ביהמ"ש השלום ראשל"צ, השופט אילן בן דור: החלטה שעניינה בכללי סמכות מקומית בתביעות תחלוף (תאד"מ 21985-05-21)

הרקע

1. תביעת תחלוף שהגישה מבטחת ב11.5.21 בראשל"צ, כנגד תושב באר שבע וכנגד חברת הביטוח שלטענת המבטחת תובעת ביטחה את הנתבע . ביסודה, תאונה שהתרחשה בבאר שבע. מלכתחילה, בכותרת התביעה לצד כתובת מסוימת כתבה התובעת "באמצעות הנתבעת 2 " .
2. הנתבע הפרטי, טען כבר בכתב הגנה כי בית המשפט בראשל"צ נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה , הואיל והסמכות מסורה רק לבית משפט השלום באר שבע . בקשתו הייתה לדחות את התביעה נגדו על הסף .
3. כעולה מנספחי התביעה, כבר ביום 29.7.20 , כלומר זמן ניכר לפני הגשתה טענה המבטחת שנתבעה , במפורש שאין כיסוי ביטוחי. המבטחת הנתבעת נמחקה מכתב התביעה רק לאחר שהוגשה גם כנגד הנתבע הפרטי . המחיקה הייתה כבר ביום 4.8.21 .כלומר זמן קצר יחסית ,לאחר הגשתה רק אז בחרה המבטחת התובעת למצות בירור שקדם לבקשתה למחיקה . כעולה מההתכתבות שצורפה.

ההחלטה

1. לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתיק, מצאתי שהסמכות מסורה לבית המשפט בבאר שבע ולהורות על העברת התביעה לביהמ"ש השלום במחוז דרום. התיק יובא לפני הנשיא הרלבנטי לצורך הניתוב למותב המתאים.
2. להלן יוצגו הנימוקים העיקריים להחלטה.

ההנמקה

1. ראשית ,אציין את שתי הנקודות הבאות .
   1. המסגרת הנורמטיבית החלה לסוגית הסמכות המקומית מעוגנת כיום בפרק ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ( להלן: "התקנות הנוכחיות " ) .על מקומות השיפוט המוסמכים ראו בתקנה 7 שדנה במקום שיפוט בדרך כלל, ובתקנה 8 שדנה בסמכות שיפוט שיורית .
   2. נקודת המוצא לאיתור הסמכות המקומית לגבי תביעה שאינה במקרקעין, מעוגנת כיום בתקנה 7(א) הקובעת כי " תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים" זאת ,אם אין הסכם על מקום שיפוט.
   3. בתקנות החדשות, קיים צמצום מכוון של חלופות הסמכות המקומית שהיו קודם, בכך ניתן במכוון תוקף לכלל :" המוכר מקדמת דנא שלפיו ככלל בעת הגשת תביעה, התובע הולך אחר הנתבע. על התובע מוטל הנטל להוכחת תביעתו, ולכן גם עליו ללכת אחר מקום ההתדיינות שיש לו זיקה לנתבע. "וראו בדברי ההסבר לתקנות החדשות.
2. שנית, בראי הצורך להראות שאכן מתקיימת אחת החלופות שנותרו לצורך הקניית הסמכות המקומית יש לקיים את מצוות תקנה 11(4) בדבר חובת פירוט ה"העובדות המקנות סמכות לבית המשפט." כאחד מהעניינים שאותם "בלבד" יש לכתוב בחלק השני של כל כתב התביעה.
3. כעולה מלשון תקנה 11(4) המדובר ב"עובדות" .השימוש במושג "עובדות" בהקשר המעדיף נוחיות נתבע על מיקום התובעת, משמיע כלפי כל בעל דין וגם כלפי המבטחת בתביעת תחלוף חובת "בירור ראוי" של התשתית העובדתית, עובר להגשת התביעה. לא די בטענה בעלמא או בטענה "מלאכותית". זאת, בפרט כאשר מול תובעת השיבוב אדם פרטי שלפרקים אינו מיוצג ושעלול על חשבונו ולדאבונו להיגרר למחוזות מרוחקים ולשלם מכיסו .
4. שלישית, אוסיף, שחרף מגמת התקנות הנוכחיות לצמצם את החלופות לסמכות המקומית גם היום, כשיש מספר נתבעים ניתן לתבוע אותם בכל בית המשפט המוסמך לדון בכל אחד . אולם זאת, אך ורק בתנאי שאכן קיימת הסמכות לדון כלפי אחד מהם. בתקנה 7(ג) נכתב כי "בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הכוללת כמה נתבעים הוא בית משפט המוסמך לדון נגד אחד מהם לפי תקנות משנה (א) או (ב)." כעולה מלשון תקנה 7(ג) היא לא נועדה לעקוף את הכללים המקנים סמכות נגד אחד מהנתבעים המצורפים שקבועים בתקנות משנה 7(א) ו7(ב) ומותנית בקיומם.
5. תקנה 7(ג) שלפיה הנתבע האחד נגרר אחר נתבע אחר, מהווה מעין חריג לכלל לפיו כאשר אדם נתבע הולכים אחרי מקום התדיינות שיש לו זיקה אליו. צירוף הנתבעים לצורך סמכות מקומית מחייב בבחינת קל וחומר לערוך לגבי הנתבע שלמענו נגרר האחר בחינה נאותה של ה"עובדות המקנות סמכות לבית המשפט " כנגד "הנתבע הגורר" .
6. רביעית,כבר משילוב התקנות 7(ג) ו11(ב) אמור למנוע צירוף מניפולטיבי ובזמן הבירור של העובדות המקנות סמכות נדרשת הקפדה ראויה שאכן קיימת הזיקה לנתבע שאחריו נגרר הנתבע האחר כנגזר מהשימוש בזכות בתום לב.
7. והינה כאמור לעיל, למרבה הצער גם במקרה דנן נכתב "באמצעות הנתבעת 2" לצד מען דרומי אחר השונה מהמען שנרשם לימים בכתב הגנה . הרישום " באמצעות הנתבעת 2" בעייתי במיוחד כאשר אותה מבטחת טוענת במכתב הסירוב להיעדר כיסוי ביטוחי .לפיכך, ראיתי לשוב ולציין שאין לעקוף באמצעי זה החובה הברורה החלה על התובע עצמו לברר בעצמו את המצב העובדתי אודות מען הנתבע ואת העיתוי שבו יש לקיים זאת שהוא מראש לפני הגשת התביעה . המבטחת ככל תובע אינה רשאית להתנער מחובתה לברר כדבעי מען מראש ול"גלגל" אותה לכתפי הנתבע האחר לא כל שכן כשמדובר במבטחת אחרת שלכל אחד ממעניה עלול להיגרר נתבע פרטי זאת לנוכח ההלכה והתיקה המתירה לתבוע מבטחת במקום עסקו של אל אחד מסוכני הביטוח העצמאים העובדים בשליחותה בר"ע 501/84 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' משה רוטבן, לט(1) 026 (1985)‏‏
8. על התובעת לקיים כבר ב"כותרת התביעה" את מצוותה הברורה של תקנה 10 (6) לפיה ה"מען ופרטי התקשרות של הנתבע – אם ניתן לבררם" הם בין הפרטים שאותם "בלבד " יש לכלול בכותרת התביעה . התקנה אינה מתירה לגלגל זאת לכתפי הנתבעת. כך ברגיל וקל וחומר כשידוע שהנתבעת שמכוחה מבקשים להקנות סמכות לאחר כבר כפרה כיסוי הביטוחי .על חשיבות הבירור כדבעי מראש בפרט מצד תובע סדרתי כדי למנוע עקיפה מכוונת או מוטעית של כללי הסמכות המקומית באמצעות רישום של כתובת שאינה מדויקת השוו לדברים שנאמרו כבר בתא"מ (שלום ראשל"צ) 67090-06-17 הכשרה היישוב חברה לביטוח נ' 1 איברהים אבו רקייק (נבו 21.12.2017)‏‏ על חשיבות הקפדה בפרט מצד מתדיין סדרתי שהוא מבטחת תביעת תחלוף ראו בתא"מ (שלום ראשל"צ) 44486-10-17 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אביבית בראון (נבו 13.01.2020)‏ ( בפסקאות 18- 19 ) כאמור שם גם אם לפי נוחיות תובע או משיקוליו הכלכליים משום זמנו והוצאותיו, הוא מנסה לחסוך את איתור כתובת ואת ביצוע המסירה, הרי שאת התקנות צריך לקיים גם לא רק משום התחשבות בזמן שלו או בזמן מי שמזומן על ידו, אלא גם משום התחשבות בזמן הצד שכנגד בזמן העדים מטעמו ובזמן הציבורי. כיום לאנטרס הציבורי אף מוקנה מעמד מפורש בסעיף 5 לתקנות .
9. על כך שברור שיש להשתמש בכללי הסמכות המקומית בתום לב השוו יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 192 (התשפ"א, 2021 .)

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל סברתי שהסמכות מסורה לבית המשפט במחוז דרום ויש לפעול כאמור לעיל .לפנים מהדין וגם לנוכח העדר תגובה נוספת של התובע אין צו להוצאות על אתר .

ניתנה היום, ו' תשרי תשפ"ג, 01 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.