בימ"ש לענייני משפחה חדרה, השופט טל פפרני: החלטה בשאלה האם יש מקום להורות על צירופם להליך של בעלי דין שאינם "בני משפחה" (ת"ע 24251-05-19)

עניינה של החלטה זו בשאלה, האם יש מקום להתיר לצרף כנתבעים את המשיבים מס' 5-6, זאת בהתאם להוראות סעיף 6[ו] לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995.

העובדות הרלוונטיות לעניינינו:

1. המבקש הוא בנו של המנוח, xxxxxx ז"ל, שנפטר ביום 28.6.2014. המשיבה 1 הינה אלמנתו של המנוח ואמו של המבקש. המשיבים 2, 3 הם אחיו של המבקש. המשיב 4 הינו אחיינו של המנוח וזוכה על פי והראות סעיף 5.7 לצוואה. המשיב 5 הינו עורך דין במקצועו, חברו ושותפו של המנוח בחברת מודם השקעות בע"מ [להלן: "החברה"] , מי שערך את צוואתו של המנוח מיום 21.6.2014. המשיבה 6 הנה בת זוגו של המשיב 5, מי שהיתה עדה לצוואת המנוח.
2. ביום 29.10.2015 ניתן על ידי הרשמת לענייני ירושה, צו לקיום צוואת המנוח מיום 21.6.2014. לא מונה מנהל עיזבון. ביום 31.12.2018 הגיש המבקש בקשה לביטול צו הקיום שניתן. ביום 7.4.2019 הגישו המשיבים תגובתם לבקשה. עקב כך ובהתאם להוראות סעיף 72(א) לחוק הירושה התשכ"ה-1965, הורתה הרשמת לענייני ירושה בחיפה על העברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה.
3. בבקשה לביטול צו הקיום, טוען המבקש כי בעת עריכת הצוואה (21.6.2014) המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה ואף נטה למות. למרות מצבו הרפואי הקשה, לא צורף לצוואה מסמך רפואי כלשהו המאשר את כשירותו של המצווה, וזאת למרות שהצוואה נחתמה כאשר המנוח על ערש דווי בבית החולים, נתון להשפעת תרופות ומשככי כאבים, ימים ספורים בטרם פטירתו. המבקש מפנה למסמך רפואי מיום 24.6.2014. עוד מפנה המבקש לעובדה כי מעמד עריכת הצוואה לא צולם ולא תועד כנדרש, לנוכח מצבו הקשה של המנוח. עוד מפנה המבקש לעובדה כי המשיב 5, אשר ערך את הצוואה, היה שותפו העסקי של המנוח, וכי הוא אחד הנהנים מהוראות הצוואה וגם מסיבה זו יש מקום להורות על ביטול הצוואה. לעניין זה מפנה המבקש להוראות סעיף 35 לחוק הירושה. המבקש מעלה טענות רבות כלפי המשיב 5 אשר לדבריו, ערך את הצוואה בתחכום ובעורמה ובאופן אשר מאפשר לו מרחב וחופש פעולה כשותפו העסקי של המנוח. בכך הקנה לעצמו המשיב 5 שליטה ברכושו של המנוח. עוד נטען כי על פי הוראות הצוואה, המשיבת 1 היא הזוכה, ורק לאחר אריכות ימיה מתחלקת הירושה בין יתר הזוכים. מכיוון שהמשיבת 1 אינה מצויה בענייני החברה, נתבע 5 שהוא שותף בחברה עושה בה כרצונו, ולמעשה מרוקן אותה מתוכן. זאת ועוד, טוען המבקש כי החתימה בצוואה אינה נחזית להיות חתימתו של המנוח.
4. ביום 27.8.2020 דחיתי את הבקשה לביטול צו קיום צוואה (להלן: "פסק הדין"). מטעם המבקש הוגש ערעור על פסק הדין. ביום 13.9.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי [עמ"ש 28238-11-20] שבו נקבע "על פי המוסכם, אנו מורים על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא מיום 27.8.2020 ומורים על החזרת התיק לשם קיום בירור עובדי לפני בית משפט קמא לרבות שמיעת ראיות ועדויות הצדדים. בית משפט קמא ישוב להכריע בתובענה על יסוד אותן ראיות שישמעו לפיו, לרבות טענות המערער בעניין עריכת צוואה הדדית וזאת לאור עדות המשיבה 1 לפיה לא נערכה צוואה כזו. כמו כן בית משפט קמא ידרוש לכל הבקשות שהצדדים יניחו לפניו, לרבות בקשה למחיקת המבקשנה כנגד עו"ד xxxxxxx. אין צו להוצאות"
5. בהמשך לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, קבעתי דיון ובו נשמעו טענות הצדדים בהרחבה. בכל הנוגע לבקשה לצירופם של המשיבים 5-6 ניתנה החלטתי לפיה על המבקש להגיש בקשה לצירוף בהתאם להוראות החוק. ביום 18.11.2021 הגיש המבקש בקשה שכותרתה "בקשה מטעם המבקש לצירופו של עוה"ד xxxxxxx ורעייתו xxxxxx (המשיבים 5 ו- 6) כבעלי דין (נתבעים) בתיק דנן". ביום 13.12.2021 הוגשה תגובת המשיבים 5-6. ביום 20.12.2021 הוגשו תגובות המשיבים 1 ו 3. לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, סברתי כי קיימת חשיבות לשמיעת עמדת ב"כ יועמ"ש, ובהתאם ניתנה החלטתי מיום 19/1/22. תגובה ב"כ יועמ"ש הוגשה, ובמסגרתה משאיר ב"כ יועמ"ש את ההחלטה לשק"ד בית המשפט.

טענות הצדדים:

1. טענות המבקש: ישנו הכרח לצרף את המשיבים 5-6 כבעלי דין דרושים, שכן תפקידם ומעמדם אינם כשל עורך דין אשר אך ורק ערך צוואה אלא מדובר בבעלי עניין, אשר רימו את היורשים, ולהם אינטרס כלכלי מובהק בתוכן הצוואה וברכוש העיזבון.
2. טענות המשיבה מס' 1: מצטרפת לבקשתו ולטענותיו של המבקש. מבקשת להפוך אותה לתובעת ולא לנתבעת . המשיב מס' 5 שימש כעו"ד אישי, ניצל זאת, רימה והשתלט על הכסף ועל הרכוש. אין המדובר בתביעה כספית אלא תביעה לביטול צוואה, חובה שהמשיבים 5-6 יהיו חלק ממנה. על כן, הם בעלי דין.
3. טענות המשיב מס' 3: מצטרף לטענות המבקש והמשיבה מס' 3. ביקש להפוך לתובע. המשיבים 5-6 [ בני הזוג] הינם בעלי דין בגין עוולותיהם ממסמך הצוואה הפסולה אשר ערכו. המשיבים 5-6 הם צד להליך בשל היותם עורכי מסמך הצוואה. המשיבים 5-6 טענו כי המדובר בצוואה הדדית אך בפועל הצוואה אינה הדדית.
4. טענות המשיבים מס' 5-6: מתנגדים לבקשה. בבקשה נפלו כשלים מהותיים והיא נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי המחויב על פי דין. בדיון שהתקיים ביום 4.2.20 העלה בית המשפט את שאלת צירופו של עורך הצוואה והעדים לצוואה תוך שבית המשפט הבהיר למבקש כי קיים תהליך של צירוף מי שאינו בן משפחה. למרות האמור, המבקש לא הגיש בקשה לצירוף המשיב 5. התעלמות המבקש הובאה בסעיף 28 לפסק הדין. ביום 4.2.20 ובהסכמת המבקש נמחקה xxxxxxx [המשיבה 6] מההליך ועל כן ניתנה החלטת בית המשפט מיום 4.2.20 שבה הורה על מחיקת עדי הצוואה . נוכח העובדה כי שאלה זו כבר נידונה והוכרעה, בהסכמת המבקש הרי שאין לשוב ולהידרש לסוגיה זו והעניין בגדר השתק פלוגתא ואין לדון בו מחדש. אין חולק כי המשיבים אינם בגדר בני משפחה ועל כן היה צורך לבקש את צירופם מראש, מה שלא נעשה במקרה דנן ולא בדיעבד. אין בבקשה כל נימוק המצדיק היעתרות לבקשה. ניתן להכריע בתובענה ללא צירופם. המשיבים אינם נדרשים כצד להליך לצורך בירור המבקשנה. הניסיון לצירופם כצד להליך הינו בחוסר תום לב מובהק ונגוע בשיקולים זרים. יש לדחות את הבקשה. טענות המבקש הובאו באופן כללי וסתמי ואין בהן ממש. עיון בצוואה מעלה כי המשיבים אינם בגדר "בעלי עניין/ אינטרס כלכלי".

הכלל המשפטי:

1. סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה קבועה בסעיפים 1 ו- 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. מטרת החוק הנה לרכז את מכלול הסכסוכים המשפחתיים של אותה משפחה, בפני ערכאה מקצועית ומיוחדת, מתוך הנחה כי הצדדים לסכסוך המשפחתי ממשיכים לנהל מסגרת חיים משותפת ומשיקה בצל ההליך המשפטי ולאור המתרחש במהלכו. ראה בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים].
2. הבסיס המשפטי לצירוף בעל דין שאינו בן משפחה, מצוי בהוראות סעיף 6[ו] לחוק בית המשפט למשפחה הקובע כדלקמן:

"(ו)בית משפט לעניני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור המבקשנה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא המבקשנה או שוויה אשר יהא."

1. לבית המשפט שיקול דעת עת יבחן בקשה לצירוף בעל דין, ולעניין זה, אפנה לספרם של כבוד השופט ש. שוחט ועו"ד שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, בעמ' 255-254 כדלקמן:

"צירופו של אותו צד שלישי אינו נעשה מאליו. בעל דין המבקש צריך להגיש בקשה לצירופו של אותו צד שלישי ואין די בהכללתו כצד לתובענה. הצד השלישי יצורף כנתבע, בהתקיים התנאי לכך כמפורט בסעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה.

...

בשימוש בהוראה בית המשפט נדרש לא רק לשיקולי תועלת, המהווים שיקול בכל החלטה על הוספת בעל דין, אלא גם לשיקולי צדק. הטעם לכך נעוץ בתוצאות הצירוף – הכפפתו של צד שלישי, ובייחוד אם אינו בן משפחה, לסכסוך משפחתי המתנהל בערכאה שיפוטית שנגזרו לה סדרי דין וראיות מיוחדים. על בית המשפט הנדרש לצירוף לבחון אם הצדק והתועלת שבצירופו של אותו צד שלישי כבעל דין בתובענה עולים על הפגיעה בעניינו של אותו צד הנגרר לסכסוך משפחתי, שלפחות מנקודת ראותו אינו צד לו".

באותו עניין [בע"מ 164/11], נקבע כי:

"חיובו של מי שאינו נמנה על "הגרעין הקשה" של בני המשפחה להתדיין בבית המשפט למשפחה עלול "לקפחו" לעומת מתדיין בבתי המשפט האזרחיים ולשלול ממנו מספר יתרונות דיוניים וראיתיים העומדים לו בבתי משפט אלה. הגמשת כללי הדיון ודיני הראיות לגיטימית כשמדובר בסכסוכים משפחתיים "אמיתיים" על מנת שלבית המשפט למשפחה יהיו כלים להתמודד עם סוג זה של סכסוכים ולהכריע בהם בדרך התואמת את הבעייתיות המיוחדת להם. אך ככל שפוחתת ה"משפחתיות", המעורבת בסכסוך ראוי לאפשר למתדיינים למצות את זכויותיהם הדיוניות והראייתיות הלגיטימיות במסגרת התדיינות אזרחית "רגילה."

1. אפנה גם לדברים שנקבעו ברע"א 1839/13 קולפניצקי נ' קולפינצקי [פורסם במאגרים המקוונים] שבו נקבע:

"סעיף 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי ענייני משפחה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. המונח "ענייני משפחה" הוגדר בסעיף 1 לחוק ככולל "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא" (ההדגשה הוספת). ברע"א 6558/98 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337 (2000) להלן : עניין חבס) נקבע כי התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענות אזרחיות היא "לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקות שבין בני המשפחה, מתון רצון לרדת – בעזרת גופי ייעוץ – לשורשיה של המחלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות של בני המשפחה" (שם, 342). עוד נקבע בעניין חבס כי לצורך סיווג תביעה ככזו שעילתה בתוך המשפחה יש להראות שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה וכי שאלה עובדתית זו נבחנת בראי כתבי הטענות של הצדדים ובראשם כתב התביעה...".

1. אפנה לדבריו של כבוד השופט צבי ויצמן בעניין תמ"ש 25770/06 א.ע נ' ל.מ [פורסם במאגרים המקוונים] :

"על השיקולים אותם יפעיל בית המשפט לענייני משפחה לצורף צירוף נתבע שאינו בן משפחה עמד כב' הש' שאול שוחט בעניין צויבל:

"בהפעלת סמכות הצירוף על פי סעיף 6(ו) לחוק ישקול בית המשפט גם את השאלה, אם הצדק והתועלת בצירופו של הצד השלישי לצורך בירור המבקשנה וההכרעה בסכסוך, עולים על הפגיעה בענייננו של הצד השלישי שעד לצירופו כלל לא היה צד לתובענה. על בית המשפט לבחון את השאלה, אם לא ניתן לברר את המבקשנה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה..." (תמ"ש 60265/99 בש"א 3879/00 צויבל נ' צויבל ואח' (לא פורסם) וכן ראה החלטת כב' הש' שוחט בבש"א (תל-אביב -יפו) 2679/06 – עזבון המנוח י.נ. ז"ל נ' א.נ. ואח'. תק -מש 2006(4), 166 עמ' 167).

בית המשפט יתיר לצרף צד נדרש אף במקרים בהם אי צירופו עלול להוביל לניהול שני הליכים נפרדים לגבי אותה מסכת עובדתית, האחת בין בני המשפחה בבית המשפט לענייני משפחה והשנייה בין בני המשפחה, או מי מהם, לבין הצד הנדרש בבית משפט אחר. ראה לעניין זה:

"לא סביר כי יתנהל דיון נפרד בסוגיית הזכויות מול המשיבה 3, ודיון נוסף, נפרד, בנושא הזכויות מול המערערים, כאשר המדובר למעשה באותם צדדים וכמעט באותה מסכת עובדתית (בר"ע (תל-אביב-יפו) 1355/02 דיאמנט נ' נאמן תק-מח 2002 (4), 14865 21.11.2002 וכן ראה בר"ע (חיפה) 485/06- פלונים נ' אלמונים תק- מח 2006(4), 149, עמ' 151 וכן ראה תמ"ש (ירושלים) 3342/97 - ו. נ' א. ואח'. תק-מש 2005(2), 300, עמ' 302.;בר"ע (ירושלים) 830/05 ו.א נ' א.א, פורסם בנבו ; בר"ע (ת"א) 73/97 סיגל דלומי נ' יהודה דלומי, תק-מח 97(4) 789;)."

1. עוד אפנה לדברי הש' ויצמן בעניין תמ"ש [פ"ת] 27496-07-13 עזבון המנוחים פלונים נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים], כדלקמן:

"אך מה יהא כאשר התביעה מערבת בתוכה נוסף לעילה הנטענת כנגד בן המשפחה, אף תביעות ועילות כנגד מי שאינו בן משפחה, כבעניין דנן ? האם ידרש בית המשפט אף לתובענה כנגד אלו שאינם בני משפחה ואשר ענינם אינו מצריך, מטיבעם של דברים, את מומחיותו המיוחדת?

ובכן, בסע' 6 (ו) לחוק הסמיך המחוקק את בית המשפט לענייני משפחה לצרף לתובענה הנדונה לפניו את "מי שלצורך בירור המבקשנה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא המבקשנה או שוויה אשר יהא". סע' זה מאפשר לבית המשפט לענייני משפחה לצרף כצד לתובענה אף מי שאינו בן משפחה ובלבד שנוכחותו כבעל דין בהליך המתקיים לפני ביהמ"ש נדרשת כדי לאפשר לבית המשפט את "בירור המבקשנה והכרעה בסכסוך" . ודוק, הדיבור "בירור המבקשנה" מתייחס לאותה תובענה כנגד בן המשפחה החוסה תחת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה שהרי בלעדיה לא הייתה התביעה מונחת כלל לפיתחו של בית המשפט לענייני משפחה. לפיכך בעניין דנן יש לבחון האם המבקשנה כנגד המשיבים 2-8 משרתת את המבקשנה כנגד המשיב - שאז יהא מקום להורות אף על צירופם של המשיבים האחרים כצדדים לתובענה על אף שאינם בני משפחה, או שכל תובענה יכולה לעמוד בפני עצמה ואין האחת משרתת את רעותה או נצרכת לה - שאז אין לצרף לתובענה את מי אשר אינם בני משפחה ולהכניסם תחת קורתו של בית המשפט לענייני משפחה.

הפן הפרוצדוראלי, הגישה הרווחת בפסיקה הינה כי צירופו של אותו צד אשר אינו בן משפחה לתובענה המוגשת בבית המשפט לענייני משפחה אינו נעשה מאליו וכי בעל הדין המבקש צריך להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט העותרת לצירופו של אותו צד לתובענה (ראה – תמ"ש (חד') 4732/05 בש"א 851/05 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] תק- מש 2005 (4) 9548; תמ"ש 15290/05 בש"א 1058/06 פלוני נ' אלמונית ואח' [פורסם בנבו] תק- מש 2006 (2) 143 וכן שוחט ושאווה בספרם, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, הוצאת מחשבות, תש"ע- 2009, עמ' 254; אך ראה - החלטתי בתמ"ש (כ"ס) 25770/06 בש"א 4877/06 א.ע ואח' נ' ל.מ [פורסם בנבו] תק- מש 2006 (4)627).

לעניין זה יפים דבריה של חברתי כב' הש' שפרה גליק באומרה –

"בפתח ראש פרק זה בהחלטתי מצאתי לנכון להתעכב על מינהג חדש שקנה לו שביתה במקומותינו: קודם מוגשת התביעה, אליה מצורפים נתבעים אשר אינם בחזקת "בני משפחה" (כהגדרתם בחוק), ורק לאחר מכן מבוקש כי אותם צדדים שלישיים, לכאורה, יצורפו לתביעה כ"בעל דין דרוש"... סדר הדברים צריך להיות הפוך: יש להגיש התביעה כפי שמתחייב מחוק ההקמה של בית המשפט לענייני משפחה ורק לאחר מכן יש לבקש התרת צרופם של צדדים שלישיים" (בש"א (חדרה) 2111/05 - פלונית נ' אלמוני ואח' . [פורסם בנבו] תק-מש 2006(1), 59

בנדון הגישו המבקשים את התביעה כנגד כל המשיבים, גם אלו שאינם בני משפחה, לבית המשפט לענייני משפחה וזאת מבלי להגיש בקשה כנדרש לצירוף נתבעים אלו, יש אשר ראו כבר במחדל זה עילה מספקת למחיקתם של אותם צדדים מכתב התביעה (וראה, כדוגמה- בש"א (חדרה) 2111/05 - פלונית נ' אלמוני ואח' . [פורסם בנבו] תק-מש 2006(1), 59).

מכל מקום, על בית המשפט לבחון, לאחר קבלת עמדת המבקש, המשיב והצד אותו מבקשים לצרף לתובענה את שאלת נחיצותו של אותו הצד לבירור התביעה וההכרעה בה. ויותר מכך, בעת שבא בית המשפט לעניני משפחה לבחון צירופו של צד שאינו בן משפחה לתובענה ע"פ סע' 6 (ו) לחוק, שומה עליו להדרש לא רק לשיקולי תועלת אלא אף לשיקולי צדק, שכן בד בבד עם מעשה הצירוף נכפף בעל הדין המצורף לסדרי הדין והראיות היחודיים של בית המשפט לעניני משפחה כעולה מהוראות החוק השונות, דוגמת סע' 8 לחוק המאפשר חריגה מדיני הראיות וסדרי הדין (תמ"ש (ת"א) 93361/99 בש"א 17692/99 מגן נ' מגן [פורסם בנבו] תק- מש 2000 (2) 18; תמ"ש (ת"א) 60265/99 בש"א 3879/00 צויבל נ. צויבל (לא פורסם) [פורסם בנבו]), וכפי שמסכמים שוחט ושאווה בסיפרם הנזכר (שם, עמ' 255) –

"בהפעלת סמכות הצירוף על פי סע' 6 (ו) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה ישקול בית המשפט גם את השאלה אם הצדק והתועלת בצירופו של הצד השלישי לצורך "בירור המבקשנה והכרעה בסכסוך" עולים על הפגיעה בעניינו של הצד השלישי שעד לצירופו לא היה צד לתובענה כלל. על בית המשפט לבחון את השאלה אם לא ניתן לברר את המבקשנה ולהכריע בסכסוך בלא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה. עליו לבחון את מידת הפגיעה באותו צד שלישי, אם יצורף, באופן שאם ניתן להגיע לידי בירור המבקשנה וההכרעה בסכסוך בלעדי צירופו, כך יש לנהוג, גם אם הדבר קשה ביותר" (הדגשה שלי – צ.ו)

מתוך שכך הובהר בפסיקת בית המשפט כי צירוף צדדים שלישיים שאינם בני משפחה ייעשה בצמצום ובמשורה (תמ"ש (ת"א) 9336/99 הנ"ל מפי כבוד השופט גייפמן; תמ"ש 60265/99 הנ"ל מפי כבוד השופט שוחט; תמ"ש 29070/04 (ת"א) בש"א 7816/04 ר.ש. נ' ד.ש. (פורסם במאגר "נבו") מפי כבוד השופטת קופלמן פרדו; תמ"ש (ת"א) 7143/01 דור נ' דור [פורסם בנבו] מפי כבוד השופטת ע' מילר; בש"א 120/05 בעניין של ד.מ. נ' ש.מ. [פורסם בנבו] מפי כבוד הש' א. אשקלוני; ועוד רבים).

מן הכלל אל הפרט:

1. לאחר שעיינתי בבקשת המבקשים ובצוות המנוח, ושקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו טעמי.
2. כאמור, הסוגיה המונחת לפתחי הנה השאלה האם יש להורות על ביטול צוואת המנוח מיום 21/6/14, זאת מכח הוראות סעיף 72 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965.
3. עיון בהוראות צוואת המנוח מעלה כי מדובר במסמך מפורט הכולל 6 עמודים מפורטים. שמם של המשיבים מוזכר בצוואה בשלושה מקומות כדלקמן:

1. אינני סבור כי לצורך בירור הבקשה לביטול צוואת המנוח, קיום הוראות ס' 72 והדרישות שנקבעו בפסיקה, נדרש צירופם של המשיבים 5-6, ולטעמי, אין בצירופם כדי להואיל ולתרום לבירור המחלוקת. ככל הדרוש, יוכלו הצדדים לזמן את המשיבים 5-6 לעדות, את המשיב 5 כמי שערך את הצוואה ואת המשיבה 6 כמי שהיתה עדה לצוואה. העובדה כי כנגד משיבים 5-6 לא התבקש סעד כלשהו מחזקת את המסקנה כי אלו אינם דרושים כבעלי דין לצורך הכרעה בבקשה.
2. לאחר עיון בטענות הצדדים, התחושה המתקבלת היא כי בין כלל בני המשפחה, המבקש והמשיבים 1-4 הצדדים, לבין המשיבים 5-6 קיים סכסוך עסקי, שאיננו חלק מהדיון המתקיים לפני בעניין צוואת המנוח. לעניין זה, אפנה למשל לטענות המבקש בסעיף 11 לבקשה. המשיבה 1 אף היא חוזרת על הטענות לפיהן המשיבים 5-6 ביצעו מעשי תרמית, זיופים, עושק, התחזות ועוד. המשיבה 1 אף מבקשת להפוך מנתבעת לתובעת, כלומר ברור כי בינה לבין המבקש אין כל סכסוך. דברים דומים נאמרו על ידי המשיב 3, שאף הוא ביקש להפוך לתובע במקום לנתבע. נראה כי בני המשפחה סבורים, בטעות, כי באמצעות ההליך הנוכחי, יוכלו לנהל הליך אחר, לטעון ולברר את טענותיהם כלפי המשיבים 5-6 אשר קיימות במישור העסקי, וללבן את המחלוקת העסקית, במסגרת ההליך הנוכחי, ואיך כך הדבר.
3. טענותיהם של הצדדים כלפי המשיבים 5-6 בגין תרמית וניסיון [לכאורה] להשתלטות על רכושו של המנוח מהוות, כך לכאורה, עילה לתביעה אחרת, אשר תתברר, אם בכלל, במסגרת המתאימה. מדובר במסכת עובדתית שונה לחלוטין מהמסכת המקימה את עילות הביטול הנטענות, ואין צירופם של המשיבים 5-6 משרת את בירור וקידום ההליך הנוכחי. זאת ועוד, לצורך הכרעה בסוגיית ביטול הצוואה, אין צורך לדון בטענותיהם של הצדדים כלפי משיבים 5-6 ביחס לתרמית הנטענת ולניסיונם להשתלט על החברה.
4. כמפורט לעיל, אמנם נכון כי שמם של המשיבים 5-6 מוזכר בצוואה, אך אינני סבור כי ניתן לראותם כנהנים. העובדה כי המשיבים 5-6 מתנגדים להצטרף להליך כנתבעים מחזקת מסקנה זו. אילו אכן היו המשיבים 5-6 נהנים מהוראות הצוואה, והיו בעלי אינטרס להותיר הצו על כנו, הדעת נותנת כי הם היו מסכימים לבקשה ולצירופם להליך, שכן אז יכלו להביא טענותיהם באופן מסודר כצד להליך ולא כעדים שמעמדם נחות לעומת זה של בעל דין.
5. זאת ועוד, כפי שצוין לעיל, צו הקיום ניתן בשנת 2015, ובלא שמונה מנהל עיזבון. מטענות הצדדים, לא מצאתי כי גם לאחר מתן צו הקיום ביצעו המשיבים 5-6 פעולה כלשהי תוך שימוש בהוראות הצוואה, ונראה כי כלל טענותיהם של בני המשפחה נטענות בעלמא ובאופן תיאורטי.
6. טעם נוסף לדחיית הבקשה ניתן למצוא בשיקולי צדק. כידוע סדרי הדין בבית המשפט למשפחה ודיני הראיות גמישים ושונים מאלו הנהוגים ביתר בתי המשפט, כך גם לעניין גילוי מסמכים, מינוי מומחים וחקירתם.
7. לנוכח כלל האמור, הבקשה נדחית.
8. המבקש ישלם למשיבים 5-6 הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מהם.

המזכירות תמציא החלטה לצדדים

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשפ"ב, 29 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.