ביהמ"ש המחוזי חיפה, שופט סארי ג'יוסי: הכרעה בבקשת רשות ערעור בעניין השבת נשק למבקש לאחר שנלקח ממנו בעקבות צו-הגנה שהוצא נגדו על פי בקשת אשתו (רמ"ש 26738-04-22)

4

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ"ש 26738-04-22 א. נ' ב. תיק חיצוני:

בפני	כבוד השופט סארי ג'יוסי
מבקש		א. ע"י ב"כ עוה"ד א. כהן
נגד
משיבה		ב. ע"י ב"כ עוה"ד א. מנור

פסק-דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת מ. לוי) ב-ה"ט 13072-01-21, מיום 31.03.2022, במסגרתהּ נדחתה בקשת המבקש להשיב לידיו את הנשק באותו מועד, ונקבע, כי "עם הגשת האישורים בדבר ההליך הטיפולי, ובין היתר ההדרכה ההורית, והנמכת להבות הסכסוך, ניתן יהיה להידרש פעם נוספת ובעוד 60 ימים, לבקשה להחזרת רישיון הנשק".

הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלו:

במסגרת בקשה לצו-הגנה, ניתנה על-ידי בית משפט קמא, ביום 07.01.2021, בין היתר, החלטה בדבר איסור נשיאת או החזקת נשק מכל סוג שהוא.

בהמשך, נוכח בקשות המבקש להשבת נשקו, קבע בית משפט קמא, ביום 07.04.2021, כי "נוכח העובדה כי הנשק אינו דרוש לאב לצורך עבודתו, כמו גם העובדה כי מקום מגוריו בחיפה אינו מוגדר מסוכן, אני מורה על הגשת דיווח משלים מטעם עו"ס לס"ד לבקשת המשיב לבטל הוראה בדבר איסור נשיאת נשק.... ההחלטה בבקשת המשיב תעוכב עד אשר יוגש הדיווח המשלים כאמור".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נתן, ביום 07.07.2021, תוקף של פסק-דין להסכמות הצדדים, ונקבע, כך:

"משמעות הדבר, שבקשת רשות הערעור נמחקת תוך שמירת הזכות עליה הוסכם בין הצדדים לפיה יתאפשר למבקש לשוב ולחדש את בקשתו לביטול איסור החזקת ונשיאת נשק וזאת בפני ביהמ"ש קמא, כאשר יתאפשר לו להציג את מלוא הראיות והטיעונים התומכים בעמדתו לפיה הנשק דרוש ונחוץ לפרנסתו.

מן ההסכמות גם עולה כי אין באותה החלטה מושא בקשת רשות הערעור כדי לחסום את דרכו של המבקש מלשוב ולהעלות את בקשתו מחדש ועל יסוד ראיות נוספות ואסמכתאות שיציג בהתדיינות במסגרת בקשתו החדשה, ככל שתוגש".

בהמשך, בשים-לב לבקשות המבקש להשבת הנשק לידיו, קבע בית משפט קמא, ביום 29.03.2021, כי "עם הגשת האישורים בדבר ההליך הטיפולי ובין היתר ההדרכה ההורית, והנמכת להבות הסכסוך, ניתן יהיה להידרש פעם נוספת ובעוד 60 ימים, לבקשה להחזרת רישיון הנשק".

המבקש הגיש לבית משפט קמא, ביום 30.03.2022, בקשה ל"עיון חוזר/ להחזרת רישיון הנשק בשל עיסוק אישי/ הגנה עצמית/ מצב בטחוני מחייב", ולאחר קבלת תשובת המשיבה, ניתנה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, במסגרתהּ נקבע כאמור לעיל, כהאי לישנא:

"1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי שלא להורות על החזרת הנשק למבקש בשלב זה.

2. כפי שכבר צוין בגדרי ההחלטה מיום 29.03.2022 עם הגשת האישורים בדבר ההליך הטיפולי, ובין היתר ההדרכה ההורית, והנמכת להבות הסכסוך, ניתן יהיה להידרש פעם נוספת ובעוד 60 ימים, לבקשה להחזרת רישיון הנשק".

המבקש מיאן להשלים עם החלטה זו, ובקשת רשות הערעור שהגיש מונחת בפני.

לטענת המבקש, הוא והמשיבה מצויים בהליך גירושין, וכי כתוצאה מתלונת-השווא שהגישה המשיבה נגדו, משטרת ישראל לקחה ממנו את הנשק ואת רישיון הנשק, ובכך נקבעו כלשונו של המבקש בסעיף 7 לבקשת רשות הערעור "עובדות בשטח מהן מוכח כי "המערער אשם, מסוכן"". ערר שהוגש על החלטה זו, כך נטען, התקבל והתיק נגד המבקש נסגר מחוסר אשמה הואיל והמקרה בגינו הוגשה התלונה לא היה ולא נברא.

נטען, כי המבקש עוסק לפרנסתו כווטרינר, כי הנשק מיועד לשימוש לצרכים וטרינריים, וכי ללא נשק, לא ניתן יהיה לפעול בישובים ובבעלי-חיים על-פי הגדרתם במשרד החקלאות. לא זו אף זו, כך נטען, הנשק נועד לביטחונו האישי של המבקש, לביטחון משפחתו וילדיו באשר הם בחיק הטבע, ובכלל, וכי מקורו של ההליך לשלילת רישיון הנשק בטעות ובחוסר סמכות עניינית.

לא ייתכן, כך נטען, כי משטרת ישראל הורתה על החזרת הנשק, וסגרה את התיק מחוסר אשמה, וכעת תישלל חירות המבקש מכיוון שעבודתו אינה מצריכה נשק. המבקש, כך נטען, סובל ממחלת פסוריאזיס, אשר מאלצת אותו לנסוע לעיתים תכופות לים-המלח. את דרכו, כך טען המשיב, הוא עושה דרך אזור מסוכן, והוא חש סכנה ללא הנשק.

עוד נטען, כי בהיותו של המבקש וטרינר, חובב חיות, הוא נוהג לפקוד את היערות, וגם בעטיה של עובדה זו הוא זקוק לנשקו, מקל וחומר בשים-לב למצב הביטחוני בעת הזו.

עוד ובנוסף נטען, כי טעה בית משפט קמא משלא ייחס משקל להעדר תום-הלב המוחלט של המשיבה, אשר כל מטרתהּ היא להקשות על המבקש.

לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות הערעור על נספחיה ושל תיק בית משפט קמא מצאתי, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכוח סמכותי על-פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018.

עניינה של בקשת רשות הערעור שבפני היא החלטת ביניים, זמנית, של בית משפט, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על השבת הנשק לידיו, בעת הזו, ונקבע, כי בית משפט קמא יידרש שוב, בעוד 60 ימים, לבקשה זו.

כלל ידוע הוא, כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת עובדות, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, והיא אינה מעמידה עצמה במקום הדרגה הראשונה בבחינת המערכת הראייתית שנפרשה בפניה, קל וחומר שעה שעסקינן בסעד זמני או בהחלטה זמנית. שונה הדבר, עת בולטת על-פני ההחלטה טעות משפטית שורשית או כשהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים (ר' בספרם של ט' חבקין וח' בן-נון הערעור האזרחי מהדורה שלישית עמודים 475-474).

אפנה לדבריו של כב' השופט ד. מינץ ב-ע"א 8191/16 דיאליט נ' אברהם הרר (17.06.2019):

"...התערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל פגם בהכרעתה של הערכאה הראשונה היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1026 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר [פורסם בנבו] (10.3.2014); ע"א 3894/03 דויטש נ' ישראפלאורס בע"מ [פורסם בנבו] (23.8.2012))".

בענייננו סבורני, כי החלטת בית משפט קמא נטועה בתשתית הראייתית שנפרשה בפניו ובהיכרותו את הצדדים ותולדות הסכסוך ביניהם, ולפיכך אין אני מוצא מקום להתערב בהחלטה, וזאת גם בשים-לב לאופי טענות המבקש. הדברים אמורים גם בשים לב לעובדה, כי עסקינן בהחלטה זמנית, כאשר הבקשה תיבחן בהמשך, פעם נוספת, על-ידי בית משפט קמא עצמו.

אפנה שוב להחלטת בית משפט קמא, מושא בקשת רשות הערעור:

"....עם הגשת האישורים בדבר ההליך הטיפולי, ובין היתר ההדרכה ההורית, והנמכת להבות הסכסוך, ניתן יהיה להידרש פעם נוספת ובעוד 60 ימים, לבקשה להחזרת רישיון הנשק". (ההדגשה אינה במקור).

עולה מן האמור בבירור, כי ענייננו בסעד שייבחן פעם נוספת על-ידי בית משפט קמא עצמו בעוד זמן לא רב, ולפיכך, כאמור כבר לעיל, לא מצאתי, כי נכון בעת הזו, להתערב בהחלטה.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים נוספים.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ב, 27 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.