנוגדת לתסקיר, בניגוד למצב הרווח בבתי משפט לענייני משפחה, בו תסקירי הרווחה מתקבלים ועמדת הרווחה מקובלת על המותבים.

טענות המשיבים בתשובתם לבקשת רשות הערעור

17. בהחלטתי מיום 11.5.22, ביקשתי הן את תשובת המשיבה והן את תשובת האפוטרופוס לדין של הקטינים, לבקשת רשות הערעור דנן.

18. בתגובתה, אשר הוגשה ביום 25.5.22, טענה המשיבה כדלקמן:

א. המבקש לא עדכן את בית המשפט, כי האפוטרופסות על הקטינים בענייני בריאות וחינוך ניתנה למשיבה באופן בלעדי, בהחלטת בית המשפט קמא מיום 9.9.21 (בתיק א"פ 11985-11-18, צורפה לתגובת המשיבה).

ב. ההחלטה הנ"ל בעניין האפוטרופסות, מלמדת על ההידרדרות במצב הקטינים ועל כך שהמבקש לא מקבל את מצבם הרפואי של ילדיו. אין למבקש בוחן מציאות לגבי הקטינים ומצבם – ג. מאובחן כאוטיסט ומתמודד עם בעיות פסיכיאטריות, ו-ד. פגועה נפשית ומטופלת באשפוז יום פסיכיאטרי מזה תקופה. המבקש נוהג בהכחשה לגבי מצבם זה.

ג. נשאלת השאלה היכן צרכי הקטינים, ועד מתי יראה בית המשפט את צרכי ההורה, המבקש, על פני צרכי הקטינים ויתחשב בהם.

ד. עקב הידרדרות במצב הקטינים, נפתח לפני כחודשיים הליך צב"נ ונזקקות. במסגרת ההליך, ביקש המבקש "להוכיח את עצמו מחדש" אולם חרף זאת, לא השיב את הקטין למסגרת החוץ-ביתית בה הושם במסגרת הליך הצב"ן, והשבתו התאפשרה רק לאחר התערבות המשטרה. על כן, אין לאפשר למבקש לקחת את הקטין לביקור או בדיקה רפואית, שאז קיים סיכוי לא נמוך כי המבקש לא ישיב את הקטין למסגרת.

ה. המשיבה מסכימה כי המבקש יפנה למומחה לצורך ייעוץ (ולא אבחון), בשלב הראשון באמצעות מסירת מסמכים למומחה, כאמור בהחלטה קמא, באמצעות הן המבקש והן המשיבה. לאחר מכן וככל שהמומחה יחליט, יובאו אליו הקטינים לבדיקה על ידי המשיבה.

בכל הנוגע לעמדת המשיבה באשר לעריכת אבחונים לקטינים, חזרה המשיבה על טענותיה שהובאו בתגובתה בתיק קמא (ראו סעיף 14 לעיל).

19. בתגובתו, אשר הוגשה ביום 26.5.22, טען האפוטרופוס לדין כדלקמן:

א. הקטינים סבלו רבות מחילוקי דעות שהתגלעו בין הוריהם, המבקש והמשיבה, והדבר לא קידם את טובת הקטינים.

ב. המבקש לא הביא ראשית ראיה לקיומו של צורך כלשהו בביצוע בדיקות ו/או אבחונים נוספים בעניינם של הקטינים.

ג. קיים חשש שאם הקטינים יילקחו לייעוץ אצל גורמים נוספים, הדבר עלול להביא בסופו של דבר לשיתוק נוסף בקידום טובת הקטינים.

בית משפט קמא צדק בהחלטתו קמא, להתיר בשלב זה פגישת ייעוץ של שני ההורים אצל המומחה.

דיון והכרעה

20. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור באופן שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

להלן אנמק החלטתי.

21. מקריאת הבקשה בתיק קמא, סבורני כי נוסח הבקשה קמא היה בהיר וברור. מלכתחילה בקשת המבקש נוסחה כך שניתן להבין כי הוא מעוניין בלקיחתם לפגישת הייעוץ אצל המומחה, ולא בעריכת ייעוץ בהיעדרם.

22. ודוק – בתיק קמא התבקשו תגובות הצדדים (המשיבה/האם; האפוטרופוס לדין; העו"ס).

בתגובתה בתיק קמא (בתסקיר), העו"ס לסדרי איזכרה את עמדתה של העו"ס לחוק הנוער, כי אין צורך למנוע מאב לקחת את ילדיו לצורך קבלת חוות דעת רופא מומחה, כאשר האם שותפה לתהליך. עוד נמסר בתגובתה, כי המשיבה מביעה הסכמתה לבקשת המבקש.

בעקבות האמור בתסקיר, ניתנה ההחלטה הראשונה בתיק קמא, במסגרתה אף נקבע כי תגובת האפוטרופוס לדין מתייתרת, נוכח הסכמת הצדדים למבוקש – ובקשת המבקש התקבלה.

23. בו ביום, המשיבה הגישה תגובה אשר במסגרתה הביעה התנגדות לבקשת המבקש. בעקבות תגובתה זו, ניתנה ההחלטה קמא, נשוא בקשת רשות הערעור דנן. אולם ההחלטה קמא ניתנה מבלי שניתנה למבקש הזדמנות להביע עמדתו לאפשרות שינוי ההחלטה הראשונה – בטרם זו תשתנה.

24. לא זו אף זו – ההחלטה קמא ניתנה אף מבלי שנשמעה עמדת האפוטרופוס לדין כלל. אמנם, שמיעת עמדת האפוטרופוס לדין התייתרה במועד מתן ההחלטה הראשונה – אך משהובעה התנגדות המשיבה, כלום היה צריך בית משפט קמא להורות על קבלת תגובת האפוטרופוס לדין? סבורני כי כך היה צריך לנהוג, וכך נהג בית משפט זה, בהפנותו את בקשת רשות הערעור דנן, לתגובת הן המשיבה והן האפוטרופוס לדין.

25. לגופם של דברים – אני ער לטענות המשיבה בתגובתה, לעניין האבחונים שנעשו לקטינים והאבחנות שנקבעו להם. יחד עם זה סבורני כי יש לאפשר למבקש, לקחת את הקטינים לבדיקה המבוקשת, שכן לא מצאתי טעם מבוסס למנוע זאת ממנו.

זו גם עמדתה של העו"ס לחוק הנוער (ראה סעיף 12 לעיל), וכידוע לעמדת גורמי הטיפול יש משקל לא מבוטל.

בכל הקשור לעמדת המשיבה, לפיה המבקש מכחיש את מצבם ולא מוכן "לקבל את הדין", אין בה כשלעצמה למנוע בדיקה כאמור של הקטינים על ידי האב, שניתן להניח לזכותו כי אוהב את ילדיו.

בנוסף – לא ניתן לשלול מניה וביה את עמדת המבקש לעניין מצבם של הקטינים (או להתעלם הימנה) ויש ליתן לו ההזדמנות לקחת אותם לבדיקת יעוץ על ידי מומחה מטעמו.

26. בנדון לא שוכנעתי מנימוקי האפוטרופוס לדין בתגובתו (המצוינים לעיל). לא מצאתי ביסוס מספיק לחששו בדבר "שיתוק נוסף בקידום טובת הקטינים", כלשונו, במידה שיעברו בדיקת יעוץ אצל מומחה מטעם האב.

27. לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשת המבקש ומורה כי יוכל לקחת הקטינים לבדיקת יעוץ אצל מומחה מטעמו (אשר פרטיו מופיעים בבקשה 83 בתיק קמא, מיום 24.4.2022).

הבדיקה תיערך בתנאים כדלקמן:

א. המפגש אצל המומחה יהיה בנוכחות המשיבה (היא האפוטרופוס הבלעדית לענייני בריאות);

ב. מיד בתום המפגש הקטינים יוחזרו למקום שהייתם הנוכחי (בית/מסגרת חוץ ביתית);

ג. ככל שיידרש (על ידי המומחה) פגישת המשך עם הקטינים – יעלה על הכתב את המלצתו, וזו תועבר לבחינת בית משפט קמא אשר ידון ויכריע בה כחוכמתו.

ד. הן האב והן האם יהיו רשאים להעביר למומחה כל מסמך רלוונטי, לרבות דו"חות מעודכנים מהמסגרות בהן שוהים הקטינים היום.

סוף דבר

28. לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור כמפורט לעיל בסעיף 27.

29. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תחזיר העירבון שהופקד בהליך לידי מפקידו באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"ב, 26 מאי 2022, בהעדר הצדדים.