בימ"ש לענייני משפחה חיפה, השופטת שושנה ברגר: פס"ד בתביעה להפחתת מזונות שהגיש התובע כנגד גרושתו (תלה"מ 22948-05-18)

ראשית דבר:

בפניי תביעה להפחתת מזונות אשר הוגשה על ידי מר XXX (להלן: "התובע" או "האב") כנגד גרושתו, הגב' XXX (להלן: "הנתבעת" או "האם").

רקע בקצרה:

1. הצדדים נישאו ביום XXX, ובמסגרת הנישואין נולד הקטין XXX יליד 21.8.12, מלאו לו 9.5 שנים (להלן ייקרא בשמו הפרטי או "הקטין"). הצדדים התגרשו בשנת 2016.
2. הצדדים מוכרים למותב זה מיום 8.12.13, אז הגישה הנתבעת בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 15158-13-12). בהמשך הגישה תביעות למזונות ומדור אישה וקטין (תמ"ש 55305-05-14) ותביעה למשמורת קטין (תמ"ש 55357-05-14).
3. ביום 25.5.16 ניתן פסק דין בתביעת המשמורת בתמ"ש 55357-05-14 (להלן: "פסה"ד למשמורת") במסגרתו נקבע כי הקטין יהיה במשמורתם המשותפת של שני הוריו. עוד נקבע כי זמני השהות של הקטין אצל כל אחד מהוריו יהיו על פי החלוקה שנקבעה על ידי המומחה שמונה על ידי בית המשפט (ראו: פיסקה 53 ו-15 לפסק הדין למשמורת):

שבוע 1: יום א' – אם, יום ב' – אב, יום ג' – אם, יום ד' – אב, יום ה' – אב, שישי-שבת – אם.

שבוע 2: יום א' – אם, יום ב' – אב, יום ג' – אם, יום ד' – אב, יום ה' – אם, שישי-שבת – אב.

1. ביום 21.12.16 ניתן פסק דין בתביעת המזונות בתמ"ש 55305-05-14 (להלן: "פסה"ד למזונות") לפיו חויב האב בסך של 1,500 ₪ לחודש בגין מזונות הקטין, ובמדור הקטין בסך של 990 ₪ לחודש, סה"כ - 2,490 ₪ לחודש. בנוסף, נקבע כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והבריאות של הקטין, לפי הפירוט בפיסקה 34 לפסה"ד למזונות.

סקירת ההליך הנוכחי (התביעה להפחתת מזונות):

1. ביום 13.12.17 הגיש התובע בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 26163-12-17). לאחר כישלון הליך יישוב הסכסוך, וסגירת התיק בהחלטתי מיום 31.1.18, הגיש התובע את התביעה נשוא פסק דין זה ביום 10.5.18. ביום 12.6.18 הוגש כתב הגנה.
2. ישיבת ק.מ התקיימה ביום 30.12.18. בהחלטה שניתנה בסיום הישיבה, נקבע מועד לישיבת הוכחות ונקצבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.
3. עדויות ראשיות של הצדדים הוגשו בתצהירים: ביום 7.4.19 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, ביום 29.5.19 הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית מטעמה.
4. ביום 14.2.20 הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני, לפיו לא תתקיים חקירת הצדדים, ישיבת ההוכחות תבוטל, ופסק הדין יינתן על סמך סיכומים בכתב שיוגשו על ידם. בהחלטתי מיום 16.2.20 הוריתי על ביטולה של ישיבת ההוכחות ונקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב.
5. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.

דיון והכרעה:

1. הערה כללית ומקדימה- כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.
2. האב עתר להורות על ביטול דמי המזונות של הקטין. בתביעתו, ביסס האב את טענותיו על הלכת בע"מ 919/15 (ראו: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (19.7.17) להלן: "בע"מ 919/15").
3. בסיכומיו, הוסיף התובע כי חלו שינויי נסיבות נוספים כדלקמן:
4. שינוי נסיבות התובע- החל לעבוד בחברה של אביו בXXX, כאשר הנסיעות כרוכות בהוצאות גבוהות חודשיות, הוצאות המדור עלו לסך של 6,000 ₪.
5. שינוי נסיבות בגובה השתכרות הנתבעת ושיפור במצבה הכלכלי- שכרה עלה ב-25% מאז מתן פסק הדין. האם רכשה דירה בשכונת XXX בXXX.

להלן אתייחס לכל אחת מטענות האב בנפרד, אולם ראשית אסקור את הדין בסוגייה בה עסקינן.

שינוי נסיבות מהותי- הדין:

1. כידוע, הלכה היא כי שינוי בפסיקת מזונות מצריך שינוי נסיבות מהותי, ולא באופן הפותח פתח רחב להתדיינות חוזרת בשאלת המזונות (ראו: עמ"ש (ת"א) 20337-04-13 פלוני נ' פלונית (13.11.13), ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3) 179 (1982); ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982); ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד ל"ח(1) 767 (1984); ע"א 749/83 ליפינסקי נ' ליף (ליפינסקי), פ"ד לח(3) 126 (1984).
2. רק נסיבות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם, דהיינו היכולות להשפיע ממש על עצם החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או היורדות לשורשו של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה – יהוו את השינוי המהותי הדרוש כדי שלבית המשפט תהיה האפשרות שבדין, לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור המזונות (ראו: תמ"ש (נצ') 8879-12-15 י.ר.ר. נ' ד.ר. [פורסם בנבו] (14.2.16)).
3. יתרה מכך, על השינוי הנטען להיווצר מאז מתן פסק הדין ועד לזמן הנוכחי (דהיינו מועד הגשת התביעה), כלומר השינוי חייב להיות כזה שאינו ולא היה ידוע לתובע בזמן שניתן פסק הדין.
4. נפסק כי אין זה מספיק להוכיח שינוי לכשעצמו, אלא ישנו צורך להוכיח שינוי נסיבות מהותי כזה שיצדיק התערבות במזונות שנפסקו. שינוי מסוג ייעשה רק במקרים נדירים וגם זאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים (ראו: ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח (1) 761):

א. לא יהיה צודק להשאיר פסק הדין על כנו בעקבות שינוי הנסיבות המהותי.

ב. מראש, הותירו הצדדים, במפורש או מכללא, פתח לשינוי נסיבות.

ג. מבקש השינוי פעל בתום לב.

האם שינוי ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 מהווה שינוי נסיבות מהותי?

1. כידוע, בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 7 שופטים, מפי כב' השופט עוזי פוגלמן קבע בבע"מ 919/15 כי בשלה העת לסטות מן ההלכה הנוהגת ולאמץ פרשנות חלופית לתקנת תש"ד המשיתה את חיוב המזונות בגילאי 15-6 מדין צדקה על שני ההורים תוך חלוקת החיוב ביניהם על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות הכנסה משכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. בית המשפט העליון הבהיר כי ככלל, הנשיאה בתשלומי המזונות והמדור צריכה להיעשות באופן יחסי לשיעור ההכנסה של ההורים ותוך התחשבות בפוטנציאל ההשתכרות שלהם. עוד נקבע כי יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות שבפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת דפנה ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה:

"(א) במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים (לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות).

(ב) ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד). ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהא זה אשר בית המשפט לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים.

(ג) ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.

(ד) כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך שהערכאה הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים".

בצד האמור, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.

1. מאז ההלכה התקדימית, בתי המשפט לענייני משפחה עסקו רבות בשאלת תחולת ההלכה (ראו פסק דינו המקיף של כב' השופט שדאפנה בתלה"מ (נצ') 70679-44-17 פלוני נ' אלמוני [פורסם בנבו] (7.7.19) המביא את שלל הדעות שהובעו בסוגייה). ביום 20.1.21 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון אשר הכריע בשאלת התחולה הרטרואקטיבית של בע"מ 919/15 (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (20.1.21) וקבע כי אין בהלכת 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו טרם שנפסקה הלכה זו. ככל שהתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק את פתיחת תיק המזונות, בית המשפט יבחן באופן מתוחם את הרכיב שבו חל שינוי הנסיבות המהותי וביחס אליו בלבד יפסוק לפי העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15.
2. אי לכך, אבחן כעת האם התקיים שינוי נסיבות מהותי במקרה דנן.

ומן הדין אל הנדון:

1. ייאמר כבר עתה כי לא מצאתי כי חל שינוי מהותי בנסיבות דנן, בפרט בנסיבות לפיהן הבקשה ליישוב סכסוך הוגשה פחות משנה אחת בלבד לאחר מתן פסה"ד למזונות, והתביעה דנן הוגשה שנה ומחצה בלבד לאחר מתן פסה"ד למזונות. ואלו טעמיי.

האם במקרה דנן חל שינוי נסיבות אשר יש בו להצדיק את שינוי שיעור המזונות?

1. כנסקר לעיל, לצורך מענה על השאלה האמורה עלינו לבחון את יכולת האב בעת מתן פסה"ד למזונות (21.12.16) אל מול יכולתו בעת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (13.12.17) או מועד הגשת התביעה (10.5.18).

יכולת האב בעת מתן פסה"ד למזונות ביום 21.12.16:

1. במועד מתן פסה"ד למזונות, נקבע לעניין הכנסות האב ומצבו הכלכלי כדלקמן (בפיסקה 28):

"הכנסות האב ומצבו הכלכלי:

28. האב הינו מהנדס בחברת XXX, שם החל לעבוד ביום 04/04/06 כמהנדס ביחידת XXX. כעולה מ-"הודעה על הגשת מסמכים שהתקבלו מXXX" ביום 14/05/15 השתכרותו החודשית הממוצעת של האב בחודשים 10/13 – 04/15 הסתכמה בסך של 14,908 ₪ נטו לחודש (ברוטו בניכוי ניכויי חובה ופנסיה). לסיכומיו צירף האב את תלושי שכרו לחודשים 01/15 – 02/16 (נספח א') מהם עולה כי השתכרותו החודשית הממוצעת בתקופה זו הסתכמה בסך של כ- 15,520 ₪ לחודש (ברוטו בניכוי ניכויי חובה ופנסיה). כל הכנסותיו של האב משתקפות בתלושי משכורתו. האב מתגורר בדירה שכורה ברח' XXX בXXX בת 4 חדרים, בגינה משולמים דמי שכירות בסך של 3,600 ₪ לחודש. חוזה השכירות צורף לתצהיר עדותו הראשית מיום 19/04/15 (נספח ג'). אשר לטענת האם לעניין הברחת כספים על ידי האב, טוען האחרון כי לא הבריח כספים אלא העביר לאמו 400,000 ₪ שניתנו לצדדים כהלוואה וכי האם ידעה על כך ואף חתמה על מסמך המאשר זאת. האם בתצהיר עדותה הראשית טוענת כי סכום זה הועבר לאמו של הנתבע עוד בחודש 07/13. היא אישרה שאכן חתמה על מסמכים שונים הכרוכים בהעברה זו, אולם לדבריה, מסמכים אלו נחתמו תחת לחץ. נוכח האמור לעיל והודאת האם כי הסך 400,000 ₪ הנ"ל הינם למעשה כספים השייכים לאם הנתבע, לא ניתן לראות בכספים אלה ככספים שהוברחו על ידי האב ואשר במהותם שייכים לו עדיין, באופן שניתן להביאם בחשבון במסגרת יכולתו הכלכלית. יחד עם זאת, כעולה מאסמכתא שצורפה לתגובת האם מיום 30/11/15, נספח א' לתגובה הנ"ל, לאב חשבון בבנק XXX אשר ביום 01/12/14, עמד על יתרת זכות של 45,440.92 ₪".

1. וכן (בפיסקה 30 לפסה"ד למזונות):

"30. מטבע הדברים, לכל אחד מהצדדים הוצאות בגין סיפוק צרכי עצמו. האב פירט את צרכיו בתצהיר עדותו הראשית בסך של 7,950 ₪ לחודש ובסעיף 34 לסיכומיו. סכומים אלה שהנתבע לגרסתו מוציא עבור עצמו מלמדים על רמת חיים גבוהה שהוא מקיים. כמו כן, האב נוהג על ג'יפ וכן טס לחו"ל הן מטעם עבודתו והן על חשבונו. גם עובדות אלה מעידות על רמת חיים גבוהה שהאב מקיים. כמו כן, יש בגובה ההוצאות שהאב מוציא על עצמו כדי ללמד גם על הסכומים שהקטין זקוק וזכאי להם למחייתו".

דהיינו, בפסה"ד למזונות נקבעו לעניין מצבו הכלכלי של האב בעת מתן פסה"ד למזונות ביום 21.12.16, כדלקמן:

1. האב השתכר סך של 15,520 ₪ לחודש (ברוטו בניכוי ניכויי חובה ופנסיה) בעבודתו בXXX.
2. האב התגורר בדירה שכורה בXXX בעלות של 3,600 ₪ לחודש.
3. האב קיים רמת חיים גבוהה (נהג על ג'יפ, טס לחו"ל הן מטעם העבודה והן על חשבונו).

יכולת האב בעת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (13.12.17) או מועד הגשת התביעה (10.5.18):

1. במועד הגשת התביעה, עבד האב בחברת XXX (החל מיום 4.4.06). האב צירף לכתב התביעה מיום 10.5.18 תלושי שכרו מעבודתו בXXX בגין החודשים 11/17- 4/18 (לא סומן). בהמשך, הגיש האב תלושי שכרו כדלקמן: לתצהירו, צירף האב תלושי שכרו מXXX בגין החודשים 3/18-2/19 (נספח "ב"). לסיכומיו, צירף האב תלושי שכרו מXXX בגין החודשים 11/19- 1/20 (נספח "א"). הנתונים שעלו מתלושי השכר שצורפו הינם:

בשנת 2018- השתכר האב סך ממוצע של כ- 14,900 נטו לחודש.

בשנת 2019- השתכר האב סך ממוצע של כ-14,300 ₪ נטו לחודש. הערה: התחשיב בוצע על בסיס 4 תלושי השכר שצורפו- 1-2/19, 11-12/19.

1. בסיכומיו, טען האב כי החל לעבוד בחברת אביו: "XXX" בחודש 1/20. האב צירף תלושי שכר מעבודתו אצל אביו בגין החודשים 2/20, 3/20, 6/20 מהם עלה כי השתכר בחודשים אלו סך חודשי קבוע של 15,000 ₪ (למעט בחודש 3/20 השתכר סך של 6,521 ₪ בעבור 10 ימי עבודה). לעניין זה ייאמר כי משמדובר בחברה פרטית בבעלותו של אבי התובע, תלושי השכר הינם למעשה כ"חומר ביד היוצר" ולא ניתן להסיק מהם כי גובה השכר הנקוב בהם אכן משקף את הכנסתו בפועל של התובע. מכל מקום, איני סבורה כי עלי להידרש למצבו הכלכלי של התובע נכון לשנת 2020 משני טעמים: האחד- על פי ההלכה עלי לבחון את מצבו הכלכלי של התובע ביחס לשתי תקופות זמן- מועד מתן פסה"ד למזונות ומועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך או מועד הגשת התביעה. הטעם השני הוא כי במקרה דנא, עולה כי השתכרותו של התובע הינה זהה לזו שהייתה במועד מתן פסה"ד למזונות, קרי לא הוכח שינוי מהותי בנסיבות והשתכרותו החודשית של האב הייתה ונותרה בסכום חודשי לא פחות מ-15,000 ₪ נטו לחודש.
2. עוד יצוין כי האם צירפה לסיכומיה התכתבות מסרונים בינה לבין האב מיום 14.10.20 (נספח "6"), במסגרתה האב כתב לה כי הוא עובד במקביל גם בXXX כפרילנסר וגם בחברה שבבעלות אביו: "אני עובד עם אבא שלי וגם עושה פרילנס עם XXX לשמור על קשר".
3. האב רכש דירה ברחוב XXX בXXX תמורת סך של 1,820,000 ₪ בשטח של 125.25 מ"ר (ראו: סעיף 5.1 להסכם מכר מיום 8.5.17 שצורף להודעת האב מיום 30.4.19). לא צורפה אסמכתא המעידה על נטילת משכנתא ו/או החזר חודשי כלשהו.
4. בכתב התביעה טען האב כי הוצאות מדורו "עומדות על סך כ- 5,000 ₪ לחודש לרבות ארנונה, חשמל, מים וכו'" (סעיף 11). לכתב התביעה צורפו אסמכתאות לתשלומים ששולמו לעירית XXX בלבד (נספח "ג"), כאשר מהאסמכתאות עלה כי האב מקבל הנחה בארנונה בשל היותו נכה צה"ל בעל 10% נכות (ראו גם: סעיף 7 להודעה האב מיום 30.4.19). בסיכומיו טען כי הוצאות המדור "עלו משמעותית מאז מתן פסה"ד ועומדות כיום על סך של כ-6,000 ₪ לחודש לרבות ארנונה, חשמל, מיום, החזר הון וכיו"ב. דא עקא, שלא צורפו אסמכתאות שיש בהן כדי להעיד על הוצאות מדור בסך של 6,000 ₪ לחודש, והטענות נותרו בעלמא, ללא כל ביסוס.
5. האב ממשיך לנהל רמת חיים גבוהה. כך, האב נוהג על רכב מסוג XXX היברידי שנת ייצור 2020 (ראו: נספח "ב" לסיכומי האב- תעודת ביטוח של הרכב מיום 19.1.20. יצוין כי האב נטל הלוואה לצורך רכישתו ע"ס 100,000 ₪ ביום 6.1.20 כאשר החזרה החודשי הינו סך של כ-1,265 ₪. ראו: נספח "ג" לסיכומי האב- נספח "א" להסכם הלוואה).
6. יתר על כן, האב טס לחו"ל הן מטעם עבודתו והן נסיעות פרטיות על חשבונו. ראו לעניין זה: תעודת בירור פרטים על נוסע שצורפה להתייחסות משלימה מטעם האם מיום 23.5.19 (נספח "א"). מהנתונים שעלו מהתעודה ניתן ללמוד כי לאחר פסה"ד למזונות, בשנת 2017 טס האב לחו"ל 6 פעמים, כאשר 4 מתוכן מטעם העבודה, ובשנת 2018 טס לחו"ל 5 פעמים, כאשר 3 מתוכן מטעם העבודה, כפי שניתן לראות מסעיף 4 למכתב מטעם XXX מיום 12.5.19 (נספח "ב" להתייחסות המשלימה מטעם האם מיום 23.5.19):

1. רמת החיים הגבוהה של התובע נלמדת אף מתדפיס כרטיסי האשראי שצירף התובע לתצהירו (נספחים "ג"-"ד") מהם עולה הוצאות גבוהות בכרטיסי האשראי. כך, בחודש 11/18 האב חויב בסך של 15,340 ₪ ובחודש 1/19 סך החיוב עמד ע"ס 9,078 ₪.
2. לנוכח כל האמור והמפורט, שוכנעתי כי, הלכה למעשה, לא חל כל שינוי מהותי לרעה במצבו הכלכלי של האב, כי אם שיפור לטובה דווקא.
3. המסקנה העולה מכל האמור והמבואר לעיל היא כי אין חולק כי בנסיבות אלו, כפי שתוארו לעיל, לא הוכח כל שינוי מהותי לרעה בהשתכרותו של האב כלל ועיקר.
4. בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי מהחומר שבתיק עלה כי לא חל שינוי מהותי בהשתכרותה של הנתבעת מאז מועד מתן פסה"ד למזונות.
5. במועד מתן פסה"ד למזונות, נקבע לעניין הכנסות האם ומצבה הכלכלי כדלקמן (בפיסקה 27):

"הכנסות האם ומצבה הכלכלי:

27. האם הינה רוקחת במקצועה, כיום בעלת תואר ד"ר ברוקחות. בחודשים 10/13 – 09/14 עבדה כעוזרת הוראה באוניברסיטה בXXX. תלושי שכרה לחודשים 10/13 – 04/14 צורפו לתביעת המזונות. תלוש שכרה לחודש 11/13 צורף לתצהירה המשלים מיום 24/09/14. בחודשים 10/13 – 08/14 קיבלה האם מלגת קיום בסך 1,765 ₪ לחודש (נספח ג' לתצהירה המשלים הנ"ל). בחודשים 08/14 – 02/15 עבדה בבית החולים XXX במשרת סטאג'/ התמחות והשתכרה כ- 3,250 ₪ לחודש (תלושי שכרה צורפו כנספח 15 לתצהיר עדותה הראשית מיום 15/02/15). לאחר מכן עבדה כעוזרת הוראה באופן זמני באוניברסיטה XXX עד ליום 30/09/15 והשתכרה כ- 1,977 ₪ לחודש (תלושי שכרה צורפו לתצהירה הנ"ל וסומנו 16). ביום 08/03/15 החלה האם לעבוד במשרה חלקית בבית החולים XXX ובחודש 04/15 החלה לעבוד במשרה מלאה שם. תלושי שכרה לחודשים 10/15 – 03/16 צורפו כנספח א' לסיכומיה וכעולה מהם, השתכרותה החודשית הממוצעת בתקופה זו, הסתכמה בסך של כ- 7,500 ₪ לחודש. לאישה חשבון בבנק XXX וכעולה מדף החשבון שצורף כנספח 20 לתצהיר עדותה הראשית ביום 13/02/15, עמד לרשותה סך של 72,552 ₪. כמו כן, לרשותה סך של 250,000 ₪ המופקד בפיקדון בבנק XXX ומקורו בסכומים שנחסכו עבורה על ידי סבתה והוריה במשך השנים (נספח 21 לתצהירה הנ"ל). זולת הכנסותיה מעבודתה – אין לאם הכנסות נוספות וכל הכנסותיה משתקפות בתלושי משכורתה. האם התגוררה בעת הגשת התביעה עם הקטין אצל הוריה. לתצהירה צורף כנספח 22 העתק הסכם השכירות ממנו עולה כי החל מיום 20/02/15 היא מתגוררת בדירה שכורה בת שלושה חדרים ברח' XXX בXXX בעלות של 3,000 ₪ לחודש".

דהיינו, בפסה"ד למזונות נקבעו לעניין יכולת האם בעת מתן פסה"ד למזונות ביום 21.12.16 כדלקמן:

1. האם בעלת תואר ד"ר ברוקחות.
2. החלה לעבוד במשרה מלאה בביה"ח XXX בחודש 4/15.
3. השתכרותה החודשית הממוצעת עמדה ע"ס 7,500 ₪ לחודש.
4. האם התגוררה בדירה שכורה בXXX בעלות של 3,000 ₪ לחודש.
5. לאם היו כספים בסך 72,552 ₪ וכן סך נוסף של 250,000 ₪.

יכולת האם בעת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (13.12.17) או מועד הגשת התביעה (10.5.18):

1. לכתב הגנתה, צירפה האם תלושי שכרה מעבודתה בביה"ח XXX בגין החודשים 12/17-5/18. לתצהירה, צירפה האם תלושי שכרה בגין החודשים 4/18-3/19. מהנתונים שעלו מתלושי השכר עלה שבשנת 2018 השתכרה האם סך ממוצע של כ-9,150 ₪ נטו לחודש. בשנת 2019 (3 חודשים ראשונים) השתכרה האם סך של כ- 8,800 ₪ נטו בממוצע.
2. לסיכומיה, צירפה האם תלושי שכרה מעבודתה בגין החודשים 5-10/20 מהם עלה כי היא השתכרה בחודשים אלו סך חודשי ממוצע של כ-10,480 ₪ נטו.
3. לכתב ההגנה, צירפה הנתבעת הסכם להארכת חוזה שכירות מיום 12.2.17 (לא סומן) לפיו היא נושאת בשכ"ד בסך חודשי של 3,000 ₪. בסעיף 29 לכתב ההגנה טענה האם כי רכשה דירה בעזרת הוריה ובהמשך יוחלף שכ"ד במשכנתא של כ-3,000 ₪ לחודש. לתצהירה מיום 29.5.19 צירפה האם הסכם מכר לפיו רכשה דירה ברחוב XXX בXXX בשטח של 88 מ"ר תמורת סך של 1,430,000 ₪ (ראו: סעיף 5 להסכם המכר מיום 18.5.18- נספח 11 לתצהיר האם). לטענת האם בסעיף 27 לתצהירה, היא רכשה את הדירה בעזרת הוריה, בעזרת חיסכון של 250,000 ₪, בעזרת 140,000 ₪ מהחשבון המשותף של הצדדים ובעזרת סך של 300,000 ₪ שנלקחו כהלוואה (האם צירפה לתצהירה אישור עקרוני להלוואה מיום 15.10.18 (נספח 9 א') לפיו היא נטלה הלוואה בסך 300,000 ₪).
4. בנסיבות אלו, לא הוכח בפניי שינוי מהותי לטובה במצבה הכלכלי של הנתבעת מאז מתן פסה"ד למזונות. ייאמר כי העלייה בשכרה של האם נראית סבירה בחלוף השנים למן מועד מתן פסה"ד למזונות (למעלה מ-5 שנים). עוד ייאמר כי אף עם העלייה בשכרה של האם, עדיין קיים פער משמעותי ביכולותיהם הכלכליות של הצדדים, לאור המפורט לעיל.

האם חל שינוי בזמני השהות בין האב לקטין?

1. כנסקר לעיל, בעת מתן פסק הדין מיום 21.12.16, זמני השהות של האב עם הקטין היו בהתאם למתכונת שנקבעה בפסה"ד למשמורת, כפי שנסקר לעיל:

שבוע 1: יום א' – אם, יום ב' – אב, יום ג' – אם, יום ד' – אב, יום ה' – אב, שישי-שבת – אם.

שבוע 2: יום א' – אם, יום ב' – אב, יום ג' – אם, יום ד' – אב, יום ה' – אם, שישי-שבת – אב.

1. בעת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (13.12.17) או מועד הגשת התביעה (10.5.18) זמני השהות המשיכו להתקיים כסדרם, במתכונת שנקבעה בפסה"ד למשמורת. ראו לעניין זה תסקיר עו"ס אשר הוגש במסגרת תלה"מ 14793-04-18 (תובענה בעניין חינוכו של הקטין) מיום 16.7.18 לפיו (בעמ' 1 באמצע):

1. לכך יש להוסיף את טענות האם, אשר נתמכו באסמכתאות (ראו: נספחים 1א', 1ב', 2 לתצהיר האם מיום 29.5.19, ונספחים 2-8 לסיכומי האם), לעניין היעדרויותיו הרבות של האב מביתו הן בשל מילואים והן בשל טיסות לחו"ל (מטעם העבודה ופרטיות, ראו הרחבה לעיל) במהלכן הקטין שהה עם האם.
2. מהאמור לעיל עולה כי למעשה חלוקת זמני השהות שנהגה בעת מתן פסה"ד למזונות (21.12.16) הייתה זהה לחלוקת זמני השהות אשר נהגה בעת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך בעת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (13.12.17) או מועד הגשת התביעה (10.5.18) קרי זמני שהות שוויוניים (50-50): 7 מתוך 14, ולא הוכח כל שינוי מהותי, גם בעניין זה.
3. עוד ייאמר כי ככל והוכח שינוי במקרה דנן, הרי שאין חולק כי מדובר בשינוי לטובת האם, לנוכח האסמכתאות שהוצגו על ידי האם, כמפורט לעיל, מהן עולה בבירור כי האב נעדר מביתו למילואים ולנסיעות לחו"ל (הוצגו בפני בית המשפט 7 מקרים נפרדים) ובעת היעדרויותיו אלו, הקטין שהה במחיצת האם.
4. לאור מכלול הטעמים אשר פורטו לעיל, אני קובעת כי לא הוכח שינוי מהותי בנסיבות.
5. אי לכך, על פי הפסיקה, כנסקר לעיל, בכך מסתיים דיוננו, ואין מקום להורות על שינוי שיעור דמי המזונות שנקבעו בפסה"ד למזונות.

אחרית דבר:

1. בטרם חתימה ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הצדדים. ואולם, לא מצאתי לנכון לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידם, שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל, כדי לבסס את התוצאה אליה הגעתי.
2. לאור כל האמור והמפורט לעיל, הנני מורה כדלקמן:
3. התביעה להפחתת מזונות- נדחית.
4. בנסיבות, נוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים (כנסקר לעיל) אני מחייבת את האב בהוצאות על הצד הנמוך, בסך של 5,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולמו תוך 60 יום לידי האם, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
5. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני עריכה והגהה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשפ"ב, 17 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.