בימ"ש לענייני משפחה חיפה, השופטת לירון זרבל קדשאי: פס"ד בשאלת מתן חיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות לקטינים כבני 10.5 ו- 6.5 (תלה"מ 20839-09-21)

בפניי מחלוקת בין ההורים בשאלת מתן חיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות, לרבות חיסון נגד קורונה, לקטינים כבני 10.5 ו- 6.5, הגדול שבהם אובחן על הספקטרום האוטיסטי.

תמצית ההליכים ועמדות הצדדים

1. תחילתו של הליך בבקשה שהגיש האב במסגרתה עתר לחייב האם בביצוע החיסונים לילדים בהתאם להמלצות משרד הבריאות. האם מצידה התנגדה. מטענותיה עלה, כי היא מנהלת אורח חיים טבעוני, ערכה לדבריה בדיקה עצמאית בעניין החיסונים והשלכותיהם וחוששת מההשלכות שעלולות להיות לחיסונים על הילדים, לרבות קשר אפשרי להתפתחות מחלות אוטואימוניות, בשים לב לכך שהבן הבכור אובחן על הרצף האוטיסטי. בהמשך לכך, מינה מותב קודם אפוטרופוס לדין לקטינים.
2. מעמדת האפוטרופוס לדין (מיום 15.10.21) עלה, כי עסקינן בהורים החולקים זמני שהות שווים. שני ההורים הנם הורים מטיבים, הגם שהם חלוקים ביניהם על מכלול נושאים הקשורים בענייני הבריאות והחינוך של הילדים. צוין כי הבן הגדול חוסן בכל חיסוני השגרה המומלצים והחיסון הבא צפוי להינתן בהגיעו לכיתה ח'. לגבי הבן הצעיר, הוא קיבל מנה ראשונה של חיסון MMRV וטרם קיבל את מנת החיסון השנייה בשל סירוב האם והדבר יצר נפרדות בינו לבין חבריו בכיתה.

לדעת האפוטרופוס לדין, מאחר ועסקינן בחיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות, חזקה כי הם נבחנו על ידי גורמים מקצועיים ודי בכך כדי להוות ראיה התומכת בביצוע החיסונים. האפוטרופוס לדין הפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה. עוד צוין, כי באתר משרד הבריאות יש התייחסות לטענה בדבר קשר לכאורה בין מתן חיסונים לאוטיזם וצוין כי מומחים בינלאומיים הגיעו למסקנה באופן שאינו מותיר ספק וכעולה גם ממחקרים, שחיסונים, לרבות חיסוני חצבת, חזרת ואדמת, אינם גורמים לאוטיזם. האפוטרופוס לדין חיוותה דעתה כי טובת הקטינים בענייננו הנה מתן חיסונים בהתאם להמלצות משרד הבריאות.

לאור עמדת האפוטרופוס לדין קבע מותב קודם כי ככל והאם חולקת על העמדה, עליה להמציא חוות דעת מטעמה.

1. בהמשך לכך הגישה האם ביום 8.11.21 חוות דעת שנערכה ע"י ד"ר רוסצקי אולגה, רופאת ילדים בקופת חולים, ממנה עלה כי מנת החיסון הראשונה של חיסון מסוג MMRV מעניקה הגנה של 95% מפני הדבקות במחלה והמנה השנייה ניתנת במרווח של 5 שנים ו"נועדה להגיע ל- 5% הילדים הנותרים ולהביא לחסינות גבוהה יותר באוכלוסייה הכללית". בנסיבות אלו אין כל דחיפות רפואית במתן מנה שנייה לבן הצעיר אשר קיבל מנה ראשונה לפני כשנתיים. כן צוין, כי אביהם של הקטינים וסבתם מצד האם, סובלים מבעיות רפואיות שונות והבן הגדול אובחן כאמור על הספקטרום האוטיסטי. נמצא עוד, כי קיימת יכולת פוטנציאלית לגרום תסמונות אוטואימוניות אצל ילדים עם נטייה מוקדמת לחלות במחלות מסוימות. מאחר ולקטינים רקע משפחתי עשיר, הכולל פיברומיאלגיה והפרעות נוירולוגית, אזי אליבא המומחית מטעם האם, יש לבחון כל חיסון וחיסון בהתאם לצורך, לסיכונים האפשריים מהמחלה אל מול הסיכונים מהחיסון עצמו ומומלצת גישה אישית והתייעצות עם מומחים בתחום.
2. הן האב והן האפוטרופוס לדין התנגדו לאמור בחוות הדעת מטעם האם. האפוטרופוס לדין טענה כי עסקינן בחוות דעת כללית וחסרה, שכן המומחית לא בדקה מי מהילדים ואין לה היכרות מוקדמת עמם, לא ברור האם המידע עליו הסתמכה ביחס לרקע המשפחתי מבוסס, לא ניתן ללמוד מחוות הדעת על הסיכונים הכרוכים בחיסונים ומכל מקום המומחית ממליצה על קבלת חוות דעת ממומחים בתחום האימונולוגיה והנוירולוגיה, ומשכך לא ברור מדוע מלכתחילה לא פנתה האם למומחים מהתחומים הנ"ל.
3. בנסיבות אלו הציע מותב קודם למנות מומחה מטעם ביהמ"ש למתן חוות דעת בסוגיה. בהמשך לכך, בהמלצת האפוטרופוס לדין ובהסכמת האב, מונה פרופ' עמוס עציוני, שהנו מומחה בתחום רפואת הילדים, האלרגיה והאימונולוגיה.
4. בחוות דעת המומחה (מיום 20.1.22) צוין כי הילדים קיבלו את כל חיסוני הילדות הרגילים ומשכך, הדיון התמקד בחיסונים הבאים:
5. חיסון MMRV - המומחה קבע בחוות דעתו כי מנת החיסון הראשונה מקנה הגנה של 93% נגד חצבת, 78% נגד חזרת ו- 97% נגד אדמת. מנת החיסון השנייה מעלה את ההגנה ל- 97% נגד חצבת ו- 88% נגד חזרת. המומחה פרט ביחס לכל אחת מהמחלות לשמן נועד החיסון, מה הסיכון הכרוך בהדבקות ומנגד, מהן תופעות הלוואי הידועות ממתן החיסון. המומחה עמד על הסיבוכים הקשים העלולים להיגרם מהדבקות במחלת החצבת. באשר ליתר המחלות (חזרת, אדמת, אבעבועות) נקבע כי אמנם לרוב מדובר במחלות קלות, אלא שגם ביחס לחלק מהן קיים סיכון מסוים לפגיעה קשה ומכל מקום לא ניתן להפריד בין חיסון חצבת לחזרת. בבחינת תופעות הלוואי צוין כי מדובר בתופעות קלות (חום, פריחה) וכי לעיתים רחוקות (1:40,000) תהיה ירידה קלה במספר הטסיות.

באשר לקשר אפשרי הנטען על ידי האם, בין מתן החיסון להתפתחות אוטיזם- קבע המומחה כי במחקרים רבי משתתפים (מספר מיליונים) לא נמצא כל קשר בין החיסון לאוטיזם. באשר לחומר הקרוי "אזוונט" הכלול בחיסון ומכיל אלומיניום, ואשר נועד להגברת התגובה החיסונית, צוין כי לאחר מאות מחקרים בהקשר זה נמצא כי ניתן להוכיח באופן חלקי קשר בין החיסון לשתי מחלות בלבד- תסמונת גיי ברה (מחלה עם פגיעה נוירולוגית) והרס טסיות על רקע אימוני, אך מדובר במקרים בודדים ביותר מתוך מיליוני מתחסנים.

המומחה התייחס בחוות דעתו לנושאים שונים שהועלו על ידי האם, בהתייחס לקטינים בענייננו, וחזר על כך שהרקע המשפחתי לא מצדיק הימנעות ממתן החיסון, כי לא נמצא כל קשר שהוא בין העלייה בשכיחות אוטיזם לבין מתן החיסון וכי הרגישויות מהן סובל הבן הצעיר, אינן מהוות סיכון יתר לתופעת לוואי בעקבות החיסון.

נוכח האמור לעיל, סיכם המומחה עמדתו כי התועלת ממתן החיסון עולה על הסיכון (הכמעט אפסי) הנובע ממנו ועל כן המליץ המומחה על מתן החיסון בציינו כי מאחר והבן הצעיר קיבל את המנה הראשונה לפני כשנתיים, אין דחיפות במתן החיסון כעת וניתן להמתין, אך יש לחסנו בעתיד.

1. באשר לחיסוני השגרה (התייחסות ניתנה במסגרת חוות דעת משלימה בתשובה לשאלות הבהרה מטעם האב) – הבהיר המומחה כי עסקינן בחיסונים הניתנים בגיל 6 נגד מחלות: דיפטריה, טטנוס, שעלת, שיתוק ילדים (פוליו) ובגיל 13 ניתן חיסון גם נגד נגיף הפפילומה. כמו כן מדי שנה ממליץ משרד הבריאות להתחסן נגד שפעת. המומחה ציין כי ביחס לנגיף הפפילומה- הוא נועד למנוע סרטן נרתיקי ועל כן אין נחיצות במתן החיסון לזכרים. עוד עמד המומחה על חשיבות מתן החיסון ביחס למחלות- דיפטריה, פוליו וטטנוס והעדר נחיצות ביחס לחיסון נגד שעלת. עם זאת, המומחה לא הבהיר האם ניתן להפריד בין החיסונים. לעניין שפעת, הובהר כי מדובר בהמלצה שאינה מחייבת.
2. באשר לחיסון נגד קורונה- המומחה עמד על כך שלרוב מחלת הקורונה בילדים הנה מחלה קלה, אם כי אחוז קטן מהילדים יחלו במחלה קשה המצריכה אשפוז. תופעת הלוואי היחידה שדווחה עד כה היא דלקת בשריר הלב שב-95% מהמקרים הנה מחלה קלה שחולפת. תופעות לוואי לטווח הארוך אינן ידועות בשלב זה. עם זאת, בעקבות הדבקות במחלה עלולה להתפתח תסמונת LONG COVID שבה תסמיני המחלה נמשכים תקופה ארוכה. איגוד רפואת הילדים בישראל בנייר עמדה מחודש 11/21 ציין כי במדינת ישראל בה מערכות החינוך פתוחות הילדים יחשפו לנגיף במוקדם או במאוחר וכי לאחר "בחינה מעמיקה של כלל הספרות, ושקלול היתרונות מול החסרונות, אנו מסיקים כי התועלת מהחיסון עולה בסדרי גודל על הסיכון האפשרי ממנו". לפיכך, המליץ המומחה על מתן החיסון לשני הקטינים. יוער, כי במועד מתן חוות הדעת טרם חלה הבן הצעיר בקורונה.
3. האם בתגובתה לאמור בחוות דעת המומחה, ביקשה שלא לסמוך על המלצת משרד הבריאות והמומחה, וציינה כי הבן הצעיר סובל מאלרגיה ומנפיחות בבלוטות בצוואר וכי אין התייחסות מטעם המומחה לרגישויותיו אלו. באשר לחיסון MMRV נטען כי הבן הגדול קיבל חיסון שני ביום 28.5.19 וכי בסמוך לביצוע החיסון הבן "נכנס לרגרסיה קיצונית מאד עד כדי איום בקפיצה מהחלון ונאלץ לעבור אבחון על ידי פסיכיאטרית כדי לשלול פגיעה עצמית". יצוין, כי לא צורפה כל אסמכתה לטענה זו (נטען כי התיק הרפואי מצוי אצל האב), לרבות לקשר שבין מצב הבן למתן החיסון. נטען עוד, כי המומחה לא בקיא בענייני ילדים בעלי הפרעת קשר וריכוז. כן נטען, כי חיסון חצבת עלול לגרום לסיבוך בשם SSPE. נטען עוד, כי מצטברות עדויות באשר לתופעות לוואי מהחיסון וטענת המומחה כי תופעות הלוואי קלות, הנה טענה שנויה במחלוקת וניתן להביא עדויות של הורים שיכולים להעיד על רגרסיה משמעותית בהתנהגות הילדים בעקבות החיסון. כן נטען כי ה"אזוונט" הוא חומר מסוג אלומיניום ועל כן בעל רעילות גבוהה. האם הפנתה למאמר שנכתב בנושא המצביע על רכיב החיסונים ובמיוחד האלומיניום, כגורמים פוטנציאלים לפגיעה במערכות החיסון. עוד נטען, בין היתר, כי המומחה לא גיבה את מסקנותיו במקורות רלוונטיים. כן הועלו תמיהות האם ביחס לעמדת המומחה בנוגע לטענותיה (כמפורט בסעיף 3 לחוות הדעת).
4. ביום 1.3.22 הודיעה האם כי הבן הצעיר חלה בקורונה. האב בתגובתו טען, בין היתר, כי ידוע שגם מי שחלה עלול להידבק שוב ועל כן אין סיבה שלא לחסן את הבן. בנוסף, עתר האב לאמץ את חוות דעת המומחה וציין כי מאחר ולא ברור אם ניתן להפריד בין החיסונים, הרי שיש להורות על מתן כלל החיסונים, גם אלו שהמומחה קבע כי אינם נחוצים או שניתן לדחותם בשלב זה.
5. התיק הועבר לטיפולי בחודש 3/22 ועם העברת הטיפול קבעתי דיון במעמד הצדדים. במעמד הדיון חזרו הצדדים על עמדותיהם, כפי שיפורט גם בהמשך הדברים.

דיון והכרעה

1. עסקינן בשני הורים אשר להתרשמותי וכך גם מעמדת האפוטרופוס לדין, טובתם של ילדיהם בראש מעייניהם. עם זאת, נוכח פערים בתפיסת עולמם ובאורח חייהם, אשר על פי הנטען ע"י האב אף הובילו לפרידתם, לא הצליחו להגיע להסכמות בשאלת מתן החיסונים לקטינים ואף נראה משמיעתם בדיון, כי מחלוקות נוספות בעניין הטיפול בקטינים עומדות בפתח (דוגמת סוגיית התזונה) וצפויות להגיע להכרעה משפטית.
2. שלושה סוגי חיסונים עומדים במחלוקת בענייננו-
3. MMRV (Measles, Mumps, Rubella,Varicella)- מדובר בחיסון נגד מחלות מסוג: חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות. החיסון ניתן בשתי מנות. הבן הגדול כבר קיבל את שתי מנות החיסון ואילו הבן הצעיר קיבל את המנה הראשונה לפני כשנתיים. המחלוקת נוגעת לעניין מתן מנת חיסון שנייה לבן הצעיר בלבד.
4. חיסוני שגרה- חיסונים נגד דיפטריה, פוליו, טטנוס, שעלת, הניתנים לפי המומחה ובהתאם להמלצות משרד הבריאות בגיל 6, אשר הבן הגדול כבר קיבל אותם; חיסון נגד פפילומה, הניתן בגיל 13 וחיסון נגד שפעת, אותו מומלץ לתת מדי שנה.
5. חיסון נגד קורונה, כאשר הבן הצעיר כבר חלה במחלה. שני הקטינים טרם חוסנו בחיסון זה.
6. סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן: "החוק") קובע כך:

"19. ... לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט, ובית המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון."

דרך המלך במחלוקת מעין אלה, אף כעולה מסעיף 19 הנ"ל עצמו, היא הבאת הצדדים להסכמה, חלף התערבות ביהמ"ש באוטונומיה ההורית. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו לאחרונה בפסק הדין שניתן ב-עמ"ש (מרכז) 44516-10-21 ד.ל נ' ע.ח, 20.3.22, להלן: "עמ"ש 44516-10-21":

"עניין חיסונם של קטינים נדון רבות בפסיקה, ואלו עיקרי הדברים העולים מפסיקה זו- כאשר הורים מסכימים על חיסונם או אי חיסונם של ילדיהם הקטינים זוהי זכותם על פי דין, זכות שהורתה בהיותם הנושאים באחריות לטיפול, להשגחה ולעניינם של הקטינים. יש בבחירה זו, גם אם אינה בחירה מושכלת, מימוש של הזכות לאוטונומיה הורית. מתוך שכך בית המשפט לא יתערב, על דרך הכלל, בבחירת ההורים באשר לחיסון/ אי חיסון ילדיהם...".

מסיבה זו אף נעשה בפתח הדיון ניסיון להביא הצדדים להסכמות, אך ניסיון זה לא צלח, שעה שהאב והאפוטרופוס לדין עמדו על כך שתינתן הכרעה בסוגיה. בקשת האם כי סוגיית מתן החיסונים תוכרע על ידי רופא ילדים מוסכם, נדחתה על ידי האב.

1. במקרים בהם לא מושגת הסכמה בין ההורים בסוגיות בריאותיות הקשורות לילדיהם הקטינים ובפרט בסוגיית מתן חיסונים, אין מנוס מהתערבות בית המשפט וקבלת החלטה במקומם של ההורים כמצוין גם ב-עמ"ש 44516-10-21:

"מאידך, כאשר נופלת מחלוקת בין ההורים באשר לחיסון ילדם, שומה על בית המשפט להכריע במחלוקת שנפלה בין ההורים... הובהר בפסיקה עקבית של הערכאות השונות, כי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה בכל הקשור להכרעה באשר למתן חיסון לקטין, כאשר מתעוררת מחלוקת בין הוריו לעניין זה, טבועה בהוראות סעיפים 68 (א) - (ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות"

סעיפים 68(א) ו-(ב) לחוק קובעים כך:

"סמכות כללית לאמצעי שמירה

68. (א) בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעונין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, ושל אדם שמונה לו אפוטרופוס, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לַדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס פנה אליו בעצמו.

(ב) היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס, לאחר ששקל את רצונו של האדם, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו ואת סיכויי השיפור באיכות חייו של האדם."

1. כאמור, חיסון לקטין כאמצעי למניעת הדבקות במחלות, נכלל במונח "נקיטת אמצעים רפואיים" שבסעיף 68(ב) הנ"ל. באשר לצורך בהתערבות ביהמ"ש בהחלטות מסוג זה כבר נאמר כי:

"... אין בסמכותו הנזכרת של בית המשפט כדי לפגוע פגיעה משמעותית באוטונומיה של פרטים במשפחה, היפוכם של דברים - בית המשפט ממלא בהכרעתו חלל ריק שנפער במסגרת המשפחתית, כפי שהובהר הבהר היטב ע"י כב' הש' שמגר בעניין ע"א 2266/93 פלונים נ. אלמוני [פורסם בנבו] (1995) -

'... התפרקותו של התא המשפחתי מחלישה את האוטונומיה של ההורים וההגנה שלהם מפני התערבות המדינה, ומגבירה את הכוח (והצורך) של המדינה להתערב, דרך מערכת בתי המשפט. בקעים בתא המשפחתי מחלישים את חסינותו מפני התערבות חיצונית - היעדר היכולת של ההורים להגיע להחלטה משותפת מחייב עירובו של גוף שלישי, חיצוני, הוא בית המשפט..." (עמ"ש 44516-10-21, ההדגשה אינה במקור).

משלא השכילו הצדדים להגיע להסכמות ביניהם, הרי שמכוח האמור בסעיפים 68(א) ו-(ב) לחוק ובהתאם לפסיקה הנוהגת, על בית המשפט לבחון מהי ההחלטה אשר תשקף נאמנה את טובת הקטינים בענייננו, בראי הדין והפסיקה.

1. בענייננו, האם טענה בדיון כי כבר לפני שנים שינתה את תזונתה לתזונה צמחונית ובהמשך לתזונה טבעונית. השינוי חלחל לתוך התא המשפחתי, תוך שיתוף פעולה מצד האב ואף השליך על סוגיית החיסונים, כך שדובר על מרווחים גדולים יותר בין מתן החיסונים, הפסקה זמנית שלהם ושילוב רפואה אלטרנטיבית, עמה משתף האב פעולה גם היום (עמ' 1 ש' 16-27). האם הביעה חששה מפני השפעת החיסונים על הילדים, לרבות מפאת רגישויותיהם השונות ובהתחשב ברקע המשפחתי הרפואי. האם טענה כי המלצות משרד הבריאות רלוונטיות לילדים בעלי "רקע נקי" להבדיל מילדים בעלי רגישויות ורקע רפואי משפחתי כדוגמת ילדיה ואף הטילה כאמור ספק בקביעותיו השונות של המומחה, תוך הפנייה למאמרים שונים. האם בדיון בפניי טענה בין היתר כי "... אנחנו בחוק חינוך חובה אנחנו לא בחוק ... חיסונים חובה וכל אחד יכול לחיות על פי דרכו" (עמ' 4 ש' 25).
2. האב מצדו טען בדיון כי אינו מתנגד לשילוב טיפול הומאופטי לילדים, הוא מכבד את האם ויודע כי היא אוהבת את הילדים בדרכה. עם זאת, עמד על כך כי תינתן הכרעה בדבר מתן החיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות לשני הקטינים, בציינו כי הימנעות ממתן מלוא החיסונים, תסכן את הילדים ותיצור אבחנה בינם לבין חבריהם, ושלא בטובתם. יוער, כי בתגובתו הכתובה לחוות דעת המומחה ביקש האב לאמץ את מסקנות המומחה. עם זאת טען כי מאחר ולא ניתן לפצל את החיסון כך שיינתן רק עבור מחלות מסוימות לגביהן קבע המומחה שיש נחיצות, ביקש לאשר מתן כלל החיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות.
3. לא למותר לציין כי מעיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו, עולה כי הילדים חוסנו במשך השנים בחיסונים בהתאם להמלצות משרד הבריאות, לרבות בשנים האחרונות, ועל כן אין מדובר באורח חיים משפחתי אשר כלל התנגדות גורפת למתן חיסונים ובבקשה לשינוי אורח חיים זה מן הקצה על הקצה. האם אף לא טענה לכך בטיעוניה. נראה, כי כל שביקשה האם הוא לקיים דיון ובדיקה בטרם מתן החיסונים, בהקשר של הקטינים הספציפיים וטובתם הרפואית, בהתאם לחוות הדעת שהגישה בתחילת ההליך. יוסף בהקשר זה, כי חוות הדעת שהגישה האם בתחילת ההליך, לא נקטה אף היא בעמדה חד משמעית ביחס לסוגיה שבמחלוקת, אלא סברה כי על רקע הרגישות והרקע הרפואי המשפחתי של הקטינים, יש מקום לבחון ביחס לכל חיסון וחיסון, את נחיצותו ביחס לקטין הספציפי ורגישויותיו.
4. האפוטרופוס לדין, אשר מונתה לצורך הבאת קולם וטובתם של הקטינים, תמכה כאמור בעמדת האב בהתבסס על המלצות משרד הבריאות והפסיקה הנוהגת, בציינה כי עמדת האם לא בוססה ונסתרה בחוות דעת המומחה. האפוטרופוס לדין עתרה להורות על חיסון הקטינים בכלל החיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות, ללא פיצול או דחיית מועד ביצועם.
5. יובהר, כי מדובר בחיסונים עליהם ממליץ משרד הבריאות, אשר בעניינם מצאה הפסיקה כי כלל לא נדרשת חוות דעת רפואית, שכן המלצות משרד הבריאות, הנסמכות על עמדת גורמי המקצוע, הנן גורפות וחד משמעיות וחלות ביחס לכלל ילדי ישראל ואילו סטייה מהן תחייב הוכחת טעם מיוחד בגינו יומלץ שלא לבצע חיסון כלשהו, כמפורט ב- עמ"ש 44516-10-21:

"...בתי המשפט בפסיקתם הבהירו באופן חד משמעי כי סמכותו של בית המשפט למשפחה להחליט על מתן חיסון שיגרתי לקטין כאשר עולה ויכוח לעניין זה בין הוריו אף בהעדר חוות דעת רפואית, שכן המלצות משרד הבריאות באשר למתן חיסוני שגרה נבחנו ונקבעו על ידי גורמים מקצועיים, ומדובר בהמלצה גורפת וחד משמעית לכלל הילדים בישראל, למעט מקרים בהם יש טעם מיוחד בגינו יומלץ שלא לבצע חיסון כלשהו ...

גישה זו שאומצה, כאמור, על ידי מותבים רבים הן מערכאות המשפחה והן מערכאות המחוזי, התקבלה אף ע"י בית המשפט העליון שנדרש לבע"מ על ההחלטה הנזכרת ומצא לדחות הבקשה בהבהירו –

'...החלטתי... לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי כי הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין, אוסיף כי עמדתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי גם לגופה- מטעמיו" (הדגשה שלנו; בע"מ 7910/19 פלוני נ. פלונית [פורסם בנבו] (2019)).

22. יתר על כן, לא זו בלבד שהדברים נקבעו בעניינם של חיסוני שיגרה, אשר קיים ניסיון ארוך שנים באשר לבטיחותם ומיעוט הסיכונים היחסי לנוטלם, הרי שהדברים חזרו ונשנו גם עתה ביחס לחיסוני הקורונה שזה מקרוב באו ועדיין עניינם לוטה בערפל מסוים, שהרי איננו יכולים כעת לדעת באופן וודאי השפעות שתהיינה לחיסון זה ברבות השנים...".

1. בענייננו, לא הסתפק מותב קודם בהמלצות משרד הבריאות ולאחר שחוות הדעת שהציגה האם היתה כללית וחסרה, ועל מנת לבחון את טובתם הספציפית של הקטינים על רקע טענות האם, הורה בית המשפט, בהסכמת האב ובהמלצת האפוטרופוס לדין, על מינוי מומחה שיחווה דעתו בנושא.

המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש, פרופ' עציוני, מומחה לרפואת ילדים, אלרגיה ואימונולוגיה תמך בחוות דעתו בהמלצות משרד הבריאות במתן החיסונים, בקבעו כי אין ברגישויות מהן סובל הבן הצעיר או באבחונו של הבן הגדול כסובל מהפרעה על הספקטרום האוטיסטי, משום טעם המצדיק לסטות מההמלצות ולא לחסנם.

כמפורט בהרחבה בפסקה 6 שלעיל, המומחה שלל קיומו של קשר בין מתן חיסון MMRV לעלייה בשכיחות אוטיזם; המומחה עמד על הסיכון הכרוך במחלת החצבת ומשכך הצורך במתן מנת חיסון נוספת להגברת יעילות החיסון, תוך שהבהיר כי לא ניתן לפצל בין חיסון חצבת לחזרת; המומחה ציין כי האלומיניום המצוי בחיסון עלול לגרום לשתי מחלות בלבד ובסיכוי נמוך מאד; המומחה התייחס בעמ' 3 לחוות דעתו לכלל טענות האם ושלל אותן, לרבות לעניין קשר אפשרי בין הרקע הרפואי המשפחתי ורגישויות הבן הצעיר לבין סיכון יתר לתופעות לוואי כתוצאה מהחיסון; המומחה ציין כי ציטוטים מספרות שהעבירה האם, אין בהם כדי לשנות ממסקנותיו.

לעניין חיסוני "השגרה", עמד המומחה על חשיבות מתן חלקם של החיסונים (דיפטריה, פוליו וטטנוס), אך לא הבהיר האם קיימת אפשרות לפצל את חיסון השעלת;

ביחס לחיסון הקורונה, עמד המומחה על התועלת הרבה מהחיסון, העולה בהרבה על הסיכון האפשרי ממנו. המומחה הפנה לביסוס מסקנותיו למאמרים ו/או מחקרים עליהם הסתמך.

1. התרשמתי כי עסקינן בחוות דעת מפורטת, מנומקת ומבוססת, אשר נערכה על ידי רופא מומחה בתחום הרלוונטי (כאמור, מומחה ברפואת ילדים, אלרגיה ואימונולוגיה) ובעל שנות ניסיון רבות. חוות הדעת התייחסה לנתוניהם הספציפיים של הילדים; לסוגי המחלות השונות שהחיסונים נועדו למנוע; לסיכון הכרוך בהדבקות בכל מאחת מן המחלות; לתופעות הלוואי הידועות ולשכיחותן; לטענותיה ולחששותיה של האם, תוך ביסוס המסקנות במקורות, כמפורט בחוות הדעת.
2. האם, הן בטיעוניה הכתובים והן בדיון, הטילה ספק בממצאי חוות הדעת ובהיקף מומחיותו של המומחה שמונה, תוך שהפנתה למאמרים שונים אליהם נחשפה בבדיקה עצמאית שערכה בנושא. התרשמתי מתגובתה הכתובה של האם ומטענותיה בדיון, כי היא הקדישה רבות ללימוד הנושא וכי הנושא "בוער" בה. עם זאת, קיימת דרך משפטית לתקוף מסקנות מומחים ואין די בהפניה למאמר זה או אחר, או לטענות בדבר תופעות לוואי שנצפו בעקבות חיסון כזה או אחר, גם אצל ילדים נוספים.

ודוק, מדובר בהפניות למאמרים כלליים שאינם נוגעים לקטינים הספציפיים וכאמור גם בחוות דעת המומחה, לא ברור אם עברו ביקורת עמיתים. כך גם, תחושת האם בדבר קשר שבין מתן חיסון MMRV לתגובה קשה אצל הבן הגדול לא בוססה ואין די בדבר תחושה דומה שקיימת על פי הנטען גם אצל הורים נוספים, שכן אין מדובר במחקר מדעי.

לו רצתה האם לתקוף באופן רציני את ממצאי חוות הדעת, המאמצים ברובם את המלצות משרד הבריאות, היה עליה לשלוח שאלות הבהרה למומחה, לבקש לזמנו לחקירה ואף לשקול הבאת חוות דעת מומחה נגדית מטעמה (ויוזכר, כי חוות הדעת הראשונית שהגישה האם היתה כללית וחסרה ובמלא לא כללה עמדה חד משמעית ביחס למתן מי מהחיסונים שבמחלוקת).

באשר למשקל הניתן לחוות דעת מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש כבר נאמר (ע"א (מרכז) 10042-10-17 פרנסיס נ' יוסף (17.12.18):

"...כידוע וכפי שנפסק לא אחר בעבר, לחוות דעתו של מומחה שמוּנה מטעם בית המשפט משקל רב, לאור העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט הינו מומחה אובייקטיבי ולכן חלות עליו חובות הגינות ונאמנות מוגברת כלפי בית המשפט. לכן, בית המשפט מתייחס אליו כאל "זרועו הארוכה". לאור כך, רק במקרים חריגים יסטה בית המשפט מהאמור בחוות דעתו של מומחה שמונה על ידו. פגיעה בכללי הצדק הטבעי ...

...

אך לאחרונה, נפסק בהקשר זה במסגרת ע"א 8291/16 קופת חולים לאומית נ' פלוני (פורסם בנבו, 17.10.2018) כי:

'אכן, כידוע, ויתור על חקירה נגדית של עד מומחה מטעם הצד היריב משמעו, בדרך כלל, כי אין בעל הדין חולק על תוכן חוות הדעת שהוגשה כראיה לבית המשפט (ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס נ' גיצלטר [פורסם בנבו] (11.08.2015)). בכל מקרה, היעדר חקירה נגדית פועל לטובת מהימנות העד, לרבות העד המומחה, שלא נחקר באופן זה. ואולם, בית המשפט איננו כבול לתוכנה של חוות הדעת, אפילו אם נמנע היריב מחקירה נגדית על אודותיה, כך גם אם מדובר בחריג לכלל (ראו לעניין זה יעקב קדמי על הראיות חלק שני 964 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009)).'"

כך גם, בתלה"מ (ק"ג) נ27774-06-19 פלונית נ' פלונית (9.12.21) נאמר כך (ההדגשות אינן במקור):

"... על דרך הכלל - וברובא- דרובא של המקרים - לא יקבע בית-משפט טובת הילד מהי עד אשר יונחו לפניו חוות דעתם של מומחים - מומחים לבריאות הגוף ובעיקר מומחים לבריאות הנפש, קרי: רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים - בשאלה מה היא טובת הילד ומה היא רעתו, מה ייטיב לילד ומה ירע לו. טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת ממצאים-שבעובדה. ממצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם - על דרך הכלל - אלא אם יובאו לפניו ראיות; וראיות לענייננו פירושן הינו - בעיקרם של דברים - חוות-דעת של מומחים. אבחון מצבו הנפשי והגופני של אדם - לרבות השפעת סביבתו הקרובה על מצבו הנפשי והגופני - הינו עניין לאנשי המקצוע לענות בו; ואני מתקשה לראות כיצד יוכל בית-משפט להכריע בשאלת הטובה והאינטרס של קטין בלא שייעזר בחוות דעתם של מומחים לדבר.

המומחים יאספו את הנתונים שלעניין, ינתחו ויעבדו אותם, ויציגו לפני בית-המשפט, או בית-הדין, את כל אלה לרבות את חוות דעתם המקצועית. (וראו עוד בהקשר זה: בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול פ"ד מו(3) 423, 438; עניין פלונית, שם) חוות דעתם של מומחים מהווה, אפוא, מכשיר חשוב בו מסתייע בית-המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות לטובתו של הקטין וככלל, אף יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה (ראו: עניין פלונית, שם; ראו גם: עניין דויד, 463, והשוו לעניין חוות דעתו של מומחה רפואי: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ ואח' פ"ד מז(5) 170)" (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).

42. בנקודה זו ובשים לב לנסיבות המקרה דנא מצאתי להביא דברי בית המשפט העליון מפי השופט (כתוארו אז) מ. חשין: "...האחריות מוטלת כולה על שכמו של השופט היושב לדין, והסמכות היא סמכותו. ואולם הכרעתו של בית- המשפט חייבת שתהא הכרעה מושכלת ורציונלית. כפי שנאמר בפרשת פלונית (דנ"א 7015/94), לעיל, שם בעמ' 122: ...אכן שרביט ההכרעה ניתן לעולם לבית המשפט – לו ולא לכל מומחה המופיע לפניו – אך חזקה על בית-משפט כי ישתמש בשרביטו כמלך נאור, באורח מושכל ורציונלי...רק לעיתים נדירות ובנסיבות יוצאות-דופן נמצא בית-המשפט פוסק – בעניינים של בריאותו הנפשית והגופנית של ילד – בניגוד לחוות-דעת מומחים; לא כל שכן במקום שלפני בית-המשפט הונחו חוות-דעת אחדות ומסקנת כולן אחת היא. יתר-על-כן, באותם מקרים נדירים וחריגים, נצפה לשמוע מן השופט שהכריע בניגוד לחוות-הדעת – ובאורח מפורט ומדוקדק – מה טעם הכריע כפי שהכריע, ומדוע ראה לדחות את המלצת המומחים. חובה זו חובה כבדה היא" (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(1)453, 463).

43. למעלה מן הצורך יצוין עוד, כי מושכלות יסוד הן, כידוע, שבתחום כה רגיש בדיני המשפחה, כבמקרה דנא נדרש בית המשפט לגבש ההכרעה תוך שהוא נעזר בחוות דעת של מומחים לצד ניסיון החיים, השכל הישר והרגישות וההבנה למצבו המורכב של כל אחד מהמעורבים, ואינו בבחינת חותמת גומי המוטבעת על ממצאי חוות דעת של מומחה אשר מונה על ידו (ראו והשוו: פסק דינה של כב' השופטת ארבל ב- בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו])."

הלימוד העצמאי שערכה האם בנושא, המעורר הערכה כשלעצמו, ומסקנותיה בעקבותיו, וכך גם העדויות שאספה מפי הורים נוספים, אינם בגדר מחקר מדעי שיש בו כדי לגבור על מחקרים מדעיים מוכחים עליהם הסתמך המומחה. האם בעצמה מציינת בתגובתה כי "מחקרים רשמיים מטעם ארגון הבריאות העולמי, CDC, משרד הבריאות אינם מכירים בקשר [שבין מתן החיסון להתפתחות מחלות אוטואימוניות- ל.ז.ק]" אך מנגד מציינת כי קיימות עדויות של רופאים והורים התומכים בקשר. כאמור, אין די בכך שקיימות גם דעות ועדויות אחרות, אשר לא הוכח כי הצטברו לכדי מסה קריטית שיש בה כדי לערער על המלצות ומסקנות ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות והמומחה.

בנסיבות אלו, לאור התרשמותי מרמת הפירוט והביסוס של חוות דעת המומחה ומהמענה שניתן לכלל טענות האם, בשים לב לכך שחוות הדעת מהווה חיזוק נוסף להמלצות משרד הבריאות (המהוות על פי הפסיקה חוות דעת בפני עצמן), ומשהסתפקה האם בהטלת ספק בממצאי חוות הדעת על סמך ידע אישי והפנייה למאמרים כלליים שונים, ללא מיצוי זכויותיה הדיוניות, שוכנעתי כי לא עלה בידי האם לסתור את האמור בחוות דעת המומחה ובהמלצות משרד הבריאות.

1. כמפורט בהרחבה לעיל, עמדת המומחה תמכה בהמלצת משרד הבריאות למתן חיסונים גם בהקשר של הקטינים בענייננו, על רגישויותיהם ואבחוניהם. עם זאת, המומחה ערך מדרג בין החיסונים מבחינת נחיצותם ומבחינת המועד המומלץ לנתינתם.

האב בתגובתו הכתובה ביקש לאמץ את המלצות המומחה, אך ציין כי מאחר והחיסונים ניתנים "בזריקה אחת", יש לאשר מתן מלוא החיסונים כבר עתה.

בנסיבות אלו, לאור בקשת האב לאמץ את חוות דעת המומחה, ההכרה בחשיבות צמצום התערבות ביהמ"ש באוטונומיה ההורית ולאור הוראות סעיף 68 לחוק לעניין הוכחת נחיצות הטיפול, שוכנעתי לאשר מתן החיסונים הנחוצים על פי חוות דעת המומחה, בהתאם לקביעת המומחה בדבר חיסונים שלא ניתן לפצלם ולמרווחי הזמן המומלצים, כמפורט להלן:

• מנה שנייה של חיסון MMRV (עבור כלל המחלות בגינן ניתן החיסון) לבן הצעיר תינתן בחלוף 4 שנים ממועד מתן מנת החיסון הראשונה;
• חיסוני השגרה (דיפטריה, טטנוס, שעלת, שיתוק ילדים ומשלא הוכח כי אלו ניתנים לפיצול) ינתנו לבן הצעיר במועד הנדרש על פי משרד הבריאות.
• חיסון נגד קורונה ינתן בהתאם להמלצות משרד הבריאות, לשני הקטינים.

יובהר בהקשר זה, כי מעת שמשרד הבריאות המליץ על מתן חיסון גם לילדים שחלו בקורונה, מאחר והם עלולים להידבק פעם נוספת, בשים לב לעמדת המומחה באשר לתופעת הלוואי ארוכות הטווח העלולות לנבוע מהמחלה ולכלל האמור בחוות דעתו המחזק את המלצות משרד הבריאות בנושא, שוכנעתי כי יש לאשר מתן החיסון גם ביחס לבן הצעיר שחלה במחלה. החיסון יינתן במועד המומלץ על ידי משרד הבריאות לילד שהחלים.

אפנה בהקשר לחיוניות במתן חיסון נגד קורונה, גם לנימוקים שפורטו בתמ"ש (חדרה) 59439-06-21 נ' נ' נ' (12/12/21) וכן בתלה"מ (קריות) 1203-01-22 ש.ט נ' ש.ע (15.2.22) .

בנוסף, אני מורה כי האפוטרופוס לדין תסייע לצדדים בהפניה לתיאום הורי, זאת על מנת לסייע להם להגיע להסכמות בכלל המחלוקות המתגלעות ביניהם בנוגע לטיפול בקטינים ולמניעת התדיינויות נוספות, על ההשלכות הכרוכות בכך.

נוכח תוצאת פסק הדין אני מורה כי האם תישא ב- 75% מעלות חוות הדעת ואילו האב יישא ב- 25% מהעלות. בנוסף, האם תישא בתשלום שכ"ט והוצאות האב בסך של 4,500 ₪.

אני מתירה פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ולאפוטרופוס לדין.

המזכירות תסגור התיק.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשפ"ב, 24 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.