בימ"ש לענייני משפחה אשדוד, השופטת עפרה גיא: פס"ד בתביעה לקביעת היקף עיזבון המנוח ולחלוקתו עפ"י דין צו הירושה (תמ"ש 26264-07-18)

בעניין עזבון המנוח: מר ש'

להלן: 'המנוח'.

בפני תובענה שכותרתה: 'תביעה לקביעת היקף עיזבון המנוח ולחלוקתו עפ"י דין (צו הירושה)'.

התובעת היא הידועה בציבור של המנוח ובת-זוגו ערב פטירתו.

הנתבעים הם ילדי המנוח, אשר נולדו לו ממערכת נישואין שקדמה להיכרותו את התובעת.

רקע ועובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

1. התובעת והמנוח הכירו בשנת 2008 וחיו יחדיו כידועים בציבור.

בעת היכרותם, היו השניים אלמנים, הורים לילדים פרי נישואיהם טרם היכרותם.

לתובעת ולמנוח לא נולדו ילדים משותפים.

2. ביום 25.08.11 חתמו התובעת והמנוח על הסכם ממון אשר אושר בפני נוטריון.

להלן: 'הסכם הממון'.

בסעיף 6 להסכם הממון הסכימו הצדדים על הפרדה רכושית ביניהם ביחס לנכסים שהיו להם ערב החתימה על הסכם הממון.

בסעיף 9 להסכם הממון נקבע כי במקרה של סיום הקשר מחמת פטירתו של המנוח, תהא התובעת זכאית, עקב קשרי האישות בין השניים, לקבל סכום של 50% משווי תיק המניות של המנוח ובסכום שלא יפחת מסך של 125,000 ₪.

3. בסעיף 11 להסכם הממון, נקבע כי במקרה של פקיעת הקשר בין הצדדים עקב מותו של מי מהם, יעבור הרכוש שבבעלותו, בשלמותו, ליורשיו בלבד, בין עפ"י דין ובין עפ"י צוואה קיימת או עתידית. עוד הוסיפו הצדדים כי במקרה של פקיעת הקשר עקב פטירתו של המנוח תהיה זכאית התובעת להתגורר בדירה שבבעלות המנוח עד שנה לאחר הפטירה וכן למחצית משווי מכוניתו של המנוח כפי ערכה במועד פטירתו.

המנוח מכר את הדירה שהיתה בבעלותו עוד בחייו, ביום 14.10.14, תמורת הסך של 1,330,000 ₪.

4. המנוח נאסף אל בית אבותיו ביום 13.03.16.

5. כחודש ימים לאחר פטירת המנוח, ביום 12.04.16, חתמו הצדדים על הסכם המסדיר את חלוקת עיזבון המנוח ביניהם.

להלן: 'ההסכם לחלוקת עיזבון'.

6. למחרת היום, ביום 13.04.16 הגישה התובעת בקשה לצו ירושה אחר המנוחה.

הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה למתן צו ירושה ביום 26.06.16.

בהחלטה מיום 03.07.16 דחה הרשם לענייני ירושה את התנגדות הנתבעים על הסף.

צו ירושה בעניין עיזבון המנוח ניתן ביום 16.01.17.

על פי צו הירושה שמות יורשי המנוח הם הצדדים, כאשר חלקה היחסי של התובעת בעיזבון נקבע בשיעור 1/2 מהעיזבון ואילו חלקו של כ"א מהנתבעים נקבע בשיעור 1/6 מהעיזבון.

7. ביום 14.07.16 ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע פסק דין שקיבל את תביעת התובעת נגד חברת 'מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ', במסגרתה עתרה התובעת למתן פסק דין המצהיר כי היא הידועה בציבור של המנוח וכפועל יוצא זכאית לקצבת שארים עקב פטירתו.

ההליך הקשור הנדרש לעניינו

8. א. ביום 02.08.16 הגישו הנתבעים בקשה למתן צו לחלוקת עזבון במסגרת ת"ע 3159-08-16.

להלן: הבקשה למתן צו לחלוקת עזבון'.

ב. הבקשה למתן צו לחלוקת עזבון הוגשה לצורך קבלת אישור של בית המשפט להסכם לחלוקת עזבון עליו חתמו הצדדים ובהתאם לקבוע בסעיף 110(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

ג. התובעת לא הגישה תגובה לבקשה למתן צו לחלוקת עזבון, חרף החלטות מיום 17.08.16; מיום 13.09.16; מיום 27.11.16 ומיום 22.12.16.

ד. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, בתגובתה מיום 17.01.17, הודיעה כי הואיל וביום 16.01.17 ניתן צו ירושה בעניין עזבון המנוח, הרי שאין בכוונתה להתערב בהליכים הנוגעים לבקשה לאישור הסכם חלוקת עזבון בין היורשים.

לאור עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, ההסכם לחלוקת עזבון אושר בהחלטה מיום 18.01.17 וצו לחלוקת עזבון נחתם אף הוא באותו המועד.

להלן: 'הצו לחלוקת עזבון'.

ה. ביום 09.04.17 הגישו הנתבעים בקשה למתן פסיקתה בהתאם לצו לחלוקת עזבון.

בבקשתם ציינו הנתבעים כי הבנק מערים עליהם קשיים ביישום הוראת ההסכם לחלוקת עזבון המתייחסת להעברת חלקה של התובעת בתיק המניות אשר התנהל ע"ש המנוח.

ו. התובעת התנגדה לבקשת התובעים במסגרת תשובה שהגישה ביום 18.05.17 וטענה כי יש לדחות את הבקשה.

בתגובתה טענה התובעת כי הפסיקתה מבוססת על הצו לחלוקת העיזבון 'שניתן כדין בתאריך 18/1/17 על סמך הסכם בין המבקשים למשיבה 1 והוא חוזר עליו מילה במילה' – ראו סעיף 2 לתגובה.

במסגרת תשובתה כאמור טענה התובעת כי צודק הבנק בעמדתו שכן קיימת מחלוקת בין הצדדים וכי: 'המחלוקת היא לא על עצם פסה"ד (וההסכם) אלא על פרשנות הביטוי "שווי תיק המניות" שבפסק הדין . . . '- ראו, סעיף 6 לתשובת התובעת כאמור.

ז. התובעת טענה כי טועים הנתבעים כאשר הם מחלצים אך ורק את סכום המניות בארץ ובחו"ל כמניות בלעדיות, שכן קרנות הנאמנות ותעודות סל, המופקדות אף הן בחשבון הבנק של המנוח, הן מניות לכל דבר ועניין ולפיכך, היא זכאית לקבל את חלקה בהן, שכן זו היתה כוונת הצדדים.

ח. בדיון אשר התקיים ביום 30.10.17, במסגרת הבקשה למתן צו לחלוקת עזבון, טענו התובעים כי העובדה שהמנוח בחר להפקיד את סך 800,000 ₪ בקרנות נאמנות, מעידה על כך שכספים אלה יועדו לנתבעים 1 ו-2 וכי פרשנות המושג 'מניות' שונה מזו של 'קרנות נאמנות' – עמ' 2 שורות 1-6.

ט. מנגד, טענה התובעת בדיון הנ"ל כי יש לברר את מקור הכספים המופקדים בחשבון הבנק של המנוח וכי יש לברר את פרשנות המילים 'שווי תיק המניות'.

עוד טענה התובעת בדיון הנ"ל, באמצעות באת כוחה, כי: 'החתימה על ההסכם נעשתה מרצון טוב' – עמ' 2 שורה 33.

י. בדיון הנ"ל הוסכם על הצדדים: '. . . .שכוונת הצדדים בהסכם חלוקת העיזבון משקפת את האמור בהסכם הממון ובפרט סעיף 9' ­– עמ' 3 שורה 3.

בדיון הנ"ל העידה התובעת: 'הוא אמר לי הדירה שלך, שלך והדירה שלי, שלי . . . הדירה נמכרה, הוא אמר לי טוב שמכרתי המצב שלי קשה, אני אחלק להם, לכל אחד הוא נתן 400,000 ₪ שיעשו מה שהם רוצים. הם קיבלו את הכסף. הוא שלח להם לבנק שלהם, הם לא קיבלו ביד. כשהוא מכר את הדירה הוא נתן להם במקום, הוא לא היה צריך את הכסף. את הכסף של הדירה הוא הכניס לחשבון שלו . . . ' – עמ' 3 שורות 30-33 ועמ' 4 שורה 1.

יא. בהחלטה שניתנה בדיון הנ"ל ניתן צו לגילוי מסמכים לכלל הבנקים ובפרט לבנק לאומי 758 חשבון מס' 330-004043/53 בערד לתקופה מיום 01.08.11 ועד בכלל.

עוד ניתן צו המורה לעו"ד ב להמציא לתיק העתק הסכם מכר הדירה ברחוב הכלנית 35 בערד.

פסיקתאות בהתאם להחלטה הנ"ל נחתמו ביום 14.11.17.

יב. בהחלטה שניתנה בדיון הנ"ל הערתי כי הצדדים אינם חלוקים על כך שהמנוח הבטיח לכל אחד מילדיו סך של 400,000 ₪ מהתמורה שהתקבלה ממכירת דירת המנוח וכי אין מחלוקת כי נתבעת 3 קיבלה את חלקה.

יג. בהמשך ההחלטה שניתנה בדיון הנ"ל, התבקשו הצדדים להגיש 7 ימים קודם הדיון הנוסף שנקבע בהליך הנ"ל, התייחסות לטענות הנתבעים לפיהן לא הועברו לידי נתבעים 1 ו-2 הסך של 400,000 ₪ מתמורת המכירה לכל אחד מהם, כפי שהוסכם עמם ועם המנוח ומנגד לטענת המשיבה לפיה סכום זה הועבר לכ"א מהנתבעים.

יד. הנתבעים פעלו בהתאם להחלטה הנ"ל במסגרת הודעה שהוגשה מטעמם ביום 16.01.18, אליה צרפו דפי חשבון בנק של המנוח המעידים על הפקדת מלוא תמורת עסקת מכר הדירה לחשבון הבנק של המנוח וכן על משיכה בגובה של 400,000 ₪, שהועברה לטענתם לידי נתבעת 3 ועבור חלקה בתמורת המכר וכי יתרת הכספים הושקעה ע"י המנוח בקרנות נאמנות בחשבון הבנק שהתנהל על שמו.

טו. התייחסות התובעת בהתאם להחלטה הנ"ל הוגשה ביום 17.01.18, במסגרתה טענה כי או שהבטחת המנוח לנתבעים היתה מהפה ולחוץ וכי הוא מעולם לא התכוון לממשה או שהכספים הועברו לנתבעים ממקורות אחרים וכי השאלה היחידה שבמחלוקת היא פרשנות הביטוי 'שווי תיק המניות' שבהסכם לחלוקת עזבון.

הוסיפה התובעת וטענה כי כוונת המנוח היתה לשתפה בכל הכספים המופקדים בתיק ההשקעות ולא בניירות ערך בלבד וכי הראיה לכך שהמנוח לא העביר עד מותו את הכספים שהיו בחשבון הבנק לידי הנתבעים.

עוד מוסיפה התובעת כי גם שיקולי הצדק תומכים בטענתה כי המנוח לא התכוון להעניק לה רק מחצית 'משווי תיק המניות', שכן סכום זה אינו מכסה את הימים והלילות, השהות בבית החולים והנסיעות, הטיפול המסור כמו אחות רחמניה, הטיפול בנכדותיו וכל זאת ללא תמורה כספית.

לכן, לשיטתה היא זכאית לקבל סכום השווה למחצית מכלל הכספים המופקדים בחשבון הבנק של המנוח.

טז. בדיון אשר התקיים ביום 24.01.18 טענה ב"כ התובעת כי בבוקרו של אותו היום מצאה מסמך בנק ממנו עולה כי נכון ליום 13.06.16 היו בחשבון הבנק של המנוח כספים בגובה של כ- 2.6 מיליון ₪.

בדיון הנ"ל העידה התובעת כי ייתכן שהמנוח העביר לנתבעים את חלקם בתמורת המכר ממקורות אחרים, שכן הייתה לו פנסיה נכבדה – עמ' 8 שורה 2.

יז. בהחלטה שניתנה בתום הדיון הנ"ל הורית לבנק ליתן הבהרה היכן הכספים בסך 2,641,83 ₪ שהיו בחשבון הבנק של המנוח ביום 13.03.16, בצירוף אסמכתאות שיעידו להיכן הועברו הכספים כאמור.

יח. ביום 25.02.18 הודיעו הנתבעים כי מבירור מול הבנק עלה כי מדובר בטעות טכנית שמקורה בתקלת מערכת בעקבותיה נרשמו תנועות היסטוריות ישנות שלא נמחקו.

עוד הוסיפו הנתבעים כי מהבנק נמסר להם שדבר הטעות הובהר לב"כ התובעת בסמוך למועד מסירת המסמך וכי היא אף התבקשה להשמידו.

טענות הנתבעים גובו באסמכתאות תומכות במכתבים של הבנק מיום 15.02.18.

יט. ביום 26.02.18 הגישו הנתבעים את המסמכים שהתקבלו מהבנק בעקבות צווים שנחתמו ע"י בית המשפט.

כ. בדיון אשר התקיים ביום 10.04.18 טענה ב"כ התובעת כי הם אינם מקבלים את תשובת הבנק וכי כבר במועד מוקדם יותר טענה בפניה נציגת הבנק כי עסקינן בטעות – עמ' 11 שורות 12-13.

בדיון הנ"ל עמדה התובעת על כך שיש לברר את סוגיית ה'טעות' הנטענת ואף למנות מומחה הבקיא בתחום ומנגד, ביקשו הנתבעים כי בית המשפט יכריע על פי המסמכים שקיימים נכון לאותה העת וכי ככל שהתובעת עומדת על טענתה תגיש תביעה מתאימה.

עוד הוסיפו הנתבעים כי מוכנים לקבל את יתרת הכספים המצויה נכון לאותו המועד בחשבון הבנק של המנוח וכי כל סכום נוסף שיתגלה בחשבון יועבר לתובעת – עמ' 13 שורות 3-4.

כא. בהחלטה אשר ניתנה בדיון הנ"ל ציינתי כי המחלוקת בין הצדדים נטושה בנוגע להיקף העיזבון (לשאלה - האם תיק השקעות כולל גם מניות וגם קרנות נאמנות), כאשר אין מחלוקת בין הצדדים שצו חלוקת העיזבון ניתן בהסתמך על הסכם הממון שנערך בין המשיבה לבין המנוח והשאלה היא בנוגע לפרשנותו של ההסכם.

עוד קבעתי כי טענת התובעת לפיה קיימת חזקה שמסמכי הבנק כמוהם כרשומות, אכן נכונה. עם זאת, חזקה זו נסתרה משהוצגו בפני מסמכים סותרים אודות גובה הכספים שנמצאים בחשבון הבנק.

עוד קבעתי כי בנסיבות העניין אין בדעתי לקבוע את אומד דעת הצדדים, שכן לא ברור מה הסכומים המדויקים שהיו בחשבון הבנק במועד פטירת המנוח, נוכח מסמכי הבנק הסותרים ויש לבחון מה המקור לשינוי בסכומים.

לפיכך, קבעתי כי לא ניתן לברר את ההליך בדרך של מתן פסיקתה.

בהחלטה הנ"ל ציינתי כי בית המשפט סבור כי אכן יש מקום למנות מומחה מתאים לצורך בדיקת מסמכי הבנק ויכול שיש לחקור את נציגי הבנק. ציינתי כי בדיקות אלה לא יכולות להתברר במסגרת הבקשה למתן פסיקתה וכי על הצדדים להגיש תביעה מתאימה לקביעת היקף העיזבון, כאשר הצו לחלוקת עזבון עומד בעינו.

משכך הוריתי על סגירת ההליך והתובעת הגישה תובענה זו, לקביעת היקף עיזבון המנוח.

להלן: 'ההליך הקשור'.

טענות הצדדים בהליך מושא פסק-הדין

9. תמצית טענות התובעת

א. היא והמנוח חיו יחדיו בשמחה ואושר כבני זוג לכל דבר ועניין ובערוב ימיו היא זו שסעדה לבדה את המנוח, טיפלה בו ודאגה לכל צרכיו.

ב. לאחר מספר שנים בהם חיו יחדיו החליטו, ביום 25.08.11 לערוך הסכם ממון בפני נוטריון.

בתצהיר עדות ראשית סתרה התובעת את הגרסה שהעניקה בכתב התביעה עת טענה כי הרקע לחתימה על הסכם הממון נבע מלחצים שהפעילו הנתבעים על המנוח וכי המנוח הוא שהציע את עריכתו, בשונה מטענתה להחלטה משותפת של השניים וכאמור בכתב התביעה.

בעדותה שוב סתרה התובעת את גרסאותיה עת טענה כי חתמה על הסכם הממון מרצון – עמ' 10 שורה 25.

ג. במסגרת פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בתביעה שהגישה כנגד חברת 'מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי' הוכרה כידועה בציבור של המנוח וכפועל יוצא היא אף זכאית לתשלום קצבת שארים.

ד. כחודש לאחר פטירת המנוח, בעודה מתאבלת עליו, הגיע לביתה הנתבע 1, שהינו עורך דין במקצועו, לשוחח עימה ולהתל בה באמצעות העלאת טענות שונות ומשונות, שמטרתן להביאה להסכמה לחתום על הסכם לחלוקת עזבון, הסכמות אשר בדיעבד התבררו כדרקוניות כלפיה.

במפגש הנ"ל נכחו שתי בנותיה, אשר רק בהתערבותן סירבה לחתום על ההסכם מטעם נתבע 1.

ה. למחרת היום, שוחח עימה נתבע 2 וביקש אף הוא להגיע עימה להסכם 'אשר ייטיב לכאורה עם כל הצדדים'.

באותה העת, לא היתה לה האפשרות לכלכל את עצמה וכן לשאת בדמי השכירות בגין הדירה בה התגוררה עם המנוח.

הנתבע 2, אשר זיהה את חולשתה, הסכים להחליף את השיקים של המנוח שנמסרו לתשלום דמי השכירות עבור דירת המגורים בה התגוררה עם המנוח, ואשר בוטלו בעקבות פטירת המנוח, ובתנאי שתחתום על הסכם לחלוקת עזבון.

לצערה, באותה העת לא יכלה להתנגד לנתבעים עת היתה שקועה באבל על מות המנוח ופחד מתמיד כי תתבקש לעזוב את דירת המגורים חסרת כל. לכן, בצר לה, חתמה על ההסכם לחלוקת עזבון.

בתצהיר עדות ראשית ציינה התובעת כי גם במפגש הנוסף נכחה בתה, עורכת הדין, אשר אף התעקשה על עריכת שינוי בהסכם, ע"י כך שיופיע בו כי התובעת היתה בת-הזוג של המנוח.

ו. 'הנורות האדומות' נדלקו לה בשעה שהגישה בקשה לצו ירושה ועת נודע לה כי גם הנתבעים הגישו בקשה למתן צו ירושה, במסגרתה לא ציינו את העובדה למנוח היתה בת זוג בעת פטירתו.

ז. במסגרת ניהול ההליכים בעניין עזבון המנוח ניכר היה שהיא אינה מעורה בפרטים העובדתיים והמשפטיים הקשורים לזכויותיה. לפיכך, היא מצאה לנכון להגיש תביעה זו לקביעת היקף כלל עיזבון המנוח וחלוקתו עפ"י צו הירושה ולא בהתאם להסכם שנחתם תוך לחץ שהופעל עליה ותוך ניצול מצבה הנפשי בו שרתה לאחר מות המנוח ולאור תמימותה ואי יכולותיה להבין את הסטטוס העובדתי והמשפטי ואת מעמדה בהתאם לחוק בו היתה מצויה באותה העת ובתביעה דנן היא מבקשת לעשות סדר ולקבל את המגיע לה עפ"י דין ולא עפ"י גחמות הנתבעים וניסיונם להונות אותה.

ח. משלא ערך המנוח צוואה ובהתאם לסעיף 8 לחוק הירושה, תשכ"ח-1965, הרי שההוראות שנקבעו בהסכם הממון בכל הקשור למה יעשה ברכוש המנוח לאחר פטירתו בטלות מעיקרן ולפיכך, יש לחלק את עזבון המנוח בין היורשים עפ"י דין עפ"י חלקם בעיזבון.

ט. יתרה מכך, אף הסכם הממון קובע, בסעיף 11 שבו, כי במקרה של פקיעת הקשר עם פטירת מי מבני-הזוג, יעבור עזבונו ליורשיו בלבד, בין עפ"י דין ובין מכוח צוואה וכי במקרה של פקיעת הקשר עקב מותו של המנוח, היא תהא זכאית להתגורר בדירה שבבעלות המנוח.

קרי, הסכם הממון מעניק לה לקבל מעיזבון המנוח את הרכוש שצוין בהסכם הממון וזאת בנוסף לחלקה כיורשת המנוח עפ"י דין.

י. לאור המצוקה בה היתה שרויה בעת החתימה על הסכם העיזבון הוא בטל מעיקרו ו/או שיש לבטלו.

כך גם הוטעתה ע"י הנתבעים שציינו בפניה כי הסכם חלוקת העזיבון תואם את הוראות הסכם הממון ולא כך, שהרי בהסכם חלוקת העיזבון צוין כי יתרת עזבון המנוח תחולק בין שלושת ילדי המנוח לעומת הסכם הממון שם נקבע כי היתרה תתחלק בין כל היורשים.

בתצהיר עדות ראשית טענה התובעת כי הנתבעים מנסים לקפח אותה ולמנוע ממנה לקבל את המגיע לה על פי הסכם הממון והחוק, לרבות באמצעות החתמתה בכפייה ואונס על הסכם מקפח וחד צדדי לחלוק עיזבון המנוח בניגוד להוראות הסכם הממון ו/או לכל דין, ובניגוד לכל קוד מוסרי תוך מרמה, הפעלת לחץ, כפיה ועושק ניצלו הנתבעים את מצבה הנפשי הקשה לאחר פטירת המנוח ולאחר שניסתה בכל דרך להגיע להסכמות עם הנתבעים מחוץ לכותלי בית המשפט.

יא. עזבון המנוח כולל למיטב ידיעתה: זכויות בדירה או בכספים שהתקבלו ממכירת הדירה שבבעלות המנוח; המיטלטלין המצוי בדירת המגורים; רכב מסוג סובארו 3B שנת ייצור 2011 מ.ר. 1499675;כספים וחסכונות בחשבון בנק שמספרו 4043/53 בבנק לאומי סניף 758 בערד בסך של 2,641,873 ₪.

יב. לאחר קביעת היקף העיזבון יש לחלקו בין הצדדים, בהתאם לחלקם היחסי בעיזבון המנוח ובהתאם לצו הירושה וזאת מהיתרה שתוותר לאחר שתקבל את חלקה ברכוש המנוח ובהתאם להוראות הסכם הממון.

יג. אשר על כן היא עותרת, בין היתר, לקבוע את היקף עזבון המנוח במועד פטירתו וזאת לאחר גריעת הרכוש אותו היא זכאית לקבל מכוח הסכם הממון; לתת צו לגילוי מסמכים בדבר כלל הנכסים ו/או הזכויות ו/או הכספים אשר היו רשומים ע"ש המנוח במועד פטירתו; למנות מומחה שיבדוק מהם כל הכספים השייכים למנוח ו/או להיכן 'נעלמו' כספים רבים מחשבונות המנוח ולמנות את בא-כוחה כמנהל עיזבון.

יד. בתצהיר עדות ראשית הצהירה התובעת כי המנוח סיפר לה שהעביר את הכספים ממכירת הדירה לילדיו וכי מספר חודשים לפני פטירתו, פנה המנוח, יחד עם נתבע 2, בבקשה לקבלת הלוואה מהבנק לצורך רכישת דירה להשקעה לנתבעים, שרכישתה תמומן מהכספים שכבר קיבלו מהתמורה שהתקבלה ממכירת דירת המנוח וכן מהלוואה שתילקח מהבנק.

בקשה זו סורבה ע"י הבנק לאור גילו המתקדם של המנוח, מצב בריאותו ומאחר שלא היו למנוח בטחונות להלוואה. לכן, סיפר לה המנוח, שמבחינתו על הנתבעים להסתדר לבד עם הכספים שכבר קיבלו ממנו.

טו. בתצהיר עדות ראשית מעלה התובעת טענה נוספת על פיה מכוח סעיף 8 להסכם הממון היא זכאית לקבלת דמי טיפול או שכר ראוי בגין התקופה שסעדה את המנוח עד לפטירתו, משך 60 חודשים, בסך כולל של 420,000 ₪ (בהתאם לשכר עבודה חודשי של עובד זר בגובה של 7,000 ₪ לחודש).

טז. ביחס להגדרתה את המונח 'תיק המניות' היא טוענת כי הגדרה זו נלמדת מסעיף 7 להסכם הממון וכוללת 'חשבונות וחסכונות לרבות חשבונות בבנק לאומי' ולכן, היא זכאית לקבל מחצית משווי תיק המניות בהתאם לחוות דעת המומחה ובסך של למצער 547,994 ₪ - סעיף 27 לתצהיר עדות ראשית.

יז. עוד טוענת התובעת, בסעיף 28 לתצהיר עדות ראשית, כי ההסכם לחלוקת עזבון בטל מעיקרו שכן משנה את ההסדר שנקבע בסעיף 10 להסכם הממון, על פיו כל שינוי בו ייערך בכתב ושינויים מהותיים יצריכו אישור נוטריון.

יח. לשיטת התובעת יש לבטל את ההסכם לחלוקת עזבון מחמת פגמים שנפלו בו (כפייה, איומים וסחיטה – סעיף 17 לחוק החוזים; הטעיה-סעיף 15 לחוק החוזים; ניצול ועושק – סעיף 18לחוק החוזים) – סעיפים 29 ו-30 לתצהיר עדות ראשית.

כ. בסעיף 33 לתצהיר עדות ראשית טוענת התובעת כי העובדה שילדי המנוח קיבלו ממנו את מלוא תמורת מכר הדירה ולמעשה עברה הדירה לידיהם, הרי שתשלום שכר דירה עבור תשעת החודשים נעשתה בהתאם להסכם הממון ונותר להם לשלם לה עבור שלושה חודשי שכירות נוספים.

10. תמצית טענות הנתבעים

א. יחסי התובעת והמנוח ידעו עליות ומורדות והם נפרדו מספר פעמים.

ב. במהלך חודש מרץ 2011, עקב אי ספיקת כליות חריפה, איבד המנוח את הכרתו והגיע לטיפול נמרץ ללא דופק וללא נשימה. בשלב זה, הביעה התובעת את מורת רוחה על כך שתאלץ לסעוד ולטפל במנוח והשנים נפרדו למספר חודשים. עם חזרתם לקשר, המנוח שהיה מודאג מהתנהלות התובעת במהלך אשפוזו, הביע את רצונו להגן על נכסיו מפניה וביקש לערוך הסכם הפרדה רכושית ביניהם.

ג. הרעיון שעמד בבסיס הסכם הממון היה להגן על נכס המקרקעין שהיה בבעלות כ"א מהצדדים, כך שכ"א מהם יוכל להעבירו לילדיו הביולוגיים בלבד ובכך להבטיח את חלקם בירושה בייחוד לאור הסתלקותם לטובת המנוח מעזבון אימם המנוחה.

לאחר חתימת הסכם הממון המשיכו התובעת והמנוח להתגורר בדירה שבבעלות המנוח.

בתצהיר עדות ראשית הכחיש נתבע 1 טענת התובעת על פיה ידע כי המנוח חתם על הסכם הממון עם התובעת, ראה אותו או קיבל עותק ממנו וטען כי הפעם הראשונה בה ראה את הסכם הממון היתה לאחר פטירת המנוח ולאחר שהתובעת חשפה אותו בפניו ודרשה מהנתבעים לכבד הוראותיו.

ד. המנוח ביקש מהם למכור את הדירה שהיתה בבעלותו ולחלק ביניהם את התמורה. ואכן דירת המנוח נמכרה בהתאם להסכם מכר מיום 14.10.14.

התמורה שהתקבלה בסך של 1,330,000 ₪ הופקדה בחשבון הבנק של המנוח, כעולה מנספח 2 לכתב ההגנה וחולקה בין המנוח והנתבעים, כך שהמנוח קיבל סך שלל 130,000 ₪ ואילו היתרה שנותרה חולקה בחלוקה שווה בין הנתבעים ובסך של 400,000 ₪ עבור כ"א מהם.

ה. המנוח העביר לנתבעת 3 את חלקה בתמורה (נספח 3 לכתב ההגנה) ואילו חלקם של נתבעים 1 ו-2, אשר ביקשו לשמור הכספים אצל המנוח, הופקד ע"י המנוח בקרנות נאמנות לטובתם – נספח 4 לכתב ההגנה.

את חסכונותיו האישיים נהג המנוח להשקיע ברכישת מניות בארץ ובחו"ל ולא בקרנות נאמנות.

בעת עריכת הסכם הממון היה למנוח סך של 2,228 ₪ בלבד בקרנות נאמנות וסך של 212,463 ₪ במניות בארץ ובחו"ל. העובדה שהמנוח השקיע כסף בקרנות נאמנות בעת עריכת הסכם הממון והעובדה שבחר לציין בהסכם בממון באופן מיוחד את המונח 'תיק מניות' ולא השתמש בהגדרה רחבה יותר 'תיקי ניירות ערך', הגם שבאותה העת השקיע גם בקרנות נאמנות, מלמדת על כך שהיתה לו כוונת שיתוף ספציפית במניות דווקא ולא בכל תיק ניירות הערך.

ו. לאחר מכירת דירת המנוח עברו המנוח והתובעת להתגורר בדירה שכורה בעיר אשדוד, כאשר המנוח לבדו המשיך לשאת בכל הוצאות הבית, לרבות הוצאות שכר דירה.

ז. לאחר תום ימי האבל ולבקשת התובעת נפגש נתבע 1 עם התובעת ושתי בנותיה, אחת מהן עו"ד במקצועה בדירה השכורה. בפגישה הלינה התובעת כי השיקים שמסר המנוח עבור תשלום שכר דירה חזרו ואף הציגה בפניו את הסכם הממון. במעמד זה ביקשה התובעת לקיים את סעיפי הסכם הממון הנוגעים לחיובים שלאחר פטירת המנוח וכן ביקשה דברים שלא בא זכרם בהסכם הממון. התובעת ציינה בפניהם כי אין היא מבקשת כל חלק אחר או נוסף מעיזבון המנוח.

ח. הנתבעים, שביקשו לכבד את רצון המנוח, הסכימו להיענות לבקשת התובעת וקבעו עימה למחרת היום פגישה לצורך עריכת הסכם שיסדיר את מערכת היחסים שבין הצדדים ותוך כיבוד רצון האב כפי שבא לידי ביטוי בהסכם הממון.

ט. הם הסכימו לדרישותיה השונות של התובעת, מעבר לאלו שפורטו בהסכם הממון, על מנת לשמור על כבודו של המנוח ולהיטיב עם בת זוגו ובנסיבות אלה נחתם ההסכם לחלוקת עיזבון.

במעמד החתימה על הסכם חלוקת העיזבון נכחו נתבע 2, שאינו עורך דין, התובעת ושתי בנותיה, שאחת מהן עורכת דין במקצועה.

י. בהינתן כי הדירה שבעלות המנוח נמכרה עוד בחייו, לא היתה עוד כל משמעות להתחייבותו להעניק לתובעת המשך מגורים בה וכאמור בהסכם הממון. עם זאת, הם הסכימו בהגינותם לשלם לתובעת לצורך המשך מגוריה בדירה השכורה, דמי שכירות עבור 9 חודשים ועד לחודש דצמבר 2016 בסך של 5,000 ₪ בחודש; לשאת בתשלום וועד הבית בגובה של 420 ₪ בחודש ועד לסוף שנת 2016 והם אך ויתרו לטובת התובעת על כל המיטלטלין שהיו בדירה השכורה והכל במסגרת הסכם כולל אליו הגיעו הצדדים ומתוך הבנה שבאופן זה הסדירו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם בכל הנוגע לעיזבון המנוח.

השיקים לתשלום השכירות ולתשלום וועד הבית נמסרו לתובעת מאת נתבע 2 ואף נמשכו מחשבונו האישי.

יא. התובעת לא התנגדה למתן הצו לחלוקת עזבון ולא ערערה על ההחלטה שכיום הפכה להחלטה חלוטה ואין עליה זכות ערעור.

יב. ביום 16.02.17 הם פנו לבנק לאומי, בו מתנהל חשבון המנוח, בבקשה לחלק את הכספים בחשבון בהתאם לצו שניתן לחלוקת עזבון, פנייה אשר סורבה ע"י הבנק ללא קבלת פסיקתה מפורשת שתבהיר את הוראות הצו ומכאן בקשתם למתן פסיקתה במסגרת ההליך הקשור.

נתבעים 1 ו-2 לא קיבלו את חלקם מתמורת המכר והוא הופקד ע"י המנוח בקרנות נאמנות ובהתאם לנספחים 4 ו-5 לכתב ההגנה.

יג. ביחס לטענת התובעת, שהועלתה במסגרת ההליך הקשור, על כי במועד פטירתו היתה בחשבון הבנק של המנוח יתרה בגובה של כ-2.6 מיליון ₪, הם פנו לבנק בבקשת הבהרה ומן ההודעה שהתקבלה עלה כי נפלה טעות טכנית ברישומי הבנק וכי דבר הטעות נמסר לב"כ התובעת, אשר אף התבקשה להשמיד את המסמך, אלא שהתובעת מצידה, בחוסר תום לב מוחלט, בחרה לעשות שימוש ולהגיש את המסמך לבית המשפט בידיעה שהוא שגוי ואף טענה כי לא מקובלים עליה הסברי הבנק.

מכאן נולדה תביעתה המופרכת של התובעת.

יד. בקשת התובעת אותם לקיים את הוראות הסכם הממון היתה מעשה נוכלות מתוכנן היטב, שכן כבר בשלב זה התכוונה התובעת להגיש את הבקשה למתן צו ירושה תוך התעלמות מוחלטת מקיומו של ההסכם לחלוקת עזבון וניסיון למקסם את זכייתה בכל דרך אפשרית.

טו. אין כל אמת בטענות התובעת בדבר מצבה הכלכלי הירוד, שכן במהלך החיים המשותפים המנוח הוא זה שממן את כל הוצאות אחזקת הבית, בעוד התובעת שמרה לעצמה את כל הכנסותיה, לרבות פנסיה ממקום עבודתה וקצבת שארים שקיבלה לאחר פטירת בעלה המנוח, וכן צברה חסכונות רבים.

טז. ביחס לטענת הלחץ שהפעילו על התובעת, הם טוענים כי היא לא ברורה שהרי הסכם חלוקת העיזבון מיטיב עמה מעבר לנדרש. מה גם שהתובעת היתה בעלת נכס מקרקעין ולא היתה כל מניעה שתתגורר בו.

יז. הצדדים אף קיימו את סעיפים 2 ג'; 2ד' וסעיף 4 להסכם לחלוקת עזבון.

בהתאם לסעיף 4 להסכם לחלוקת עזבון, הם לא התנגדו לבקשת התובעת לקבלת פסק דין הצהרתי להיותה הידועה בציבור של המנוח, שבסופו זיכה אותה בקבלת קצבת שאירים בגובה של כ-13,000 ₪ בחודש.

יח. התובעת ובנותיה הציגו בפניהם מצג שווא על פיו בחתימתם על ההסכם לחלוקת העיזבון הם פתרו את ענייני חלוקת העיזבון.

יט. בתצהיר עדות ראשית טען נתבע 1 כי תצהיר התובעת ועדיה כוללים הרחבת חזית אסורה, עדות שמועה, עדות סברה וכן עדויות הנזרקות בעלמא ללא בדל הוכחה.

ביחס לטענות התובעת כי חתמה על ההסכם לחלוקת עזבון בכפייה ואונס וכן טענותיה להטעיה; ניצול; עושק ומניפולציה, טוען נתבע 1 כי לא בא זכרן של טענות אלה בכתב התביעה ואף לא התבקשו סעדים בגינם בכתב התביעה ולכן עסקינן בהרחבת חזית אסורה.

כ. כך גם ביחס לעתירת התובעת לתשלום דמי טיפול בגובה של 420,000 ₪, בגין התקופה שסעדה, לכאורה, את המנוח.

בתצהיר עדות ראשית הכחיש נתבע 1 כי דבר מחלת המנוח לא היה ידוע לתובעת ואף הוסתר ממנה ואף מכחיש טענותיה כי סעדה את המנוח, שכן לשיטתם המנוח היה עצמאי לחלוטין עד יומו האחרון וכי טענת התובעת מקורה בהמצאות ומתוך מטרה לגזול מהם כספים.

כא. התובעת חתמה מרצונה המלא והחופשי על הסכם הוגן והגון המעניק לה תנאים והטבות בעלי אופי מיידי אף מעבר להסכם הממון עליו חתמה עם המנוח. התובעת קיבלה מהם כספים והטבות השוות הרבה כסף ועליה לקיים את ההסכם עליו חתמה ועליו הסתמכו ואף שינו את מצבם לרעה בגינו.

כב. טענות התובעת אודות מצב נפשי וכלכלי קשה, אין להן כל אחיזה במציאות ולא הובא כל בדל ראיה בתמיכה להן.

כג. בתביעתה ולאחר החלפת ייצוג, מנסה התובעת באופן עקיף לערער על הצו לחלוקת עיזבון המאשר את ההסכם לחלוקת עזבון שנחתם בין הצדדים. המדובר בצו חלוט. התובעת מנסה לבלבל ולהטעות את בית המשפט בדרישה להוציא פסיקה המתעלמת ועוקפת את ההסכם לחלוקת עזבון שקיבל תוקף של החלטה בצו לחלוקת עזבון.

כד. תיק המניות איננו תיק ניירות ערך. ההגדרה בהסכם הממון ל'תיק מניות' היא ספציפית ואין כל סיבה לפרשנות מרחיבה שהתובעת מבקשת לנקוט. במועד החתימה על הסכם הממון השקיע המנוח את כספו גם במניות וגם בקרנות נאמנות והעובדה שרשם תיק מניות ולא תיק ניירות ערך מעידה על כך שלא היתה לו כוונה לשתף את התובעת בכל תכולת תיק ניירות הערך אלא רק במניות.

11. ב"כ האפוטרופוס הכללי, בתגובתו מיום 31.07.18 הודיעה כי אין היא מתערבת בהליכים הנוגעים לתובענה.

12. ביום 27.12.18 מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את האקטואר, פרופ' רמי יוסף, לצורך קביעת היקף עזבון המנוח וחוות דעתו הוגשה לתיק ביום 06.01.20.

חוות דעת המומחה

13. מחוות דעת המומחה עולה כי במועד פטירת המנוח התנהל ע"ש המנוח חשבון בנק אחד בלבד בבנק לאומי סניף 758 ומספרו 4043. בסניף זה התנהלו למעשה ע"ש המנוח שלושה חשבונות, שהם למעשה חשבון אחד (התפצלות של אותו חשבון): חשבון ניירות ערך שמספרו 4043/83; חשבון עו"ש שמספרו 4043/53 וחשבון מטבע חוץ שמספרו 4043/73.

14. ביחס לאישור היתרות השגוי מבנק לאומי שניתן בחשבון העו"ש שמספרו 4043/53 ציין המומחה כי מדפי תנועות מתאריך 01.01.2014 ועד ליום 14.01.19 עולה כי בוצעו סה"כ 843 תנועות לתקופה הנ"ל.

15. מאישור יתרות בחשבון הבנק של המנוח נכון ליום 31.12.13 עלה כי בחשבון היו יתרות כדלקמן:

עו"ש 2,867 ₪; מט"ח 35 ₪; ניירות ערך 200,541 ₪ והלוואות 0 ₪.

מאישור יתרות בחשבון הבנק של המנוח נכון ליום 31.12.14 עלה כי בחשבון היו יתרות כדלקמן:

עו"ש 9,162 ₪; מט"ח 415 ₪; ניירות ערך 417,545 ₪ והלוואות 18,650 ₪.

מאישור יתרות בחשבון הבנק של המנוח נכון ליום 31.12.15 עלה כי בחשבון היו יתרות כדלקמן:

עו"ש 8,480 ₪; מט"ח 378 ₪; ניירות ערך 968,00 ₪ והלוואות 12,054 ₪.

מאישור יתרות בחשבון הבנק של המנוח נכון ליום 31.12.16 עלה כי בחשבון היו יתרות כדלקמן:

עו"ש 2,080 ₪; מט"ח 2,124 ₪; ניירות ערך 960,184 ₪ והלוואות 9,097 ₪.

מניתוח תנועות בחשבון הבנק של המנוח לשנים 2017 עד 2019 עולה כי לא נעשתה קניית ניירות ערך ממועד פטירת המנוח.

16. לסיכום בדיקת המומחה עלה כי מהבדיקה המפורטת שבוצעה בחשבון הבנק של המנוח, אשר התנהל בבנק לאומי, הפיקדונות והתנועות בו, כולל התנועות בניירות הערך, נמצא שאישורי היתרות הינם תקינים.

מבדיקה מול חברי הבורסה נמסר כי למנוח אין חשבונות ולפיכך, הסיק המומחה שלא נעשתה העברה של ניירות ערך מבנק לאומי לחברי בורסה אחרים (שלא דרך חשבון העו"ש).

עוד קבע המומחה בחוות דעתו כי יש מתאם חיובי בין דמי ניהול/דמי משמרת ניירות ערך לבין שווי תיק ניירות הערך.

17. מסקנת המומחה בחוות הדעת כי אכן אישור היתרות שניתן לתובעת מבנק לאומי ולפיו בחשבון קיימת יתרה בסך 2,641,873 ₪ הינו שגוי והסטייטמנט הנכון הינו כפי שדווח במכתב מבנק לאומי מיום 15.02.18 ולפיו יתרת הפיקדון נכון ליום 13.03.16 הסתכמה בסך של 922,096 ₪ (ראו, נספח 22 לתצהיר הנתבעים).

כמו כן, אישור היתרות העדכני שהומצא בחשבון הינו נכון ליום 14.07.19 ולפיו בניירות הערך נכון למועד היה הסך של 1,095,988 ₪ (יתרה חיובית בעו"ש בסך 732 ₪ ובמטבע חוץ בסך 9,160 ₪).

לשאלת ההבהרה שהפנתה אליו התובעת, האם חקר את נתוני הבנק כדבעי ואם אין לו כל ספק באשר למסקנותיו כי הסטייטמנט שהציג הבנק היה שגוי, השיב המומחה כי טענת הבנק נמצאה נכונה לאחר שנבדקו כל תנועות הבנק ולא נמצאו הוכחות המעידות אחרת.

לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו מטעם התובעת, שיאשר כי הסכום המופיע בסעף 6 בעמ' 23 לחוות הדעת, בסך של 922,096 ₪ (יתרת הפיקדון) הוא בנוסף לסך של 1,095,988 ₪ (ניירות ערך, השיב המומחה: 'לא נכון, זה לא בנוסף (מדובר על אותו פיקדון)'.

18. מבדיקת המומחה בדבר הזכויות בדירה/בכספים שהתקבלו ממכירת דירת המנוח, עולה כי מנתונים שעלו מתנועות החשבון בבנק לאומי נמצאו שתי כניסות בסכומים גבוהים של כספים שייתכן ושייכים למכירת הדירה והם: סך של 414,000 ₪ שנכנס לחשבון הבנק ביום 16.02.15 וסך של 600,000 ₪ שנכנס לחשבון הבנק ביום 17.02.15.

לשאלת ההבהרה שהופנתה למומחה מטעם הנתבעים, האם כעת עם העברת הסכם המכר לעיונו, חל שינוי בחוות הדעת והאם ניתן לקבוע בוודאות שהסכומים האמורים בסעיף 4 עמ' 20 לחוות הדעת מתייחסים לסכומים שהתקבלו בגין מכירת דירת המנוח, השיב המומחה, לאחר עיון בהסכם המכר שצורף לשאלות ההבהרה, בפירוט הסכומים ששולמו ומועדי התשלום: '. . . עולה כי אכן הסכומים שהופקדו בחשבון הבנק תואמים את הסכומים שפורטו בהסכם המכר וכי אכן מדובר בכספי מכירת הדירה'.

19. עוד מצא המומחה כי בבעלות המנוח היה רכב מסוג סובארו B3 שנת ייצור 2011 אשר הזכויות בו חולקו במסגרת הסכם העיזבון וכי לא התקבלו נתונים על רכבים נוספים בבעלות המנוח ממשרד הרישוי.

20. מחקירת הכספים הקיימים בתיקי ניירות ערך/מניות וזכויות נוספות עלה כי המנוח היה פנסיונר מקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה וכי החל מחודש יולי 2007 ועד לפטירתו קיבל קצבת זקנה מקרן הפנסיה וכן קצבת שארים בגין אשתו המנוחה ובסך כולל של 17,478 ₪ נטו לחודש.

21. לא התקבל מידע על פוליסות חיסכון ו/או צבירות בקופות או קרנות כלשהן שהיו למנוח למעט קצבת הזקנה החודשית שהשתלמה לו מקרן הפנסיה מבטחים הותיקה וקצבת השארים ששולמה לו בגין פטירת אישתו המנוחה.

כך גם לא נמצאו או התקבלו נתונים נוספים המעידים על נכסים נוספים למנוח.

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו.

דיון והכרעה

22. צו ירושה מצהיר על זהותם של יורשי המנוח ושיעור חלקם בעיזבון.

עם זאת, אין באמור בצו הירושה כדי להשפיע אל אופן חלוקת העיזבון בין היורשים.

סעיף 110 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע כי: 'נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט'.

סעיף 109 (א) לחוק הירושה קובע כי נכסי העיזבון יחולקו בין היורשים לפי שווים בזמן החלוקה.

סעיף 7(א) לחוק הירושה מתיר עשיית עסקה או הסכם עזבון לאחר מות מוריש וכל עוד לא חולק העיזבון.

23. התובעת מעלה טענות מן היקב והגורן ביחס לחלק אותו עליה לקבל בעיזבון המנוח, כאשר גרסאותיה משנות צורתן מעת לעת וסותרות לא אחת זו את זו. החל בטענה כי יש תחילה לקיים את הוראות הסכם הממון ורק לאחר מכן לחלק את העיזבון בהתאם לצו הירושה וכלה בטענה כי יש תחילה להחיל את הילכת השיתוף בנכסים וקודם שיחולק העיזבון עפ"י צו הירושה, טענה שבאה לעולם בשלב הסיכומים בלבד.

הגם שמהלך ניהול ההליך ביקשה התובעת לקיים את הסכם הממון ולהעדיפו על פני ההסכם לחלוקת עזבון, הרי שבכתב התביעה היא סתרה טענות אלה כאשר טענה כי ההוראות שנתן המנוח בהסכם הממון ביחס למה יעשה ברכושו לאחר מותו אינן רלוונטיות לירושת/עיזבון המנוח והן בטלות מעיקרן ומכוח סעיף 8 לחוק הירושה ומשכך יש לחלק את העזבון עפ"י דין ובהתאם לצו הירושה – סעיף 28 לכתב התביעה.

טענות התובעת כאמור ואחרות, שהועלו במהלך ניהול ההליך, לבחינתן אדרש במעוף הציפור בהמשך פסק-הדין, דינן דחייה על הסף וזאת על רקע ההסכם לחלוקת עיזבון שנחתם בין הצדדים ואף קיבל את אישור בית המשפט, הסכם ממנו מתעלמת התובעת כאילו איננו קיים.

24. בהליך הקשור שהתנהל בת"ע 3159-08-16 וכפי שהובא בהרחבה לעיל, קבעתי כי השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה בנוגע להיקף העיזבון ולשאלה, האם תיק ההשקעות כולל גם מניות וגם קרנות נאמנות, תוך שנקבע כי אין מחלוקת בין הצדדים שצו לחלוקת העיזבון ניתן בהסתמך על הסכם הממון שנערך בין המשיבה לבין המנוח והשאלה היא בנוגע לפרשנותו של ההסכם.

עוד קבעתי בהליך הקשור הנ"ל כי בית המשפט סבור כי אכן יש מקום למנות מומחה מתאים לצורך בדיקת מסמכי הבנק ויכול שיש לחקור את נציגי הבנק. כך גם ציינתי כי בדיקות אלה לא יכולות להתברר במסגרת הבקשה למתן פסיקתה וכי על הצדדים להגיש תביעה מתאימה לקביעת היקף העזבון, כאשר הצו לחלוקת עזבון עומד בעינו.

לפיכך, קיים 'השתק פלוגתה' ביחס לטענות התובעות החורגות מהשאלה שנותרה במחלוקת במסגרת ההליך הקשור.

25. לא ברור, אם כן, כיצד מעלה התובעת במסגרת ההליך שבפני טענות ביחס לתוקפו של ההסכם לחלוקת עיזבון.

ההסכם לחלוקת עזבון אושר עוד ביום 18.01.17 ומבלי שהובעה כל התנגדות מצד התובעת לאשורו.

26. לא זו אף זו, בתגובתה מיום 18.05.17, שהוגשה במסגרת ההליך הקשור הנ"ל, והגם שהתנגדה למתן הפסיקתה, טענה התובעת כי הפסיקתה מבוססת על הצו לחלוקת העיזבון 'שניתן כדין בתאריך 18/1/17 על סמך הסכם בין המבקשים למשיבה 1 והוא חוזר עליו מילה במילה' – ראו סעיף 2 לתגובה הנ"ל.

במסגרת תשובתה כאמור טענה התובעת כי צודק הבנק בעמדתו שכן קיימת מחלוקת בין הצדדים וכי: 'המחלוקת היא לא על עצם פסה"ד (וההסכם) אלא על פרשנות הביטוי "שווי תיק המניות" שבפסק הדין . . . '- ראו, סעיף 6 לתשובת התובעת כאמור.

27. כך גם, בדיון אשר התקיים במסגרת ההליך הקשור, ביום 30.10.17, טען ב"כ התובעת כי ההסכם לחלוקת עיזבון נעשתה 'מרצון טוב' – עמ' 2 שורה 33 וב"כ הצדדים אף הגיעו להסכמה בדיון הנ"ל, על פיה: 'מוסכם שכוונת הצדדים בהסכם חלוקת העיזבון משקפת את האמור בהסכם הממון ובפרט סעיף 9' – עמ' 3 שורה 3.

28. כך גם בטיעונים שהגישה התובעת ביום 17.01.18 במסגרת ההליך הקשור, היא טענה כי ההסכם לחלוקת עיזבון 'סופי ומוחלט וחלוט' וכי אין הפסיקתה לה עתרו הנתבעים במסגרת ההליך הקשור יכולה להוסיף ולשנות דבר – ראו בסעיף 3א' לטיעוניה, ובסעיף 4 לטיעונים טענה כי: 'השאלה היחידה העומדת לדין היא פרשנות הביטוי "שווי תיק המניות" שבהסכם ותרגומה לסכומי כסף'.

29. מכל המקובץ לעיל, הרי שכל טענות התובעת שהועלו במסגרת ההליך שבפני, לרבות, אך לא רק, טענות התובעת לבטלות ההסכם לחלוקת העיזבון מחמת עושק, כפייה והפעלת לחץ כלפיה מצד הנתבעים נדחות בזו אחר זו שכן הן סותרות באופן מובהק את הטענות שהועלו על ידה במסגרת ההליך הקשור.

התובעת מציגה גרסה הפוכה הסותרת את זו שהעניקה במסגרת ההליך הקשור ועל כן חלה עליה דוקטרינת ההשתק השיפוטי.

עקרון ההשתק השיפוטי, המבוסס על עקרונות ההגינות בהליך השיפוטי ותום הלב, משתיק בעל דין מהעלאת טענות סותרות בהליכים שונים ובעניין זה ראו ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נט (6) 625, 633:

'הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים . . . התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט . . . מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים בו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר . . . זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק''.

30. אם כן, התובעת הציגה טענות עובדתיות סותרות בהליך הקשור, שם ציינה כי ההסכם לחלוקת עיזבון שריר וקיים ואף נערך בהתאם להוראות הסכם הממון. טענותיה והמצג שהציגה בהליך הקשור, תומכות ומחזקות את גרסת הנתבעים בהליך שבפני. אין מקום לאפשר לה כעת לשנות את טענותיה אז, על בסיסן אף נהנתה מקבלת הטבות שונות מכוח ההסכם לחלוקת עיזבון.

31. טענות התובעת שהוצגו בהליך שבפני אף נדחות מכוח כללי תום הלב בניהול הליך משפטי וכפי שצוין בבג"צ 10172/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב ואח' (פורסם במאגרים האלקטרוניים): 'אציין מבלי לחדש, כי ככלל, על צד העותר לסעד מבית המשפט מוטלת חובה של תום לב דיוני ושל טוהר ההליך השיפוטי".

לפיכך, אין לאפשר לתובעת ליהנות מטענותיה הסותרות בהליכים המשפטיים השונים בין הצדדים, בייחוד לאחר שנהנתה מתוצאות גרסתה המוקדמת וכאמור לעיל.

32. על כן, עקרונות ההשתק השיפוטי, עקרון תום הלב והכלל של השתק הגנה, תומכים אף הם בדחייתן של טענות התובעות המועלות ביחס לתוקפו של ההסכם לחלוקת עיזבון.

33. בעניין השתק הגנה הכירה הפסיקה חריג זה במסגרת ע"א 4576/17 Air Via OOD נ' השטיח המעופף בע"מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים), שם נקבע כי: 'אם בתביעה מאוחרת הנתבע מעלה טענה שהיה ניתן להעלותה כטענת הגנה לתביעת התובע נגדו או לחילופין במסגרת תביעה שכנגד, באופן שאם תתקבל התביעה המאוחרת יאוין פסק הדין שניתן כנגד הנתבע בתביעה המוקדמת, תושתק תביעתו המאוחרת של הנתבע בהשתק עילה . . . ויודגש, "השתק הגנה" יקום רק במקרים בהם התביעה המאוחרת היא בגדר ההופכי לתביעה מוקדמת, במובן זה שקבלת התביעה המאוחרת מאיינת את פסק הדין המוקדם'.

משכך, עסקינן בטענות שאין להן זכר בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים והתובעת היתה המשיבה בו. כל טענות התובעת במסגרת ההליך הקשור התמצו בפרשנות כוונת הצדדים ביחס ל"שווי תיק המניות", אשר נקבע בהסכם חלוקת העיזבון וכי יש לגזור הפרשנות מכוונת המנוח במסגרת הסכם הממון שנערך בין המנוח לבינה. אשר על כן, אין ביכולתה לטעון טענות נוספות שאין להן זכר בהליך הקודם וכל טענה נוספת לעניין הסכם חלוקת העיזבון, דינה להיות מושתקת כאמור לעיל, מחמת השתק הגנה.

כך גם אישורו של ההסכם לחלוקת העיזבון במסגרת ההליך הקשור וקביעתי ביחס לשאלה אשר נותרה במחלוקת בין הצדדים, במסגרת ההליך הקשור הנ"ל, מהווים 'פסק דין' כדי להקים גם את השתק ההגנה, שכן אם אקבל כעת את טענות התובעת הרי שקביעותיי במסגרת ההליך הקשור וכן ההסכם לחלוקת עיזבון אשר אושר כדין (גם לשיטת התובעת עצמה וכאמור) יאוינו ויתבטלו.

34. כמו כן, השיהוי בהגשת תביעת התובעת תומך בגרסת הנתבעים, שכן מקום בו היתה מתקיימת אחת מעילות הבטלות הנטענות ע"י התובעת, נראה כי התובעת היתה פועלת למיצוי זכויותיה בשלב מוקדם יותר, אלא שהמחלוקת בין הצדדים הגיעו לפתחו של בית המשפט בעקבות פניה שנעשתה ע"י הנתבעים דווקא.

סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1963, קובע כי ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפייה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה.

אמנם, לכאורה נראה כי אין המדובר בשיהוי ממושך מידי, אם כי גם שיהוי של מספר חודשים בהגשת תביעת התובעת הוא בעל משקל רב כאשר הוא מתווסף לגרסה העובדתית הסותרת שהציגה התובעת בהליך הקשור ולכן הוא מקבל משמעות לא מבוטלת ויש בו כדי לתמוך ולחזק את גרסת הנתבעים, אשר הוכרעה כאמור אף במסגרת ההליך הקשור.

35. כך גם, עצם העובדה שהתובעת לא פעלה בהגשת תביעה עצמאית לביטולו של ההסכם לחלוקת עיזבון וכל טענותיה ביחס לתוקפו, אשר עברו מטמורפוזה לאורכו של ההליך, נטענו במסגרת התביעה של קביעת היקף עיזבון, מחזקת את המסקנה כי טענות התובעת דינן להידחות.

ככל שביקשה התובעת לתקוף את תוקפו של ההסכם לחלוקת עיזבון היה עליה לעשות זאת

באמצעות תובענה מתאימה ולא כבדרך אגב במסגרת תביעה לקביעת היקף עזבון וכפי שטענה

נגד הנתבעים, בסעיף 2 לסיכומיה, שם טענה כי משלא הוגשה ע"י הנתבעים בקשה או תובענה

או כל פעולה שיהיו בהן להביא לבטלותו של הסכם הממון, הרי שהסכם הממון שריר וקיים.

36. לא זו אף זו, הצדדים אף פעלו בהתאם להוראות ההסכם לחלוקת עיזבון. כך העניקו לתובעת תשלומים עבור תשעת חודשי שכירות ותשלום ועד בית עבור התקופה כאמור, וכעולה מנספח 11 לתצהיר עדות ראשית של הנתבעים; לא מנעו מהתובעת להגיש תביעה לקבלת קצבת שארים מכוח היותה הידועה בציבור של המנוח וכן העביר לידי התובעת את המיטלטלין שהיו בדירה בה התגוררה עם המנוח.

דוחה אני את טענת התובעת, כאילו קמה לנתבעים החובה לשאת בהוצאות מדורה למשך שנה לאחר פטירת המנוח, שכן הלכה היא כי הוראות בהסכם ממון שמדיר את בן-בזוג או הוראות המזכות צדדי ג' ברכוש של בן-הזוג שהלך לעולמו אינן תקפות לאחר המוות.

לא זו אף זו, הרי שזכות המגורים שקמה לתובעת מכוחו התבטלה עם מכירה דירת המנוח ובהתאם לסעיף 51 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הקובע כדלקמן:

(א) ציווה המצווה נכס מסוים, יזכה בו הזוכה כמות שהיה הנכס במות המצווה.

(ב) אין הזוכה זכאי לדרוש מן היורשים האחרים סילוקו של שעבוד ששועבד בו הנכס על ידי המצווה.

(ג) אין הזוכה זכאי לפיצוי מן היורשים האחרים אם במות המצווה לא היה הנכס בין נכסיו.

(ד) פירות הנכס ויציאותיו עד מות המצווה הם לחשבון העיזבון, מאז ואילך הם לחשבונו של הזוכה, זולת אם זכה בנכס במועד מאוחר יותר.

בדברי ההסבר לסעיף 51 לחוק הירושה נאמר כי זוכה בנכס מסוים זכאי לנכס כפי שהוא היה במות המצווה, שכן זכייתו מתגבשת במות המצווה.

הזוכה בנכס מסוים אינו זכאי לדרוש מהיורשים האחרים דבר בנוגע לנכס שזכה בו. לפיכך, הזוכה אינו זכאי לדרוש מהיורשים האחרים לסלק שעבוד שהיה מוטל על הנכס ביום פטירתו של המצווה. הזוכה גם אינו זכאי לדרוש מהיורשים האחרים פיצוי אם במות המצווה הנכס לא היה כלול בנכסי העיזבון (למשל, כיוון שהמצווה מכר אותו, נתן אותו במתנה או איבד אותו).

37. בנוסף, קיום ההסכם לחלוקת עזבון על ידי התובעת מעיד על גמירות דעתה של התובעת להתקשר עם הנתבעים בהסכם לחלוקת עיזבון ולפעול בהתאם להוראותיו ומתיישב עם הגרסה הראשונה שהעניקה התובעת על פיה 'רצון טוב' הוא שהוביל את הצדדים לחתימה על גביו.

38. אשר לטענת התובעת להחלת חזקת השיתוף בנכסים על עיזבון המנוח, דינה להידחות על הסף הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית.

ראשית, בחתימת התובעת והמנוח על הסכם הממון גילו השניים דעתם, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי על רכושם יחול משטר של הפרדת רכוש.

לפיכך, אפילו וטענה זו לא היתה נדחית באופן דיוני, לאור הרחבת חזית שכן טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי התובעת, היא היתה נדחית גם מבחינה מהותית ולאור הוראות הסכם הממון עליו חתמו המנוח והתובעת.

39. מכל המקובץ לעיל, מסקנתי היא כי ההסכם לחלוקת עיזבון שריר וקיים, לא הוגשה כל תביעה לביטולו ולכן חלוקת עיזבון המנוח תעשה בהתאם להוראותיו ובהינתן קביעת הצדדים בסעיף 5 להסכם לחלוקת העיזבון, על פיו הסכימו הצדדים כי: ' . . . מעבר למוסכם בהסכם זה אין להם טענה ו/א תביעה ו/או דרישה בעניין עזבון המנוח מכל מין וסוג שהוא', מנועה התובעת מהעלאת טענות ביחס לעיזבון המנוח והחורגות מאלה שפורטו בהסכם לחלוקת העיזבון.

40. בנסיבות אלה, השאלה שבמחלוקת היא האם יש לתת פרשנות למילים 'שווי תיק המניות' פרשנות מרחיבה אשר כוללת את כל ההשקעות שנמצאו בחשבון הבנק של המנוח במועד פטירתו ולפיכך, זכאית התובעת למחצית שוויים או שמא יש לתת למילים הללו פרשנות דווקנית ומצמצמת ולקבוע כי היא מתייחסת אך לכספי המנוח שהופקדו בתיקי המניות.

אם אדייק את השאלה ואתאימה למהות התובענה שבפני, השאלה שצריכה להישאל היא האם כל החסכונות שהופקדו בחשבון המנוח, בייחוד בקרנות נאמנות, הם חלק מעיזבון המנוח ולכן לתובעת יש חלק בהם או שמא האם הם אינם חלק מעיזבונו ולכן לתובעת אין כל חלק בהם.

41. 'שווי תיק המניות' – מה כולל? תיקי מניות בלבד או את כלל השקעותיו של המנוח?

אם כן, השאלה אותה יש לבחון הינה פרשנותן של המילים 'שווי תיק המניות' המופיעות בסעיף 2.א. להסכם לחלוקת עיזבון. האם יש לתת פרשנות מרחיבה למילים 'שווי תיק המניות', כך שייכלל בתוכן כל ההשקעות שנצברו על שם המנוח, בין היתר, קרנות נאמנות ותעודות סל, כשיטת התובעת או שמא יש ליתן למילים הללו פרשנות דווקנית ומצמצמת ולקבוע כי המילים הללו מתייחסות אך ורק לכספים המצויים בתיקי המניות בלבד, כשיטת הנתבעים.

האם הסך של 800,000 ₪ שהופקד בחשבון של המנוח (כפי ערכו במועד מכירת דירת המנוח), הינו חלק מעיזבון המנוח או שמא הופקד ע"י המנוח בנאמנות עבור נתבעים 1 ו-2.

בהליך הקשור קבעתי כי בנסיבות העניין אין בדעתי לקבוע את אומד דעת הצדדים, שכן לא ברור מה הסכומים המדויקים שהיו בחשבון הבנק במועד פטירת המנוח, נוכח מסמכי הבנק הסותרים ויש לבחון מה המקור לשינוי בסכומים.

42. הדירה שהיתה בבעלות המנוח

א. נמכרה בהתאם להסכם מכר מיום 14.10.14 – נספח 1 לכתב הגנה.

ב. התמורה שהתקבלה בגין המכירה עמדה ע"ס של 1,330,000 ₪.

מועדי תשלום שפורטו בהסכם המכר הם, כדלקמן:

סך של 133,000 ₪ ישולם בשיק בנקאי לפקודת המנוח ביום 23.10.14.

סך של 170,000 ₪ ישולם עד ליום 16.12.2014.

סך של 400,000 ₪ יועבר ביום 15.02.14 (צ"ל 15.02.15 –ה"ש-ע"פ).

סך של 600,000 ₪ יועבר כמשכנתא לזכות המנוח עד ליום 15.02.14 (צ"ל 15.02.15 –ה"ש-ע"פ).

סך של 27,000 ₪ ישולם במועד מסירת החזקה ביום 28.02.15.

ג. מנספח 2 לכתב ההגנה, פרוט חשבון בנק של המנוח, עולה כי ביום 27.10.14 הופקד בחשבון הבנק שיק בנקאי בסך של 13,000 ₪; ביום 09.12.14 הופקד בחשבון הבנק הסך של 170,000 ₪; ביום 11.02.15 הופקד בחשבון הבנק של המנוח הסך של 13,000 ₪; ביום 16.02.15 הופקד בחשבון הבנק של המנוח סך של 414,000 ₪ וביום 17.02.15 הופקד בחשבון הבנק של המנוח הסך של 600,000 ₪.

ד. נספח 3 לכתב ההגנה, דף חשבון בנק לאומי של המנוח, תומך בטענת הנתבעים על פיה ביום 18.02.15 העביר המנוח לידי נתבעת 3 את חלקה בתמורה שהתקבלה ממכירת הדירה ובסך של 400,000 ₪.

ה. נספח 4 לכתב ההגנה, תומך בטענת הנתבעים על פיה המנוח נהג להשקיע כספיו באמצעות קניית ניירות ערך.

43. בדיון אשר התקיים ביום 30.10.17, במסגרת ההליך הקשור, טענו הנתבעים כי העובדה שהמנוח בחר להפקיד את סך 800,000 ₪ בקרנות נאמנות, מעידה על כך שכספים אלה יועדו לנתבעים 1 ו-2 וכי פרשנות המושג 'מניות' שונה מזו של 'קרנות נאמנות' – עמ' 2 שורות 1-6.

מנגד, טענה התובעת בדיון הנ"ל כי יש לברר את מקור הכספים המופקדים בחשבון הבנק של המנוח וכי יש לברר את פרשנות המילים 'שווי תיק המניות'.

התובעת טענה כי טועים הנתבעים כאשר הם מחלצים אך ורק את סכום המניות בארץ ובחו"ל כמניות בלעדיות, שכן קרנות הנאמנות ותעודות סל, המופקדות אף הן בחשבון הבנק של המנוח, הן מניות לכל דבר ועניין ולפיכך, היא זכאית לקבל את חלקה בהן, שכן זו היתה כוונת הצדדים.

בדיון הנ"ל העידה התובעת: 'הוא אמר לי הדירה שלך, שלך והדירה שלי, שלי . . . הדירה נמכרה, הוא אמר לי טוב שמכרתי המצב שלי קשה, אני אחלק להם, לכל אחד הוא נתן 400,000 ₪ שיעשו מה שהם רוצים. הם קיבלו את הכסף. הוא שלח להם לבנק שלהם, הם לא קיבלו ביד. כשהוא מכר את הדירה הוא נתן להם במקום, הוא לא היה צריך את הכסף. את הכסף של הדירה הוא הכניס לחשבון שלו . . . ' – עמ' 3 שורות 30-33 ועמ' 4 שורה 1.

44. בהחלטה שניתנה בדיון הנ"ל הערתי כי הצדדים אינם חלוקים על כך שהמנוח הבטיח לכל אחד מילדיו סך של 400,000 ₪ מהתמורה שהתקבלה ממכירת דירת המנוח וכי אין מחלוקת כי נתבעת 3 קיבלה את חלקה.

בהמשך ההחלטה שניתנה בדיון הנ"ל הצדדים התבקשו להגיש 7 ימים קודם הדיון הנוסף שנקבע בהליך הנ"ל התייחסות לטענות הנתבעים לפיהן לא הועברו לידי נתבעים 1 ו-2 הסך של 400,000 ₪ מתמורת המכירה לכל אחד מהם, כפי שהוסכם עמם ועם המנוח ומנגד לטענת התובעת לפיה סכום זה הועבר לכ"א מהנתבעים.

הנתבעים פעלו בהתאם להחלטה הנ"ל במסגרת הודעה שהוגשה מטעמם ביום 16.01.18, אליה צרפו דפי חשבון בנק של המנוח המעידים על הפקדת מלוא תמורת עסקת מכר הדירה של המנוח לחשבון הבנק של המנוח וכן על משיכה בגובה ל 400,000 ₪, שהועברה לטענתם לידי נתבעת 3 ועבור חלקה בתמורת המכר וכי יתר הכספים הושקעו ע"י המנוח בחשבון הבנק שהתנהל על שמו.

התייחסות התובעת להחלטה הנ"ל הוגשה בטיעוני התובעת שהוגשו ביום 17.01.18 בהליך הקשור, שם טענה התובעת כי ייתכן שהבטחת המנוח לנתבעים היתה מהפה ולחוץ וכי הוא מעולם לא התכוון לממשה או שהכספים הועברו לנתבעים ממקורות אחרים.

בדיון אשר התקיים ביום 24.01.18 במסגרת ההליך הקשור העידה התובעת כי ייתכן שהמנוח העביר לנתבעים את חלקם בתמורת המכר ממקורות אחרים, שכן הייתה לו פנסיה נכבדה – עמ' 8 שורה 2.

עוד הוסיפה התובעת וטענה כי כוונת המנוח היתה לשתפה בכל הכספים המופקדים בתיק ההשקעות ולא בניירות ערך בלבד והראיה לכך שהמנוח לא העביר עד מותו את הכספים שהיו בחשבון הבנק לידי הנתבעים.

התובעת לא צרפה ולו בדל של ראיה להוכחת מי מטענותיה כאמור, שאף הן הועלו בשלב מאוחר יותר לגרסה הראשונה שהוענקה על ידה כאשר מנגד, חוות דעת המומחה תומכת בטענה שהועלתה על ידי הנתבעים.

חוות הדעת כאמור לא נסתרה על ידי התובעת ובנסיבות העניין מצאתי לקבל מסקנותיה.

45. לא זו אף זו, מסקנה זו אף נתמכת בטענה אחרת שהועלתה על ידי התובעת על פיה שיתף אותה המנוח שלאחר שמכר את דירתו ביקש לרכוש נכס אלא שהבנק סרב להעניק לו אשראי לצורך מימון הרכישה בעדר יכולת כלכלית. ככל שהכספים שהופקדו בחשבון הבנק של המנוח היו שייכים למנוח, לא ברור מה מנע מהמנוח לעשות בהם שימוש לצורך רכישת הנכס החדש ומדוע נזקק המנוח ליטול הלוואה מהבנק (שלא אושרה לו, כדברי התובעת) מקום בו יש למנוח סכומי כסף גבוהים מאוד בחשבון הבנק. כך גם שלא ברור מדוע נדחתה בקשת המנוח מקום בו מצוי בחשבון הבנק שלו סכום של מיליון ₪ בקירוב.

טענה זו של התובעת, על סרוב הבנק לתת אשראי למנוח, מחזקת את גרסת הנתבעים כי הכספים שהופקדו בקרנות הנאמנות ע"י המנוח אינם שייכים למנוח כי אם לנתבעים 1 ו-2 ומקורם בחלקם היחסי בתמורה שהתקבלה ממכירת הדירה ולכן לא הסתמך עליהם המנוח בפנייתו לקבל אשראי מהבנק ולא ביקש לעשות בהם שימוש.

אשר על כן, מצאתי כי הסך של 800,000 ₪, כפי ערכו במועד מכירת דירת המנוח, אשר הופקד בקרנות נאמנות אינו חלק מעיזבון המנוח אלא הופקד בחשבון המנוח בנאמנות עבור נתבעים 1 ו-2 בגין חלקם בתמורה שהתקבלה ממכירת דירת המנוח.

46. בנסיבות העניין מצאתי כי מסקנתי זו אף עולה בקנה אחד עם אומד דעתם של התובעת והמנוח בעת עריכת הסכם הממון. למסקנה זו הגעתי הן מהטעם שבמועד עריכת הסכם הממון הכספים מושא המחלוקת טרם הופקדו בחשבון הבנק של המנוח ולכן נראה כי כוונת המנוח היתה לשתף את התובעת בכספים שהופקדו באותה העת בחשבון הבנק שבבעלותו ושהופקדו בתיקי מניות והן מהבחירה בעשיית שימוש במילים 'שווי תיק המניות' ולא בהגדרה אחרת, זאת הגם שהיו למנוח קרנות נאמנות באותה העת.

מדוע, אם כן, לא נכתב בהסכם הממון כי התובעת תהא זכאית לקבל סכום של 50% מכל החסכונות בחשבון הבנק של המנוח? הרי בהסכם הממון בחרו הצדדים במילים אלה כאשר רצו להחריג את רכושם מהצד האחר וראו בסעיף 7 להסכם הממון, שם מצוין כי רכוש המנוח כולל, בין היתר, חשבונות וחסכונות לרבות חשבונות בבנק לאומי. בחירת המנוח בסעיף 9 להסכם הממון במילים 'שווי תיק המניות' ולא במילים 'חשבונות וחסכונות', כפי שעשה בהם שימוש בסעיף 7 להסכם הממון, מובילה אף היא למסקנה שיש להעניק פרשנות דווקנית ומצמצת למילים 'שווי תיק המניות' ולא להרחיבן, שכן אילו רצה המנוח להעניק לתובעת מעבר לסכום של 50% משווי תיק המניות (ולא פחות מסך של 125,000 ₪) הוא היה עושה כן, כפי שדאג לפרט בהסכם הממון כי רכושו כולל גם חסכונות אחרים.

כך גם אני למדה בעניין זה מהסכומים אשר היו באותה העת בתיק המניות של המנוח, הקרובים לסכום המינימום שנקבע בהסכם הממון בגובה של 125,000 ₪.

47. עדות נתבעת 3, שהעידה כי המנוח שיתף אותה בכלליות בדבר עריכת הסכם הממון בסמוך למועד חתימתו, בשיחה טלפונית וכי היא לא ידעה מה תכנו של ההסכם ולמעט את הרציונל העומד מאחוריו, שמה ששייך לתובעת יישאר לילדיה ודירת המנוח תישאר לנתבעים – עמ' 29 שורות 14-18 מחזקת את המסקנה כי המנוח לא ביקש להעביר לתובעת את חלקם של הנתבעים מתמורת מכר הדירה.

כך גם עדות התובעת עצמה בדיון מיום 30.10.17, בהליך הקשור הנ"ל: 'הוא אמר לי הדירה שלך, שלך והדירה שלי, שלי . . . הדירה נמכרה, הוא אמר לי טוב שמכרתי המצב שלי קשה, אני אחלק להם, לכל אחד הוא נתן 400,000 ₪ שיעשו מה שהם רוצים . . . ' – עמ' 3 שורות 30-33 ועמ' 4 שורה 1.

אם כן, הוכח די הצורך כי הסך של 800,000 ₪ שהיה בחשבון הבנק של המנוח, לא היה שייך עוד למנוח שעה שבחר לחלק לילדיו את כספי מכר הדירה ועדיפה בעיני גרסת הנתבעים לפיה אביהם המנוח שמר את חלקם בכספי מכר הדירה, שעה שלא היה להם צורך ישיר לשימוש בכספים האלו והגם שהכספים הללו היו בחשבונו, הם אינם שלו ושייכים לנתבעים 1-2 לאחר שחלקה של הנתבעת 3 הועבר לה 18/2/2015.

בנסיבות אלו, די באמור בכדי לקבוע שהמנוח שימש כנאמן בלבד על כספי הנתבעים 1-2 והכספים הללו אינם חלק מעיזבונו.

48. אשר לטענת התובעת וכאמור לעיל, על פיה כי מצאה מסמך בנק ממנו עולה כי נכון ליום 13.06.16 היו בחשבון הבנק של המנוח כספים בגובה של 2,641,873 ₪.

נספח 15 לכתב ההגנה, תשובת בנק לאומי, תומך בטענת הנתבעים על פיה טעות בבדיקת הנתונים בבנק והוצאת סטייטמנט שגוי, היא שהובילה את הבנק למסור לב"כ התובעת כי בחשבון הבנק של המנוח היתה יתרת זכות בגובה למעלה מ-2.6 מיליון ₪ וכי דבר הטעות נמסר לב"כ התובעת במסוך למסירת המסך לידיה וכי היא התבקשה להשמידו.

עוד עולה מנספח 15 לעיל, כי ביום 13.03.16 היו ע"ש המנוח חסכונות בגובה של 922,096 ₪.

גרסת הנתבעים, שהוכחה ע"י אסמכתאות מתאימות, אל מול בחירת התובעת שלא לבקש חקירת נציג הבנק בעניין זה, מעידה על כי היא חוזרת בה מטענתה בעניין הסכום של כ-2.6 מיליון ₪ שהופיעו בחשבון הבנק של המנוח.

כך גם בחירתה שלא לחקור את המומחה, שחוות דעתו תמכה אף היא בעמדת הנתבעים והבנק, ועל אף שטענה, במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 10.04.18 במסגרת ההליך הקשור, כי תשובת הבנק אינה מקובלת עליה וכי יש לברר את סוגיית ה'טעות' הנטענת ואף למנות מומחה הבקיא בתחום.

הימנעות התובעת מלהוכיח גרסתה באמצעות ראיות חיצוניות, בנסיבות בהן חוות הדעת שהוגשה בתיק תומכת בגרסת התובעים ומשבחרה התובעת שלא לזמן לעדות את נציג הבנק או את המומחה מטעם בית המשפט, אני דוחה את טענת התובעת גם בעניין זה ומקבלת את גרסת הנתבעים, אשר כאמור בוססה על אסמכתה מהבנק וכן בחוות דעת המומחה שמונה בתיק.

49. חיזוק למסקנתי אני מוצאת גם בטענת התובעת עצמה, בתצהיר עדות ראשית, על פיה מספר חודשים לפני פטירת המנוח, פנו המנוח ונתבע 2 לבנק בבקשה לקבל הלוואה לצורך רכישת דירה להשקעה. בקשה אשר סורבה בסופו של יום לאור גילו המתקדם של המנוח, מצב בריאותו ומאחר שלא היו למנוח בטחונות להלוואה.

גרסה זו של התובעת שומטת את הקרקע מתחת לרגלי טענותיה על הסכום שהיה בבנק ערב פטירתו של המנוח (מעל 2.6 מיליון), שכן אם אכן היו ברשות המנוח הסכום הנ"ל לא ברור מדוע עלה הצורך בבקשת הלוואה מהבנק וככל שפנה, לא ברור מדוע סורב ולאור יתרת הזכות הגבוהה שעמדה לרשותו בחשבון הבנק.

טענת התובעת על סרוב הבנק להעניק למנוח אשראי, בנסיבות העניין, מחזקת את גרסת הנתבעים כי הסך של 800,000 ₪ שהופקד בקרנות נאמנות אינו שייך למנוח, כי אם לנתבעים 1 ו-2, ולכן נמנע המנוח מלעשות בו שימוש וכן כי לא היתה למנוח יתרת זכות בסכום של כ-2.6 מיליון ₪, שאם כן לא היה נזקק לבקש הלוואה מהבנק וככל שפנה בבקשה שכזו, לא עולה על הדעת כי סורב.

50. למעלה מן הדרוש ומבלי להיכנס לעובי הקורה בעניינים שיפורטו להלן, אתייחס בקצרה לטענות נוספות שהעלה התובעת במהלך ניהול ההליך שבפני.

טענות התובעת לפגמים ברצון שקדמו לחתימה על ההסכם לחלוקת העיזבון, שיש בהם כדי לבטלו

51. דינן של טענות אלה להידחות ולאור תוצאות ההליך הקשור בסופו הוגדרה השאלה המחלוקת שבין הצדדים ואף נקבע במסגרתו כי באופן מפורש כי הצו לחלוקת עזבון עומד בעינו וכמפורט לעיל.

52. הסתירות שעלו בגרסאות שמסרה התובעת בהליך זה לעומת גרסתה בהליך הקשור, בין היתר, כי ההסכם לחלוקת העיזבון נעשה מתוך רצון טוב וכן הסכמות הצדדים ביחס להסכם לחלוקת עיזבון שהושגו במסגרת ההליך הקודם וכמפורט בהרחבה לעיל מעמידות כלפי התובעת את כללי ההשתק והמניעות.

כך גם טענות התובעת בהליך הקשור, על פיהן ההסכם לחלוקת עיזבון סופי, מוחלט וחלוט וכי השאלה היחידה שיש לבחון ביחס אליו היא פרשנות הביטוי 'שווי תיק המניות'.

53. למקרא כתב התביעה ותצהיר התובעת, עולה המסקנה כי לא הופעלו על התובעת לחצים כאלה ואחרים, אשר הובילו אותה לחתימה על ההסכם לחלוקת עיזבון וכי התובעת חתמה על ההסכם לחלוקת עזבון מרצונה החופשי ולאחר שנועצה לגביו עם בנותיה, אחת מהן עורכת דין.

54. מכתב התביעה עולה הרושם כי התובעת שקלה צעדיה הכלכליים וחתמה על ההסכם לחלוקת עזבון לאחר שבחנה את האופציות השונות שניצבו בפניה ומתחזק הרושם כי התובעת חזרה בה מההסכם לחלוקת עיזבון לאחר שהבינה כי בכוחה לשפר את מצבה הכלכלי וליטול חלק גדול יותר מעיזבון המנוח, כיורשת המנוח מכוח הדין וככל שיקבע כי העיזבון יחולק בהתאם לצו הירושה ובהתעלם מההסכם לחלוקת עיזבון. אולם, אין בשיקולים של כדאיות העיסקה כדי להביא לבטלותה.

הצהרתה של בתה של התובעת, העדה ג', כי לאחר שסרבה לחתום על ההסכם לחלוקת עזבון, ביום 08.04.16, עזב נתבע 1 את דירת התובעת בזעם וכי כשהבינה שזה המצב, הגישה עוד באותו היום באופן מקוון בקשה לצו ירושה 'ע"מ לקבע את מעמדה של אמא כיורשת' – סעיף 10 לתצהיר העדה, שומטת אף היא את הקרקע מתחת לטענת התובעת על פיה לא יכלה להבין את מעמדה בהתאם לחוק – סעיף 23 לתצהיר עדות ראשית של התובעת.

כך גם הצהרת העדה ג', בסעיף 13 לתצהירה, כי המליצה לתובעת שלא לחתום על ההסכם וכי התובעת בחרה שלא לשמוע בעצתה - סעיף 13 לתצהיר העדה.

גם הצהרתה של בתה הנוספת של התובעת, העדה י', על פיה במעמד החתימה על ההסכם לחלוקת העיזבון, היא ואחותה, הגב' ג' ביקשו מהתובעת שלא לחתום על ההסכם – סעיף 11 לתצהירה.

יוער כי הגם שתצהיר הגב' י' הוצא מהתיק בישיבת ההוכחות מיום 29.06.21 ולאחר שהתובעת ויתרה על עדותה, הרי שיש בתכנו כדי לקעקע את אמינות גרסתה של התובעת.

55. כך גם תמוהה טענת התובעת כי במועד הראשון סרבה לחתום על ההסכם לחלוקת עיזבון, בהתערבות בנותיה וכי למחרת היום נאותה לבקשת הנתבעים לחתום על ההסכם לחלוקת עזבון, שכן 'באותה העת לא הייתה לה האפשרות לשלם את דמי השכירות בבית בו התגוררה על המנוח... וכי '. . . באותה העת לא הייתה יכולה להתנגד לנתבעים עת הייתה שקועה באבל על מות המנוח ופחד מתמיד כי תתבקש לעזוב ת הדירה חסרת כל . . . '.

לא ברור איך חלה התדרדרות כה קיצונית במצבה הכלכלי של התובעת ביממה אחת.

כך גם לא ברור כיצד טענה זו מתיישבת עם העובדה כי גם למחרת היום, במועד החתימה על ההסכם לחלוקת עיזבון, נכחה בתה של התובעת ואף נערך תיקון בכתב יד על גבי ההסכם לחלוקת עזבון בהתאם לדרישת הבת – עמ' 13 שורה 11 ושורת 23-24, מה שמלמד על כך שהתובעת היתה שותפה פעילה להשתכללות ההסכם לחלוקת העיזבון ושומט את הקרקע מתחת לטענותיה לפגמים שנפלו ברצון קודם החתימה על ההסכם לחלוקת עזבון.

כך גם לא ברורה טענת המצוקה הכלכלית שנטענה ע"י התובעת, ובהינתן כי על פניו נראה כי מצבה הכלכלי של התובעת היה שפיר. לתובעת הכנסות מפנסיה מעבודתה; תגמולי מבטחים וביטוח לאומי; חשבונות וחסכונות בבנק הפועלים – ראו סעיף 7 להסכם הממון וכן קצבת שאירים שהשתלמה לה על רקע פטירת בעלה.

כך גם בבעלות התובעת דירת מגורים, אליה יכולה היתה לעבור ולהתגורר ובתקופה בה הושכרה יכולה היתה ליהנות מפירותיה לטובת תשלום המדור השכור בו התגוררה עם המנוח.

התובעת, אשר נחקרה בעניין זה, אישרה כי הכנסותיה בעת הרלוונטית היו מפנסיה שקיבלה מעבודתה כסייעת בגני ילדים; פנסיה וקצבת שארים בעקבות פטירת בעלה המנוח בשנת 2005 והצהירה כי: 'היה לי ממה לחיות בתור בן אדם אחד' – עמ' 9 שורות 5; 12 ו-16 ובעמ' 10 שורה 28-29 ו-31 ואף העידה כי בתקופות מסוימות השכירה את הדירה שבבעלותה תמורת דמי שכירות בגובה של 2,500 ₪ בחודש – עמ' 9 שורה 29.

התובעת אישרה כי גם בזמן שניהלה מערכת יחסים עם המנוח היא המשיכה לקבל את הפנסיה של בעלה המנוח בגובה 2,500 ₪ בחודש – עמ' 11 שורות 5 ו-14 ולשאלה מהיכן היה לה בשנת 2016 את הסך של כ-15,000 ₪ לצורך השיפוץ שעשתה בביתה, השיבה התובעת: 'למה באתי עולה חדשה"' – עמ' 10 שורה 19.

כך גם העידה התובעת כי במועד פטירת המנוח הדירה שבבעלותה לא היתה מושכרת וכי בתה התגוררה בה – עמ' 12 שורה 11 ולשאלה מדוע לא שבה להתגורר בדירה שבבעלותה, השיבה: "'כתוב ששנה שלמה אם הוא נפטר אני אהיה בבית' – עמ' 12 שורה 13.

העדה ג' העידה כי דירת התובעת היתה מושכרת לפרקים וכי בעת פטירת המנוח הדירה היתה מושכרת – עמ' 16 שורות 30 ו-32, זאת בסתירה לעדות התובעת וכאמור. כשעומתה העדה ג' עם הסתירה שבגרסאות השתיים, השיבה: 'את צודקת, אני גרתי בדירה באותה תקופה' – עמ' 17 שורה 2.

כשנשאלה העדה ג' מדוע לאחר פטירת המנוח לא שבה התובעת להתגורר בדירה שבבעלותה, השיבה כי היא זו שהתגוררה בה – עמ' 17 שורה 4 וכי היא אף עברה להתגורר עם התובעת בדירה השכורה למשך כחודש חודשיים – עמ' 17 שורות 9.

כשנשאלה העדה ג' פעם נוספת מדוע התובעת לא שבה התובעת להתגורר בדירה שבבעלותה, השיבה, בצעקות: 'היא חיה שם שנתיים, בגלל שהוא נפטר היא צריכה לארוז וללכת? מה זה קישטא?' – עמ' 17 שורה 13.

העדה ציינה כי שיפוץ דירת התובעת היה רחב יותר מזה שנטען ע"י התובעת ובהיקף של 30,000-40,000 ₪ - עמ' 17 שורות 28-30, מה שמעיד גם כן על כי התובעת לא היתה מצויה במצוקה כלכלית.

56. עדותה של עדת התובעת הגב' מ', בעלת הדירה בה התגוררו המנוח והתובעת, תמכה אף היא בגרסת הנתבעים - עמ' 14 שורות 26-27 ועמ' 15 שורה 22 ושורות 24-26, זאת על אף שזומנה לעדות ע"י התובעת.

בצאת העדה מ' מן האולם ציינה כי בתה של התובעת, העדה ג', איימה עליה ואמרה לה 'את תשלמי על זה' וציינה כי היא חשה בפחד מפניה - עמ' 16 שורה 15, זאת, ככל הנראה, לאור העובדה כי עדותה מוטטה את גרסתה.

57. בשולי הדברים מצאתי מקום לקבוע כי הגם שהתרשמתי כי תביעה זו הוגשה לאחר שהתובעת סברה כי תוכל לשפר מצבה ממצבה על פי הסכם חלוקת העיזבון לבין מצבה כיורשת על פי דין, בפועל לא כך הם פני הדברים. משהוכח די כי הסך של 800,000 ₪ אינו חלק מעיזבון המנוח אלא מדובר בכספים השייכים לילדיו ודירתו נמכרה, ברי כי כיורשת על פי דין היתה מקבלת מעיזבון המנוח פחות משקבלה בפועל. כך לא היתה מקבלת דמי שכירות בסך של 5,000 ₪ וועד בית בסך של 420 ₪ למשך תשעה חודשים מילדי המנוח, שלא היו מחוייבים לשלם לה כל סכום שהוא בהיעדר צוואה ובהיעדרה של דירה בבעלותו בעת פטירתו וכל שהיתה זכאית לקבל, היה בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הירושה כזכותה כבת זוגו. אם כן, התובעת שפרה מצבה בעת שחתמה עם הילדים על ההסכם.

לפיכך, התנהגותה לאחר עריכת ההסכם ואי קיום חלקה, יש בה בכדי להוות חוסר תום לב אשר אף הוא מצדיק דחיית התובענה. התובעת עמדה על קיום חלקם של הנתבעים בהסכם שעה שהם שלמו לה דמי השכירות וועד בית ללא כל מחוייבות בדין ולא הערימו כל קושי על מנת שתקבל קצבת השארים של המנוח במסגרת ההליך שנהלה כנגד מבטחים. מנגד, התנערה התובעת מקיום חלקה בהסכם חלוקת העיזבון ולפיו, כאמור בסעיף 5 להסכם "כל הצדדים מסכימים כי מעבר למוסכם בהסכם זה אין להם טענה ו/או תביעה ו/או ידיעה בענין עזבון המנוח מכל מין וסוג שהוא".

התנהגותה זו של התובעת בחוסר תום לב ובניגוד להוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, מצדיקה אף היא דחיית תביעתה ודחיית טענותיה.

אחרית דבר,

58. מכל המקובץ לעיל ולאור מהות התובענה שבפני, אני קובעת כי היקף עזבון המנוח הינו כפי שפורט בחוות דעת המומחה.

לאור מסקנות פסק-הדין אני קובעת כי עזבון המנוח יחולק בין הצדדים בהתאם להסכם לחלוקת עיזבון.

לאור הכרעתי בעניין פרשנות המילים: 'שווי תיק המניות' מצאתי כי התובעת זכאית אך ורק לקבל את מחצית משווי תיקי המניות, בארץ ובחו"ל, ובתנאי שהסכום הכולל המופקד בהן לא יפחת מהסך של 125,000 ₪ וככל שיופחת על הנתבעים להשלים את הסכום שנקבע על ידם בהסכם לחלוקת עזבון. הנתבעים יקבלו את יתרת הכספים המופקדים בחשבון הבנק של המנוח, לרבות, אך לא רק, אלה המופקדים בקרנות נאמנות ובתעודת סל.

כמו כן יעבירו התובעים לידי התובעת את חלקה ברכבו של המנוח (מחצית) בהתאם למחירון לוי יצחק נכון ליום 01.04.17 ובסך של 18,500 ₪ עבור חלקה.

ויודגש, חרף הוראת סעיף 109 (א) לחוק הירושה, הקובע כי נכסי העיזבון יחולקו בין היורשים לפי שווים בזמן החלוקה, ולאור תוצאות ההליך והעובדה כי התובעת היא זו שמנעה את חלוקת עיזבון המנוח בסמוך לקבלת הצו לחלוקת העיזבון, אני קובעת כי הסכומים שנקבעו במסגרת פסק-הדין יועברו לידי התובעת כפי ערכם נכון למועד מתן הצו לחלוקת עיזבון והם לא ישאו הפרשי ריבית והצמדה.

59. לאור התנהלות התובעת במסגרת ההליך שבפני והגרסאות הסותרות שהציגה בשני ההליכים, וכאמור בהרחבה בפסק-הדין, אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט טרחת עו"ד, בסכום כולל של 75,000 ₪.

מובהר בזאת כי בפוסקי את החיוב בהוצאות התחשבתי בגילה המתקדם של התובעת ומטעם זה לא חייבתי בהוצאות גבוהות יותר.

הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק-הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

60. פסק-הדין מסיים את בירורו של ההליך.

המזכירות מתבקשת לשלוח את פסק-הדין לצדדים ולסגור את ההליך.

61. פסק-הדין מותר לפרסום, ללא פרטים מזהים ובשינויי נוסח והגהה בלבד.

ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ב, 24 מאי 2022, בהעדר הצדדים.