בימ"ש לענייני משפחה ב"ש, השופטת אפרת שהם דליות: פס"ד בבקשה לפסיקת מזונות קטין (תלה"מ 20752-02-20)

בעניין הקטין: XXX

לפניי תובענה לפסיקת מזונות קטין, בנם של הצדדים.

רקע עובדתי ודיוני

1. התובעת והנתבע יהודים, תושבי ישראל, נישאו כדמו"י בשנת 2015 (להלן ובהתאמה: "האם" ו- "האב").

2. מנישואי הצדדים נולד הקטין XXX, יליד 2017, כבן ארבע ועשרה חודשים במועד זה (להלן: "הקטין").

3. בחודש 9/19 התגלע סכסוך בין הצדדים אחריו האב עזב את הדירה בה התגוררו.

ביום 7.10.19 פנה האב לבית המשפט בבקשה לישוב סכסוך (י"ס 13031-10-19). ביום 9.1.20 התיק נסגר ללא פתרון המחלוקת. ביום 9.2.20 האם עתרה בתביעה זו למזונות הקטין בד בבד עם בקשה לפסיקת מזונות זמניים.

במקביל הצדדים מנהלים הליכים בבית הדין הרבני, בין היתר, בעניין חלוקת זמני שהות.

4. מזונותיו הזמניים של הקטין נקבעו בהחלטה מיום 4.3.2020 והועמדו על סך של 1,400 ₪ לחודש ובתוספת מחצית עלות מסגרת חינוכית ומחצית הוצאות רפואיות חריגות. בנוסף, הנתבע חויב בתשלום חלקו של הקטין במדור (33%) מתקרת מדור בסך של 3,000 ₪ לחודש.

5. הצדדים לא השכילו לייתר המחלוקת הצרה הנוגעת לסוגיות המזונות ודומה, כי שיקולים נוספים הקשורים בהליכים המתנהלים בבית הדין הרבני התוו דרכם בהליך זה.

בנסיבות העניין, נשמעו ראיות בתובענה ביום 21.6.21. אחרון הסיכומים הוגש זה מכבר ועל כן, יש להידרש להכרעה.

טענות האם בתמצית

6. יחסי הצדדים הגיעו לכדי סיום שעה שהאב נקט באלימות פיזית ונפשית כלפיה.

7. האב הוא אדם משכיל, בעל תואר XXX, אשר עובד כ XXX בחברת XXX והוא משתכר כ- 27,000 ₪ בחודש, מתגורר בבית הוריו ונעדר כל הוצאה כספית. יש לקחת בחשבון, כי שכרו של האב גבוה מזה שכן הוא זוכה להחזיק ברכב חדש לשימושו האישי ואיננו משלם הוצאות בגינו, וכן מקבל בונוסים ממקום העבודה.

לאב פוטנציאל השתכרות גבוה יותר, זאת לאור ניסיונו והוותק שצבר כ XXX. בעבר היה מגדיל הכנסתו באמצעות עבודתו כ-XXX.

8. האם מנגד משתכרת בעבודתה כ- XXX סך של 12,000 ₪ בלבד. אפשרויות הקידום והעלאות השכר מצומצמות ומוגבלות בתנאים קשיחים. אם תשובץ בתפקיד מנהלי שכרה ירד באופן משמעותי. האם מממשת את כל פוטנציאל השתכרותה. האם כורעת תחת הנטל הכלכלי ואין ברשותה כל הכנסה פנויה.

9. עובר לפרידתם, הצדדים התגוררו בדירה השייכת למשפחת האב, אלא שהאם התבקשה לפנות הדירה ועל כן, היא נאלצת לשכור דירת 3 חדרים בעלות חודשית בסך 4,300 ₪ בעיר XXX. האב מערים עליה קשיים כאשר מסרב לאפשר מעברה לעיר אחרת עם הקטין, על מנת להוזיל עלויות המחיה ובכלל זאת תשלום המדור. בבית הדין הרבני נקבע, כי האם רשאית לעבור לעיר המרוחקת עד רבע שעה נסיעה בלבד מהעיר XXX ואילו הקטין יוסיף ללמוד בשלב זה ב XXX.

10. האם נושאת בתשלום הלוואה לרכב בסך של 1,200 ₪ לחודש, בנוסף הוצאה בסך של כ- 800 ₪ לחודש בגין ביטוחים ודלק. הוצאות אחזקת המדור עומדות על סך של 1,200 ₪ לחודש. צרכיו ההכרחיים של הקטין מגיעים כדי סך של 1,800 ₪ בחודש.

11. יש ביכולתו ומחובתו של האב לשאת בהוצאות הקטין. כמו כן, יש לחייב האב לשאת ב- 70% מהוצאות רפואה וחינוך וכן, בתשלום 1/3 בתקופת שירות צבאי.

טענות האב בתמצית

12. האב ביקש להביא לסיום מערכת היחסים הזוגית בשל התפרצויות זעם ואלימות מצד האם. האב מכחיש מכל וכל כל התנהגות אלימה כלפי האם.

13. האב חפץ בקשר רציף ומשמעותי עם הקטין, בעוד האם פועלת לצמצם קשר זה. האב עתר לפני בית הדין הרבני לאפשר לינת הקטין אצלו גם במוצ"ש. סוגיה זו טרם הוכרעה. הצדדים הופנו להליך טיפולי.

14. היקף השתכרות האב עומד על 13,000 ₪ נטו לחודש בלבד. האב עובד בתחום שאינו יציב. מעמד העובדים בxxx רעוע ומתאפיין בחילופי מקומות עבודה באופן תדיר ובפיטורין פתאומיים. אין לאב מקור הכנסה נוסף.

15. האם משתכרת סך של 13,875 ₪ ולא כנטען על ידה. היא בעלת וותק, ניסיון ומוניטין. לאם תואר ראשון בXXX ותואר שני בXXX, כך שפוטנציאל השתכרותה אף גבוה יותר. כעולה מתלושי שכרה, לה הטבה להחזר שכ"ד חודשי בסך של 924 ₪ כמו כן, מקבלת החזרים בגין השתתפות הקטין במעון, קייטנות וחופשות שנתיות במלונות יוקרה.

16. הצרכים המפורטים בתביעה מוגזמים ומופרזים. הוצאות הביגוד לא יעלו על 100 ₪ לחודש, זאת גם ובשים לב כי לאם כרטיס הנחה של XXX. הוצאות כלכלה יש להעריך בסך של 600 ₪ לכל היותר והוצאות רפואיות בסך של 50 ₪ לחודש.

17. יש להביא בחשבון, כי התובעת נוטלת את קצבת הילדים לכיסה וכך קיבלה גם מענקי קורונה. ברוח הפסיקה העדכנית יש לקבוע, כי כל צד יישא בהוצאות המדור כאשר הקטין עמו. מגורי האב אצל הוריו בשלב זה אינם אלא ביטוי למצבו הכלכלי ואולם, בדעת האב לשכור דירה למגוריו בתם ההליכים המשפטיים.

18. יש לחייב הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך ורפואה. אין יסוד לעתירת האם לחלוקה שאינה שווה.

דיון והכרעה

19.   הדין החל על הצדדים הוא הדין העברי; קרי – חבותו של האב עד לגיל 6 היא אבסולוטית ומגיל 6 ואילך החבות היא מדין צדקה ועליה להביא בחשבון את זמני השהות עם ההורים, את יכולותיהם הכלכליות של ההורים, ואת צרכי הקטין [השוו: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים; 19.7.17)].

על בית המשפט לבחון את התא המשפחתי הספציפי הניצב בפניו, על מנת להבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר וכאשר בית המשפט משווה אל מול עיניו את עיקרון העל של טובת הילד.

כן נקבע לא פעם, כי חישוב מזונות – גם מדין צדקה – איננו בבחינת תחשיב חשבוני גרידא, שאיננו יכול להביא בחשבון נתונים שאינם ברי כימות כספי מדוייק [בהקשר זה השוו, בין היתר: בע"מ 817/18   פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 31.1.18) ; עמ"ש 14612-10-16 (ת"א) פ' ב' נ' ע' פ' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 20.12.17) ; עמ"ש (חיפה) 17309-05-17 ג.ט נ' א.ק (מצוי במאגרים המשפטיים ; 15.6.18) ; עמ"ש (מרכז) 11623-07-17 ד.ש נ' מ.ש (מצוי במאגרים המשפטיים ; 24.6.18)].

בהתאם אדרש לענייננו.

הכנסות הצדדים

20.        שני הצדדים שכירים.

האם עובדת בXXX. שכרה הממוצע לאחר הורדות חובה ולפני הורדות רשות עומד על סך של 13,000 ₪ לחודש בעיגול . (ממוצע תלושי שכר שצורפו לחודשים 02/20 - 01/21). לכך יש להוסיף קצבת הילדים המשתלמת מאת המל"ל. בהעדר אסמכתה אמצא להעריכה על סך של 150 ₪ לחודש.

האב עובד בחברת XXX . שכרו הממוצע לאחר הורדות חובה ולפני הורדות רשות עומד על סך של 14,700 ₪ לחודש בעיגול (ממוצע תלושי שכר שצורפו לחודשים 01/20 - 01/21).

בנוסף לשכרו החודשי, מקבל האב ממקום עבודתו בונוסים. אכן, על פי עדותה של חשבת השכר במקום עבודתו, תשלום הבונוס הינו תלוי ביצועים ותשואות של החברה ואינו ניתן בהכרח על בסיס שנתי ואולם, לצד זאת הבהירה כי מתוך 11 שנות עבודתה בחברה, רק במהלך שנתיים לא חולק בונוס מתוך זה שנת קורונה (דיון 21.6.21 עמ' 13 ש' 19-24).

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל טענת האב, לפיה אין להחשיב את הבונוסים שקיבל כחלק משכרו. הבונוס הוא חלק מהשכר ויש להביאו בחשבון כפוטנציאל השתכרות, גם אם הוא משולם בשיעור שונה או עיתי. בהתחשב בסכומי הבונוסים ששולמו בשנת 2019 (20,000 ₪ ברוטו) ובשנת 2021 (13,500 ₪ ברוטו), מצאתי להוסיף סך 600 ₪ נטו לשכרו החודשי הממוצע, כך שיעמוד על סך 15,300 ₪ לחודש בעיגול.

שני הצדדים עובדים במשרה מלאה וממצים את פוטנציאל השתכרותם.

הצדדים הכבירו מילים אודות שיעור הכנסותיהם, זאת שלא לצורך. תלושי השכר מלמדים נכוחה על הכנסות כל אחד מהצדדים ובתוך כך הטבות הניתנות להם. אף טענות באשר להעלאה או הפחתה במבט צופה פני עתיד לא נתמכו בכל ראיה ואין בידי להסיק כל ממצא פוזיטיבי לעניין זה.

זאת ועוד, לא הוכחה טענת האם בקשר עם הכנסה נוספת של האב מעבודה כXXX. אין להסיק דבר מצבר צילומים שצורפו לכתב הסיכומים בניגוד לכל דין. האב העיד, כי "לא עשיתי את זה מאז הלימודים" (דיון 21.6.21 עמ' 35 ש' 3). עדותו לא נסתרה.

נלמד מתוך תדפיסי חשבון בנק, כי הנתבע משקיע בניירות ערך, אם כי לדידו נחל בעיקר הפסדים, כך שבמועד זה אין לזכותו כל יתרה. עדות זו לא נסתרה ולא ניתן ללמד אחרת מתוך הראיות שצורפו. אף יש קושי להלום טענות האם ביחס להצגה חלקית של האב בעניין זה, בעוד היא לא מצאה לנכון לצרף כלל תדפיסי חשבון מטעמה.

באשר לטענות האם הנוגעות לשווי שימוש ברכב - מתלושי השכר אכן עולה, כי אחד מרכיבי השכר של האב הוא תשלום שווי רכב, וזאת בסך 3,730 ₪ בחודש. אף אם יש ממש בטענה כי הרכב שהאב בחר אינו נמנה על קבוצת המחיר הנמוכה ביותר, אין לדידי לזקוף זאת לחובתו שעה שעולה כי הדבר נעשה עוד טרם פרץ הסכסוך בין הצדדים תוך מתן בכורה לשיקולי בטיחות ונוחות. (דיון 21.6.21 עמ' 14 ש' 24).

גילום שווי השימוש ברכב בשכר משמעו, כי לצורכי מס רואים את הכנסת האב כגבוהה יותר, בהתאם שיעור המס המנוכה משכרו הוא גבוה יותר אך אין משמעות הדבר, כי הכנסתו בפועל היא גבוהה מזו המצוינת בתלוש השכר. נוכח האמור, לא מצאתי, כי יש להביא נתון זה בחשבון בעת חישוב ההכנסה הפנויה של האב. עם זאת, יש להביא בחשבון, כי אין לו הוצאות נסיעה בעוד האם נדרשת להוצאה זו.

יחס הכנסות הפנויות

21.        בהעדר פירוט כדבעי בדבר הוצאותיהם האישיות של הצדדים, אתייחס להכנסתו הפנויה של כל אחד מהצדדים לאחר ניכוי חלקו במדור ואחזקתו, וביחס לאם, בהינתן המפורט לעיל גם בניכוי הוצאות נסיעה.

22.        התובעת מתגוררת עם הקטין בדירה שכורה, בגינה משלמת דמי שכירות בסך של 4,300 ₪ לחודש (צורף הסכם שכירות - נספח ג לתצהיר עדות ראשית). בעדותה נטען, כי בשנתיים הראשונות לאחר גיוסה לXXX קיבלה הטבות של שכר דירה אך אינה זכאית עוד. צורף אישור ממקום העבודה מיום 2.4.20 התומך באמור. (נספח ט' לתע"ר התובעת) .

היקף הוצאות אחזקת המדור על פי המסמכים שהוגשו עומד על סך של כ- 1000 ₪ לחודש (ר' נספחים יא' – טו' לתע"ר של התובעת).

נטען להוצאה בגין רכב (ביטוחים ודלק) בסך כולל של כ- 800 ₪ לחודש. צורפו מסמכים התומכים באמור (נספח יז' לתע"ר). חלקה של האם 500 ₪ בקירוב. (לא מצאתי להידרש להלוואה הנטענת בגין רכישת הרכב בהעדר פרטים מספיקים והואיל ומדובר בסוגיה הונית).

עולה אפוא, כי בניכוי חלקה של האם בהוצאות מדורה (3500 ₪ שהם 66% מ- 5,300 ₪) והוצאות נסיעה (500 ₪), הכנסתה הפנויה עומדת על סך של 9,150 ₪ (בקירוב).

23.        הנתבע מתגורר בבית הוריו. לא נטען וממילא לא הוכח, כי נושא בכל הוצאה בגין מדור ואחזקתו.

לטענת הנתבע, מתעתד לעבור לדירה בדמי שכירות ואולם, אין חולק, כי טרם נעשה הדבר ומזה שנתיים ימים מתגורר עם הוריו. לא הוצגו כל ראיות מהם ניתן ללמוד על היקף הוצאה רעיונית עתידית. מנגד נלמד כי בעת מגורי הצדדים בדירה השייכת כולה או חלקה למשפחת האב, ניתן לאב סיוע מצד הוריו בתשלום רכיב זה . כך ואחרת בית המשפט אינו נדרש לעסוק בניחושים והשערות.

עולה אפוא, כי הכנסתו הפנויה החודשית נכון למועד זה עומדת כגובה הכנסתו- 15,300 ₪.

24.        יחס הכנסות פנויות של הצדדים עומד על  63% (אב) -  37% (אם) .

זמני השהות

25.       על פי החלטת בית הדין הרבני מיום 9.12.20 (צורף כנספח א' לתע"ר האב), שוהה הקטין אצל האב פעמיים בימי החול בשבוע, מתום המסגרת החינוכית ועד יום המחר, בימים שאין לימודים מהשעה 9:00 וכן, כל סופ"ש שני מיום שישי מהמסגרת החינוכית ועד מוצ"ש בשעה 18:30. כן נטען לחלוקה שווה בחגים.

26. האב עתר להרחיב זמני השהות גם ביחס ללינה במוצ"ש. טרם התקבלה החלטת בית הדין בעניין זה. הצדדים הופנו להליך טיפולי בתכנית "גשר לקשר".

27. בהביאי בחשבון שהות הקטין עם האב בימי השבת וכן, במבט צופה פני עתיד, בדבר הרחבת הלינה גם ללינה במוצ"ש כבקשת האב וכאמור בהחלטת בית הדין ("..ביה"ד מבהיר כבר כעת כי עקרונית הבקשה עשויה להתקבל..") ולאור החלוקה השווה בחגים, יש לומר אפוא, כי יחס זמני השהות הינו 60% (אם) - 40% (אב).

צרכי הקטין

28.       צרכי הקטין ללא נסיעות ומדור ואחזקתו הועמדו בכתב התביעה ובתע"ר על סך של 1,800 ₪ בחלוקה הבאה:

מזון - 1000 ₪; ביגוד והנעלה - 200 ₪; מספרה וטיפוח - 100 ₪; ביטוח ורפואה - 200 ₪; הוצאות אישיות (אירועים חברתיים, צעצועים וכיוצ"ב) 300 ₪ .

הוצאה בגין רכב (ביטוחים ודלק) בסך כולל של כ- 800 ₪ לחודש, חלקו של הקטין כ- 260 ₪.

היקף הוצאות אחזקת המדור על פי המסמכים שהוגשו, עומד כאמור על סך של כ- 1,000 ₪ לחודש, חלקו של הקטין 330 ₪. (ר' נספחים יא' – טו' לתע"ר של התובעת).

בנוסף האם עתרה לחיוב האב ב – 70% הוצאות רפואה וחינוך לרבות 2 חוגים, קייטנות, חגיגת בר מצווה, טיולים וחופשות.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובאסמכתאות שצורפו, בשים לב לרמת חיים אותה ניהלה המשפחה ערב הפירוד ולהכנסות הצדדים, אני מוצאת לקבוע את הוצאות הקטין לרבות אחזקת מדור ונסיעות בסך של 2,250 ₪ לחודש (לא כולל מדור, חינוך ורפואה).

אשר למדור - כאמור, התובעת מתגוררת עם הקטין בדירה שכורה, בגינה משלמת סך של 4,300 ₪ לחודש.

נטען ולא נסתר, כי מדובר בתשלום סביר לדירת 3 חודשים בעיר XXX. צורפו פרסומים 'מיד 2' התומכים בטענה בדבר שיעור השכירות באזור זה. נטען, כי התובעת נאלצת לשאת בתשלום דמי שכירות בשיעור זה בשל סירוב הנתבע למעברה עם הקטין לעיר אחרת. סוגיה המוסיפה להתברר בבית הדין הרבני.

על פי האמור אמצא להעמיד תקרת המדור על סך של 4000 ₪ לחודש.

החיוב

29.       יש לזכור, כי פסיקת מזונות לעולם לא תסמוך אך ורק על נוסחאות אריתמטיות ומספרים יבשים. כך אף הובהר גם בפסק דינו של ביהמ"ש העליון (כב' השופט ע. פוגלמן בבע"מ 919/15 שם פסקה 126, עמ' 74-75).

30. לפיכך מן המקובץ, ולאחר ששקלתי כלל הנתונים הצריכים לעניין, אמצא להורות ולחייב את הנתבע בדמי מזונות הקטין כדלקמן:

ביחס לנקודת הזמן הנוכחית, יש להביא בחשבון, כי עסקינן בקטין שגילו פחות מ 6 שנים. על כן, החבות במזונותיו הבסיסיים וההכרחיים מוטלת באופן אבסולוטי על האב. יחד עם זאת, יש לערוך הפחתה בשל חלוקת זמני השהות ועל כן, מצאתי לחייב את האב במזונות הקטין עד הגיעו לגיל 6 שנים (לא כולל מדור, חינוך ורפואה) בסך של 1350 ₪ לחודש.

לכך יש להוסיף את חלקו של הקטין במדור ( 33%) מדמי השכירות המשולמים בפועל ועד תקרת מדור של 4,000 ₪ וכנגד הצגת הסכם שכירות בתוקף ובקיזוז כל הטבה לה זכאית, ככל שזכאית, האם ברכיב זה.

ביחס למזונות הקטין לאחר הגיעו לגיל 6 - כאמור, עפ"י הלכת בע"מ 919/15, בניגוד לדין שהיה נהוג בעבר, החל מגיל 6 ועד בגירת הקטינים וסיום שירותם הצבאי/לאומי, חבים שני ההורים במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, בשים לב למכלול נסיבות המקרה.

בהתאם להלכת בע"מ 919/15, יש לחלק בין ההורים את כל צרכי הקטינים, אלה ההכרחיים ואלה שאינם הכרחיים, בהתאם ליחס ההכנסות ולזמני השהות, כאשר יש אבחנה בין הוצאות תלויות שהות ובין הוצאות שאינן תלויות שהות: "...בהתאם להלכת 919 יש לערוך אבחנה בין צרכים תלוי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון כמה זמן שוהים הקטינים אצל כל אחד מההורים לבין צרכים שאינם תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון רק את יחס ההכנסות. במילים אחרות: לצורך קביעת שיעור המזונות של רכיבים כמו מזון ומוצרי היגיינה יש לבחון בנוסף ליחס הכנסות של כל אחד מההורים, גם את יחס זמני השהות, היות שעלות רכיבים אלו היא פונקציה של משך השהות שהקטין נמצא בביתו של כל אחד מהוריו. אולם, ביחס להוצאות כגון תספורת, תשלום לטלפון נייד, קניית ילקוט, צורכי לימוד – המשתנה היחיד הוא יחס ההכנסות ולא זמני השהות, היות שאין קשר בין עלות רכישת מוצרים אלו לבין זמני השהות שהקטין נמצא אצל כל אחד מההורים". ר' עמ"ש (ת"א) 12792-10-19 51143-10-19 ע' נ' נגד ע' ע' נ' (נבו, 27.10.20); עמ"ש (ת"א) 40381-08-20 פ' נ' ב' (נבו, 30.6.21).

צרכי הקטין נאמדו, כאמור, על סך של 2,250 ₪. יש להביא בחשבון כי מחצית ההוצאות תלויות שהות ומחציתן לא תלויות שהות.

בכל הנוגע להוצאות שאינן תלויות שהות החלוקה בין ההורים הינה בהתאם ליחס הכנסותיהם ומשכך על האב לשאת בסך של 710 ₪ בעיגול (1125* 63%).

בכל הנוגע להוצאות תלויות שהות, הרי שעל האב לשאת בהתאם ליחסי ההכנסות של הצדדים, אך לנכות מכך את ההוצאות שהוא מוציא כאשר הקטין אצלו (40% מהזמן) ועל כן מדובר בסך של 260 ₪ בעיגול (1,125* 23%).

סך הכל, על האב להשתתף במזונות הקטין כאשר הוא אצל אמו בסך של 970 ₪.

לעניין מדורו של הקטין - כאמור לעיל, חלקו של הקטין הנו 33% מסך 4,000 ₪ ובסה"כ 1,300 ₪ בעיגול. משכך, על האב להעביר לידי האם השתתפות במדור הקטין בסך של 300 ₪ בעיגול (1,300 23%).

סך הכל, על האב לשאת במזונות ומדור הקטין לידי האם בסך של 1,270 ₪ (970+300), ובנסיבות העניין אני מוצאת לעגל את הסכום לסך של 1,300 ₪ לחודש.

סיכום  

31.        על יסוד כל האמור נקבע בזה כדלקמן:

א.         עד הגיע הקטין לגיל 6 יישא הנתבע בתשלום מזונותיו בסך של 1,350 ₪ לחודש, בתוספת חלקו של הקטין במדור (33%) מדמי השכירות המשולמים בפועל ועד תקרת מדור של 4,000 ₪ וכנגד הצגת הסכם שכירות בתוקף ובקיזוז כל הטבה לה זכאית האם, ככל שזכאית ברכיב זה.

ב.        עם הגיעו של הקטין לגיל 6 שנים יישא האב בתשלום מזונות הקטין בסך של 1,300 ש"ח לחודש, הכולל את חלקו של הקטין במדור.

ג.         דמי המזונות ישולמו עד 10 בכל חודש, עבור מזונות החודש השוטף.

ד. החיוב הינו החל מחודש 1/22 ועד הגיעו של הקטין לגיל 18 שנים או סיום תיכון לפי המאוחר.

עד מועד זה, תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 24.3.20. לא מצאתי לערוך חישובים לתקופה הקודמת למתן פסק הדין בשל פערים שאינם גדולים ובשים לב להטבת הדיור שקיבלה האם חלק מהזמן.

ה.         דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן הידוע ביום מתן פסק דין זה  ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה. 

ו.          עם הגיע הקטין לגיל 18 או סיום בי"ס תיכון, על פי המאוחר, ישלם האב שליש מסכום המזונות המשולם בגינו וזאת עד סיום שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי, לפי העניין.

ז.          בשים לב לפערי ההכנסות, יישאו הצדדים בהוצאות חריגות באופן שהאב יישא ב- 60% מההוצאות והאם בסך 40% כדלקמן:

שכר לימוד גן/ בי"ס, צהרון (עד סיום כיתה ג'), ציוד לבית ספר בתחילת שנה, ועד כיתה, וכל הוצאה חינוכית אחרת במוסד החינוכי.

קייטנות קיץ עד שני מחזורים, עד שני חוגים בעלות ציבורית, שיעורים פרטיים על פי מפתח של שיעור אחד בשבוע בהצגת המלצת גורם חינוכי ובקיזוז כל הנחה ו/או הטבה לה זכאי מי מהצדדים ברכיבים אלה ובקיזוז מענק החינוך אשר מתקבל בתחילת כל שנה ממל"ל, ככל שיתקבל.

ח.   הצדדים יישאו בהוצאות רפואיות חריגות של הקטין באופן שהאב יישא ב- 60% מההוצאות והאם ב- 40%, כדלקמן: הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי או הביטוח המשלים, לרבות טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטיים, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים והוראה מתקנת וזאת תוך 7 ימים ממועד הצגת קבלות בגין התשלום. ככל שתתעורר מחלוקת לעניין נחיצות ההוצאה, יפנו הצדדים לרופא המשפחה או לרופא מומחה לפי העניין, ויפעלו לפי המלצתו.

ט.          קצבת הילדים של המל"ל בגין הקטין תשולם לידי האם.

32.        בנסיבות שלפניי אינני מוצאת לעשות צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, י"ד שבט תשפ"ב, 16 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

___________________

אפרת שוהם דליות, שופטת