בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
|
|
|
רמ"ש 23535-07-22 א. נ' ב.
תיק חיצוני: |
|
בפני |
כבוד השופט סארי ג'יוסי
|
|
המבקש |
א. ע"י ב"כ עוה"ד ד. ענבר סברדליק ואח' |
|
נגד
|
||
המשיבה |
ב. ע"י ב"כ עוה"ד ב. ראם |
|
|
||
|
|
|
|
||
פסק-דין
|
על הפרק, מזונות ילד בגיר אשר מלאו לו 18 שנים, והחל בלימודי י"ג-י"ד. ברקע, הסכם שערכו ההורים בשנת 2015, אשר קיבל תוקף של פסק-דין, בו חוייב אביו לשלם למזונותיו, לידי אמו, סכום של 2,400 ₪ לחודש, כאשר בגדרי פסק-דין משלים מיום 31.10.2016 נקבע כי "האב ישא בתשלום דמי המזונות בגין הקטינים עד סיום התיכון או עד גיל 18, לפי המאוחר" ובהמשך, כי בתקופת השירות הצבאי חובה/שירות לאומי ישא האב בשליש מדמי המזונות.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ. זיתוני) ב-תלה"מ 3439-05-22, מיום 27.06.2022, במסגרתהּ נקבע, כי המבקש – האב, ימשיך לשלם למשיבה – האם, דמי מזונות מלאים עבור בנם המשותף (להלן: "הילד"), גם בתקופה שבין סיום הלימודים בכיתה י"ב ועד סיום לימודיו של הילד בכיתה י"ד, עד למתן החלטה אחרת.
הנסיבות הצריכות לעניין
ביום 16.06.2022, הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה לפסיקת מזונות זמניים במסגרתה יחויב המבקש לשלם לה בגין מזונות הילד את סכום המזונות המלא גם לאחר 01.07.2022, המועד בו יסיים הילד את לימודיו בכיתה י"ב ועד המועד בו יסיים לימודיו בכיתות י"ג וי"ד .
במסגרת הבקשה האמורה, נטען, כי הואיל והמבקש סירב לאפשר לילד להירשם ללימודי הנדסאים באותו בית ספר בו למד בתיכון מתוך הנחה, כי יחויב בתשלום מזונות בתקופה זו, נאלצה המשיבה לפנות לבית הדין הרבני, אשר אישר לה לחתום לבדה על המסמכים הנדרשים לרישום ללימודים בצירוף קביעה כי "התנגדות האב היא ממניעים כספיים גרידא וניתן לומר כסחיטה", כך נטען.
עוד נטען בפני בית משפט קמא, כי הילד ממשיך לחיות אצל המשיבה ולקיים את מתכונת זמני השהות עם המבקש, כפי שזו נהגה כל השנים, לפיה הילד שוהה אצל האב בימים ב' ו-ד' משעה 17:30 עם לינה וכל סוף-שבוע שני עד מוצאי-השבת, היינו 30% מן הזמן. המבקש, כך נטען, מרוויח בממוצע 25,926 ₪ כמהנדס באינטל בעוד המשיבה מרוויחה 7,197 ₪ כמזכירה בבית-ספר.
עוד ובנוסף נטען בפני בית משפט קמא, כי הילד סובל מהפרעת קשב וריכוז והיפר אקטיביות, בעטיין הוא מטופל תרופתית, ואף קיבל המלצה מרופא להקלות במבחנים. לפיכך, כך אליבא דמשיבה, על-מנת שהילד יצליח בלימודיו, לא יוכל הלה לעבוד בזמן הלימודים. נוכח המצב הכלכלי של המשיבה, כך נטען, הוריה מסייעים לה.
מנגד טען המבקש בטיעוניו בפני בית משפט קמא, כי הוא מסכים, לשם הנמכת הלהבות, לשלם ישירות לחשבון הבנק של הילד סך של 800 ₪ לחודש. אין מדובר, כך נטען, בבקשה למזונות זמניים אלא בבקשה להגדיל כבר כעת את החיוב במזונות בטרם התבררה התביעה.
נטען, כי סכום החיוב במזונות מלאים, בסך של 2,400 ₪, גבוה, וזאת בעיקר בשים-לב לזמני-השהות הנרחבים, שהיקפם עולה משמעותית על זמני-השהות שהתקיימו במועד מתן פסק-הדין. המשיבה, כך נטען, נקטה פעולות שונות טרם הגשת התביעה כדי לפגוע ביחסי האב ובנו במטרה לשרת תביעה זו, ומשום כך נאלץ הלה לפנות לבית הדין הרבני.
בניגוד לנטען, כך אליבא דמבקש, מתגוררת המשיבה בבית רחב-ידיים ויש לה מכונית חדשה, וכי הטענה לסיוע קבוע מהוריה מצביעה על כך שקיים למשיבה מקור הכנסה נוסף, שיש לקחתו בחשבון.
עוד ובנוסף נטען, כי המבקש מסכים שהילד יתגורר אצלו והוא יישא בכל צרכיו, וכי על-פי הפסיקה, תלמיד הלומד בכיתות י"ג וי"ד יכול לעבוד בתקופות החופשים, וכי והדבר משליך על היקף החיוב במזונותיו.
בית משפט קמא, קיבל כאמור כבר לעיל, את בקשת המשיבה, וקבע, כי הגם שיש קושי לפסוק במסגרת בקשה למזונות זמניים את הסעד המבוקש בתביעה העיקרית בטרם זו התבררה, יש להידרש לבקשה לגופה גם בבקשות למזונות זמניים.
בנוסף, נימק בית משפט קמא את החלטתו, בהתאם להוראות הפסיקה, וקבע, כי הלימודים בכיתות י"ג וי"ד מהווים המשך ישיר של לימודי התיכון, כפי שהדבר אף בא לידי ביטוי בעניינם של הצדדים, שעה שטענת האם, לפיה ממשיך הילד ללמוד באותו בית ספר בו למד בתיכון, לא נסתרה.
בית משפט קמא קבע, כי התשתית הראייתית שהונחה בפניו תומכת במסקנה הלכאורית, לפיה לא יוכל הילד להשתכר במהלך תקופת לימודיו בכיתות י"ג וי"ד, ומכל מקום אינו צפוי להשתכר סכום משמעותי, והדגיש, כי עניינו של הילד במקרה שלנו שונה מעניינם של התלמידים האחרים הנזכרים בפסיקה משום הקשיים הלימודיים עימם הוא מתמודד בשל הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות.
עוד נקבע, כי בית משפט קמא, לא מצא כל תימוכין לטענת האב, לפיה זמני-השהות נלקחו בחשבון בעת פסיקת המזונות, וכי יש להעדיף את הגרסה המפורטת של האם בנוגע לזמני-השהות על פני הגרסה הכללית של האב לפיה מדובר בזמני-שהות שווים.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
המבקש מיאן להשלים עם תוצאת החלטת בית משפט קמא, ובקשת רשות הערעור שהגיש מונחת בפני.
לאחר שקבעתי, כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה, ותשובת המשיבה הוגשה, קבעתי דיון בתיק במעמד הצדדים.
המבקש חזר על הטענות שנטענו בפני בית משפט קמא, והוסיף, כי אין לאפשר מצב בו בקשה למתן סעד זמני תהא זהה במהותה לסעד הסופי, וזאת בשים-לב לכך, שבין הצדדים עומד וקיים פסק-דין הקובע את חיובי המזונות, וכי בענייננו מדובר בילד בגיר. בית משפט קמא, כך נטען, שגה עת לא התייחס לסוגית זמני-השהות של הילד עם כל אחד מן הצדדים, וכי המסקנות אליהן הגיע שגויות, גם בכל הנוגע לאפשרותו של הילד לעבוד בתקופת לימודיו.
קבלת בית משפט קמא בקשת המשיבה לפסיקת מזונות-זמניים, כמוה כהיעתרות למלוא הבקשה, והלכה למעשה, למתן פסק-דין מלא במסגרת הסעד הזמני, וברי, מן ההחלטה עולה, כך נטען, כי בית משפט קמא גיבש עמדה סופית במסגרת ההחלטה בנוגע להליך כולו.
לגופו של עניין, החלטת בית משפט קמא בעניין מושא ההכרעה שגויה, גם בשים-לב לפסיקה, שעה שבמסגרתהּ נקבע, כי על האב לשאת בדמי-מזונות זמניים בסך של 2,400 ₪ עבור בגיר, עוד טרם התבררה התביעה לגופה, וכן נוכח העובדה, כי זמני-השהות שמתקיימים כיום אינם דומים לאלו שהתקיימו במועד עריכת ההסכם ומתן תוקף של פסק-הדין.
מנגד טענה המשיבה, כי אל לה לערכאת הערעור להתערב בהחלטת בית משפט קמא, אשר ניתנה שעה שהאב מתנער מחיוביו ומערים קשיים על לימודי הילד, ובשים-לב לכך שהחלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות ערעור זו היא סבירה, מידתית וצודקת. הדברים נכונים מקל וחומר, כך נטען, עת הפסיקה הנוהגת אינה נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לסוגיה של מזונות זמניים.
החלטת בית משפט קמא ניתנה על בסיס תשתית ראייתי שהונחה בפניו, הן לעניין העובדה, כי הלימודים בכיתות י"ג ו-י"ד הם המשך ישיר ללימודי התיכון, והן לכך שהילד לא יוכל לעבוד במקביל ללימודיו נוכח היותו בעל צרכים מיוחדים, וההחלטה האמורה אף עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון.
בדיון שהתקיים בפני, חזרו הצדדים על הטיעונים בכתב. באת-כוח המבקש הדגישה, כי המשיבה שולטת בילד, ולפיכך מתבקש שהכסף יועבר לו ישירות.
בא-כוח המשיבה הכחיש טענות אלו, והדגיש, כי צורפו אישורים רפואיים ואסמכתאות, המאשרים מורכבות מצבו של הילד, וטען, כי אין לילד, נוכח האמור, דרך לעבוד וללמוד ביחד. הצעת האב, כך נטען, להעביר לילד את הכסף, אינה יכולה להתקבל הואיל והאם היא הנושאת בהוצאות, וכי מדובר בקרקע למניפולציות.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, עיינתי במלוא החומר שהונח לפני, אני מחליט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, וכן מחליט לקבל חלקית את הערעור, כפי שאפרט להלן.
עניינהּ של בקשת רשות הערעור שבפני היא החלטת ביניים של בית משפט, במסגרת קביעת חבותו של המבקש בהמשך תשלום דמי-מזונות מלאים עבור בנו, גם בתקופה שבין סיום הלימודים בכיתה י"ב ועד סיום לימודיו של הילד בכיתה י"ד.
בהלכה עקבית ורבת-שנים נקבע, כי התערבותה של ערכאת הערעור בסוגית מזונות זמניים תהא מצומצמת, וזאת אף בשים-לב לכך שמדובר בהחלטה זמנית, אשר אינה חורצת אל גורל התביעה כולה.
אפנה לדבריו של כב' השופט בדימוס, י. דנציגר ב-בע"מ 1326-12 פלוני נ' פלונית (28.03.2012), פסקאות 5-6:
"פסיקת מזונות זמניים וגדר התערבותה של ערכאת הערעור בשיעור המזונות הזמניים שפסקה הערכאה הדיונית הן סוגיות המוסדרות היטב בהלכה הפסוקה ומשכך אין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית ומקרה זה מתמצה בנסיבותיו הקונקרטיות ובדל"ת אמותיהם של הצדדים....בבחינת למעלה מן הצורך, יצויין כי חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית כפי שהטעים השופט הנדל בבע"מ 1078/11 הנ"ל (כן ראו: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבע"מ 3708/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 2.8.2007), פסקה ד'), שומה על בתי המשפט המחוזיים לדבוק בכלל שהתגבש בהלכה הפסוקה לפיו התערבות בפסיקת מזונות זמניים על ידי הערכאה הדיונית תתאפשר במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. קרי אי התערבות היא הכלל ואילו התערבות היא החריג לכלל שיש להפעילו במשורה ובצמצום. הדיון במזונות הזמניים בערכאה המבררת נערך בשלב ראשוני בו טרם נשמעו ראיות ומדובר בסעד זמני המבוסס על ראיות לכאוריות בלבד [ראו למשל: החלטתו של השופט י' זמיר בע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5) 608, 614 (1997)]. משכך, שומה על בתי המשפט המחוזיים להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים אלא אם אכן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן".
הגם, שהלכת בית המשפט העליון קובעת, "שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית", היא עומדת במקביל, כפי שהדבר אף בא לידי ביטוי בפסיקה אליה הפנתה באת-כוח המבקש, על הצורך בהימנעות ערכאת הערעור מהתערבות בקביעות בתי המשפט לענייני משפחה באשר לגובה דמי-המזונות הזמניים, אלא במקרים יוצאי-דופן.
בקשת רשות הערעור שבפני, נמנית עם אותם מקרים חריגים ויוצאי-דופן, משאין בידי לקבל, חלק מן הנימוקים המרכזיים שבבסיס ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור.
ראשית, כפי שקובע בית משפט קמא עצמו, בפסקה 4 להחלטתו: "יש קושי לפסוק במסגרת בקשה למזונות זמניים את הסעד המבוקש בתביעה העיקרית בטרם זו התבררה", אולם בד-בבד סבורני, כי נפלה שגגה במסקנת בית משפט קמא לפיה: "עם זאת , בית המשפט נדרש לעשות כן גם בבקשות רגילות למזונות זמניים". הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שההליכים בבית משפט קמא יארכו זמן מה, ובשלב זה התיק קבוע לישיבה מקדמית באפריל 2023.
ודוק, בענייננו אין מדובר "בבקשה רגילה", כלשון בית משפט קמא, אלא בבקשה, שבאה, הלכה למעשה, לשנות מן ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ואשר קיבלו תוקף של פסק-דין, וברי, כי יש להכריע בסוגיות שבפנינו בראי האמור. כזכור, בהתאם להסכם, חבות האב לשאת במזונות בנו בשיעור מלא היתה לתקופה עד לסיום י"ב.
שנית, אין בידי לקבל את מסקנתו המשפטית של בית משפט קמא, בפסקה 7 להחלטתו, לפיה "איני סבור בשלב זה כי זמני השהות המשמעותיים של א' בבית האב מצדיקים הפחתת היקף החיוב במזונות" – סוגית זמני-השהות, גם בהתעלם מן העובדה, כי בענייננו מדובר בבגיר, היא מן המשמעותיות שעל בית משפט לבחון עובר להכרעה בסוגית מזונות – זמניים וקבועים כאחד.
הדבר מקבל אף משנה-תוקף בענייננו שעה שבית משפט קמא לא קבע מסמרות באשר לסוגית זמני-השהות, אלא הסתפק באמירה כללית, לפיה הוא מעדיף את עמדת המשיבה על פני זו של המבקש.
אפנה בעניין זה לדברי ב-רמ"ש 1903-02-22 א. נ' ב. (20.03.2022), פסקה 13:
"יתרה מכך, וזה העיקר, לא ברור כיצד ניתן להכריע בסוגית מזונות, גם אם מדובר במזונות זמניים, כאשר קיים "חוסר בהירות ביחס לזמני השהות", כלשונו של בית משפט קמא. ודוק, סוגית זמני-השהות של הילדים עם כל אחד מהוריהם מהווה אחד מן הרכיבים המשמעותיים ביותר בהכרעות בסוגיות כגון דא, בעיקר בשים-לב להלכה שנקבע ב-בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.07.2017), ולסוגיה בה עסקה פסיקה זו.
ר' רישת פסק-דינו של כב' השופט ע. פוגלמן:
"כיצד יתחלק נטל מזונות הילדים בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם, המתבטאת בחלוקה שוויונית של זמני שהיית הילדים אצל כל אחד מהם? זוהי השאלה העומדת להכרעתנו בגדרן של שתי הבקשות שלפנינו...."
בנוסף אפנה לדברי, מן העת האחרונה ב-רמ"ש 57290-01-22 א. נ' ב. (17.02.2022):
"הגם, שיודגש, כי על הערכאות הדיוניות לציין במסגרת החלטותיהן בסוגית דמי-מזונות זמניים, את הנתונים הספציפיים עליהם הם מסתמכים בעת קביעת דמי-המזונות הזמניים, סבור אני, כי בענייננו שעה שבית משפט קמא, פירט, במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, את טענות הצדדים בפרוטרוט, וציין במסגרת החלטתו את אותם אבני-בוחן שנלקחו בחשבון בעת ההכרעה תוך "גיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי" (ר', א. ברק שיקול דעת שיפוטי 48-46 (1987)), אין טענות המבקש מצביעות על פגם היורד לשורשו של עניין, אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, בשלב זה, וזאת גם בשים-לב לגילאי הקטינים, זמני-השהות שלהם עם כל אחד מן הצדדים, וגובה דמי-המזונות הזמניים, אשר נקבעו לעת הזו"".
יחד עם זאת, אין בידי לקבל את טענות המבקש ביחס לקביעות בית משפט קמא בפסקאות 5-6 להחלטה, לפיהן "אף אני סבור כי הלימודים בכיתות י"ג וי"ד מהווים המשך ישיר של לימודי התיכון , כפי שמוכיח לכאורה המקרה שלפנינו , כאשר לא נסתרה טענת האם לפיה הילד ממשיך ללמוד באותו בית ספר בו למד בתיכון", וכי "החומר המצוי בתיק תומך במסקנה הלכאורית לפיה הילד לא יוכל להשתכר במהלך תקופת לימודיו בכיתות י"ג וי"ד , ומכל מקום אינו צפוי להשתכר סכום משמעותי. עניינו של הילד שונה מעניינם של התלמידים האחרים הנזכרים בפסיקה בשל הקשיים הלימודיים עימם הוא מתמודד בשל הפרעת קשב וריכוז והיפר אקטיביות", בין היתר, הואיל ואלו מהוות קביעות עובדתיות, ודומני, כי אין צורך להכביר מילים על משמעות האמור בכל הנוגע להתערבות ערכאת הערעור בקביעות מעין אלו.
על יסוד האמור לעיל, הואיל וסבורני, כי חלק משמעותי מן הרכיבים הנדרשים להכרעה ראויה בסוגיה מושא המחלוקת, נעדרים מהחלטת בית משפט קמא, אני מחזיר את הדיון לבית משפט קמא על-מנת שידון בבקשת המזונות הזמניים בראי הערותי לעיל, ובעיקר בסוגית זמני-השהות של הילד עם כל אחד מן ההורים, וישקול את שמיעת עמדתו של הילד – זאת גם בשים-לב לגילו.
נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.
פסק-הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים אחרים.
ניתן היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.