בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופטת ענת הלר-כריש: החלטה בבקשה של בת למנוע מאמא לצאת מן הארץ אל אחותה במסגרת בקשה למינוייה כאפוטרופוס על האם (א"פ 26592-06-22)

1. לפניי בקשה למתן צו לעיכוב יציאת המשיבה 1 מן הארץ אשר הוגשה במסגרת בקשת המבקשת למנות למשיבה 1 אפוטרופוס לענייני גוף ורכוש. המשיבה 1 תקרא להלן האם או גב' א'.
2. המבקשת והמשיבה 2 (להלן: המשיבה) הן שתי בנותיה של גב' א' ושל בעלה המנוח (להלן: האב המנוח; יחד עם האם: ההורים). המבקשת מתגוררת בישראל, ואילו המשיבה מתגוררת ב- ב' ושוהה כעת בישראל יחד עם האם. ההורים עלו לישראל בשנת ---, ומאז חילקו את זמנם בין ישראל ל- ב'. ביום 00.00.22 נפטר האב המנוח.
3. ביום 07.04.22 חתמה הגב' א' על ייפויי כוח מתמשך במסגרתו הורתה על מינוי המשיבה כמיופת כוחה לקבל החלטות בענייניה הרכושיים, האישיים והרפואיים. בייפוי הכוח המתמשך נכתב: "ייפויי הכוח המתמשך יכנס לתוקפו עם מתן חוות דעת מומחה עשויה בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 לפיה חדלתי מלהבין בדבר".
4. ביום 14.06.22 הגישה המבקשת בקשה למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה של האם. המבקשת ביקשה להתמנות כאפוטרופסית לבדה, או יחד עם המשיבה בכפוף להסכמתה, ולחילופין וככל שהמשיבה תתנגד למבוקש, "בשים לב להיקף הכספים הגדול של הגב' א' כפי שיפורט להלן למנות לגב' א' אפוטרופוס חיצוני לרכוש מאחד ממשרדי רואי החשבון המובילים בארץ" (עמ' 2 לבקשה למינוי אפוטרופוס). לבקשת המבקשת צורף מסמך רפואי חתום על ידי ד"ר --- מיום 09.05.22, על פיו הגב' א' אינה כשירה לקבל החלטות וזקוקה למינוי אפוטרופוס.
5. ביום 14.06.22 הגישה המבקשת "בקשה בהולה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ", בה עתרה למנוע יציאתה של האם ל- ב'. לטענת המבקשת, ביום 12.06.22 נודע לה כי המשיבה הגיעה בהפתעה לביקור בישראל, והאם מסרה למבקשת כי המשיבה מתכוונת לקחת אותה עמה ל- ב'. לטענת המבקשת בבקשה, שעה שמן הראיות שצירפה עולה כי נדרש מינוי אפוטרופוס לאם, עולה חשש ממשי כי המשיבה תפעל להוציא את האם מהארץ וזאת בניגוד לטובתה.
6. בהחלטה מיום 15.06.22 התבקשו תשובות גב' א', המשיבה וב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה לבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ, וניתן צו ארעי במעמד צד אחד בכפוף להפקדת בטוחות שנקבעו שם.
7. ביום 30.06.22 הוגשה תשובת הגב' א' לבקשות המבקשת. לדברי גב' א', היא אינה זקוקה לאפוטרופוס וממילא אין למנוע ממנה לצאת את גבולות ישראל. לתגובה צורף סרטון בשפה -- בו מביעה גב' א' התנגדותה למינוי אפוטרופוס ולעיכוב יציאתה מהארץ, יחד עם תמליל הסרטון בעברית. גב' א' ביקשה בתגובתה כי ככל שאין די במצורף לתגובה כדי לדחות בקשות המבקשת, בית המשפט יקיים דיון דחוף במסגרתו תביע ישירות עמדתה.
8. בהחלטה מיום 30.6.22 נקבע דיון במעמד ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה, גב' א', המבקשת והמשיבה. לדיון זומן מתורגמן לשפה ה--- [שפת האם של גב' א', עה"כ].
9. ביום 5.7.22 הגישה המשיבה תשובה לבקשה לעיכוב יציאת האם מן הארץ במסגרתה התנגדה למתן צו. לטענתה, מאז עלייתה לישראל לגב' א' שני מרכזי חיים – הן ב- ב' והן בישראל, והיא מחזיקה בתים בשתי המדינות. לטענת המשיבה, גב' א' חתמה על ייפוי כוח מתמשך, בו מינתה את המשיבה כמיופת כוחה, ואין מקום למינוי אפוטרופוס. לדבריה, לנוכח מצבה של גב' א' אין מקום לעת הזו להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך. המשיבה העלתה טענות נגד המסמך הרפואי שצורף לבקשה למינוי אפוטרופוס. לטענתה, הטעם בשלו נקטה המבקשת בהליכים הוא ניסיון להשתלט על רכוש האם לנוכח מחלוקות שנתגלעו לאחר פטירת האב המנוח.
10. ביום 10.7.22 ביקשו המבקשת והמשיבה לדחות את מועד הדיון שנקבע משום שהאם חלתה בוירוס הקורונה, וביום 11.7.22 הגישה גב' א' הודעה בעניין זה מטעמה, אליה צורפו מכתב סיכום רפואי מבית החולים --- מיום 7.7.22 ודו"ח פרמדיק מאותו מועד. לטענת גב' א', על פי מסמכים אלה, הצוות שטיפל בה התרשם מצלילותה והיא עברה בהצלחה בדיקה נוירולוגית.
11. ביום 20.7.22 התקיים דיון במעמד המבקשת ובאות כוחה, המשיבה ובאת כוחה, האם ובא כוחה, ובאת כוח היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה. בדיון נשמעו ב"כ הצדדים באריכות, ובסופו עמדה המבקשת על בקשתה לעיכוב יציאת האם מן הארץ, האם והמשיבה ביקשו לדחות את הבקשה, וב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה הביעה עמדתה כי אין מקום להורות על עיכוב יציאת גב' א' מישראל ופרטה נימוקיה.
12. סמכות בית המשפט לענייניי משפחה לעכב יציאתו מן הארץ של אדם שמונה לו אפוטרופוס מעוגנת בהוראות סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962 (להלן: חוק הכשרות), הקובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, ושל אדם שמונה לו אפוטרופוס, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס פנה אליו בעצמו".

על פי סעיף 68(ג) לחוק הכשרות, המונח "אדם שמונה לו אפוטרופוס", מתייחס גם לאדם שבית המשפט רשאי למנות לו אפוטרופוס, והוא אף אם עדיין לא הוברר אם התקיימו התנאים למינוי.

1. הינה כי כן, בית המשפט רשאי להורות על עיכוב יציאה מן הארץ של אדם שהוגשה בקשה למנות לו אפוטרופוס, מקום בו הדבר דרוש לשם שמירה על ענייניו.

בפסיקת בית המשפט העליון הובהר כי על בתי המשפט להקפיד לעשות שימוש בסמכות זו בזהירות בשים לב לחשיבותה ולמעמדה הרם של זכות היציאה מישראל שהיא חלק מחופש התנועה. נפסק, כי אין בסמכות הנתונה לבית המשפט כדי "להקל כהוא זה בחשיבות חופש התנועה של אדם בין אם חסוי ובין אם לאו, שהוכרה כזכות חוקתית ראשונה במעלה. נקודת המוצא העקרונית הינה כי לכל אדם הזכות לצאת את גבולות ישראל... ועל אף הסמכות שניתנה לבתי המשפט לפגוע בזכות זו, כאמור לשם הגנה על זכותו ואינטרסים אחרים טוב יעשו אם ישתמשו בסמכות זו במשורה ובזהירות" (בע"מ 3458/07 פלוני נ' פלוני (07.08.2007)).

1. בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נקבע: "כל אדם חופשי לצאת מישראל" ובכך ניתן לזכות היציאה מישראל מעמד של זכות יסוד חוקתית.

לנוכח מעמדו הרם של חופש התנועה, בפסיקה ענפה נקבע ביחס לצווי עיכוב יציאה מן הארץ המבוקשים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, כי יש לפרש את יסודות התקנה מכוחה מבוקש הצו בדווקנות ובצמצום (ראו למשל: רע"א 18/89 פיכמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מב(4) 513 (1989); רע"א 9877/08 טרוים נ' גאידמק (24.11.2008)).

אף כאשר מבוקש צו עיכוב יציאה מן הארץ מכוח סעיף 68(א) לחוק הכשרות, יש לפרש את הוראת החוק המאפשרת לבית המשפט לתת צו כאמור בדווקנות, שכן משמעות הצו היא הגבלת זכות יסוד. צו עיכוב יציאה מן הארץ בהתאם להוראות סעיף 68(א) לחוק הכשרות יינתן אפוא במשורה. אף מקום בו בית המשפט כבר שוכנע כי יש למנות לאדם אפוטרופוס, עדיין בכך אין כדי להצדיק מתן צו לעיכוב יציאת אותו אדם מן הארץ. אלא, צו עיכוב יציאה מן הארץ יינתן אך ורק אם הוא נחוץ לשמירה על ענייניו של האדם שמונה לו אפוטרופוס או שמבוקש למנות לו אפוטרופוס. זכות היסוד לצאת מישראל אינה נשללת מאדם עם מינוי אפוטרופוס לענייניו, וודאי שאין היא נשללת מעצם הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס והעלאת ספק בשאלת יכולתו לדאוג לענייניו בעצמו.

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושקלתי בכובד ראש טיעוניהם כפי שנשמעו בדיון, בכלל זה, התרשמותי מדבריה של הגב' א' שנשמעו בפניי, לא מצאתי כי עיכוב יציאתה מן הארץ נחוץ על מנת לשמור על ענייניה ואנמק.
2. כאמור, המבקשת צירפה לבקשה למינוי אפוטרופוס מסמך רפואי חתום על ידי ד"ר ---, מומחית לנוירולוגיה קוגניטיבית, מיום 9.5.2022. צוין כי הבדיקה נערכה בשפה האנגלית. בפרק הדיון וסיכום נכתב: "בת 76. הופנתה להערכה ע"י משפחתה בשל תהליך של ירידה קוגניטיבית שינויים התנהגותיים וירידה תפקודית במהלך מתקדם.... מצב מתאים לדמנציה, ככל הנראה על רקע משולב – וסקולרי וניווני". בפרק המלצות הומלץ בין היתר כדלקמן: "הגב' א' זקוקה לעזרה בכל תפקודי היום יום וכן לליווי והשגחה 24 שעות למניעת תאוונות ונפילות ... גב' א' סובלת ממצב של דמנציה מתקדמת יש פגיעה ביכולת השיפוט והתובנה. להערכתי אינה כשירה לקבל החלטות בנוגע לענייני גוף ורכוש וזקוקה למינוי אפוטרופוס".

אמנם מדובר במסמך רפואי החתום על ידי נוירולוגית קוגניטיבית. אולם, אין להתעלם מן העובדה כי הגב' א' הגיעה לבדיקה בליווי המבקשת אשר כעולה מהמסמך הרפואי עצמו, פרטים רבים אודות מצבה של גב' א' נמסרו לרופאה שערכה את המסמך מפיה של המבקשת. כך, נכתב: "הבת מתארת ירידה קוגניטיבית בשנים האחרונות, מהלך מתקדם יש קשיים בזיכרון לטווח קצר. הבת מתארת כי שוכחת דברים שנאמרים לה חוזרת על אמירות ושאלות.... יש תיאור של מתח, לעיתים יש מחשבות שווא עם גוון של חשדנות. הבת מתארת כי לעיתים יש מנח "לא טבעי" של אצבעות הידיים... הבת מתארת כי מאז הניתוחים ואפילו לפני כן היה צמצום של התפקוד היומיומי...".

בנוסף יש להביא בחשבון את העובדה שד"ר --- היא קרובת משפחה של המבקשת מצד בעלה.

זאת ועוד, הבדיקה נערכה בשפה האנגלית, אולם גב' א' דוברת את השפה ה- --- ולא הובהרה מידת שליטתה בשפה האנגלית.

1. בדיון הציגה המבקשת שני מסמכים רפואיים נוספים. המסמך הראשון, כותרתו "תשובת יועץ גריאטריה" מטעם מכבי שירותי בריאות מיום 05.02.2019, בו נכתב לגבי מצבה של הגב' א': "מודעות למצבה – לקויה. לא מבינה ולא מקבלת את הירידה ביכולות הקוגניטיביות, לא מבינה את השלכות הירידה על תפקודה ועל בטיחותו. שיפוט לקוי... ". באבחנה מבדלת נקבע: "גברת בת 73 עם ירידה קוגניטיבית, נראה תהליך דמנטי". ספק אם יש במסמך האמור כדי להוות אינדיקציה ברורה למצבה העדכני של הגב' א', עת עסקינן במסמך שנערך ביום 05.02.2019, לפני כשנתיים וחצי, והדעת נותנת כי אין הכרח שמצב שהיה בעבר יוסיף להתקיים בהווה (ראו גם: דברי ב"כ יועמ"ש בדיון, בעמ' 4 ש' 7-8). המסמך השני, מטעם דר' ---, מומחה למחלות נוירולוגיות, מיום 12.04.22, בו לא נקבעו קביעות לעניין הצורך במינוי אפוטרופוס וכך: "המדובר בחולה בת 77 נבדקה במרפאה נוירולוגית לשם הערכה נוירולוגית. החולה סובלת מירידת זיכרון משמעותית ב 3-4 שנים אחרונות. לפני 3-4 שנים עברה ניתוח בשנת 2019 למינאקטומיה..... מאז עוברת טיפול פיזיותרפיה, יש לציין כי ב--- עברה סטרס קשה, נפטר אבא. סובלת מירידת זיכרון מתקדמת... זקוקה לבירור. ממצאי בדיקה זו הם כי "הגב' מתמצאת במקום זמן ומצב חלקי ירידת זיכרון".
2. כאמור, גב' א' עצמה צירפה לתיק שני מסמכים רפואיים: המסמך האחד, דו"ח רפואי מאת צוות מד"א שפינה אותה לבית החולים ביום 7.7.22 לאחר שחשה חולשה וכאבי ראש. בדו"ח נכתב כי הגב' "שכובה בהכרה מלאה...". אולם, לא מדובר בממצאים לעניין מצבה הקוגניטיבי של גב' א' ולשאלת הצורך במינוי אפוטרופוס וממילא פרמדיק אינו מוסמך לקביעות בעניינים אלו. המסמך השני, הוא מכתב שחרור מבית החולים מיום 07.07.22, בו נכתב: "בת 77 צלולה". אולם מדובר במסמך שנערך במרכז לרפואה דחופה, ולא בבדיקה מעמיקה שנערכה על ידי מומחה בתחום להערכת מצב קוגניטיבי.
3. הינה כי כן, הוגשו מסמכים לכאן ולכאן אשר בשלב זה אין בהם כדי להוביל לקביעות חד משמעיות בשאלת הצורך במינוי אפוטרופוס לגב' א' בהתאם לסעיף סעיף 33א(א) לחוק הכשרות. בהערת אגב יוזכר כי גב' א' חתמה על ייפוי כוח מתמשך לטובת המשיבה כך שממילא ספק רב אם יש מקום לברר הליך שעניינו בקשה למינוי אפוטרופוס (ראו בעניין זה דברי ב"כ היועמ"ש בדיון), וכן יצוין כי ביום 25.07.22 הגישה המבקשת בקשה לביטול ייפויי הכוח המתמשך.
4. כך או כך, המוקד בהחלטה זו אינו בשאלה האם יש למנות לגב' א' אפוטרופוס אם לאו, אלא בשאלה האם נדרש לעכב את יציאתה של גב' א' מן הארץ לשמירה על ענייניה.
5. בנסיבות שבפניי לא מצאתי שהונחה תשתית מספקת לקביעה מרחיקת לכת המצדיקה פגיעה בחירותה של הגב' א', או כי עיכוב יציאתה של הגב' א' מן הארץ נחוץ לשם שמירה על ענייניה כאמור בהוראות סעיף 68(א) לחוק הכשרות. עיון בבקשה עצמה מעלה כי אין בה די. כל שטענה המבקשת בעניין הטעם לנחיצות עיכוב יציאת האם מן הארץ הוא כי:

"11. בנסיבות אלה, קיים חשש ממש, לפיו אחות המבקשת, המשיבה 2, תפעל בצורה חד צדדית ותנסה להוציא מן הארץ את הגב' א', שאינה כשירה, וזאת בניגוד לטובתה של הגב' א'.

12. הגב' א' במצב של היעדר כשירות וטובתה להישאר בישראל – בה מצויה המבקשת הדואגת לה, בה מצויה לה מטפלת צמודה, בה מצויים רופאיה ושגרת יומה ולבטח שאין זה מטובתה להתנתק משגרת חייה ולנסוע על דרך 'מחטף' ובאופן פתאומי ל- ב'".

בטענות אלה אין די. שהרי, כאמור, אף אם גב' א' זקוקה לאפוטרופוס, ואיני קובעת כך כעת, הרי שאין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק צו לעיכוב יציאתה מישראל. גם אנשים להם יש אפוטרופוס יוצאים מישראל, ויציאתם מן הארץ איננה מעוכבת אלא מקום בו הדבר נחוץ לשמירה על טובתם. אשר לטענת המבקשת בבקשה כי היא זו המטפלת באמה ולכן יציאת האם מישראל תפגע בה (סעי 12 לבקשה), כפי שיפורט להלן, מדברי גב' א' עצמה עולה כי הדברים אינם מדויקים בלשון המעטה. לעת הזו, המשיבה מתגוררת עם גב' א' בביתה בישראל ומסייעת לה, וגב' א' עצמה מסרה כי יש לה מטפלת בישראל ואף בביתה ב- ב' היא מסתייעת בעזרה.

1. משעה שגב' א' מסוגלת להשמיע דעתה ורצונה, בהתאם לבקשתה, וכן בהתאם להוראות סעיף 36 לחוק הכשרות, נשמעו דבריה של גב' א' באופן בלתי אמצעי בבית המשפט, כאשר באולם בית המשפט נכחו אך גב' א' עצמה, ב"כ היועמ"ש, ובית המשפט, וגב' א' השיבה לשאלות בית המשפט וב"כ יועמ"ש באמצעות מתורגמנית לשפה ה --- [שפת האם של גב' א', עה"כ].

כפי שניתן לראות מפרוטוקול הדיון, גב' א' השיבה באופן מסודר לשאלות שנשאלה, דיברה בצורה רהוטה וללא קושי והביעה רצונותיה בקול ברור.

גב' א' תיארה שעוד מאז עלתה לישראל יחד עם האב המנוח מחלקת היא את חייה בין ישראל ל- ב' ומחזיקה בתים בכל אחת מהמדינות, בהם היא מתגוררת עם מטפלת, וכדבריה: "יש לי שם בית ב- ב'. באופן תיאורטי אני גרה לבד, אבל יש לי עוזרת שישנה אצלי..." (עמ' 7 ש' 14-13).

אין מחלוקת כי מחודש דצמבר 2019 לערך ועד לחודש נובמבר 2021 שהו ההורים ב- ב' למעט ביקור בן מספר שבועות בישראל.

גב' א' הבהירה כי היא רואה ב- ב' כביתה, מבקשת לשוב לביתה לשהות בחיק משפחתה, כי ב- ב' מתגוררים רבים מחבריה וכן גיסה וגיסתה אליהם היא מרגישה קרבה: "יש לי את כל החברים גיסי וגיסתי. בעיקר גיסי וגיסתי. זה אח של בעלי. הוא בא אלינו כל יום מאז שבעלי נפטר...אני מאוד רוצה לחזור ל- ב'. הביתה ל- ב'" (ש' 23-22, ש' 31).

לשאלת בית המשפט השיבה גב' א' כי המשיבה הגיעה לישראל לבקשתה עובר לפטירת האב המנוח, "היא רוצה להיות איתי כי אני מאוד עצובה" (עמ' 6 ש' 2), וכי מאז הגעתה לישראל שוהה המשיבה בביתה, ומסייעת לה בנוסף לסיועה של המטפלת המתגוררת עמה בביתה בישראל.

נמצא אם כן כי לגב' א' מקום מגורים מסודר וקבוע ב- ב' וכן מערך תמיכה.

1. לסיכום, הזכות לצאת מישראל היא זכות חוקתית והיא לא נשללת כל אימת שממונה לאדם אפוטרופוס קל וחומר כאשר הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס ועדיין קיים ספק בדבר הצורך במינוי. אפילו הונחו בפני בית המשפט ראיות המלמדות על נסיגה כזו או אחרת במצבו הקוגניטיבי של אדם, עדיין נדרשות נסיבות חריגות כדי להצדיק עיכוב יציאתו מן הארץ שמשמעותו היא פגיעה בחירותו. בענייננו, אין המדובר במצב בו קיימות נסיבות המצדיקות מניעת יציאת האם מן הארץ ופגיעה בחירותה, בניגוד לרצונה כפי שהושמע בקול ברור בבית המשפט. בשלב זה עלה לכאורה כי גב' א' מתגוררת הן ב- ב' והן בישראל, וזוכה בשתי המדינות למערך משפחתי תומך. הדעת נותנת אפוא, כי ככל שיעלה הצורך ניתן יהיה לנקוט באמצעים המתאימים לשמירה על ענייניה ב- ב' כדי ליתן מענה לצרכים עתידיים שיתעוררו, ככל שיתעוררו. גב' א' הביעה באופן מפורש וקוהרנטי כי רצונה לשוב ל- ב', רואה ב- ב' כ"בית", מתגעגעת לבני משפחת בעלה עמם היא לדבריה בקשר קרוב, תיארה את מערכת התמיכה המשפחתית ב- ב', והסבירה נימוקיה לרצונה.
2. בטרם חתימת החלטה זו יצוין כי בדיון נדונה גם סוגיית המפגשים של גב' א' עם המבקשת ועם ילדיה של המבקשת, וזאת לאחר שהמבקשת הגישה בקשה בעניין זה וטענה כי המשיבה מונעת ממנה לפגוש את האם. המבקשת טענה כי המשיבה איננה מאפשרת לאם לשוחח עמה כמו גם עם ילדיה, וכי המשיבה מחזיקה את הטלפון הנייד של האם ואינה מאפשרת לה גישה אליו. גב' א' עצמה תיארה בדיון כי מאז נפטר האב המנוח המבקשת אינה מגיעה לפגוש אותה, היא תארה געגוע רב לשני נכדיה, ילדיה של המבקשת, ורצון עז לפגוש בהם. לשאלת בית המשפט בעניין היכולת לעמוד עמה בקשר השיבה גב' א' "יש לי טלפון, הוא ברשותי. הוא אצלי בתיק שלי. יש לי אותו תמיד עליי. אם אני רוצה להתקשר למישהו אני יכולה. זו זכותי אני מתקשרת למי שאני רוצה מתי שאני רוצה". הצדדים הגיעו להסכמות בעניין מפגשים בין המבקשת וילדיה לבין האם, אשר יתקיימו שלא בנוכחות המשיבה, ולהסכמות אלה ניתן תוקף של החלטה. בית המשפט מקווה כי יעלה בידי בנותיה של גב' א' לשים מאחוריהן את המחלוקות אשר דומה כי הן נסבות סביב נושאים כספיים, או לכל הפחות להתעלות מעל המחלוקות המשפחתיות ולנהוג באמן בכבוד תוך שמירה על קשר בינה לבין כל בני משפחתה כפי רצונה.
3. לנוכח כל אשר פורט לעיל, הבקשה לעיכוב יציאת גב' א' מישראל נדחית.

בהתאם, הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד מבוטל.

לבקשת המבקשת, מורה על עיכוב ביצוע החלטה זו. שעה שעסקינן בהגבלת החירות לצאת מישראל, עיכוב הביצוע ל- 5 ימים (ימי הפגרה במניין).

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ההחלטה ניתנת לפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשפ"ב, 27 יולי 2022, בהעדר הצדדים.