עיקרי גזר הדין – עותק להקראה באולם (נוסח לא מחייב שאינו מחליף את גזר הדין המלא):
כפי שפרטנו בהכרעת הדין, ההליך הפלילי המורכב ועצום הממדים שנוהל לפנינו, חשף ארגון פשיעה אלים ורב עוצמה שפעילותו חובקת העולם נמשכה לאורך תקופה של שנים. פעילותו העבריינית של הארגון באותם ימים שינתה במידה רבה את פני הפשיעה בארץ. הארגון שלח ידו, בין השאר, בסחר בינלאומי בסמים בהיקפים עצומים, כאשר למען ביסוס מעמדו ועוצמתו ביצע עבירות אלימות מתוכננות ושיטתיות כנגד יריביו, לרבות מעשי רצח, שנועדו להעצים את כוחו ולגבור על מתחריו. מעשי אלימות אלה בוצעו אגב גרימת נזק והרס לרכוש פרטי וציבורי, תוך התעלמות מוחלטת מאפשרות הפגיעה באזרחים חפים מפשע כפי שעוד יפורט בהמשך לגבי אישומים 3 ו-4.
כתב האישום כלל 13 אישומים שבהם תוארו אירועים פליליים שבוצעו במסגרת הארגון, שבכל אחד מהם נטלו חלק נאשמים שונים. העובדות לגבי כל אישום נסקרו בהרחבה בהכרעת הדין, והם פורטו בגזר הדין בקצרה בלבד, רק ככל שנדרש להנמקת גזר הדין.
הנאשמים, אשר שמרו על זכות השתיקה במהלך החקירה, כפרו כפירה גורפת במיוחס להם והם עומדים בכפירתם זו עד היום.
נעיר, כי המאשימה ראתה לערוך את טיעוניה לעונש בדרך של חלוקה לאישומים. דרך הילוכנו בגזירת הדין תהייה שונה ותעשה בחלוקה לנאשמים ובהתאם לאישומים/אירועים השונים שבהם הורשעו. בהתייחס לכל נאשם, קבענו מתחמי ענישה לאירועים השונים, כאשר לבסוף קבענו עונש כולל לנאשם.
טרם שדנו פרטנית בעונשו של כל אחד מהנאשמים התייחסנו למספר סוגיות כלליות שעלו אגב הטיעונים לעונש ומשותפות לכל הנאשמים. אציין בקצרה:
אירוע אחד /מספר אירועים: קבענו כי כל אחד מהאישומים מהווה אירוע נפרד שמתאר מסכת עובדתית שונה ומעורבים בו נאשמים שונים. הוא הדין לגבי אישומים 3 ו-4 כל אחד לעצמו. למרות שהיו חלק מתוכנית להתנקש בחייו של רוזנשטיין, זאת בהמשך לניסיונות קודמים, עסקינן בשני אירועים עברייניים נפרדים לחלוטין, שהתרחשו בפער של חצי שנה זה מזה, על ידי אנשים שונים ובנסיבות שונות. לגבי אישומים 3 ו-4 לאור המבחן המהותי/מוסרי נתנו ביטוי ספציפי לנפגעים השונים בדרך של קביעת מתחמי ענישה נפרדים לכל נפגע בהתאם לסוגי הפגיעות השונות.
עם זאת, כדי להימנע מלחזור ולקבוע מתחמי ענישה לעבירות הנלוות הנ"ל בהתייחס לכל אחד מהנאשמים שהורשע במסגרת אישומים 3 ו-4, מתחמי הענישה הנפרדים נקבעו פעם אחת, בעת שדנו בגזירת דינו של נאשם 1, כאשר בהמשך, בהתייחס לנאשמים אחרים, מתחמים אלה הובאו בחשבון, בשינויים המתחייבים ובפרופורציה הראויה, לצורך קביעת מתחם אחד כולל לנאשם המסוים לגבי האישום כולו.
עוד יצוין כבר עתה, כי לעבירות המס המנויות באישום 13 וכן עבירת הלבנת ההון הכלולה באישום השני, ייקבע מתחם אחד.
חלוף הזמן:
לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, כנתון לקולא בגזירת הדין, ניתנה התייחסות נרחבת בפסיקה. הדברים פורטו ולא אקרא.
בהתייחס לאלמנט ההרתעה ניתן לראות כי קיימת אבחנה עקרונית בפסיקה בין עבירות כלכליות (או אחרות) שלגביהן אלמנט ההרתעה נשחק בדרך כלל בחלוף הזמן, לבין עבירות אלימות שלגביהן, ככלל, אינטרס ההרתעה עומד בעינו גם בחלוף הזמן. שאלת הרתעת היחיד או הרבים נגזרת לא אחת מטיב העבירות וחומרתן כמו גם מנסיבותיו הספציפיות של כל נאשם.
אכן, במקרה שלנו, מבחינה עובדתית/כרונולוגית חלפו כ-19 שנים שנה מעת ביצוע העבירות המפורטות בכתב האישום. עם זאת, נדמה שאין מחלוקת שהסיבות לחלוף הזמן במקרה שלנו הן בעיקרן אובייקטיביות, כפועל יוצא ממורכבות החקירה ואחר כך מהיקפו החריג של התיק שחייב ניהול הליך פלילי מורכב וממושך. בהתייחס לחלוף הזמן שעד להגשת כתב האישום, קשה לדבר על "אשם" שרובץ לפתחן של רשויות האכיפה, באשר אלה ניהלו לאורך שנים חקירה מאומצת ומורכבת בתנאים קשים, שחייבו אף העזרות בגורמי חוץ. מבחינה זו אין להתעלם מדברי המאשימה, כי טיבו של הארגון ודרך התנהלותו הבינלאומית הקשו על החקירה ותרמו להימשכותה, לרבות העובדה שחלק מהנאשמים, ביניהם נאשם 1, לא היו בישראל לאורך שנים. בדומה, אין לדבר על הימשכות לא סבירה של ההליך הפלילי. כזכור, תחילה, התעכבה האפשרות להתחיל בשמיעת ההוכחות במשך למעלה משנה וחצי על רקע בעיות ייצוג וכן בקשות דחייה מצד ההגנה בטענה שהיקף החומר מצריך התארגנות מיוחדת. בהמשך, כאשר התחילה שמיעת הראיות פעל בית המשפט ככל שניתן ביעילות ובנחישות לצורך קידומו של ההליך הפלילי, לרבות בדרך של שמיעת הוכחות 3 ימים בשבוע ברציפות. הלכה למעשה, בהינתן היקפו העצום של החומר וריבוי העדים והנאשמים, ההליכים המשפטיים נמשכו הרבה פחות זמן מכפי שהוערך מלכתחילה.
לכן, גם אם לא נכון לקבל את הטענה הגורפת מצד המאשימה שלפיה אין לתת כלל משקל לחלוף הזמן האובייקטיבי, מידת ההתחשבות בנתון זה תיעשה באופן ספציפי בהתאם לנסיבות הרלוונטיות לכל נאשם ונאשם ולעבירות שבהן הורשע. אין דומה נאשם שהורשע בעבירת אלימות חמורה לזה שהורשע בעבירה קלה יחסית. אין דומה מקרהו של נאשם שבחלוף השנים שינה את אורחותיו לבין מי שאין כל אינדיקציה ששינה את דרכיו.
השוואה עם העונשים שהוטלו על עדי המדינה:
מטעם ההגנה (בעיקר נאשמים 2 ו-10) נטען להעדר פרופורציה בין עונשי המאסר שהמאשימה ביקשה להטיל על הנאשמים לבין העונשים שהוטלו על עדי המדינה במסגרת ההסכמים שנערכו עמם.
התייחסנו למכלול הטענות ולסוגיה המשפטית ובסופו של דבר קבענו שאין מקום להשוואה או להלימה בין העונשים שנגזרו על עדי המדינה כחלק מהסדר ספציפי, הסדר שמראש גלומה בו טובת הנאה, לבין העונשים שיש לגזור על הנאשמים..
כלל אחידות הענישה – השוואה עם גזרי דין שהוטלו על נאשמים אחרים בתיק זה שהודו במסגרת הסדרי טיעון:
קבענו – ולא אקרא את מלוא ההנמקה- כי למרות שככלל עונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון איננו משמש אמת מידה לעונש שיש להשית על מי שניהל משפט, עדיין הפסיקה ראתה חשיבות בשמירה על רמה כללית של אחידות בענישה כלפי מי שהורשעו באותו תיק באותה עבירה. לפיכך עונשים שנגזרו על נאשמים אחרים בתיקנו יעמדו לנגד עיננו לצורך גזירת הדין, ולא ננתק אותם לחלוטין משיקולי ענישה.
התייחסנו לעתירת עו"ד אלפסה שאליה הצטרף עו"ד אבי כהן להתיר לו לחשוף את ההצעות שהועלו על ידי המאשימה כחלק ממשא ומתן להסדר. דחינו בקשה זו במעמד הדיון ובגזר הדין פרטנו את נימוקינו- ולא אקרא. בקצרה ייאמר שמדובר לטעמנו בסוגיה שחולשים עליה דיני הראיות ודיני הקבילות. המידע הזה איננו קביל ואף לא רלוונטי לצורך קביעת העונש.
גזירת דינו של נאשם 1 –יצחק אברג'יל:
כללי:
נאשם 1, יצחק אברג'יל, ראש ארגון הפשיעה, הורשע במסגרת אישומים 1, 2, 3, 4, 6, 7, 8 , 11 ו-13 בהתאם להכרעת הדין.
פרטנו את ראיות המאשימה לעונש, טיעוניה, תסקירי קורבנות העבירה – ולא אקרא.
נאשם 1 בחר שלא לטעון לעונש. ב"כ הנאשם, עו"ד שמשון וייס הסביר, כי לגישת הנאשם אין טעם בטיעון כלשהו מצדו בשלב זה, וכי הוא בוחר למקד את טיעוניו בהליך הערעור. הסנגור ציין כי לנאשם תחושה קשה מהכרעת הדין באשר לגישתו לא ניתנו לו מלוא ההזדמנויות לנהל את הגנתו ולא התאפשר לו אפילו לסכם. כמו כן ביטא הסניגור מורת רוח מטיעוני המאשימה לעונש בכך שעתרה להטיל על הנאשם עונש לא מידתי, שנות מאסר כה רבות שאין די באורך חייו של הנאשם כדי לרצותן.
דיון ומסקנות לגבי נאשם 1
העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
במקרה שלנו, כפי שנקבע ופורט בהרחבה בהכרעת הדין, על העבירות כולן, כל אחת בהתאם לנסיבותיה ולחומרתה, חולשת העובדה שהן נעברו במסגרת ארגון הפשיעה שנאשם 1 עמד בראשו ושלט בו שלטון ללא מצרים. מדובר היה בארגון שנאשם 1 יזם והקים בזכות מנהיגותו, קשריו העברייניים והמוניטין שלו. ארגון זה, שהלך וצבר כוח, הפך עם השנים למכונת פשיעה משומנת היטב ששלחה זרועותיה בארץ ובחו"ל באמצעות פעילים רבים, חלקם עברייניים בעלי עוצמה משל עצמם. ללא ספק ניתן לומר כי מדובר היה בארגון, שלא היה כמותו עד לאותם ימים וספק אם עד היום. אכן, במידה רבה, מדובר בקטגוריה אחרת של פשיעה, אשר חורגת לחומרה ממקרים אחרים שראינו בפסיקה. עם זאת, לצורך קביעת מתחמי הענישה לא נוכל להתעלם לחלוטין מנורמת הענישה המקובלת נוכח הקושי לקבוע נורמת ענישה חדשה בחלוף כ-20 שנה ממועד ביצוע העבירות.
האישום הראשון -ההרשעה כראש ארגון פשיעה :
הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה לפי חוק המאבק הם בעיקרם שלום הציבור ובטחונו, שמירה על שלטון החוק, שמירה על הסדר הציבורי והגנה מפני חדירתו של ארגון פשיעה לתוך מוסדות המדינה וכן הגנה על תדמיתה של מדינת ישראל בעולם.
כאשר בוחנים את נסיבות ביצוע העבירה הרי שאלו נגזרות ממידת חומרתו ושליליותו של הארגון. נקודות הבוחן הן חומרת העבירות שביצע הארגון וכן עוצמתו הארגונית. במקרה שלנו, חומרת העבירות מדברת בעד עצמה, אילו מהחמורות בספר החוקים. הן נותנות ביטוי בלתו אין הן לחומרתו והן לשליליותו של הארגון. הוא הדין לגבי עוצמתו הארגונית של הארגון שאודותיה פרטנו בהרחבה בהכרעת הדין עת סקרנו את כל מרכיבי העזר שהתקיימו בדרך פעילותו של הארגון. יפים בהקשר זה דבריו של עד המדינה בומבי שאף צוטטו על ידנו בהכרעת הדין: "היינו קבוצה בכל הארץ, קבוצה מאד חזקה, המון המון אנשים, תחת מרות של יצחק אברג'יל. בכל מקום בארץ הייתה לנו קבוצה שהייתה שייכת לקבוצה של יצחק".
ניתן בהחלט לומר שעסקינן בארגון בדרגה גבוהה של חומרה ושליליות. כך גם מידת אשמו של הנאשם שהיא אינהרנטית לקביעה דלעיל. נאשם 1 היה אביו מולידו של הארגון, המוציא והמביא. ולמעשה האלטר-אגו של הארגון. פעילותו הפלילית של הארגון הוכוונה על ידי נאשם 1 שהיה בקיא ושולט בכל פרטיה. הוא היה מי שהנחה את הפעילות הפלילית ונתן לה את אישורו.
כך שמענו מבומבי בהקשר זה: יצחק תמיד הייתה לו אסטרטגיה שאנחנו נשתלט על כל המדינה, אם זה בתחום האפור, הכוונה בשוק האפור, אם בהימורים, אם בהכל, זו האסטרטגיה שלו, הוא תכנן באסטרטגיה הראשונית שלו שמבחינתו הוא ישתלט על כל המדינה, שבכל עיר יהיו לו נציג משלו ודרכו ננהל.."(עמ' 614 ש' 16 ואילך*
כך גם מדברי עד המדינה ה.צ: "הוא בעצם ראש הקבוצה, מה שהוא יגיד כך יהיה. אם יש בעיות הוא פותר. מה שהוא אומר כך יהיה" (עמ' 2376 ש' 6).
לצורך קביעת מתחם העונש ההולם התייחסנו לפסיקה הקיימת, הגם שמדובר במקרים קלים משלנו. בנוסף, נתנו דעתנו לכך שחלק מהפעילות שיוחסה לארגון, בהתאם לעובדות שפורטו בהכרעת הדין, התרחשה עוד לפני שחוקק חוק המאבק, בבחינת שהסטטוס של "ראש ארגון פשיעה" והעונש בצד עבירה זו לא היה קיים מאז תחילת פעילות הארגון, אלא רק מאז שנת 2003.
במסגרת השיקולים והאיזונים שפורטו בגזר הדין ולא אקרא, אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם לעבירה זו בהקשר לנאשם 1 הוא בין 14 ל-17 שנות מאסר.
לצורך קביעת מיקומו של הנאשם בתוך המתחם, (נסיבות שיפות למעשה לכל האישומים) לקחנו בחשבון לקולא את גילו הלא צעיר של הנאשם ואת העובדה שהוא כלוא שנים רבות.
שקלנו לחומרה את עברו הפלילי של הנאשם אשר מגיל צעיר הסתבך בפלילים. עוד בהיותו קטין, הנאשם נדון לעונש מאסר של 18 שנים באשמת רצח. הנאשם העיד לפנינו לגבי נסיבות ילדותו הלא קלות שהוליכו אותו, לדבריו, לזרועות הפשע, אך מאידך אין להתעלם כי במהלך שהייתו הממושכת בכלא, כפי שהעיד בעצמו, ניתנו לו הזדמנויות שיקום, הוא רכש השכלה ואחר כך נישא לאישה ובנה משפחה. הדבר לא הביא אותו לשנות את דרכיו אלא להיפך- הנאשם שכלל את התנהלותו הפלילית והסלים אותה. עיננו הרואות, שזמן לא ארוך אחרי שנאשם 1 שוחרר ברישיון ממאסרו הוא הפר את תנאי הרישיון. בצעד לא שגרתי קיבלו הרשויות את בקשתו/הצעתו לעזוב את הארץ חלף הפקעת הרישיון (ראה פרוטוקול וועדת שחרורים בראיות התביעה לעונש). מי האמין ששילוחו מהארץ דווקא ינוצל על ידו לביסוס מעמדו של הארגון בחו"ל, להעצמת הפעילות של הארגון, להמשך ההוצאה לפועל של עבירות אלימות בארץ בידי אחרים, כל זאת כאשר הוא רחוק מעיני רשויות אכיפת החוק בארץ. את העבירות החמורות שבביצוען הורשע במסגרת אישומים 3 ו-4 הוא ביצע למעשה בהיותו עדיין אסיר ברישיון (תקופת רישיון שהסתיימה ב-18.6.04). גם בהיותו בחו"ל, בארה"ב, בתקופה שחופפת חלקית לאירועים שבתיקנו הסתבך הנאשם בעבירות פליליות חמורות במסגרת ארגון פשיעה, עבירות שביצע בארה"ב (ראה פסק דין מ-21.5.12). גם במהלך המשפט ניתן היה להתרשם מהדומיננטיות והמעמד של נאשם 1 בעולם הפשע, ומהיחס שקיבל מצד יתר הנאשמים והעדים.
הנאשם לא נטל אחריות על המעשים באף שלב ואפילו לא לאחר הכרעת הדין – להיפך. לא רק שטען לחפותו, הוא טען שלא זכה למשפט הוגן וכי נמנע ממנו למצות את הגנתו. משהדברים הנ"ל נטענו על ידו, כך באופן המנותק מהמציאות, שומה עלינו להעמיד דברים על דיוקם: האמת היא, שנהגנו עם נאשם 1 לאורך כל הדרך באורך רוח רב למען אפשר לו, במגבלות ניהול ההליך הפלילי וצרכיו, את הגנתו ואת יומו בבית המשפט. כדי שלא להרחיב מעבר לנדרש נזכיר בקצרה: עובר לתחילת שמיעת ההוכחות (לאחר דחיות וארכות רבות שניתנו), משבית המשפט העליון קיבל את בקשת הסנגוריה הציבורית ושחרר את עו"ד וייס ואת הסנגוריה הציבורית מייצוגו של הנאשם והותירו ללא ייצוג ערב תחילת ההוכחות, עשה בית משפט זה כל שניתן, לרבות השהייה של ההליך, כדי לסייע לנאשם ולפתור את שאלת ייצוגו (ראה החלטה מ-26.2.17), בהמשך נעתרנו פעמים רבות לבקשות לדחיית מועדי הוכחות כדי לאפשר לבא כוחו של הנאשם להתכונן לעדויות, לא אחת אפשרנו לנאשם, לבקשתו, לחרוג מסדר הבאת העדים ואף היתרנו לו להזמין עדים מחוץ לשורה, אפילו לאחר סיום פרשת ההגנה מטעמו. לצערנו, נכונותנו זו נוצלה לעיתים שלא לצרכי ההגנה כלל, כפי שפורט בהכרעת הדין בהתייחס ל-י.א. תקצר היריעה מלפרט את הפעמים הרבות שבהן התחשבנו באופן אישי בנאשם, לרבות במצבו הבריאותי והפיזי. כך היה עת נעתרנו לדחיית מועדים שנקבעו לשמיעת עדותו או לקיצור זמן עדותו נוכח טענתו לכאבי גב על מנת לאפשר לו להיות במיטבו עת ימסור את גרסתו. מעבר לכך, קשה היה שלא להתרשם כי הגנת כל הנאשמים בתיק זה נוהלה בשיתוף פעולה של כלל הסנגורים המייצגים. כך למשל, עדי המדינה נחקרו שוב ושוב על ידי כל הסנגורים עבור האינטרס המשותף של כל הנאשמים ולא רק באופן צר המתייחס לנאשם הספציפי. ההזדמנות שניתנה לנאשם 1, (כמו גם לשאר הנאשמים), לכלכל ולמצות את הגנתם הייתה מקסימלית, אפילו מעבר למקובל.
אשר להגשת סיכומים בכתב: קשה שלא לתמוה על התרעומת שהפנה הנאשם בהקשר זה. נזכיר: מסכת הבאת הראיות (תביעה והגנה) הסתיימה בחודש מרץ 2020 לערך. סיכומי התביעה הוגשו ב-1.6.20 וסיכומי ההגנה בכתב היו אמורים להיות מוגשים עד ליום 10.8.20, מועד שהוארך על ידנו בהתאם לבקשות ספציפיות. די והותר זמן עמד לרשות ההגנה מאז חודש מרץ 2020 כדי להיערך להכנת הסיכומים. מטעמו של נאשם 1 לא הוגשו סיכומים במועד שנקבע ובכלל - וזאת ללא כל הודעה או בקשה למתן ארכה. השתלשלות העניינים בהקשרו של נאשם 1 פורטה בהרחבה בהחלטתנו מיום 30.8.20 שבמסגרתה ניתן ביטוי להתנהלות נאשם 1 בסוגיה. נזכיר את התרשמותנו שבוטאה באותה החלטה שלפיה נאשם 1 בחר במתכוון שלא להגיש סיכומים, ויתר עליהם למעשה, אך בחר שלא להודיע על כך מפורשות מטעמים טקטיים. בהמשך, לאחר חלוף תקופה נוספת עתר עו"ד וייס (על דעת נאשם 1) לאפשר לו לסכם על פה ואנו נעתרנו לבקשה זו למרות ההתנהלות המתוארת ולמרות השיהוי הרב שנגרם בכך. לצורך כך נקבעו מספר מועדים בחודש נובמבר 2020 וניתנה לעו"ד וייס מלוא האפשרות להשמיע את סיכומיו ככל שיחפוץ. אין צורך להזכיר, שסדר הדין הפלילי מדבר על סיכומים על פה. זו היא ברירת המחדל בהליך הפלילי. אכן, בשל היקפו החריג של התיק ורוחב היריעה, הורינו על הגשת סיכומים בכתב, ונאשם 1, ככל שאר הנאשמים, היה אמור לפעול ברוח החלטה זו. איש לא מנע ממנו לעשות כן. חסד נעשה עם הנאשם בכך שאפשרנו לו לסכם רק על פה חרף אי עמידתו בהוראות בית המשפט ולמרות חלוף הזמן הניכר מהמועד המקורי. העובדה שנאשם 1 בחר לסכם רק על פה ולא בכתב הכביד בעיקר על עבודת בית המשפט, שהרי מבחינת הנאשם מלוא טיעוני סנגורו נשמעו, נלקחו בחשבון ואף זכו להתייחסות בהכרעת הדין.
בהתייחס לאישום הראשון שעניינו ראש ארגון פשיעה קשה להעניק משקל של ממש לחלוף הזמן. שיקולי הענישה וההתרעה תקפים בהקשרו של הנאשם במלוא עוזם גם בחלוף הזמן, זאת הן לאור חומרתן הרבה של העבירות ובהיעדר כל אינדיקציה שעם השנים הנאשם שינה את דרכיו העברייניות.
סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, בהתייחס לאישום הראשון ולהרשעתו של הנאשם כראש ארגון פשיעה, יש למקם את הנאשם ברף העליון של מתחם הענישה.
.אישום שני
עניינו של האישום השני הוא "בעסקה הגדולה" בדבר ייבוא וסחר של קוקאין בהיקף עצום של כ-460 ק"ג. נזכיר כי המדובר בקוקאין, שהוטמן בתוך גלגלי ברזל של מכונה תעשייתית בפרו, הועבר לקנדה ונמכר שם. המדובר בעסקה מורכבת ומתוכננת בקפידה. רווחי העסקה חולקו בין השותפים וכפועל יוצא מכך הורשעו הנאשמים 1 ו-2 במסגרת אישום זה גם בעשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון פשיעה (ריבוי עבירות) ובאיסור הלבנת הון, בצרוף חוק המאבק בארגוני פשיעה.
בגזר הדין פרטנו את טיעוני התביעה ולא נקרא,
נסיבות ההרשעה הן אפוא חמורות מכל זווית אפשרית. נפרשה בפנינו תמונה של תכנית עבריינית מורכבת, תוך חבירה של מי שבקיאים בעולם הסמים לפניי ולפנים. המדובר במהלך חוצה יבשות, אשר חייב תעוזה רבה וניהול קפדני.
אשר לחלקו של הנאשם 1, כעולה מהכרעת הדין, צירופו לעסקה בשלביה המוקדמים ופרישת חסותו עליה היוו מרכיב מרכזי בקידומה. כך, הן לצורך נישולו של אלי לוי מהסמים ומרווחי העסקה, והן מתוקף מעמדו כראש הארגון, אשר הכריע ויישב מחלוקות בין השותפים, בשלב קריטי של התגלגלות העסקה.
התייחסנו לפסיקה הרלוונטית ולא נקרא. קבענו מתחמים ענישה שבין 18 –ל-22 שנים. לגבי מיקומו של הנאשם בתוך המתחם ציינו את העונש שהוטל על נאשם 3 וכן את חלוף הזמן שעבר ולכן מיקמנו את הנאשם במחצית המתחם
האישום השלישי- הפיצוץ בכיכר פלומר :
פיצוץ מכונית התופת בכיכר פלומר היוותה קפיצת מדרגה במסגרת הניסיונות להתנקש בחייו של זאב רוזנשטיין. מדובר היה במעשה מתוכנן, מורכב לביצוע ונועז. מדובר היה בתוכנית עבריינית שתוכננה והוצאה לפועל במשך תקופה ממושכת, ובצורה מדוקדקת ביותר. ראשיתו בפניית נאשם 1 ל- ה.צ על מנת שירכיב את מטען החבלה, המשך בהשגת מכשירי השלט-רחוק אשר שימשו להפעלת המטען, גניבת הרכב אשר בו הושם המטען וזיוף לוחית הרישוי שלו, המשך בהרכבת המטען והטמנתו בפגוש הרכב הגנוב בביתו של נאשם 11, בהבאת הרכב מול משרדו של רוזנשטיין, עריכת תצפית על המקום, ולבסוף פיצוץ המטען מרחוק עם הגעתו של רוזנשטיין למקום. המעשה בוצע בשעות היום, במקום הומה אדם בתל אביב. האפשרות שיחד עם רוזנשטיין ייפגעו אנשים נוספים, בעיקר שומרי הראש שלו שעמדו בקרבתו, הייתה אך צפויה, ברמת וודאות גבוהה - אלא שהמטרה קידשה את האמצעים. כתוצאה מהאירוע נגרם נזק רב לרכוש וכן נפצעו רוזנשטיין, שלושת מאבטחיו ועוברת אורח. הערכים המוגנים שנפגעו הם קדושת החיים והגוף, הסדר הציבורי וכן תחושת הביטחון האישי. אין זה סוד שבשנים האחרונות שימוש במטעני חבלה במסגרת סכסוכים עברייניים ולמטרת חיסול חשבונות פליליים, הפכו שכיחים. לא אחת מתפוצצים מטעני נפץ בלב שכונות מגורים או ברחובות וכבישים הומי אדם. היות התופעה כמעט מכת מדינה מצדיקה התייחסות עונשית מחמירה ומרתיעה במיוחד.
לנאשם 1 היה באירוע תפקיד מכריע. הוא היה היוזם, בעל האינטרס ומי שהכתיב את המלחמה ברוזנשטיין ואת שיטות הפעולה –כפי שנקבע בהרחבה בהכרעת הדין. נאשם 1 היה בקיא ברזי התכנית ואישר את ביצועה. גם לאחר האירוע נאשם 1 פעל כדי להבריח מן הארץ את מיכה בן הרוש, פן הלה יסכן את הארגון ואותו.
העונש בצד העבירה של ניסיון רצח במסגרת ארגון פשיעה הינו 25 שנות מאסר. עיון בפסיקה מלמד על שונות רבה בעונשים שהוטלו בגין ביצוע עבירה זו, כפועל יוצא מנסיבות כל מקרה ובמקרה. סקרנו מן הפסיקה מקרים אשר קרובים ככל שניתן בנסיבותיהם למקרה שלנו ולא אקרא.
לצורך קביעת המתחם לקחנו בחשבון את חומרתו הרבה של המעשה, שבוצע במסגרת ארגון פשיעה ואת הפגיעה הממשית שנגרמה בעטיו.
מאידך, לקחנו בחשבון גם את העובדה שהאירוע בוצע סמוך לאחר חקיקתו של חוק המאבק, עובדה שאמורה להשפיע על אי מיצוי מלא של הסנקציה העונשית שבאה בעקבותיו.
במכלול השיקולים והאיזונים אנו קובעים את מתחם העונש לנאשם 1 בגין העבירות קשירת קשר וניסיון הרצח בין 15 ל-19 שנות מאסר.
בגזר הדין פרטנו מתחמי ענישה נוספים בהתייחס לעבירות הנילוות- ולא אקרא.
הפיצוץ ביהודה הלוי- האישום הרביעי
לאחר הכישלון לגרום למותו של רוזנשטיין בפיצוץ בכיכר פלומר, ובהמשך לתוכנית שאותה הוביל ויזם נאשם 1 להתנקש בחייו של רוזנשטיין, הוטמן מטען חבלה רב עוצמה על הגגון שמעל דלת הכניסה לעסק חלפנות כספים ברח' יהודה הלוי 47 בתל אביב, מקום שאליו נהג רוזנשטיין להגיע באופן תדיר. מדובר היה במעשה נועז ומתוכנן מראש שעל ביצועו הופקד בומבי. בומבי שקד על התכנית לאורך מספר חודשים תוך איסוף מודיעין, התחקות אחר עקבותיו של רוזנשטיין, הצטיידות בלבנות חבלה וכו'. לצורך מימוש התכנית ומימונה זימן נאשם 1 למקום שיבתו בבלגיה, מספר דמויות מפתח בארגון, בכללם את נאשם 2, ושם הוא סיכם עם בומבי את הסוגיות המרכזיות הנחוצות לביצוע, וכן גייס מנאשם 2 ומטולי כסף למימון המבצע. מדובר היה בתכנית אכזרית וחסרת עקבות, שלא הייתה שונה במהותה מפיגועי הטרור שאותם חוותה המדינה באותם ימים. כל בר דעת הבין שפיצוץ מטען חבלה רב עוצמה מעל עסק פעיל בשעות העבודה, במרכז העסקים ההומה של תל אביב, עלול לגרום לתוצאות הרסניות ולפגיעה פיזית באנשים רבים ותמימים – כפי שגם קרה.
נכון לומר שמדובר באירוע מן החמורים שידעה המדינה, על רקע מלחמות כוח שניהלו ארגוני פשיעה זה בזה, תוך התעלמות מוחלטת מהמחיר שעלולים לשלם חפים מפשע. על בית המשפט להביע את סלידתו יחד עם מסר חד וברור בגנותם של מעשים כאלה למען ייראו ויראו.
כאמור, באירוע זה מצאו את מותם בנו של בעל הציינג', נפתלי מגד ז"ל, רחמים צרויה ז"ל ומשה מזרחי ז"ל - ונאשם 1 הורשע בגין מותם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) כפי נוסחו טרם התיקון של עבירות המתה - הכל כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין.
במהלך האירוע נפצעו רוזנשטיין ושני מאבטחיו: רמי גרוסמן ועופר ורסנו ונאשם 1 הורשע לגביהם בעבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין. בגין פציעתו של אברהם אבן הורשע נאשם 1 בעבירה לפי סעיף 333 לחוק. כמו כן נפגעו בעקבות הפיצוץ כ-50 אנשים נוספים, כפי שפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין, כאשר לגבי חלקם נאשם 1 הורשע בעבירה לפי סעיף 334 לחוק ולגבי חלקם בעבירה לפי סעיף 380 לחוק.
חלקו של נאשם 1 בביצוע העבירה היה קרדינאלי. ללא הוראתו, הכוונתו ומתן אור ירוק לבומבי לצאת לדרך, היא לא הייתה מתבצעת. כפי שנאמר לגבי האישום השלישי, לנאשם 1 היה באירוע תפקיד מכריע. הוא היה היוזם, בעל האינטרס ומי שהכתיב את המלחמה ברוזנשטיין ואת שיטות הפעולה.
מפאת קוצר היריעה, לגבי אישומים 6, 7, 8, ו-11 שעניינם עבירות סמים שונות נפרט בקצרה, תוך ציון המתחמים שנקבעו: לגבי האישום השישי שעניינו עסקת הבלדרית יבוא מפרו לאנגליה של 9 ק"ג קוקאין, קבענו מתחם ענישה של 12 ל-15 שנות מאסר, לגבי האישום השביעי שעניינו העברת מיליון כדורי אקסטזי מהולנד לאוסטרליה קבענו מתחם של 15 ל-18 שנות מאסר בפועל, באישום השמיני שעניינו ניסיון לייבא 12 טון חשיש ממרוקו, ניסיון בשלבים ראשוניים בלבד, קבענו מתחם שבין 3 ל-5 שנים לגבי אישום 11 שעניינם עסקאות הסמים ביפן דהיינו עשרות אלפי כדורי אקסטזי ועוד חבילות קוקאין בדואר במשקל של למעלה מ-6 ק"ג קבענו מתחם שבין 14 ל-16 שנות מאסר.
לגבי אישום 13 שעניינו עבירות המס והלבנת הון קבענו מתחם שבין 5 ל-8 שנות מאסר בפועל, וכי מתחם הקנס הוא בין 1 מיליון ₪ ל-3 מיליון ₪.
לסיכום עונשו של נאשם 1:
נקל להיווכח שצבירה אריתמטית של כל שנות המאסר בפועל שיש להטיל על נאשם 1 בגין האירועים השונים שבהם הורשע, בהתאם למתחמי הענישה שנקבעו לעיל, מגעת כדי שנות מאסר רבות מאד, מעבר לתוחלת החיים הממוצעת של אדם, לא כל שכן של הנאשם שגילו מעל 50. לא בכדי, בסיום טיעוניה לעונש, נוכח בקשת המאשימה לצבירה מלאה של כל העונשים, ביקשנו את עמדת המאשימה לגבי עונש כולל שיגלם בחובו חפיפה מלאה או חלקית של העונשים השונים בהתאם למתחמים השונים - ואכן היא הציגה את עמדתה כפי שצוין בגזר הדין, דהיינו 3 מאסרי עולם ועוד 40 שנה.
למעט בהתייחס לעבירת הרצח שלגביה חל עונש מאסר עולם חובה, נוסיף ונקבע לגבי כל שאר העבירות/האירועים שבגינם הורשע נאשם 1 עונש אחד כולל. העונש הכולל שייגזר ייתן ביטוי, מצד אחד, לחומרה המופלגת של המעשים ולחובה להביע בגינם מסר עונשי רציני ומרתיע, ומנגד - העונש לא יתעלם מגילו של הנאשם, מנורמות ענישה מקובלות וסבירות, ומשאר הנסיבות שפורטו קודם.
בנוסף לעונש מאסר בפועל נטיל על הנאשם קנס ופיצוי לטובת נפגעי העבירה באישומים 3 ו-4.
לאור הסנקציה העונשית שתוטל להלן על נאשם 1 שבגדרה לפחות שלושה מאסרי עולם מצטברים, איננו מוצאים תכלית אמיתית להידרש לבקשת המאשימה בהתאם לסעיף 30ב(א) לחוק שחרור על תנאי.
לאור כל האמור לעיל, אנו גוזרים על נאשם 1 את העונשים הבאים:
א. בגין הרשעתו בעבירות של רצח בכוונה תחילה (3 מקרים) אנו גוזרים על נאשם 1 שלושה עונשי מאסר עולם אשר ירוצו במצטבר זה לזה. מהמאסר ינוכו ימים שבהם שהה במעצר למעט תקופות שבהם ריצה גם מאסר. התאריכים פורטו בגזר הדין.
ב. בגין שאר העבירות שבהן הורשע נאשם 1 אנו גוזרים על נאשם 1 עונש מאסר כולל של 30 שנים. 15 שנים מעונש זה ירוצו במצטבר לעונשי מאסר העולם ו-15 שנים
ג. נאשם 1 ישלם לכל אחת ממשפחות הנרצחים את סכום הפיצוי המקסימלי לאותם ימים דהיינו סך של 114,000 ₪ לכל משפחה. הסכום ישולם תוך 3 חודשים. הסכום המיועד למשפחת מגד יועבר לידי אם המנוח בהתאם לפרטים שיימסרו על ידי התביעה. הסכום המיועד למשפחת צרויה יועבר לשלושת אחיו של המנוח בחלקים שווים בהתאם לפרטים שיימסרו על ידי המאשימה. הסכום המיועד למשפחת מזרחי יחולק בין הוריו, אחיו, למנתו ובתו בהתאם להנחיות הפרקליטות .
ד. לכל שאר הנפגעים המנויים באישומים 3 ו-4 לכתב האישום ישלם הנאשם סכום כולל של 200,000 ₪ אשר יחולק ביניהם לפי שיקול דעת הפרקליטות לפי מידת הפגיעה/או הנזק. הפרקליטות תמסור הודעה בכתב תוך 30 יום לגבי האופן שבו יחולק הפיצוי בין הנפגעים. הפיצוי ישולם תוך 3 חודשים מהיום.
ה. הנאשם ישלם קנס בסך 1.5 מיליון ₪ או 18 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם לא יאוחר מיום 1.1.23
גזירת דינו של נאשם 2 –אבי רוחן
כללי:
סקרנו בהרחבה את העבירות שבהן הורשע, את ראיות התביעה וטיעוניה וכן את טיעוני ההגנה וראיותיה – ולא אקרא.
נציין בקצרה כי קבענו שלא ניתן לקבל את עתירת הסנגור שלפיה באופן חריג יש לגזור את עונשו של הנאשם מחוץ למתחמי הענישה הנוהגים, תוך התייחסות לטעמים של "צדק", אשר לשיטתו חלים בהקשרו של הנאשם. תיקון 113 לחוק העונשין וכללי הבניית הענישה מכתיבים את האופן שבו יש לקבוע את עונשו של נאשם בפלילים וכללים אלה יפים גם כלפי נאשם 2 אשר הורשע לאחר שמיעת הוכחות ובהתאם להכרעת דין מנומקת.
האישום הראשון -הרשעה כמנהל בארגון פשיעה
כאמור, הנאשם הורשע בעבירה של "מנהל בארגון פשיעה", הארגון שבראשו עמד נאשם 1. על טיבו של הארגון ומידת שליליותו כבר עמדנו עת דנו בעניינו של נאשם 1 לא נחזור. חלקו, מעמדו ומידת השפעתו של נאשם 2 בארגון מצאו ביטוי נרחב בהכרעת הדין (ראה עמ' 202 סעיף 11.1 ואילך), ובקצרה נחזור ונאמר: נאשם 2 היה בעל מעמד רם, בכיר וייחודי בארגון. בעת שנאשם 2 חבר לארגון בשנת 2002 הוא כבר היה עבריין בעל מוניטין בעצמו, ראש קבוצה עבריינית משלו. גם לאחר חבירתו לארגון הוא ואנשיו, אשר נשמעו להוראותיו וסרו למרותו, היוו למעשה קבוצה בתוך הארגון. עד המדינה טולי, חבר קבוצתו של נאשם 2, מילא תפקיד בכיר בארגון בשמשו איש הכספים בארגון אשר דאג לחלוקת רווחי הסמים. בהעדרו של נאשם 1 מן הארץ נאשם 2 שימש "המבוגר האחראי", מי שדאג לפעילים ולעצורים. זימונו של נאשם 2 להגיע לבריסל ערב הפיצוץ ביהודה הלוי, כדי לגבות ולתמוך כלכלית במבצע החיסול של רוזנשטיין, מעיד על מעמדו ובכירותו. טענת ב"כ נאשם 2 שלפיה פעילותו של נאשם 2 הייתה בארגון שולית או נקודתית איננה הולמת את קביעותינו העובדתיות בהכרעת הדין. העובדה שלא התערה בקרב הדרג המבצע לא מעידה על חלקו או מעמדו השולי –אפילו להיפך.
באשר למתחם ההולם לגבי האישום הראשון סקרנו את הפסיקה ובסופה קבענו את מתחם העונש לגבי עבירה זו בין 8 ל-12 שנות מאסר בפועל.
קבענו כי את עונשו של הנאשם יש למקם בגדר המתחם ודחינו את הטענה שיש לסטות מהמתחם מטעמי בריאות על רקע פסק הדין בעניין לופוליאנסקי.
כשיקולי ענישה בתוך המתחם –והדברים יפים ברובם גם לגבי האישומים האחרים- שקלנו לקולא את גילו הלא צעיר של הנאשם (58), את תקופת מעצרו הממושכת בתנאי הפרדה ואת מצבו הבריאותי הכללי, כעולה מהמסמכים הרפואיים. שמענו מעדי האופי לגבי נכונותו של הנאשם להירתם לעזרת נזקקים. כידוע, פנים רבות לאדם. למול מעשים טובים שצוינו לגבי הנאשם, עומדים מעשיו העבריינים החמורים. אין מעשיו הטובים מאיינים או מפיגים את החומרה העולה מהמעשים שבהם הורשע. לחומרה יש לזקוף את עברו הפלילי העשיר של הנאשם בביצוע עבירות חמורות, לרבות עבירות אלימות מסוגים שונים ועבירות סמים. הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו וכאמור, אין אינדיקציה שהשתקם או חזר למוטב.
במכלול האיזונים אפוא, תוך לקיחה בחשבון של הנסיבות לקולא שצוינו לעיל למול השיקולים לחומרה, נכון לטעמנו, בהתייחס לאישום הראשון, למקם את הנאשם בשליש העליון של מתחם הענישה שנקבע.
בהתייחס לאישום השני: הדברים פורטו בהתייחס לנאשם 1 ולא נחזור. קבענו שחלקו של נאשם 2 דומה לזה של נאשם 1 ולכן המתחם שנקבע לגביו זהה דהיינו בין 18 ל-22 שנות מאסר בפועל. בדומה לנאשם 1, ראינו לתת משקל לחלוף הזמן הרב שעבר, ולכן קבענו שיש למקם את הנאשם בקרבת מחצית המתחם.
אשר לאישום הרביעי כאמור, נאשם 2 הורשע באישום זה בעבירות של קשירת קשר לפשע, סיוע לרצח וסיוע לשאר העבירות הנלוות, כלומר החבלות/פציעות שנגרמו לנפגעים הרבים, והכל במסגרת ארגון פשיעה.
נסיבות המקרה וחומרתו פורטו על ידנו בהרחבה בעניינו של נאשם 1.
בניגוד לנטען, חלקו של נאשם 2 לא היה מבוטל כלל ועיקר. נאשם 2 היה נכון לתמוך במאבק שהוליך נאשם 1 נגד יריביו, לגבות את המעשה, ואף להשתתף במימונו. אין לקבל את טענת ההגנה שחלקו של נאשם 2 היה מינורי או שולי. ראשית נזכיר, כי הפיצוץ ברח' יהודה הלוי היה אחרון בשורה של מעשים קודמים בעלי מניע זהה, כחלק ממאבקי הכוח בעולם התחתון, מעשים שנאשם 2 נרתם להם ואף הקצה להם את אנשיו. די להזכיר בהקשר זה כי ניסיון ההתנקשות באירוע שכונה "אירוע הקשת" בוצע על ידי אנשיו של נאשם 2. מבחינת המחשבה הפלילית, נאשם 2 היה שותף לרצון להתנקש בחייו של רוזנשטיין והוא נתן ידו לתכנית שנרקמה לצורך כך. לתמיכתו ולהסכמתו הייתה בהחלט משמעות לאור המשקל הסגולי שלו בארגון. במסגרת הכרעת הדין ניתן על ידנו ביטוי לפער בין החפץ והרצון שביטא נאשם 2 לכך רוזנשטיין יחוסל והירתמותו למאבק בו לאורך כל הדרך, , לבין העדר מעורבות פיזית מצדו בביצוע העבירה והעדר אינדיקציה ראייתית למעורבות מצדו בשלבי התכנון. כל זאת הביא אותנו לקבוע שלא הוכח לגבי נאשם 2 שהיה מבצע בצוותא, זאת למרות מעמדו הבכיר ובארגון והמחשבה הפלילית שביטא. אין דבר בין קביעה זו שבעטיה הורשע נאשם 2 בעבירה של סיוע לרצח, לבין טענת הסניגור שפעולות הסיוע שעשה היו שוליות. הטענה שהאירוע היה יוצא לפועל ללא קשר לסיועו של נאשם 2 היא לא רק טענה היפותטית, אלא שהיא נסתרת לכאורה מעצם העובדה שביצוע התכנית, שעליה דובר כבר חודשים קודם, לא התקדם ולא קרם עור וגידים אלא לאחר המפגשים בבלגיה ולאחר שנושא המימון בא על פתרונו.
אשר למתחם, התייחסנו לעונש המקסימלי בצד העבירה שהוא 25 שנים, סקרנו מקרים מן הפסיקה אשר התאימו ככל שניתן למקרה שלנו, הגם שחומרתם פחותה - ולא אקרא. בסופו של דבר קבענו מתחם ענישה בהתייחס לקשירת הקשר והסיוע לרצח בין 14 ל-17 שנות מאסר. לאור הפגיעות הנוספות Vעמדנו את המתחם הכולל לכל האישום בין 15 ל-19 שנות מאסר. קבענו כי מיקומו של הנאשם בשליש העליון של המתחם.
התייחסנו גם לעבירות הכלכליות דהיינו לגבי אישום 13 ועבירת הלבנת הון באישום השני -ולא אקרא.
לסיכום עונשו של נאשם 2:
במכלול השיקולים והאיזונים, אנו גוזרים אפוא על נאשם 2 את העונשים הבאים:
א.. מאסר בפועל למשך 25 שנים. תחילת המאסר מיום 6.10.16, כלומר מיום שבו הסתיים ריצוי המאסר בתיק אחר.
ב.. מאסר על תנאי של שנתיים שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מהיום את העבירות שבהן הורשע בתיק זה.
ג.. נאשם 2 ישלם לכל אחת ממשפחות הנרצחים סך 50,000 ₪ לכל משפחה. הסכום ישולם תוך 3 חודשים. הסכום המיועד למשפחת מגד יועבר לידי אם המנוח בהתאם לפרטים שיימסרו על ידי התביעה. הסכום המיועד למשפחת צרויה יועבר לשלושת אחיו של המנוח בחלקים שווים בהתאם לפרטים שיימסרו על ידי המאשימה. הסכום המיועד למשפחת מזרחי יחולק בין הוריו, אחיו, אלמנתו ובתו בהתאם להנחיות הפרקליטות בהינתן שהאלמנה כבר קיבלה פיצוי בגזר דין אחר.
ד. הנאשם ישלם לשאר הנפגעים באישום 4 פיצוי כולל בסך של 100,000 ₪ תוך ש שלושה חודשים. הסכום יחולק בין הנפגעים השונים בהתאם להוראות הפרקליטות, כל זאת, בהתאם למידת הפגיעה או הנזק שנגרם. הפרקליטות תמסור הודעה בכתב לתיק לגבי אופן החלוקה תוך 30 יום.
ה.. הנאשם ישלם קנס בסך של 750,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו. הקנס שולם לא יאוחר מיום 1.1.2023.
גזירת דינו של נאשם 10 שמעון סבח
סקרנו את ראיות התביעה וטיעוניה, ראיות ההגנה וטיעוניה – ולא אקרא.
דיון ומסקנות לגבי נאשם 10
בהתייחס לאישום השלישי נאשם 10, כמי שהיה פעיל בארגון, חבר בקבוצתו של יניב בן סימון היה מודע לפרטי התכנית העבריינית, למטרה מאחוריה לאופן שבו תבוצע ומן הסתם לאפשרות שאגב פיצוץ מכונית התופת בשעות העבודה, בלב העיר עלולים להיפגע אנשים אחרים פרט לרוזנשטיין. הוא לא נרתע מכל אלה ורתם את עצמו למשימה. הנאשם היה אחד מחברי החוליה המבצעת, כאשר לכל אחד מהחברים יוחד תפקיד אחר בשלבי הביצוע השונים. בנסיבות המקרה שלנו, על רקע התכנית ואופן ביצועה, קשה לדבר באופן מובהק על מבצע עיקרי לעומת מבצע משני. אין הדבר דומה למקרה שהובא על ידי הסנגור שבו נעשתה אבחנה בין היורה לבין המבצעים האחרים שישבו ברכב. אכן, יניב בן סימון, ראש קבוצתו של נאשם 10 (שברח מארץ ולא אותר) היה האחראי על המבצע, אבל קשה לומר שמיכה בן הרוש, שתצפת על משרדו של רוזנשטיין, או בומבי שרק התלווה ליניב בן סימון ברכב, היו "מבצעים עיקריים" יחסית לנאשם 10. מדובר היה בתכנית משולבת שבה לכל אחד היה נדבך וחלק. לטעמנו, כפי שגם נקבע בהכרעת הדין, לנאשם 10 היה תפקיד חשוב ומהותי, ואין לקבל את הטענה שמעשיו היו מינוריים ברמה של מסייע.
אומנם, כדברי ב"כ הנאשם, בעיקרון, יש מקום לעשות אבחנה עונשית בין מי שהוא ראש הארגון, זה העומד בראש הפירמידה ומכווין את הפעילות, לבין אנשים שהיו פעילים זוטרים יותר ומלאו הוראות. עדיין, בהינתן שעסקינן בארגון פשיעה שאחד ממאפייניו הינו ריחוק הדרג המנהל מהביצוע גופו, בלעדי הפעילים שנכונים לבצע את המשימות העברייניות, הן לא היו יכולות להתבצע. האינטרס להרתיע את מי שמכונים "זוטרים" או "חיילים" הוא אפוא אינטרס כבד משקל כחלק מהמלחמה בעבריינות מאורגנת. כל מי שמוכן לחבור לארגון פשיעה ולמלא משימות עברייניות, לא כל שכן עבירות אלימות חמורות, צריך לדעת שיש בצד מעשיו מחיר עונשי נכבד. שומה על בית המשפט להביע מסר עונשי ראוי מרתיע גם כנגד אותם חברי הארגון שמהווים את הדרג המבצע ולא רק כנגד בכירי הארגון וראשיו.
קביעת המתחם התייחסנו לפסיקה ולמכלול הנסיבות -ולא אקרא. בסופו של דבר העמדנו את מתחם הענישה לגבי נאשם 10 בגין העבירה של ניסיון רצח בין 9 ל-13 שנות מאסר בפועל ואת המתחם הכולל בגין האישום השלישי בין 10 ל-14 שנות מאסר בפועל.
התייחסות לשיקולי ענישה בתוך המתחם:
לחומרה יש לזקוף את עברו הפלילי המכביד של הנאשם ובעיקר את העובדה שלאחר אירועי האלימות בתיק זה (הן באישום השלישי ואחר כך באישום הרביעי )- שהיו אמורים להשאיר את חותמם עליו בשל תוצאותיהם והפגיעה הקשה בחפים מפשע – לא מנעו ממנו כעבור מספר שנים ליטול חלק באירוע אלימות נוסף שבו נרצחה עוברת אורח מרגריטה לאוטין על לא כל עוול בכפה. הדבר בהחלט מלמד על אורחותיו של הנאשם ומלמד על הצורך בהרתעתו. התייחסנו גם לשיקולים נוספים שלא אקרא.
לקולא לקחנו בחשבון את גילו הלא צעיר של הנאשם ואת מצבו הבריאותי הלא שפיר. הנאשם לוקה במספר מחלות לא קלות, לרבות איבוד ראיה, אשר מן הסתם מקשות על שהייתו בכלא.
סופו של דבר יש למקם את הנאשם בשליש העליון של המתחם.
בהתייחס לאישום הרביעי:
כפי שנקבע בהכרעת הדין, נאשם 10 לא היה חלק מהחוליה שריכז בומבי לצורך ביצוע האירוע ביהודה הלוי, זאת לאחר ששרביט הביצוע עבר מהצוות של יניב בן סימון אל בומבי. נאשם 10, על רקע המעורבות שלו באירוע בכיכר פלומר והיכרותו עם ה.צ (אשר שמר על מידור וחשש להיחשף) נבחר במתכוון על ידי ה.צ להוות גורם מקשר בינו כבונה המטען, לבין הגורם מתוך הצוות המבצע שיגיע לקבל את המטען מביתו. נאשם 10 ידע היטב שיש כוונה לפוצץ מטען חבלה כדי להתנקש בזאב רוזנשטיין. נאשם 10 רתם את עצמו למשימה זו בשתי הפעמים שבהן הועבר המטען מידי ה.צ לאחרים, כלומר הן בעת העברת המטען הראשון והן בעת העברת המטען השני שהוחלפה בו הסוללה.
אכן, יש לקבל את טענת הסנגור כי מדובר בפעולת סיוע שולית יחסית, אך במקביל, אסור לשכוח שנאשם 10 היה חבר ארגון, נטל חלק כמבצע בצוותא בניסיון התנקשות הקודם ברוזנשטיין, כך שאין לראות בו גורם מסייע שהוא חיצוני לארגון.
בקביעת מתחם העונש לגבי העבירה של סיוע לרצח לקחנו בחשבון את חלקו הקטן יחסית של נאשם 10 לזה של נאשם 2 שהורשע בעבירה זהה וכן את הפסיקה הנוהגת – ולא אקרא.
במכלול השיקולים, אנו קובעים את מתחם העונש לגבי נאשם 10 בגין העבירה של סיוע לרצח בין 8 ל-10 שנים. ואת המתחם הכולל לגבי האישום הרביעי בין 9 ל-12 שנות מאסר בפועל.
לסיכום עונשו של נאשם 10.
א. מאסר בפועל למשך 16 שנים. מתוך המאסר תנוכה התקופה שבה נאשם 2 היה נתון במעצר בתיק זה.
ב. מאסר על תנאי של שנתיים שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו את העבירות שבהן הורשע בתיק זה.
ג. הנאשם ישלם למשפחות הנרצחים מגד, מזרחי וצרויה סך של 10,000 ₪ לכל משפחה וזאת תוך 3 חודשים מהיום. החלוקה במתכונת שנקבעה לגבי נאשם 1.
ד. בנוסף, הנאשם ישלם לשאר הנפגעים באישומים 3 ו- 4 פיצוי כולל בסך של 40,000 ₪ תוך 60 יום. הסכום יחולק בין הנפגעים השונים בהתאם להוראות הפרקליטות כפונקציה של מידת הפגיעה/נזק. הפרקליטות תמסור הודעה בכתב לתיק בית המשפט לגבי אופן החלוקה תוך 30 יום.
ה. קנס בסך 10,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 3 חודשים.
. גזירת דינו של נאשם 11- פטריק עמוס
נאשם 11 הורשע במסגרת אישום 3 בעבירות של סיוע לניסיון רצח וסיוע לעבירות הנילוות.
פרטנו מתסקיר שירות מבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, פרטנו את טיעוני המאשימה, סקרנו את הראיות לעונש שהוגשו מטעמו של הנאשם וכן את טיעוני סנגורו – ולא אקרא.
דיון ומסקנות לגבי נאשם 11
בחניון ביתו ובדירתו של נאשם 11 הורכב מטען החבלה, ושם הוא הוכנס לפגוש המכונית ששימשה לפיצוץ בכיכר פלומר. כפי שנקבע בהכרעת הדין, פעולות הסיוע שביצע נאשם 11 היו זהות לפעולותיו של נאשם 10 שהורשע כשותף לעבירה. ההבדל בין שניהם, שהכתיב את השוני בהרשעה נבע מהרכיב הנפשי בעבירה, שכן בניגוד לראיות שהצטברו בעניינו של נאשם 10, הרי שלגבי נאשם 11 לא היו די ראיות לקבוע כי היה מודע לסכסוך עם רוזנשטיין ולתכנית להתנקש בחייו עד שניתן לראות אותו כמשתייך למעגל הפנימי של מבצעי העבירה –והספק פעל לטובתו. עם זאת עצם הסיוע שהעניק לטובת ביצוע העבירה היה משמעותי. העמדת החניון המקורה של ביתו שבו חנתה המכונית המוסווית והעמדת דירתו לטובת ביצוע פעולות ההרכבה היו חיוניות מאין כמותן. הנאשם ידע שמטען החבלה שהורכב במכונית היה מיועד להתפוצץ והיה עד להדרכה שהעניק ה.צ לגבי האופן שבו יש לפעול.
קבענו, כי הרכיב של "פעולה במסגרת ארגון פשיעה" שהוסף לעבירה שבה הורשע, איננה עניין "טכני", כהגדרת הסנגור אלא נסיבה הנובעת ממכלול הראיות הישירות והנסיבתיות שלא נסתרו.
בהתיייחס למתחם: סקרנו את הפסיקה ואת מכלול הנסיבות וקבענו כי בהתייחס לעבירה של סיוע לניסיון רצח יש להעמיד את המתחם בין 5 ל-9 שנות מאסר בפועל. קבענו את מתחם העונש הכולל לעבירות שביצע נאשם 11 באישום זה בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל.
התייחסנו לשיקולי הענישה הנוספים בכללם עברו הכמעט נקי של הנאשם, העובדה שמאז 2005 הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי בבחינת שהוכח לפנינו קיומו של שיקום דה פקטו. אכן, הגשת כתב האישום בחלוף זמן כה רב מצאה את הנאשם במקום אחר בחייו כך שלחלוף הזמן משקל נכבד בהקשרו. לנאשם ולמשפחתו נגרם נזק כתוצאה מההליך דכאן.
במכלול השיקולים החלטנו לסטות לקולא מהמתחם שנקבע מטעמי שיקום הלכה למעשה. גזרנו על נאשם 11 את העונשים הבאים:
א. מאסר למשך 5 שנים. מתוך תקופה זו ינוכו הימים שבהם שהה נאשם 11 במעצר בתיק זה.
ב. מאסר על תנאי למשך שנה שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע תוך 3 שנים מיום שחרורו.
ג. הנאשם ישלם פיצוי בסך כולל של 20,000 ₪ לנפגעי העבירה באישום 3. מתוך סכום זה סך של 18,000 ₪ יחולק שווה בשווה בין מאבטחיו של רוזנשטיין, ו-2,000 ₪ ישולמו לעדי חן בהתאם לפרטים שיימסרו על ידי הפרקליטות. הפיצוי ישולם תוך חודשיים מהיום.
ד. קנס בסך 10,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 60 יום.
. גזירת דינו של נאשם 12 –עופר בוהדנה
כללי
נאשם 12 הורשע במסגרת האישום הרביעי בביצוע העבירות של רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לבצע פשע ושאר העבירות הנלוות והכל במסגרת ארגון פשיעה.
פרטנו מתסקיר החובה שהוגש בעניינו של נאשם 12 וכן את טיעוני הצדדים – ולא אקרא.
דיון ומסקנות לגבי נאשם 12:
נאשם 12 היה אחד מאנשי החוליה המבצעת שעד המדינה בומבי קיבץ לצורך ביצוע התכנית העבריינית באישום הרביעי. לאור טיבה של התכנית, אגב המתנה להגעתו של רוזנשטיין לצ'יינג', המשימות השונות, בהתאם לצרכים המשתנים, חולקו בין אנשי החוליה. המשימה אותה מילא נאשם 12 הייתה חשובה ומשמעותית, משימה שהיה בליבת ביצוע התכנית העבריינית. נאשם 12 היה מי שיחד עם ואזנה הניח את המטען על גג הצ'יינג'. באותה דרך הוא גם הוריד את המטען הראשון והחליף אותו במטען השני. במידה קרובה לוודאי נאשם 12 גם ישב בתצפית. נאשם 12 היה מודע לתכנית העבריינית והיה מודע, מן הסתם, לנזקים הפוטנציאליים שיכול לגרום מטען חבלה רב עוצמה כזה, אשר מתפוצץ במרכז העיר במקום הומה אדם. בהתאם לקביעות העובדתיות בהכרעת הדין, על יסוד עדותו של בומבי שזכתה לאמוננו , חבירתו של נאשם 12 לקבוצה המבצעת בראשות בומבי ונכונותו ליטול חלק באירוע זה סללה את הדרך לכניסתו לארגון.. טענת הסנגור אפוא שנאשם 12 לא פעל מטעם הארגון אלא רק השתייך לקבוצה האשדודית, איננה הולמת את הקביעות העובדתיות בהכרעת הדין. למיותר לומר שכאשר דובר על ידי העדים על "הקבוצה האשדודית", הכוונה הייתה לקבוצה האשדודית בארגון.
פרטנו את עתירת הסנגור להרשיע את נאשם 12 בעבירה לפי סעיף 300(א) הנוכחי חלף העבירה הקודמת של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2), שהייתה בתוקף במועד ביצוע העבירה, ואשר לפיה קיימת חובה להטיל עליו עונש של מאסר עולם – ודחינו אותה. אקרא רק חלק מההנמקה: תיקון 137 הנ"ל נכנס לתוקפו ב-1.7.2019 ובדיון שהתקיים בתאריך 15.7.19 הודיע ב"כ המאשימה כי לשיטתו, בנסיבותינו, אין ברפורמה הנ"ל משום "דין מקל" . איש מהנאשמים לא חלק על טענה זו לא באותו מעמד וגם לא בסיכומים, ולאחר ניתוח הסוגיה, כך גם הורינו בהכרעת הדין (עמ' 352). מטעמו של נאשם 12 לא עלתה בשום שלב בקשה להחיל עליו כ-"דין מקל" את הוראות סעיף 300א(ב) לחוק החדש, ולהרשיעו בהתאם. וגם לא נטענו ובוססו על ידו כל אותם נימוקים מיוחדים שנקבעו בחוק לצורך החלת סעיף זה.
דחינו את טענת הסנגור שלפיה למרות שהטענה לא עלתה במועד הרי שכל עוד שפסק הדין איננו חלוט, אפשר להעלות את הטענה. אומנם, הוראת סעיף 5 לחוק העונשין מורה כי ניתן להחיל את הדין המקל גם לאחר הכרעת הדין, אך זאת באותו מקרה שבו החוק השתנה לאחר פסק הדין של הערכאה הראשונה ובטרם שפסק הדין הפך לחלוט. ההוראה לא באה לשנות מכללי סופיות הדיון. במקרה שלנו, החוק השתנה טרם מתן הכרעת הדין בתיקנו ולא הייתה כל מניעה מלהעלות את הטענה לפנינו בעיתוי המתאים על מנת שנידרש לה. משעה שמותב זה אמר את דברו בהכרעת הדין אין הוא מוסמך לשנותה. למעלה מן הצורך וכדי להפיס את הדעת נאמר, שגם לגופו של עניין לא מתקיימות במקרה שלנו אותן נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה איננו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד. – ההיפך הוא הנכון.
התייחסנו לתסקיר ולאמור בו, לעברו הפלילי של הנאשם ומנגד לשיקולי הענישה הנוספים הרלוונטיים לרבות גילו הצעיר מאד של הנאשם בעת ביצוע העבירה, ממש על סף קטינות ובסופו של דבר גזרנו את דינו כלדקמן:
גזירת דינו של נאשם 14- אהרון סוסן:
פרטנו את ראיות התביעה לעונש, טיעוני התביעה וכן ראיותיה וטענותיה של ההגנה – ולא אקרא.
בהתייחס לאישום הרביעי אומר בקצרה את מה שנכתב בגזר הדין ביתר הרחבה: נאשם 14, כך על פי עדותו האמינה של בומבי, היה אחד מאנשי החוליה שקיבץ בומבי לצורך ביצוע התכנית העבריינית הרצחנית שבאישום 4. ב"כ הנאשם ביקש להתייחס אל הנאשם כאל דמות שולית באירוע, אדם שכל מעשיו הסתכמו, כך לשיטתו, בחיפוש של דירה לתצפית, חיפוש כושל שלא הניב תרומה ממשית לאירוע. לא כך בדיוק נקבע בהכרעת הדין. בהתאם להכרעת הדין, הרשעת נאשם 14 בעבירה של קשירת קשר לפשע, חלף העבירה של רצח שיוחסה לו בכתב האישום, לוותה בהתלבטות שמצאה ביטוי מפורש בהכרעת הדין. מצד אחד מדובר היה באדם שלדברי בומבי היה חלק אינטגראלי מהחבורה המבצעת, אדם שקיבל תפקיד חשוב ומהותי לביצוע אך לא הצליח לבצעו, אדם שנטל חלק (שבומבי לא ידע לתאר בדיוק) בעת העברת המטען ל-ה.צ או ממנו, אדם, אשר לא מן הנמנע שגם ישב באחד הימים בתצפית, אלא שבומבי לא יכול היה לאשר זאת במאה אחוז. בנוסף, כפי שנקבע בהכרעת הדין, נאשם 14 היה הגורם שעמו שוחח נאשם 1 כדי לברר כיצד מתקדם ביצוע התכנית, זאת כמשתקף ב-"שיחת השלד". בהכרעת הדין ניתנה התייחסות לשקריו של הנאשם ולקו ההגנה הלא אמין שבו נקט. הנאשם היה מודע לפרטי התכנית להתנקש בחייו של רוזנשטיין בדרך של הטמנת מטען חבלה על גג הצ'יינג', נתן לה את ידו והיה מודע, מן הסתם, להשלכות הפוטנציאליות של פיצוץ כזה בלב העיר. אכן, כפסע עמד בין הרשעתו של נאשם 14 כשותף לעבירה. חוסר הבהירות והעדר המסוימות לגבי הרכיב הפיזי בעבירה, הוא שהכריע את הכף (ראה עמ' 454 סעיף 2-.4.1 ואילך).
לאור האמור לעיל, הרי שאשמו של הנאשם בהתייחס לעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע שבה הורשע הוא משמעותי ונכבד, והוא איננו נופל, בהיבט של הקשר הפלילי, מחלקם של שאר המעורבים בקשר. את חלקו של הנאשם בעבירת קשירת הקשר אין לבחון לפי מעשיו (או מחדליו) בשלב הביצוע, שהרי אם היו מוכחות לגביו פעולות ביצוע ברורות ומוגדרות - הוא היה מורשע כשותף לעבירת הרצח. לאחר סקירת הפסיקה ובמכלול השיקולים שפורטו קבענו את מתחם העונש לאישום זה בין 7 ל-9 שנות מאסר בפועל.
קבענו שיש למקם את הנאשם בשליש העליון של העבירה.
לגבי אישום 6 סקרנו את מכלול הטענות וסופו של דבר קבענו מתחם שבין 7-11 שנות מאסר בפועל. מיקמנו את הנאשם במחצית המתחם לאור השיקולים שפורטו, לרבות חלוף הזמן.
לגבי אישום 9 לאחר שנתנו דעתנו למידת הפגיעה בערכים החברתיים, לנסיבות ההרשעה, לחלקו היחסי של הנאשם 14 בעבירה ולמדיניות הענישה הנוהגת, כאשר בענייננו יש לצרף לכך את הנסיבה המחמירה של ביצוע במסגרת ארגון פשיעה. נתנו משקל מתאים למידת הענישה המתונה שהושתה על נאשם 6, הגם שזו הייתה במסגרת הסדר טיעון קבענו את מתחם הענישה כעומד על בין 5 ל- 9 שנות מאסר בפועל.
לגבי אישום 13
קבענו את מתחם הקנס בין 40,000 ל-80,000
אשר להפעלת המאסר המותנה: דחינו את פרשנות הסנגור, וקבענו שמדובר במאסר על תנאי בר הפעלה.
לסיכום עונשו של נאשם 14
א. מאסר בפועל למשך 12 שנים. מתקופת המאסר ינוכו הימים שבהם שהה במעצר בתיק זה, דהיינו בין 18.5.15 ועד 18.7.16.
ב. מופעל מאסר על תנאי בן 18 חודשים שהוטל בתפ"ח 227/97 של בית המשפט המחוזי בתל אביב. לאור העובדה שמדובר בגזר דין משנת 1998, המאסר ירוצה בחופף למאסר בתיק זה.
ג. מע"ת של שנתיים שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר את העבירות שבהן הורשע בתיק זה.
ד. קנס בסך של 50,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 60 יום.
. גזירת דינו של נאשם 16- אברהם לוקר
התייחסנו למכלול הטענות של הצדדים – ולא אקרא.
לגבי האישום השביעי, עמדנו על כך שנאשם 16 היה מעורב באופן אקטיבי בעסקה, כמי שהיה אחראי למכירת הסמים באוסטרליה והעברת הכספים באמצעות בלדר לישראל את מתחם העונש ההולם בעבירה זו, בעניינו של נאשם 16, העמדנו בין 8 – 13 שנות מאסר.
אשר לשיקולי ענישה בתוך המתחם: מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם 16, כפי שפורטו בהרחבה על ידי סניגורו – ובעיקר, עברו הנקי, עד העבירה, ומאז ועד היום, גילו; מצבו הבריאותי; הנזקים הכלכליים והמשפחתיים שנגרמו לו עקב ההליך; הפגיעה במקור פרנסתו בשל שלילת רישיון העסק שלו; הפגיעה במשפחת הנאשם; גירושיו ועזיבת ביתו לפני כשנה; חלוף הזמן מביצוע העבירה, משך כשני עשורים; והכללת הפרשייה היחידה שיוחסה לו, באותו כתב אישום ביחד עם הנאשמים האחרים, שגרמה להתמשכות ההליכים בעניינו – מצדיקים הקלה משמעותית בעונשו. משקל בכורה מצאנו ליתן לאורח חייו הנורמטיבי של הנאשם מאז העבירה, משך כמעט 20 שנים, עבירה שהיא בעצם הסתבכותו היחידה של הנאשם בפלילים.
אנו סבורים שיש לראות בכך משום שיקום ממשי, הלכה למעשה, אשר מצדיק סטייה משמעותית לקולא מהמתחם שנקבע. הדברים דלעיל יפה גם בהתייחס לאישום 13 שלגביו קבענו מתחם שבין 50,000 ל-90,000
9.7 לסיכום עונשו של נאשם 16
לאור כל האמור לעיל ובמכלול השיקולים השונים שפורטו, לאחר שהגענו למסקנה שיש הצדקה לסטות לגבי נאשם 16 ממתחם הענישה שנקבע, אנו גוזרים על נאשם 16 את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל למשך 5 שנים. מתקופה זו ינוכו הימים שבהם שהה נאשם 16 במעצר בתיק זה דהיינו מ-18.5.15 ועד 9.9.15
ב.. מאסר על תנאי של 18 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו את העבירות שבהן הורשע
ג.. קנס בסך 50,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו.
10. גזירת דינו של נאשם 17 יעקב בן שטרית
כפי שנקבע בהכרעת הדין, במסגרת אישום 11 נאשם 17 הורשע בשלוש עסקאות סמים שבוצעו ביפן בין השנים 2006-2004 ובניהן עסקאות 60,000 ו-90,000 כדורי אקסטזי, ועסקת "השולחן השני".
הנאשם 17 נטל חלק מרכזי בתכנון ובהוצאה לפועל של עסקאות אלה, כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין. כך, בעסקת 60,000 ו-90,000 כדורי האקסטזי, טרם ייצוא הסמים ליפן, י.מ העביר את הסמים לדירת מסתור בבלגיה בה התגורר יחד עם נאשם 17. פעולת ההסלקה שנעשתה במטרה להימנע מחשיפתה על ידי הרשויות מלמדת שהעסקה תוכננה לפרטי פרטים. הפעולות שבצעו להשגת כדורים צבעוניים, השגת הבלדרים והמלווים ורכישת מזוודות בעלות דופן כפולה, מלמדות על תכנון יסודי שבוצע טרם העבירה.
בהתאם לממצאי הכרעת הדין, זיקתו של הנאשם 17 לארגון, אינה רופפת או אקראית כלל ועיקר, ואין לטעמנו משמעות לעובדה שנאשם 17 שהה בחו"ל או פעל מחו"ל. כעולה מהכרעת הדין מדובר היה בארגון פשיעה שכחלק מפעילותו ביצע עבירות סמים חובקות עולם. עבירות הסמים בהיקפים גדולים ברחבי העולם נועדו להזרים כסף לארגון, ובהתקיימותן הן אפשרו את המשך פעולת הארגון, העצמת כוחו והגברת שליטתו. הן מצויות בליבת פעילות הארגון. התייחסנו במידה ההולמת לעונשים שהוטלו על נאשמים אחרים שהודו ודינם נגזר
קבענו את מתחם העונש ההולם בעניינו של נאשם 17 באישם זה נע בין 8 ל-11 שנות מאסר בפועל.
במסגרת השיקולים בתוך המתחם התייחסנו לעברו הפלילי המכביד של הנאשם מחד ומנגד לנסיבות האישיות שפורטו וכן לחלוף הזמן החלטנו למקם את הנאשם במרכז המתחם.
אשר לאישום 12:
הנאשם 17 הורשע בכך שבשנת 2006, בעת ששהה ביפן, חתך את עד המדינה י.מ באמצעות סכין בצווארו, גרם לו חתך עמוק ונטש את המקום בהותירו אותו מדמם בזירה. בעקבות מעשים אלו נזקק י.מ לטיפול רפואי ולתפרים בפניו. מדובר בעבירה שבוצעה כחלק ממאבקי הכוח והשליטה בתוככי הארגון וכחלק מחיסול החשבונות בתוך הארגון. .
עבירה חמורה זו פגעה בערכים חברתיים מוגנים רבים, ובניהם שלמות הגוף והביטחון האישי של נפגע העבירה, וכן הגנה על שלום הציבור וביטחונו. אין לטעמנו משמעות עובדה שהעבירה נעברה בחו"ל. אכן נכון שכתוצאה מהתקיפה לא נגרמו ל-י.מ נזקים בלתי הפיכים, למעט צלקת בולטת, ואולם לא זו בלבד שעיקר הדגש לחומרה בעבירה לפי סעיף 329 הינו בכוונה המיוחדת והספציפית לגרום לאדם חבלה חמורה, אלא ששרק מזלו הטוב של י.מ (ושל הנאשם) הוא שלא נגרמה תוצאה חמורה יותר.
לאחר סקירת הפסיקה הרלוונטית קבענו את מתחם הענישה בין 7 ל-9 שנות מאסר בפועל. מיקמנו את הנאשם ברף העליון של המתחם.
10.7 לסיכום עונשו של נאשם 17:
לאור כל האמור לעיל ולעונשים שיש לגזור על הנאשם בהתאם למתחמי הענישה שנקבעו ומיקומו בתוכם, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, אנו גוזרים על נאשם 17 את העונשים הבאים:
לא ראינו לנכות את ימי המעצר בבלגיה וכן את התקופה שבה המעצר היה בחופף למאסר.
א. 10 שנות מאסר בפועל. תחילת המאסר מיום 2.5.20. בנוסף ינוכו מתוך תקופת המאסר ימים שבהם שהה במעצר בתיק זה, כלומר מ-18.5.15 עד 15.3.16.
ב. שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, את העבירות שבהן הורשע בתיק זה.
ג. הנאשם יפצה את י.מ בסך של 50,000 ₪. הסכום ישולם תוך 60 יום ויועבר לידי העד על פי פרטים שיימסרו על ידי התביעה.
ד. קנס בסך 50,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו.
סוף דבר:
לסיום, אנו מבקשים להביע את תנחומינו לבני משפחות הקורבנות. התסקירים חשפו את הטלטלה הקשה שחוו בחייהם כתוצאה מהאירוע, ואת הכאב והאובדן שלא שככו. בין השאר נחשפנו באמצעות עורכות התסקירים, לתחושות של חוסר אונים וחוסר צדק שמלוות אותם עד היום. וכלנו תקווה, שגם אם אכן חלפו שנים רבות, פועל יוצא של הנסיבות, סיומו של ההליך הפלילי יהווה עבורם נחמה פורתא וסגירת מעגל.