לפני | כבוד השופט נפתלי שילה | |
המבקשת | פלונית ע"י ב"כ עו"ד טליה קופרמן פרדו | |
נגד | ||
המשיבים | 1. אלמוני ע"י ב"כ עו"ד רוית בן סרוק וילוז'ני 2. האפוטרופוס לדין של הקטינים – עו"ד איתן ליפסקר | |
פסק דין |
לפני בקשה רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה מיום 27.6.22 (כב' השופט ליאור ברינגר בתמ"ש 22886-12-21) שדחה את בקשת המבקשת לאפשר לשני ילדיהם הקטינים של הצדדים לנסוע לארצות הברית בחופשת הקיץ.
א. רקע עובדתי
1. המבקשת (להלן גם "האם") והמשיב 1 (להלן גם "האב") נישאו בארצות הברית בשנת 2002 ובשנת 2005 עברו להתגורר בישראל.
2. בישראל נולדו לבני הזוג שלושה ילדים: א' יליד 00.0.2006; ב' יליד 00.0.2008; וג' ילידת 0.0.2016.
3. בקיץ 2019 הצדדים נפרדו והאם עזבה את ישראל עם הקטינים לארצות הברית ללא הסכמת האב. האב הגיש תובענה להחזרת הילדים לישראל על-פי אמנת האג ולאחר הליך שנמשך כשנתיים וחצי, חזרו הקטינים והאם לישראל ביום 1.12.2021.
4. לאחר חזרת הקטינים לישראל, האב הגיש תובענה לחידוש הקשר עם הקטינים בבית המשפט קמא, לאור קשיים שהתעוררו בקשר שבין הקטינים לבין האב. בית המשפט קמא אף מינה את ד"ר קיבנסון לצורך טיפול בחידוש הקשר בין הקטינים לאב. בית המשפט מינה גם עו"ס שהגישה תסקיר שבמסגרתו הומלץ שהבנים ייפגשו עם אביהם בימי שלישי למשך 6 שעות אחר הצהריים ובערב וכן בסופי שבוע לסירוגין ללא לינה. בית המשפט קמא קבע הסדרי שהות בין הילדים לאב וההסדרים לא כוללים לינה של הבנים בבית האב עקב התנגדותם.
5. האם הגישה תובענה להגירה של הקטינים לארצות הברית ובית משפט קמא מינה מומחה לבחינת טובת הקטינים. הליך זה תלוי ועומד.
6. האם הגישה בקשה להתיר לשני הבנים לטוס לארצות הברית ולשהות שם בתקופת הקיץ. האם טענה שהבן א' אמור להשלים שם את הלימודים התיכוניים של שנת הלימודים הנוכחית באמצעות השתתפות בקורס קיץ. יצוין כי הבנים המשיכו ללמוד בחודשים הראשונים לאחר שובם לישראל בבתי הספר בארצות הברית באמצעות תוכנת זום ואולם בחודש אפריל, משהיה צורך בנוכחות פיזית של הבנים בבית הספר, הם עברו ללמוד בבית ספר בישראל.
7. בתסקיר מיום 23.5.22 נדונה אף השאלה האם יש לאפשר לבנים לנסוע הקיץ לחו"ל כפי שהאם מבקשת. בתסקיר, שהשתתף בהכנתו צוות מקצועי מורחב ששמע את ההורים ובאי כוחם וכן את האפוטרופוס לדין ושכלל עו"ס מחוזי, פסיכולוג קליני, מומחה בילדים, עו"ס עירוני ומנהלת המחלקה נאמר בין היתר כי:
"שני הנערים א' וב' נמצאים בקרע המשפחתי ובפיצול ... זאת שהם בגיל ההתבגרות המאופיין בחשיבה דיכוטומית, בה הם רוצים ומביעים עמדה עקבית לבנות את חייהם ועתידם בעזרת הצלחה בלימודים בארצות הברית. במצב העניינים הנוכחי בכל החלטה קיים סיכון עבורם. לגבי א' נראה כי כפייה הישארותו בישראל, לדבריו מוחזק כאן על-ידי אביו, באופן שרירותי, יש סיכוי כי יאבד מוטיבציה יהיה מדוכא, יקפיא חייו לשנתיים ימים אשר בסופן יפנה עורף לכל הקשור בישראל ויעזוב את ישראל לארצות הברית ללא שוב ועוד כאלו שאיננו יכולים לשער כיום. במידה ותתאפשר לו הגירה לארצות הברית, הוא יכול להישאר שם, לסרב לחזור לישראל. האב ירגיש כי איבד את ילדו, שמקומו נפקד מחיי בניו ואינו יכול להעביר אליהם את ערכיו, כמו שמוגדר במילותיו "לגדל אותם". לחברי הועדה נראה כי בתנאים מתאימים ניתן לבדוק בקשתם זו של הבנים. בעת הזו לכל בחירה והחלטה בסוגיה העומדת בפנינו יהיה מחיר, אשר חלקו עלום בפנינו. לכן בהמלצותינו אנו ננסה להציג אינטגרציה המהווה את הרע במיעוטו. אנו רוצים לתת הכרה לשני המתבגרים בד בבד רוצים לנסוך באב בטחון שלא יאבד הקשר עם ילדיו. אנו נדרשים לערוך ניהול סיכונים, תוך בניית צעדים בוני אמון בין ההורים ובינם לבין ילדיהם".
8. בתסקיר הומלץ שא' ייסע לקורס קיץ להשלמת השנה הנוכחית בבית הספר בניו יורק וב' ישהה בחופשת הקיץ חודש עם כל אחד מהוריו ואף הוא יוכל לבקר בניו יורק.
9. האם טענה שיש לאפשר לבנים לנסוע לארצות הברית. האב התנגד לכך נמרצות וטען שלא ניתן לאפשר זאת, שעה שהקשר עמו כה רעוע והנסיעה רק תחריף את המצב. האפוטרופוס לדין של הקטינים עו"ד ליפסקר תמך בעמדת האב וסבר שמתן אפשרות לבנים לטוס לארצות הברית בקיץ תהווה אישור ומתן לגיטימציה להמשך החיים שלהם בארצות הברית ומסר כזה נוגד את המסר שיש להעביר לבנים, לפיו יש לשקם את מערכת היחסים בינם לבין האב שנפגעה בעקבות החטיפה שביצעה האם.
10. בית המשפט קמא קיים דיון שבמסגרתו שמע את עמדת הצדדים ואת עמדת האפוטרופוס לדין. ביום 27.6.22 ניתנה החלטתו (להלן: ההחלטה) שבה נקבע בין היתר כי:
"מה שמכריע את הכף בהתלבטות בין שתי האפשרות הלא קלות הוא האינטרס של שיקום היחסים בין הילדים לאב או לפחות ניסיון לשיקום כאמור. הילדים נמצאים כרגע בשלב של קיפאון כאשר הם מקפיאים את כל עיסוקיהם מתוך הרגשה שהם 'יושבים על המזוודות' ובכל רגע צפויה להתקבל החלטה שתאפשר להם לחזור לארצות הברת. לכן הם אינם משתתפים בחוגים כלשהם, אינם ממשים תחביבים שיש להם, אינם מעוניינים להשתלב בלימודים בארץ, שהרי מה הטעם בכך שעה עוד רגע או שניים יחזרו לארצות הברית. לכן כרגע הם בעמדת המתנה, לא חווים את ההווה ולא מממשים את שאיפותיהם. האפוטרופוס מתאר כיצד הגיע לביקור בבית האב ומצא את שני הילדים יושבים בחושך מבלי לעשות דבר. אני מסכים עם דעת האפוטרופוס לדין, כך גם אני התרשמתי משני הילדים הבוגרים ונראה כי מדובר בילדים שזועקים לעזרה, כאשר בפרט הבכור במצב לא קל וזאת בלשון המעטה. בעיקרון, יתכן ורצוי היה לאפשר לקטינים לבקר את סבם וסבתם בארצות הברית כפי שנהגו לעשות מידי פעם בעבר. נכון לעת הזו, דומני שראייתם של הקטינים את המציאות בצבעים של שחור ולבן אינה ראיה נכונה. הקטינים סבורים שהפתרון היחידי לחייהם הוא מגורים בארצות הברית. הם לא מוצאים בישראל עניין כלשהו, הבן הבכור מדבר במבטא אמריקאי מובהק ואפילו מרגיש נוח יותר לדבר בשפה האנגלית, למרות שגדל בישראל עד גיל 12. נראה לי כי מצב של הקטינים לא קל ואני חושש שאם אתיר להם לבלות את הקיץ בארצות הברית, עלול הדבר להרע את מצבם. הם עלולים להמשיך לחיות בחוסר וודאות, כאשר הנסיעה תגביר את מחשבתם שמקומם לא בישראל אלא בארצות הברית בלבד, וזאת גם ללא קשר לאביהם. אני סבור שהקטינים אינם מפרשים נכון את חייהם, הדבר גורם להם סבל רב ויש לנסות להרגיע אותם ולהרגילם לקבל את המציאות שבמקרה שלהם אינה כה גרועה מבחינה אובייקטיבית. בשלב זה ראוי שהקטינים והוריהם יתמקדו בשיפור מערכת היחסים בין הקטינים לאב, ולמהלך הזה צריכים כולם להיות שותפים, שני ההורים והקטינים כאחד. לפיכך אני מורה כי הקטינים ימשיכו בטיפול הרגשי שניתן להם וההורים ישתתפו בהדרכה הורית ... סיכומו של דבר, בהתלבטות בין שתי האפשרות, דעתי כדעת האפוטרופוס לדין ואני סבור שנכון לעת הזו אין לאפשר לקטינים לנסוע לארצות הברית בקיץ הקרוב."
11. המבקשת לא השלימה עם ההחלטה והגישה בקשת רשות ערעור ביום 3.7.22. קבעתי דיון דחוף להיום שאליו זימנתי אף את העו"ס שהציגה את עמדתה.
ב. תמצית טענות המבקשת
1. טעה בית משפט קמא שלא ערך את האיזון הנכון בין טובת הקטינים ורצונם לבין האינטרסים של האב ורצונו.
2. טעה בית משפט קמא כשלא אימץ את המלצות וועדת התסקירים. בית משפט קמא התעלם אף מהעובדה לפיה ככל שא' לא יוכל להשתתף בקורס הקיץ בארצות הברית, הוא לא יוכל להשתלב במסגרת לימודית בארצות הברית לאחר התיכון כפי שהוא רוצה. א' זקוק להשלמת 10 שנות לימוד בארצות הברית לצורך קבלה לקולג' שם.
3. א' מתוסכל מאד מההחלטה ולא היה מקום לאמץ את עמדת האפוטרופוס לדין שלא ראה את הבנים כבר זמן רב. וועדת התסקירים הורכבה מפאנל מורחב של עובדים סוציאליים וותיקים ומנוסים שבחנו לעומק את טובת הקטינים. אין זה ראוי שההחלטה תתבסס על המלצות האפוטרופוס לדין שאינו גורם טיפולי.
4. המחשבה שניתן להכפיף את רצון הנערים המתבגרים לרצונות האב אינה מעשית. ההחלטה עשויה לגרום להחרפת מערכת היחסים בין הבנים לאב. ההחלטה מחטיאה את המטרה. הסיכוי שלאחר ההחלטה הבנים ישתפו פעולה עם האב, קטנה.
5. לא מדובר במקרה של הסתה או בניכור הורי ש"מייצרת" האם כלפי האב אלא בהיסטוריה משפחתית במסגרתה הקשר של האב עם הקטינים היה בעייתי לאורך שנים. לפיכך יש לקבל את הבקשה ואת הערעור לגופו ולאפשר לבנים לנסוע הקיץ לביקור בארצות הברית.
ג. תמצית טענות המשיב
1. יש לדחות את הבקשה. בית המשפט קמא נפגש בעצמו עם הקטינים, קרא את חוות הדעת של וועדת התסקירים והחלטה ניתנה לאחר שהתקיים דיון ופקידת הסעד נחקרה. הבנים לא החלו בתהליך שיקומי בארץ למרות שחלפה כבר יותר מחצי שנה מאז שהם חזרו מארצות הברית בעקבות הליך אמנת האג.
2. במקום לטייל בחו"ל, על הבנים לפעול לשיקום וריפוי יחסם עם האב. הקטינים זקוקים לקבלת טיפול והאם היא זו שמונעת את הטיפול מהקטינים. האם ממשיכה לעשות דין עצמי ולא משתפת פעולה עם ד"ר קיבנסון שמונתה על-ידי בית משפט קמא לצורך שיפור הקשר בין הבנים לאב.
3. מצבם של הבנים חמור והדבר נובע מניכור הורי קשה ומהסתה של האם. בשבועות האחרונים האם והבנים אף עסוקים בדריסת נפשה של הקטינה ג', אשר נשארה עד כה מחוץ למעגל הקשיים שהתקיימו בכל הנוגע לקשר עם האב.
4. יש לחתור להפסקת הניכור ההורי והמסר החינוכי והערכי שיועבר לקטינים אם הם ייסעו לחו"ל אינו תואם את הצורך בהטמעת החשיבות של האב אצל הקטינים. האם ממשיכה באופן מכוון למנוע מהבנים להיטמע ולהשתלב באופן חברתי בארץ.
5. שום בטוחה לא תימנע מהאם לחטוף שוב את הבנים. נסיעה לחופשה למקום שאליו נחטפו הילדים משמעותה דחיית תחילתו של ההליך הטיפולי בעוד חודשיים לפחות. הנסיעה אף תימנע את התאקלמות והתערות הבנים בישראל ודחיית תהליך השקום והריפוי שהם כה זקוקים לו. ריפוי ושיקום הבנים לא יעשה באמצעות חופשת קיץ. המסר הברור שצריך להעביר לקטינים הוא שרק לאחר שהם ישתקמו ויטופלו ויבנו חזרה את הקשר שלהם עם אביהם, תיפתח בפניהם הדלת להגשים חלומות בארצות הברית כמו לימודים וחוויות נוספות. אם ייסעו לארצות הברית, הם עשויים לאבד את אביהם.
6. הרחקה נוספת מהאב רק תעצים את הניכור של הבנים כלפי האב. קבלת הבקשה תפלה את האב לעיני הבנים ותיפגע בו. לכן יש לאמץ את החלטת בית המשפט קמא ולדחות את הבקשה. כל תוצאה אחרת, לא תסייע לשיקום הקטינים ולקשר שלהם עם האב.
ד. תמצית טענות האפוטרופוס לדין
1. האפוטרופוס לדין נפגש עם הבנים במקום מגוריהם עם האם. ההתרשמות מהמפגש עם א' היתה שהוא מוצף לחלוטין. אמירותיו חוזרות על עצמן וניכר שהוא חוזר שוב ושוב על טענות ששמע. הבן ב' מיעט להביע את רצונותיו במפגש. התחושה היא ששני הבנים אינם חופשיים לומר את אשר ליבם והם "שחקנים בהצגה" שמישהו אחר מנהל ומפקח על התנהלותה.
2. הקשר בין אפוטרופוס לדין לאם, אינו מיטבי ואין שיתוף פעולה מלא מצידה. צדק בית המשפט קמא שהעדיף את שיקול הגברת יציבותם של הבנים על פני אישור שהייתם בארצות הברית בקיץ זה. גם אם א' לא ישתתף בקורס הקיץ, לא מדובר "בטרגדיה ובכיה לדורות" כפי שהאם טוענת. א' יכול להשקיע בלימודיו בארץ ועם סיומם הוא יוכל ללמוד לימודים גבוהים בארצות הברית, כפי שעושים ישראלים רבים.
3. המשך המציאות הנוכחית שהיא למעשה חיים מקבילים בו זמנית בישראל ובארצות הברית, עלול להביא לכשלים הן לימודיים, הן חברתיים והן משפחתיים.
4. לעת הזו, כאשר טרם החל הליך מקצועי לחידוש הקשר של הבנים עם האב, וכאשר הם עצמם אינם מטופלים רגשית כפי שהומלץ, התרת נסיעתם לארצות הברית משמעותה חשיפתם למציאות אשר בחשבון כולל תגביר את הנזק הנגרם להם במקום לצמצמו ולכן יש לדחות את בקשת האם.
ה. דיון והכרעה
3. לדעת עורכי התסקיר, יש להיעתר לבקשת הקטינים ולמרות שמדובר בפתרון שהוא הרע במיעוטו, יש לכבד את רצון הקטינים ולאפשר להם לבקר הקיץ בארצות הברית. הבן א' משתוקק להשתתף בקורס הקיץ בארצות הברית ואני סבור כי אם הדבר ימנע ממנו, הדבר עלול להביא רק להחרפה ולרגרסיה בקשר שלו עם אביו. כבר בפתח הדיון היום אמרה באת כוח האב כי "אנו נמצאים ברגרסיה מוחלטת מהרגע שהאב התנגד לנסיעת הילדים לחו"ל לחופשת הקיץ ומהרגע שניתנה החלטת בית משפט קמא" (עמ' 1 שורות 12-13). בדיון התברר שהבנים מאוכזבים מההחלטה ואני חושש מאד שאם ההחלטה שהם אינם רשאים לנסוע לבקר בארצות הברית תיוותר על כנה, המצב רק יחריף והדבר יקשה מאוד על שיפור הקשר בין האב לקטינים.
4. יש לזכור כי א' בן 16 וב' בן 14. מדובר בנערים בגיל ההתבגרות ומאבק כוחני של האב נגד רצונם, לא יסייע לשיפור הקשר עימם. אדרבא, קיים חשש לא מבוטל, כפי שסברו המומחים בוועדת התסקירים, שעלול להיגרם נזק, אולי אף חסר תקנה, אם לא תותר הנסיעה.
5. אפשר בהחלט להבין לליבו של האב שילדיו נחטפו ממנו והקשר עמהם אינו טוב ומצומצם. יחד עם זאת, על האב להיות חכם ולא רק צודק. עליו להיות פתוח וקשוב לרחשי ליבם של הבנים. יתכן שאכן אין חשיבות רבה לקורס הקיץ שהבן א' רוצה כל כך להשתתף בו בארצות הברית. יכול להיות בהחלט שהוא יוכל להתקבל לקולג' בארצות הברית גם ללא הקורס הזה. יחד עם זאת, מאחר שא' עצמו משוכנע שהדבר קריטי וחשוב עבורו, יש להתחשב ברצונו ולאפשר לו את הנסיעה.
6. הדבר שונה במקצת לגבי הבן ב'. הבן ב' מעוניין בחופשה בארצות הברית שם יפגשו את משפחתו וחבריו. יש לזכור שהבנים שהו במשך שנתיים וחצי עד לחודש 12/2021 בארצות הברית ולמדו שם. טבעי שהם ירצו לחדש קשר ולהיפגש עם קרוביהם ומכריהם בארצות הברית.
7. אני לא סבור שעיכוב של כמה שבועות בתחילת הטיפול שהבנים זקוקים לו יגרום להם נזק כה גדול. דווקא דחיית רצונם עלולה לגרום לנזק גדול יותר. קיים חשש שהקשיים והצמצום בזמני השהות של הבנים עם האב שהחלו לאחרונה מאז שניתנה ההחלטה, יתרחבו ככל שהבנים יחושו שהאב לא מכבד את רצונם ולא מאפשר להם את הנסיעה.
8. העו"ס חוששת בצדק שאם לא תתאפשר לבן א' הנסיעה לארצות הברית, הוא עלול לנטוש לגמרי את האב בעוד שנתיים כשיגיע לגיל 18. מדובר בחשש משמעותי שיש לקחת בחשבון בכובד ראש.
9. עם כל הכבוד והערכה הרבה של בית המשפט לאפוטרופוס לדין, שעשה עבודה מקיפה, מסורה וחשובה, הוא אינו איש מקצוע בתחום הטפול והפסיכולוגיה. במקרה דנן היה על בית המשפט להעדיף את העמדה המקצועית של המומחים כפי שפורטה בתסקיר ולא היה מקום לאמץ את עמדת האפוטרופוס לדין שאינו איש טיפולי והכשרתו היא בתחום המשפט. תפקידו של האפוטרופוס לדין הוא לבטא את רצון הילדים ואת טובתם. במקרה דנן, בטוחני שהמלצת האפוטרופוס לדין נעשתה לפי מיטב הכרתו של האפוטרופוס לדין ואולם לא היה מקום לסטות מהמלצות התסקיר שבה הביעו אנשי המקצוע את עמדתם המפורטת והמנומקת היטב.
10. לפיכך, יש לאפשר לקטין א' להשתתף בקורס בארצות הברית ואולם עליו לחזור לישראל לכל המאוחר ביום 20.8.22 היות שהקורס מסתיים ביום 18.8.22 (עמ' 2 שורה 31 לפרוטוקול).
11. עם חזרתו של הבן א' לישראל, יוכל לנסוע לארצות הברית גם הבן ב' לנסיעה שלא תעלה על שמונה ימים. זאת, על מנת שיוכל להתחיל את שנת הלימודים בישראל כסדרה ובמועדה.
12. הוצע בדיון שהאב ייסע אף הוא לארצות הברית באותם מועדים ויוכל לשהות עם הבנים גם שם. אולם, התברר כי הצעה זו אינה מעשית היות שכנגד האב קיים צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא לבקשת נושים.
13. מובהר בזאת כי על האם להפקיד בטחונות משמעותיים להבטחת שובם של הבנים לישראל. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בדבר גובה הערובה וסוגה, יכריע בנושא בית משפט קמא. יש לזכור כי מדובר באם שכבר חטפה פעם אחת את הקטינים וכי הבן א' יגיע לגיל 16 בעוד מספר ימים וכידוע אמנת האג לא חלה על ילדים מעל גיל 16.
14. סיכומו של דבר:
הבקשה מתקבלת ואף הערעור לגופו. הקטינים רשאים לנסוע כל אחד בנפרד הקיץ לארצות הברית במועדים כפי שפורטו לעיל. מובהר כי יתר ההוראות בהחלטה הנוגעות לטיפול הרגשי וההדרכה ההורית יעמדו על כנן.
15. בנסיבות העניין ומאחר שכאבו של האב מיחסם של הקטינים אליו מובן ועמדתו בהליך הייתה לגיטימית וגם היו לו נימוקים כבדי משקל, אין צו להוצאות.
16. מאחר שממילא יש להסדיר את נושא הביטחונות להבטחת שובם של הקטינים לישראל והיות שהמשיב הודיע שהוא מבקש לעכב ביצוע פסק הדין על מנת לפנות לערכאת הערעור, ניתן בזאת צו עיכוב ביצוע לפסק דין זה למשך 7 ימים מהיום.
17. המזכירות תשיב למבקשת את הערובה על פירותיה באמצעות באת כוחה.
18. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ב, 12 יולי 2022, בהעדר הצדדים.
