ביהמ"ש לענייני משפחה בחדרה, השופטת יפעת שקדי שץ: פסק דין בתביעה למזונות ילדים ואישה על פי הדין המוסלמי (תלה"מ 25194-05-20)

לפניי תביעה לפסיקת מזונות ילדים ואישה.

1. הצדדים, בני זוג לשעבר, מוסלמים, אשר נישאו בנישואין שרעיים בבית הדין השרעי ב---- ביום 2013.-.--. מנישואיהם נולדו ילדיהם: א' בן כ- 8 שנים וב' בן כ-4 שנים. הצדדים התגרשו בבית הדין השרעי ביום 2021.-.--.
2. הנתבע הגיש תביעות לבית הדין השרעי לגירושין ולחלוקת זמני שהות. לא התנהלו בין הצדדים הליכים רכושיים (עמ' 4, ש' 15).
3. ביום 15.3.2020 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 31333-03-20), במסגרתה הורה בית המשפט לנתבע לשלם לתובעת סך של 5,000 ש"ח לחודש לחודשים 04-06/2020, זאת לתקופת ביניים ועל מנת להבטיח את מזונות הקטינים (החלטות מיום 2.4.2020, 19.4.2020, 6.5.2020).

צוין כי במסגרת ההליך העיקרי, יבוא בחשבון ויקוזז סכום זה, לרבות במסגרת חיוב בדמי מזונות או כל חיוב אחר, ואין בקביעתו משום קבלת עמדת התובעת או קביעת מסמרות.

1. ביום 12.5.2020 הגישה התובעת תביעה זו במסגרתה עתרה לחייב את הנתבע באופן הבא: במזונות ילדים בסך של 26,900 ש"ח החל מיום הגשת התביעה; בסך של 10,000 ש"ח בגין צרכים ששולמו עבור הילדים וכן ב-10,000 ש"ח נוספים לצורך השלמת קניית צרכיהם של הילדים; בהוצאות חינוך החל מחודש 03/2020 בסך של 3,935 ש"ח לחודש; בהוצאות מדור והכנתו על סך של 31,250 ש"ח; בהוצאות אחזקת הבית בסך של 5,000 ש"ח לחודש; במזונות אישה בסך של 19,550 ש"ח וכן סך של 6,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד; סך של 50,000 ש"ח בגין הלוואה עבור רכישת רכב; בהוצאות רפואיות חריגות לאישה; להעביר את מלוא ביטוחי הבריאות של הילדים לחשבונו ולהמשיך לשלם עבור ביטוחים לאישה ולילדים.
2. ביום 11.6.2020 ניתנה החלטה המורה כי הנתבע ישלם דמי מזונות זמניים בגין הקטינים על סך של 4,000 ש"ח לחודש, לרבות מדור, וכן עלות מחצית הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך של הקטינים. ההחלטה לקחה בחשבון את ההחלטות הקודמות ואת טענותיה של התובעת כי באותה העת לא עבדה בשל לימודיה לבחינות ההסמכה, ולכן בחודשים 07/20-12/20 (שישה חודשים) - הופחתו דמי המזונות הזמניים לסך של 3,500 ש"ח לחודש.
3. ביום 20.4.2021 וביום 4.5.2021 ניתנו הוראות לעניין הגשת מסמכים באופן הדדי.

בהחלטה האחרונה ניתנו הוראות לעניין סדר הבאת הראיות ונקבע דיון הוכחות ליום 19.9.2021.

ביום 22.8.2021 ניתנה החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף שהגיש הנתבע ובבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט שהגישה התובעת. שתי הבקשות נדחו. לעניין דחיית הבקשה לסילוק על הסף ציינתי כי ככל שבית המשפט יסבור שיש הצדקה לכך, ניתן יהא לחייב בהוצאות בסיום ההליך.

במסגרת החלטה זו פורטו כלל המסמכים שהוגשו לתיק עד לאותו מועד, וכן ניתנו הוראות להגשת מסמכים במסגרת תצהיר עדות ראשית של הצדדים. עוד נקבע בהחלטה, כי דיון ההוכחות יידחה בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית במועד. ציינתי כי "...התובעת, אשר עמדה על דחיפות הדברים ועל ההכרח בבירור ההליך בבהילות אולם למעשה עיכבה את הבירור בכך שלא הגישה תצהיר עדות ראשית עד עתה..." .

1. התובעת הגישה מסמכים ביום 2.5.2021, 11.5.2021, 12.5.2021 ותצהיר עדות ראשית ביום 5.10.2021. הנתבע הגיש מסמכים ביום 7.6.2021, 3.11.2021 ותצהיר עדות ראשית ביום 1.11.2021.
2. ביום 11.11.2021 נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התביעה העידה התובעת (עמ' 17 לפרוטוקול); מטעם ההגנה העיד הנתבע (עמ' 26 לפרוטוקול).
3. ערב דיון ההוכחות הגישה התובעת בקשה לתיקון תצהיר עדות ראשית ובקשה לדחיית דיון ההוכחות.

בבקשה ציינה כי התצהיר שהוגש אינו התצהיר הרלוונטי והוגש בשוגג וכי לא מדובר בטענות חדשות או מסמכים שלא הוצגו בכתב התביעה. לא צורפו לבקשה מסמכים או טיוטת תצהיר מתוקן, ולאור מועד הגשתה נקבע כי היא תידון בדיון.

במסגרת דיון ההוכחות, הוריתי כי ככל שהתובעת מעוניינת להגיש מסמכים או להגיש תצהיר משלים עליה להגיש בקשה מתאימה שתידון. הוראה זו ניתנה מאחר שהתובעת לא ידעה לציין בדיון איזה מסמכים היא מבקשת לצרף.

על אף האמור, הגישה התובעת תצהיר חדש הכולל מאות עמודי נספחים, מבלי שניתנה החלטה המתירה הגשה לאחר ישיבת ההוכחות. על אף הוראות ההחלטה מיום 7.12.2021, התובעת לא ציינה איזה מסמכים חדשים הוגשו, מדוע לא היה בידיה להגישם קודם לכן ומהם הטעמים המצדיקים הגשת מסמכים בשלב זה של ההליך.

בהחלטה מיום 26.12.2021 הוריתי על הוצאת תצהיר התובעת ונספחיו מהתיק, זאת לאור בקשה שהוגשה על ידי הנתבע. במסגרת ההחלטה הוריתי על הגשת סיכומים. הצדדים הגישו סיכומיהם.

1. ביום 14.7.2022 הגיש הנתבע הודעה המתייחסת לפנייתו לב"כ התובעת לעניין חזרתה של התובעת לעבודה. ביום 24.7.2022 הגישה התובעת התייחסותה להודעה.

מזונות ילדים

תמצית טענות התובעת

1. הצדדים רופאים. התובעת אינה עובדת מאחר שהיא מתכוננת למבחני ההסמכה בתחום הרפואה ה---- שמועדם היה בחודש 06/2022. עד לחודש 02/2020 השתכרה סך של 12,500 ש"ח לחודש.
2. הנתבע רופא מומחה בכיר בתחום ה----, הכנסותיו למעלה מ-108,000 ש"ח נטו לערך לחודש. במהלך חיי הנישואין, בתקופת התמחותו של הנתבע ולאחר שעבר את המבחנים, בני המשפחה חיו ברמת חיים גבוהה של עשירים, והוצאותיהם החודשיות עמדו על סך של 30,000 - 40,000 ש"ח לחודש, בהתאם לכך הוגשה התביעה.
3. במהלך חיי הנישואין התגוררו הצדדים עם ילדיהם ב-------, בבית פרטי במקום מושבו של הנתבע, שהוקם על שטח של 800 מ"ר מגודר, בנוי מ-3 קומות, וכולל: 5 חדרים , 3 בתי שימוש ומטבח. הנתבע הצהיר בחקירתו כי הוא הבעלים של הבית.

כעת, התובעת מתגוררת עם ילדיה בשכירות ב----. בהתאם לסעיף 39 לחוק זכויות המשפחה חלה חובה על הנתבע לספק לאשתו ולילדיו "בית שרעי", שיהיה תואם למצבו הכלכלי והסוציאלי של הבעל, בית הולם ונוח שבו יוכלו האישה והילדים להיות מוגנים פיזית וביטחונית, ואשר יש בו את כל המיטלטלין הנחוצים.

1. התובעת תמכה כלכלית ונפשית בנתבע בתחילת נישואיהם על חשבון התמחותה ועתידה המקצועי, בכך שסייעה לסגירת החובות שהצטברו לאחר החתונה; סייעה בהוצאות הבית כשהזדמן; הקדישה את רוב זמנה לנוחיותו; נטלה עליה את עניין הטיפול בילדים לבדה, זאת על מנת לאפשר לנתבע אווירה לימודית שקטה ונעימה עד שעבר את המבחנים בהצלחה.

במקביל, עבדה, למדה, התמחתה וילדה את שני הקטינים בלידות קיסריות. הנתבע בגד בה, התכחש אליה ולילדים, ונטש אותם בלי הודעה מוקדמת ובלי הצדקה.

1. ביום 3.2.2020 יצאה התובעת מבית המגורים ליום עבודתה, ומתוך כוונה לשוב לבית בו התגוררו הצדדים וילדיהם. במהלך היום התנהלה בין הצדדים שיחת ווטסאפ במסגרתה ביקש ממנה הנתבע כי התובעת תאסוף את הילדים ממסגרות החינוך. בין הצדדים התגלעה מחלוקת ואביה של התובעת התערב בניסיון לפתור את הבעיה.

בתגובה הודיע לו הנתבע "תשאיר את בתך אצלך". הנתבע לא יצר קשר עם התובעת, וביום 5.2.2022 נאלצה התובעת לשוב לבית המגורים על מנת להביא חפצים חיוניים לילדיה ולה, לרבות בגדים, נעליים, ספרים וכו'. לאחר כשבוע הומצאו לידיה שתי תביעות לגירושין ולזמני שהות לקטינים שהגיש הנתבע כנגדה בבית הדין השרעי.

תמצית טענות הנתבע

1. הנתבע מבקש לפרנס את ילדיו באופן ישיר. לחלופין, לחייבו במזונות ילדים בגובה של 1,250 ש"ח לכל אחד. הנתבע מבקש לדחות את תביעת האישה למדור בשל מגוריה עם הוריה. אם תוכח תביעתה, להורות על תשלום 50% מדמי מדור והוצאותיו ועד לסך של 1,000 ש"ח בחודש.
2. התביעה הוגשה מתוך כוונה להתנקם בנתבע, תוך ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. התביעה בחלקה נעדרת עילה, הסכומים מופרזים והתביעה חסרת בסיס.

בתחילת ההליכים הנתבע ובא כוחו ניסו להגיע להסכם פשרה עם התובעת, אך נתקלו בדרישות מוגזמות. לאורך ההליך התובעת נהגה בחוסר תום לב עת הגישה ערעור על החלטת בית המשפט להאריך את המועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבע, לא הגישה תצהירי עדות ראשית כדין ובמועד בעקבות כך נדחה דיון ההוכחות, לא המציאה לידיו תצהיר עדות ראשית מטעמה, הגישה בקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות ולתיקון תצהיר עדות ראשית ערב דיון ההוכחות, התחמקה ממתן תשובות ברורות בחקירתה ולאחר דיון ההוכחות הגישה תצהיר עדות חדש מבלי לפרט מהם השינויים ומה מהות המסמכים הרבים שהוגשו ומבלי להגיש בקשה לצרף מסמכים או תצהיר משלים. התנהלותה פגעה בזכויותיו להליך הוגן.

1. לפי הדין השרעי, אישה מורדת אינה זכאית למזונות, והקטינים זכאים למזונות בגובה מזונות "אלקפאיה", מזונות למאכל ולביגוד, וללא קשר למצבם הכלכלי של כל אחד מבני הזוג. אין לתובעת זכות לבקשה מזונות "יאסר", מזונות מוגזמים.
2. זמני השהות של הילדים בבית הנתבע הם בהתאם להחלטת כבוד בית הדין השרעי, החל מיום חמישי ועד ליום ראשון בבוקר, ביחס של כ-3 ימים אצל הנתבע מול 4 ימים אצל התובעת.

הילדים שוהים עם הנתבע בימים בהם אין לימודים, בעוד שבזמני השהות אצל התובעת הם נמצאים במסגרת לימודים ולא עם התובעת.

1. התובעת בעלת מקור פרנסה ואינה מנצלת את פוטנציאל השתכרותה. התובעת לא צרפה אסמכתאות לגבי מהות הוצאות המדור, ובפועל היא מתגוררת אצל הוריה.

הנתבע עובד כרופא מומחה בקופות החולים ---, --- ו----, נוסף על עבודה עונתית ב---- ל-----, הכנסתו הממוצעת משתנה בהתאם לשעות העבודה ומספר המטופלים, ונעה בין 27,000 ש"ח נטו בחודש לבין 32,000 ש"ח נטו בחודש.

1. בית הדין השרעי פוסק מזונות ילדים כדוגמת ילדי הצדדים בסכומים הנעים בין 1,000-1,350 ש"ח לילד, כולל הוצאות מדור, וכך הייתה החלטת בית המשפט מיום 11.6.2020. אין הצדקה לחיוב בסכומים גבוהים יותר.

הנתבע מבקש לדחות את התביעה ולאפשר לו לפרנס את ילדיו באופן ישיר. לחלופין, לחייבו במזונות ילדים בגובה של 1,250 ש"ח לכל ילד; לדחות את התביעה למדור בשל מגורי התובעת אצל הוריה, לחלופין, להורות על תשלום 50% מדמי המדור והוצאותיו עד לסך של 1,000 ש"ח לחודש.

הכלל המשפטי - מזונות ילדים בהתאם לדין המוסלמי

1. סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 ("החוק") קובע כדלקמן:

"(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".

1. בענייננו, נוכח השתייכותם הדתית של הצדדים, חל הדין המוסלמי. במקרים בהם הדין האישי אינו מכיר בזכותם העקרונית של הילדים למזונות, הרי שקמה החובה לזונם מכוח סעיף 3ב לחוק. אין לפנות להוראות סעיף 3 (ב) לחוק, במקרים בהם יוצר הדין האישי זיקת חובה עקרונית במזונות בין ההורה לבין הקטין, זאת גם כאשר החובה העקרונית מושהית או מתבטלת בשל נסיבות המסייגות את הפעלת החובה (עמ"ש (י-ם) 8458-05-12 מ' ח' נ' ס' ח' (20.11.2012)).
2. הדין האישי שחל על מוסלמים בישראל הוא חוק המשפחה המושלמי, 1333 (עניני כספים) (חוק המשפחה העותמאני לשנת 1917), המבוסס על האסכולה החנפית. הוא החוק לפיו מחויב בית הדין השרעי לשפוט בענייני המעמד האישי, מכוח סימן 52 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל-1922- 1947, סעיף 2 לפקודת חוק המשפחה המושלמי (חא"י, כרך ב', פרק צ"ב, 994) וסעיף 1 לחוק בתי הדין השרעיים (אישור מינויים), תשי"ד-1953.

לצורך פרשנות או השלמה יש לפנות למקורות האסלאם בכל הקשור לדיני השריעה מאסכולה זו (בש"א (קריות) 791/08 פלונית נ' פלוני (31.8.2008), ע.פ. 353/62 מוחמד אלפקיר נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כרך י"ח (4) 200, 221).

1. בדין המוסלמי החיוב במזונות הילדים הוא ייחודי לאב ואין כל חובה על האם להשתתף עם האב במזונות הילדים. המבחן במזונות קטין הוא מבחן הנזקקות בלבד.
2. בפסיקה נבחנו הוראות הדין המוסלמי לעניין מזונות ילדים ונבחנה סוגיית יישום הדין המוסלמי בבתי המשפט האזרחיים.

לעניין זה אפנה לסקירת מקורות הדין המוסלמי והאסכולות השונות בפסק דינו של כבוד השופט ס' ג'יוסי בתמ"ש (נצ') 2072-01-09 ז.א.ס נ' א.א.ס , סעיף 40 (27.5.2013)). לעניין חבות אב מוסלמי במזונות ילדיו, מפנה בית המשפט בפסק הדין לסעיפים 395 –396 לקובץ הדינים השרעיים בענייני המעמד האישי, בהתאם לאסכולה החנפית (סעיף 53 לפסק הדין) ומסביר את טיבו ותכולת החיוב, כך:

"...סעיף 395: ...לפי סעיף זה חובת המזונות בשלושת סוגיה (אוכל, ביגוד ומדור) חלה על האב החופשי כלפי ילדו הקטן החופשי העני בין אם היה זכר או נקבה, עד שהזכר יהיה מסוגל להשתכר ועד שהנקבה תתחתן.

סעיף 396: ... לפי סעיף זה, אב חייב במזונות ילדו הבגיר העני שאינו מסוגל להשתכר והסובל ממום שלא מאפשר לו להשתכר ומזונות לבת הבגירה העניה עד שתתחתן..."

1. באותו הענין הסביר בית המשפט, כי הסעיפים אינם מתייחסים להיקף המזונות שעל אב לספק לילדיו אלא לשאלה מתי חלה על האב חובה זו.

עוד צוין כי "בהתאם לפסיקת בתי הדין השרעיים כפי שצוטטה בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, אב חייב במזונות ילדיו מכוח היותם בשר מבשרו, ועל הילדים להוכיח נזקקות כדי לזכות במזונות מאביהם. אם לילדים כספים שיכולים לממן באמצעותם את כל צרכיהם, לא יחויב אביהם במזונותיהם. החובה החלה על אב מוסלמי היא לספק לילדיו את צרכיהם המינימליים, קרי מזונות קיום – ובערבית"كفاية"..." (סעיף 44 לפסק הדין).

נפסק, כי בדין המוסלמי קיימות דעות שונות אף ביחס לסוגיית המזונות, ובית משפט מצווה לבחור באותה דעה שעולה בקנה אחד עם טובת הילדים ורווחתם, ואין מניעה לכך שעה שהיא מתאפשרת על פי הוראות הדין האישי (סעיף 54 לפסק הדין).

בהתאם לכך נפסק, כי מזונות הקטין שיושתו על אביו, אינם בהכרח מזונות מינימאליים וגובהם של המזונות יושפע מחוסנו ומצבו הכלכלי של האב. אב אמיד יחוייב במזונות "יסאר" (מזונות שפע), ואב עני במזונות "אעסאר" (דלות או דוחק) או "כפאיה" (מינימום),דהיינו: מזונות מנימליים לצרכים מינימאליים והכרחיים (תמ"ש (נצ') 2881/03 פלונית נ' פלוני סעיף 14 (29.5.2006)). המזונות כוללים מדור, מזון, ביגוד ובריאות. חובתו של האב לשאת בגובה הצרכים בסיסיים של הקטינים (מזונות דוחק) היא אבסולוטית, ותוטל בכל מקרה ללא קשר לרמת הכנסתו ואילו חיוב ברכיבי מזונות נוספים מעבר לרמת הבסיס (מזונות שפע) תיעשה רק כאשר מדובר באב בעל משאבים רבים (עמ"ש (חי') 52149-09-16 מ.א.ר נ' ד.א.ר (31.10.2017)).

האב חייב במזונות בתו עד נישואיה. יכולתו של אב לשאת במזונות ילדיו, נמדדת לא רק על פי הכנסתו בפועל, אלא על פי פוטנציאל השתכרותו, כאשר הדין המוסלמי מגדיר את מי "שאינו יכול לעבוד ולהשתכר" כאחד מאלה מלבד (סעיף 15 לפסק הדין): הסובל ממחלת נפש או מחלה הגורמת לאובדן מוחלט של כושר השתכרות; מחסור בעבודה.

1. נראה כי לעניין גובה החיוב במזונות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, שתי גישות:

האחת, מתייחסת הפסיקה למזונות קיום בלבד (תמ"ש (נצ') 38928-08-15 י.א נ' ו.א (21.6.2018), תלה"מ (נצ') 10760-10-21 ר.ח נ' א.ח (8.11.2021).

מאידך, מתייחסת הפסיקה למזונות בהתאם ליכולת הכלכלית של האב (בש"א (קריות) 791/08 פלונית נ' פלוני (31.3.2008); תמ"ש (נצ') 2072-01-09 ז.א.ס נ' א.א.ס (27.5.2013); תמ"ש (נצ') 2881/03 פלונית נ' פלוני סעיף 14 (29.5.2006); עמ"ש (חי') 52149-09-16 מ.א.ר נ' ד.א.ר (31.10.2017)).

גישה נוספת מתייחסת לכך שחובת האב המוסלמי היא עבור מזונות קיום אך אין היא חלה על הוצאות אחרות כגון: חינוך, פנאי תרבות, נסיעות, דמי כיס וכו'. כך שלפי גישה זו, מעבר לצרכים הבסיסיים, יש להתחשב בהכנסות שני הצדדים, גיל הקטינים וחלוקת זמני השהות (תמ"ש (נצ') ר.א נ' שח.ח 37345-12-15(25.9.2018), עמ"ש (מחוזי נצרת) 51883-06-20 מ.א נ' מ.א (22.11.2020)).

1. הנתבע צרף לתצהיר עדותו הראשית תרגום פסק דין של בית הדין השרעי לערעורים בירושלים בתיק ערעור מספר 126/2019 מיום 29.5.2019 ובו נפסק, כפי שנטען, כך:

"...בקשר לראשון, הטענה כי מגיע לילד מזונות יאסר מאביו כמו מזונות האישה, הינה טענה שאין לה כל סימוכין, ואין זה ראוי להשוות זה עם מזונות האישה, וזאת לאור השונה בעילה, כך שהסיבה לזכאות הילד למזונות הינה הצורך שלו במאכל ובלבוש ומה שמחיה אותו, לכן המזונות שלו ראשית כל תהיה מכספו, אם היה לו כסף, וזכאות זו נפסקת שמגיע הילד לבגרות או ליכולת להרוויח את כספו לפני בגרות, מנגד הסיבה למזונות האישה הינו "אלחתבאס", ולא הצורך, הווה אומר שאם היה לאישה כסף או שהיא היתה אמידה יותר מבעלה אזי לא תתבקש לזום (כך במקור, יש"ש) את עצמה מכספה, מלפרנס את עצמה מכספה, אלא שהיה על בעלה לזון אותה גם היא היתה אמידה, מאחר והבעל מויב במזונותיה לא בגלל הצורך שלה אלא כנגד "האחתבאס".

וכתנאי לביצוע ההשוואה, יש צורך במכנה משותף בין שני המצבים, ומאחר והוברר שהעילה למזונות שונה בין האישה לבין הילד, כך שביצוע ההשוואה ביניהם הינה השוואה עגומה ולא נכונה.

זה מחד, ומאידך, הוראות החוקים השרעיים, הקשורה במזונות האישה הבדילה בין מצב של אמידות האיש לבין מצב של חוסר אמידות, וזאת בהקשר של הערכת מזונות האישה (ראה לדוגמא הסעיפים 184,181,179,173,165, מהחוקים השרעיים- וסעיף (92) מחוק המשפחה) וחייבה את הערכתה או שינויה בהתאם למצב האיש מבחינת אמידות או חוסר אמידות.

באשר לסעיפים השרעיים הקשורים במזונות הילד, אין הבדלה בין אמידות האב או חוסר אמידותו לצורך הערכת מזונות הילד, כאשר תשלום הצורך למאכל ולהלבשה היא המזונות, ואין קשר לאמידות אביו או חוסר אמידותו.

באשר לטענת המערערת שסעיף 398 חוקים באומרה כי המדובר במזונות בסיסיים לילד יהיו עת חוסר אמידות האב בלבד, הינה טענה לא מועילה, זאת כי הסעיף האמור מדבר על חוסר אמידות בהקשר של אי ביטול חובת המזונות מהאב חסר האמידות שאינו חולה במחלה קשה כרונית, ולא בהקשר של הערכת המזונות הזכאי להם הילד, ואין בסעיף זה ולא בכל סעיף חוקי אחר שמזונות הילד ניתנת לשינוי והערכה חוזרת ממזונות אלקפאיה (מזונות הבסיסיים) למזונות יסאר (מזונות על בסיסיים) בהתאם לאמידות האב או חוסר אמידותו, כדוגמת מזונות האישה.

זכותו של הילד לקבל מאביו מזונות לצרכיו הבסיסיים, וצרכים אלו מסופקים באלקפאיה (מזונות בסיסיים), ואלקפאיה (מזונות בסיס) משתנה לפי מצבים, לכן יש לרף רף עליון ורף תחתון, וסולם אלקפאיה משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל עניין, כך שקפאיה של ילד יחיד שונה מקפאיה של שניים ושלושה ביחד, וקפאיה של תינוק שונה מאלקפאיה של פעוט או נער, וכן הלאה....וכל עוד יש לקפאיה סולם יש לו מינימום ויש לו מקסימום, כך שהערכת גובה המזונות בסולם אלקפאיה היא מסמכותו של הקאדי בהתאם לכל מצב ומצב, לכן אנו רואים לפעמים הבדלים בהערכת המזונות, אלא שאין חריגה מדרגות סולם אלקפאיה, ואם חרג הקאדי מהמקסימום של שולם אלקפאיה ונתן יותר או שחרג והעריך אותה בפחות מהמינימום של דרגות הסולם, למצב זה ערכאת הערעור עלולה להתערב ולהחזיר את ההערכה למסגרת של סולם אלקפאיה.

לכן, מזונות הילד נעה בין דרגות סולם אלקפאיה, זאת בגלל שהיא לתשלום הצורך הבסיסי, והצורכים הבסיסים מסופקים באלקפאיה ואין קשר לאלקפאיה באמידות האב או בחוסר אמידות כך שבשני מצבים חובה עליו לשלם מזונות אלקפאיה לילד שלו.

לכן אין חוב משפטית (כך בתרגום מקור, יש"ש) על האב לשלם לבניו מזונות אליסאר (מזונות על בסיסיים), אלא חובתו הינה מזונות אלקפאיה (מזונות בסיסיים) בלבד....ומזונות אליסאר (מזונות על בסיסיים) וזאת הינה מנדיבות האבות על ילדיהם, ואין כל דרך לחייב משפטית את האבות בהם, מאחר והינה סוג של מותרות שהינה מעל לצורך..."

1. אם כן, בהתאם לפסיקה זו (בית הדין לערעורים), החיוב הוא למזונות בסיסיים, אולם שיעור המזונות בסיסיים יקבע על ידי בית המשפט בהתאם לנסיבות כל ענין ובהתאם לשיקול דעתו של הגורם השיפוטי, ובלבד שהסכום יהיה בתוך טווח נתון.
2. בהתבסס על האמור, ראשית יש להידרש לסוגיית קביעת טווח המזונות הסביר.

בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה הובעה העמדה כי אין שוני בין מזונות מינימליים של ילדים בעלי השתייכות דתית שונה, ואלו עומדים בסף מינימום של כ- 1,300 - 1,400 ש"ח ואף הובעה העמדה כי הצרכים ההכרחיים יעמדו על סך של 1,600 ש"ח לחודש (ראו עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (9.10.2017), תלה"מ (נצ') 10760-10-21 ר.ח נ' א.ח (8.11.2021)).

1. מסקירת הפסיקה בבית המשפט לענייני משפחה נלמד כי בפסיקה של בתי הדין השרעיים נפסקו לקטינים מזונות מינימליים ("מזונות קיום") בסך ממוצע של 1,300 ש"ח לחודש, כאשר אלה כוללים רק אוכל ולבוש (תלה"מ (נצ') 33105-06-20 א' ז' נ' מ' ס' , סעיף 31 (18.4.2021).
2. עוד אציין, כי בפסיקה נקבע, כי יש להחיל עקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) גם שמדובר בצדדים שאינם יהודים, תוך התייחסות להכנסות הצדדים וזמני השהות של הקטינים עמם (רמ"ש 18027-01-22 פלונית נ' אלמוני (30.1.2022)).

מן הכלל אל הפרט

1. במקרה זה, מדובר בשני קטינים בני כ-8 שנים וכ-4 שנים. כאמור, על בית המשפט לקבוע את היקף הצרכים לקיומם של הקטינים, כאשר מהפסיקה עולה שמזונות קיום הכוללים מדור, מזון, ביגוד ובריאות. בית המשפט נדרש לשקול את הנסיבות שבפניו ולקבוע את הסכום, בהסתמך על הנתונים הספציפיים מבלי לחרוג מהטווח הסביר.
2. אני סבורה שיש להסתמך על העקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 בכדי לקבוע את היקף מזונות הקיום בהתאמה למקרה הספציפי. באופן הזה נצמד בית המשפט לעקרונות הדין המוסלמי המאפשר קביעת גובה מזונות הקיום בהתאם לנסיבות הספציפיות של המשפחה תוך יישום העקרונות הכלליים.

על כן אדרש לבחינת הפרמטרים הרלבנטיים בהתאם לבע"מ 919/15.

1. צרכי הקטינים - התובעת צרפה פירוט חיובים בכרטיסי אשראי בחשבון מספר ------בבנק ---- על שם הנתבע לתאריכים 21.10.2017- 8.9.2018 מהם נלמד לכאורה על היקף הוצאות המחיה בתקופת החיים המשותפים (נספח א'4- 10 לבקשה מיום 2.5.2021).

הנתבע נשאל בעדותו והשיב "זה תשלומים שבוצעו עבור הבית. אין לי מה לפרט. כמו שאתה חי, אני חי" (עמ' 34, ש' 29).לטענתו, המשפחה הייתה יוצאת לטיולים פעם - פעמיים בשנה (עמ' 37, ש' 33). מעיון בתדפיסי האשראי עולה כי הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה קודם לפירוד, ובהתאם לכך יש להתייחס לצרכי הקטינים.

1. מדור והוצאות אחזקת מדור - התובעת צרפה הסכם שכירות בין צד ג' לבינה מיום 29.11.2020 לתקופה החל מיום 10.12.2020 ועד ליום 9.12.2021. בהתאם להסכם, דמי השכירות בסך של 3000 ש"ח בחודש (נספח ג'1- 13 לבקשה מיום 2.5.2021); התובעת העידה כי התגוררה החל מאפריל 2020 ועד לנובמבר-דצמבר 2020 בשכירות בגובה של 2750 ש"ח לחודש, ובתחילת שנת 2021 עברה להתגורר בשכירות בגובה 3,000 ש"ח לחודש (עמ' 22, ש' 27); התובעת העידה, כי שילמה למשכיר באמצעות שיקים לשנה מראש במעמד מסירת הדירה ביום 29.11.2020.

הנתבע מתגורר בבית המגורים בו התגוררו עמו התובעת והילדים, והעיד כי הבית רשום על שמו (עמ' 28, ש' 9). חלקם של הקטינים בהוצאות המדור של התובעת הוא 1200 ש"ח (40%). אני מעריכה את הוצאות אחזקת המדור בשני הבתים על סך של 2,000 ש"ח (מחצית הסכום לכל בית) וחלקם של הקטינים הוא 480 ש"ח (40%).

1. הכנסות האב - התובעת צרפה לתצהירה פרטי מידע על הנתבע מתוך אתר "----", בהם מצוין כי הוא רופא בכיר בתחום ה---- במרכז רפואי ----, ומפורטים: תפקידים ומינוים, מקום התמחות, השתלמויות, חברויות באיגודים וארגונים מקצועיים ושטחי התעניינות מיוחדים.

האב העיד כי הוא עובד כרופא בקופות חולים --- ו----ובבית חולים ----, כי הוא נותן שירות פרטי לעיתים כרופא ---- ל ---- ב---- (עמ' 32, ש' 19) ומקבל לקוחות פרטיים אשר באים למרפאה הכללית של קופות החולים, כשאינם חברי הקופה (עמ' 32, ש' 35).

לדבריו, אין לו מרפאה פרטית (עמ' 32, ש' 33), והוא מקבל סכום גלובאלי מקופת החולים (עמ' 33, ש' 11).

האב צרף שומת מס הכנסה לשנת 2019 (מס' תיק 039751235) לפיה יתרת המס להחזר שלילית ועמדה על סך של 12,612 ש"ח; אישור הכנסות לשנת 2021 מיום 10.10.2021 מאת חשבונאי ויועץ מס מוסמך, לפיו בדו"ח רווח והפסד לא סופי לתקופה 1.1.2021-31.8.2021 הסתכמה הכנסת הנתבע מהעסק בסך של כ-298,973 ש"ח ברוטו (לפני מס הכנסה וביטוח לאומי), וכן מבדיקת כרטסת ההכנסות קיבל הנתבע מההתאחדות ל----- ב---- סך של 1,600 ש"ח לפני מע"מ; ואישור הכנסות לשנת 2020 לפיו בדו"ח רווח והפסד לא סופי לשנת 2020 הסתכמה הכנסת הנתבע החייבת מהעסק בסך של כ- 549,472 ש"ח ברוטו (לפני מס הכנסה ובטוח לאומי), ומבדיקת הכרטסת ההכנסות לשנת 2020 מההתאחדות ל----- ב------ היו בסך 7,926 ש"ח לפני מע"מ (נספח ט' לתצהיר הנתבע).

בהרצאת פרטים מיום 3.11.2021 ציין הנתבע כי על שמו חשבון מספר ----- בבנק ----, ומפירוט הכנסותיו לחודשים 05/2019-04/2020 עולה כי הן היו על סך של כ- 30,351 ש"ח נטו בממוצע.

הנתבע צרף ריכוז יתרות בחשבון נכון ליום 14.5.2021 על סך של 112,966.24 ש"ח. הנתבע צרף אישורים על זיכויי מס המצביעים על הכנסותיו מקופות החולים בהן הוא מועסק אשר הופקדו לחשבונו.

הנתבע צרף פירוט תנועות חשבון בנק לתאריכים 18.10.2019-31.12.2019 ממנו נלמד כי ההכנסות לחודש 11/2019 בחשבון הייתה בסך 75,546 ש"ח וההכנסות לחודש 12/2019 היו בסך של כ- 72,133 ש"ח, יתרת החשבון עמדה על סך של 135,543.85 ש"ח. (נספח י לתצהיר הנתבע).

הנתבע צרף פירוט תנועות חשבון בנק ממנו נלמד על הכנסותיו: 05/2020- הכנסות בסך של כ-28,578 ש"ח;06/2020 - הכנסות בסך של כ-56,662 ש"ח; 07/2020 - הכנסות בסך של כ-60,957 ש"ח; 08/2020 - הכנסות בסך של כ-82,285 ש"ח; 09/2020 - הכנסות בסך של כ-71,172 ש"ח; 10/2020 - הכנסות בסך של כ-64,743 ש"ח; 11/2020 - הכנסות בסך של כ- 57,249 ש"ח; 12/2020 - 81,906 ש"ח;

01/2021 (חלקי) - הכנסות של כ-44,024 ש"ח; הפירוט אינו מתייחס לחודשים 02/2021-04/2021; 05/2021 - הכנסות בסך של כ-71,282 ש"ח; 06/2021 - הכנסות בסך של כ- 68,018 ש"ח; 07/2021- הכנסות בסך של כ-69,044 ש"ח; -8/2021- הכנסות בסך של כ-85,022 ש"ח; 09/2021- הכנסות של כ- 73,076 ש"ח.

1. הנתבע צרף תדפיס כרטיסי אשראי לכרטיסים המסתיימים במספר 4337, 6688 ו-8463 לחודשים 12/2020- 04/2020, 01/2021-03/2021.

מן האמור עולה כי ממוצע הכנסותיו של הנתבע בחודשים המפורטים לעיל עמד על סך של כ-66,923 ש"ח נטו בחודש (החל מחודש 05/2020 ועד לחודש 06/2021, לא כולל חודשים 01/2021-04/2021).

1. הכנסות התובעת - התובעת רופאה המתמחה ברפואה ----. בהחלטה למזונות זמניים מיום 11.6.2020 צוין כי האם אינה עובדת בשל לימודיה לבחינות הסמכה. התובעת צרפה הודעת דואר אלקטרוני מיום 7.7.2019 הממוענת אליה שעניינה עדכון תכנית ההתמחות ברפואה ---- ב----, ובה צוין שעליה לגשת למבחן שלב א' בחודש 06/2020, צוין "במידה ולא תעברי את של א' בהצלחה תישקל הפסקת התמחותך ברפואה ---- ב----" (נספח ד' לבקשה מיום 2.5.2021).

ביום 14.7.2022 הגיש הנתבע הודעה ובה ביקש להודיע כי פנה לב"כ התובעת בבקשה לדעת האם התובעת שבה למעגל העבודה, נוכח הצהרותיה כי היא מתכוונת לגשת לבחינת ההתמחות בחודש 06/2022.

ביום 24.7.2022 הגישה הנתבעת תגובתה וטענה כי מסכת הראיות הסתיימה וכי הנתונים שמבקש הנתבע לעדכן יש בהם משום "הטרדה והצדקה לסדר חייה", וחדירה לפרטיותה שכן מזונות אישה נקבעים עד למועד הפירוד ומזונות ילדים ומדורם מחויב בהם האב לפי רמת החיים בה חיו.

סבורני כי תשובתה של התובעת מתחמקת, אך לצורך הדיון, ולנוכח הזמן שחלף מאז תחילת ההתמחות (עמ' 18, ש' 7) ולנוכח האמור בסיכומיה כי היא התכוננה למבחני ההסמכה שהתקיימו בחודש 06/2022, אניח כי זו עברה את הבחינות וכי יש בכך כדי להגדיל את הכנסותיה שיפורטו להלן.

1. התובעת צרפה תלושי שכר לחודשים 01/2018-12/2019 מהם עולה כי הכנסה הממוצעת בשנת 2018 עמדה על סך של כ-13,580 ש"ח נטו בחודש (שכר ברוטו לאחר הפחתת ניכויי חובה ופנסיה) (לא כולל חודשים אפריל-מאי שכן אלו אינם משקפים את ההכנסה, אוגוסט-דצמבר אשר לטענת התובעת במהלכם שהתה בחופשה בשל הריון בסיכון ולאחריה שהתה בחופשת לידה) (נספח ב'1- 24 לבקשה מיום 2.5.2021); הכנסתה הממוצעת בשנת 2019 עמדה על סך של כ-12,800 ש"ח נטו בחודש (לאחר הפחתת ניכויי חובה ופנסיה) (הממוצע חושב על בסיס חודשים נובמבר דצמבר בלבד, שכן לטענת התובעת עד לחודש ספטמבר 2019 שהתה בחופשת לידה ללא תשלום וכששבה משכרותה עברה אוטומטית לכיסוי חובותיה בשל כספים שהפריש המעסיק לשמירה על זכויותיה במהלך החופשה); אישור הביטוח הלאומי בדבר זכאות התובעת לדמי אבטלה בתקופה 1.5.2020- 30.4.2021 (נספח ח' לבקשה מיום 2.5.2021).

הכנסתה הממוצעת של התובעת, כמתמחה, היתה על סך של כ-13,200 ש"ח נטו בחודש. אולם, סבורני כי פוטנציאל הכנסתה גבוה יותר נוכח סיום התמחותה וצבירת שנות הניסיון.

1. נתתי דעתי לטענות התובעת לפיהן הנתבע עבד כרגיל והתקדם למומחה בתחומו, בעוד היא טיפלה בילדים , איבדה את מקום עבודתה ולא מימשה את יכולת התפתחותה (עמ' 4, ש' 25).

לעניין זה, לקחתי בחשבון כי מדובר באֵם מלומדת, רופאה, בעלת יכולת השתכרות גבוהה. עם זאת, על פניו, התובעת לא מימשה את התפתחותה המקצועית כפי שלכאורה יכולה הייתה להתפתח וברור שמסלול ההתקדמות שלה התארך והכשרתה התעכבה.

1. בהקשר של קביעת המצב הכלכלי של הצדדים אציין, כי התובעת צרפה הסכם הלוואה על שמה מיום 14.5.2015 בסך של 100,000 ש"ח עד ליום 1.5.2020.

התובעת צרפה דוח יתרות הצהרות הון בחשבון מספר -----בבנק ----- על שמה ליום 31.12.2019 ממנו ניתן ללמוד על הלוואות בסך של 47,886.78 ש"ח, וכן תדפיס תנועות בחשבון לחודשים 01/2019-12/2020, 02/2021-03/2021; פירוט תנועות בחשבון מספר ------ על שם התובעת בבנק ---- לחודשים 05/2019- 05/2021, וכן ריכוז ריבית שנתית על יתרות החובה נכון ליום 5.5.2020. ביום 12.5.2021 התובעת הגישה לוח סילוקין של הלוואה בסך של 130,008.90 ש"ח מיום 31.12.2014 בבנק ----.

התובעת צרפה פירוט עסקאות בכרטיס אשראי המסתיים בספרות 1666 על שמה לחודשים 01/2020-08/2020, 02/2019-07/2019,09/2019-12/2019; פירוט עסקאות בכרטיס אשראי המסתיים בספרות 5500 על שמה לחודשים 12/2020, 01-5/2021, 07/2020-11/2020; פירוט עסקאות בכרטיס אשראי המסתיים בספרות 6204 על שמה לחודשים 10/2017, 10/2019-11/2019.

1. חלוקת זמני שהות - הנתבע צרף לתצהירו (נספח ז') מכתב מב"כ הנתבע לב"כ התובעת מיום 27.2.2020 ובו הסכמות לכאורה בהתייחס לזמני השהות, וכן התכתבות בין ב"כ הצדדים בשפה הערבית, ללא תרגום (נספח ח), על כך שהתובעת חזרה בה מן ההסכמות.

בדיון מיום 24.12.2020 ציין ב"כ הנתבע כי חלוקת זמני השהות הזמנית ניתנה בבית הדין השרעי ב----, ולפיה בכל יום חמישי האב ישהה עם הילדים החל מהשעה 16:00 ועד ליום ראשון בשעה 7:30, שאז ישיבם למסגרות החינוך (עמ' 1, ש' 15).

בתצהיר עדותה ציינה התובעת כי בפסק הדין מיום 30.6.2020 נקבעו זמני השהות בכל יום חמישי בשעה 18:30 ועד ליום ראשון בשעה 7:30 שאז משיב הנתבע את הילדים למסגרות החינוך. בעדותה טענה לזמני השהות כפי המצוין בהחלטה הזמנית המפורטת לעיל ( עמ' 18, ש' 11).

1. לפיכך ולאחר ששקלתי את טווח המזונות ההכרחיים (מזונות הקיום) הנפסקים לפי הדין האישי, ואת העקרונות בפסק הדין בבע"מ 919/15 ולאחר יישום של החלת העקרונות, תוך שקילת הנתונים הספציפיים של המשפחה שלפניי, סבורני כי סך של 1,750 ש"ח עבור כל קטין, לרבות מדור ואחזקתו, יהא מידתי וסביר בנסיבות העניין שלפניי וישמש כמזונות הכרחיים עבור הקטינים לפי הדין האישי. על סכום זה תתווסף קצבת הילדים ותשולם לידי התובעת.
2. לאור האמור ולאחר עיון בכל החומר המצוי בתיק, אני מורה כדלקמן:
   1. הנתבע ישלם לידי התובעת עבור מזונות הקטינים סך של 3,500 ש"ח לחודש, לרבות מדור ואחזקתו (מחצית הסכום לכל קטין).
   2. הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.
   3. הוצאות שאינן כלולות בהוצאות רפואיות חריגות או הוצאות חינוך, יישאו בהן הצדדים בחלקים שווים, ובלבד שישנה הסכמה לכל הוצאה.
   4. על התובעת לפעול בכדי לממש את זכותה לקבל הטבות ומענקים אם ישנם, עבור הקטינים. מחצית מהסכומים שיתקבלו יקוזזו מחלקו של הנתבע מההוצאות החינוכיות והרפואיות, לפי העניין.
   5. קצבת הילדים תשולם לידי התובעת ותתווסף לסכום המזונות.
   6. התשלומים ישולמו עד ה-10 לכל חודש עבור אותו חודש.
   7. לאור הוראות הדין המוסלמי בדבר תקופת החיוב כאשר מדובר בבנים אני קובעת, כי המזונות ישולמו עד הגיע כל קטין לגיל 18 שנים או עד לסיום כיתה י"ב, לפי המאוחר, תוך הנחה שממועד זה יהיה בידיהם להשתכר בשיעור הנדרש לקיומם.
   8. דמי המזונות ישולמו החל ממועד מתן פסק הדין. מזונות העבר יהיו בהתאם להחלטה למזונות זמניים, ולא ייערך קיזוז.

מזונות אישה

תמצית טענות התובעת

1. התובעת עותרת לפסיקת דמי מזונות אישה בסך של 10,000 ש"ח לחודש החל מיום פתיחת תיק י"ס 31333-03-20 ועד לגירושי הצדדים ביום 28.4.2021. התובעת אינה מורדת. עת יצאה מבית המגורים בו התגוררו הצדדים וילדיהם, היא התכוונה לשוב אליו בסיום היום כיום שגרתי, ואין מדובר בעזיבה מרצון חופשי. הבוררים לא הכריזו על התובעת כמורדת, ופסק הדין בבית הדין השרעי זיכה אותה במלוא המוהר הדחוי.
2. חובת הבעל בתשלום מזונות אשתו קיימת אף אם אשתו עובדת ומתפרנסת בכוחות עצמה. בענייננו, האישה אינה עובדת ואינה עשירה. על הנתבע לשמור על רמת החיים שהתובעת הורגלה אליה בבית הוריה ובמהלך חיי הנישואין.

תמצית טענות הנתבע

1. מדובר באישה מורדת לפי הדין האישי. התובעת יצאה מבית המגורים בו התגוררו הצדדים וילדיהם ולא חזרה אליו, ללא כל עילה שבדין. לפי הדין השרעי, אישה מורדת אינה זכאית למזונות אישה. אין רלוונטיות משפטית לנאמר על ידי הבוררים. נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח שאינה מורדת.
2. בתחילת חודש פברואר, 2020 התעורר ויכוח בין הצדדים אשר לאיסוף הילדים מבית הספר.

התובעת הודיעה לנתבע שאביה יאסוף את הילדים והיא והילדים ישנו אצל הוריה ב----, זאת מבלי לקבל את הסכמת הנתבע. לאחר מכן התובעת הפסיקה לענות לטלפונים של הנתבע והפסיקה להתכתב עמו, במקומה נכנס אביה, עו"ד ---- שהוא אף בא כוחה בהליך זה. הנתבע ניסה להתקשר לתובעת מאוחר יותר אך היא לא ענתה לו.

למחרת, ביום 4.2.2020, התובעת לא חזרה הביתה ונשארה אצל הוריה למרות התנגדות הנתבע.

ביום 5.2.2020 הנתבע שלח הודעה לתובעת שהוא רוצה לבוא ולקחת את הילדים אך היא לא ענתה לו. מאז אותו יום, התובעת ניתקה איתו כל קשר, ומנעה ממנו מלראות את הילדים או לדבר איתם.

1. בהתאם להצעת בית המשפט מיום 24.12.2020, העביר הנתבע לתובעת ביום 5.5.2021 את מלוא סכום המוהר הדחוי בסך של 250,000 ש"ח. מדובר בסכום מוהר שאינו שגרתי, הגבוה פי 5 מסכומי המוהר המקובלים בחברה הערבית בכלל וב-------ו---- בפרט, שכן הסכום המקובל עומד על סך של 50,000 ש"ח לכל היותר.

הכלל המשפטי - מזונות אישה בדין המוסלמי

1. סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כך: "2(א) אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". חובתו של בעל לזון את אשתו מוכרעת אך ורק על-פי הדין האישי.
2. בדין השרעי חב בעל במזונות אשתו מכוח שני מקורות: האחד, דיני השריעה הקלאסיים ובעיקר מהוראות הקוראן, והשני, חוק המשפחה המוסלמי (העות'מאני) משנת 1917. זכות האישה למזונות מבעלה מקורה מקשר הנישואין, נוסף על זכויות נוספות: ירושה ומוהר (תמ"ש (נצ') 38928-08-15 י.א נ' ו.א (21.6.2018)).
3. אישה זכאית למזונותיה בהתקיים התנאים הבאים: א. נישואין תקפים; ב. האישה מקיימת את חובת "אלאחתבאס" (הריתוק), דהיינו: חובת האישה להקדיש את עצמה לבעלה, כאשר קיומה של חובה זו מתאפשר אך ורק במגוריה עמו.

חריג לכלל האמור מאפשר פסיקת מזונות לאישה המוסלמית שאינה גרה עם בעלה אם היא מוכיחה, כי המניעה לקיום חובתה היא בעטיו של הבעל ומטעמים מוצדקים (תמ"ש (נצ') 2881/03 פלונית נ' פלוני (29.5.2006)). ישנה חובה הדדית נוספת (חובת אלתמכין) לעניין קיום יחסי אישות.

1. סעיף 101 לחוק המשפחה המוסלמי (העות'מאני) משנת 1917 (תמ"ש (טב') 2988-06-09 מ.ה נ' א.ה (18.8.2011)) קובע, כדלקמן:

"אשה שמרדה ועזבה את בית בעלה, או שמנעה את בעלה מלהכנס לביתה, לפני שדרשה להעבירה אל בית אחר, מפסידה את זכותה לדמי מזונות עבור תקופת מרדותה".

1. בפסיקה נקבע, כדלקמן (בש"א (קריות) 791/08 פלונית נ' פלוני (31.3.2008)):

"...האישה מאבדת זכותה במזונות אם מתברר שהיא "נאשז".

טענה זו מפורטת בסעיף 101 לחוק המשפחה העותומאני ובית המשפט שבפניו מועלית הטענה, חייב לבררה ואין צורך לקבל החלטה מבית הדין השרעי. אין הקבלה בין טענת מורדת או עין מורדת בדין העברי לטענת נאשז על פי הדין השרעי. אישה נחשבת לאישה "נאשז", אם היא לא מקיימת את חובת הריתוק או אינה מקיימת חובה אחרת על פי הדין השרעי כלפי בעלה, אם היא יוצאת מביתה ללא כל עילה שרעית או נוסעת לחו"ל ללא הסכמתו או שאינה מקדישה את עצמה למענו.

סעיף 101 לחוק המשפחה העותומאני הנוקט במונח "עזיבה ללא צידוק חוקי" אינו מפרש מונח זה ועל כן יש לפנות למקורות האסכולה החנפית כדי לברר את משמעות מונח זה ובין היתר אישה: לא יכולה להחשב כנאשז, מקום שיש לה עילה שרעית אם היא מוכיחה, כי המניעה לקיום חובתה היא בעטיו של הבעל ומטעמים מוצדקים או כאשר הבעל אינו מקיים את חובתו כלפי האישה בהמצאת מגום מגורים על פי ההלכה השרעית( מסקן שרעי) שבו היא תגור לבדה ואף אחד אחר לא יגור איתה או מקום מגורים או בשל אלימות הננקטת כלפיה ממנו או מבני משפחתו. זו רשימה חלקית ותמיד יש לבחון את הניסבות ולחזור אל מקורות האסכולה החנפית בכדי לברר את הסיבה שהביאה את האישה לכך שאינה מקיימת את חובת הריתוק..."

1. בהתקיים שני התנאים לפיהם זכאית אישה למזונות, אם האשה מגישה תביעה למזונותיה, נטל השכנוע להראות כי היא אינה זכאית למזונותיה הוא לפתחו של הבעל.

ברם, אם התביעה מוגשת כאשר האשה אינה מקיימת את חובת הריתוק והיא אינה בבית הבעל, מוטלים עליה נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות, להראות כי לא הפרה את חובת הציות או כי עזבה את הבית "מסיבה שרעית מוצדקת") תמ"ש (נצ') 34258-07-13 נ.נ. נ' ר.ח. (21.7.2014); תמ"ש (נצ') 38928-08-15 י.א נ' ו.א (21.6.2018)).

1. על הבעל החייב במזונות אשתו לספק לה: א. "סוכנא" (מדור); ב. "טעאם" (מזון); ג. "כסוא"(ביגוד); ד. "תטביב ועלאג'" (בריאות); ה. "אלח'דמה" (משרת). גובה המזונות של האשה ייקבעו לפי מצבם של בני הזוג.

בעל אמיד יחויב במזונות "יסאר" (מזונות שפע), בעל עני במזונות "אעסאר" (דלות או דוחק) או "כיפאיה" (מינימום), קרי, מזונות מנימליים לצרכים מינימליים והכרחיים בלבד, והחבות במזונות האחרונים היא בגדר חבות אבסולוטית.

מזונות אישה כוללים בתוכם, מדור, מזון, ביגוד ובריאות. חיוב בעל במזונות אשתו הוא אינו בתמורה לעבודתה בבית ואין האישה חייבת על פי הדין המוסלמי בעבודות בית או אחרות.

האישה יכולה לנהוג בכספיה כרצונה, ואין לבעל זכות בכספיה, לרבות שכר עבודתה, ואין שכר עבודתה פוטר את הבעל מחבותו במזונות אשה ((תמ"ש (נצ') 2881/03 פלונית נ' פלוני (29.5.2006); עמ"ש (נצ') 51883-06-20 מ.א נ' מ.א (22.11.2020)).

מן הכלל אל הפרט

1. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב התנאי השני בהתקיימו תהא האישה זכאית למזונותיה, והוא חובת הריתוק.

לטענת הנתבע, התובעת מורדת מאחר שעזבה את בית המגורים. התובעת טוענת כי הבוררים לא הכריזו עליה כמורדת, ופסק הדין בבית הדין השרעי זיכה אותה במלוא המוהר הדחוי.

1. נסיבות עזיבת בית המגורים - המחלוקת בין הצדדים ארעה ביום 3.2.2020.

לטענת התובעת, עת יצאה מבית המגורים בו התגוררו הצדדים וילדיהם בחודש 02/2020 יעדה היה ליום עבודתה (עמ' 20, ש' 34) והנתבע יצא ליום עבודתו (עמ' 21, ש' 12).

שני הצדדים מתארים ויכוח שארע ביניהם במהלך יום העבודה, כאשר התכתבו ב'ווטסאפ' לעניין איסוף הילדים.

לטענת התובעת, אביה התערב בניסיון לסייע לצדדים אך הנתבע אמר לו "תשאיר את בתך אצלך". התובעת העידה כי הנתבע כתב לאביה שהיא לא תשוב לבית המגורים (עמ' 21, ש' 21).

לטענתה, היא המתינה שהנתבע יאסוף אותם או יתקשר בכדי שישובו הביתה, אך לאחר שבוע של נתק הומצאו לידה שני כתבי בי דין שהוגשו לבית הדין השרעי - גירושין והסדרי שהות.

התובעת העידה כי בחלוף יומיים מיום הוויכוח, ביום 5.2.2020, היא שבה לבית המגורים על מנת ליטול חפצים, פתחה את המנעול עם מפתחותיה, והנתבע לא היה נוכח בבית באותה העת (עמ' 21, ש' 25). לדבריה, הנתבע החליף את המנעול מספר ימים לאחר הפרידה (עמ' 21, ש' 22).

לטענת הנתבע, במהלך ההתכתבות הודיעה לו התובעת ללא התראה מוקדמת וללא הסכמתו, שאביה יאסוף את הילדים והיא תלון עמם אצל הוריה ב----. לאחר מכן הפסיקה לענות לטלפונים שלו והפסיקה להתכתב אתו, ואביה החל להתכתב אתו.

הנתבע העיד כי לא היה סכסוך בין הצדדים קודם לאירוע מיום 3.2.2020 (עמ' 28, ש' 19), וכי שניהם יצאו לעבודה באותו היום (עמ' 28, ש' 21). הנתבע העיד כי לא אהב שהתובעת עירבה את אביה (עמ' 28, ש' 23, עמ' 31, ש' 8).

עוד העיד הנתבע, כי ההודעות של התובעת ואביה לא הותירו פתח לפתור את המחלוקת (עמ' 32, ש' 13). הנתבע אישר כי בחלוף מספר ימים הגיש תביעה לבית הדין השרעי (עמ' 32, ש' 15).

הנתבע נשאל איך התובעת תכננה את יציאתה מהבית, והשיב: "זה שהיא לא הביאה את התכשיטים הביתה וכשהיא חזרה אחרי יומיים היא לקחה שלוש מזוודות גדולות עם בגדים שלה ושל הילדים, אז אני מעריך שתכננה לעזוב את הבית" (עמ' 37, ש' 5).

קודם לכן העיד הנתבע כי התכשיטים היו מהיום הראשון אצל הוריה (עמ'37, ש' 1). ברם, לא ברור מעדותו אם ביום 3.2.2020 נטלה התובעת את התכשיטים מבית המגורים או לפני, ועל פניו ניתן להבין כי אלו מלכתחילה לא היו בבית המגורים אלא אצל הוריה, קודם למחלוקת.

ב"כ הנתבע ציין כי התביעה לבית הדין השרעי הוגשה ביום 10.2.2020 והומצאה לתובעת ביום 13.2.2020 (עמ' 37, ש' 10). לדברי הנתבע, כשהתובעת חזרה ביום 5.2.2020 לקחת מזוודות הוא לא הגיש עדיין את התביעה (עמ' 37, ש' 22).

התובעת תרגמה בעדותה את תשובתו של הנתבע לאביה בהתכתבות מיום 3.2.2022 (נ/1; (עמ' 22, ש' 8):

"...כאילו מקפח את הבת שלך, אם אתה מאמין לשטויות שהבת שלך אומרת, בכל ריב אני מציגה רק את הבעיה של הקניות, זה שטויות. הוא מתעכב בלילה כי הוא עובד. אין לי מילים איתה ואני לא צריך לשבת בבית כי כולם ישנים בחדר אחד והוא טוען שאין לו מקום. הוא שומר על הבית שלו. לא תטיף עליי מוסר איך לנהל את הבית שלי ובמידה והיא רואה שהחיים שלה גיהינום אז ויש דברים אחרים שתישאר אצלך"

1. כאמור, במועד הגשת התביעות לבית הדין השרעי על ידי הנתבע, התובעת לא שהתה בבית המגורים. במקרה זה, על התובעת מוטל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות, להראות כי לא הפרה את חובת הציות או כי עזבה את הבית "מסיבה שרעית מוצדקת".

אומנם, מקובלת עליי טענת התובעת כי כשיצאה בבוקר 3.2.2022 לא היה בכוונתה לעזוב את בית המגורים, אלא יצאה ליום עבודתה. אולם, אין חולק כי בעקבות הוויכוח שהתעורר בין הצדדים, התובעת לא שבה לבית המגורים.

לא התרשמתי מההתכתבות הנטענת, כי התובעת גורשה מביתה או כי היה צידוק להימנעותה מלשוב לביתה. התובעת העידה שהנתבע לא גירש אותה (עמ' 21, ש' 14), וכשנשאלה האם הייתה לה אפשרות להישאר בבית המגורים, השיבה: "גירש אותי בהודעות. אמר לאבא שלי שלא תחזור. גם לי יש כבוד". (עמ' 22, ש' 2).

אף אם היה צידוק לכך שלא שבה באותו היום בו התעוררה המחלוקת, התובעת לא הסבירה מדוע מספר ימים לאחר מכן עדיין לא שבה לביתה כשבידיה המפתחות, ואף חזרה לבית המגורים על מנת ליטול מזוודות ולהישאר מחוץ לבית ימים נוספים.

נוסף על כך, אביה של התובעת היה מעורב במחלוקת ואולם במסגרת ההליך שימש כבא כוחה ולא זומן לעדות, שייתכן כי היה בה כדי ללמד על הנסיבות. ההתכתבויות בינו לבין הנתבע הוגשו בשפה הערבית, ללא תרגום.

התובעת טענה לאירוע אלימות בשנת 2015 (נספח ח' לכתב התביעה) והבורר המכריע התייחס לטענות אלו בהחלטתו מיום 31.3.2021 (נספח ז3 לבקשה מיום 2.5.2021). לאור הזמן הרב שחלף בין האירוע הנטען לבין מועד העזיבה, וכן משלא הוגש כתב אישום בגין התלונה, אינני סבורה כי יש להתייחס לאירוע זה כסיבה לעזיבה (תלה"מ (נצ') 33105-06-20 א' ז' נ' מ' ס' (18.4.2021)).

עם זאת, בצד האמור, לקחתי בחשבון את העובדה שהנתבע בסמיכות זמנים ותוך שבוע ימים הגיש תביעות לבית הדין השרעי, זאת בהתבסס על ריב שגרתי, על פניו, בשאלת איסוף הילדים ממוסדות החינוך, וכי החליף את המנעול לאחר מספר ימים מיום המחלוקת. מדובר בהתנהלות שלכאורה היה בה כדי למנוע מהתובעת לשוב לבית המגורים לאחר חלוף זעם ובכך למעשה נחתם פרק החיים המשותף.

1. לעניין משמעות החלטת הבוררים ובית הדין השרעי, עו"ד מהא חאסקיה תרגמה חלקים מהחלטות כבוד הבוררים.

תרגום חלקים מהחלטת הבורר מר ----- שמונה מטעם הנתבע, כדלקמן (מוצג 1-1):

" (עמוד 5, סעיף 2, שורה 4)

הנני פוסק בזכאות האישה ל40% מהמוהר הנמצא בחוזה הנישואין בלבד והאשר להוריד, וזאת בשל התנהגותה כלפי בעלה, והחשוב מזה יציאתה הלא מוצדקת מבית הזוגיות בלי הוכחת מצב שמצדיק את יציאתה מהבית, ולא הראתה סיבה שרעית לכך, דבר אשר הוביל להתגלעות הסכסוך בין בני הזוג, ונחישותה לאי חזרתה לבית לגור עם בעלה, ואי הציות לו והנחישות הזו נהייתה ברורה כאשר חזרה לבית הזוגיות אחרי יציאתה בכמה ימים בלבד על מנת לקחת את חפציה וחפצי ילדיה והדרכונים, דבר אשר מוכיח את הנחישות הזו, חרף הידיעה כי היה ביכולתה לחזור לבית הזוגיות ולהתגורר עם בעלה, או שלא לנטוש אותו מעיקרא, שכן אולי תסתיים הבעיה עד לגבול זה.

(עמוד 5, סעיף 2, שורה 16)

זאת בנוסף לטענות הבעל נגדה. אם נניח אמת דברי שני הצדדים. חרף הידיעה כי טענות האישה העקרוניות כנגד בעלה הינה מתייחסת להתרחשויות שקרו בעבר בשנים שעברו ונגמרו שכן היא חזרה להתגורר אתו לאחר התערבות האנשים הטובים"

יצוין כי הנתבע צרף העתק החלטה של כבוד הבורר עו"ד ----- שהוגשה לבית הדין השרעי ביום 13.12.2020 בשפה הערבית, וכן תרגום שלא ברור על ידי מי נערך (נספח ד' לתצהיר הנתבע).

תרגום חלקים מהחלטת הבורר מר ----- שמונה מטעם התובעת, כדלקמן (מוצג 2-1):

"(עמוד 4, שורה 5)

אדוני השופט, עבדתי קשות עם האישה והתאמצתי וניסיתי למצוא שיטה ליישוב הסכסוך ביניהם ברם האישה התעקשה ופרצה בבכי ודיברה פעמים חוזרות אודות הסבל שלה והקרבותיה עם בעלה ודיברה בחזרה על הפצע העמוק שבלבה כתוצאה מהקשרים הרומנטיים של בעלה ובגידתו החוזרת, שכן היא אומרת הקרבתי רבות ואני חוששת להקריב ושיאכזב אותי עוד פעם, נתתי לו הזדמנות אחרי הזדמנות וסלחתי לו והבאתי ממנו ילד פעם נוספת ואני מפחדת לחזור אליו בגלל שלא ראיתי בו חרטה ושינוי רק תכסיסים, אנוכיות וניצול.

(עמוד 4 שורה 15)

והנני פוסק לאישה במלוא המוהר שלה ביחס להסכם הנישואין שלהם, הרי אני לא ראיתי שיש הצדקה שרעית שתגרום לי להפחית ממנו והמוהר הינו זכות יסוד ודי בחוזה".

1. התובעת צרפה תרגום על ידי עו"ד ---- של החלטת כבוד הבורר המכריע ------- מיום 6.2.2021 (נספח ו'3- 4 לבקשה מיום 2.5.2021). בהחלטה צוין כך:

"1. הבעל ------ ----- לא האשים את אשתו גב' ------ בביצוע עבירה מוכיחה קיום קשר מחשיד ולא הוכיח נגדה כי היא מורדת. לציין כי הוא העיר לכך ולא הביא הוכחה או ראיה כל שהיא דבר שיפגע ויחסיר מזכותה במוהר במידה ויוכח כמובן...";

1. התובעת צרפה תרגום על ידי עו"ד ---- של החלטת כבוד הבורר ----- מיום 31.3.2021 (נספח ז'3- 4 לבקשה מיום 2.5.2021). בהחלטה צוין כי בית הדין הטיל עליו לשמוע את האיש ולעמת אותו עם טענות האישה לפיהן הוא השתמש באלימות גופנית ומילולית נגדה. בהחלטה נקבע "כי לא התרחש בלב הבורר המכריע כל שיכנוע חדש בכדי לשנות את אחוז המוהר כי האישה הציגה מסמכים וראיות תומכת בטענותיה והבעל הכחיש את המסמכים האלה בהכחשה כוללנית".
2. התובעת צרפה את פסק הדין בשפה הערבית מיום 28.4.2021 בתיק מספר 2020/255 בבית הדין השרעי ב---- (נספח ה1- 3 מיום 2.5.2021), ותרגום של אביה ובא כוחה, עו"ד ---- לפרוטוקול הדיון מיום 28.4.2021 ופסק הדין (נספח ה'4 - 5). בתרגום הפרוטוקול צוין "הצדדים: בכפוף לזכות כל צד לטעון טענותיו בפני כל תביעה שתלויה בין הצדיים (כך במקור, יש"ש), הוסכם בין שני הצדדים למסקנות הבוררים בשני חלקיהם, הפירוד והמוהר...".

בתרגום פסק הדין צוין כי על פי הסכם בין שני הצדדים ודוחות הבוררים שפסקו לאישה את כלל המוהר הדחוי על פי חוזה הנישואין, פוסק בית הדין שעל האיש לשלם לאישה את כל המוהר הדחוי כקבוע בחוזה הנישואין בסך של 250,000 ש"ח.

1. סעיף 130 לחוק המשפחה המושלמי קובע, כדלקמן (מתוך בג"ץ 9347/99 חמזה נ' בית-הדין השרעי לערעורים בירושלים פ"ד נה(2) 592, 597):

"אם פרצו בין בני הזוג מריבות וחילוקי דעות, ופנה אחד מהם אל השופט, ימנה השופט שני בוררים ממשפחות הזוג ואם לא נמצאו בוררים מבני המשפחות, או שאינם בעלי התכונות הנדרשות, ימנה השופט בוררים מתאימים שלא מבני המשפחות. מושב-משפחה בהרכב כזה יקשיב לתלונות הצדדים וטענותיהם וישתדל במיטב יכולתו להביאם לידי התפייסות. אם אין זה אפשרי בעטיו של הבעל יפסקו על התרת קשר נישואיהם, ואם בעטיה של האשה יבטלו גם את זכותה על המוהר כולו או מקצתו. לא הסכימו הבוררים ביניהם, ימנה השופט בוררים מתאימים בהרכב אחר, או בורר שלישי שלא מבני המשפחות. החלטת אלה תהיה סופית ואינה ניתנת לערעור".

תפקיד הבוררים כפול:

"ראשית, עליהם לקבוע אם קיים סיכוי לשלום בית או שמא אין מנוס מפירוד בין בני-הזוג. אם ההחלטה היא שעל בני-הזוג להיפרד, על הבוררים לקבוע מי אשם בפירוד. אם האשם בבעל, האישה זכאית לכל המוהר המוסכם בין בני-הזוג, ואילו אם נקבע כי האשם באישה, הרי שיש לבטל את זכותה למוהר, אם לכולו ואם לחלקו"

1. בהתאם לפסיקה, בשונה מנושאי תפקידים שיפוטיים, בוררים לפי סעיף 130 האמור מתמנים לרוב ממשפחות הצדדים ולפי רצונם, ומכאן שאין מדובר בגורמים אובייקטיביים, והחלטת הבוררים בהתאם לסעיף 130 איננה סופית, אלא היא נתונה לשיקול דעתם של בתי הדין השרעיים (דנג"ץ 5019/13 בית הדין השרעי לערעורים בירושלים נ' פלונית, עמ' 4 (14.8.2013).
2. בענייננו, כל אחד מן הבוררים צידד בצד מטעמו מונה, הבורר המכריע ציין כי הנתבע לא הוכיח שהתובעת מורדת, והחלטת בית הדין השרעי ניתנה בהסכמת הצדדים. התובעת נשאלה היכן נפסק בבית הדין השרעי שהיא לא מורדת, והשיבה: "נכון, זה נפסק בבית הדין השרעי. אני זכאית לכל המוהר ואין סיבה מוצדקת כדי להנמיך מהמוהר הדחוי. כי אני לא מורדת" (עמ' 24, ש' 9), ובהמשך "...עברנו שלושה בוררים, וכולם נתנו לי, בדין השרעי אם אישה מורדת מפחיתים לה מהזכויות שלה..." (עמ' 24, ש' 16). אציין, כי מהחומר שבפניי עולה, כי לא הוגשה תביעה מטעם הנתבע לפיה התובעת מורדת (ראו תלה"מ (נצ') 41878-01-20 ע.ו נ' ג.מ.ו (19.2.2021)).
3. לא מצאתי בתרגום העתק פסק הדין השרעי התייחסות לשאלת האשם בגירושי הצדדים, ונראה כי שני בוררים מתוך השלושה התייחסו לכך שהתובעת אינה מורדת. כאמור, בהסכמת הצדדים הנתבע חויב במלוא המוהר הדחוי.

לאור האמור, בהסתמך על ההחלטות השיפוטיות שהוצגו ומשמעותן; לאחר שנתתי את דעתי למשמעות יציאתה של התובעת לעבודתה, מבלי שארזה דבר; ובשים לב לסמיכות הגשת התביעות לבית הדין השרעי לאירוע שהתרחש בין הצדדים אני סבורה, כי התובעת עמדה בנטל הנדרש להוכיח כי אינה מורדת.

1. לקחתי בחשבון את גובה המוהר הדחוי ששולם על ידי הנתבע לתובעת, וכן את העובדה שבין הצדדים לא התנהלו תביעות רכושיות, שהתובעת נאלצה לשכור דירה עת הנתבע המשיך להתגורר בבית המגורים ואת טענות התובעת לעניין התפתחותה האישית. לאור האמור, ולאחר שלקחתי בחשבון שמדובר בבעל אמיד, לאור הכנסותיו המצוינות בפרק מזונות הקטינים, אני מורה כי הנתבע יישא וישלם לתובעת דמי מזונות בסך של 1,500 ש"ח לחודש לתקופה שהחל מיום 3.2.2020 ועד ליום 28.4.2021, זאת ב-15 תשלומים שווים החל מחודש 09/2022.
2. לאחר שנתתי דעתי לתוצאת ההליך; לפער בין הסכומים שנתבעו לסכומים שנפסקו בפועל; את האופן בו נוהלו ההליכים והתארכותם נוכח התנהלות התובעת; ואת ההתנהלות סביב דיון ההוכחות - על אף קבלת התביעה באופן חלקי, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות ואני מורה, כי כל צד יישא בהוצאותיו.
3. אני מתירה את פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, י"ב אב תשפ"ב, 09 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.