בימ"ש לענייני משפחה ב"ש, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש: החלטה בתביעה לשמירת זכויות וסעדים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג (תלה"מ 23839-03-19)

בדלתיים סגורות

בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע

בפני כב' סגנית הנשיא השופטת רותם קודלר עיאש

תלה"מ 23839-03-19 פלונית נ' פלוני

בפני	כבוד השופטת, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש
תובעת		פלונית ע"י ב"כ עו"ד הגר קליין
נגד
נתבע		פלוני ע"י ב"כ עו"ד אסי רובין
פסק דין

לפני תביעה שהוגשה ע"י התובעת והוגדרה במהותה כתביעה לשמירת זכויות וסעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

משהתקיימו התנאים להקדמת המועד לאיזון המשאבים לפי הוראות סעיף 5א(א) לחוק יחסי ממון, הוסכם כי התביעה תתברר כתביעה לאיזון משאבים.

הוגשה חוות דעת אקטואר שמונה ע"י בית המשפט ונותרה מחלוקת בנוגע לעתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

עניינו של פסק דין זה הכרעה בעתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית בזכויות הסוציאליות לאור הטענה כי קיים פער ב"כושר השתכרות" וכן לחלוקה בלתי שוויונית בדירת המגורים הרשומה בבעלות משותפת בטענה הדירה נרכשה גם מכספים שהתקבלו ממכירת דירה אחרת, שלכאורה הייתה בבעלות התובעת קודם לנישואין ומשיקולי צדק והגינות, שעה שמיוחסים לנתבע ניאוף ואי נאמנות מינית.

רקע

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך 9.9.1990 ולהם שלושה ילדים משותפים.

2. התובעת עובדת כ**** והנתבע עובד כ**** באמצעות **** ומדריך חברתי **** ב****.

3. לצדדים רכב מסוג *** המצוי בשימוש התובעת ורכב מסוג *** המצוי בשימוש הנתבע.

4. בבעלות משותפת של הצדדים הזכויות בדירת המגורים המצויה ברחוב **** ב**** וידועה כגוש **** חלקה ** תת חלקה * (להלן: "דירת המגורים").

5. בחודש פברואר 2018 הנתבע עזב את דירת המגורים.

6. האקטואר מר טל אבינדב מונה כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לשום את הזכויות הכלכליות של הצדדים ממועד הנישואין ועד למועד הקרע המוסכם החל בתאריך 31.12.2017 (ר' החלטות מיום 25.6.2019 ומיום 13.8.2019).

7. חוות דעת האקטואר הוגשה ביום 13.1.2020 וכוללות שתי חלופות עבור איזון המשאבים:

על פי חלופה א' (היוון הזכויות נכון למועד הקרע) על הנתבע להעביר לתובעת תשלום חד פעמי נכון למועד הקרע המוסכם בגובה 97,079 ₪.

על פי חלופה ב' (תשלום עבור נכסים נזילים בתווך שנה לאחר מועד הקרע והיתר יחולק במועד גמילת הזכויות) : על התובעת להעביר לנתבע עבור נכסים נזילים ועבור עודף שווי הרכב הפרטי סך של 9,992 ₪.

האקטואר קבע כי שיעור העברת חלקה של התובעת בפנסיה של הנתבע לאחר קיזוז זכויותיה הוא 39.50% ושיעור העברת חלקה של התובעת בביטוח מנהלים של הנתבע הוא 50%.

8. הצדדים פנו לשמאי מר דני כודדי לצורך הערכת שווי דירת המגורים אשר העריך שווי הנכס בגובה 1,050,000 ₪ (ראו חוות דעת שמאי מיום 12.7.2020 אשר צורפה להודעת ב"כ הנתבע מיום 26.8.2020).

9. הנתבע הסכים שהתובעת תרכוש את חלקו בדירת המגורים בקיזוז התשלום החד פעמי על פי חלופה ב' בחוו"ד האקטואר, או לחלופין כי הדירה תימכר ע"י הצדדים לכל המרבה במחיר או באמצעות באי כוח הצדדים ככונסי נכסים, על בסיס הערכת השמאי ואיזון המשאבים יבוצע מתוך כספי תמורת המכירה (ראה הודעת הנתבע מיום 26.8.2020).

10. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית בנכסים שנצברו במהלך תקופת החיים המשותפת. עתירה זו מבוססת בין היתר על הטענה כי בטרם הנישואין נמכרה דירה שהייתה בבעלות התובעת וכספי התמורה שימשו לרכישת דירת המגורים.

11. הצדדים הגישו תצהירים משלימים והוגש גם תצהיר עדות ראשית של עד מטעם התובעת.

שמיעת הראיות ביום 4.5.2021 ומשהוגש אחרון הסיכומים יינתן כעת פסק דין שיסיים את ההליכים בתיק.

תמצית טענות הצדדים

12. טענות התובעת

1. לטענת התובעת שכרה מעבודתה זעום ואין לה זכויות סוציאליות.

2. התובעת טוענת כי שכרה נע בין 3,000 ל-4,000 ₪ לחודש אל מול שכרו של הנתבע המגיע לסך 11,000 ₪. לטענתה, הפער בהכנסות הצדדים מצדיק חלוקת הזכויות שלא מחצה על מחצה ביחס של 30%-70% לטובתה.

3. התובעת טוענת כי הדירה המשותפת נרכשה תמורת 100,00 דולר ששולמו מכספי מכירת דירה שהייתה בבעלותה בטרם הנישואין בשווי 66,500 דולר וכן מהלוואה מובטחת במשכנתא.

4. התובעת טוענת כי שמרה אמונים לבעלה במשך כל שנות הנישואין וסברה שאף הוא ירכוש לה אמון. לטענתה, מכרה את דירתה ומכספים אלה בתוספת משכנתא הצדדים רכשו דירה אחרת שנרשמה על שמם בחלקים שווים.

5. התובעת טוענת כי לצערה הרב, הנתבע הסתיר כי ניהל רומן ממושך עם אשת איש ובגד בה שנים רבות.

6. בתצהירה המשלים התובעת טוענת כי מדובר בדירת אמה המנוחה אשר נמכרה בתאריך 19.8.1992 תמורת סך 66,500 דולר, השווה ל-163,125 ₪. התובעת מציינת כי על דירת אמה המנוחה רבצה משכנתא זעומה, כך שנותרו בידה כ-143,000 ₪ מכספי המכירה.

7. לטענת התובעת ביום 14.8.92 הצדדים רכשו דירה משותפת ב**** בסך 210,600 ₪

וביום 8.10.98 נרכשה דירת המגורים תמורת 136,000 דולר.

1. טענות הנתבע

1. הנתבע טוען כי התובעת משתכרת מעל ל -5,000 ₪ לחודש ו"שכחה" לציין כי מועברים לידיה כספים בגובה 3,350 ₪ לחודש כקצבת ילדים מהשירות למען הילד (לצדדים שני ילדים מאומצים) , על אף שהקטינים שוהים עמו רוב הזמן.

2. הנתבע מכחיש את ההתנהגות המיוחסת לו בכתב התביעה וטוען כי התובעת מיררה את חייו עד שלא נותרו בו כוחות לספוג את יחסה המשפיל ונאלץ לעזוב את הבית ולהתחיל לשקם מחדש את חייו.

3. הנתבע טוען כי רישום המקרקעין מהווה ראיה מכרעת לבעלות בו. לטענתו, הצדדים רכשו יחדו את דירת המגורים ושילמו יחד את דמי המשכנתא לאורך השנים ולכן יש לדחות את העתירה לחלוקה בלתי שוויונית ולהורות על פירוק שיתוף בנכס וחלוקת התמורה בחלקים שווים.

4. בתצהיר המשלים הנתבע מציין כי למיטב ידיעתו על דירת אמה המנוחה של התובעת רבצה משכנתא משמעותית ולפי הסכם המכר נאמדה בסך 25,000 דולר לפחות, כך שהרווח המקסימאלי ממכירת דירת אמה המנוחה היה 41,500 דולר.

5. ביחס לדירה שהצדדים רכשו באילת הנתבע טוען כי השתמשו בהון עצמי בגובה 34,764 דולר בלבד והיתר מומן באמצעות הלוואת מקום והלוואה מובטחת במשכנתא בגובה של 126,500 ₪ השווים ל-51,449 דולר דאז.

6. הנתבע טוען כי לאחר מכירת הדירה ב****, סולקו ההלוואות שרבצו על הדירה והצדדים נטלו הלוואה נוספת בגובה 90,000 ₪ לצורך רכישת דירת המגורים.

7. לטענת הנתבע, התובעת מעולם לא ציינה כי מדובר בכספיה האישיים ולא דרשה בגינם מאום. נהפוך הוא, הנתבע טוען כי לאורך השנים הוא זה שפרנס ומכספיי עמלו שולמו תשלומי המשכנתא.

דיון והכרעה

13. סעיף 8 לחוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט, במקרים מסוימים, לסטות מהכלל של חלוקה שווה בין בני הזוג של שווי הנכסים.

" 8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

1. לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששווים לא יאוזן

בין בני הזוג;

2. ל

   (תיקון מ

   קבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על

מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

3. ל

   (תיקון

   קבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שווים

במועד איזון המשאבים, אלא לפי שווים במועד מוקדם יותר שיקבע;

4. ל

   (תיקון

   קבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג

במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע. "

2. סעיף 8 לחוק מעניק גמישות בהסדר איזון המשאבים האחיד של חלוקה שווה, (מחצה על מחצה), בכך שהוא מקנה לבית המשפט שיקול דעת לחלוקה לפי יחס אחר או עפ"י מועד מוקדם יותר.

הסעיף הנ"ל לא מגדיר מהן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק, אולם הכלל בפסיקה הוא שסטייה מכלל זה תעשה רק בנסיבות חריגות, לאחר שנבחן מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים. יש לעשות בסעיף זה שימוש זהיר ומושכל במקרים בהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקן לאחר. לא כל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג יצדיק עשיית שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון.

(ראה: בג"ץ 4178/04 פלונית נ' ביה"ד הרבני, [פורסם בנבו]; בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו; בג"ץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, [פורסם בנבו] ; בע"מ 7172/12 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו]).

3. בשנים האחרונות חלה התפתחות בפסיקה, תוך שימוש ב"מכשיר" של סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, במקרים חריגים ונדירים וזאת כדי להשיג תוצאה צודקת ואף במחיר של יחס בלתי שווה באיזון.

[ראה: בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (פורסם בנבו), בע"מ 5879/04 פלוני נ' פלוני (2.8.2004) (פורסם בנבו), ע"מ (חי)363/06 + 369/06; ע"מ (חי) 614/07 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו)].

4. הנסיבות המיוחדות המתוארות בפסיקה הן ביתן היתר נסיבות הקשורות ביכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים לאחר גירושיהם (יכולת הכנסה, נכסי קריירה וכיוצ"ב), המגיעות לכדי חוסר איזון בולט באופן מיוחד מבחינה כלכלית.

פסקי דין הכירו כעיקרון במוניטין אישי \ כושר השתכרות כנכס בר איזון, תוך שקבעו כי ההכרה לצורך חלוקת שווי המוניטין האישי תהיה בנסיבות בהן נוצר אי שוויון זועק ופגיעה קשה באחד מבני הזוג, וכאשר הוכחה הקרבה וויתור של בן הזוג החלש, מבחינה כלכלית, לפיתוח קריירה אישית והתקדמותו המקצועית של בן זוגו.

תביעות נוספות נדחו, על אף ההכרה העקרונית כי יש להתחשב במוניטין אישי לצורך חלוקת הרכוש, כאשר הפער במוניטין האישי של בני הזוג לא היה קיצוני או כאשר לא הוכח שבן זוג אחד הקריב קידומו לטובת קידום בן הזוג השני.

ראה: תמ"ש 5704/01 ר.א. נ' א.א. [פורסם בנבו] תק-מש 2003(4) 534 ותמ"ש (י-ם) 13270/06 ט.ל. נ' ט.ז. [פורסם בנבו] תק-מש 2008(4) 153, שם נקבע כי לא הוכח ויתור מצד האישה לטובת ההתפתחות המקצועית של הבעל.

התשתית הראייתית שהונחה בפני מובילה אותי למסקנה כי יש לדחות את עתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית הן ביחס לטענה בדבר קיום פער בכושר השתכרות והן ביחס לטענת הניאוף.

פער בכושר ההשתכרות

5. כושר השתכרות הוא :

"... היכולת לעשות וליצור דבר-מה בעל ערך אובייקטיבי. הוא מושפע ממשתנים רבים ומגוונים, בהם כישרונותיו האישיים של האדם, המקצוע שבו בחר, השכלתו, ניסיונו והמוניטין האישי שרכש. חלק מכושר ההשתכרות אינו בא לאדם מן הטבע. הוא אינו טבוע בצופן הגנטי שלו. הוא פרי שקידה ומאמץ, למידה והתנסות. רכישתם של חלק מאלה, בעיקר רכישתה של השכלה, מצריכה זמן וכסף. הללו, בדרך כלל, עומדים לבני הזוג באופן מוגבל, והקצאתם תלויה בשיקולים שונים. כל זוג וסיפורו-שלו. העיקר הוא, שבני-הזוג עשויים לעמול יחד למען יגבר כושר ההשתכרות של אחד מביניהם, לרווחת המשפחה כולה. "הקריירה" של אותו פרט לא נועדה אך לשם הערך האינדיוודיואלי הטמון בה, אלא גם לשם הערך הקולקטיבי – פרנסתו של בן הזוג השני ופרנסתה של המשפחה כולה. אכן, הזמן המשפחתי הוא אחד, והוא נוצר בשניים. היכולת של כל אחד מבני הזוג להשיא את יכולת ההשתכרות שלו תלויה לא מעט בתרומת-זמן (ומשאבים אחרים) מצדו של בן הזוג האחר. "

דברי המשנה לנשיאה א' ריבלין בבע"מ 4623/04 פלוני נ' פלוני, פסקה 12 (פורסם במאגרי הפסיקה).

6. ההלכה המשפטית גורסת כי הכללת כושר ההשתכרות ב"נכסי הנישואין" תיעשה בכפוף לתנאים מסוימים ובהם ניתן למנות שלושה יסודות (כאשר בד"כ הטענה היא כי בן הזוג הביתי הוא שאפשר לבן הזוג האחר לפתח הקריירה שלו):

* קיומו של בן זוג "ביתי" מחד גיסא ובן זוג "קרייריסטי" מאידך גיסא,

* "פער דרמטי" בכושר ההשתכרות של בני הזוג

* נישואין לאורך זמן.

(ראו בעניין זה ע"מ 5879/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 193 (2004); פרשת פלוני; בע"מ 3664/07 פלוני נ' פלוני (המאגר המשפטי נבו (2007)).

7. התובעת לא הוכיחה את התנאים שנקבעו בפסיקה להכללת "כושר השתכרות" במסת הנכסים לאיזון משאבים כולל.

8. אומנם הצדדים היו נשואים לאורך זמן (כשלושים שנה) ואכן שוכנעתי, לאור הכנסות הנתבע בשנים שקדמו להגשת התביעה, כי קיים פער משמעותי בכושר השתכרותם של בני הזוג. עם זאת, לא הוכח כי התובעת נטלה על עצמה ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית על מנת לאפשר לנתבע להשיא את כושר השתכרותו. התובעת פיתחה עסק בתוך ביתה פנימה ולכן התמקדה במרחב הביתי, אך אין בכך כדי להגדירה כבת זוג "ביתית" במובן הקלאסי.

9. במקרה זה לא הוכחו "נכסי קריירה" לנתבע וממילא לא הובאו נתונים עובדתיים הנוגעים להתפתחות הקריירה של הנתבע, לרבות התייחסות לידע נרכש, השכלה וכישורים מיוחדים.

התובעת כלל לא הצביעה על כישרון אישי, השכלה או מוניטין שרכש הנתבע במהלך שנות הנישואין אלא רק טענה כי מועסק כאיש *** ו*** מבלי לציין האם עבר הכשרה מקצועית לצורך עבודתו, האם קודם בעבודתו, מהי דרגתו והשכלתו וכיוצ"ב.

10. הנתבע העיד כי בשנת 2004 עבד כ**** בבית מלון ב**** והגיע אחת לדירת המגורים ב**** (עמ' 14 שורות 19-24) ולאחר מכן החל לעבוד כשכיר בשני מקומות עבודה במקביל.

לא ניתן לחשוב את ממוצע השכר של הנתבע בשנה מסוימת וכן לא את ממוצע שכרו לאורך השנים בהעדר אסמכתאות, בהעדר תלושי שכר המשקפים את גובה הכנסתו.

לחוות דעת האקטוארית צורף תלוש שכר אחד בלבד לחודש דצמבר 2017 משני מעסיקים.

בחודש זה שכרו של הנתבע מעבודתו ב****** עמד על סך של 6,265 ₪ נטו ושכרו מעבודתו ב ******* עמד על סך של 4,183 ₪ נטו ובסה"כ הכנסותיו בחודש דצמבר 2017 עמדו ע"ס 10,448 ₪ נטו.

הנתבע כאמור הועסק בשני מקומות עבודות (ב****** החל לעבוד בחודש יולי 2005 וב****** החל לעבוד בחודש יוני 2006) ובהתאם לכך הגדיל את יכולת הכנסתו.

זאת ועוד, הכנסות הנתבע הופקדו לחשבון הבנק המשותף וממילא שימשו לצרכי התא המשפחתי (עמ' 6 שורות 22-25).

11. התובעת עצמה העידה כי "..בשנים אחרונות הוא הרוויח יותר" (עמ' 6 שורה 27) וכי "היו שנים שהרווחתי הרבה יותר מהשנים האחרונות והיו שנים שהוא הרוויח מעט מאוד אם בכלל" (ראה עמ' 7 שורות 6-7).

12. לכתב התביעה צורפו דו"חות רווח והפסד לחודשים דצמבר 2018 וינואר- פברואר 2019 המלמדים על רווח נקי לפני מס הכנסה בסכומים הנעים בין 2,000 ל-5,000 ₪ לחודש.

האקטואר אשר אמור היה לבחון את הכנסות הצדדים ציין בחוות דעתו כי על אף דרישתו לא קיבל מהתובעת הצהרת הון אחרונה שהוגשה לרשות המסים ותחת מסמך זה התובעת בחרה להגיש תצהיר על העדר נכסים אחרים מעבר לזכויות / נכסים שלגבי קיומם צורפו אסמכתאות לאקטואר.

הנתבע טען כי הכנסת התובעת מעבודתה כ**** עומדת על סך 5,000 ₪ וכי בנוסף היא מקבלת כספים בגובה 3,350 ₪ לחודש מ****** (הצדדים אימצו את שני ילדים והבן הצעיר הוא קטין כבן 17 שנים).

13. לאישה הכשרה מקצועית בתחום ה**** (*****) ו*****.

מעדותה עולה כי היא עובדת ב**** כעצמאית למעלה מ-15 שנים ובעלת עסק לממכר **** ב****** ורק לאחרונה החלה לעסוק ב***** (ראה עמ' 7, שורות 1-4 ושורות 8-9).

התובעת נשאלה האם יש לה הרבה לקוחות והשיבה באופן מתחמק "זה דבר שמשתנה".

אין ספק כי התובעת הייתה הדמות העיקרית שטיפלה במשק הבית ובילדיי הצדדים והדבר התאפשר בשים לב לשעות ולמקום עבודתה בבית כאשר בתקופה מסוימת הנתבע עבד ב**** ונעדר מהבית במהלך השבוע. עם זאת, דבר לא מנע ממנה לפתח קריירה חיצונית ואין בעובדה כי פיתחה עסק בתוך ביתה פנימה כדי להגדירה כבת זוג "ביתית" במובן הקלאסי.

כמו כן לא הוכח כי התובעת ויתרה על התקדמותה בקריירה ובעבודה במטרה לאפשר לנתבע להתקדם בעבודתו, בהנחה שהנתבע אכן הגיע לדרגת שכר גבוהה יותר בשל קידום או השכלה.

14. לאור האמור איני מוצאת הצדקה להפעלת סמכותי מכוח הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולסטייה מהכלל הרגיל הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון.

15. פיצוי

בשים לב למשך שנות הנישואין, לאור הפער בהכנסות הצדדים בפועל מעיסוקם (לא כולל תשלום מהשירות למען הילד שיופסק בהגיע אחרון הקטינים המאומצים לגיל 18 שנים), נוכח זאת כי העתירה לחלוקת בלתי שוויונית נדחתה, אני סבורה כי בנסיבות תיק זה, יהיה הוגן וצודק לפסוק לאישה "פיצוי" שישפר את נקודת המוצא שלה ויצמצם את חוסר השוויון, בעיקר בהתחשב בעובדה כי אין לצדדים נכסים פרט לדירת המגורים ולשני רכבים שכל אחד מהם עושה שימוש באחד מהם.

אני פוסקת לתובעת מחצית מהפער בהכנסות מעבודה (מחצית מסך של כ-6,000 ₪) למשך 24 חודשים, דהיינו: סכום חד פעמי בגובה 72,000 ש"ח.

הפיצוי נפסק ללא קשר לאיזון המשאבים ביתר נכסי הצדדים ומהווה פיצוי/ תשלום חד פעמי לאור הנימוקים שפורטו לעיל.

הפיצוי ישולם לתובעת מתוך חלקו של הנתבע בכספי מכירת הדירה.

טענת הניאוף

16. למן תחילת ההליך הנתבע הסכים למינוי אקטואר לצורך הגשת חוות דעת אקטוארית ובהמשך הסכים גם לאיזון הזכויות הכלכליות בהתאם לחוות הדעת ולמכירת הדירה המשותפת וחלוקת התמורה בחלקים שווים, אך התובעת עמדה על ניהול ההליך עד תום בשל הטענה כי הביאה עמה כספים מלפני הנישואין לצורך רכישת דירת המגורים מתוך סברה כי הנתבע ישמור לה אמונים, אולם לטענתה התבדתה והנתבע מעל באמון שנתנה בו.

17. טענת הניאוף שזורה כחוט השני לכל אורך כתבי הטענות שהוגשו מטעם התובעת, לרבות בסיכומיה.

18. אין תימוכין לבקשת באת כוח התובעת בסיכומיה להביא בחשבון במסגרת מכלול השיקולים את טענת הניאוף כמצדיקה חלוקה שלא מחצה על מחצה ועל פי ההלכה הפסוקה אי-נאמנות מינית ואף אשם בלעדי בפירוק הנישואין אינם מהווים נסיבות שיש בכוחן לשלול מאחד מבני הזוג זכויות שהתגבשו ברכוש הזוגי.

19. באת כוח התובעת חקרה את הנתבע בחקירה נגדית בנוגע למערכת היחסים שלו עם אישה אחרת. לאחר שבית המשפט העיר כי החקירה אינה רלוונטית, באת כוח התובעת ביקשה להבהיר כי היו לה שאלות נוספות (16 שאלות) אך ויתרה על קו החקירה בשל הערת ביהמ"ש (ראה עמ' 12 לפרוטוקול שורות 25-26).

20. לא זו אף זו גם בסיכומיה הקדישה באת כוח התובעת פרק שלם אודות מעילה באמון התובעת על רקע טענת בגידה (ר' סעיפים 29 עד 41 לסיכומים) וחזרה על טענותיה בעניין הניאוף כחלק מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול בהפעלת סמכותו על פי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

21. הגם שסיכומי התובעת הוגשו בתאריך 1.7.2021, באת כוח התובעת מתייחסת לפסה"ד בבג"ץ 4602/13 ובבג"ץ 9780/17 שזכה לכינוי "פסק דין הבוגדת" תוך התעלמות מהדיון הנוסף שהתקיים בבית המשפט העליון ומדנג"ץ 8537/18 שניתן ביום 24.6.2021.

22. בדנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (ניתן ביום 24.6.2021, פורסם בנבו) בית המשפט העליון חזר בו מהכרעתו ב"פסק דין הבוגדת" והתערב בפסיקת ביה"ד הרבני הגדול משום שלא החיל נכון את הדין האזרחי על חלוקת הרכוש ונתן משקל שאין לתת לרכיב של "בגידה" וקבע כי האישה זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים מכוח הלכת השיתוף הספציפי כפי שקבע בית הדין הרבני האזורי.

בית המשפט העליון הבהיר כי בהתאם ל"הלכת בבלי" (בג"ץ 1000/92) על בית הדין הרבני לפסוק בעניינים רכושיים על פי הדין האזרחי, שכן הרכוש של בני הזוג אינו חלק מענייני הנישואין והגירושין שעליהם חל הדין הדתי.

לפיכך, אם בתקופת החיים המשותפים מתגבש שיתוף בנכס ספציפי בין בני זוג, לא ניתן לשלול בדיעבד את הזכות המוקנית בשל אירועים שהתרחשו לאחר התגבשות הזכות ובכלל זה בגידה של בן זוג אחד במשנהו. קל וחומר במקרה שלפניי, כאשר אין מקום להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בדירת המגורים, שעה שהנכס רשום ע"ש הצדדים בחלקים שווים.

23. בכתב התביעה נטען כי הדירה המשותפת " רובה ככולה נרכשה מכספי תמורה אשר התקבלו ממכירת הדירה השייכת לתובעת בלבד " (ר' ס' 27 לכתב התביעה), אך מהראיות שהונחו בפני בית המשפט התברר כי הכספים ששימשו לרכישת דירת המגורים התקבלו ממכירת דירה קודמת שהייתה אף היא רשומה ע"ש הצדדים בחלקים שווים ביניהם.

התובעת גילתה כוונתה לשתף את הנתבע בכספי ירושת אמה פעמיים: בשנת 1992, בעת רכישת הדירה הראשונה ב**** ובשנת 1998, בעת רכישת הדירה השנייה כאשר לא עמדה על רישום הזכויות בנכס בצורה לא שיווניות.

24. עדות העד מטעם התובעת (דודה, מר ****) לא הייתה רלוונטית ולא תרמה לקידום השאלה שבמחלוקת וממילא מדובר בעדות מפי השמועה, כאשר העד מאשר בעדותו כי תוכן העדות נמסר לו מפי התובעת ו/או אמה ז"ל (עמ' 10 שורה 9).

25. לאור האמור טענת התובעת לחלוקת בלתי שוויונית של הזכויות בדירת המגורים הרשומה בבעלות משותפת של הצדדים, נדחית.

26. חוות דעת האקטואר

האקטואר מביא בחשבון את הפער הכלכלי בזכויות הסוציאליות ולשם כך יבוצע איזון משאבים בהתאם לאחת משתי החלופות שתוארו בחוות הדעת.

לאור הסכמת הנתבע אני מוצאת לאשר את החלופה הראשונה המחייבת את הנתבע לשלם לתובעת תשלום חד פעמי בגובה 97,079 ₪ אשר ישולמו לתובעת מתוך חלקו של הנתבע בכספי מכירת הדירה.

27. תשלומי המשכנתא בגין דירת המגורים

הנתבע מודה בחקירתו הנגדית כי חדל להשתתף בתשלומי המשכנתא בחודש דצמבר 2019 (התובעת טוענת כי הנתבע חדל לשלם מחודש אוגוסט 2019).

לפיכך אני מוצאת לקבוע כי הנתבע ישיב לתובעת מחצית מתשלומי המשכנתא שהיא שילמה לבדה עד לסילוק ההלוואה וזאת כנגד הצגת קבלה הנושאת את פרטי הגורם המשלם.

הכספים ישולמו לתובעת מתוך חלקו של הנתבע בכספי מכירת הדירה.

28. מכל המקובץ נפסק כדלקמן:

1. עתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית על פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון, נדחית.

2. איזון המשאבים יעשה על פי חלופה א' לחוות דעת האקטואר טל אבינדב.

הסכום ישולם לתובעת מתוך חלקו של הנתבע בכספי מכירת הדירה.

3. הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בגובה 72,000 ₪ וזאת בנוסף לסכומים שעליו לשלם במסגרת איזון המשאבים.

הסכום ישולם לתובעת מתוך חלקו של הנתבע בכספי מכירת הדירה.

4. הנתבע ישיב לתובעת מחצית מתשלומי המשכנתא החל מהמועד שבו היא נשאה לבדה בתשלומי המשכנתא ועד לסילוק הלוואת המשכנתא.

5. ניתן בזה צו לפירוק השיתוף בדירת הצדדים ברחוב **** ב**** הידועה כגוש **** חלקה ** תת חלקה * (להלן: "הדירה", "הנכס").

פירוק השיתוף בדירה ייעשה בדרך של מכירתה לכל המרבה במחיר, כשאין מניעה לכך שמי מהצדדים יהא בגדר מי שיעלה את ההצעה הגבוהה ביותר שאז הוא ירכוש את זכויות הצד שכנגד בדירה.

התמורה אשר תיוותר ממכירת הדירה, לאחר סילוק המשכנתא הרובצת עליה ולאחר סילוק הוצאות המכירה ושכר טרחת כונסי הנכסים, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם.

אני ממנה את באי כוח הצדדים, ******* ככונסי נכסים לביצוע מכירת הדירה, סילוק המשכנתא והוצאות המכירה וכן לחלוקת התמורה בין הצדדים על פי האמור לעיל.

14. פסיקת הוצאות

בשים לב להתנהלות התובעת אשר עמדה על ניהול ההליך עד תום על אף שניתן היה לסיימו הרבה לפני תחילת הדיון ושמיעת הראיות על בסיס חוות דעת האקטואר ולאור תוצאות ההליך, שעה שעתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית נדחתה, אני מוצאת לחייב את התובעת לשלם הוצאות לטובת הנתבע בסך 15,000 ₪ אשר ישולמו מתוך חלקה של התובעת בזכויות הנתבע ותקוזזנה במסגרת חלוקת התמורה מכספי מכירת הדירה המשותפת.

15. בכך מסתיים בירור ההליך.

המזכירות תמציא פסק דין זה לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשפ"ב, 28 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.