ביהמ"ש המחוזי מרכז לוד, אב"ד צבי ויצמן, שופטת מרב בן ארי, שופטת יעל טויסטר ישראלי: פס"ד בעניין התנאים למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש לחסוי (עמ"ש 24301-01-22)

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

עמ"ש 24301-01-22 מ. ב. (חוסה) ואח' נ' משרד הרווחה תל אביב ואח'

בפני	כבוד השופט צ. ויצמן, אב"ד כבוד השופטת מ. בן-ארי כבוד השופטת י. טויסטר ישראלי
מערערים		1. מ. ר.ב. (חוסה) 2. ע. ב. 3. א. ב.
נגד
משיבים		1. משרד הרווחה והשירותים החברתיים - תל אביב 2. הקרן לטיפול בחסויים-תל אביב

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' ע. בן דב ג'וליאן) מיום 21.11.22 במסגרתו נעתר בית המשפט לבקשת ב"כ היועמ"ש להחלפת זהות האפוטרופוס לגופה ורכושה של הגב' מ. ר. ב. (להלן - מ.).

הנדרש לנדון

1. מ. ילידת 1991, אובחנה כסובלת מהפרעות התנהגות, מסוכנות לעצמה ולזולת והפרעה ניכרת בשיפוט ותובנה. כך גם הוכרה בביטוח לאומי כזכאית לקצבת נכות קבועה בשיעור 75% בשל סכיזופרניה ו- PDD.

2. מ. מוכרת לרשויות הרווחה מאז קטנותה. בגיל 3.5 לערך היא הוכרזה כבת אימוץ כלפי הוריה הביולוגיים והוצאה מחזקתם. בהיותה כבת 5 הועברה לחזקת המערערים 2-3 (להלן – המערערים) למטרות אימוץ, ואולם הליך האימוץ לא הושלם. בפועל שימשו המערערים כמשפחת אומנה למ.. אין חולק על כך כי המערערים אוהבים את מ., מסורים לה ואף חפצים בטובתה. כשם שאין חולק כי למ. קשר מיוחד עם המערערים אותם היא רואה כהוריה, ולמעשה לאורך הדיון שהתקיים לפנינו הגדירו על כל הצדדים, לרבות הגורמים המטפלים ברשויות הרווחה, את המערערים כהוריה של מ. – דבר המלמד יותר מכל על טיב הקשר שבין המערערים למ..

אלא שכאן מגיע הקושי – כפי שנפרט להלן, המערערים אינם רואים עין בעין עם הגורמים המטפלים את אופן הטיפול הראוי למ., עניין הגורר עמו מטיבם של דברים, חיכוכים לא פשוטים עם גורמי הטיפול, דבר שהביא ללא מעט קשיים בטיפול במ..

3. בהיותה כבת 16, הוצאה מ. מבית המערערים והועברה לסידור חוץ ביתי וזאת בשל מצבה הנפשי וההתנהגותי. במהלך השנים שחלפו מאז שהתה מ. במוסדות טיפוליים שונים.

בשנים 2006-2008 אושפזה מ. מספר פעמים בבית חולים "גהה" על רקע התנהגות אלימה ותוקפנות כלפי המערערים וכלפי עצמה. בהמלצת הגורמים המטפלים ובהסכמת המערערים שולבה מ. במסגרת חוץ ביתית.

מחודש 6/08 ועד חודש 3/10 שולבה בהוסטל פוסט אשפוזי "אבני שוהם" בראש העין שנסגר, בין לבין.

מחודש 3/10 ועד חודש 3/20 התגוררה מ. בהוסטל "בית אקשטיין" באור עקיבא.

בתוך התקופה הנזכרת נדרשה מ. לאשפוזים רבים (כשישה במספר) בבית חולים פסיכיאטרי "שער מנשה" על רקע אלימות כלפי עצמה, סביבתה והשחתת רכוש.

4. במהלך התקופה הנזכרת, ביום 22.6.11, מונו המערערים, ביחד ולחוד, כאפוטרופוסים קבועים לגופה ורכושה של מ. (תיק א"פ 35114-02-10). אלא שכפי שהקדמנו – הדברים לא הלכו למישרים. לטענת המשיב, היועהמ"ש, המגובה בתסקירים ובתיעוד רפואי, עליהם נרחיב את הדיבור בהמשך, התקשו המערערים לקבל ולהכיר במצבה של מ. ולפעול בשיתוף פעולה עם גורמי המקצוע. כך הם התנגדו נחרצות למתן טיפול רפואי למ., עניין העומד אף בבסיס ערעורם הנוכחי.

4. נוכח התנגדותם של המערערים למתן טיפול תרופתי ורצונם לגמול את מ. מאותו טיפול, נעשו נסיונות גמילה ב"בית אקשטיין" אשר לא צלחו. וכך, אחר שאובחנה נסיגה בתפקודה של מ., התקיימו פגישות עם המערערים לצורך דיון במצבה וניתנו המלצות לשינוי בטיפול התרופתי ולביצוע בדיקה במיון הפסיכיאטרי ב"שער מנשה". אלא שבעקבות התנגדות המערערים והתעמתותם עם הגורמים המטפלים בבית אקשטיין הוצאה מ. מהמסגרת החוץ ביתית ב"בית אקשטיין", בה שהתה משך כ - 10 שנים, והוחזרה לביתם של המערערים בחודש 3/2020.

4. לטענת המשיב, בתקופת שהייתה של מ. אצל המערערים התקבלו ברשויות הרווחה דיווחים על התנהגויות מדאיגות שלה, כאשר גם המערערים עצמם דיווחו על גילויי אלימות שלה כלפיהם, ועל חוסר יכולתם להמשיך ולטפל בה. כך בחודשים 5-6/21 התלוננו המשיבים בפני העו"ס המטפלת על תוקפנותה של מ. בבית, היא הובאה פעמיים למיון בבית חולים "גהה" ושוחררה עם המלצה למעקב פסיכיאטרי והשמתה במסגרת דיור מתאימה.

4. ביום 4.5.21 עם שיחרורה של מ. מאשפוז בבית חולים "גהה" היא נקלטה במעון "נווה אירוס" בנס ציונה שהוא מעון המותאם לאוכלוסייה עם מוגבלות שכלית ובעיות התנהגות. ההשמה נעשתה במסגרת חירום אחר שהמערערים סרבו להחזיר את מ. לביתם בתום בדיקה שעברה בבית החולים גהה וביקשו כי תושם במסגרת חוץ ביתית לאלתר. לצורך שילובה בנווה אירוס הסכימו המערערים למתן טיפול תרופתי למ., ואולם מיד לאחר כניסתה למעון הם חזרו בהם מהסכמתם זו ועמדו על הפסקת הטיפול התרופתי ודרשו את העברתה למסגרת דיור חלופי.

ויובהר - הצוות המטפל ב"נווה אירוס" אינו מוכן להחזיק את מ. שם ללא טיפול תרופתי.

8. בחודש 6/21 הגיש ב"כ היועמ"ש לבית משפט השלום בפ"ת בקשה לפי חוק ההגנה על חוסים, תשכ"ו - 1966 (להלן - חוק החוסים) להוצאת מ. מבית המשיבים, השמתה במסגרת חוץ ביתית ומתן טיפול תרופתי.

בדיון שהתקיים לפני כב' השופטת א. דניאלי ביום 22.6.21 ובהסכמת הצדדים נקבע שמ. תישאר ב"נווה אירוס" ותקבל טיפול תרופתי לפי שיקול דעת המוסד וכן נקבע דיון נוסף לבחינת השמתה של מ. במסגרת חליפית (נספח א לתשובת המשיב).

בדיון הנוסף שהתקיים ביום 19.7.21, ואחר שהמערערים לא הציגו סידור מוסדי חלופי המתאים לצרכיה של מ., קיבל בית המשפט את בקשת רשויות הרווחה וקבע כי מ. תמשיך לשהות בנווה אירוס ותקבל בו טיפול בהתאם לשיקול דעת הגורמים המקצועיים במקום, ובכלל זה טיפול תרופתי. תוקף הצו נקבע לשישה חודשים (ת.א 34725-06-21).

9. ביום 8.8.21 פנה ב"כ היועהמ"ש לבית משפט קמא בבקשה להחלפת אפוטרופוס לגוף ולרכוש למ. ומינוי "המרכז הישראלי לאפוטרופסות" תחת המערערים. לצורך הדיון בבקשה מונתה עו"ד קרן זיו כאפוטרופסה לדין למ., וזו הגישה עמדתה לתיק ביום 24.8.21.

מתגובת האפוטרופוס לדין עלה כי מ. הביעה בפניה הסכמה למינוי המוצע תחת המערערים ואולם האפוטרופוס לדין התרשמה כי מ. אינה מבינה עד תום את משמעות הסכמתה זו והשלכותיה. האפוטרופוס לדין המליצה על מינוי אפוטרופוס חיצוני למ.. בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא הוסיפה האפוטרופוס לדין והבהירה כי כשביקרה את מ. בחודש אוגוסט 21 מצבה היה גרוע ממצבה היום (הדברים נאמרו בחודש נובמבר 21), דיבוריה היו על סף אובססיה, ניחנו בחזרתיות והיה קשה לנהל עמה שיחה. להתרשמותה היום היא מאוזנת, רגועה יותר, ניתן לנהל עמה שיחה ועל פניו דומה שמצבה השתפר. מ. אומנם שינתה דעתה והביעה רצון שהמערערים יהיו האפוטרופוסים שלה אלא שבהעדר שיתוף פעולה מצדם, רצונה זה אינו עולה בקנה אחד עם טובתה.

תסקיר רשויות הרווחה מיום 21.7.21

9. ב"כ היועהמ"ש אף צירף לבקשתו תסקיר רשויות הרווחה ממנו עלו הדברים הבאים –

במסגרת התסקיר פורט, בין השאר, הרקע לאשפוזיה של מ. בשנים 2006-2008 פרטי התנהגותה האלימה בבית כלפי המערערים ופגיעות בעצמה. כך צוינה התרשמות הגורמים המטפלים שלמערערים תובנה לקויה באשר למצבה של מ. והם מתקשים לקבלו. עם הוצאת מ. מ"בית אקשטיין" נקטע תהליך השיקום של מ. וישנו חשש שללא טיפול שיקומי ותרופתי מצבה יתדרדר. עת שהתה מ. בשנה האחרונה בבית המערערים היא נותרה ללא מענה טיפולי והמערערים לא שתפו פעולה עם המלצות הגורמים המטפלים לטיפול בקהילה ולמעקב פסיכיאטרי מסודר. כך צוין כי התנהגויות מדאיגות של מ. נתפסו בעיני המערערים כנורמטיביות. התרשמות הגורמים המטפלים משיחות עם המערערים היא מעיסוק כפייתי וחוזר במשימתם "לטהר" את מ. מאבחנות רפואיות שונות ולהצילה מ"התעללות" גורמי הטיפול בה. כך להתרשמותם מ. משרתת צורך מועצם שלהם ב"הצלתה" והפיכתה לילדה רגילה, וכי לאורך השנים הם הביעו התעניינות פחותה בתהליך השיקום שלה לעומת העיסוק הבלתי פוסק בתדמיתה הפגועה והטיפול התרופתי. כך צוין בתסקיר כי המערערים יוצרים משברים בהליך השיקום ומסירים ממ. אחריות כשהם לא מקבלים מגורמי הרווחה מבוקשם. כך במשבר האחרון התנגדו המערערים לסידורה במסגרת הנוכחית וטענו לפני העו"ס שיכולים להשאירה במחלקה לשירותים חברתיים וללכת.

בצד זאת, הודגש כי המערערים הפגינו מסירות כלפי מ. וניכר כי הם רואים בה בתם לכל דבר. הם מגיעים לבקרה באופן קבוע ומצויים בקשר עם הצוות המטפל.

העו"ס התרשמה שמ. מדברת מגרונם של המערערים כלפי המסגרת הטיפולית וכי הדבר משפיע על רמת המוטיבציה ושיתוף הפעולה שלה עם תכנית הטיפול במסגרת. היא אינה מבינה משמעות מינוי אפוטרופוס אך מסוגלת להביע דעתה לקשר עם המערערים ורצונה שימשיכו לדאוג לה.

המלצת העו"ס הייתה למינוי עמותת ה"מרכז הישראלי לאפוטרופסות" כאפוטרופוסים בצו קבוע לגופה ורכושה של מ. תחת מינוי המערערים.

עמדת המערערים

9. עיקר טענת המערערים היא כי רשויות הרווחה התרשלו בטיפולם במ., מ. לא אובחנה אף פעם בצורה ראויה. לטענת המערערים למ. הפרעה גבולית קלה שאינה פיגור שכלי או מחלת נפש. מצבה של מ. לא התדרדר עקב מגוריה אצל המערערים. כוונת המערערים בפנייתם לרשויות הרווחה הייתה שיבדקו חלופות טיפול בקהילה אלא שלגורמי הטיפול אצה הדרך לאשפז את מ.. יש צורך במומחה שיבדוק את מ. ואולי יעריך שאינה זקוקה לתרופות, יכניסה להליך שיקום והיא תשוב לחיים נורמטיביים. הדבר אומנם לא נעשה עד היום ביוזמת המערערים ואולם זאת בשל כך שהם סמכו, כך לטענתם, על גורמי הטיפול בלשכה לשירותים חברתיים. המערערים טוענים כי בעת שמ. שהתה עמם הוחל טיפול בגמילתה מתרופות ומצבה השתפר. אין ממש בטענת רשויות הרווחה להתנהגויות מוזרות של מ. והכל בגדר שמועות בלבד ולא מידיעתם האישית של עובדי הרווחה.

9. במסגרת הדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא נשמעה אף מ. עצמה ואמרה כי רצונה בהפסקת הטיפול התרופתי ובהמשך אפוטרופסותם של המערערים עליה.

פסק דינו של בית משפט קמא

9. בהחלטתו נעתר בית משפט קמא לבקשת ב"כ היועהמ"ש. בית המשפט נסמך בהחלטתו זו, בין השאר, על תסקיר רשויות הרווחה מיום 21.7.21 אשר צורף לבקשה, כאמור, על התרשמותו מהצדדים – המערערים ומ. עצמה, וכן התרשמותו מעדות מר דוד אברהם מנהל המסגרת ב"נווה אירוס" – שהעיד, בין השאר, כי יש צורך בטיפול תרופתי והתנהגותי משלים ביחס למ., כי למוסד אפשרות לשלב את מ. בדיור בקהילה ובמסגרות אחרות וכי התנהלות המערערים משפיעה על מ. ובחזרתה מהביקורים היא חוזרת על המנטרה שאינה זקוקה לטיפול תרופתי.

9. בית המשפט הפנה בהחלטתו להוראות סע' 33 (א) (4) וסע' 35 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 (להלן – חוק הכשרות המשפטית) המסמיכות את בית המשפט למנות אפוטרופוס "לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו" את "מי שנראה לו בנסיבות העניין מתאים ביותר לטובת החסוי".

בית המשפט התרשם מתוך התיעוד הרפואי הרב שצורף לעיונו, כמו גם עמדת האפוטרופוס לדין ועמדת גורמי הרווחה, כי קיים צורך במינוי אפוטרופוס למ.. בית המשפט הפנה, בין השאר, לתעודת הרופא שנערכה ע"י המומחה פסיכיאטרי העובד עם מעון "נווה אירוס", ד"ר אנטולי דוברוביץ, מיום 29.6.21 בה הומלץ "למנות אפוטרופוס לגוף לרכוש עקב אי יכולת לקבל החלטות סבירות נוכח מצבה של המטופלת".

בית המשפט נתן דעתו לכך שרק בדיון שהתקיים לפניו טען המערער לראשונה כי לדידו אין כל צורך במינוי אפוטרופוס למ.. בית המשפט מצא כי טענתו שלא פעל עד עתה למינוי מומחה אחר משום ש"סמך על טיפול גורמי הרווחה" אינה עולה בקנה אחד עם חוסר האמון הגורף שהביע בגורמי הרווחה לאורך כל הליך האפוטרופוסות.

בית המשפט ציין כי מסמך סיכום ממצאי מבחנים פסיכודיאגנוסטיים מיום 29.11.20 שכתב הפסיכולוג החינוכי שיקומי, שאול בן פורת, תואם אף הוא את תעודת הרופא מחודש יוני 2021.

9. בית המשפט קבע כי למרות אהבתם של המערערים את מ. ורצונם הברור בטובתה, כפי שהם רואים אותה, הרי שטובתה בקבלת הבקשה להחלפת זהות האפוטרופוס ומינוי אפוטרופוס אחר למ. תחת המערערים.

בית המשפט התרשם כי המערערים מתקשים להפנים את מצבה הקוגניטיבי והתפקודי של מ.. כי אין אחידות דעים ביניהם בדבר הצורך במינוי אפוטרופוס לגופה ורכושה, וכן אינם תמימי דעים בדבר אופן הטיפול בה, כך בעוד המערערת מוכנה ליתן הזדמנות לטיפול התרופתי במ., המשיב מתנגד לכך בכל תוקף.

9. בית המשפט אף התרשם מעדויות העו"ס, האפוטרופוס לדין ומנהל המעון בנווה אירוס כי ניכר שיפור לטובה במצבה של מ. מאז נכנסה למוסד "נווה אירוס" וכי היא אוזנה בטיפול תרופתי בהשוואה למצב בו הייתה שרויה עת שהתה בבית המערערים. בית המשפט התרשם אף הוא כי מ. נעדרת תובנה להבין את משמעות פעולת מינוי אפוטרופוס והשלכותיה, ושוכנע כי מ. זקוקה לטיפול במסגרת חוץ ביתית התואמת מצבה, לרבות טיפול תרופתי לנוכח מצבה כיום.

9. סוף דבר - בהתייחס להתנגדות המערערים לטיפול שמקבלת מ. על פי חוות דעת גורמי הטיפול המקצועיים ואף הכרעות שיפוטיות שנינו בעניין טיפול זה, ונוכח העדר שיתוף פעולה מצדם עם מקום השמתה של מ. כיום, התנהלותם בקונפליקט בעצימות גבוהה עם גורמי הטיפול באופן שפוגע בעצם מתן הטיפול וברציפותו ומשפיע על מידת שיתוף הפעולה של מ. עם הטיפול, שלא בטובתה, מצא בית המשפט לקבל הבקשה ולהורות על מינוי "המרכז הישראלי לאפוטרופסות" כאפוטרופוס קבוע על גופה ורכושה של מ., חלף מינוי המערערים.

מכאן הערעור.

תמצית טענות המערערים

9. החלטת בית המשפט נסמכה, בין השאר, על קביעות העו"ס רינת לוי כי מ. סובלת מפיגור שיכלי ללא שנעשתה כל אבחנה מקצועית לעניין זה, המערערים הוטעו על ידי גורמי טיפול כבר מעת ילדותה של מ. באשר לצורך שלה בלקיחת תרופות פסיכיאטריות למרות שלא נעשה לה אבחון כנדרש לעניין זה. בערעורם מרבים המערערים להתעמת עם דרכי הטיפול והקביעות הרפואיות של הגורמים הרפואיים שטיפלו במ. לאורך כל הדרך – האצבע המאשימה של מערערים מופנית למעשה כלפי כל מוסד או גורם שקיבל לידו את הטיפול במ. עד היום.

כך נטען, כדוגמה, כי מ. טופלה בתרופת ריספרדל שגרמה להתדרדרות במצבה, וכי התרופה נועדה ללוקים בסכיזופרניה אף שמ. מעולם לא אובחנה כסובלת מסכיזופרניה.

בניגוד לנטען הליך הגמילה שהחלו המערערים צלח והמינון הורד ל 0.15 מ"ג ואולם הטיפול היומיומי היה קשה למערערים שאינם בעלי הסמכה רפואית ולכן הסכימו להעברתה לנווה אירוס.

לטענת המערערים גורמי הרווחה סיכלו הצעות שונות שלהם להעברת מ. למוסדות חלופיים המסכימים לטפל בה ללא טיפול תרופתי.

שגה בית המשפט בכך שזקף לחובתם של המערערים את רצונם לגמול את מ. מטיפול תרופתי. עצם העובדה כי דעתם ועמדתם של המערערים שונה מעמדת הגורמים המטפלים אינה עילה לשלול מהם את אפוטרופסותם על מ. אותה גידלו למעשה מאז קטנותה, מה גם שהדבר עומד בניגוד לרצונה המובע של מ. עצמה, כפי שהביעה אותו לפני בית משפט קמא.

שגה בית המשפט בכך שהתעלם מרצונה של מ. עצמה כי המערערים יוסיפו וישמשו כאפוטרופוסיה.

תמצית טענות המשיב

9. בדין קבע בית משפט קמא כי טובתה של מ. מחייבת את ביטול מינוי המערערים כאפוטרופוסים בעניינה וקבע אפוטרופוס חיצוני תחתם. בית המשפט במסקנתו נשען על תעודות רפואיות שעמדו לפניו בעניין מצבה של מ., תסקיר מפורט מאוד של רשויות הרווחה, החלטות בית משפט השלום בתל אביב מכוח חוק ההגנה על חוסים בהן נמצא כי המערערים מעמידים את מ. במצבי סיכון, התרשמות בית המשפט באשר לרמת התובנה של מ., והעובדה ששהייתה בנווה אירוס תחת הטיפול הניתן במקום שיפרה את מצבה של מ..

****

אחר שעיינו עיין היטב בטענות הצדדים ובצרופות שצורפו על ידי כל אחד מהם, מצאנו לדחות הערעור.

9. החלטתו של בית משפט קמא נטועה היטב בעובדות שהוצגו והוכחו לפניו. נפנה אך ורק לעיקרי הדברים שכן הדברים ארוכים –

לא ניתן להתעלם מסיפור המעשה עצמו – מ. מטופלת מזה שנים במוסדות שונים, כיוון שהמערערים עצמם אינם יכולים ואינם מסוגלים לטפל בה בעצמם, הדברים נכתבו אף על ידי המערערים עצמם בערעורם. אין חולק כי הטיפול במ. אינו פשוט והגורמים המטפלים סבורים כי הוא דורש טיפול משולב – התנהגותי ותרופתי כאחד - ואין האחד יכול לבוא ללא השני, למרות משאלת ליבם של המערערים. אין חולק כי המערערים מתנגדים לטיפול התרופתי העכשווי הניתן למ. ומבקשים לגמול אותה במידה כזו או אחרת מטיפול זה. ואולם בצד זה - אין חולק כי במבחן המציאות הדבר לא צלח, הא ראיה שהמערערים עצמם מצאו כי אינם יכולים להוסיף ולטפל במ. והעבירו אותה לטיפול מוסדי אחר ששהתה איתם תקופת מה לאחר יציאתה מבית אקשטיין. אין חולק כי המוסדות המטפלים מתקשים לטפל במ. עת הם נדרשים להתעמתות בלתי פוסקת עם המערערים.

כעת, בהינתן העובדות הנזכרות יש להכריע מהי טובת מ. – האם לאפשר לגורמים המוסדיים להמשיך ולטפל במ. בדרך הטיפול הנראית בעיניהם, ולצורך כך יש להבטיח כי המערערים לא יפריעו למוסדות המטפלים בטיפולם זה, או הותרת המצב על מכונו, בהם המערערים נותרים לשמש כאפוטרופוסים למ., ובכך נוצר עימות בלתי פוסק בינם לבין הגורמים המטפלים המבהירים כי אינם יכולים להמשיך עוד בדרך זו.

דומה כי התשובה לכך ברורה ופשוטה. המערערים אינם יכולים לטפל במ. בעצמם – המציאות הוכיחה זאת, ומעת שכך, נוכח התעקשותם על דרכם שלהם, אין הם יכולים לשמש לה כאפוטרופסים הכופים את דרכם שלהם על אחרים - על מוסדות הטיפול שאינם רואים עימם עין בעין.

9. וכאן נוסיף ונפרוט הדברים לפרטים - לפני בית משפט קמא הונחו שתי תעודות רפואיות הערוכות ע"י המומחה הפסיכיאטרי, ד"ר אנטולי דוברוביץ - האחת מיום 1.6.21 והשנייה מיום 29.6.21. מתיעוד זה עולה כי מ. מוכרת למערך הפסיכיאטרי בשל מספר אשפוזים וכי ביום 4.5.21 הגיעה לבית החולים "גהה" עקב החמרה במצבה שהתבטאה בהתנהגות חסרת שיפוט ובכלל זה שבירת חפצים, הטחת ראשה בקיר ועוד, בבדיקתה עלה הרושם כי היא לוקה בפיגור שיכלי בינוני, התנהגותה חסרת שיפוט, וכי היא מסכנת את עצמה ואת זולתה, כך נמצא כי היא חסרת תובנה באשר למצבה וזקוקה לאפוטרופוס על גופה ורכושה.

בדו"ח סוציאלי שנערך ע"י העו"ס רונית שגיא ביום 21.7.21 פורטה ההשתלשלות העובדתית בעניינה של מ., ואולם עיקר הדברים הוא שלאורך השנים התקשו המערערים לשתף פעולה עם הגורמים המטפלים, התנגדו לאבחנות הפסיכיאטריות שנקבעו למ. ואף לטיפול התרופתי שנקבע בעניינה, ביקשו לגמלה מטיפול זה באופן שלא תאם את מצבה ואף העמידה בסיכון ממשי. כך הגורמים המטפלים במ. התרשמו כי למערערים תובנה לקויה למצבה של מ. וכי הם מביעים חוסר אימון בכל מי שנדרש לטיפול בה, הם מתקשים לגלות אמפטיה לצרכיה של מ. ודוחפים אותה לעצמאות אשר אינה תואמת את תפקודה הקוגנטיבי והאחר. הדבר מביא את מ. להתנהגויות מסכנות אליהן מתייחסים המערערים כלאחר יד, מתוך שכך ברי שאין הם יכולים לשמש כאפוטרופסים למ..

גם בית משפט השלום בפ"ת אשר נדרש לבקשות לפי חוק ההגנה על חוסים מצא, בשתי החלטות שניתנו על ידו, כי טובתה של מ. דורשת את השמתה במעון עם טיפול תרופתי. כך בהחלטת כב' הש' אלינא דניאלי מיום 19.7.21 צוין –

"התרשמתי כי גורמי הרווחה מבצעים תפקידם נאמנה לאורך שנים ומתמודדים עם דרישות חוזרות ונישנות של הורים אשר אינם מקבלים את הדין, אינם משלימים עם האבחנות המקצועיות שניתנו לאורך שנים באשר לבתם ואינם מסכימים לדרכי טיפול שונות ומרובות אשר הוצעו להם, מבלי להציע הצעות נגדיות של ממש ומבלי לטפל בכוחות עצמם בבתם. עוד יצוין בעניין זה כי לא הוצג בפני כל מסמך רפואי משמעותי המלמד כי אכן הטיפול הפסיכיאטרי הניתן למשיבה אינו טיפול הולם או כי הוא גורם לה נזק וסימום, כטענת המשיבים, ויש להצר על כך שהם בוחרים להטיח דברים קשים אלו בגורמי הטיפול"

למעשה הדברים הנזכרים דומים וקרובים להתרשמותו של בית משפט קמא בהליך נושא הערעור –

"התרשמתי שהמשיבים (= המערערים דכאן, הערה שלנו) מתקשים להפנים את מצבה הקוגנטיבי והתפקודי של מ.. מעבר לכך, אין אחידות דעים ביניהם בדבר הצורך במינוי אפוטרופוס לגופה ורכושה שיש בו כדי להעיד על תפיסתם הלקויה את כשירותה ויכולתה לקבל החלטות בעצמה. דבר שאינו בטובתה ומעמיד אותה במצבי סיכון כלפי עצמה וכלפי סביבתה " (סע' 22 לפסק הדין)

9. כאמור, גם האפוטרופא לדין התרשמה מהשיפור שחל במצבה של מ. בעת שהותה בנוה אירוס והיא עמדה על התרשמותה כי טובתה של מ. היא במינוי אפוטרופוס חיצוני. בדבריה לפנינו הדגישה האפוטרופוס לדין כי המערערים חשובים למ. ויש צורך להקפיד על קשר עמם ולמעשה לגישתה - ככל שיתחייבו שלא להפריע לטיפול תרופתי אפשר לנסות תקופה נוספת בה ישמשו כאפוטרופסים למ., ואולם התרשמותינו הברורה מהמערערים בדיון שהתקיים לפנינו כי אין נכונות מצדם לוותר על טענתם ומאבקם כנגד מתן טיפול תרופתי למ..

הדברים אף עולים בקנה אחד עם עדותו של מנהל המעון בנווה אירוס שהתרשם כי אף שעסקינן במערערים נוכחים ואכפתיים הרי ש-

"הם (המערערים – הערה שלנו) לא מבינים נכון מה טוב למ.. המחשבה שמ. צריכה לחיות בלי תרופות. ההתנהלות שלהם משפיעה על מ., כשמ. אצלם בבית או משוחחת איתם בטלפון. היא חוזרת מביקורים אצל ההורים וחוזרת על מנטרות - אני לא צריכה טיפול רפואי" (פר' בית משפט קמא עמ' 6 ש' 20-23)

בדיון שהתקיים לפנינו הוסיף מנהל המעון והבהיר כי עת שימשו המערערים כאפוטרופוסים למ. נאלץ המעון, לדרישתם, להפחית במינון התרופתי שניתן למ. ואולם הדבר הביא לנסיגה משמעותית בהתנהגותה (ראו עמ' 7 לפרוטוקול הדיו מיום 13.4.22).

9. המערערים הרבו לטעון בערעורם לכשלים כאלה ואחרים של כל הגורמים המטפלים במ. בכל הקשור לאבחונה, כך נטען שאינו סובלת כלל מפיגור שיכלי וכי מעולם לא אובחנה כסכיזופרנית למרות שאח התרופות שקיבלה (ריספרדל) מיועדת ללוקים בסכיזופרניה. ואולם לא זו בלבד שטענתם זו של המערערים אינה נכונה, שכן אבחון באשר לפיגור אנו מוצאים במספר תעודות רפואיות הנוגעות למ. (ראו תעודה רפואית של ד"ר אנטולי דוברוביץ מיום 1.6.21 הקובע כי מ. סובלת מפיגור שיכלי בינוני, מכתב סיכום מבית החולים גהה מיום - 4.5.21 -"אישה בת שלושים המוכרת כלוקה בפיגור שיכלי", חוות דעת הפסיכיאטר יוסי הטב מיום 17.2.19 שצורפה לתיק ע"י המערערים עצמם - "היום התיפקוד הקוגנטיבי הוא של מוגבלות שיכלית קלה עד בינונית") ובדומה נמצאו תעודות רפואיות המאבחנות את מצבה של מ. כסכיזופרנית (ראו קביעת ועדת המל"ל מכוחה מקבלת מ. את הקצבה החודשית שלה, וכן חוות דעתו הנזכרת של ד"ר יוסי הטב) וכן קיימת אבחנה של PDD (על הספקטרום) שאף לשיטתם של המערערים היא התוויה לשימוש בתרופה (סעיף 20 לערעור), אלא שאין זה משנה לצורך הדיון בנדון מהי האבחנה המדויקת באשר למצבה הרפואי של מ., האם היא סובלת מפיגור בינוני או מפיגור קל, האם היא סובלת מסכיזופרניה או מבעיות התנהגותיות אחרות קשות, די לנו בנדון כי כל הגורמים המטפלים במ. לאורך השנים סברו כי לא ניתן לטפל בה ללא טיפול תרופתי המקביל לטיפול התנהגותי, כאשר הטיפול התרופתי אושר על ידי גורמים רפואיים במוסדות המטפלים השונים (וראו חוות דעתו של ד"ר יוסי הטב המבהיר כי ללא קשר להגדרת וסיווג בעייתה הנפשית של מ. הטיפול הרפואי נעשה בזהירות ותאם את מצבה) ומניין להם למערערים ידע רפואי העולה על הידע של הגורמים המטפלים? על מה הם נסמכים בטענותיהם באשר לאפשרות גמילתה של מ. מטיפול תרופתי, כאשר הם עצמם כשלו בכך והבהירו כי אינם יכולים עוד לטפל במ. בביתם, קשה להלום כיצד הם מבקשים לאחוז בחבל משתי קצותיו – גם להטיל הטיפול פיזית על אחרים וגם לקבוע לאותם אחרים את דרך הטיפול הנראית להם.

המערערים אינם מקבלים את דרך הטיפול המומלצת על ידי הגורמים המטפלים, דרך אשר אושרה בהחלטת בית משפט השלום בפ"ת, וכאפוטרופוסים הם מפריעים לגורמי הטיפול להמשיך בדרך הטיפול על פי שיקול דעתם. במצב דברים שכזה אין מנוס מהחלפתם מתפקיד האפוטרופסים למ..

9. סוף דבר הערעור נדחה.

בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.

הערובה שהופקדה ע"י המערערים תושב לידם באמצעות באי כוחם.

ניתן לפרסום ללא פרטי שם המערערים והחוסה.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"ב, 23 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

צבי ויצמן, שופט אב"ד	מרב בן-ארי, שופטת	יעל טויסטר ישראלי, שופטת