ביהמ"ש לענייני משפחה ת"א, שופטת סיגלית אופק: פס"ד בעתירה למתן סעד המצהיר על היותו של התובע בן זוגו והידוע בציבור של הנתבע (תלה"מ 26906-10-18)

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו
תלה"מ 26906-10-18 כ.מ נ' כ.מ

בפני	כב' השופטת סגלית אופק
תובע		ש.כ.מ. ע"י ב"כ עו"ד מ. הלפרין
נגד
נתבע		ש.כ.מ.

ע"י ב"כ עו"ד מ. סמון

פסק דין

לפניי תובענה רכושית הכוללת עתירה למתן סעד המצהיר על היותו של התובע בן זוגו והידוע בציבור של הנתבע מאז שנת 2007 ובמשך 10 שנים וכן להצהיר כי התובע זכאי למחצית מכלל הרכוש והזכויות אשר נצברו במהלך החיים המשותפים של הצדדים ובכלל זה זכות הנתבע לדירה בפרויקט המגורים "XXX" וזכויות שנצברו לנתבע במקום עבודתו.

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1979, והנתבע יליד 1975 הכירו זה את זה במהלך שנת 2007.

2. במהלך שנת 2008, תקופה מסוימת לאחר היכרותם של הצדדים, התובע הצטרף לנתבע שהתגורר בדירה שכורה ב... (להלן: הדירה השכורה) (נ/2).

3. בשנת 2010, בעת חייהם המשותפים, התקשר הנתבע בהסכם רכישת אופציה בקבוצה לרכישת זכויות בפרויקט מגורים 1"XXX" ב... (להלן: הדירה) (נ/35).

4. הצדדים לא נישאו זל"ז; הם חיו תחת קורת גג אחת, בדירה השכורה, עד חודש אוגוסט 2017 לערך, אז נפרדה דרכם של הצדדים; הצדדים מעולם לא התגוררו בדירה והיא לא שימשה כדירת המגורים שלהם.

ההליך המשפטי

5. ביום 11.10.2018 הגיש התובע נגד הנתבע תביעה "רכושית, שמירת זכויות, פס"ד הצהרתי הקובע כי התובע זכאי מכח היותו ידוע בציבור של הנתבע למחצית מכל הזכויות שנצברו ע"ש הנתבע מיום תחילת הקשר ועד ליום הפרידה".

6. ביום 20.11.2018 הגיש הנתבע כתב הגנה במסגרתו הכחיש קיומו של קשר זוגי העולה כדי יחסי ידועים בציבור, וכן הכחיש קיומה של כוונת שיתוף הן ביחס לדירה והן ביחס לכספים ולזכויות שנצברו ע"ש הנתבע ועל ידו.

7. הצדדים הגישו תצהירים במקום עדות ראשית: התובע ועדים מטעמו (עו"ד א.נ, מר ע.כ, מר מ.ג, מר י.מ) ביום 28.4.2019; הנתבע ועדים מטעמו (מר א.ה, מר ר.ג) ביום 16.6.2019.

8. לצורך הבירור התקיימו חמש ישיבות הוכחות ונשמעו חקירות הצדדים והעדים מטעמם: ביום 24.6.2019 - עו"ד א.נ, חבר (להלן: מר נ') (עמ' 29-5); ביום 30.6.2019 - מר מ.ג, חבר (להלן: מר ג') (עמ' 16-5); מר י.מ., אחיו של התובע (להלן: מר מ') (עמ' 23-16); מר ע.כ, חבר (להלן: מר כ') (עמ' 33-23); ביום 26.1.2020 – התובע (עמ' 74-34); ביום 7.3.2021- הנתבע (עמ' 93-75); ביום 15.7.2021 – הנתבע (עמ' 93-76); מר א.ה, היה צלע במערכת יחסים משולשת, כיום הינו בן זוגו של הנתבע (להלן – מר ה') (עמ' 93-90); התובע (עמ' 102-94).

מר רונן גזית, עד מטעמו של הנתבע, לא הגיע להיחקר, ותצהירו הוצא מהתיק (פרו' 15.7.2021 עמ' 93, ש' 14, 19, 25).

9. ביום 18.6.2021, בעיצומה של פרשת ההוכחות, נעתרתי לבקשת התובע בחלקה, והתרתי הגשת ראיות נוספות מטעמו (בקשה מס' 16). לאחר שהוגשו המסמכים ביום 28.6.2021, התבקשה הוצאת מסמכים בניגוד להחלטה הנ"ל; ביום 13.7.2021 התקבלה הבקשה בחלקה (בקשה מס' 19).

10. גם במהלך שמיעת פרשת ההוכחות הוגשו ראיות על ידי הצדדים. במסגרת פסק הדין, על מנת לשמור על סדר רץ בתיק המוצגים, נעשה שינוי לסימון המוצגים כמופיע בפרוטוקולים, כדלקמן: נ/1 = נ/42; נ/ 2 =נ/43; נ/3=נ/44; נ/4=נ/45.

11. הצדדים הגישו סיכומים בכתב; כעת ניתן פסק הדין.

טענות הצדדים

12. ואלה עיקרי טענות התובע:

1. יחסי הצדדים היו יחסים של "ידועים בציבור", והתובע לחלוטין הרים את נטל ההוכחה בעניין זה;

2. הוכח שהתקיימה חזקת שיתוף ביחס לזכויות הנטענות:

הליך פונדקאות מעיד על שיתוף כלכלי ורכושי שכן אף אחד מהצדדים לא ידע שהעובר שייוצר מזרעו הוא שיביא פרי בטן בהליך;

אי מיסוד יחסי הצדדים אינו אינדיקציה לארעיות הקשר, אלא ישנן אינדיקציות רבות אחרות הגוברות על נקלה על הטיעון המופרך של הנתבע כי התובע היה איתו בסוג של קשר "כדי לחסוך בעלויות";

התקיימה על מערכת חיים בצוותא בה נערך מאמץ משותף אשר בו כל אחד תורם מכספו ו/או מטרחתו ועמלו את חלקו לקיום היחידה המשפחתית;

העדר הסכם ממון כשהצדדים החלו הליך פונדקאות משותף כשלעצמו מלמד שהנתבע זנח את רצונו בהסכם והחליט לוותר עליו על כל ההשלכות הנובעות מכך;

הצדדים קיבלו החלטה להצטרף לקבוצת הרכישה, ואין ספק שמחצית הזכויות בדירה שייכות לתובע, שכן הדירה נרכשה במהלך החיים המשותפים של הצדדים, לאחר שלוש שנות זוגיות, ולאורך כל השנים התייחסו הצדדים לדירה כאל רכושם המשותף.

1. ואלה עיקרי טענות הנתבע:

1. לא עלה בידי התובע להוכיח כי יחסי הצדדים עולים כדי ידועים בציבור, ואף לגרסתו לכל הפחות אצל הנתבע לא הייתה קיימת גמירות דעת לשותפות וקשירת גורל כזוג נשוי עם התובע;

2. לא עלה בידי התובע להוכיח כוונת שיתוף:

הצדדים בחרו בהפרדה רכושית מוחלטת, התנהלו בחשבונות בנק נפרדים, קיימות התחשבנות מדוקדקת ביחס להוצאות הבית והוצאות בכלל, וכל אחד נשא בהוצאותיו האישיות;

אין ולא קיים שיתוף בדירה, וכל הראיות שהתובע הציג הסתכמו בהעברת הודות דוא"ל של יידוע ביחס לנכסים, הא ותו לא.

אין בהליך פונדקאות כדי להוכיח שיתוף, לא כל שכן כשההליך הופסק מבלי שנוצרו ממנו ילדים כלל; ולא עלה בידי התובע להפריך או לסתור את טענת הנתבע שההליך נעשה במטרה לחסוך כספים.

התובע לא פירט בתביעתו את פרטי הנכסים והזכויות של הנתבע אותם הוא תובע והעדר הידיעה שלו ביחס לזכויות והנכסים מפחית משמעותית ממשקל טיעוניו והסעדים להם הוא עותר. בנוסף, התובע לא פרט זכויות קיימות על שמו ולדידו השיתוף חל רק מצד הנתבע כלפיו;

הצדדים התכוונו לחתום על הסכם ממון, ויש בכך להצביע על העדר כוונת שיתוף;

הדירה נרכשה על ידי הנתבע בלבד; התובע לא חתום על הסכם הרכישה או על הלוואת המשכנתא, בין כלווה ובין כערב; הוא לא שילם ולו שקל אחד בעבוד הרכישה של הדירה בה הצדדים מעולם לא התגוררו;

התובע לא טרח לפרט נכסיו ממקום עבודתו; אין ולא קיימת אינדיקציה לשיתוף ביחס לזכויות אלה; לא הוכחו פערי שכר, אדרבא הוכח שלאחר הפרידה חלה עליה ניכרת בשכרו של התובע.

3. התנהלות התובע מצדיקה פסיקת הוצאות מוגברות נגדו.

דיון והכרעה

בקשה למחיקת סיכומים

13. הנתבע עתר למחיקת הסיכומים (עמ' 1 לסיכומי הנתבע) וכן סיכומי התשובה שהוגשו מטעם התובע (בקשה מס' 24).

14. בענייננו, גוף כתב הסיכומים ערוך בהתאם למתכונת הצורנית המעוגנת בהנחיות מנהל בתי המשפט והחלטה מיום 15.7.2021. ב"כ התובע הבהירה שנעשה בטעות שימוש בפונט 14 ומכאן ה'גלישה' ממכסת העמודים בסיכומים; ההסבר מקובל עליי. בנוסף, יש חריגה של שתי שורות בסיכומי התשובה הביאה לגלישה ממכסת העמודים. מדובר בחריגה מינורית אשר אינה מצדיקה את הגשת הבקשה [ע"א 700/89 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד מז(1) 667 (1993)].

לפיכך, הבקשה למחיקת הסיכומים וסיכומי התשובה נדחית.

שאלת מהימנות ומשקל העדויות שנשמעו בפניי

לעניין משקל עדותו של התובע-

15. בהתאם לבקשתו של התובע, נחקרו עדי התביעה בחקירה נגדית לפני שהתובע נחקר בעצמו, ובזמן שהוא ממתין מחוץ לאולם (פרו' 24.6.2019 עמ' 5, ש' 19).

16. לטענת הנתבע, התובע היה חשוף לתוכן העדות נוכח כך שהיה בקשר עם העדים לאחר תום עדותם, או למצער באת כוחו נחשפה לתוכן העדות והחקירה, ועל כן בחירתו של התובע להעיד את עדיו לפניו מפחיתה משמעותית ממשקל עדותו.

17. איני מקבלת את טענת התובע לעניין זה משני נימוקים: האחד, הפרוטוקולים "שוחררו" לידי ב"כ הצדדים רק לאחר שהסתיימה חקירת כל עדי התביעה (פרו' 24.6.2019, עמ' 29, ש' 26-25; עמ' 93, ש' 8-7); והשני, התובע ועדים מטעמו נשאלו על כך בחקירתם, הם דחו את הטענה על שיח כלשהו ביניהם בעניין תוכן העדויות, ועדויותיהם בעניין זה לא נסתרו (פרו' 30.6.2019 עמ' 5, ש' 27- עמ' 6, ש' 14; שם, עמ' 16, ש' 34-27; פרו' 26.1.2020 עמ' 37, ש' 25-22).

לעניין מהימנות עדויותיהם של העדים מטעם הצדדים-

18. כאמור, שורת עדים מטעמו של התובע העידו בפניי: מר נ' היה "חבר קרוב ומשותף" של הצדדים, אלא שיחסיו עם הנתבע הצטננו לאחר הפרידה בין הצדדים ועל פי תוכן התכתבויות בינו לבין התובע, ניכר כי העד תפס צד בסכסוך (סעיף 1 לתצהיר; נ/43; פרו' 24.6.2019 עמ' 5, ש' 26-25; עמ' 6, ש' 23-1; עמ' 10, ש' 7; עמ' 26, ש' 9); מר ג' מחשיב את הצדדים "כחברים מאוד מאוד טובים שלי" (פרו' 30.6.2019 עמ' 8, ש' 25), אך זוגיותו הנוכחית של הנתבע היא לצנינים בעיניו (שם, עמ' 15, ש' 1); מר כ' הוא "חבר קרוב" של התובע וכן חבר של הנתבע "בתקופת זוגיותו עם שי" (סעיף 1 לתצהיר; פרו' 30.6.2019 עמ' 24, ש' 7-1); מר מ' הוא אחיו של התובע (פרו' 30.6.2019 עמ' 21, ש' 24); מר ה' היה, לכל הפחות, פרטנר מיני של הצדדים, מחודש אוקטובר 2016 (פרו' 15.7.2021 עמ' 90, ש' 15), והוא כיום בן זוג של הנתבע, כאשר משנת 2019 השניים מתגוררים יחדיו (שם, עמ' 90, ש' 24).

לאור האמור לעיל, ראיתי לבחון את עדויותיהם בזהירות המתבקשת.

לעניין עדויותיהם של התובע והנתבע-

19. התרשמתי כי גרסאותיהם ועדויותיהם של בעלי הדין אינן נקיות מספקות בעניינים שונים, כפי שיפורט בהמשך. משכך, מצאתי לנכון ליתן משקל יתר לקיומן או העדרן של ראיות ועדויות חיצוניות וכן לשיקולים של סבירות, הגיון ושכל ישר, והכל כפי שיפורט בפסק הדין.

כעת אעבור לבחינת טענות הצדדים לגופו של עניין

20. לצורך הכרעה בתביעה יש להכריע בשתי שאלות: אחת, האם התובע היה ידוע בציבור של הנתבע, ובאיזה שנים (בדיקת מעמדם המשפטי של הצדדים); והשנייה, האם מגיע לתובע מחצית מרכושו של הנתבע (בדיקת כוונת השיתוף) [עמ"ש (חי')4294-03-20 א.ב. נ' עו"ד מנהל עזבון המנוח ג.ד ז"ל (29.11.2020)].

מתווה נורמטיבי

21. המושג 'ידועים בציבור' הוא כינוי כולל לבני זוג שהיחסים ביניהם מדמים יחסים שבין בני זוג נשואים, ואולם הם אינם נחשבים לנשואים מן הבחינה המשפטית. המניעים העיקריים להיווצרותו ולביסוסו של מוסד הידועים בציבור הם דרישות הדין הדתי בענייני נישואין וגירושין, והתנגדות חלק מהזוגות לנישואין דתיים או לנישואין בכלל; וכפי שנקבע בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1) 443, 450 (1984) (להלן: ענין שחר): "לא הרי בני-זוג החיים כידועים בציבור חרף רצונם להינשא, והדבר נמנע מהם בשל הדין האישי, כהרי בני זוג, שחיים כידועים בציבור, מכיוון שהם רוצים "לנסות" זה את זה אם יוכלו להתמיד בקשר האמיץ ביניהם".

22. הכרה בבני זוג כידועים בציבור אינה משנה את מעמדם האישי של הצדדים, אך נושאת היא השלכות משמעותיות הן במישור היחסים הפנימיים בין בני הזוג (כגון החלת הלכת שיתוף הנכסים עליהם ובכלל זה הזכויות הפנסיוניות) והן במישור היחסים החיצוניים בינם לבין צדדים שלישיים (זכויות ירושה והשלכות נגזרות על צדדים שלישיים; זכאות לקצבת שארים; הכרה בדיירות מוגנת; הקלות במיסוי ועוד) [רע"א 5096/21 פלוני נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (15.12.2021), סעיף 26 והאסמכתאות הנזכרות שם]. בהתחשב בדברים האמורים הודגש בפסיקה כי: "יש לנקוט משנה זהירות בטרם הכרזה על בני זוג כידועים בציבור, ויש להיצמד למבחנים שנקבעו בעניין זה בפסיקה" (שם, סעיף 27).

23. המבחן הרלוונטי לבחינת השאלה האם בני זוג הם ידועים בציבור הוא מבחן סובייקטיבי הבוחן את אומד דעת הצדדים לגבי טיב מערכת היחסים ביניהם [ע"א 11902/04 חסין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (14.8.2007); ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, פ"ד לט(2) 690, 694 (1985)]. בהקשר זה נודעת חשיבות מיוחדת לשאלה אם בני הזוג קיימו "חיי משפחה" וניהלו "משק בית משותף" [ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, פ"ד נו(3) 683 (2002); ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד 617 (1970)].

24. נטל ההוכחה בדבר קיומם של מאפיינים אלה, בין יתר הנסיבות והראיות הרלוונטיות לבחינת שאלה זו, אלה מוטל על הצד הטוען להיותו 'ידוע בציבור' [ע"א 714/88 שנצר נ' רבלין, פ"ד מה(2) 89 (1991)].

מן הכלל אל הפרט

הוכח מעמדם המשפטי של הצדדים כ"ידועים בציבור"

25. הצדדים הציגו שתי גרסאות קוטביות לתיאור מעמדם המשפטי.

התובע טען כי הצדדים חיו במשך כעשור "תחת קורת גג אחת, קיימו יחסי אישות מלאים כזוג נשוי..., ותוך שהצדדים אף קיוו להביא ילדים לעולם באמצעות אם פונדקאית... וניהלו משק בית משותף, תוך מאמץ משותף כאשר כל אחד תורם כפי יכולתו" (סעיפים 67-65 לכתב התביעה].

מנגד, הנתבע טען כי הצדדים בכלל ניהלו "מערכת יחסים פתוחה, ... לא הפכו את מערכת היחסים לבלעדית... התגוררו ביחד אך בעיקר בשל בקשתו של התובע לצמצם בהוצאותיו... ההפרדה הרכושית הייתה מוחלטת... לכל אורך התקופה, הנתבע סרב למסד את הקשר בכל דרך ... אף הבהיר לתובע ... שאינו מעוניין בשיתוף כלכלי או במיסוד הקשר... הליך הפונדקאות בו החלו הצדדים (אך לא סיימו) ... נועד למטרות של חסכון כספי לשני הצדדים" (סעיפים 8-5, 10 לכתב ההגנה]. בחקירה נגדית הסביר הנתבע, כי מבחינתו ידועים ציבור הם: "זוג שמנהלים מערכת יחסים סגורה, נאמנות, הדדיות וחולקים חשבונות בנק, חולקים בחיים כספים" (פרו' 7.3.2021 עמ' 76, ש' 36-35), ואילו הצדדים כאן ניהלו: "מערכת יחסים לא קונבנציונאלית, מערכת פתוחה, ואנו נפגשים עם אנשים ויש יחסים גם מחוץ למערכת הזאת, היא לא מבוססת על אהבה ולא מבוססת על נאמנות, שום דבר כאילו" (שם, עמ' 77, ש' 4-2) והקשר ביניהם היה "יותר כמו שותפים ..., פשוט קשר ברמה כזאת שאני תמיד משאיר רגל אחת בחוץ" (שם, עמ' 82, ש' 13-10).

26. עיון בתשתית הראייתית שהובאה בפניי מעלה, בבירור, שהתמלאו היסודות שהותוו בפסיקה כתנאי להכרה ביחסי הצדדים כידועים בציבור, ואפרט.

1. הצדדים ניהלו קשר ממושך שהתחיל בשנת 2007 ונמשך עד למחצית הראשונה של חודש אוגוסט 2017 (פרו' 26.1.2020 עמ' 44, ש' 18; פרו' 24.6.2019 עמ' 26, ש' 20;פרו' 7.3.2021 עמ' 77, ש' 23; סעיף 37 לתצהיר התובע).

2. הקשר כלל גם מגורים משותפים, בדירה השכורה, מאז מרץ 2010- גרסתו של התובע לפיה מָעֲבָר למגורים משותפים אירע בשנת 2008, אינה נתמכת בחומר הראיות (סעיף 4 לתצהיר; פרו' 26.1.2020 עמ' 34, ש' 19). אדרבא, התובע מופיע כצד להסכם השכירות משנת 2010 בלבד (ת/א), ואין הסבר ראציונאלי להעדרו מהסכמי שכירות קודמים (נ/2), בייחוד כשההסכמים נחתמו על ידי בעל הדירה בעצמו לאחר שהתוודע לכאורה למגורי הצדדים בדירה כזוג כבר בשנת 2009 (פרו' 26.1.2020 עמ' 25, ש' 29- עמ' 26, ש' 9), והוא עמד על כך שהתובע יצטרף כצד להסכם השכירות: "הבין שאנו יחד. הוא הבין שאנו זוג וביקש שיחתום (צ"ל שנחתום-ס.א) על חוזה משותף" (שם, עמ' 35, ש' 36-35); התובע לא הביא אסמכתא חיצונית ללמד על השתתפותו בשכר הדירה במהלך השנים 2009-2008, למרות שהמסמכים לטענתו נמצאים תחת ידיו (שם, עמ' 35, ש' 12-11, עמ' 36, ש' 20-12; סעיף 8 לתצהיר התובע), והימנעותו של התובע מהבאת הראיות פוגמת במהימנות גרסתו ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980)]; עדי התביעה לא מאשרים בבטחון שהתקיימו מגורים משותפים לפני שנת 2010. לדברי מר כ' הצדדים עברו להתגורר יחדיו: "משהו כמו ... 2008 או 2009 לא יודע לומר מדויק. ש: אם אגיד שזה היה ב-2010- זה היה גם בהסכם השכירות. ת: אם אני עושה חישוב אני זוכר שהם גרו יחד קצת לפני אבל יכול להיות" (פרו' 30.6.2019 עמ' 25, ש' 19-16); גם מר מ' לא יודע בדיוק מתי הצדדים עברו לגור יחד: "זכור לי שעברו לגור יחד בערך מתי שאני התחתנתי 2007-2009. ש: אם אומר לך שזה היה 2010? ת: הוותק שלהם קרוב מאוד לוותק של הנישואים שלי. ש: 2010 יכול להיות הגיוני. ת: אחלה. לא יודע. אז 2010. זכור לי 2010-2009" (שם, עמ' 17, ש' 33- עמ' 18, ש' 4).

3. הקשר שהתנהל בין הצדדים כולל גרעין קשה של מאפיינים זוגיים ומשפחתיים משמעותיים, ובכלל כך, כאורח חיים קבוע, הדירה השכורה שימשה לצדדים מעון משותף ובה העבירו את עיתותיהם, לרבות ארוחות משותפות ואירוח בני משפחה (ת/ד שיחה מיום 23.9.2016 שעה 22:06:26- 22:03:09; סעיף 8 לתצהיר מר מ'); נסיעות משותפות לחו"ל (פרו' 24.6.2019 עמ' 15, ש' 15-13; פרו' 30.6.2019 עמ' 14, ש' 5-4; פרו' 7.3.2021 עמ' 78, ש' 5; ת/ד שיחה מיום 2.10.2015 שעה 15:53:59 - 15.54:06; ת/ז שיחה מיום 13.10.2016 שעה 20:38:08; ת/ז שיחה מיום 9.2.2017 שעה 20:30:27); עשו קניות יחד (ת/ג התכתבויות מיום 9.10.2016; פרו' 30.6.2019 עמ' 26, ש' 3, עמ' 28, ש' 2-1, עמ' 31, ש' 3; פרו' 15.7.2021 עמ' 82, ש' 3); היו בבילויים משותפים (פרו' 24.6.2019 עמ' 15, ש' 9; פרו' 30.6.2019 עמ' 10, ש' 26; עמ' 24, ש' 32-30, עמ' 26, ש' 4-1, עמ' 28, ש' 1); השתתפו באירועים, בילויים ונסיעות משפחתיות של משפחת המוצא של התובע (ת/ד: שיחה מיום 2.10.2015 שעה 15:59:37, שיחה מיום 16.4.2017 שעה 19:27:27 – 19:28:32; סעיפים 8-7 לתצהיר מר מ'; פרו' 30.6.2019 עמ' 21, ש' 9-3; פרו' 7.3.2021 עמ' 77, ש' 30- עמ' 78, ש' 2, עמ' 82, ש' 6, 34-32, עמ' 84, ש' 1); בני משפחת המוצא של התובע, וכן חלק מבני משפחת המוצא של הנתבע, ידעו על קיומו של קשר זוגי בין הצדדים (ת/ד שיחה מיום 2.10.2015 15:48:49); הנתבע היה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית של התובע (פרו' 7.3.2021 עמ' 77, ש' 29); הפגינו גילויי תמיכה והערכה הדדית (ת/י עמ' 33, 40-39 בתיק הממוחשב); בחרו יחד מתנות חג שהנתבע קיבל מעבודתו (פרו' 7.3.2021 עמ' 90, ש' 30; ת/י עמ' 37-36 בתיק הממוחשב); חלקון שימוש ברכב הרשום בבעלות אימו של הנתבע (נ/23; ת/י עמ' 7 בתיק הממוחשב); ניהלו לאורך השנים שיח בענייני פונדקאות (ת/י"ז-י"ט), והתקשרו של דבר בהסכם פונדקאות ונוצרו עוברים (ת/ה); איחדו את שמות המשפחה, ולא הוכח שהשינוי נעשה לצורך הקלה בענייני רישום ובירוקרטיה של מסמכי ההורות בארץ ובחו"ל בלבד (נ/17; פרו' 26.1.2020 עמ' 44, ש' 16; עמ' 52, ש' 22-14; פרו' 24.6.2019 עמ' 12, ש' 1; עמ' 12, ש' 18; פרו' 30.6.2019 עמ' 8, ש' 14, 18-17; סעיף 33 לכתב ההגנה; סעיף 26 לתצהיר הנתבע).

2. על האמור לעיל מתווספת התנהגותם של הצדדים בפן הכלכלי. אכן, הצדדים התנהלו בחשבונות נפרדים, על אף העדר סיבה אובייקטיבית לפתוח חשבון משותף (פרו' 26.1.2020 עמ' 41, ש' 7-2; עמ' 43, ש' 33- עמ' 44, ש' 4; עמ' 71, ש' 27-25; סעיף 15 לתצהיר הנתבע), והיו חילוקי דעות בין הצדדים סביב שיעור התרומה הכלכלית למשק הבית המשותף (ת/י עמ' 10-8, 13-12, 25 בתיק הממוחשב; נ/4; נ/5; עמ' 13 בתיק הממוחשב; נ/6 עמ' 17 בתיק הממוחשב; פרו' 26.1.2020 עמ' 38, ש' 34; פרו' 15.7.2021 עמ' 81, ש' 12-9), והשימוש בכרטיסי אשראי (פרו' 26.1.2020 עמ' 41, ש' 12; עמ' 42, ש' 6-3; פרו' 15.7.2021 עמ' 88, ש' 5, 16-10; נ/45). עם זאת, הצדדים ניהלו משק בית משותף, כל אחד תרם לפי דרכו ויכולתו לתא המשפחתי, כך שבשורה התחתונה, הקניות לבית, הבילויים, הנסיעות לחו"ל וחשבונות אחזקת הבית שולמו על ידי הצדדים, מי יותר ומי פחות, בהסדר שהיה מקובל על הצדדים (פרו' 7.3.2021 עמ' 89, ש' 3-1; פרו' 15.7.2021 עמ' 80, ש' 30-28, 34; עמ' 81, ש' 27-26; עמ' 82, ש' 3, 32); ומכאן גם ההתרשמות שנוצרה אצל חבריהם על כך שלא הייתה התחשבנות בין הצדדים (פרו' 26.1.2020 עמ' 42, ש' 31-28; עמ' 15, ש' 6, 21, 28; פרו' 24.6.2019 עמ' 15, ש' 6, 21; עמ' 18, ש' 9, 24-20; פרו' 30.6.2019 עמ' 8, ש' 27; עמ' 25, ש' 4; עמ' 26, ש' 9-8; נ/42).

3. ערה אני לעובדה שהצדדים לעתים קיימו במקביל קשרים מיניים עם צדדים שלישיים, אלא בכך כשלעצמו אין לגרוע מאומד דעתם של הצדדים על טיב היחסים כיחסים זוגיים מונוגמיים, ואבאר טעמיי.

ראשית, מתירנות בחיי המין אינה גורעת ממחויבות הצדדים זה לזה וממילא הנתבע לא הביא עד שיאשר כי היה בן זוג של התובע או של הנתבע.

התובע העיד כי מערכת היחסים הייתה זוגית, מונוגמית, וחוץ מהרפתקאות מיניות מידי פעם לא הייתה להם מערכת זוגית אחרת (פרו' 26.1.2020 עמ' 53, ש' 23- עמ' 54, ש' 17; עמ' 55, ש' 34; עמ' 56, ש' 3, 7; ת/י' עמ' 30 בתיק הממוחשב).

עדותו של התובע נתמכה בעדויותיהם של העדים מטעמו שנחשפו למערכת היחסים והעידו, מידיעה אישית, על מרכיביה ומאפייניה העובדתיים. מר נ' הבהיר שצירף פרטנרים מיניים לא גורע מטיב היחסים: "אני יודע שבסיטואציות מסוימות צירפו פרטנרים מיניים .. ש: זה לא סותר את המהות של זוגיות סגורה? ת: לא. ... אצל הרבה גייז וזה נושא שמדברים עליו, הרה (צ"ל הרבה-ס.א) פעמים זוגות כדי לפלפל את מערכת היחסים מצרפים ...זה לא הופך את מערכת היחסים למשהו... יש כאלה שפותחים, מה שלא היה אצל ש'. ... אצל ש' וש', לא היו נפגשים בנפרד, עד כמה שאני יודע, עם אנשים אחרים... צירפו אחת לכמה חודשים פרטנרים" (פרו' 24.6.2019, עמ' 15, ש' 35; עמ' 16, ש' 2, 12-10, 20-19; עמ' 17, ש' 22; נ/29); מר כ' התרשם מ"זוג אוהב לאורך כל השנים האלה" (פרו' 30.6.2019 עמ' 33, ש' 12) ו"אם תצליחי להוכיח או לגרום לי להבין ש- 10 שנים לא הייתה שם שום אהבה וזה שני שותפים שהיה שם לא יודע מה, אז מאוד אופתע איך לא ראיתי את זה" (שם, עמ' 32, ש' 9-8), והסביר שהצדדים שמרו אמונים זה לזה גם כשצרפו פרטנרים מיניים: "ש: שמרו אמונים זה אומר קיימו מערכת יחסים סגורה? ת: לא. כשידעתי שהצטרפו פרטנרים כחלק של מימש (צ"ל מימוש-ס.א) פנטזיות שלהם כזוג ... נעשה בהסכמה. בחרו כך. ... הכוונה שלי שזה לא נעשה בלי ידיעה. דיברו על זה" (שם, עמ' 28, ש' 15-10); מר ג' התרשם כי הצדדים "הם בני זוג ומנהלים חיים זוגיים, ומנהלים אורח חיים זוגי" (פרו' 30.6.2019 עמ' 13, ש' 5) תוך שהיו להם "פרטנרים מיניים כן, רגשיים לא. לא מכיר פרטנרים רגשיים. היה רק את בחור בשם א' שאיכשהו יצר שם איזושהי מהומה אבל לא יודע שהיו פרטנרים רגשיים" (שם, עמ' 6, ש' 28-27), והיה פרופיל משותף לצדדים באתר גריינדר שנועד להכיר חברים חדשים מהקהילה הגאה (שם, עמ' 15, ש' 13-12; פרו' 26.1.2020 עמ' 21-11); מר מ' לא התעניין בחיי המין של הצדדים, אבל גם לא שמע שמערכת היחסים הייתה פתוחה: "ש: ... האם ידעת שהם בזוגיות פתוחה? ת: לא שמעתי על זה כל השנים. ... ש:המשפחה שלך ידעה על זה שהם במערכת יחסים פתוחה? ת: לא" (פרו' 30.6.2019 עמ' 20, ש' 12-9, 23, 35-34; עמ' 21, ש' 11).

מקבץ העדויות הנ"ל מתיישב עם עדותו של הנתבע שנזהר בעצמו וברר את מילותיו: "ש: במשך העשר שנים האלה מה חשבת שאתה ושי? ת: יש לנו קשר, לא יודע מה נוח. אין שם אהבה. אנו נפגשים עם אנשים אחרים" (פרו' 7.3.2021 עמ' 84, ש' 17-16), ולא הוכיח קיומה של מערכת יחסים, רגשית או מינית, עם צד שלישי, שהתקיימה שלא בידיעת הצד האחר (פרו' 26.1.2020 עמ' 54, ש' 35- עמ' 55, ש' 9).

מכל מקום, בפסיקה כבר נקבע, כי קשר אינטימי המתקיים במקביל לקשר עם בן הזוג אינו שולל כשלעצמו את האפשרות להכרת בני הזוג כידועים בציבור [ע"א 79/83 הנ"ל; ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337 (1997); שחר ליפשיץ, נשואים בעל כורחם? ניתוח ליברלי של מוסד הידועים בציבור, עיוני משפט כ"ה תשס"ב 741, 786].

שנית, הנתבע שינה את עמדתו הראשונית לגבי מיסוד הקשר עם התובע: "אני לא עושה שום חתונה כרגע.. אז מה אם כמעט 6 שנים זה יכול גם להמשיך להיות עשרים שנה" (ת/י"א עמ' 39, 41 בתיק הממוחשב); הוא תכנן להציע נישואין לתובע, ובהקשר זה מהימנה עליי עדותו של מר ג' לפיה הנתבע שוחח עמו על הצעה לתובע ולא כטענת הנתבע על "איזה משהו שהופך את השלישיה למשהו שהוא יותר סמלי ומחייב" (פרו' 7.3.2021 עמ' 80, ש' 17-16). אלא שהנתבע נמלך בדעתו (ת/ת"ז; פרו' 30.6.2019 עמ' 13, ש' 27- עמ' 14, ש' 16; עמ' 15, ש' 3-2, 8-5), והסיבה קשורה, כנראה, להתבססות הקשר עם מר ה' שנכנס לתמונה בשנה האחרונה של הקשר הזוגי של הצדדים (פרו' 7.3.2021 עמ' 80, ש' 22).

שלישית, כאשר התערערו יחסי הצדדים "בין היתר בגלל ענייני הפונדקאות וההורות", פנו הם לקבל טיפול זוגי (פרו' 26.1.2020 עמ' 60, ש' 22). ערה אני לטענה שהנתבע השתתף בפגישה אחת בלבד. עם זאת, פנייה לקבלת עזרה מסוג זה לכשעצמה בוודאי גורעת מהניסיון להציג את הצדדים כ"שותפים" או מי שמנהלים קשר סתמי "כאילו יותר כמו שותפים מאשר זוג שאוהב כי זה לא מבוסס על אהבה ולא על שום דבר אחר כמו זוג נשוי או משהו כזה, פשוט קשר ברמה כזאת שאני תמיד משאיר רגל אחת בחוץ" (סעיף 35 לכתב התביעה; סעיף 46 לכתב ההגנה; פרו' 26.1.2020 עמ' 60, ש' 11- עמ' 61, ש' 17; פרו' 7.3.2021 עמ' 82, ש' 13-10).

רביעית, כשהתובע פתח מנוי פרטי באתר גריינדר מצא הוא להתנצל על כך בפני הנתבע: "אני לא פתחתי גריינדר במטרה לפגוע בך או לגרום לך רע או להכעיס אותך. אני מרגיש שיש לו צורך שיתייחסו אלי גם שיאהבו אותי שירצו אותי שיחזרו אחרי שיחמיאו לי הייתי רוצה את זה ממך ואז לא הייתי צריך לפתוח גריינדר אבל אני מרגיש שאתה יש לך צרכים אתה מוצא פתרונות לפעמים על חשבוני..." (נ/27). עמדה רגשית כזו, אינה מתיישבת עם יחסים סתם של שותפים למטרת חסכון בעלויות.

4. כל הנ"ל, מתיישב עם מערכת יחסים זוגית של ידועים בציבור מחייבת, יציבה, שיש בה ניהול משק בית משותף עם חילוקי דעות ועליות ומורדות כמו בקשר זוגי של בני זוג נשואים.

5. על האמור לעיל מתווספת הימנעותו של הנתבע לזמן לעדות את אחותו. לדברי הנתבע: "ש: אם הייתי שואלת את ד' אם היא התייחסה אליכם כזוג או מכרים או שותפים מה היא הייתה עונה? ת: אין לי מושג. ... סביר להניח שהייתה אומרת: "לא יודעת מה הקשר". תחת הנחה זו של הנתבע, מצופה היה שיביא הוא את עדותה של גב' ד.ש, ולו כדי לערער את הרושם שהתקבל מחלופי התכתבויות בינה לבין התובע (פרו' 7.3.2021 עמ' 77, ש' 29; עמ' 82, ש' 25; עמ' 83, ש' 33-32; ת/4; נ/13 סיפא). יש בהימנעותו כדי לפגום במהימנות גרסתו בעניין זה.

6. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את טענת התובע בעניין זה וקובעת שהצדדים היו ידועים בציבור.

לא הוכחה כוונת שיתוף

7. בע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431 (1989) נקבע, כי: "משק בית משותף" אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים". עוד נקבע בפסיקה, כי אפילו יוכח שיתוף, עשוי הדבר להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחיי היומיום או כאלה שנרכשו על ידם במשותף. לעומת זאת, לצורך הוכחת שיתוף בנכסים אחרים, יש צורך ב"ראייה נוספת כלשהי שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונה לשיתוף בנכס המסוים (או בכלל נכסיו) של בן הזוג"; והנטל הראייתי מוגבר, על מנת למנוע מצב שבו יכפה על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי כאשר הם עצמם בחרו, לכאורה, שלא להחיל על עצמם הסדר כזה [ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337 (1997); בג"צ 4178/04 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים, פ"ד סב(1) 235 (2006); תמ"ש (פ"ת) 31315-12-15 פלונית נ' פלונית (3.3.2021)].

8. עם זאת, בהלכה הפסוקה גם נקבע ש"ייתכנו מצבים, שבהם עם תחילת החיים המשותפים כידועים בציבור לא יחול שיתוף נכסים בין בני זוג, אך עם עבור זמן מסוים ועם התייצבות הקשר האישי בין בני הזוג, יחול גם שיתוף נכסים ביניהם, והוא ישתרע, על פי גמירת דעתם, לא רק על נכסים חדשים שירכשו אלא גם על אותם נכסים שנרכשו בעבר, בטרם התייצבותו של אותו קשר. אף בעניין זה אין לקבוע מסמרות, שכן הכול תלוי בנסיבות החיים המשותפים כידועים בציבור" (עניין שחר בעמ' 450].

מן הכלל אל הפרט

9. כאמור, אין בהכרה בצדדים כידועים בציבור כדי ראיה להחלת חזקת השיתוף עליהם, אלא נדרש לבחון זאת לגופו של עניין.

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות שהובא בפניי, מצאתי כי לא הוכחה כוונת שיתוף, ואבאר טעמיי.

11. כאמור, ביום 2.3.2010, בעת חייהם המשותפים, הנתבע התקשר בהסכם לרכישת אופציה בקבוצת רכישה בפרויקט המגורים הנ"ל; בהמשך, כשהתחלפו היזמים חתם הוא לבדו על מסמך סיחור של האופציה (נ/ 44; פרו' 26.1.2020 עמ' 68, ש' 34); והזכות נרשמה ע"ש הנתבע בלבד במרשם המקרקעין (שם, עמ' 69, ש' 18-15).

12. הדירה נרכשה בתמורה לסך של כ- 1.5 מיליון ₪ (פרו' 26.1.2020 עמ' 69, ש' 2); עיקר מימון הרכישה מהון עצמי שהביאו הנתבע והוריו (שם, עמ' 68, ש' 36; נ/22), והיתרה מהלוואת משכנתא מחודש ספטמבר 2013 (נ/21); הנתבע התחייב לבדו בהלוואת המשכנתא, ואחותו של הנתבע, גב' שערי דורית, התחייבה לערוב לפרעון ההלוואה (פרו' 26.1.2020 עמ' 68, ש' 14); החל משנת 2014 הנתבע לבדו נשא בהחזרים השוטפים של המשכנתא (נ/24).

13. על פי גרסתו של התובע הצדדים קיבלו החלטה משותפת שהנתבע יצטרף לקבוצת רכישה (ת/ו עמ' 59 בתיק הממוחשב), אך הכוונה וההתייחסות לדירה הייתה משותפת והתכנית הייתה שהדירה תשמש למגורי הצדדים, לגידול משפחה בדירה המסוימת, ולהשתתפות התובע במשכנתא החל ממועד הכניסה לדירה (סעיפים 47-44 לתצהיר).

14. גרסתו של התובע אינה מתקבלת על הדעת, ואפרט טעמיי.

ראשית, אין, לכתחילה או בדיעבד, תכנית משותפת לרכישת הדירה-

על פי גרסתו של התובע מגורים משותפים התקיימו משנת 2008 (פרו' 26.1.2020 עמ' 35, ש' 11); האפשרות של רכישת הדירה השכורה עלתה בשנת 2009 (שם, עמ' 34, ש' 32-29), זאת למרות שיכולתו הכלכלית של התובע אינה משתווה או קרובה ליכולתו הכלכלית של הנתבע (שם, עמ' 38, ש' 34-33; עמ' 39, ש' 23-18; עמ' 50, ש' 34; נ/9), והוא התקשה אפילו בתשלומי שכר הדירה (שם, עמ' 35, ש' 17-7), והחלה גם בדיקת רכישת דירה בקבוצת הרכישה "כשש' משתף אותי בהחלטות ומבהיר לי כי המצב הכלכלי יהיה מורכב, כזוג נצטרך לחסוך ואולי אף לעבור להתגורר בבית סבתו ב.." (סעיף 10 לתצהיר). באותו הזמן, התובע, לגרסתו משתכר משכורת נמוכה ולא יכול לשמש כערב (סעיף 11 לתצהיר). בהעדר רלוונטיות, בעיני הצדדים, ליכולת הכלכלית של התובע, מה מנע מהתובע להתקשר בהסכם הרכישה ביום 2.3.2010? לא בכדי התובע לא הצליח לספק תשובה עניינית לשאלה מדוע אינו חותם על מסמכי הרכישה אלא ניסה למזער את המשמעות של אי רישום זכויות במרשם המקרקעין בנימוק לפיו זה "סתם לכתוב את השם" (שם, עמ' 44, ש' 31) כאשר אין מניעה אובייקטיבית מצדו לחתום על הסכם הרכישה (שם, עמ' 44, ש' 33-32).

על פי גרסתו של התובע, התכנית הייתה להשתתפות נדחית מצדו לתשלומי המשכנתא החל ממועד הכניסה לדירה (סעיף 47 לתצהיר). במועד קבלת הלוואת המשכנתא, התובע כבר סיים את לימודיו האקדמאיים, השתלב בעבודה במגזר הציבורי ונתן אימונים באופן עצמאי (פרו' 26.1.2020 עמ' 51, ש' 24-8). מה מנע מהתובע להתחייב כערב להלוואה, במיוחד בצל תכנית להורות משותפת שעומדת על הפרק, לגרסתו, כבר משנת 2010 שהנתבע לא הכחיש אלא רק טען שהוא "לא זוכר"? (ת/י"ז; פרו' 15.7.2021 עמ' 77, ש' 20); בענייננו, ההסבר הקשור בהכנסה נמוכה עלה לראשונה בתצהיר, בלי שנתמך במסמכים חיצוניים (דוח הכנסה, תלושי שכר), והתובע לא ידע להסביר מדוע טענה כה מהותית לכתחילה נעדרה מכתב התביעה (סעיף 11 לתצהיר; פרו' 26.1.2020 עמ' 44, ש' 36- עמ' 45, ש' 1; עמ' 69, ש' 32).

אף בהנחה שהתכנית הייתה שהתובע ישא בתשלום מחצית המשכנתא ממועד הכניסה לדירה (סעיף 47 לתצהיר התובע) או מהמועד שיתחיל להשתכר בסכומים גבוהים יותר (סעיף 14 לתצהיר מר מ'; סעיף 11 לתצהיר מר נ')- בענייננו, מר נ' הוא עו"ד במקצועו (פרו' 24.6.2019 עמ' 6, ש' 7), ומר מ' הוא יועץ משכנתאות וכלכלן בתחום המימון, והוא מעיד על עצמו שהוא מבין ברכישת דירות ורישום מקרקעין (סעיף 13 לתצהיר; פרו' 30.6.2019 עמ' 18, ש' 6, 8). בהתחשב בעיסוקיהם של העדים ובתכנית – מוסכמת לכאורה שהתובע עתיד לשאת במחצית ההחזרים – לא סביר שהעדים הללו לא יעמידו את התובע על חשיבות רישום הזכויות גם על שמו, אלא אם כן ידוע לעדים כי אין כוונת שיתוף בזכויות; בנוסף, לא סביר כי מר מ' שהצדדים התייעצו עמו בעניין רכישת הדירה בפרויקט הספציפי (פרו' 30.6.2019 עמ' 18, ש' 17), והוא התעניין בפרויקט "לגבי הכדאיות ואיך זה מתנהל בקבוצת רכישה" והיה מודע ש"ההחלטה שלהם הייתה כן לרכוש את הבית ולהביא ילדים יחד" (שם, עמ' 18, ש' 14, 19), יצא מהתמונה משל המדובר בצדדים זרים עבורו, ולא יתעניין לדעת מי רכש בפועל את הדירה, מי התחייב בהלוואת המשכנתא וכיו"ב (שם, עמ' 18, ש' 34-21). לאור האמור לעיל, ההנחה המסתברת היא שתכנית השתתפות נדחית במשכנתא מקבילה להשתתפות בשכר דירה ולא אמצעי לרכישת זכויות בדירה. התנהלות כזו היא הנפוצה והמקובלת בין בני זוג נשואים או ידועים בציבור, ולא כמו עדותו של מר נ' : "ש:אז למה לא שיתף אותו כבעלים? ת: ... לא יודע לומר למה. אני יכול לומר איך ראו את המשך הדרך בדירה ומי יגור בה ומה יהיה איתה... ש: יכול להיות שהם היו עוברים לגור בדירה וההשתתפות של שי היא כן השתתפות בשכר דירה ולא קשורה לשיתוף בדירה? ת: לא ש: למה לא? ת: כי היו זוג" (פרו' 24.6.2019 עמ' 20, ש' 34-24).

שנית, עמדתם הסובייקטיבית של הצדדים- לאורך הדרך השיח בנוגע לענייני רכישת הדירה אינו כולל את התובע. לעניין זה ראו, למשל, הודעות דוא"ל, בזמן אמת, שהוחלפו בין הנתבע וחבריו: "...אני נרשמתי ונראה מה יצא מזה אפילו קיבלתי עדיפות" (נ/34 מיום 11.2.2010), "...הצטרפתי לקבוצת רכישה אני כנראה קונה דירה" (נ/35 מיום 2.3.2010); או, למשל, התכתבויות בין הצדדים המלמדות על חוסר מעורבות של התובע בעניין המשכנתא, על אף נוכחותו לכאורה בבנק עם הנתבע והסכמתו לשאת בבוא היום במחצית ההחזרים השוטפים: "ש': ...שלחו לי מידע על הריביות לפחות לפי תנאי השוק הנוכחיים וזה הולך להיות יקר  שאני אצטרך לקחת את הסכום המלא ואין לי מושג איך לעמוד בזה" ש': אני לא מבין על מה אתה מדבר. ש': על תשלום ההלוואה לבניין אני צריך להעביר מסמכים לפתיחת מסגרת אשראי. ברגע שזה יושלם הם יתחילו בנייה... ש': אז מתי יתחילו כבר לא היה אמור להתחיל" (ת/ו; פרו' 26.1.2020 עמ' 68, ש' 11-8); או, למשל, השיח בענייני המשכנתא התקיים בין הנתבע ובן זוגו לשעבר ולא, כמצופה, בין הצדדים (נ/28 בעמ' 60 בתיק הממוחשב). יתר על כן, ההתכתבויות בין הצדדים המלמדים על חוסר ידיעה של התובע בעניינים בסיסיים (היכן ממוקמת הדירה בבניין) (ת/ו עמ' 4-2) כמו גם על התייחסותו של התובע אל הדירה כדירה של הנתבע: "והדירה שקנית היא לא ממש דירה ליד פארק וטבע? זאת דירה בין שני כבישים ראשיים" (נ/32 מיום 20.3.2012).

לא נעלם מעיני שהנתבע העביר לתובע מיילים על הפרויקט (ת/ו עמ' 64-60 בתיק הממוחשב), והסברו לעניין זה מופרך: "סך הכל ביקשתי שידפיס לי את זה .. אצלנו כדי להדפיס אני צריך להעביר כרטיס אישי שלי.. ש: אז למה לא הדפסת בבית? ת: לא יודע. שלחתי שידפיס לי" (פרו' 15.7.2021 עמ' 85, ש' 36-23). ערה אני גם לעובדה שהתובע התלווה אל הנתבע למספר אסיפות רוכשים (סעיף 55 לתצהיר הנתבע), ולהסברו של הנתבע לעניין זה "לארח לי לחברה ולא יותר מזה" (פרו' 15.7.2021 עמ' 85, ש' 5). עם זאת, מאחורי התנהלות כנ"ל לא בהכרח מסתתרת כוונה מצד הנתבע לשתף את התובע. אדרבא, התכתבויות שהוחלפו בין התובע לחברו, מר נ', לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים מתיישבות עם כל האמור לעיל ומלמדות, בבירור, אחרת: "א': להשתתף בחובות שרשומים על שם בן הזוג השני. ש': מה זה אומר. א': במילים אחרות חצי דירה חצי רכב חצי חצי חצי. ש': לא החלטנו אף פעם. הוא לא שאל אותי בכלל. ... הוא לא שיתף אותי הוא הסתיר הכל" (נ/43).

15. ערה אני לתכניתם של הצדדים להקמת תא משפחתי באמצעות פונדקאות משותפת. עניין הפונדקאות עמד על הפרק מאז שנת 2010 או 2011 (ת/י"ז); בני משפחת המוצא של הצדדים וחבריהם של הצדדים נחפשו לתכנית זו (16.4.2017 שעה 19:37:47- 19:39:20 ת/ד עמ' 43 בתיק הממוחשב; ת/ז; נ/ 36 עמ' 72 בתיק הממוחשב); המימון לתהליך הגיע, בחלקים שווים, אך ממקורות נפרדים (נ/15; פרו' 26.1.2020 עמ' 47, ש' 28; עמ' 48, ש' 19; נ/14); הוריו של התובע שאינם משופעי אמצעים, הזרימו כספים (חלקו של התובע) לחשבונו של הנתבע, לטובת התהליך, צעד שנתפש על ידי הסביבה כברכת דרך לקשר (פרו' 24.6.2019 עמ' 13, ש' 22-18; ת/ט); והתהליך יצא לדרך בחודש יולי 2016 (ת/ה).

בענייננו, התכנית הייתה "להחזיר" לפונדקאית עובר של כל אחד מהצדדים, אבל אין וודאות איזה עובר יקלט (פרו' 15.7.2021 עמ' 83, ש' 7; עמ' 101, ש' 20, 36). משזו התכנית, טענת הנתבע על פונדקאות משותפת במטרה לחסוך כספים היא טענה מופרכת. מכל מקום, תכנית הפונדקאות כשלעצמה אינה מלמדת על כוונת שיתוף ברכוש. ודוק, גם בני זוג נשואים מביאים לעולם ילדים במסגרת תא משפחתי ולא בהכרח יש זכויות לצד השני בנכס של האחר שנרכש עובר לנישואים או נכס שנקנה ממתנה או ירושה בתוך הנישואים. וכפי שנקבע בעמ"ש (חי') 1714-09-13 נ.ח. נ' עזבון המנוח ר.ח. ז"ל (31.7.2014), סעיף 16 והאסמכתאות הנזכרות שם: "עצם הולדת ילדים משותפים, ללא כל בסיס שיתופי נוסף, אינו מהווה נימוק העומד בפני עצמו להכרה בבני הזוג כידועים בציבור". בנוסף, גרסתו של התובע שהוריו העבירו כספים לטובת מימון פונדקאות במתנה (פרו' 26.1.2020 עמ' 49, ש' 16), אינה מתיישבת עם דרישתו מהנתבע להשיב כספים להוריו של התובע לאחר שהסתיים הקשר, ומערערת את בסיס השיתופיות לכאורה (נ/30).

16. יתר על כן, התובע בעצמו אינו רואה את הדירה מתאימה לשמש קן משפחתי. לעניין זה העיד מר ה': "הייתה מחשבה אחת מיני רבות שאולי יעברו שם או למכור או להשכיר, שי אמר באותה שיחה שהוא לא רוצה לגור שם זאת לא דירה שאפשר לגדל ילדים, היא נמצאת בין שני כבישים ראשיים וזה אזור שאי אפשר לגדל בו ילדים ואז שאלתי אותו אם כך מה יהיה ואז עלו אפשרויות אחרות" (פרו' 15.7.2021 עמ' 92, ש' 36-31). תוכן העדות בעניין זה עולה בקנה אחד עם תוכן התכתבות בין הצדדים: "ש': והדירה שקנית היא לא ממש דירה ליד פארק וטבע? זאת דירה בין שני כבישים ראשיים. ש': לא יודע לכמט (הטעות במקור-ס.א) את זה. הדירה בבניין זה ליד פאר קטן. ש': חחח. ש': אבל כן אורבני לחלוטין שם ולא רחוק מפארק הירקון אבל הייתי מעדיף לגור על הפארק" (נ/ 32).

17. ערה אני להעדר התחשבנות מדוקדקת בנוגע להוצאות החיים השוטפות. עם זאת, אין בכך לכשעצמו להוות אינדיקציה לכוונת שיתוף ביחס לדירה, קל וחומר כאשר התובע בעצמו כותב לנתבע: "אני לא יכול כל פעם להילחם עם הבן זוג שלי, הייתי שמח עם (הטעות במקור-ס.א) היית אחרי כמעט 6 שנים יחד רואה בנו גוף אחד שמנוהל יחד ועושה הכל יחד מהרמה הכלכלית עד הרמה האישית והרגשית, אני השלמתי עם זה שאתה לא כזה אבל אין לי מעבר מה לעשות" (נ/14), והתוכן הנ"ל מלמד על ידיעה ברורה של התובע שמבחינתו של הנתבע אין מדובר בשותפים שווים. יש בכך להסביר שני עניינים: האחד, העדר פירוט של זכויות והנכסים ספציפיים שהתובע עותר לקבל חלק בהם, כנראה בגלל חוסר שקיפות והעדר מעורבות בעניינים כלכליים של הנתבע; והשני, הדבר מתיישב עם עמדותיהם השונות של הצדדים בנוגע למיסוד היחסים. בענייננו, התובע היה מעוניין מאוד למסד את היחסים (פרו' 26.1.2020 עמ' 37, ש' 10-7, עמ' 38, ש' 6; ת/יא; נ/13), ואילו הנתבע "התנדנד" בעניין זה (פרו' 30.6.2019 עמ' 13, ש' 27- עמ' 14, ש' 24; פרו' 7.3.2021 78, ש' 24; ת/י"א). בסופו של יום הצדדים בחרו לחיות יחד מבלי להינשא – לא בשל מניעה אידיאולוגית (פרו' 7.3.2021 עמ' 78, ש' 15), לא בשל אופיו של הנתבע (פרו' מיום 26.1.2020 עמ' 38, ש' 14), לא בשל מניעה חוקית – אדרבא, יכלו לחפש במהלך 10 שנות הקשר הזוגי תחליף אזרחי בחו"ל למוסד הנישואין הדתי בישראל (פרו' 7.3.2021 עמ' 78, ש' 6-4, 18-17) – אלא שלא היה אומד דעת משותף לעניין מיסוד הקשר.

18. העובדה שהצדדים לא חתמו על הסכם ממון, עניין שעלה אגב הפונדקאות בחודש אפריל 2016 (פרו' 15.7.2021 עמ' 83, ש' 23), אף היא אינה נושאת משמעות מיוחדת, ואבאר. מהתכתבות דוא"ל (נ/17) למדים שהתובע שאל את עו"ד ליבוביץ: "האם עלינו לבצע איזה שינוי או מהלך שקשור לתהליך? באיזה שלב עלינו לשנות תעודות זהות? לחתום על החוזה? כל נושא הצוואות? והסכם בינינו" (הודעה מיום 14.6.2016) ועו"ד ליבוביץ השיב: "הסכם זוגיות וראיית ילדים וכן צוואות, אמרו לי מתי ואשלח לכם שאלות על מנת לקדם הכנת טיוטות לגיבוש ההסכם והצוואות שלכם. זה ניתן לעשות בכל עת שתרצו" (הודעה מיום 15.6.2016). עם זאת, הצדדים לא פעלו לקדם את העניין (שם, עמ' 83, ש' 25). אינני סבורה שיש בכך ללמד על הסכמה מכללא לשיתוף ברכוש, ואבאר. בענייננו, הנתבע ביקש למנוע אפשרות ששינוי שם משפחה עשוי להתפרש, והוא ביקש לעשות הסכם ממון, אלא שהתשובה של התובע יכולה להסביר מדוע לא פעל, מבחינתו, לקדם עריכת הסכם: "ש': צריך ללכת לגיל לעשות הסכם ממון לפני גירושין. ש': קודם כל יש משימות שאמר לעשות לשנות שמות. ש': קודם הסכם גירושים. ש': מה את נורמלית איזה הסכם גירושים לא התחתנו בכלל זה שאתה משנה שם לא עושה אותנו נשואים" (נ/16). לעומת זאת, אין הסבר מדוע התובע לא פעל לקדם הסכם. ודוק, לגרסתו של התובע התכנית הייתה שכאשר יעברו לדירה יתחיל הוא לשלם לטובת החזרי המשכנתא. לכן, התובע היה זה שצריך להתעקש על הסכם ממון להבטיח את זכויותיו הנטענות, ואילו מצבו המשפטי של הנתבע אינו מחייבו לעמוד על המשמר למצער באותה מידה.

19. לאור הנימוקים שהובאו לעיל, כל שכן משקלם המצטבר, מצאתי שהתובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כוונת שיתוף בדירה.

20. לעניין כוונת שיתוף בזכויות מעבודה של הנתבע- מקובלת עליי טענת הנתבע לעניין העדר כוונת שיתוף בזכויות בעבודה שנצברו לנתבע במהלך החיים המשותפים. בענייננו, התובע לא הצהיר בכתב התביעה על כוונתו לשתף את הנתבע בזכויות שנצברו על שמו ועל ידו, ומשכך הביע דעתו כי זכויות אלה אינן משותפות. התובע "נזכר" להצהיר אחרת רק במהלך שמיעת פרשת ההוכחות כנראה נוכח המשמעות הטמונה בעניין "שכחתו" (פרו' 26.1.2020 עמ' 51, ש' 33); ולא עלה בידי התובע להניח תשתית המבססת כוונת שיתוף בנוגע לזכויות הפנסיוניות והסוציאליות של הנתבע.

סוף דבר

21. לפיכך, אני קובעת כדלקמן:

1. התביעה נדחית.

2. הוצאות משפט – התובע הכביד בהתנהלותו הדיונית; נערכה ההתדיינות בהיקף נרחב (ישיבת קדם משפט ועוד חמש ישיבות הוכחות). לאור כך, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 35,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד מועד התשלום בפועל.

3. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

4. המזכירות תשלח את פסק הדין ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' אלול תשפ"ב, 04 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.

16 מתוך 16