בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
ע"ו 26396-04-22 ב' נ' מרכז לבריאות הנפש שער מנשה ואח'
|
בפני |
כבוד השופטת אספרנצה אלון 16 במאי 2022
|
|
המערער |
ב' באמצעות ב"כ עו"ד חלי גראו-גלבוע ראש תחום פסיכיאטריה ואנשים עם מוגבלויות הסנגוריה הציבורית מחוז חיפה |
|
נגד
|
||
המשיבה |
מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) |
|
פסק דין |
לפני ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת - מחוז חיפה (להלן: "הוועדה הפסיכיאטרית"), שהתכנסה בבית חולים שער מנשה ביום 12.04.2022, והחליטה שלא לקיים דיון פרונטלי בנוכחות המערער, אלא באמצעות היוועדות חזותית (תוכנת "זום"). המערער ביקש להיות נוכח פיזית בדיון בעניינו, קיבל את אישור מנהלת המחלקה והגיע לחדר בו התכנסה הוועדה בבית החולים. על אף האמור, הוועדה סירבה להכניסו לחדר, וביקשה לנהל את הדיון באמצעות היוועדות חזותית. ב"כ המערער ביקשה לטעון לעניין אופן ניהול הדיון בהיוועדות חזותית, ודרשה לקיים את הדיון באופן פרונטלי. הוועדה דחתה את הבקשה. לאחר שמיעת תמצית ההחלטה, המערער וב"כ ביקשו שלא לקיים את הדיון, אלא רק לאחר הגשת ערעור וקבלת החלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון.
ואלו נימוקי הוועדה שהחליטה שלא לקיים את הדיון בנוכחותו הפיזית של המערער:
"א. לא צוין בפנינו נימוק ספציפי מדוע יש לקיים את הדיון בנוכחות פיזית של המטופל.
ב. בתחילת הדיון, כפי שאנו נוהגים בכל הדיונים הנערכים בהיוועדות חזותית, הסברנו למטופל את הסיבות לרצוננו לערוך את הדיון בהיוועדות חזותית והנ"ל השיב פעמיים בביטוי: "אוקיי".
ג. ההחלטה לקיים את הדיון בהיוועדות חזותית היא בהתאם להנחיות משרד הבריאות שרועננו לאחרונה ב-02.01.2022 והמפנות להנחיה קודמת של המשנה למנכ"ל משרד הבריאות מיום 30.03.2020. על פי הנחיית מנהל המחלקה לפסיכיאטריה משפטית במשרד הבריאות, ד"ר רסקין סרגיי, והנחייתו של עו"ד ראזק חאלד מרכז הפסיכיאטריה המשפטית, יש לקיים את הנחייתו של פרופ' גרוטו בהנחיה הנזכרת לעיל כי: "..במקום שהדבר אפשרי וקיימת לכך הסכמה יתקיימו הוועדות על דרך דיון מרחוק, ללא נוכחות פיזית של המאושפז בפני הוועדה, זאת עקב הגדלת הסיכון האפשרי לחשיפה לנגיף בעת היציאה מהמחלקה והסכנה הנשקפת בהדבקה רחבה של שאר המאושפזים במחלקה ובכל מקרה בודד של תחלואה".
במקרה בו נמסר כי מאושפז מסרב לקיים דיון בדרך של היוועדות חזותית יש לבקש מהוועדה בשלב ראשון לקיים שיח ראשוני בהיוועדות חזותית עם המטופל, על מנת לבחון את טעמי התנגדות והאם נכון לקיים הדיון פרונטלית חרף הסיכון" (עד כאן ציטוט מהנחיית משרד הבריאות שכאמור חודשה לפני כשלושה חודשים).
כאמור לעיל, קיימנו את ההנחיה (כפי שאנו נוהגים בכל דיון המתחיל בהיוועדות חזותית) והמטופל הסכים, לאחר שהסברנו לו את סיבת ההיוועדות החזותית, כי הדיון אכן יקוים בדרך זו. כאמור ההתנגדות היא לכאורה התנגדות של הסנגורית מבלי שהובא בפנינו נימוק מדוע מתחייב במקרה זה דיון פרונטלי ומבלי להתייחס כלל להסכמתו של המטופל, בפתח הדיון, להיוועדות חזותית.
ד. יצוין עוד כי בהתאם להנחיות משרד הבריאות יש לקיים את הדיון בחדר גדול ומאוורר ככל שניתן ולהציב מחיצות שקופות בין הנוכחים כדי להקטין את סיכון ההדבקה בין חברי הוועדה והבאים בפניה. לא למותר לציין כי החדר בו מתקיימת הישיבה הוא חדר קטן וכי לא הוצבו מחיצות שקופות כאמור לעיל. נמסר לנו כי המחיצות פורקו לאור בקשה של אחד הרופאים שהיה שותף בדיון בוועדת מבוגרים רגילה.
ה. בפנינו מכתב מיום 06.03.2022 החתום על ידי ד"ר שירלי פורטוגז, מנהלת המרכז לבריאות הנפש שער מנשה, בו היא משיבה לכב' הנשיא רון שפירא כי לא הנחתה את הוועדות הפסיכיאטריות להפסיק את ההיוועדות החזותית. עוד ציינה דר' פורטוגז כי שיקול הדעת איך לקיים את הדיון נתון ליו"ר הועדה.
כעולה מהאמור לעיל הנחיית משרד הבריאות שחודשה כאמור ב-02.01.2022 שרירה וקיימת.
ו. כפי שציינה הוועדה בהחלטות קודמות, היוועדות חזותית מאפשרת לוועדה לצפות בפניו של המטופל שכן בהיוועדות כזו אין הוא עוטה מסכה. לעומת זאת דיון פרונטלי מחייב עטיית מסכה, והדבר עלול לגרוע מהתרשמות הוועדה ממצבו של המטופל. חזות פניו של מטופל מסייעת בגיבוש מסקנות לבדיקה הפסיכיאטרית.
ז. הפניית באי כוח הצדדים לדיון שנערך בפני כב' הנשיא שפירא במקרה של כ.מ. הינה מוטעית שכן ההחלטה של הנשיא שפירא לה הייתה החלטה כללית תקדימית אלא התייחסה למקרה ספציפי שבו הוחלט כאמור לקיים את הדיון באופן פרונטלי.
ח. כפי שקבענו בהחלטות קודמות הוועדה אינה כפופה לדיני ראיות ולסדרי דין ולפיכך באופן כללי ובפרט במקרה זה אין אנו רואים חובה לזמן את המטופל לחדר הוועדה.
ט. יצוין עוד כי אנו מחויבים כוועדה מנהלית שיפוטית לשמור על חיי אדם ושלמותו הגופנית, כמתחייב מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חובת שמירת החיים והבריאות מתנגדת אומנם עם זכות כללית של אדם להיות בדרך כלל שותף פיזי לדיונים בעניינו, אך חובת איזון האינטרסים המתנגשים באה ליידי ביטוי בנוכחותו החזותית של המטופל.
י. למיטב הבנתנו, החלטתנו עולה בקנה אחד עם פסיקה מנחה של כב' סגן הנשיא השופט שמואל ברלינר, שאפשרה היוועדות חזותית במקרים התואמים את הנחיות משרד הבריאות ומנהלת בית המשפט.
י"א. הפניתנו לדיוני מעצרים בבתי המשפט אינה אמורה לשנות את עמדתנו שכן, דיוני מעצרים אמורים להיערך בנוכחות עצור על פי החוק. עריכת דיוני מעצרים ללא נוכחות העצור הותרה על פי הדין והיתר זה בוטל. גם הטיעון כי הוועדות הפסיכיאטריות הרגילות פועלות בנוכחות פיזית של המטופל אינה מדויקת.
אחד מחברי הוועדה (ד"ר חגי אורן) משתתף גם בדיוני הוועדות הרגילות וכפי שנימסר לנו חלק מהוועדות עדיין מקיימות את הדיונים בהיוועדות חזותית.
י"ב. יצוין כי נימוקינו הינם בקליפת אגוז שכן הזמן קצר והמלאכה מרובה..."
טענות המערער:
הוועדה הפסיכיאטרית שגתה עת לא אפשרה לקיים את הדיון בעניינו של המערער באופן פרונטלי, בהתאם לבקשתו, בחירתו וזכויותיו לפי החוק, ובנוסף בניגוד להנחיות משרד הבריאות, הנחיות משרד המשפטים וכיו"ב.
הוועדה שגתה עת לא אפשרה לקיים את הדיון בעניינו של המערער באופן פרונטלי, וזאת גם בהתאם להנחיית משרד הבריאות, עליהן נסמכה החלטת הוועדה, המורה כי "בהתאם לעקרונות מערכת הבריאות, יש ככל האפשר לתת עדיפות לרצון המטופל ולבחירותיו. על כן, מקום שהמטופל מביע רצון ברור לקיים דיון פרונטלי בפני הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, יש ככל האפשר לכבד רצון זה". בריענון ההנחיה מיום 02.01.2022 נכתב כי "העקרונות המפורטים במסמך זה ממשיכים להיות תקפים, בשינויים המחויבים בלבד..." לאור ההנחיות אליהן הפנתה הוועדה, הרי שהיה עליה לקיים את הדיון באופן פרונטלי ומטעמים אלה בלבד.
סעיף 26(ד) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"ו-1991 (להלן: "החוק"), קובע כי "הדיון ייערך בדלתיים סגורות ויהיו נוכחים בו החולה ובא כוחו, אם יש לו בא כוח; הוועדה רשאית להרשות את נוכחותם של אנשים נוספים באם לדעתה הם נוגעים לעניין ונוכחותם דרושה לצורך הדיון". הוועדה שגתה עת לא נתנה משקל עיקרי לחוק האמור והוראותיו, אלא נימקה החלטה בעיקר על סמך הנחיות משרד הבריאות, שאינן גוברות על הוראות החוק. סעיף 26(ה) לחוק אכן מסייג את נוכחות המטופל בחלק של הדיון בוועדה, אך זאת מטעמים שאינם קשורים למגפת הקורונה, אלא בשל חשש מפגיעה בשלומו הגופני או הנפשי, רכיב שלא התקיים בענייננו.
מניעת קיום דיון בנוכחות המערער עצמו פוגעת באופן בוטה בזכותו לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החלטת הוועדה אינה תואמת את המציאות המשפטית נוכח ביטול הוראת השעה לניהול דיונים באמצעיים טכנולוגיים בבתי המשפט.
טענות המשיבה:
החלטת הוועדה הינה סבירה. בשים לב לכללים ולהלכות בנוגע להיקף התערבות בית המשפט בהחלטות של וועדות מנהליות, אין מקום להתערב בהחלטה.
אל מול הזכות של המערער לנוכחות פיזית בדיון בעניינו קיימים שיקולים נוספים. האחד הינו טיב ואיכות הבדיקה הקלינית שתבוצע, והשני שמירה על בריאות הציבור. הוועדה הפסיכיאטרית קבעה כי השיקול המקצועי במהלך הבדיקה הקלינית (הבדיקה בהיוועדות חזותית תעשה ללא מסכה המסתירה את הפנים) גובר על זכותו של המערער לנוכחות פיזית בדיון בעניינו. החלטה זו מצויה בלב ליבה של העשייה המקצועית של הוועדה ואין להתערב בה. בנוסף, בשנתיים האחרונות בזמן מגפת הקורונה, דיונים באמצעי היוועדות חזותית נהפכו לדבר שבשגרה.
לוועדה הפסיכיאטרית הסמכות לקבוע דיון בהיוועדות חזותית מכוח סעיף 27 לחוק.
המערער וב"כ לא העלו כל נימוק ספציפי אשר מצדיק את קיום הדיון בדרך של נוכחות פיזית דווקא. הטענות שנטענו הן טענות עקרוניות גרידא.
דיון והכרעה:
דין הערעור להתקבל.
עמדת הסנגוריה הציבורית מקובלת עליי. הטעמים המשפטיים, עליהם אעמוד בהמשך, מובילים בהכרח לקבלת הערעור.
הזכות להיות נוכח במסגרת הליך שיפוטי / מעין שיפוטי
לצורך הדיון, אפנה לשדה הפלילי, בו כלל יסוד במשפט הפלילי הוא כי אין אדם נשפט שלא בפניו. כלל זה מעוגן בסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המורה כי: "באין הוראה בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו". כלל זה מבטא את זכותו של נאשם להיות נוכח במשפטו הפלילי, שכן נוכחותו "הכרחית", כפי שצוין עוד בע"פ 152/51 טריפוס נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ו(1) 17 (1952). זכותו של נאשם להיות נוכח במשפטו "נמנית עם חובותיו היסודיות ביותר בתחום שמירת חזות הצדק וקיום דיון כהלכתו" (עיינו ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 450(1991)).
הזכות להליך הוגן, לפחות במרכיבים מסוימים שלה, הוכרה על ידי בית המשפט העליון כזכות חוקתית מוגנת. חוק היסוד "ביצר את זכותו של הנאשם למשפט הוגן. זאת, מכוח סעיף 5 לחוק היסוד, שבו עוגנה זכותו של אדם לחירות, וכן מכוח ההכרה החוקתית בכבוד האדם, שזכותו של נאשם למשפט הוגן היא חלק ממנו" (עיינו ע"פ 1741/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 750 (1999)). הזכות להליך הוגן, במרכיביה הגרעיניים, היא תנאי הכרחי להגנה על החירות. הזכות לחירות היא זכות חוקתית יסודית מן המדרגה הראשונה, והיא גם מבחינה מעשית, תנאי למימוש זכויות יסוד אחרות. החירות האישית יותר מכל זכות אחרת היא העושה את האדם בן חורין. "רק בן-חורין יכול לממש באופן מלא וראוי את זכויות היסוד שלו. והחירות האישית, יותר מכל זכות אחרת, היא העושה את האדם בן-חורין. משום כך שלילת החירות האישית היא פגיעה קשה במיוחד". (עיינו בג"ץ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הביטחון, נג(5) 241 (1999)).
הזכות להליך הוגן קשורה גם בקשר הדוק לזכות לכבוד, שכן "פגיעה בהליך ההוגן עלולה לפגום בהערכתו העצמית של הנאשם וליצור אצלו תחושה של ביזוי וחוסר אונים כאילו היה כלי משחק בידיהם של אחרים, עד כדי פגיעה בזכותו החוקתית לכבוד לפי סעיפים 2 ו-4 לחוק היסוד". (עיינו ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, סא(1) 461 (2006)).
זכות הנוכחות איננה רק זכותו של הפרט אלא היא גם ביטוי לאינטרס ציבורי כללי שעניינו בכך שמערכת המשפט הפלילי תחרוץ את גורלו של אדם במסגרת הליך הוגן שבו ניתנה לו ההזדמנות המלאה להציג את הגנתו (עיינו בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי, (לא פורסם, 15.9.2005)).
סיכום ביניים: "אדם קרוב אצל עצמו, אדם חפץ להיות נוכח בהליך שבו ייחרץ גורלו. אם יימנע הדבר ממנו עלול הצדק לצאת חסר, בשל הפגיעה האפשרית ביכולת של הנאשם להתגונן. ההליך המשפטי אינו עוסק בפרטים-נעלמים אלא בפרטים-נוכחים. ברגיל, ראוי כי הנאשם יחווה בחושיו את ההליך המשפטי. ראוי כי בית המשפט יראה לנגד עיניו את הפרט נשוא המשפט. כל אלה הם חלק מובנה בהליך המשפטי ותנאי חשוב לקיום אמון הנאשם ואמון הציבור בהליך הפלילי. לאור כל אלה, אין תמה שהנשיא ברק הניח כי נוכחותו של נאשם במשפטו היא "זכות חוקתית" (עיינו בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל, סג(3) 500 (2010), בג"ץ 7357/95 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל, נ(2) 769)).
אשפוז כפוי של מתמודד נפש / חולה נפש מכוח החלטת וועדה פסיכיאטרית
מודעת אני כי דברים אלה נכתבו בקשר לעניינם של נאשמים בדין הפלילי. עם זאת, הבסיס המהותי והעקרוני של הדברים נכון גם ביחס לחולי ומתמודדי נפש, הניצבים בפני הוועדה הפסיכיאטרית שבסמכותה וכוחה לשלול את זכויותיהם הבסיסיות והיסודיות.
אשפוז כפוי של אדם בבית חולים לחולי נפש קשה ומר הוא למאושפז ולבני משפחתו, ומשנעשה האשפוז שלא מרצונו של המאושפז, יש בו משום אחת הצורות החמורות והמדכאות של שלילת חירותו של האדם (עיינו דברי השופט אלון בב"ש 196/80 טולידנו נ' מדינת ישראל).
החלטה הקובעת כי פלוני אלמוני יאלץ להישאר בבית חולים פסיכיאטרי, בכפייה ובניגוד לרצונו, הינה החלטה בעלת מרכיבים פוגעניים בזכויות היסוד של אותו מתמודד נפש, בהקבלה, חלקית לפחות, להחלטה כי פלוני אלוני יאלץ לשהות מאחורי סורג ובריח, בניגוד לרצונו. לא בכדי נאמר לפני שנות דור "אמור לי כיצד מטפלת חברה בחולי הנפש שלה ואומר לך מהי מידת מחויבותה של אותה חברה לזכויות הפרט ולשלום הציבור" (רע"פ 2060/97 כרמלה וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי - תל-אביב, נב (1) 697 ((1998).
סעיף 26 לחוק
ומכאן אפנה לנושא המדובר ביחס לחולי ומתמודדי נפש. לעניין המדובר ניתן מענה במסגרת סעיף 26 לחוק, המתייחס לנוכחות בדיון והשמעת טענות, ולהלן עיקריו לענייננו, כדלקמן:
"נוכחות בדיון והשמעת טענות
...
26(ג). הוועדה תאפשר לחולה, לקרובו ולבאי כוחם, אם יש להם בא כוח, ובדיון בערר, גם לעורר ולבא כוחו ולפסיכיאטר המחוזי, להשמיע את טענותיהם בפניה [...]
26(ד). הדיון ייערך בדלתיים סגורות ויהיו נוכחים בו החולה ובא כוחו, אם יש לו בא כוח [...]
26 (ה). סברה הוועדה כי נוכחותו של החולה בדיון, כולו או חלקו, עלולה לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי, רשאית הוועדה, מנימוקים שיירשמו, לדון באותו חלק של הדיון שלא בנוכחותו".
(ההדגשות אינן במקור - א.א.)
נקבע כי החולה, מתמודד הנפש, יהיה נוכח בדיון שבעניינו מכוח החוק. כמו כן, נלמד כי באם הוועדה סוברת שנוכחותו בדיון של החולה מתמודד הנפש עלולה לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי, היא רשאית לקיים את אותו חלק מהדיון שלא בנוכחותו, וזאת מנימוקים שיירשמו. ודוק - הוועדה רשאית לקיים רק את אותו חלק מסוים מהדיון ללא נוכחותו הפיזית של החולה מתמודד הנפש, להבדיל מכל מהלך הדיון שלא בנוכחותו, וזאת גם רק בשל טעמים שעניינם פגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של החולה בלבד.
חקיקה ותיקוני חקיקה בשל מגפת הקורונה
מגפת הקורונה יצרה נסיבות ומצבים שחייבו התאמות ושינויים בתחומים רבים. בשל החיוב בהתאמות ושינויים אלה ידע המחוקק לחוקק חוקים ולתקנם, לרבות הוראות שעה, המתייחסים לאשר נדרש להתייחס, כגון חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב-2022, חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת השעה), התש"ף - 2020, חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (מס' 91), חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (מס' 17), חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001 (מס' 19) וכיו"ב.
גם חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982, תוקן באופן הנותן מענה לענייני היוועדות חזותית בעניינם של עצורים או אסירים, וזאת בתקנות סדר הדין הפלילי (היוועדות חזותית) הוראת שעה התשפ"ב-2022.
תקנות סדר הדין הפלילי (היוועדות חזותית) הוראת שעה התשפ"ב-2022
תקנות סדר הדין הפלילי (היוועדות חזותית) הוראת שעה התשפ"ב-2022 (להלן: "תקנות סדר הדין הפלילי (היוועדות חזותית)") תוקנו כך שניתן מענה והתייחסות פרטנית ודקדקנית לאופן בו אמורה להיערך היוועדות החזותית.
כך למשל, סעיף 2(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (היוועדות חזותית), מורה כדלקמן:
"2(א) דיון בעניינו של עצור או אסיר בדרך של היוועדות חזותית יתקיים בחדר היוועדות חזותית במקום המעצר או בבית הסוהר שבו הוא מוחזק; החדר יכלול את כל הפריטים האלה:
(1) שולחן;
(2) כיסא;
(3) מחשב שעליו מותקנת תוכנה ייעודית המאפשרת קיום דיון בדרך של יוועדות חזותית;
(4) מסך שמידותיו לא יפחתו מ-22 אינץ';
(5) תאורה המאפשרת לראות את העצור או האסיר באופן מיטבי;
(6) מצלמת רשת בעלת מיקרופון מובנה, שבאמצעותם מתאפשר לראות ולשמוע את העצור או האסיר באופן מיטבי;
(7)רמקולים המאפשרים שמע באיכות טובה, ואוזניות המאפשרות שמע באיכות טובה;
(8) טלפון נייח וטלפון נייד ייעודי;
(9) מערכות מיזוג אוויר;
(10) גודל חדר ההיוועדות החזותית לא יפחת מ-3 מ"ר;
[...]
סעיף 3(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (היוועדות חזותית), מורה מן הצד השני, כדלקמן:
"3(א) בכל אולם דיונים בבית משפט שבו מתקיים דיון בעניינו של עצור או אסיר בדרך של היוועדות חזותית, תוצב ערכת היוועדות חזותית; הערכה האמורה תכלול את כל הפריטים האלה: (1) מחשב שעליו מותקנת תוכנה ייעודית המאפשרת קיום דיון בהיוועדות חזותית;
(2) מסך שמידותיו לא יפחתו מ-55 אינץ';
(3) רמקולים המאפשרים שמע באיכות טובה בכל חלקי האולם;
(4) מיקרופון באיכות טובה בעבור כלל המשתתפים בדיון המשפטי באולם הדיונים;
(5) שתי מצלמות רחבות זווית המופעלות במקביל המאפשרות לעצור או לאסיר לראות את השופט, בעלי הדין, הסניגור, השוטר או התובע, מתורגמן אם נדרש, וכל אדם שנוכחותו דרושה לדיון בעת שהוא נשמע לפני בית המשפט;
(6) טלפון נייח.
יוצא מהאמור לעיל, כי גם אם קיימת האפשרות לנהל דיון בעניינו של עצור או אסיר בדרך של היוועדות חזותית, הרי שדרך זו מותווית באופן מדוקדק, הן באשר לתנאים הפיזיים והן באשר לאמצעים הטכנולוגיים שיתקיימו בדיון, וזאת כדי לוודא כי הפגיעה בזכותו של אותו עצור או אסיר להיות נוכח בדיון בעניינו, תהא פחותה ביותר.
לענייננו, מצאתי לנכון להדגיש את אותה דרישה כי לאותו עצור או אסיר יהיה מסך שמידותיו לא יפחתו מ-22 אינץ', דבר שלא בא לידי ביטוי, ולא יכול לבוא לידי ביטוי, בקיום היוועדות חזותית באמצעות מכשיר סלולרי. הדרישות המדוקדקות אינן קיימות רק בקשר לצדו של העצור או האסיר, אלא קיימות גם בקשר לצדו השני של אותה היוועדות חזותית, היינו החדר בו מצויים השופט, בעלי הדין, הסניגור, התובע, המתורגמן אם נדרש וכל אדם אחר שנוכחותו דרושה לדיון, וביניהם מסך שמידותיו לא יפחתו מ-55 אינץ', מיקרופון באיכות טובה בעבור כלל המשתתפים בדיון המשפטי, שתי מצלמות רחבות זווית המופעלות במקביל המאפשרות לעצור או לאסיר לראות את כל הנוכחים וכיו"ב.
הוועדה בחרה שלא לפרט אילו אמצעים טכנולוגיים עמדו בפניה, והאם הם עומדים, לכל הפחות, בתנאים שקבע מחוק המשנה בתקנות ההליך הפלילי .
דל"ת אמות במשפט מינהלי
כלל יסוד במשפט המינהלי הינו כי הרשות לפעול קיימת רק בתוך דל"ת אמות הסמכות שהוקנתה בחוק (עיינו בג"צ 7455/05 הפורום המשפטי למען א"י נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 905, 910 (2005)). עיקרון זה הידוע כעקרון חוקיות המינהל מגשים תכלית דמוקרטית, שכן הוא מחייב כי החלטות הנוגעות לסמכויות השלטון יהיו מבוססות על חוק שהתקבל ברשות מחוקקת נבחרת.
כשפעולתה של רשות מנהלית, או בעניינו וועדה פסיכיאטרית עליה חלים כללי משפט מינהליים, עלולה להביא לפגיעה בזכות יסוד מוכרת, מקבלת ההקפדה על עיקרון זה משנה חשיבות. לפיכך, נקבע כי כאשר הפעולה המינהלית שבנדון עלולה להביא לפגיעה בזכויות הפרט, אין הרשות יוצאת ידי חובתה בהצבעה על הוראת חוק כללית שיכולה להתפרש כמקור הסמכה לפעולתה (בג"צ 5100/94 הועד הציבורי נ' עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(4) 817 (1999)). במקרה שכזה, על ההסמכה לפעולה להיות ברורה, מפורטת ומפורשת בחקיקה ראשית (בג"צ 3355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294 (1980); בג"צ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2) 746, 762 (2004)). זו הסיבה מדוע תוקנו וחוקקו החוקים שאוזכרו לעיל בשל מגפת הקורונה, אשר חייבה התאמה לנסיבות החדשות.
הדרישה בדבר קיומה של הסמכה מפורשת וברורה בחוק, שקדמה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכתה לביסוס נוסף עם חקיקתו, עת נקבע בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לו כי בכפוף לתנאים שבסעיף, תתאפשר פגיעה בזכויות המוגנות בגדר חוק היסוד רק בחוק, או "לפי חוק כאמור מכוח הסכמה מפורשת בו". ככל שזכות היסוד שעלולה להיפגע נושאת זיקה עניינית הדוקה לזכויות אדם מוגנות, וככל שמדובר בזכות מרכזית יותר, כך תפורש ביתר הקפדה הדרישה לקיומה של "הסמכה מפורשת" בחוק (עיינו בג"צ 1800/07 לשכת עורכי הדין בישראל נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם, 7.10.08); בג"ץ 6824/07 ד"ר עאדל מנאע נ' רשות המסים, סד(2) 479 (2010)).
משהחוק שבענייננו לא תוקן, הרי שאין בכוחה של הוועדה הפסיכיאטרית לפועל בניגוד לקבוע בו. החלטות שיש בהן כדי לפגוע בזכויות מוכרות בחוק בקשר לחולי ומתמודדי הנפש, מכוח כלים פרשניים, לחלופין אנלוגיות והקבלות המיובאות מכוח חוקים אחרים, לחלופין מכוח ניירות עמדה, הנחיות ונהלים של מחוקק המשנה או משרדי ממשלה שונים, אינן מספקות ואינן יכולות לעמוד בפני בחינה שיפוטית. החוק מקנה לחולה ומתמודד נפש להיות נוכח בדיון שבעניינו בפני הוועדה הפסיכיאטרית, ושלילת זכות שכזו אמורה להיות על דרך של חקיקה ראשית ובאופן מפורש.
מעבר לאמור, הרי שגם אם הוועדה פעלה כפי שפעלה על דרך של הקבלה או אנלוגיה לחוקים או תקנות אחרות בקשר לקיום דיון היוועדות חזותית, הרי שאלה לא נעשו כראוי, ולא עמדו בדרך של הקבלה או אנלוגיה לתנאים הקבועים בתקנות סדר הדין הפלילי (היוועדות חזותית), שיש בהם כדי לוודא שהפגיעה בזכותו של אותו מערער להיות נוכח בדיון בעניינו, תהא ברמתה הפחותה ביותר. כך למשל לא נטען על ידי המשיבה ולא נקבע על ידי הוועדה, כי המערער יכול היה לראות את אשר נעשה בחדר הדיון באופן ראוי ומספק, כי היו בחדר הדיון שתי מצלמות רחבות זווית המופעלות במקביל אשר אפשרו לו לראות את כל הנוכחים, כי היה בידו מסך שמידותיו לא פחתו מ-22 אינץ' וכיו"ב.
בנוסף, ההכרזה על הגבלת דיונים בנוכחות עצורים או אסירים וכן הכרזה על הגבלה חלקית של דיונים בנוכחות כלואים, לפי חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת השעה), התש"ף - 2020, הוארכו שניהם עד ליום 14.03.2022 (בילקוט הפרסומים מיום 13.02.2022). מועד זה חלף עבר, משמע ההכרזות אינן תקפות עוד ולא היו תקפות במועד בו התכנסה הוועדה בעניינו של המערער.
מעבר לעניין החוקיות, הרי שאין כל היגיון כי חולי ומתמודדי נפש, שהדיונים בעניינם בפני הוועדה הפסיכיאטרית לא הוגבלו מכוח חוק מפורש, יתנהלו בהיוועדות חזותית , זאת בזמן שדיונים בעניינם של עצורים, אסירים או כלואים אשר הוגבל מכוח חוק מפורש, יתנהלו בנוכחות פיזית בשל פקיעת הארכת ההכרזה על הגבלת הדיונים בנוכחותם.
סעיף 27 לחוק
לגבי הטענה כי לוועדה הסמכות לקבוע את אשר קבעה מכוח סעיף 27 לחוק, סבורני כי דין טענה זו להידחות. סעיף 27 לחוק הנושא כותרת "סדר הדיון בוועדה", מורה כי: "הוועדה הפסיכיאטרית תקבע את סדר הדיון בפניה במידה שלא נקבע בתקנות". אין בכוחו של סעיף זה כדי להתיר לוועדה לשנות את הקבוע בחוק בסעיף 26 הקודם והאמור לעיל לעניין נוכחות החולה ומתמודד הנפש בדיון שנערך בעניינו, וזאת הן מהטעם שמדובר בסעיף שונה המתייחס לסדר הדיון עצמו, להבדיל מעניין הנוכחות בדיון - שהינו עניין מהותי, והן מן הטעם שסמכות הוועדה לקבוע את סדר הדיון בפניה הינה אך בקשר לעניינים שלא נקבעו בתקנות. עיון בתקנות מעלה כי אלה כוללות הוראות באשר לסדר הדיון (פרק ו': "סדרי דיון של ועדה פסיכיאטרית") אשר כלל אינן עוסקות בזכות המהותית הקבועה בחוק באשר לנוכחות בדיון, כמו כן כוחן הנורמטיבי של התקנות פחות מכוחו הנורמטיבי של החוק עצמו, אשר שוב כאמור, עוסק מפורשות בעניין נוכחותו של החולה בדיון שבעניינו.
מסמכים ונהלי פעולה מטעם משרד המשפטים ומשרד הבריאות
יובהר ויודגש כבר עתה כי מסמכים כאלה ואחרים שהוגשו לבית המשפט, הנושאים המלצות ונהלי פעולה, אינן בעלות מעמד נורמטיבי המשתווה למעמדו הנורמטיבי של החוק. משכך, הדיון במסמכים והנחיות אלה אין בהם כדי להשפיע באופן מהותי על הדיון בענייננו, ועל אף האמור, מצאתי לנכון שכן להתייחס אליהם וזאת כדי להבהיר עניינים שיכול ויועלו גם בפני ערכאות נוספות.
באשר למסמך שהוגש מטעם משרד המשפטים לידי בית החולים, נושא כותרת "קיום דיונים בוועדות הפסיכיאטריות באמצעות וידאו קונפרנס בתקופת החירום - קורונה", מתאריך 22.03.2020, הרי שזה כלל את הנחת הבסיס וההנחיות הבאות כדלקמן:
"1. לאור תקנות לשעת חירום שהותקנו לאחרונה ע"י ממשלת ישראל ולסגר ההולך ומתהדק על כלל אזרחי ישראל, עולה הצורך להיערכות מחדש בכל הנוגע לקיום וועדות פסיכיאטריות. [תקנות שעת חירום (דיוני מעצרים) התש"ף 20202]
2. בשל המשבר [מגפת הקורונה - א.א.] אנו סבורים שניתן לקיים דיונים בוועדות הפסיכיאטריות באמצעים טכנולוגיים בכפוף למספר תנאים.
3. ואלה התנאים לקיום הדיון באמצעות וידאו קונפרס:
א. לצורך קיום דיון באמצעות וידאו קונפרס נדרשת הסכמה מפורשת של הסניגור המייצג והמטופל. הסכמה זו תינתן בתחילת הדיון לפרוטוקול.
ב. הדיון יתקיים באמצעות מכשירים טכנולוגיים שמאפשרים העברת קול והעברת תמונה בזמן אמת. זאת, באופן שימזער ככל האפשר את הפגיעה במטופל בשל כך שהדיון מתקיים שלא בנוכחותו.
...
ה. כל הצדדים לדיון ישמעו זה את זה ואף יראו זה את זה.
4. דיונים באמצעים טכנולוגיים ללא נוכחות המטופל והסניגור יתקיימו רק בתקופת החירום שהוכרזה ע"י ממשלת ישראל. עם תום תקופת החירום יחזרו הדיונים למתכונת רגילה."
(ההדגשות אינן במקור - א.א.)
כפי שניתן לראות בענייננו, סעיף 3(א) אשר הינו אך הראשון מבין כלל התנאים לקיום דיונים בוועדות פסיכיאטריות באמצעים טכנולוגיים - לא התקיים. משכך, הדבר מייתר בעיניי את בחינת התקיימותם של יתר התנאים, שכן מדובר בתנאים מצטברים.
באשר למסמך מאת משרד הבריאות, נושא כותרת "נוהל הפעלת וועדות פסיכיאטריות מחוזיות בתקופת ההתמודדות הלאומית למניעת התפשטות נגיף הקורונה - אמות מידה מקצועיות", מתאריך 30.08.2020, הרי שזה כלל את הדברים הבאים:
"[...] בהתאם לעקרונות מערכת הבריאות, יש ככל האפשר לתת עדיפות לרצון המטופל ולבחירותיו. על כן, מקום שהמטופל מביע רצון ברור לקיים דיון פרונטלי בפני הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, יש ככל האפשר לכבד רצון זה. [...] חרף האומר, במקום שהדבר אפשרי וקיימת לכך הסכמה, יתקיימו הוועדות על דרך דיון מרחוק, ללא נוכחות פיזית של המאושפז בפני הוועדה [...]. בהתאם לשיקול דעת הוועדה לקיים דיון פרונטלי, בכלל זה של חוסר יכולת לבצע בדיקה פסיכיאטרית להנחת דעתה או לאחר שהשתכנעה בשיח הראשוני שנכון לקיימה בדרך זו, הדיון יתקיים פרונטלית אלא אם המטופל נכלל באוכלוסייה שחל איסור להביאה בפני הוועדה."
(ההדגשות אינן במקור - א.א.)
המצבים בהם חל איסור התייצבותו של המטופל בפני הוועדה כוללים מצב בו מטופל הינו מאומת כחולה קורונה, חייב בבידוד, סובל מחום, שיעול או קוצר נשימה (תסמיני קורונה), מטופל המגיע מביתו או מבית חולים אחר שנמצא באזור שהוכרז עליו סגר / אזור אדום, וכן מקרים אחרים בהם החליט מנהל בית החולים לאחר התייעצות בכתב עם רופא המחוז בלשכת הבריאות המחוזית (תוך עדכון פסיכיאטר המחוז וראש שירותי בריאות הנפש) כי בשל מצב תחלואה בפועל בקרב מאושפזים בבית החולים או נסיבות מקומיות אחרות היוצרות סיכון משמעותי להתפשטות נגיף הקורונה, אין לאפשר כלל ליציאת מאושפזים ממחלקות האשפוז או כניסת מבקרים לבית החולים.
מצבים אלה לא התקיימו בעניינו של המערער.
סבירות ההחלטה
מצאתי שלאור שורותיי עד כה, אין אני נדרשת לבחון את סבירות החלטת הוועדה על כלל נימוקיה. עם זאת, מצאתי לנכון להקדיש פסקה אחת לעניין זה. ממה שהובא לפניי למדתי כי בחדר שבו עתיד היה להיערך הדיון בעניינו של המערער נכחו שלושת חברי הוועדה, קלדנית ומזכירת הוועדה, שתי פרקליטות והסניגור. רק המערער, מתמודד הנפש, לא נכח בחדר והתבקש להשתתף באמצעות היוועדות חזותית. סבורני כי מצב שכזה נושא טעם לפגם, ואף אינו סביר בעיניי.
המערער מתמודד הנפש, שזכויותיו עתידות להיות מוכרעות, הוא עיקר העיקרים בדיון. בשבילו התכנסו כל הנוכחים בחדר. הוא מושא הדיון. הוא זה שהחלטת הוועדה תשפיע באופן ישיר על זכויותיו, הוא ולא אחר. אין היגיון לנוכחותם המלאה של כלל הנכבדים בחדר הדיון, בו בזמן שרק המערער מושא הדיון, היחיד שזכויותיו עתידות להיות מוכרעות, ייעדר ממנו בשל טעמים של שמירה על בריאות הציבור ובריאות הנוכחים.
גם אם היינו במצב דברים אחר, עם היתר חוקי לצמצום הדיונים עם נוכחות פיזית, סבורני כי ניתן היה לקיים את הדיון באופן שיהיה מידתי יותר ופוגעני פחות, כגון דיון חלקי בנוכחותו הפיזית של המערער, ושאר הדיון באמצעים חזותיים, קיום הדיון בחדר רחב ומאוורר יותר, צמצום הנוכחים בחדר למינימום האפשרי (בחדר נכחו שתי פרקליטות), התקנת אמצעים למיגון הנוכחים בחדר (מחיצות שקופות) דבר שיאפשר את הורדת המסכה, לפחות באופן חלקי ולזמן מצומצם, וכיו"ב.
במסגרת הערעור, נבחנת סבירות החלטת הוועדה, הן מבחינה מנהלית והן מבחינה מהותית. כפי שנכתב בע"ו 15840-07-20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (נבו 05.08.2020): "בערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית, ערכאת הערעור בודקת את תקינות ההליך, כפי שהוא נוהל, בפני הוועדה, וכן את סבירותה של החלטת הוועדה. הדיון בוועדה ייחשב כתקין אם הוא תואם את הוראות החוק והתקנות, נערך בהקפדה הנדרשת תוך בחינה נאותה של הנתונים, בשמירה על כללי הצדק הטבעי, ותוך שאופשר לחולה ולבא כוחו לפרוש בפני הוועדה את טענותיהם כהלכה [...] (ההדגשות אינן במקור - א.א.)".
לאור הניתוח האמור, מצאתי כי במצב הדברים הנוכחי, הדיון בוועדה לא נעשה בהתאם להוראות החוק. הוועדה הפסיכיאטרית נדרשה הייתה לקיים דיון בנוכחותו של המערער, ולא היה בסמכותה להסתפק בדיון על דרך של היוועדות חזותית.
הערעור מתקבל. אין הוועדה רשאית לקיים דיון שלא בנוכחות פרונטלית של המערער, וביתר שאת אין היא יכולה להתעלם מרצונו להיות נוכח פרונטלית בדיון בעניינו, כאשר החוק קובע שהדיון יעשה בנוכחותו, והמחוקק לא קבע אפשרות של היוועדות חזותית. די בכך. ועל אחת כמה וכמה משהביע המערער את רצונו להשתתף פרונטלית בדיון, רצון עליו חזר גם בפניי: "הייתי רוצה להשתמש בזכויות שלי מול חברי הוועדה ולהיות נוכח מול חברי הוועדה כי זה חלק מהתהליך, עברתי תהליך ארוך ואני מתאמץ לשמור על עצמי ולקחת את הטיפול ולהיות מאוזן. אני עושה מאמצים ואני רוצה לממש את זכויותיי ושיהיה לי דין צודק" (דברי המערער בדיון שהתקיים בפניי).
הוועדה תקיים דיון, מוקדם ככל שניתן, בעניינו של המערער, ובנוכחותו הפרונטלית.
פסק דין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדחיפות ותסגור התיק.
ניתן היום, ט"ו אייר תשפ"ב, 16 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
15