בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופט ארז שני: פס"ד בתביעה של אישה, יחד עם הוריה, לפסיקת פיצויים מסבה בשל עבירות מין שביצע בה (תמ"ש 24483-08-19)

ההליך

1. זוהי תביעתם של אישה צעירה בשנות ה - 20 לחייה (להלן: "הבת") ושני הוריה (להלן: "ההורים") כנגד סבה של הצעירה, לפסיקת סך בלתי מוגבל בגין עבירות מין שביצע הסב כנגד נכדתו – הבת.

2. וכך נכתב, בין השאר, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (תפ"ח

2173-09-16):

"נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות מין שביצע בנכדתו [המתלוננת]. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, שבמסגרתו תוקן כתב האישום לקולה והנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בביצוע מעשה מגונה בקטין בן משפחה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 351(ג)(1) יחד עם סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 [חוק העונשין]...".

בין השנים 2006-2010, התגוררו הנאשם ואשתו בדירה ב..., ובין השנים 2010-2016 התגוררו בדירה ב..... לעתים נהגו הנאשם ואשתו ללון בחדרי שינה נפרדים.

בין השנים 2008-2010, כשהייתה המתלוננת בגילאים 10-12 לערך, במהלך כל סוף שבוע, בימי שישי ושבת, לנו המתלוננת ואחותה ש.י. לבדן, בבית הנאשם ב.... בין השנים 2010-2013, לאחר מעבר הנאשם ואשתו ל...., כשהייתה המתלוננת כבת 12-15 לערך, במועדים שאינם ידועים במדוייק למאשימה, נהגה המתלוננת לבקר וללון בבית הנאשם.

בתקופות המתוארות לעיל, במספר הרב של הזדמנויות, בחדר השינה של הנאשם, כשהמתלוננת לבושה בתחתונים בלבד, ופלג גופו התחתון של הנאשם בתחתונים בלבד, שכבו שניהם במיטה הזוגית יחד.

כאשר נכנסה המתלוננת למיטה, כשפניהם של השניים מופנים האחד כלפי השני, נהג הנאשם להתקרב אליה, לחבק אותה מאחור, למשוך אותה אליו, להיצמד אליה ולנשק אותה בפיה נשיקות "רטובות", תוך שהוא מחדיר את לשונו לפיה. הנאשם נשכב על גבו, לקח בידיו את פרק כף ידה של המתלוננת, הניח את כף ידה על תחתוניו ובהדרגה הכניס את כף ידה מתחת לתחתוניו, כך שכף ידה נגעה באיבר מינו הזקור.

בכל התקופות, בחלק מהמקרים, הנאשם הוביל את כף ידה של המתלוננת לחלק העליון שמעל לאיבר מינו, המתלוננת ליטפה את בטנו ואת חזהו במשך כמה דרות, ואז היה מניח לידה.

במהלך התקופה שבה התגוררו בבית ב...., בהזדמנויות רבות ושונות ברחבי הבית, נהג הנאשם לנשק את המתלוננת נשיקות "רטובות", שהותירו רוק על שפתיה ופניה.

בתגובה למעשיו, ניגבה המתלוננת את הרוק ואמרה לו "די סבא", הנאשם השיב: "מה את מנגבת את הרוק?" והמשיך לנשק אותה נשיקות "רטובות" נוספות ...

תסקיר שירות המבחן התייחסו לנסיבות חייו של הנאשם, שלא היו קלות. הנאשם ציין שהקשר הזוגי עם אשתו מספק, משמעותי והדדי, אך גם עלו קשיים לא מבוטלים, לרבות ריחוק פיזי ביניהם ולינה בחדרים נפרדים, שעומדים, להבנת הנאשם, ברקע העבירות. עוד מסר הנאשם כי אשתו מבטאת יחס ביקורתי כלפיו בעקבות מעשיו, אולם תומכת בו.

הנאשם ציין את היחס המיוחד של חום וקרבה שהעניק למתלוננת, שהתעצם בסיטואציה שבה הרבתה לשהות וללון בביתו, ואת הרגשות החמים שפיתח כלפיה. הוא תיאר כי בתגובה לכך פיתחה גם המתלוננת יחס של חום וקרבה כלפיו, ועל רקע זה ביטאה צורך בביטויי חום רגשיים ופיזיים. הוא התייחס להדדיות בקשר בינו לבין המתלוננת ואמר כי ייתכן שנוכח מאפייניו הפך להיות חסר גבולות ונהג באופן שאינו מותאם. הוא ציין כי פיתח משיכה ופנטזיות מיניות כלפי המתלוננת וחש מגורה מינית בנוכחותה. לדבריו, למרות שהבין כי רגשותיו והתנהלותו מול המתלוננת אינם הולמים, התקשה להציב לעצמו גבולות ולווסת את עצמו. הוא הבין כי עליו לחדול ממעשיו לאחר שהמתלוננת החלה לבטא חוסר נוחות מולו והתייחס להפסקת התנהגותו הפוגענית נוכח ניתוק הקשר עמה ...

במסגרת הליך המעצר, שולב הנאשם בקבוצה טיפולית ייעודית, אולם השתתפותו הייתה שטחית וקונקרטית ולא ניכרה התקדמות בתובנות ובהפנמה של תכנים כלליים או תיאורטיים. בלט כי הוא היה מבוצר בעמדה מתגוננת וממוקד במחירים שאותם הוא משלם ...

בסיכום כל התסקירים, לאור כל האמור בהם, ציין שירות המבחן כי הנאשם אמנם מטופל במסגרת שונות מזה כשנה וחצי, אך תובנותיו לגבי עצמו, אחריותו לביצוע המעשים וכן יכולתו לבטא אמפתיה כלפי המתלוננת עדיין ראשוניות מאוד, ובולט כי הוא מתקשה להתייחס ולבטא תכנים טיפוליים. גם עמדתו ביחס לאחריותו לביצוע המעשים ראשונית והוא עדיין נע בין קבלת אחריות למעשים לבין ייחוס ההדדיות למתלוננת, שכלפיה הוא ממשיך, כאמור, לחוות רגשות של עוררות, גם מינית. עוד צוין כי הנאשם ממוקד בקורבנותו בסיטואציה המשפטית, במחירים שהוא משלם וברצונו להקל על תוצאות ההליך הפלילי.

שירות המבחן ציין כי נוכח הימשכות התנהלותו הפוגענית של הנאשם במשך מספר שנים, העובדה כי פעל באופן פסול בביתו, והכל – שעה שנכחו במקום בני משפחה נוספים, ובהיעדר מידע מספיק ומעמיק, התקשה שירות המבחן להעריך האם מדובר במשיכה מינית סוטה רגרסיבית או בסטייה מינית. נוכח אופיים החמור וההרסני של מעשי הנאשם, סבור שירות המבחן כי נדרשת ענישה מציבה גבולות כצעד ראשון גם בהליך שיקומו של ...

הנאשם הסביר שהוא מבין היום שביצע את המעשים מתוך דחף מיני, ואף אישר עוררות מינית ומשיכה מינית כלפיה וגם לאחר שבגרה מינית. הנאשם סבור שמיניותו בריאה ולא נשקפת ממנו מסוכנות מינית כלפי הקטינה ...

הערכים החברתיים המוגנים בקביעת האיסור בביצוע עבירות מין בקטינים בתוך המשפחה הם שמירה על שלמות הגוף והנפש, שמירה על כבודו של האדם, הביטחון האישי וצנעת הפרט של קטינים, בני משפחה, המתקשים להתנגד או להגן על עצמם מפני מעשי הקרובים אליהם. בתי המשפט עמדו תכופות על החומרה היתרה הטבועה בביצוע עבירות מין בגדרי התא המשפחתי. הדבר עולה גם מהתויית המחוקק שקבע עונש מזערי בגין עבירות אלה (סעיף 355(א) לחוק העונשין).

בע"פ 8325/15 פלוני נ' מדינת ישראל [8.6.17] עמד בית המשפט העליון על החומרה הגלומה בעבריות, תוך שקבע:

"הפסיקה עמדה פעמים רבות על החומרה היתרה והכיעור הרב בעבירות מין בתא המשפחתי, ובפרט בקטינים, והצורך לבטא בענישה את סלידתה של החברה מעבירות אלה, ואת שיקולי הגמול וההרתעה על רקע הנזקים הקשים הנגרמים לנפגעי העבירה [...] עוד נאמר כי 'העונש המוטל על נאשם בעבירות חמורות כגון אלו מטרתו בין היתר להעביר מסר המגן על האוטונומיה של האישה על גופה ועל כבודה, כדי שיהיה בו לעודד נשים לבוא ולהתלונן בעבירות מסוג זה, על אף הקשיים הרבים הכרוכים בכך (ע"פ 9468/10 פלוני נ' מדינת ישראל [16.04.12])".

לאלו יש להוסיף את הנסיבות המחמירות של תיק זה, הנעוצות בכך שמדובר בסבהּ של המתלוננת, שביצע את העבירות בעת שהשגיח עליה, ועל כך נאמר בע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל [4.7.07], שם דובר באב שפגע מינית בבתו:

"המערער בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עו"ד שנים רבות. עבירות מין באשה עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך המשפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו, שבוי בידי יצרו ותאוותו, וראה בילדתו אובייקט מיני זול ונגיד בו עשה ככל העולה על רוחו, משל היתה גוף נטול נשמה. מערער זה מקומו מאחורי סורג ובריח, והואיל ונדמה כי בעבירות מסוג זה חוטאים לא מעטים, ראוי כי רמת הענישה תהיה כזו שתהווה גם מסר ברור וחד משמעי לרבים" ((וראו גם, ע"פ 5177/09 פלוני נ' מדינת ישראל (28.4.2010); ע"פ 5104/05 פלוני נ' מדינת ישראל (28.8.2007); ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל (4.7.2007); ע"פ 241/04 פלוני נ' מדינת ישראל 28.12.2005))"

מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא מהותית. הנאשם פגע מינית בנכדתו, במשך תקופה ממושכת, על מנת לספק את יצריו המיניים, תוך שגרם לה לגעת באיבר מינו, מתחת לבגדיו, ותוך ניצול תמימותה ושהותה בביתו. השלכות הפגיעה והנזקים הנפשיים והאחרים שנגרמו למתלוננת, ילוו אותה למשך חייה.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות: הנאשם ניצל באופן בוטה את המתלוננת, נגדתו, בשר מבשרו, ואת נזקקותה הבסיסית והטבעית למגע, חום, אהבה וקשר עם דמות סמכותית ומשמעותית עבורה. הוא פגע בה בביתו, מקום שבו הייתה אמורה לחוש מוגנת, כשהגעיה ללון אצל סבתהּ וסבהּ. הנאשם רמס ברגל גסה את תמימותה ופגע באמון שניתן בו על ידי המתלוננת והוריה, אשר הפקידו בידיו את היקר להם מכל, כשמצא בה טרף קל למימוש מאוייו וצרכיו המיניים המעוותים. בכך ניצל לרעה את מעמדו ויחסיהם.

יש להדגיש לחומרה את התכנון, שקדם לביצוע המעשים. הנאשם ביצע את המעשים במספר רב של הזדמנויות, ועל פני תקופה ארוכה. כעולה מהתסקירים, לדברי הנאשם התפתחה אצלו בהדרגה משיכה מינית כלפי המתלוננת והוא המיר יחס של חום וקרבה למעשים מיניים, שביצע בה בקביעות, בעת ביקוריה. הנאשם ניצל שעות כושר מרובות, כששהתה המתלוננת בביתו ושכבה במיטתו.

בהתייחס לנזקים, יצוין כי הנזק הפוטנציאלי מביצוע העבירה הוא משמעותי. הוכר בפסיקה כי פגיעה מינית בגיל צעיר יש בה כדי להשפיע בצורה קשה ומקיפה על אישיותיה של הנפגעת ואין לדעת בשלב זה מה יהא היקפו המלא של הנזק ועומקו.

הנזקים הקונקרטיים שנגרמו למתלוננת הם רבים ועמוקים, ואותותיהם ניכרים בה אף כיום. תסקיר נפגעת העבירה מגולל באריכות תמונת נזקים מהותית ומשמעותית, בכלל מישורי חייה. כך גם עלה מעדותה בפנינו. המתלוננת התאמצה להדחיק את משמעות הפגיעות מצד סבהּ, ונקלעה למצוקה נפשית ולבידוד חברתי. במעשיו גזל הנאשם מהמתלוננת תהליכים תקינים ונורמליים של התבגרות והתפתחות מינית. המתלוננת סובלת מתסמינים פוסט טראומטיים, ומפגיעה באמון שלה בעצמה, בביטחונה העצמי ובבני אדם. המתלוננת חשה אשמה בשל כך שמשפחתה נאלצה להעתיק את מקום מגוריה כדי להתרחק מהנאשם, מכיוון שהיא לא יכלה לסבול לגור בקרבתו. שירות המבחן העריך בתסקיר, כי המתלוננת נזקקת לתמיכה מקצועית ולפיכך, יש לחייב את הנאשם בפיצוי על הנזקים שגרם לה. משכך אנו סבורים כי נזקי המתלוננת הם קשים, משמעותיים, ויש לתת לכך את מלוא המשקל הראוי. כתוצאה מביצוע העבירות, נפגע גם המעגל המשפחתי הקרוב והרחוק של המתלוננת. בית המשפט נחשף לכאבו הרב של האב ולכאבה של המתלוננת, שמצרה על הפגיעה ביחסים הזוגיים של הוריה ...

אשר לסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה: הנאשם ביצע את המעשים לשם גירוי מינוי, כעולה מחוות הדעת והתסקירים בעניינו, על רקע חסך רגשי, עיוותי חשיבה ומשיכה מינית שחש כלפי המתלוננת, נכדתו הרכה בשנים. הנאשם לא חס על המתלוננת, ופגע בה פיזית ובעיקר נפשית, גם משהכיר בפסול שבמעשיו. הנאשם אף לא הורתע מנוכחותם של אנשים נוספים בבית, כשלנגד עיניו אך סיפוק מאוויו ויצריו.

...

לאור כל האמור, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בן 40 חודשים;

ב. מאסר בן 9 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור עבירת מין מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר;

ג. מאסר בן 6 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור עבירת מין מסוג עוון בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר;

ד. פיצוי כספי למתלוננת בסך ₪100,000. הפיצוי ישולם ב-25 תשלומים,

שווים ורצופים, החל ביום 1.8.18 ובכל 1 בחודש בחודשים שאחריו. אי עמידה בשלושה תשלומים תוביל להעמדת כל יתרת הסכום לפירעון מידי. הפיצוי יועבר למתלוננת בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה למזכירות תוך 7 ימים.

3. אמור מעתה בשניים:

א. פסק דינו של בית המשפט המחוזי חלוט הוא, והוא יוצר אחריות מוחלטת לקיומו של כל נזק אצל הבת, וכל נזק היקפי או ישיר אשר נוצר אצל ההורים (וראה: בע"מ 4832/06 פלוני נ' פלוני {פמ"מ – 27.09.2006}).

ב. ברור גם מן הדין, גם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי בפיצוי אשר נפסק אגב ההליך הפלילי אין "להבליע" את מכלול הנזק הפוטנציאלי אשר נגרם להורים ולבת.

4. לעניין העוולות נכתב מסעיף 20 לכתב התביעה כך:

"20. מעשיו ומחדליו של הנתבע הם כאלה אשר אדם סביר לא היה עושה אותם.

הנתבע הפר חובה חקוקה כלפי הנתבעת, וביניהן את החובות המפורטות בסעיפים 351(ג)(1) לחוק העונשין ביחד עם סעיף 348(א) לחוק העונשין בנסיבות 345(א)(3) לחוק העונשין.

הנתבע ביצע כלפי התובעת עוולות תקיפה ורשלנות בהתאם לפקודת הנזיקין, עוולת תקיפה מינית והתנכלות לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 וכן פגע באופן שרירותית ובלתי חוקי בפרטיותה, משפחתה ובכבודה של התובעת בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

21. מעשיו ומחדליו של הנתבע הסבו נזק רב גם לתובעים 2-3, הורי התובעת. מאז הגילוי של הפגיעה המינית בבתם (התובעת), סובלים התובעים מטראומה נפשית חמורה הגורמת להם (ובפרט לתובעת 2) למצב חרדה ודיכאון קשים, המצריכים התערבות טיפולית לתובעים 2-3.

22. הפרת חובה חקוקה

סעיף 63 לפקודת הנזיקין שכותרתו "הפרת חובה חקוקה" קובע:

"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

(ב) לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני."

במעשיו ובמחדליו, כמפורט לעיל, הפר הנתבע את החובות המפורטות בסעיפים 351(ג)(1) לחוק העונשין ביחד עם סעיף 348(א) לחוק העונשין בנסיבות 345(א)(3) לחוק העונשין וכן את הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

23. רשלנות

סעיף 35 לפקודת הנזיקין קובע:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובות שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

סעיף 36 לפקודת הנזיקין קובע:

"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף .."

24. במעשיו ובמחדליו, כמפורט לעיל, פעל הנתבע ברשלנות וגרם ברשלנותו נזק לתובעים.

תקיפה

25. סעיף 23 לפקודת הנזיקין קובע:

"תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו".

26. במעשיו, כמפורט לעיל, תקף הנתבע את התובעת שלא בהסכמתה וגרם לה נזק.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

27. החובה לא לפגוע בשלמות גופו וחייו של קטין מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הקובע בסעיף 2:

אין פוגעין בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם".

בסעיף 4 לחוק זה נקבע:

"כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".

28. בהקשר זה ראוי להזכיר את אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד (כתבי אמנה מס' 1038 כרך 31, עמ' 221), אשר אושררה ביום 2.11.1991 בה נקבע, בין היתר, כי החוק המדינתי יגן על הילד מפגיעה שרירותית או בלתי חוקית בפרטיותו, משפחתו, וביתו או מפני פגיעה בכבודו.

29. במעשיו ובמחדליו, פגע הנתבע באופן בוטה ומוחלט באוטונומיה של התובעת על גופה וזאת בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו האוסר פגיעה בגופו של אדם."

1. מכאן גזרו התובעים וכתבו, מסעיף 35 לכתב התביעה, כך:

טענות התובעים, בתמצית

1. אם לא די במעשי הנתבע, הרי בתו והוא גם פעלו לוודא שאם הבת לא תירש, דבר נקמה או בצע כסף, בשל גילוי מעשי הנתבע.
2. המומחית קבעה לנכדה נכות תפקודית צמיתה של 20% ועדותה מהימנה ולא נסתרה.
3. התנהלות הנכדה אינה סותרת את נכותה ונזקיה.
4. ההורים של הנכדה נאלצו ליטול הלוואות ולעבור ל.... מ...., בשל מעשי הנתבע והזיכרונות מהם.
5. המקרה, למעשה, הרס את חיי ההורים.
6. אין ליתן אמון בנתבע ובבתו ...., שניהם חסרי מהימנות.
7. הנתבע עוול בהפרת חובה חקוקה, פעל ברשלנות במערכת המשפטית, גם עוול בתקיפה כלפי נכדתו.
8. נזקי הנכדה מוערכים ב- 2,086,500 ₪ ועל בית המשפט לקבוע גם פיצויים מוגברים, הנפסקים כדי להפסיק תופעות חברתיות נפסדות.
9. מהסך שיפסק אין לנכות את הסך שנפסק בהליך הפלילי.
10. הוצאות טיפולי פסיכולוג בעבר לנכדה עלו לכדי סך 3,300 ₪ וטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים צפויים בסך 119,300 ₪.
11. יש לפסוק לנכדה גם הוצאות נסיעה בגובה 20,000 ₪.
12. לנכדה יש לפסוק עבור עזרת הזולת, מהוריה, סך 80,400 ₪.
13. הפסדי השתכרות כפונקציה של הנכות התפקודית ועד גיל הפרישה, מגיע לסך 764,515 ₪, וביחד עם אובדן פנסיוני עתידי מגיע הנזק לסך 860,000 ₪.
14. את נזקי ההורים יש לאמוד בסך 832,000 ₪, בחלוקה כדלקמן:

• הפסד השתכרות בסך 75,000 ₪;
• כאב וסבל בסך 440,000 ₪;
• טיפול פסיכולוגי בסך 192,000 ₪;
• הפסדי השתכרות למשך חמש שנים בסך 125,000 ₪.

טענות הנתבע, בתמצית

1. אין לפסוק מעבר לנזק שנגרם בפועל.
2. אין בנמצא אסמכתאות לטענות הנזק ואין תחשיב נזק כהלכתו מטעם התובעים, למעט אסמכתאות על תשלום סך 3,300 ₪ לפסיכולוגית.
3. לא זומנו עדים רלוונטיים כגון חברות התובעת.
4. המומחית נשענה על אינפורמציה חלקית ולעתים מוטעית. כך למשל, לא שוחחה המומחית עם בני משפחה ובן זוגה של התובעת או עם חברותיה ולכן לא התייחסה למגורי התובעת עם בן זוגה וטיסותיה הרבות.
5. המומחית הודתה שאין מסמך רפואי התומך בטענות התובעת טרם פנתה לקב"נית אגב שירותה הצבאי.
6. לא נעשה אבחון לגבי יכולת התובעת ללמוד והסימפטומים, כפי שאמרה המומחית, החלים אולי בגיל 18 ולא אגב לימודים בבית הספר.
7. תפקוד התובעת בצה"ל כ.... של תא"ל אינו דומה לטענתה כי היתה .....
8. למעשה אין לתובעת כל בעיה של דימוי עצמי.
9. באין תלושי שכר של התובעת, אין בסיס לחישוב הנזק.
10. חוות דעת המומחית אינה כוללת קביעת נכות תפקודית.
11. אין בנמצא כל כאב וסבל, חיי התובעת רגילים ופעילים.
12. לא נמצאו אסמכתאות לנזקי ההורים.
13. התובענה, אסור לה שתשמש נקמה ופגיעה קולוסאלית במשפחת הנתבע, ולמעשה גם בהבאה בחשבון של הפיצוי הפלילי, אין לפסוק דבר.

דיון והכרעה

פתח דבר

1. כך כתב הנתבע בפתח כתב הגנתו:

1. לשון אחר – אם לא די במעשי הסב, אזי יש לנצור כספיו למענו ולמען התומכים בו, בבחינת "דבר לא אירע" זולת "אי נחת".
2. אומר בשניים:

• ראשית, כמעט בכל החברות האנושיות הידועות לאדם, מהווים מעשים מיניים בתוך התא המשפחתי ועם צאצאים בבחינת טאבו מוחלט.
• שנית, עבירות המין נמנות עם הנתעבות בין העבירות, וכשאלה מתרחשות בתוך התא המשפחתי וכלפי קטינים אז אין מדובר ב"אי נחת", אלא בתהומות הגרועים שבהתנהגות האדם.

1. לו צריכים אנו למדריך נוח באשר להלכה הפסוקה, נמצא לי פסק דינה המאלף של כבוד סגנית הנשיא, השופטת א. נחמיאס, גם עליו בדעתי להישען.

(ראה: תמ"ש (צפת) 49721-09-17 פלונית נ' אלמוני (אסיר) {פמ"מ – 05.07.2022} }).

1. אתקדם ואזכיר, כי מקום בו קיימת עוולה ספציפית לא יישען בית המשפט על עוולת הרשלנות הכללית (וראה: ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד דניאל {פמ"מ – 14.03.2016}).
2. הפועל היוצא הוא כי לעניין תביעת ההורים, נידונים נזקיהם על-פי עוולת הרשלנות.

לא כך לעניין התובעת, הנכדה, שם עוולות התקיפה והפרת החובה החקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין וסעיף 23 לה) הן הרלוונטיות.

1. אוסיף על האמור לעיל ואסביר, כי לעניין תביעת נזיקין אזרחית, אין נפקא מינה לצורך כימות הנזק, אם היתה העבירה במעשי אינוס שמא אגב עסקת טיעון הורשע הנתבע במעשים פחותים. לצורך התובענה נבדק הנזק ולא חומרת העבירות, שהיא קו ומודד לענישה.
2. קובע סעיף 42(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 בין השאר כך:

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי."

1. שאלת אחריותו של הנתבע אינה מוטלת עוד בספק, ואין אנו עוסקים אלא באומדן הנזק ובשאלה האם יש לקבוע פיצויים מוגברים.

חוות דעת המומחית

1. המומחית אותה מיניתי, הד"ר אלה בלאו, מומחית בפסיכיאטריה, היא מטובי המומחים בישראל לעניין הפרעת דחק פוסט טראומטית.
2. וכך כתבה המומחית בסיכום חוות דעתה:

..............

1. רואה אני בהמלצות המומחית קביעת נכות שאינה דקלרטיבית גרידא, אלא בבחינת קובעת נכות תפקודית של ממש ולא על דרך ההפרזה.
2. ביום 07.03.2022 נחקרה המומחית באריכות, מעמוד 30 לפרוטוקול, וסיפרה כי לא פגשה איש זולת התובעת, לגביה ניתנה חוות דעתה.
3. בדעתי לדחות, כאן ועכשיו, את טענות הנתבע לפיהן צריכה היתה המומחית לפגוש חברות של התובעת, את בן זוגה וכו'.
4. למומחה פררוגטיבה לפגוש או לא לפגוש אישים שונים, כפי צרכיו המקצועיים ולמעשה, כאשר מתמקד רופא בלקוח בלבד, הוא מבצע בדיקה "נקיה" מכל אמירה זרה.
5. המומחה אינו צריך להידרש או ליצור הכרעה משפטית, מי מהגרסאות שיגבה נכונה. כל מטרתו של המומחה לפגוש במטופל ולאבחן את הפגיעה בו, בהינתן המטופל והחומר הרפואי (וראה פרוטוקול, בעמוד 32) המשתרע משנת 2016 (וראה עמוד 34).
6. אוסיף ואציין כי, ההבדל לעניין התפקוד, בין "מזכירה ....", "מזכירה" או "...." אינו מהותי דיו כדי להצביע על תפקוד שיש בו לפגום בחוות הדעת.
7. עוד אומר כי העובדה שהתובעת עושה כמיטב יכולתה לשקם חייה (נוסעת, רוקדת, נמצאת בחדרה או מקיימת מעט יחסים מיניים עם בן זוגה ה"סבלני"), אין בה לשלול קביעת המומחה באשר לקשיי התובעת.
8. את המצב היטיבה המומחית לתאר גם בחקירתה, מעמוד 48, וכך:

"עו"ד רון: דוקטור בלאו,

ד"ר בלאו: כן?

עו"ד רון: אותם, אותם סימפטומים כשהיא ישנה, סיוטים, חרדות.

ד"ר בלאו: אמ הממ.

עו"ד רון: ניתוק וריחוק מהסובבים, התפרצויות זעם. בעיות, בעיות בדימוי העצמי. חרדות, פחד ממקומות הומי אדם.

ד"ר בלאו: אמ הממ.

עו"ד רון: בעיות במגע מיני. פחד לטייל. קשיים, אני קורא פשוט מחוות דעתך.

ד"ר בלאו: אמ הממ.

עו"ד רון: קשיים ביצירת קשרים חברתיים, הסתגלות חברתית. פחד לטייל אמרתי. נוהג להסתתר, בידוד, הימנעות ממקומות הומי אדם, קושי לשאת רעש ורגישות לרעשים עוצמתיים. מתי החלו הסימפטומים האלה אצל גברת ...? באיזה גיל זה החל אצלה כל הסימפטומים האלה? לפי מה שאת התרשמת?

ד"ר בלאו: מאז—זה הלך והדרדר מאז ההתפרצות—הזוגיות גרמה לה... לתחילת ההליך הפלילי. והמצב הלך והדרדר והלך והדרדר. וכשהיא הגיעה לצבא זה כבר היה בשיאו.

עו"ד רון: כן.

ד"ר בלאו: וזה מתמשך כן.

עו"ד רון: זאת אומרת שעד גיל—עד איזה גיל לא היה סימפטומטיים האלה? מאיזה גיל זה התחיל למעשה? זה מה שמעניין אותי.

ד"ר בלאו: סביב גיל, רגע... מגיל 18 היא בטיפול זה במהלך הצבא.

עו"ד רון: כן.

ד"ר בלאו: ההליך הפלילי התחיל לפני אני חושבת.

עו"ד רון: ההליך הפלילי התחיל בסוף שנת 2016.

ד"ר בלאו: זה אומר גיל 18.

עו"ד רון: זאת אומרת עם תחילתו של ההליך הפלילי החלו הסימפטומים האלה.

ד"ר בלאו: בהדרגה.

עו"ד רון: בהדרגה.

ד"ר בלאו: כן.

עו"ד רון: ולפני זה לא היה סימפטומים כאלה?

ד"ר בלאו: לא. היה. ההתפרצות, תיארתי מצב דיסוציאטיבי.

עו"ד רון: כן.

ד"ר בלאו: שבו היא תיארה לבן הזוג את ההתרחשות ומשם הדברים התגלגלו.

עו"ד רון: כן, כן.

ד"ר בלאו: שם הייתה ההתפרצות הראשונה, היא התנתקה מהמציאות בגלל חוויה ששחזרה את הטראומה. תיארתי את זה.

עו"ד רון: כן דוקטור לאו, בוא נגיד גיל 17-18 עד אז אין—אין תיעוד לשום דבר כזה, אין לך—עד אז לא היה? כל הסימפטומים לא היו קיימים עד אז?

ד"ר בלאו: עניתי לך גם בשאלות הבהרה.

עו"ד רון: כן כן.

ד"ר בלאו: זה אופייני מאוד.

עו"ד רון: כן, כן, לא, אני לא אומר שזה אופייני אני רק שואל לא היה עד אז שום סימפטומים כאלה?

ד"ר בלאו: היו סימפטומים בבית הספר אבל לא ספציפיים לטראומה.

עו"ד רון: לא שיש משהו מתועד ה—

ד"ר בלאו: כתבתי. זה החמיר ה-

דובר: רגע תן לה לענות.

ד"ר בלאו: הקשיים החברתיים החמירו. הקשיים לסמוך

עו"ד רון: כן.

ד"ר בלאו: על הסובבים אותה, החמירו.

עו"ד רון: אבל דוקטור בלאו אנחנו לא רואים שום תיעוד ואפילו קצה חוט, הפוך, של קשיים חברתיים במשרד החינוך רשום הפוך, במסמכים שהראיתי לך רשום שהיא—

כב' השופט: סליחה.

דובר: לא נכון."

1. ומעמוד 64 העידה המומחית, כך:

"עו"ד רון: וזה שיש לה חבר כל כך הרבה שנים.

ד"ר בלאו: בתקופה שהם עברו ל.....

עו"ד רון: כן.

ד"ר בלאו: תראה, נשים נפגעות תקיפה מינית נוטות לבסס איזשהו עוגן רגשי בחיים שלהם בבן זוג אם הן מוצאות כזה. שמסוגל להכיל את הקשיים שלהם.

עו"ד רון: כן.

ד"ר בלאו: ופירטתי את הקשיים. יחסי מין, וב—בקשיים רגשיים ובהתפרצויות של זעם. ומצבים דיסוציאטיביים זה לא פשוט. ואם הן מוצאות בן זוג כזה, בהחלט הוא הופך להיות כל עולמן. רוב עולמן.

עו"ד רון: כן אבל הבן זוג הזה נמצא הרבה לפני. כבר מגיל 14 היא מכירה אותו. הוא לא נמצא—

ד"ר בלאו: היא מכירה.

עו"ד רון: כשמתפרץ לה—

ד"ר בלאו: היא בזוגיות איתו מגיל—

עו"ד רון: מגיל 16.

ד"ר בלאו: מגיל 16.

עו"ד רון: ורק לאחר מכן זה התפרץ לה לפי מה שאת סיפרת כרגע. כי לא היה שום...

ד"ר בלאו: זה התפרץ איתו.

עו"ד רון: אוקי.

ד"ר בלאו: כי היא הרגישה מספיק בטוחה כדי לחשוף.

...

עו"ד רון: בעיות של דימוי בגוף, איך זה בא לידי ביטוי? מאיזה גיל היא סבלה מהבעיות הלאה? ואיך זה בא לידי ביטוי?

ד"ר בלאו: בעיות של דימוי גוף זה להרגיש לא בנוח בתוך הגוף שלך. להרגיש שהוא לא יפה מספיק, לא מושך מספיק, להרגיש—

...

ד"ר בלאו: שהגוף שלהן חולל. שמרגישות מאוד לא בנוח

עו"ד רון: לא בנוח בגוף שלהם.

ד"ר בלאו: לא מעיזות להתפשט באור מלא. מרגישות, כן, שהגוף שלהן נוצל.

עו"ד רון: איך זה בא לידי ביטוי אצל נשים למשל שהולכות לים או שהן נמצאות בחברת אנשים אחרים? או איך זה בא לידי ביטוי בעיות של דימוי בגוף?

ד"ר בלאו: לא בהכרח הן לא ילכו עם בגד ים בים.

עו"ד רון: כן. אבל?

ד"ר בלאו: לא בהכרח. אני אומרת יותר בסיטואציות מיניות.

עו"ד רון: כן.

ד"ר בלאו: עם נשים בדרך כלל בסיטואציות מיניות מן הראוי ורצוי שירגישו בנוח עם הגוף שלהן. הן מרגישות הרבה פחות בנוח. כי יש סיטואציות שהן לא יכולות בזוויות מסוימות בתחושות מסוימות. שיגעו בהן, כי זה משחזר את הטראומה. יש הרבה סדר כרוך בזה. הן לא—

עו"ד רון: איזה תופעות?

ד"ר בלאו: הן לא—

עו"ד רון: תארי לנו תופעות?

ד"ר בלאו: הן לא כנשים רגילות."

1. הבאתי הדברים כדוגמא לחקירה כולה, לאמור כי המומחית לא מצאה כי התובעת נכה ב- 100%, היא מנסה לתפקד כמיטב יכולתה ולמרות קשייה, אך הקושי קיים, מכביד ומטבע הדברים גם מייצר נכות מסוימת.
2. נחה דעתי כי חוות דעת המומחית סבירה ולא נפלו בה פגמים הגורמים לכך שאין לכבדה, כולה או חלקה.

תביעת ההורים

1. אומר בשניים:
   1. אין בנמצא עוולה ספציפית זולת רשלנות, במסגרתה נכנסת תביעת ההורים.
   2. כל כמה שסביר שההורים נאלצו לעבור דירה, בשל הזיכרונות והסביבה, אין הדבר מקים נזק ספציפי המזכה בפיצוי.
2. וזו לשונם של סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין:
3. ובמפורש צריך היה הנתבע לצפות כי ההורים יתמכו בבתם וכנובע יפגעו ממעשיו לפני ואחרי גילוי הפרשה, יודרו, יגורשו ממשפחתם ו"ייענשו" בבידוד.
4. למעשה, הציבו הנתבע ותומכיו ברירה אכזרית בפני ההורים: "הפקירו את בתכם למען תקרוס, או תסולקו מן התא המשפחתי ותפגעו גם כלכלית".
5. מסכים אני כי אין ברשות ההורים אסמכתאות כלשהן שעניינן נזק מיוחד, או אפילו צורך של ממש בטיפולים פסיכולוגיים עבורם ואולם, לא ניתן לבטל כלאחר יד את הזמן שהוציאו ההורים לתמוך בבתם, גם ללוותה בהליכים, הפלילי והאזרחי כאחד, ועוד לא אמרנו דבר על הצער ועוגמת הנפש שנגרמה להורים.
6. בוודאי שלא ניתן לבטל כלאחר יד נזק של כאב וסבל בבחינת נזק כללי.
7. וכך, אגב תיאור נכון של הפסיקה, כתבו התובעים בסעיפים 46-47 לסיכומיהם:

1. אמור מעתה כי הנתבע חב להורים בשניים, שעה שאין ספק כי התנהגותו מקימה את עוולת הרשלנות:
   1. בגין אובדן הזמן כפי אומדן בית המשפט.
   2. בגין נזק כללי של כאב וסבל.

נזקים לא ממוניים, קריטריונים לפסיקה

1. וכך כתבה כבוד סגנית הנשיא, השופטת א. נחמיאס בפסק דינה אותו הזכרתי קודם לכן, מעמוד 8:

"44. סקירת הפסיקה בעניין פסיקת פיצוי בגין כאב וסבל במקרים של אלימות במשפחה, מראה מגמה של העלאת רף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני במקרים אלה, בין היתר מתוך רצון להביע סלידה ממעשים אלה, וכחלק ממיגור תופעת קשה זו, תוך שקילת מגוון של שיקולים בקביעת גובה הפיצוי, וביניהם נסיבותיה הקונקרטיות של הפגיעה לרבות משכה וחומרתה, והשלכותיה על הקורבן.

1. לעניין זה ר' הדברים שנפסקו בבע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (31.12.2013):

"אומר מה על המגמה השיפוטית, ולטעמי ראוי כי יתנו לכך בתי המשפט, במיוחד לענייני משפחה, את דעתם. תופעת האלימות במשפחה הוגדרה לא פעם כנגע שיש למגרו (ע"פ 2157/92 פדידה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 81, 84 (1993); דנ"פ 3371/98 אזואלוס נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 502, 522 (2000)), כך בעבר במיוחד בהקשר הפלילי. אך אין סיבה שבעולם שגם דיני הנזיקין לא ישתתפו במאמץ המיגור. על הגנה על חלשים באמצעות דיני הנזיקין וגם הדילמות הכרוכות בכך ראו ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות 195 ואילך (2012) (להלן גלעד), וגישת הביניים (בעמ' 207-206); הדגש שם הוא בנושא שויון, אך הדברים יפים גם לענייננו (בשינויים המחויבים). בתי המשפט רשאים לעשות שימוש בפיצויים מוגברים גם ככלי במלחמה הכוללת לביעור תופעה חברתית נפסדת של אלימות; ברי – ויוטעם – כי כל מקרה לגופו, אך בן זוג מכה צריך שיידע כי ככל שיוכח הדבר, לא יינקה מפיצוי משמעותי, ונזכור כי הכוונה הנדרשת בעוולת התקיפה "אינה יסוד נפשי של רצון להזיק ולפגוע אלא כוונה במובן הצר של מודעות לשימוש בכוח נגד גופו של אדם אחר" (גלעד, חלק ב', בעמ' 1201). ראו עוד לפסיקה ולדברי מלומדים למשל תמ"ש (משפחה ת"א) 64901/96 פולק נ' פולק [פורסם בנבו] (2001); ע"מ (מחוזי-ת"א) 1014/05 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו (2006); יובל סיני ובנימין שמואלי "'הגיעו מים עד נפש', דרכי התמודדות עם התעללות בבן-זוג בדיני הנזיקין, בדין הפלילי, ובדיני המשפחה: הצעת מודל חדש וישן" מאזני משפט ו 274, 298-278 (2007); יפעת ביטון "ההגנה על עקרון השויון בדיני הנזיקין והאחריות ברשלנות במסגרת יחסי כוח" משפטים לח 145 (2007). הרכיבים שראוי להביאם בחשבון במקרים כאלה הם אורך תקופת ההתעללות, מאפייניה הספציפיים ועוצמתה"

1. על הקושי שבהערכת פיצויים בגין ראש נזק של כאב וסבל , ר' הדברים היפים שנכתבו ע"י חברי כב' השופט נמרוד פלקס בתמ"ש 56762-03-18 ט.ש נ' א.ש [פורסם בנבו] (21.11.18):

"הערכת הפיצויים בגין ראש הנזק של כאב וסבל משימה קשה היא, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה והן בשל הקושי לתרגם לערכים כספיים שיעור נזק מסוג זה... בה בעת, העיקרון של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו... המגמה הברורה איפוא, היא להורות על העלאת רף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני"

1. כב' השופט פלקס, סקר את מגמת הפסיקה להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם כתוצאה ממעשי אלימות במשפחה:

"סקירת פסיקת בתי המשפט, אשר דנה בשיעור הפיצוי הכספי שנקבע בגין נזק לא ממוני שגרם בן זוג אחד למשנהו נוכח מעשה אלימות שנקט כלפיו, תומכת אף היא במסקנה, לפיה המגמה היא להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני. כך בבע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (31.12.13) לא התערב בית המשפט העליון בפיצוי בסך 500,000 ₪, אשר נפסק מפאת אלימות פיזית ונפשית השפלה וביזוי מתמשכים. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16 מ.ז.כ. נ' ע.ז.כ. [פורסם בנבו] (28.2.17) נקבע פיצוי בסך 100,000 ₪. פסק דין זה דן באלימות נקודתית בעת סערת רגשות. הערעור על פסק דין זה נדחה בבע"מ 2919/17 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (12.12.17) תוך שבית המשפט העליון מציין, כי הפיצוי נפסק על רף גבוה, למען יראו וייראו. בתמ"ש (חיפה) 9250-11-08 האשה נ' הבעל [פורסם בנבו] (15.8.12) חויב הנתבע בפיצוי בסך 220,000 ₪, בשל שבעה מעשי אלימות, עת מתוכם חויב בסך 100,000 ₪, בגין תקיפתה החמורה של התובעת בפרהסיה. בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (1.8.17) חויב הנתבע בסך 20,000 ₪, בגין אירוע תקיפה חד פעמי ומינורי.

מקום בו עסקינן במקרה חד פעמי של אלימות ממשית (להבדיל מאלימות מינורית כגון זו שנדונה בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 הנ"ל, [פורסם בנבו] ולהבדיל ממסכת מתמשכת של אלימות פיזית ונפשית, כגון זו שנדונה בבע"מ 7073/13 הנ"ל), [פורסם בנבו], יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך 100,000 ₪, ברוח הפסיקה בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16 [פורסם בנבו].

1. כן ר' הדברים שנפסקו בעמ"ש 36586-10-19 א'ג' נ. ב' ג' , [פורסם בנבו] (20.8.20), שם העלה בית המשפט המחוזי את הפיצוי לסך של 40,000 ₪ בגין כאב וסבל שעברה התובעת בשל מעשי אלימות מצד בן זוגה, שכללו ביזוי והשפלה לנגד עיני ילדי בני הזוג.
2. כך, בתמ"ש (חיפה) 46489-12-14 מ.מ נ' מ.מ ז"ל [פורסם בנבו] נפסק סך של 250,000 ₪ בגין כאב וסבל לאישה שסבלה מאלימות קשה, התעמרות והשפלה מצד בן זוגה לשעבר, כאשר המעשים נמשכו כארבע שנים.
3. כאשר עסקינן בפגיעות מיניות במשפחה, סכום הפיצוי בגין רכיב כאב וסבל גבוה במיוחד. ר' הפסיקה שצוטטה בפסק דיני בתלה"מ (צפת) 35553-03-17 ד.ד נ' ד.ד [פורסם בנבו] שם נפסק סך שנע בין 25,000 ₪ ל- 65,000 ₪ לכל אחד מהתובעים בגין התעללות מינית של בן זוג והתעללות פיזית ונפשית כלפי הילדים. יצויין כי במקרה זה לא נגרמה נכות לתובעים ונתבע פיצוי בגין כאב וסבל בלבד, אולם פסיקות שדנו בפיצוי בגים פגיעות מיניות קשות – נפסקו מאות אלפי שקלים ברכיב של כאב וסבל, כפי שיפורט להלן.
4. בת"א (מחוזי באר שבע) 5707-03-16 פלונים נ' שלומי כהן [פורסם בנבו] (03.02.2021) שם נידונה תביעה נזיקית של חמישה אחים ואחיות שהנתבע פגע בהם מינית, תוך ניצול היחסים המיוחדים עימו, כאשר המעשים בוצעו תוך ניצול ציני ואכזרי של יחסים מיוחדים אלה. באותו המקרה נפסק בגין רכיב כאב וסבל סך של 500,000 ₪ לשניים מהתובעים, 400,000 ₪ לשני תובעים נוספים וסך של 350,000 ₪ לתובע החמישי, כאשר נפסק בעניין זה כי –

"הפסיקה לעניין כאב וסבל בגין נזקים כתוצאה מפגיעה מינית, אכן מגוונת, בהיבט סכומי הפיצוי שנפסקו. יש לפסוק את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בהתייחס למידע שבפני בית המשפט מתוך כתב האישום, הכרעת הדין, ותסקירי קורבנות העבירה, באשר לטיב הפגיעות, משכן, והסבל שגרמו לתובעים - מידע שהינו כמובן חלקי וכללי. לעניין זה, יש כמובן לקחת בחשבון את משך התקופה שבמהלכה פגע הנתבע בתובעות ובתובעים, את תדירות המעשים ואת טיבם, כעולה מכתב האישום ומהכרעת הדין, וביחס לתובעות מס' 1 ו – 2, גם את הנכות הצמיתה שנגרמה לכל אחת מהן, ואת סבלן ונזקיהן כפי שעולים מתסקירי קרבנות העבירה."

1. עוד לענין זה יפים הדברים שנפסקו בע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית [פורסם בנבו] (20.09.2015):

"במעשים מהסוג שביצע המערער במשיבה 1 טמונים – מעצם טבעם – פגיעה קשה בכבודו של האדם, כאב, סבל ועלבון. עמד על כך בהקשר דומה השופט (כתוארו אז) מ' חשין ז"ל ב-ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, 329 (2000), בציינו כך: "עבירת האינוס נועדה ובאה להגן על ריבונות האישה על גופה, על כבודה של האישה כאדם, על האוטונומיה של רצונה, על הָאֲנִי... פלישה שלא-בהיתר לגופה של אישה, לגופו של אדם, משפילה היא – משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת-במאוד; פוגעת היא – פגיעה חדה וכואבת; מעליבה היא – והעלבון עמוק וצורב. נרמס הָאֲנִי, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד. קשה היא שבעתיים הפגיעה כאשר המעשים מבוצעים בקטינה על ידי בן משפחה קרוב. ראו הדברים הבאים שכתב על כגון דא השופט א' א' לוי ב-ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.7.2007), המתאימים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו: "המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות מין באשה הן עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך משפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו".

1. סקירת הפסיקה העוסקת בפיצוי בגין כאב וסבל במקרים של פגיעה מינית, מעלה כי גובה הפיצוי בגין ראש הנזק של כאב עומד ברוב המקרים על מאות אלפי שקלים. בע"א 8195/09 הנ"ל [פורסם בנבו] ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו חויב המערער לפצות כל אחת מהמשיבות בסכום של 500,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים, וזאת במסגרת תביעה אזרחית נגררת להרשעתו של המערער בביצוע עבירות מין ואלימות שונות במשיבות. בית המשפט לא התערב בגובה הפיצוי בגין כאב וסבל תוך שהוא מסתמך, בין היתר,על הפסיקה שניתנה בת"א (מחוזי חיפה) 5539-04-09 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (15.6.2014), שבו נפסק לצעירה בת 26, אשר במשך שנים ארוכות היתה קורבן לעבירות מין שביצע בה בן זוגה לשעבר של אמה, פיצוי בסך של למעלה מ-1,500,000 ש"ח, כאשר כמחציתו – 700,000 ש"ח – בגין כאב וסבל.
2. בתמ"ש 40942-06-15 ח' נ' מ' ואח' [פורסם בנבו] (15.06.21) נידונה תביעת התובעת כנגד אימה וקרוב משפחתה מצד אביה, לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעשי אונס והתעללות מינית, שבוצעו על ידם בתובעת, לאורך שנות ילדותה ונערותה. בית המשפט פסק בגין כאב וסבל, פיצויים מוגברים בסך של 500,000 ₪.
3. בת"א (מחוזי נצרת) 39441-05-18 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (03.06.2021), במסגרת תביעה אזרחית נגררת לפלילים, נפסק סך של 180,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בגין עבירות מין שביצע הנתבע בתובעת כאשר שימש ראש ישיבה ורב קהילה.
4. בת"א (שלום באר שבע) 36481-02-17 פלוני נ' דורון כהן [פורסם בנבו] (15.03.2021) חויה הנתבע בסך של 500,000 ₪ ברכיב כאב וסבל בגין מעשים מיניים שביצע בו התובע כאשר היה קטין.
5. בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 27555-01-16 פלונית נ' ש.י [פורסם בנבו] (10.12.2020) במסגרת תביעה אזרחית נגררת לפלילים חוייבו הנתבעים בסך של 600,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בשל עבירות מין שביצעו בתובעת כשהיתה בת 12.5 שנים."
6. חשוב אולי לגשת לרגע לפסיקת בית המשפט המחוזי, שם נפסק פיצוי בסך 500,000 ₪ בגין אלימות נפשית בלא שהיתה מעורבת פגיעה פיזית. וכך כתב בית המשפט המחוזי (שפסקו התאשר, כאמור, בבית המשפט העליון), מסעיף 4:

"4. ממצאים חמורים ביותר נקבעו בפסק הדין באשר לאלימות הנפשית שהפעיל האיש נגד האישה. במסגרת זאת, תיאר בית משפט קמא התנהגות קשה ומשפילה בה נקט האיש, לרבות עת כפה על האישה

להעלות על הכתב, במהלך תקופת כתיבה שנמשכה מספר חודשים, מכתב בין 32 עמודים, בו נאלצה לגולל לפרטי פרטים, עד כדי תיאורים אינטימיים ביותר, את הקשר שניהלה עם גבר אחר בהיותה נשואה לאיש, והכל במטרה להניא אותה מלעמוד על זכויותיה כנגדו בבוא היום. בית המשפט האמין לאישה אשר העידה שלא נותרה לה ברירה בכתיבת המכתב, וכי במשך מספר חודשים עקב האיש אחר מהלך התקדמות הכתיבה, אסר עליה לצאת מן הבית בימים מסוימים כשלא התקדמה די בכתיבה עפ"י ציפיותיו, ופעמים אף זרק דפים מתוך המכתב כדי שתתקנם באופן התואם את ציפיותיו. בית המשפט קבע, כי " עצם העובדה כי התובעת נאלצה להעלות דברים האמורים בו על הכתב, ובייחוד לאור ירידתה לפרטי פרטים של האירוע המתואר במכתב, די בכך כדי להעיד על כך שהייתה נתונה לשליטתו של הנתבע, וכי המכתב לא היה רעיון שלה". לא למותר להוסיף, כי אף האיש הודה כי ביקש לשמור את המכתב כ" קלף לעתיד לבוא", וכי שלח חלקים ממנו לאבי האישה עם הגשת תביעותיה נגדו לבית המשפט. על יסוד דברים אלה, סיכם בית משפט קמא באומרו כי " אין ספק בעיני כי הנתבע השפיל, העליב, ביזה, ופגע בכבודה של התובעת במהלך נישואיהם. אין ספק כי התנהגות זו 'מהווה פגיעה קשה בכבודה של התובעת, בהיותה אדם חופשי, וכן פגיעה קשה באוטונומיה שלה לנהל אורח חיים תקין, להתנהל במהלך חייה כפי רצונה... וכן פגיעה קשה ברגשותיה. התנהגות הנתבע התבטאה הן בתקיפות פיזיות והן בהשפלה, ביזוי, פגיעה באוטונומיה, בכבוד, ניצול יחס של תלות מול חולשה בשל יחסיהם של בני הזוג'".

5. תיאור דברים קשה ומזעזע זה, מחייב לטעמנו העמדת גובה הפיצוי על

סכום גבוה בהרבה מהסכום אותו פסק בית משפט קמא. מדובר בהתעמרות מרושעת ומתמשכת של איש באשתו, שנמשכה במשך שנים רבות (בני הזוג נישאו בשנת 1992; המכתב נכתב בשנת 1998; ורק בשנת 2005 הצדדים התגרשו). כתוצאה מכך, הצטברו נזקיה של האישה מידי חודש בחודשו, הלכו והתעצמו, ועל מנת למנוע ממנה לממש את זכויותיה כפה עליה האיש באופן ציני כתיבת מכתב שישמש אותו בשליטתו בה והותרתה, באמצעים של הפחדה וסחיטה, כמי שאינה מסוגלת לעמוד על זכויותיה. הדברים אמורים בבחינת קל וחומר, שעה שהאיש השתמש בפועל במכתב ושלח חלקים ממנו לאבי האישה, כפי שקבע בית משפט קמא כממצא.

אנו סבורים, כי מעשיו של האיש ראויים לכל גינוי והוקעה. מעשים אלה פגעו אנושות באוטונומיה של האישה, רמסו את כבודה, הותירו בה חבלות גופניות, ובעיקר פצעו את נפשה ורגשותיה. לטעמנו, הפגיעה הנפשית באישה מתקרבת לכדי הרף העליון של הפיצויים הראויים להיפסק בראש הנזק של כאב וסבל בסוג כזה של מקרים. לכן הפיצוי שפסק בית משפט קמא אינו הולם את חומרת מעשיו של האיש ואת הנזקים אותם הסב לאישה.

6. צירופם של הנזקים, הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי והרגשי,

מביאים אותנו לקבל את הערעור ולהעמיד את הפיצוי בגין התביעה הנזיקית - בהתאם לאמות המידה המקובלות בפסיקה לפגיעות מכוונות וזדוניות שכאלה ולתכליות המונחות ביסוד דיני הנזיקין - על סך של 500,000 ₪."

(ראה: עמ"ש (ירושלים) 42920-05-13 פלונית נ' פלוני {פמ"מ – 03.09.2013}).

1. סבור אני כי רשעותו של הנתבע, זו שבמעשיו בתובעת וזו שבהתנהגותו אחר כך, מצדיקה פיצוי על הרף הגבוה – ויידעו הרבים כי התנהגות שכזו אין לה מִפְלָט או סליחה.

עוד על העוולות

1. וכך כתבו ובצדק התובעים, בסעיפים 35 ו- 38 לסיכומיהם:

...

1. סיכומי התובעים אינם מתייחסים במישרין לקיומה של עוולה נוספת, היא הפגיעה באוטונומיה של התובעת.
2. וכך כתבה, בין השאר, כבוד השופטת (כתוארה דאז) נ. מימון:

"התנהגות הנתבע כמתואר, מהווה פגיעה קשה בכבודה של התובעת, בהיותה אדם חופשי, וכן פגיעה קשה באוטונומיה שלה לנהל אורח חיים תקין, להתנהל במהלך חייה כפי רצונה, לנהל חיי משפחה וגידול ילדים באורח תקין וסביר וכן פגיעה קשה ברגשותיה.

התנהגות הנתבע התבטאה הן בתקיפות פיזיות והן בהשפלה, ביזוי, פגיעה באוטונומיה, בכבוד, ניצול יחס של תלות מול חולשה בשל יחסיהם של בני-הזוג והנסיבות שבהן הובאה התובעת בגיל צעיר מאוד, מקטינה שבגרה ועדיין צעירה לבית הנתבע אשר הביאה להתגורר עם משפחתו, הוריו, אחיו בחדר נפרד, אולם לא בדירה נפרדת, כשהושמה על-ידיו תחת "שלטון" אמו אשר העבידה אותה בעבודות הבית של כל המשפחה.

בהתנהגותו האלימה פיזית כלפי התובעת ביצע הנתבע עוולת תקיפה.

בארצות-הברית הוכרה עוולה של גרימה מכוונת או פזיזה של נזק נפשי חמור לאחר, המופיעה בפרק 46 של הנוסח החדש של פקודת הנזיקין, וזו לשונה:

.46 Outrageous Conduct Causing Sever Emotional Distress

(1) One who by extreme and outrageous conduct intentionally or recklessly causes severe emotional distress to another is subject to liability for such emotional distress, and if bodily harm to the other results from it, for such bodily harm.

….

Restatement of the law, Torts 2d, volume 1

Americam law Institute.

ההתנהגות המעוולת על-פי ה-Restatement מכוונת לכל אדם, לאו דווקא בין בני-זוג אולם גם בין בני-זוג.

כמו כן הועלתה לסדר היום, במדינות רבות בארצות-הברית, השאלה והאפשרות לתבוע בעת הגירושין פיצוי נזיקי בגין נזק נפשי שנגרם על-ידי בן-זוג תוך השפעה על חלוקת הרכוש או פיצוי לניזוק כדוגמת דמי מזונות שלאחר הגירושין.

R.F. Storrow “The Policy of Family Privacy: Uncovering the Bias in Favor of Nuclear Families in American Constitutional law and Policy Reform”, 66 Mo L. Rev. 527 (2001).

ומשנחזור לתביעה דנן. בצדה של עוולת התקיפה התנהג הנתבע כלפי התובעת התנהגות משפילה ומבזה ופגע בכבודה, באוטונומיה שלה וברגשותיה כמפורט, וגרם לה נזק נפשי.

אכן, יש שיראו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו תשתית ומקור להתערבות ולפיצוי בגין התנהגות מעוולת כזו, ברם שאלה היא אם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ופגיעה ביסודותיו מהווים תשתית לחיובים ופיצויים בגין הפרתו גם כאשר מדובר בהפרה או פגיעה ביסודותיו ביחסים שבין פרטים ולא פרט מול אורגן שלטוני.

אהרון ברק, "זכויות אדם מוגנות והמשפט הפרטי", ספר קלינגהופר, 1993, 163.

דפנה ברק-ארז, "עוולות חוקתיות".

ואף אז, האם יש להוסיף על העוולות בפקודת הנזיקין עוולות שיסודן בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו המוגדר באופן רחב גורף ובדרך של קביעת תשתיות של עקרונות וזכויות על זכויות יסוד.

התשובה של השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה לפני כארבע שנים היא כי טרם בשל הזמן לכך. שאלה זו לא נפתרה עד היום על ידי בית-המשפט העליון.

ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526.

דעתו של הנשיא ברק היא כי עקרונות היסוד יוזרמו למשפט הפרטי וליחסים בין פרט למשנהו באמצעות כלים מהמשפט הפרטי במרכזם עומדים עקרונות תום-הלב ותקנת הציבור בדיני החוזים, עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה בדיני הנזיקין ("הזרמה אמצעית, תחולה עקיפה").

ע"א 294/91 חב' קדישא גריש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מ(2) 464.

מובא בת"א 11258/93 אברהים נעמנה ואח' נ' קיבוץ קליה ואח', דינים שלום, כרך ו', 263.

אכן, הזכויות המוגנות זכויות-העל שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ישמשו "מודל" ומגדלור מאיר לפרשנות הנדרשת בביצוע עוולות מוכרות אשר יסודן הגנה על זכויות יסוד אלה.

לסיכום, מכוח הצורך להילחם בתופעה חברתית רעה ומקוממת זו אשר פושה בחברה יש לדעתי לגייס אף את דיני הנזיקין למלחמה זו ולקבוע עוולה מיוחדת לבעיה חברתית מורכבת ונפוצה זו זאת אף שניתן להכליל את ההתנהגות המעוולת בעוולת הרשלנות כפי שיפורט להלן."

(ראה: תמ"ש (ירושלים) 18551/00 ק. ס. נ' ק. מ. {פמ"מ – 07.06.2004}).

1. הוסיף והביא מכובדי, כבוד השופט נ. שילה בעניין שהוא פחות מתקיפה מינית, כך:

"פגיעה באוטונומיה הוכרה כנזק בפסק דינו העקרוני של כבוד השופט תאודור אור בע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", פ"ד נג(4) 526 שבו נקבע בין היתר כי:

"הפגיעה, שלא כדין, ברגשותיו של אדם כתוצאה מאי כיבוד זכותו היסודית לעצב את חייו כרצונו, מהווה פגיעה ברווחתו של אותו אדם, והיא נכנסת לגדר הגדרת "נזק" האמורה. זאת, בין שנראה בה משום פגיעה ב"נוחותו של אדם, ובין שנראה בה משום "אבדן או חיסור כיוצאים באלה", כלשון הגדרת נזק בסעיף 2 לפקודה. אכן, עמדנו על מרכזיותה של הזכות לאוטונומיה בעיצוב זהותו וגורלו של האדם בחברה שבה אנו חיים ... אדם אינו חפץ. זכותו של כל אדם כשיר היא שהקהילה וחבריה יכבדו את רצונו בכל הנוגע לדברים החשובים לו, כל עוד אין הוא פוגע באחרים (רע"פ 6795/93 אגדי נ' מדינת ישראל [24], בעמוד 710). הדבר מתחייב מן ההכרה בערך האדם ובהיותו של כל אדם בן-חורין. ההפרה של זכות יסודית זו שלא על-פי כוח או זכות שבדין, פוגעת פגיעה קשה ברווחתו של הפרט, ומגבשת נזק בר-פיצוי בנזיקין".

(ראה: תמ"ש (ת"א) 54410/09 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 05.05.2011}).

1. פסק דינו של כבוד השופט נ. שילה המאפשר פיצוי, אך בשל עוגמת נפש הנגרמת עקב פגיעה באוטונומיה (סעיף 17 לפסק הדין), אף הוא מלמד אותנו (למשל סעיף 22, שם), כי עוולה זו "חיה" במקביל לעוולות פרטיקולריות אחרות הניתנות להוכחה.
2. סבור אני כי במקביל לעוולות התקיפה והפרת החובה החקוקה, שהן עניין מובהק כנגד הנתבע וכעניין של תקנת הציבור, יש לראות בנתבע גם כמי שפגע באוטונומיה של התובעת.
3. אמרתי קודם לכן כי לעניין ההורים, עוול כלפיהם הנתבע ברשלנות.
4. כתבה חברתי, כבוד השופטת ה. גורביץ-עובדיה, בין השאר כך:

"העילות המשפטיות לתשלום הנזק:

28. מעת שקבעתי כי המעשים בוצעו על ידי הנתבעים, שביצעו את המעשים יחד, הנתבעים חבים, יחד ולחוד, בנזקים שנגרמו לתובעת בגין מעשיהם אלו מכוח עוולת התקיפה, עוולת הרשלנות, ועוולת הפרת חובה חקוקה בגין הפרת הוראות סעיפים 345 ,348 ,347 ,379 ו- 192 בחוק העונשין התשל"ז-1977 (לא נטען לגבי סעיף 323).

29. בתמצית אפרט כי התקיימו יסודות עוולת התקיפה. יסודות עוולה זו הם שלושה: שימוש בכוח נגד גופו של אדם, במתכוון ושלא בהסכמתו של הניזוק או שהסכמתו הושגה בתרמית.

30. אשר לעוולת הרשלנות, רשלנות היא עוולה שניתן להחילה בנסיבות מגוונות (עקרון שוטף, Principle Fluid A). ראו ע"א 224/51 פריצקר נ' פרידמן, פ"ד ז 674. הנסיבות בהן תִיקבַע אחריות לנזק במסגרת עוולת הרשלנות יִקבעו בהתאם לתחושות מוסר, צדק חברתי, צדק סוציאלי, צרכי חברה משתנים ועוד. ראו ע"פ 80/186 יערי נ' מ"י, פ"ד לה(1) 769 ,779.

לעוולת הרשלנות שלושה יסודות: קיומה של חובת זהירות של המזיק, הפרת חובה זו על ידי המזיק וקיומו של נזק בשל הפרת חובת הזהירות. נאמר כי רשלנות היא התנהגות שאינה תואמת סטנדרט מסוים שנקבע בדין. אמת המידה היא אובייקטיבית, "האדם הסביר".

כאשר התנהגות הפוגע אינה תואמת קנה מידה אובייקטיבי, היְינו התנהגות האדם הסביר, הרי שהתנהגותו זו היא רשלנות – אין נפקא מינה אם המניע הוא רצון מכוון, אי-אכפתיות או חוסר תשומת לב. ר' דר' אמנון רובינשטיין, דניאל פרידמן, אחריות עובדי ציבור בנזיקין, הפרקליט כא תשכ"ה עמ' 61 ,66 ,67 וגם ע"א 81/593 מפעלי רכב אשדוד נ' ציזיק, פ"ד, מ"א(3) 169 וגם ע"א 6649/96 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עופרה גלעד, פ"ד, נג(3) 529.

31. אשר להפרת חובה חקוקה, נפסק כי הפרת חיקוק עונשי מקימה עילת תביעה מכוח עוולה זו. ראו ע"א 245/81 סולטאן נ' סולטאן, פ"ד לח(3) 169; תא (ת"א) 1016/88 ד.א נ' י.א (26.6.97) ע"א 1730/92 מצראווה' נ מצראווה (29.3.95).

יסודות עוולה זו הם עצם קיומה של חובה מכוח חיקוק, החיקוק נועד לטובת הניזוק, המזיק הפר חובה זו, ההפרה גרמה לנזק והנזק הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק."

(ראה: תמ"ש (חיפה) 40942-06-15 מ. ח. נ' י. מ. {פמ"מ – 15.6.2021}).

האם נבלע הפיצוי בפלילים בתובענה כאן?

1. אמנם לשיטת התובעים אין לנכות את הסך שנפסק כפיצוי אגב ההליך הפלילי מן הסך שייפסק כאן (וראה סעיף 40 לסיכומיהם) ואולם, דעתי שונה היא.
2. באשרו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר ניכה את ה"פיצוי הפלילי", דחה בית המשפט העליון את ערעורה של נפגעת ממעשה מגונה.

(ראה: רע"א 931/20 פלונית נ' פלוני {פמ"מ – 16.03.2020}).

1. אמר בית המשפט העליון, בע"פ 2215/94 פלוני נ' מדינת ישראל (פמ"מ – 18.06.1995) כך:

"כאמור, הוכח במידה ראויה כי למתלוננת נגרמו נזקים פיזיים ונפשיים שהצריכו טיפול רפואי במשך תקופה ארוכה. התביעה ביקשה לחייב את המערער בפיצויים. בית משפט קמא לא נעתר לבקשה זו וציין כי המערערת זכאית להגיש תביעת נזיקין אם רצונה בכך. ספק בעיני אם תעשה כן לאור העימות הכרוך בכך עם המערער ולאור כל מה שהליך כזה עשוי לדרוש ממנה. אין הזכות להגיש תביעת נזיקין מוציאה את האפשרות לפסוק פיצויים בהליך הפלילי במקרים המתאימים. מקרה זה נראה לי מתאים לכך. מובן שאם יוגש הליך אזרחי ינוכה סכום הפיצויים שנפסק בהליך הפלילי, מזה שעשוי להיפסק בהליך האזרחי".

כך עולה גם מע"פ 1434/10 פלוני נ' מדינת ישראל (פמ"מ – 26.10.2010).

1. המעיין ברע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, סב(2) 802 (פמ"מ – 08.08.2007) ימצא שם כך:

"אשר לבקשת המדינה, בפסיקה אומצה גישה לפיה הליך הפיצוי למתלונן לפי ס' 77 הינו בעל מאפיינים אזרחיים, אלא ששילוב הוראת הפיצוי בחוק העונשין מוסיף לה גם היבטים בעלי פן עונשי-חברתי, לכן סעיף זה משלב מאפיינים אזרחיים ועונשיים יחד. תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מהתחום הפלילי. תכלית נוספת היא כי, בין אם מדובר בהוראה עונשית ובין אם בהוראה אזרחית, הרי שנועדה היא ראשית לכל לסייע לקורבנות העבירה. בפרשנותו וביישומו של ס' 77 לחוק יש לתת את הדעת למורכבות זו, כאשר לעיתים יגברו ההיבטים הראשונים ולעיתים האחרונים, בהתאם להקשר ולנסיבות."

1. אמור כי, בחריג יכול והפיצוי הפלילי לא ינוכה מן הפיצוי האזרחי, ואולם המקרה שלפניי אינו חריג דיו לסטות מקו הפסיקה העיקרי של בית המשפט העליון, שהרי גם הפיצוי הפלילי אינו אלא פיצוי "על החשבון".

נזקי ההורים

1. כאמור, הועמדו נזקי ההורים על סך כ- 832,000 ₪ (וראה סעיף 45 לסיכומיהם).
2. אין עורר כי דרישת ההורים היא לפסיקה בגין אובדן זמנם בליווי התובעת, לעבר ולעתיד, וזאת על דרך האומדנה.
3. כבר קבעתי כי לא הוכחו בפניי גובה הפסדי ההשתכרות, גם לא צורך של ההורים בטיפול פסיכולוגי, אף שכזה עשוי להועיל להם. גם קבעתי כי לא אקבע להורים פיצוי בשל שינוי מקום מגוריהם, ואת הסך בגין כאב וסבל אפסוק כאומדנא.
4. בדעתי לפסוק להורים סכומים בגין 2 ראשי נזק:
   1. אובדן זמן לעבר (סך 50,000 ₪) על דרך האומדנה (הפסד זמן השתכרות) ואובדן זמן לעתיד על דרך האומדנה בסך 25,000 ₪, ובסך הכל 75,000 ₪.
   2. כאב וסבל, גם עגמת נפש, בסך 150,000 ₪.

נזקי התובעת

1. תביעתה של התובעת הועמדה, כזכור, על סך 2,086,462 ₪.
2. באין הוכחה מניחה את הדעת לעניין קיום טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים, אין בדעתי לפסוק לעניין רכיב זה. הוא הדין לעניין הוצאות נסיעה ועזרת צד ג'.
3. משכך, יש לדון בדרישות התובעת כדלהלן:

• לעניין הוצאות משפט לעבר – סך 7,500 ₪.
• לעניין הפסד השתכרות לעבר – סך 49,883 ₪.
• לעניין כאב וסבל – סך 850,000 ₪.
• לעניין הפסדי השתכרות לעתיד – סך 764,515 ₪.
• לעניין אובדן זכויות פנסיוניות לעתיד – סך כ- 95,000 ₪.

1. סבור אני שאינני צריך לכלול בפסק דין זה הוצאות משפט לעבר, שעה שהוצאות המשפט אשר ייפסקו בהליך דנן, יכללו גם רכיב זה.
2. משקיבלתי כי נכותה התפקודית של התובעת היא בשיעור 20%, ומשמקובל עלי כי הבסיס לחישוב הוא השכר הממוצע במשק (לאמור, סך 11,784 ₪).
3. למעשה, אין הבדל לצורך הפסיקה בין הפסדי ההשתכרות של התובעת לעבר ולעתיד.
4. התובעת ילידת שנת .... ומשכך ולצורך החישוב, תום שירותה הצבאי (שירות חובה) הוא בשנת 2017.
5. התובעת תגיע לגיל הפרישה (65 שנה) בשנת 2062 לאמור, כי הפיצוי משתרע משנת 2017 על פני 45 שנה, שהם 540 חודשים.
6. שיעור הפיצוי החודשי בגין הנכות מגיע לסך 4,157 ₪ לאמור, כי סך הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות מגיע לסך 2,245,000 ₪.
7. די בתחשיב זה כדי לפסוק לתובעת את שדרשה לעבר ולעתיד, בסך כ- 814,000 ₪.
8. אשר להפסדי פנסיה, יפים דברי כבוד סגנית הנשיא, השופטת א. נחמיאס בסעיף 72 לפסק הדין, לאמור:

"משהוכחו הפסדי שכר לעבר ולעתיד, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסדי פנסיה, בשיעורים שנקבעו ע"פ צו הרחבה לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957 (פיצוי לפי אובדן הפרשות ע"א 1103/14 פלוני נ' פלוני (15/04/2015), לפי הצו מחויב כל מעסיק החל מיום 1.1.08 בביטוח פנסיוני לעובדיו."

1. הפיצוי הוא בשיעור 12% מכלל הפסדי השכר לאמור, במקרה זה 12% מסך 814,000 ₪ הינו סך 97,000 ₪ ומכאן שבדעתי לאשר דרישתה של התובעת לפסיקת סך כ- 95,500 ₪ בגין רכיב זה.
2. אשר לרכיב הכאב והסבל, עגמת הנפש וכו', ניתן לומר כי פסיקת בית המשפט, המאמירה בשיעורה, על-מנת להכחיד את תופעת עבירות המין במשפחה עדיין לא הועילה על-מנת לסיים התופעה או להפכה לשולית, אין מנוס מהגדלת שיעור הפסיקה ברכיב זה.
3. לטעמי, מן הראוי לקבוע בכאן, גם לאור הנסיבות, התכחשות הנתבע למעשיו רוב הזמן ויחס תומכיו לתובעת והוריה, פיצוי בסך 600,000 ₪.

כללים בקביעת הוצאות משפט

1. וכך אמר בית המשפט העליון אגב רע"א 7650/20  Magic Software Enterprises Ltd  נ'' פאיירפלאי בע"מ (פמ"מ – 28.12.2020):

"שנית, הבסיס לפסיקת הוצאות אינו עונשי או נזיקי, כי אם חיוב מכוח הדין המקנה שיקול דעת לבית המשפט (ראו פרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018) (להלן: התקנות החדשות)). נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה; להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק; ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה (ע"א 9648/16 אורהייטק GIS בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין, פסקה 67 (28.2.2018)). עם זאת, פסיקת הוצאות בשיעור ריאלי כפופה להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. הדרישה לסבירות ומידתיות ההוצאות באה למנוע מצב שבו הוצאות גבוהות יתר על המידה שיוטלו יביאו להרתעת יתר של בעלי הדין, ליצירת חוסר שוויון, ייקור של ההליכים המשפטיים ולפגיעה בזכות הגישה לערכאות (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 612 (2005)). פסיקת הוצאות משפט מיועדת אפוא לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מוסדיים, ובהם מניעת תביעות סרק, שאיפה למניעת ניהול מכביד של ההליך או שימוש בהליך שלא בתום לב.

על כן, שיעור ההוצאות הראוי נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו (ראו: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10 נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005) (להלן: עניין סיעת ביאליק)). בפרט, ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ולמהותו, שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות-יתר על המפסיד להליך ולעודד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (שם, עמ' 615). כמו כן, בהתאם לפסיקה, שימוש לרעה בהליכי משפט אף עשוי להביא לפסיקת הוצאות על הצד הגבוה (ראו לאחרונה: ע"א 4685/19 הרן נ' עיריית חולון, פסקה 6 (29.7.2020); רע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ, פסקה 55 (8.1.2020)).

עם זאת, שומת הוצאות ריאליות על הצד הגבוה, "אין משמעה כי ניתן להטיל על בעל הדין שהפסיד בדינו הוצאות עונשיות, החורגות מהוראות הדין...שהרי 'פסיקת הוצאות אינה ענישה של בעל הדין שהפסיד על כי גרר את יריבו לדין'" (רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ, פסקה 19 (28.6.2009) (להלן: עניין לואר))."

1. עם זאת (וראה: בג"צ 891/05 תנובה נ'  הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה (פמ"מ – 30.06.2005), מיצוי ההליך, להבדיל מקיצורו, ישפיע גם ישפיע על שיעור ההוצאות, כך גם הדרך בה התנהל בעל הדין אגב השימוש בזכויותיו המשפטיות.
2. בכאן אין עורר כי הנתבע עשה כל שביכולתו להתנער מחיוב, אף העיד את בתו, שלא היה לה קשר עם התובעת בזמנים הרלוונטיים, זאת על מנת לנאף התובעת.

סוף דבר

1. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים 2 ו- 3 סך 225,000 ₪.
2. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 1 סך 1,509,500 ₪, ובניכוי הפיצוי ששולם בהליך הפלילי סך 1,409,500 ₪.
3. אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובעים יחד ולחוד בסך 120,000 ₪.
4. מתיר פרסום פסק דיני זה, ללא כל פרט מזהה אודות הצדדים.
5. המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, ח' אלול תשפ"ב, 04 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.