טוען...

בפני

כבוד השופטת אספרנצה אלון

המערער

היועץ המשפטי לממשלה

ע"י ב"כ פרקליטות מחוז חיפה (פלילי)

נגד

המשיב

י'

ע"י ב"כ עוה"ד שרית גולן – סיוע משפטי

פסק דין

  1. לפניי ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שהתכנסה ביום 08.11.2022 בבית החולים לבריאות הנפש "שער מנשה" (להלן: "הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת"; "בית החולים הפסיכיאטרי" בהתאמה), בה הוחלט להתיר את יציאתו של המשיב לחופשות של עד 3 שעות פעם בחודש, בליווי, מר א', באזור בית החולים, על פי שיקול דעת המנהל (להלן: "ההחלטה"), וזאת מכוח סעיף 28א' לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק").

תמצית העובדות לענייננו:

  1. ביום 18.03.2020 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בנסיבות מחמירות ועבירת ניסיון לרצח לפי סעיפים 301א ו-305 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
  2. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 02.03.2020 המנוח ונפגעת העבירה ביקרו את המשיב ואשתו בביתם במסגרת היכרות חברית, לאחר כשעה וחצי המשיב יצא לגינה שם ישבו אותה עת אשת המשיב ונפגעת העבירה. המשיב נטל לבנה והטיח אותה בראשה של נפגעת העבירה עד שאיבדה הכרתה, שעה שהחזיקה את בתה התינוקת. אשת המשיב ניסתה לעצור את המשיב, להפריד בינו לבין המנוחה ואף נטלה את התינוקת מידיה. משהבחין המנוח בנעשה נחלץ לעזרת אשתו, אך המשיב החל להכותו באמצעות הלבנה בפלג גופו העליון ובראשו, המשיך להכותו גם לאחר שהתמוטט ועד שגרם למותו. המשיב חדל ממעשיו רק לאחר שהגיעו שכנים לשמע הזעקות. מעשיו של המשיב גרמו למותו של המנוח. נפגעת העבירה אושפזה בבית החולים עם חבלות ראש ודימומים במוח למשך עשרה ימים.
  3. ביום 10.06.2020 הורה בית המשפט המחוזי בלוד (תפ"ח 37517-03-20) על הפסקת ההליכים המשפטיים לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, ועל אשפוזו בצו לפי סעיף 15(א) לחוק, ובהתאם לחוות דעת הפסיכיאטר המחוזי לפיה המשיב אינו כשיר לעמוד לדין. צו האשפוז ניתן לתקופה המרבית בחוק, קרי למשך 25 שנים.
  4. מזה כשנתיים וחצי - מיום מתן צו האשפוז ועד היום - המשיב מאושפז בבית החולים הפסיכיאטרי. במהלך זמן זה התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת בעניינו של המשיב נוכח בקשתו לצאת לחופשות מספר פעמים. בשנה וארבעה חודשים האחרונים המשיב מאושפז במחלקה שיקומית.
  5. הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שהתכנסה ביום 08.11.2022- מושא הערעור- החליטה כי המשיב יצא לחופשות, בתנאים הבאים: "מתן חופשות באזור בית החולים בליווי בלבד, עד שלוש שעות בחודש, ובליווי א', ולפי שיקול דעת המנהל". על החלטה זו ניתן עיכוב ביצוע.

נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת:

  1. נימוקי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת בעניינו של המשיב, היו כדלקמן:

"מקובלת עלינו המלצת מנהלת המחלקה ליתן למטופל חופשה כמפורט לעיל, פעם בחודש. המטופל נמצא במחלקה שיקומית כשנה ושלושה חודשים, המסוכנות הנשקפת ממנו לעצמו ולאחרים היא ברמה נמוכה, הוא מועסק בתעסוקה מוגנת בקפה טוב, בתוככי בית החולים. הוא מתפקד ברמה טובה ויציבה, והדיווחים אודותיו חיוביים.

המטופל מביע תובנה למחלתו ולצורך בטיפול, כמו כן ניכרת אצלו מוטיבציה להמשיך הליך השיקום והתעסוקה המוגנת. מזה תקופה משמעותית הוא נמצא ברמיסיה. כבר בישיבה הקודמת ב-16.08.22 הונחה בפנינו המלצתה של מנהלת המחלקה לאשר למטופל חופשות קצרות. לא נעתרנו להמלצה שכן סברנו אז שהוא זקוק לטיפול פסיכולוגי בכל הקשור לגירושיו הצפויים. ברקע החלטתנו עמדה העובדה שנמסר לנו כי המטופל טרם סיפר למשפחתו על הגירושים הצפויים.

בינתיים טופל המטופל על ידי פסיכולוג קליני מתמחה. נערכו איתו 46 פגישות שבועיות, ונושא גירושיו עובד במהלך הטיפול. הטיפול טרם הסתיים. כמו כן נמסר לנו כי הובא לידיעת משפחתו דבר גירושיו הצפויים. בנסיבות דלעיל נראה לנו כי הפעם ניתן להעניק למטופל חופשות קצרות כמפורט בהחלטתנו."

טענות היועמ"ש:

  1. ועדה קודמת שהתכנסה בעניינו של המשיב בדיון שנערך בחודש נובמבר 2020, העריכה את רמת מסוכנתו של המשיב, לעצמו ולאחרים, כבינונית. בהמשך העריכו וועדות פסיכיאטריות נוספות את רמת מסוכנתו כנמוכה. המשיב הועבר למחלקה השיקומית רק בחודש אוגוסט 2021. מאז ועד עתה חלפו אך שנה וארבעה חודשים, פרק זמן קצר ביותר ביחס לתחלואה נפשית כה קשה שהביאה את המשיב לפרץ אלימות כה קיצוני וקטלני.
  2. המשיב עובר תהליך גירושין מאשתו, ומשמעות הדבר הוא כי המשיב עובר תהליך רגשי שיש בו כדי לטלטל את נפשו. שגתה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שלא נתנה משקל מתאים לעובדה זו. עוד נכתב כי רק לאחר קיום פגישות בין המשיב לאשתו ובירור כל הפרטים בנוגע לפרידה, ניתן יהיה לדון בחופשות. בהערכת הסיכון שנערכה למשיב בחודש אפריל 2022 נכתב בין היתר כי לא ניתן להעריך את הסיכון מבלי להבין ולראות את משמעותו והשלכותיו.
  3. לטענת היועץ המשפטי לממשלה, החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 28(ג) לחוק. בעת קבלת ההחלטה טרם חל שינוי יסודי ובסיסי לאורך זמן במצבו הנפשי של המשיב, אשר יהיה בו כדי לשלול ברמת וודאות גבוהה את מסוכנותו לשלם הציבור, בהתאם למבחני החוק והפסיקה. משכך, החלטה המאפשרת למשיב לצאת מבית החולים כעת, מהווה נטילת סיכון לא ראוי ולא מוצדק, סיכון שאין כל הצדקה להעמיד בו את הציבור ואת המשיב עצמו.
  4. פרק הזמן שעבר בעניינו של המשיב אינו עונה על דרישות החוק למתן חופשות מבית החולים. פרק זמן המאפשר קביעה מבוססת כי חל שינוי יסודי, בסיסי ורציף, לאורך זמן, נמדד בדרך כלל על משך תקופה של שנים, ולא משך זמן של כשנתיים בלבד. הוועדה לא קבעה כי השתכנעה ברמת וודאות גבוהה שניתן לשלול את מסוכנתו של המשיב לשלום הציבור, לאנשים מסוימים או לעצמו, על כן אין הצדקה לאפשר למשיב לצאת לחופשות, כאשר הנזק הפוטנציאלי מאותה החלטה משמעותי ביותר.
  5. החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת לוקה באי סבירות קיצונית.
  6. היועמ"ש תמך טענותיו תוך הפניית בית המשפט לע"ו 59595-02-16 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 07.04.2016).

עמדת נפגעי העבירה:

  1. ביום 13.11.2022 התקבלה בכתב עמדת נפגעי העבירה, אשר תמציתה הינה כי הם מתנגדים ומתקשים לקבל את החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת, המאפשרת למשיב לצאת לחופשה. במכתבם ציינו כי אין הם יכולים לדמיין את יציאתו של המשיב לחופשות לאחר שקטל במו ידיו את אביהם וניסה לקטול את אימם, וכי נדרש להם עוד זמן להתאושש מאירוע טראומתי וכה קשה שעברו.
  2. עוד כתבו כי במידה ותאושר החופשה, הרי שהם מבקשים לדעת מראש את התאריכים בהם יצא המשיב מבית החולים הפסיכיאטרי, כי לא יינתן לו ליצור קשר או להתקרב עם האם ושאר בני המשפחה, וכי החופשה תיעשה במרחק רב ממקום המגורים של האם ובני המשפחה.

עמדת ב"כ המשיב:

  1. יש לדחות את הערעור שכן החלטת הוועדה המיוחדת היא החלטה הגיונית וסבירה העומדת בתנאי החוק. המשיב נמצא במצב יציב לאורך זמן ממושך ללא כל תסמינים פסיכוטיים וללא ביטוי של המחלה; המשיב נמצא למעלה משנה במחלקה שיקומית ואף החל לעבוד ב"קפה טוב" ששם יש לו גישה לסכינים. המחוקק קבע כי על הוועדה לבחון את מצבו של המטופל ולא נקבע תנאי סף שרירותי של משך הזמן – כמות מול איכות.

  1. אין בסיס לטענות היועמ"ש כי קיימת סתירה בדברי המשיב בשתי הוועדות המיוחדות שהתקיימו בעניינו, לעניין גירושיו, אלא מדובר בנימוקים משלימים ומפורטים. זאת ועוד, אשתו תומכת בבקשתו לחופשות.

דיון והכרעה:

  1. סעיף החוק הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 28ג(ג), המובא כהאי לישנא כדלקמן:

"ועדה מיוחדת תאשר לחולה חופשה לפי סעיף זה, רק אם סברה כי חל שינוי יסודי, בסיסי ורציף, לאורך זמן, במצבו הנפשי של החולה, וכי יש בו - בשים לב לתנאי השחרור והפיקוח - כדי לשלול ברמת ודאות גבוהה את מסוכנותו של הנאשם לשלום הציבור, לאנשים מסוימים או לעצמו."

  1. יישומו של העיקרון הכללי המחמיר בדבר מתן חופשה למי שביצע מעשה רצח מחמת מחלת הנפש, מצריך כי ממועד תחילת האשפוז ועד לתחילת מתן החופשות יחלוף זמן ארוך, משמעותי, שאינו נמדד רק בחודשים וצריך להימדד בדרך כלל בשנים, בו היציבות והמסוכנות הנמוכה נשמרים, במהלכו יחול בחולה "שינוי יסודי ובסיסי" אשר ישלול ברמת וודאות גבוהה את מסוכנותו לשלום הציבור. שחרורו של חולה שכזה לחופשות קודם לכן פוגע באמון הציבור במערכת המשפט ובשלטון החוק מחד, ומסכן את שלומו של הציבור יתר על המידה, מאידך (עיינו ע"ו (מחוזי ירושלים) 45285-02-13 נ.א. נ' מדינת ישראל הוועדה הפסיכיאטרית של מחוז ירושלים (נבו 16.03.2013)‏‏, ע"ו (מחוזי חיפה) 36193-12-10 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (נבו 09.01.2011).
  2. אין חולק כי מעשיו של המשיב, בגינם הוגש כנגדו כתב אישום, איומים הם ומצמררים. אלא שבעת ביצועם היה המשיב שרוי במצב פסיכוטי חריף עם פגיעה בבוחן המציאות ובשיפוט, לא היה מסוגל, באותה העת, להבדיל בין טוב לרע, בין מותר לאסור ביחס למעשיו, ולכן קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב אינו אחראי להם.
  3. לאחר ששמעתי ובחנתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, ולאחר ששבתי ועיינתי בכל המסמכים שהוצגו לפניי, סבורני כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית אינה חורגת ממתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. ועתה אפנה לנימוקיי וטעמי הכרעתי.
  4. על מנת לשקול אם ניתן להעניק לחולה חופשה, נדרש כי תתגבש בפני הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת תמונה כוללת ומקיפה לגבי החולה, לרבות עברו ורקעו, טיב מחלתו, הפרשה עצמה שבגינה הוא אושפז, מהלך הדברים בתקופת האשפוז, אורך התקופה, מצבו הנוכחי של החולה, התנאים התומכים, או אלה השליליים, בהם הוא ימצא או אליהם הוא ייחשף, במהלך החופשה, ועוד. התמונה הכוללת תאפשר לוועדה להעריך כראוי את המסוכנות שבחולה, מחמת השפעת המחלה על תובנתו והתנהגותו, שכן רק אם המסוכנות פחתה למידה נסבלת ויציבה דיה, ניתן לאשר את היציאה לחופשה, מבלי להעמיד את הציבור, או מי מבין הציבור, בסכנה שאין זה ראוי, להעמיד לפתחו (עיינו ע"ו 59595-02-16 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 07.04.2022).
  5. באשר לטענת היועמ"ש כי הזמן שחלף מאז תחילת אשפוזו של המשיב הינו קצר מדי, ובעניינו כשנתיים וחצי, יש לזכור כי המחוקק לא קצב באופן קטגורי תקופת זמן מינימלית אשר נדרש כי תחלוף, מאז תחילת אשפוזו של חולה שרצח, עד למועד הראשון בו תותר לו חופשה ראשונה. גישה כזאת מתיישבת עם שיקולי ענישה וגמול שאין לה מקום, שעה שאנו דנים באשפוז פלילי מכוח החוק, המיוסד על שיקולי טיפול בחולה מחד והגנה על הציבור מאידך. כפוף לאותה הגנה, היחס אל החולה, גם במסלול הפלילי, חייב להיות כזה שאינו פוגע בחירותו מעבר לנדרש, תוך דאגה לשיקומו והבאתו להחלמה ולשילוב מחדש, בבוא העת, בחברה (עיינו ע"ו 15582-03-16 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (מיום 29.03.2016). משכך נקבע, יש לבצע הפרדה מחשבתית ברורה בין מעשיו הנוראיים שביצע המשיב לבין סבירות החלטת הוועדה הפסיכיאטרית לאישור חופשותיו. לצורך ההבהרה אציין כי לצורך הבחינה האם חל שינוי יסודי בסיסי ורציף לאורך זמן במצבו הנפשי של החולה, ברור הוא כי יש לשקול את מימד הזמן שחלף מיום האשפוז, משך זמן הטיפול וכיו"ב.
  6. בעניינו של המשיב התכנסו עד כה, ולפי המסמכים שהוצגו בפניי, כ-7 וועדות פסיכיאטריות מיוחדות אשר דנו בבקשותיו לחופשות (הוועדות התכנסו בתאריכים: 11.05.2021, 28.07.2021, 09.11.2021, 08.03.2022, 10.05.2022, 16.08.2022, 08.11.2022). בכל ההתכנסויות האמורות נקבע כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב כלפי עצמו וכלפי אחרים - הינה נמוכה.
  7. אציין כי בפניי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת עמד לנגדה טופס ההפניה שנכתב על ידי מנהלת המחלקה השיקומית, מיום 23.10.2022, אשר כתבה את הדברים הבאים, כדלקמן:

"במחלקה: המטופל מאושפז במחלקה שיקומית מזה כשנה ושלושה חודשים, במהלך אשפוזו חלה התייצבות במצבו הנפשי וחלה ירידה ברמת המסוכנות, בנוסף לכך חלה עלייה ברמת תפקודו. מצבו הנפשי נשמר יציב, ללא התנהגות חריגה ומשתף פעולה באופן מלא בתכנית הטיפול. מקבל טיפול פסיכולוגי פרטני ומשתתף בשיחות, הדרכות וקבוצות השונות במחלקה. יוצר קשרים חבריים עם כלל מטופלי המחלקה. מקבל ביקורי אשתו ושלושת ילדיו, בעיקר בסופי שבוע, מגלה קשר חם ותומך באשתו וילדיו. לפני מספר חודשים העלה נושא הליך פרידה (גירושין) אך טרם החלו בהליך. נמסר לבני הזוג על חשיבות המשך טיפול במרכז המשפחות במוסדנו, חזותי או מקוון אך אשתו מסרה שאין עניין בכך היות והקשר הטוב ביניהם בנושא הורות. אביו מגיע לבקרו לעיתים רחוקות אך נמצא בקשר טלפוני עם בני משפחתו. לפני כשלושה חודשים המטופל החל בהכשרה בתעסוקה מוגנת בקפה טוב במוסדנו. באישור וועדת סל שיקום ופסיכיאטר מחוזי. מתפקד ברמה טובה ויציבה. מתקבלים דיווחים טובים אודותיו."

  1. בטופס ההפניה האמור נכתב על ידי מנהלת המחלקה השיקומית כי לדעתה - אין מסוכנות עצמית או לאחרים מצדו של המשיב, לא קיים יעד אלימות אפשרי וכי בני משפחת המשיב תומכים בתכנית הטיפול והמלצות המחלקה.
  2. באשר להערכת המסוכנות שנערכה למשיב, נושאת תאריך 16.04.2022, נכתב כדלקמן:

"בשאלת הסיכון לאלימות והיציאה לחופשות, התנהגותו האלימה של שמשון בעבירות בגינן אושפז בוצעה על רקע מצב פסיכוטי שהתאפיין במחשבות שווא מסוג רדיפה וכן בהשפעת קולות פוקדים. יש לציין כי מדובר בעבירות חמורות - רצח ונסיון רצח - שבוצעו רק לפני כשנתיים. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי היציאה לחופשות מהווה שלב חשוב בהליך השיקומי וכי מצבו של שמשון באשפוז יציב מזה תקופה ממושכת - ללא תסמינים פסיכוטיים או אפקטיביים מג'וריים וללא ארועים חריגים. בנוסף, לא מדובר באישיות אנטי סוציאלית, ככל הידוע ללא התנהגות אלימה טרם ביצוע העבירה וככל הידוע ללא רקע בולט של שימוש בסמים. הוא מגלה תובנה למחלתו ולצורך בטיפול, משתף פעולה בתכנית הטיפול וללא ארועים חריגים [...].

[...] בכל אופן, מכל הסיבות שצוינו, מומלץ לא להוציא לחופשות לפני שמבהירים את פני הדברים ומצמצמים את אי הודאות בנוגע לפרידה, וכן מומלץ לא להוציא לחופשת בזמן שמתרחשים שינויים - בתוך תהליך הפרידה [...].

  1. בענייננו, אין חולק כי בכל הוועדות הפסיכיאטריות המיוחדות הקודמות הוערכה מסוכנותו של המשיב כנמוכה. באת כוחו של המשיב ציינה כי כבר בוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שהתכנסה ביום 28.07.2020, כאשר ביקש המשיב לצאת ללוויית אמו שנפטרה, ציין מנהל המחלקה דאז כי הוא תומך ביציאתו של המשיב להלוויית אימו, שכן מצבו הנפשי התייצב מהר מאוד בשל התאמת הטיפול התרופתי למצבו, אליו הוא הגיב באופן חיובי, כי לא נשקפת ממנו כל מסוכנות, על כן הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת דאז אישרה לו את היציאה המדוברת. מבדיקת הדברים, נלמד כי כבר אז מסוכנתו של המערער לא היוותה עילה למניעת יציאה ו/או חופשות, כדלקמן:

"נימוקים: [...] הונחה בפנינו המלצת מנהל המחלקה, ד"ר פרקש, לאשר למטופל להשתתף בהלוויה, לדעתו אין נשקפת סכנה מהמטופל. המטופל הגיע לבית החולים "שער מנשה", לאחר אשפוז במב"נ, במצב פוסט-פסיכוטי. הטיפול שהוענק לו במב"נ היטיב כאמור את מצבו ואין לו כיום תכנים פסיכוטיים פעילים. התנהגותו תקינה, הוא אינו אלים ואינו אובדני. הוא אף עוסק בריפוי בעיסוק. לדעת ד"ר פרקש המצב הפסיכוטי בעת ביצוע מעשיו של המטופל, היה חולף למרות ההשלכות הקטלניות. מנהל המחלקה הסביר לנו כי הוא בדק היום את המטופל באופן מיוחד והגיע כאמור למסקנה שאין נשקפת ממנו סכנה בהשתתפותו ובנסיעתו להלוויה. במהלך הדיון בוועדה ערכנו למטופל בדיקה מעמיקה ומסקנת הוועדה זהה למסקנתו של ד"ר פרקש."

[ההדגשות אינן במקור - א.א]

  1. מכאן ניתן ללמוד, כי התנאי הקבוע בסעיף 28(ג) לחוק באשר לאישור חופשה רק אם סברה הוועדה כי חל בחולה "שינוי יסודי, בסיסי ורציף, לאורך זמן", התקיים בעניינו של המשיב.
  2. לא מצאתי כי טענת היועמ"ש לפיה מכלול הנתונים הרלוונטיים בעניינו של המערער לעניין המסוכנות לא נשקלו. היועמ"ש לא הצליח להפנות את בית המשפט ולו לאירוע אחד שהיה בו כדי להעיד על רמת מסוכנות שונה מזו שנקבעה ביחס למשיב. היועמ"ש לא הפנה לאירוע חריג / נקודתי, כזה או אחר, הבא לידי ביטוי במסמכי הסיכום היומיים (קרדקס) של המשיב בבית החולים הפסיכיאטרי, ואשר יכול היה לתמוך בטענותיו. חזקה כי אילו נמצא תימוכין שכזה, היה היועץ המשפטי לממשלה מפנה את בית המשפט לאותו אירוע.
  3. באשר לטענת היועמ"ש כי שגתה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שלא נתנה משקל מתאים לעובדת תהליך הגירושין אותו עובר המשיב, שיש בו כדי לטלטל את נפשו וכי בהערכת הסיכון שנערכה למשיב בחודש אפריל 2022 נכתב כי לא ניתן להעריך את הסיכון מבלי להבין ולראות את משמעותו והשלכותיו, לא מצאתי שיש ממש בטענה זו. החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת התקבלה לאחר שניתנה הערכת המסוכנות, ובנימוקיה כללה התייחסות מפורשת לנושא הגירושין ולעיבוד הרגשי שעובר המשיב. נלמד מנימוקי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת כי המשיב נפגש עם פסיכולוג קליני מתמחה עמו נערכו 46 פגישות שבועיות וכי "נושא גירושיו עובד במהלך הטיפול" [ציטוט]. בנוסף, המשיב השמיע דבריו בפניו, כי: "הקשר ביני לבין אשתי הוא מצוין, אנחנו מדברים כמעט כל יום, כל שבועיים היא מגיעה לבקר עם הילדים." דברים אלה תואמים את הערכת מנהלת המחלקה השיקומית, כי לא קיים יעד אלימות אפשרי מצד המשיב.
  4. קראתי את פסק הדין אליו הפנתה אותי ב"כ היועמ"ש (ע"ו 59595-02-16 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 07.04.2016), אומר כי הנסיבות העובדתיות במקרה האמור אינן דומות למקרה שבפניי מבחינת הנתונים העובדתיים. הערכת המסוכנות בפסק הדין של אותו פלוני הייתה בעלת מרכיבים תנודתיים (נמוכה - בינונית – גבוהה), ההערכה הקרימינולוגית סברה כי רמת המסוכנות מצדו של אותו פלוני תעלה באם יצא לחופשות (בשל משפט המתנהל מול אחיו שהיה קורבן לניסיון רצח), היו רשמים להחמרה פסיכוטית מצדו של אותו פלוני, לא הייתה עדות לדברי חרטה מצדו, היה ללא מעורבות רגשית, נקבע כי שיפוטו עודנו פגום, ללא תובנה למצבו וכיו"ב. אין המקרה האמור יכול להוות אבן בוחן למקרה שלפניי.
  5. האם חל במשיב אותו שינוי יסודי ובסיסי, יציב ולאורך זמן, שיש בו כדי לשכנע במידה הקרובה לוודאות, שלא תארע תקלה במהלך החופשה שהעניקה לו הוועדה? הוועדה השיבה על כך בחיוב. החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת נתמכה גם על דעתה של מנהלת המחלקה השיקומית וכן על נתונים נוספים שעמדו בפני הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטתה המקצועית.
  6. טרם חתימה, מצאתי לציין כי עמדת נפגעי העבירה מקבלת מענה בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת, שכן הוחלט שהחופשות יתבצעו באזור בית החולים, דהיינו המשיב לא יתקרב ולא יהיה בקרבת נפגעי העבירה. על מנת שהדברים יהיו ברורים באופן חד משמעי, יש להבהיר למשיב כי נאסר עליו ליצור קשר או להתקרב לנפגעי העבירה בעת יציאותיו לחופשות השעתיות.
  7. סוף דבר :
  • דין הערעור להידחות.
  • הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת בחנה באופן עקבי וזהיר את בקשת המשיב לצאת לחופשות, וזאת לאחר מספר התכנסויות לא מבוטל, לאחר שמשך תקופה ארוכה נקבע כי המסוכנות הקיימת מצדו של המשיב כלפי עצמו וכלפי אחרים הינה ברמה נמוכה, לאחר קבלת דעתה של מנהלת המחלקה השיקומית, לאחר קבלת דוח הערכת מסוכנות ולאחר שקיבלה נתונים לגבי עיבוד הליך הגירושין שהוא עובר.
  • ההחלטה לעניין החופשות ניתנה במסורה, באופן מדוד, מבוקר, לזמן מוגבל, באופן התחום במקום ובמגבלת זמן, לרבות ליווי איש צוות בית החולים.
  • יובהר כי המשיב לא יצור קשר או יתקרב לנפגעי העבירה בעת יציאותיו לחופשות השעתיות.
  • צו עיכוב הביצוע שניתן, יפקע בעוד 7 ימים מהיום.
  1. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
  2. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולבית החולים ותסגור התיק.

ניתן היום, ג' טבת תשפ"ג, 27 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.