ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופט טל פפרני: החלטה בבקשה ליתן פסק דין הצהרתי המורה למשרד הפנים לשנות את הרישום במרשם האוכלוסין- מחיקת פרטיהם של אביו וסבו של התובע 1 (תמ"ש 21695-01-21)

עניינה של התביעה שלפני, בקשת התובעים ליתן פסק דין הצהרתי, המורה למשרד הפנים לשנות את הרישום במרשם האוכלוסין, זאת בדרך של מחיקת פרטיהם של אביו וסבו של התובע 1 [להלן: "הקטין"] מהמרשם.

במסגרת ההליך שהתקיים, הבהירו התובעים כי הם אינם מעוניינים בביצוע בדיקת רקמות לשם שלילת האבהות, והם מעוניינים במתן פסק דין המורה כאמור, ללא עריכת בדיקה כאמור.

נתבע 1 האב הרשום, אינו מעוניין לקחת חלק בהליך, אין לו עניין להיות חלק מחייו של הקטין, ואף הוא למעשה מצטרף לבקשה ומבקש להורות על מחיקת פרטיו [ר' תסקיר מיום.....].

נתבעת 2 העלתה טענה מקדמית, ולפיה, בנסיבות אלו, שעה שאין טענה מבוססת כי הנתבע 1 אינו אביו של הקטין, בית משפט זה אינו מוסמך ליתן הוראות ללשכת רישום האוכלוסין, ולהורות על מחיקת פרטיו של אביו וסבו של הקטין מהמרשם.

רקע:

1. התובעת 2 [להלן: "התובעת"] יהודייה אמו של הקטין, יליד 2005 כבן 17.4 כיום. לדבריה, אביו הביולוגי של הקטין נמצא מחוץ לגבולות המדינה. במועד לידתו של הקטין, הסכים מעסיקה דאז להירשם כאבי הקטין במרשם, זאת כתמיכה וסיוע לתובעת להיחלץ מהסיטואציה אליה נקלעה, מאחר שהיא נמנית על עדה שמרנית ועובדת היותה בהיריון בנסיבות אלו תגרום לה למצוקה.
2. בעניין הקטין הוגשה תביעה קודמת תמש 9090-06 בגדרה הורה בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ברגר) על שינוי שם משפחת הקטין ..... (שם משפחת האב הרשום) ל.... (שם משפחת התובעת). הנתבע 1, האב הרשום בתעודת זהות הקטין הינו ממוצא ..... נשוי לאישה אחרת ולו עשרה ילדים נוספים. במסגרת ניהול ההליך הוגש תסקיר של העו"ס לסדרי דין, וכן הוגשה, מטעם התובעים, חוו"ד פסיכולוג המטפל בקטין.
3. ביום 11.7.2021 התקיים דיון במעמד הצדדים ונשמעה לפניי העו"ס לסדרי דין. לנוכח טענת ב"כ היועמ"ש להעדר סמכות עניינית, הוריתי על הגשת עמדת משרד לפנים, וכן על הגשת סיכומים בכתב לשם הכרעה במחלוקת.

תמצית טענות התובעים

1. טובת הקטין מחייבת שינוי המרשם ומחיקת שם האב והסב מהמרשם ומתעודה הזהות שלו. הקטין והאב אינם מקיימים כל קשר. האב מתנער מהקטין כפי שעולה מתסקיר עו"ס לסדר דין אשר הוגש ביום 3.6.21. כל הצדדים אינם מעוניינים לבצע בדיקת רקמות אשר תוצאותיה עלולות להעצים את כאבו וסבלו של הקטין, במיוחד לאור האבחון של הקטין ע"י המומחה כסובל מאי יציבות נפשית לאור ההליך המתקיים כפי שנקבע בחוות הדעת שהוגשה ביום 25.5.2022.
2. זהות האב אינה רלוונטית לצורכי ההכרעה בהליך עסקינן. בנוגע לטענת נתבע 2 להעדר סמכות לבית משפט זה, נטען כי היה מקום להעלות טענה זו בשלב מוקדם. הפסיקה אליה מפנה נתבע 2 אינה רלוונטית מדובר בנסיבות שונות. מכל מקום לביהמ"ש הסמכות לתת החלטה המצהירה על שינוי בפרטי הרישום של אדם וקיימות החלטות רבות במסגרתן הפעיל ביהמ"ש סמכותו ואכף שינויים במרשם המבקשת הפנתה להליך בה"פ [ירושלים] 45157-02-11 פכרי אבו חמדה נ' משרד הפנים , בגדרו הורה ביהמ"ש על מחיקת שם הסב מהמרשם ומתעודת זהות של העותר.
3. התובעים מפנים לסעיף 2[א] לחוק מרשם האוכלוסין – שקובע, כי במרשם יירשמו פרטים מסוימים הנוגעים לתושב. כן יירשם כל שינוי בהם בין הפרטים הללו כוללים גם שם האב. בדרך זו, המרשם מבחין בין שני סוגי רישום: רישום ראשון ושינוי רישום, כאשר בענייננו מדובר על שינוי רישום קרי מחיקתו של שם האב. נטען, כי לבית משפט זה שיקול דעת עצמאי על אף שלל טענות הנתבע 2 לחשיבות נכונות המרשם. כמו כן, אין כל רלוונטיות לשיקולי תקנת הציבור או לערכיה של מ"י, מקום שבו אביו לכאורה הרשום של הקטין כלל אינו מכיר בו ואין משמעות לקשר הגנטי ביניהם בנסיבות העניין. אי מחיקת שם האב במרשם עלול לפגוע בעתידו של הקטין אשר מעוניין לשרת בצבא כעתודאי רופא. כיום מסרב הקטין לפנות להנפקת תעודת זהות כל עוד רישום האבהות עומד בעינו. בחוות דעת קבע המומחה כי מדובר בקטין עדין נפש אשר מתקשה לרכוש חברים ומעדיף להסתפק בקשר רק עם שני חברים אינו משתתף בתנועת נוער ומתרחק מאלימות ומכל מצב שבו עלולים להתגלע מחלוקות או ריבים.
4. לאור האמור לעיל ומשקיים חשש ממשי כי הותרת הרישום של האב עלולה להביא לפגיעה בבריאותו הנפשית של הקטין יש לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת השם או שיניו כמבוקש. ככל שביהמ"ש יקבע , כי אין הסמכות נתונה בידיו, מבוקש להורות על העברת הדיון לביהמ"ש המחוזי ביושבו כבית המשפט לעניינים מנהלים וזאת מכוח סע' 5[1] לחוק ביהמ"ש מנהליים.

תמצית טענות הנתבע 2

1. בהליך זה התבקש סעד של מחיקת שמו של האב ממרשם האוכלוסין. על התובעים להוכיח את טענתם העובדתית הנטענת בהרחבה כי האב הרשום איננו אביו של הקטין ועל בסיס זה לבקש את הסעד המבוקש. אלא שבתצהיר אשר הוגש ע"י המבקשת ביום 24.1.22 מבהירה התובעת באופן חד משמעי כי אין בדעתה לשלול את אבהותו של האב הרשום.
2. מתן סעד של מחיקת רישום שם אב רשום, בלא הוכחה כי הרישום אינו משקף את המציאות הביולוגית, הוא סעד שאינו מצוי בסמכות ביהמ"ש לענייני משפחה. אין חולק כי בענייננו לא מתקיימים התנאים הנדרשים לתיקון המרשם, שהרי התובעים מסרבים לפעול לקבלת תעודה ציבורית [פסק דין] המעידה כי הרישום אינו נכון אלא מבקשים פסק דין שישקף את רצונם שלהם למחיקת הרישום הקיים. הרישום מהווה ראיה לכאורה לנכונות האמור בו, והשמטת פרטים מהמרשם, לפי רצונו של בעל התעודה, אינו עולה בקנה אחד עם נכונות המרשם ואמינותו ככלי המשקף מצב עובדתי מסוים שניתן להסתמך עליו. לאור עקרון נכונות המרשם ומשיקולי תקנת הציבור דין הבקשה להידחות. מחיקת שמו של הילד מהמרשם ומתעודת זהות אביו ולהפך מהווה אקט המבטא התכחשות של הורים לילדים הביולוגים וניסיון לטשטש קיום זיקה גנטית בניהם. דבר זה עומד בניגוד לתפיסה החברתית בדבר עוצמת הקשר הגנטי ויחסי הורים וילדיהם. עוד נטען, כי טענת התובעת לפיה השתייכותו של האב ללאום אחר מצדיקה מחיקתו מהמרשם בשל היותה מביישת כביכול את הקטין הינה טענה בעייתית ביותר בהינתן ערכיה של מ"י. המרשם אינו עניינו הפרטי של אזרח לא המרשם ולא תעודת הזהות אשר מונפקות על פיו בהקשר זה הפנתה הנתבעת לעמ"ש [חי] 17436-10-21 בגדרו נקבע כי למרשם האוכלוסין משמעויות נרחבות וכלליות כולל ביחס לצד ג' אי אפשר למחוק או להוסיף מידע בלא הוכחת אמיתות הדבר. לאור האמור לעיל דין הבקשה להידחות על הסף בהעדר סמכות עניינית וגם מטעמים משפטים. עוד אוזכרו הכרעות בית המשפט בעניין עמ"ש 9003-07-20 שגם שם נקבע כי אין זה בתחום סמכותו של בית המשפט למשפחה לתת הוראות ללשכת רישום האוכלוסין באשר לפרטים שיש לכלול או שאין לכלול במרשם.

דיון והכרעה

1. ידוע כי העיקרון המנחה את בית המשפט לענייני משפחה בכל פעולה או החלטה בענייניו של קטין לרבות בסוגיית משמורת וזמני שהות הוא עיקרון טובת הילד. מונח טובת הילד מופיע מספר פעמים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962, (להלן: "חוק הכשרות") עם זאת, החוק אינו מפרש מהי טובת הילד. הפסיקה הישראלית מגדירה את עיקרון טובת הילד כעיקרון על ולו עדיפות בעת שהוא מתנגש עם עיקרון על אחר. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי טובת הילד היא זכותו שתישמר בריאתו הגופנית והנפשית, כי יסופקו כראוי צרכיו הנפשיים, הגופניים לרבות החומריים (ראו: בבג"ץ 5227/97 מיכל דויד נ' בית הדין הרבני ( עוד נקבע, לעניין עיקרון טובת הילד כי מדובר במבחן גמיש, רחב ובלתי מוגדר, המתמלא תוכן על ידי בית המשפט על פי הראיות ועל פי שיקול הדעת השיפוטי שלו (ראו: ע"א 2266/93 פלונים נ' אלמוני, פ"ד מט(1) 221 בעמ' 226).
2. בית המשפט מתייחס למבחן טובת הילד כמבחן גמיש ובר שינוי לפי הנסיבות, וכל מקרה לגופו. מבחן טובת הילד שונה ממקרה למקרה, ועל בית המשפט למלא אותו בתוכן בכפוף לעובדות. במסגרת בחינה של טובת הילד על בית המשפט להתחשב במספר גורמים, בין היתר בדעת הקטין באיכות הקשר בין הקטין לכל אחד משני ההורים, ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת הקשר בין הקטין להורה שהמשמורת לא בידיו. כל מקרה ומקרה יבחן לגופו על פי אמות מידה אלו. (ראו: דברי כב' השופטת דורנר ברע"א 4575/00). אף האמנה הבינלאומית בעניין זכויות הילד קובעת שטובת הילד צריכה להיות השיקול הראשון שיעמוד לנגד מוסדות הרווחה, בתי משפט, ורשויות נוספות, בכל העניינים או ההחלטות שקשורות לילדים. כמו כן, כחלק מהעקרונות בנושא זה נקבעה טובת הקטין ככזו הכוללת את זכויותיו וצרכיו על פי חוות דעת מקצועית. סעיף 12 לאמנה קבע את זכות הקטין להיות שותף בהכרעות בעניינים הנוגעים אליו. השתתפות הילד בהליכים מכריעים בעניינו מבטאת יחס של כבוד לאוטונומיית הרצון שלו. זכותו של קטין כאדם להשפיע על גורלו ועמדתו תיחשב כמגלמת את טובתו, אלא אם יש מקום להניח מטעמים של הגנה מיוחדת על קטינים שלא כך הוא. כפי שנפסק, שמו של אדם הוא חלק מאישיותו. סעיף 7 לאמנה קובע כי לכל ילד הזכות להיקרא בשמו מעת לידתו וכי "שמו של אדם מלווהו כתו היכר אישי ומיוחד מרגע לידתו ועד מותו ויש בו כדי להשפיע על תפיסת האני של הילד ועל דימויו העצמי".
3. הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט קבעה כי על מנת שיישום עיקרון טובת הילד יהיה אחיד ושוויוני בבל ההכרעות בענייני ילדים, בעת קביעת טובת ילד מסוים יישקלו זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו בין היתר לאור הגורמים הבאים: רצון הקטין, תחושותיו; דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון; שלומו הגופני והנפשי; גילו וכשריו המתפתחים; מימד הזמן בחיו; מינו של הקטין, מאפייניו ותכונותיו הרלוונטיים לעניין; השפעת ההחלטה על חייו של הקטין קשריו ויחסים עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים; עמדת הורי הילד על העניין הנדון, הידע המקצועי הרלבנטי לעניין הנדון.
4. בכל הנוגע לשאלת סמכותו של בית המשפט להורות על שינוי המרשם, אביא להלן את דבריה של כבוד השופטת ש' שטמר בעניין עמ"ש [מחוזי חיפה] 9003-07-20 [לא פורסם] אשר יפים ונכונים גם למקרה דנן כדלקמן:

"הדין עם המערערת כי סמכותו של בית משפט קמא מצומצמת לתת הצהרה בתביעות אבהות, הא ותו לא. סעיף 1 ס"ק 3 לחוק לענייני משפחה מגדיר מהם "עניני משפחה" שבהם יש לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון ולפסוק, ולענייננו נכתב כי יש לו סמכות לפסוק ב"תובענה לאבהות או לאמהות". עולה מכאן שאין בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לתת ללשכת רישום האוכלוסין הוראות באשר ליתר הפרטים שעל המרשם לכלול או שעל פקיד המרשם לדרוש. פקיד הרישום מוסמך להתנות רישום במסמכים כפי שנכתב בסעיף 19 א-ב לחוק מרשם האוכלוסין:

פרק ג': סמכויות פקיד רישום

19. פקיד רישום רשאי לדרוש ממי שמסר הודעה לפי פרק ב' ומכל אדם אחר שהיה חייב במסירתה, אף אם הוא פטור מכוח סעיף 18 או שעברה התקופה הקבועה למסירת ההודעה –

(1) למסור לו כל ידיעה או מסמך שברשותו הנוגעים לפרטי הרישום שאליו מתיחסת ההודעה, זולת אם היה בידיעה או במסמך כדי להפלילו;

(2) לתת הצהרה בכתב או בעל-פה על אמיתות ידיעה או מסמך שמסר.

19א.בסעיפים 19ב עד 19ה, "תעודה ציבורית" – כמשמעותה בפקודת העדות.

מיום 16.8.1967

תיקון מס' 1

ס"ח תשכ"ז מס' 509 מיום 16.8.1967 עמ' 145 (ה"ח 622)

הוספת סעיף 19א

19ב. (א) פרט רישום של תושב הנרשם לראשונה יירשם על פי תעודה ציבורית שהוצגה לפקיד הרישום, ובאין תעודה כזאת – על פי הודעה שנמסרה לפי הסעיפים 5 עד 14.

(ב) נתבקש פקיד הרישום לרשום פרט רישום על פי הודעה בלבד, ואחרי שהפעיל סמכויותיו לפי סעיף 19 היה לו יסוד סביר להניח שההודעה אינה נכונה יסרב לרשום על פיה; אולם לגבי המצב האישי לא יסרב כאמור אלא אם עמדה ההודעה בסתירה לרישום אחר שבמרשם או לתעודה ציבורית המעידה על הפרט הנדון.

מובן שניתן להביא את פסק הדין לידיעת משרד הפנים, וללשכת רישום האוכלוסין. אולם עמדתו של משרד הפנים שברישום ראשון יש להביא פרטים נוספים כמו מקום הלידה, ארץ הלידה, תאריך הלידה, איננה עומדת לבקורת של בית המשפט לענייני משפחה. אם המבקש להרשם ברישום ראשון, סבור שנוהל מעין זה או החלטה בעניינו ניתנה שלא כדין או שאיננה סבירה, עליו לחפש את תרופתו בבית משפט לעניינים מינהליים. אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות להורות בעניינים אלו ואין לו סמכות לבקר החלטה מעין זאת.

1. עוד אביא את דברי בית המשפט המחוזי בעניין עמ"ש 17436-10-21 [פורסם במאגרים המקוונים] כדלקמן:

"מרשם האוכלוסין הינו מרשם ציבורי הנושא משמעויות נרחבות וכלליות ונפקות הרישום היא רחבה ממערכת יחסים פרטנית של התא המשפחתי, גם אם עסקינן בדמות מיטיבה ומשמעותית הנמצאת בחייו של אדם."

ועוד נקבע כי:

"...ככלל, סמכות המרשם היא במישור המנהלי ואינה מסורה לכב' בית המשפט לענייני משפחה; לצורך זאת אפנה לעמ"ש (חי') 9003-07-20 [פורסם בנבו] מיום 28/12/20 .

שלישית – לא בכדי נתחמו התנאים בהם ניתן להכיר באבהות ולשנות בהתאם, בהמשך, המרשם מכוח פס"ד הצהרתי; הדברים נובעים מחשיבות המרשם.

רישומו של אדם כאב אינו בגדר רישום סתמי; קיימת לו השלכה אפשרית על זכויות בעתיד, על קושיות שתעלינה בנושאים רבים ומגוונים – ירושה, מזונות, ועוד; בנסיבות אלו, יש לנקוט זהירות כפולה ומכופלת טרם יפתח הפתח לקביעת קטגוריות המאפשרות רישום; לעת זו לפיכך יש להתייחס ל-4 הקטגוריות שציין כב' האב"ד, כנומרוס קלאוזוס – רשימה סגורה ומתוחמת."

1. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, ועיינתי בחומר המצוי לפני, הגעתי למסקנה כי במקרה זה, אין לבית המשפט למשפחה סמכות להורות על שינוי המרשם ומחיקת פרטי האב מהמרשם כמבוקש. להלן יפורטו טעמי.
2. ראשית, הפסיקה קובעת באופן ברור כי לבית משפט למשפחה אין סמכות להורות על שינוי המרשם, וכי הדבר מצוי בתחום סמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים [ר' 9003-07-20 לעיל]. בכל הכבוד, אינני סבור כי ניתן ללמוד גזירה שווה מהפסיקה שהובאה על ידי התובעים בסיכומיהם, שכן אינני סבור כי הנסיבות שתוארו שם דומות למקרה זה. בעניין ה"פ 45157-02-11 ניתנה החלטה על ידי בית משפט מחוזי ולא בית משפט למשפחה. במקרה זה, לכאורה, אין מחלוקת כי הרישום נכון, ופרטי האב הרשומים אלו פרטיו של אבי הקטין. כאמור, הוצע לתובעת לבצע בדיקת רקמות לשלילת אבהות והיא סרבה לכך. המסקנה היא כי חזקת תקינות הרישום לא נפגעה ואף חוזקה. המקרה המתואר בסיכומי התובעים [כתבה מאתר YNET], ובו, לכאורה, נמחקו פרטיו של סב אשר פגע מינית בנכדתו, אינו מקרה בו ניתנה החלטת בית המשפט על מחיקת הפרטים כאמור.
3. שנית, ובכל ההבנה, גם אם נפנה למישור טובת הקטין, ונבחן את מצב הדברים בראי עיניו, רצונו וטובתו, עדיין, אינני סבור כי טובתו עולה בקנה אחד עם מתן הוראה למחיקת פרטי האב כמבוקש. כאמור לעיל, למרשם משמעויות נרחבות, כולל השלכות על זכויות עתידיות לירושה, מזונות ועוד.
4. שלישית, עיינתי בחוו"ד ד"ר ..... ואינני סבור כי יש באמור בה כדי לשנות את מסקנתי. תחילה אציין כי אין מדובר בחוו"ד מומחה בית משפט, אשר כידוע, ע"פ הפסיקה, יש ליתן משקל מיוחד למסקנותיה. כאן מדובר בחוו"ד שנערכה מטעם התובעים, ומשקלה בהתאם. זאת ועוד, ד"ר .... לא נחקר על חוו"ד, וגם לעניין זה חשיבות. בחוו"ד מתאר המומחה את מצבו של הקטין, מבנה אישיותו המורכב, חרדות, ומצוקה נפשית. עם זאת, לא שוכנעתי כי מצבו של הקטין קשור בהכרח לזהותו של אביו, ולבטח שלא לעובדת הרישום. לאחר ששמעתי את דברי האם, והתרשמתי, דומני כי דווקא אופן התנהלותה סביב העניין, העצמתו, רצונה וחרדותיה, הם אלו אשר משפיעים על הקטין הרבה יותר מאשר הנושא עצמו. המומחה עצמו מתאר כי מצוקתו של הקטין נובעת מ"העדרו" של אב במשפחה, משמע, אין בהכרח קשר לסוגיית הרישום [עמ' 8 פסקה 2]. גם בהמשך מתוארים קשייו של הקטין, ואלו נובעים בעיקרם מאי נוכחותו של אב משמעותי בחייו. זאת ועוד, מול חוו"ד ניצבת עמדת עו"ס לסדרי דין בתסקיר מיום 3/6/21, כאשר לדבריה: "פלוני מודע למורכבות המצב ולהשלכותיו בהווה ובעתיד, מנסה לקבל מהאם תשובות ברורות לגבי זהות האב אך ללא הצלחה." ומוסיפה כי "זכותו של פלוני לדעת את האמת והדבר חיוני להמשך התפתחותו הרגשית התקינה." כידוע, בהתאם לפסיקה גם לתסקיר עו"ס לסדרי דין יש ליתן משקל של ממש. התסקיר אמנם אינו בגדר חוות דעת כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות, ואולם לתסקיר מעמד מיוחד ובחיקוקים שונים ונקבע כי יש לתת לו משקל יתר (ראה דברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש (חי') 1472-02-17, פורסם במאגרים המקוונים, וגם ראה בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועמ"ש, בע"מ 5072/10, פלוני נ' פלונית, פורסמו במאגרים המקוונים).
5. לנוכח כלל האמור, אני מקבל את עמדת המדינה, וקובע כי, בית משפט זה אינו מוסמך להורות על מחיקת פרטיו של אבי הקטין ממסמכי מרשם האוכלוסין. יש לציין כי דברים אלו נאמרים ביחס למקרה ספציפי זה. אין זה מן הנמנע כי ייתכנו מקרים, בהם עקרון טובת הקטין, שאין ספק כי בית משפט זה אמון עליו, וחובתו ליישמו, יצדיקו התערבות ומתן סעד כמבוקש. ואולם, אינני סבור כי מקרה זה הנו אחד מאותם מקרים. זאת ועוד, לכשיגיע הקטין לגיל בגרות, יוכל אם ימצא לנכון, לפעול לשינוי המצב, זאת במסגרת הליך מתאים.
6. על התובעים להודיע עמדתם בתוך 21 יום מהיום, לגבי אופן המשך ההליך, וככל שלא יעשו כן, יראו מסכימים למחיקת התביעה, ומבלי שהם מוותרים על זכותם לפעול לשינוי המצב, כפי שימצאו לנכון. בכל מקרה אבהיר, כי אינני סבור שבמקרה ספציפי זה, יש מקום להורות על העברת התיק לבית משפט לעניינים מנהליים.
7. בנסיבות, איני מוצא ליתן צו להוצאות.
8. החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא החלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"ג, 22 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.