ביהמ"ש המחוזי חיפה, השופט חננאל שרעבי: החלטה בבר"ע בעניין קביעת סמכות מקומית (רמ"ש 2411-10-22)

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט טל פפרני) מיום 20.9.22 בתיק י"ס 13029-09-22 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתה הורה בית המשפט קמא על העברת המשך הדיון בתיק קמא לבית המשפט המוסמך במחוז תל אביב.

רקע בזעיר אנפין

2. המבקשת והמשיב (להלן גם: "הצדדים") הם בני זוג נשואים, ולהם 2 ילדים קטנים, ילידי 2015ו-2019. מדברי המבקשת עולה כי הצדדים התגוררו עד לאחרונה בדירה שכורה ב[מחוז חיפה], וזאת למשך מספר שנים. הקטינים רשומים למסגרות החינוך ב... ואף התחילו ללמוד בשנת הלימודים הנוכחית – הבן ... בכיתה א' והבת ... בגן עירייה. בין הצדדים נוצר סכסוך וקרע, אשר בעקבותיו חלקו את זמני השהות עם הקטינים בעיקר בסופי שבוע.

3. לטענת המבקשת, בסוף השבוע שקדם להגשת הבקשה (ראשית חודש ספטמבר 2022), שהה המשיב עם הקטינים. ביום ראשון בבוקר לאחר שהתברר כי הקטינים לא הגיעו למסגרות, פנתה המבקשת למשיב, שעדכן אותה כי הוא עבר להתגורר בדירה שכורה ב[מחוז אחר], והקטינים החלו ללמוד בסמוך לדירה החדשה בעיר. המנעול לדירה המשותפת הוחלף, היא אינה יודעת היכן חפציה, ולא נתנה הסכמתה למעבר מקום המגורים. עקב כך פנתה המבקשת והגישה תלונה למשטרת ישראל.

4. לטענת המשיב, הצדדים שוחחו ביניהם על מעבר לאזור המרכז והמבקשת ידעה באופן כללי על כוונת המשיב לעבור לגור באזור המרכז. המשיב טען כי טובתם של הילדים להישאר עם אביהם, וכן כי אין כל סיבה להישאר לגור בצפון, שכן שורשי המשפחה במרכז, ושם נמצאת גם משפחתו המורחבת.

המשיב עוד טען כי לאור העובדה שבין הצדדים תיק קודם שנפתח בבית משפט למשפחה במחוז תל אביב, אזי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט לענייני משפחה בתל אביב, ולא לבית משפט זה.

5. ביום 20.9.22 התנהל דיון בבית משפט קמא, בסופו ניתנה ההחלטה קמא (בפרוטוקול הדיון). במסגרת ההחלטה קמא, צוין כי "לנוכח העובדה כי מדובר בבקשה לסעד זמני דחוף – השבת קטינים, ולמרות סוגיית הסמכות המקומית, קבעתי דיון לפניי, ובו נשמעו טענות הצדדים בהרחבה. המשיב למעשה מודה בעיקר טענותיה של המבקשת..." (סעיף 4 להחלטה קמא).

6. השופט קמא קבע חלוקת זמני שהות זמנית בין המבקשת לקטינים (סעיף 9(א) להחלטה קמא) והוראות שונות הנוגעות להסעות הקטינים, נקודת המפגש, שיחות טלפון וכיוצ"ב.

בסעיף 16 להחלטה קמא התייחס בית המשפט קמא לסוגיית הסמכות המקומית, וקבע כהאי לישנא:

"16. סמכות מקומית – לנוכח העובדה כי לצדדים תיק קודם בבית משפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, ובהעדר הסכמה, אני מורה על העברת המשך הדיון לבית המשפט המוסמך במחוז תל אביב.

17. המזכירות תעביר התיק לסגנית הנשיא במחוז תל אביב, אשר תקבע המותב בפניו יישמעו המשך ההליכים, וכן לעיון סגנית הנשיאה השופטת שירי היימן".

בגין רכיב זה בהחלטה קמא, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

7. המבקשת טענה כדלקמן:

א. טעה בית משפט קמא עת קבע כי נוכח ניהול תיק קודם בין הצדדים במחוז ת"א, יש להעביר את ניהול התובענה קמא למחוז ת"א.

התיק הקודם אליו התייחס בית משפט קמא הוא אישור הסכם ממון, אשר הצדדים חתמו עליו בשנת 2011 ואשר קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה בת"א (להלן: "הסכם הממון").

ב. הסכם הממון מכיל תניית שיפוט ייחודית מסויגת לגבי הרכוש המצוין בהסכם הממון ואליו בלבד. דא עקא, העניינים המוזכרים בהסכם הממון אינם רלוונטיים עוד, שעה שהדירה שהוזכרה בו אינה בבעלות הצדדים והחברה שהוזכרה בו נסגרה זה מכבר.

ג. הנכסים שפורטו בהסכם הממון אינם אקטואליים ואינם רלוונטיים; מהותו של הליך אישור הסכם הממון בשנת 2011 פורמלית לחלוטין – כל שעשה בית המשפט היה מתן תוקף להסכמות הצדדים בעניינים ממוניים ספציפיים ואלה בלבד. נוכח זאת אין לא ניתן להקיש מקיומו של הסכם הממון להליך קמא, הן מהבחינה המהותית והן מהבחינה הפורמלית.

ד. נקבע בדין כי הסכם ממון לא מקנה סמכות דיון נמשכת. עניין דומה נדון ב- בג"צ 8578/01 חליווה נ' חליווה, פ"ד נו(5) 634 (להלן: "עניין חליווה"), שם צוין כי אין באישור הסכם כפסק דין כשלעצמו, כדי להקנות לבית המשפט סמכות דיון נמשכת בסוגיה.

ה. כך ניתן להסיק כי אישורו הפורמלי של בית משפט לענייני משפחה בת"א של הסכם הממון לא מהווה תשתית משפטית ראויה המצדיקה את העברת הדיון בהליך קמא ממחוז חיפה למחוז ת"א.

ו. בית משפט קמא נמנע מלנמק החלטתו באשר להעברת מקום הדיון מחיפה לת"א. הימנעותו זו מהווה פגם היורד לשורש ההליך, אשר יכולה לביא לביטולו.

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

להלן אנמק החלטתי.

9. סבורני כי לא נפלה כל טעות בהחלטה קמא, ברכיב עליו ביקשה המבקשת לערער במסגרת הליך זה – היינו בכל הקשור לחלק בהחלטה קמא העוסק בהעברת מקום הדיון של תובענה קמא למחוז ת"א.

10. המקורות הנורמטיביים הנכונים לעניינו הם שניים.

תקנה 6(ד) רישא לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 (להלן: "התקנות"):

"תובענה חדשה נוספת בענייני משפחה תוגש לאותו בית משפט לענייני משפחה שדן בתובענה קודמת בין הצדדים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת כאמור בסעיף 6(ד) לחוק; ... ".

וכן –

סעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"):

"תובענה חדשה בעניני משפחה תוגש על ידי בעלי הדין לאותו בית משפט לעניני משפחה שדן בתובענה קודמת בענינם, אלא אם כן הורה נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לעניני משפחה, אחרת".

11. בעניינם של הצדדים, נדונה בעבר תובענה לאישור הסכם ממון, אשר הצדדים חתמו עליו בשנת 2011 ואשר קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה בת"א.

ודוק – "תובענה" קודמת אליה מתייחס סעיף 6(ד) לחוק, היא גם תובענה לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (ראו בסעיף ההגדרות, בסעיף 1(6)(ז) לחוק).

12. מן המקובץ לעיל עולה כי השופט קמא בדין פסק, עת קבע כי על התובענה קמא לעבור למחוז ת"א.

באשר לטענת המבקשת להעדר הנמקת השופט קמא – נוכח הוראותיהם הברורות של החוק והתקנות, סבורני כי לא היה צריך בית משפט קמא להרבות בנימוקים.

ההיפך הוא הנכון – לו רצה בית משפט קמא לסטות מהוראות החוק והתקנות (שצוינו לעיל), היה עליו לנמק ולהסביר מדוע בחר לעשות כן.

13. בכל הקשור לעניין חליווה שהזכירה המבקשת בבקשתה, התעמקות באותו פסק דין תלמדנו כי לא מדובר במצב דומה ולא בנסיבות דומות, ובכל מקרה אין להקיש מהנאמר בעניין חליווה לענייננו. במה דברים אמורים?

14. בעניין חליווה נדונה דוקטרינת "הקניית סמכות נמשכת", אשר מתייחסת למישור שבין בתי הדין הדתיים לבין בית המשפט לענייני משפחה. בעניין חליווה נדונה השאלה, אם אישור הסכם ממון בבית משפט לענייני משפחה הקנה לבית המשפט סמכות נמשכת לדון אף בעניין מזונות – או שמא בית הדין הרבני האזורי (אליו הוגשה תובענת המזונות) מוסמך להכריע בתביעת המזונות.

כלומר, בעניין חליווה לא נדונה כלל סוגיית העברת מקום השיפוט דוגמת זאת דנן בין שני בתי משפט לענייני משפחה במחוזות שונים, נוכח קיומה של תובענה קודמת בין הצדדים.

סוף דבר

15. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

16. משלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ג, 03 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.