ביהמ"ש השלום בתל-אביב, השופט עדי הדר: פס"ד בבקשה להסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד רשת פיצה האט בגין אי הוספת קמח, שומשום ושום לפיצה "צ'יזי בייטס" (ת"צ 2749-05-21)

לפני ביהמ"ש בקשה להסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה כייצוגית בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק").

טענות המבקשת

1. המבקשת הגישה ביום 3.5.21, בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בה ביקשה להכיר בה כמייצגת הקבוצה בשמה מוגשת התובענה הייצוגית כדלקמן:

"כל אדם אשר הזמין טלפונית ו/או באמצעות פלטפורמות אונליין (באתר ו/או ביישומון) ו/או רכש פיזית באחד מסניפי רשת 'פיצה האט, פיצה מסוג 'צ'יזי בייטס' ארש סופקה לו ללא התוספות שפורסמו (שומשום ו/או קצח ו/או שום), ב- 7 השנים האחרונות".

2. עוד טענה, שעניינה של הבקשה בהפרות בוטות של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 וכן זלזול במטרות החשובות אשר עמדו בבסיס חקיקתו, כמו גם בזכויות הפרט.

3. המבקשת תארה המשיבות כדלקמן:

המשיבה 1, חברה פרטית אשר היא בעלת המותג הבינלאומי "פיצה האט" ומפעילה לא פחות מ- 92 סניפים ברחבי הארץ והיא זו אשר מוכרת זיכיונות להקמת סניפים נוספים.

המשיבות 2-4 רכשו מהמשיבה זכיינות להפעלת סניף ו/או סניפים של "פיצה האט".

4. עוד טענה, שהיא רכשה מספר פעמים מסניפי הרשת פיצה מסוג "צ'יזי בייטס".

הפיצה הוצגה ביישומון הרשת כדלקמן: "צ'יזי בייטס: פיצה מבצק דק עם 28 נגיסי גבינת מוצרלה בשוליים, שומשום, קצח ושום". עוד טענה שגם כיום לאחר הפנייה המוקדמת מטעמה, הפיצה מוצגת באותו אופן בדיוק.

5. עוד טענה, שלתדהמתה הרבה, בכל פעם כאשר קיבלה את הפיצה, היא גילתה שלמעשה הפיצה שקיבלה אינה הפיצה שהזמינה, שכן הפיצה שקיבלה באופן קבוע לא כללה את הרכיבים והתוספות שהוצגו בפרסומים, קרי לא היה שומשום, לא היה קצח ולא היה שום.

6. עוד טענה, שביום 9.11.20 נתקבלה תשובת המשיבות, לפנייה המוקדמת וכי חרף העובדה שפיצה האט הודתה בפה מלא כי המשיבה 2 החליטה בעצמה ומבלי לעדכן את הצרכנים, למכור את הפיצה ללא התוספות המובטחות (חרף המצגים הברורים והמפורשים של הרשת) היא לא מסכימה לפצות את צרכניה אשר נפגעו מאותה ההתנהלות והציעה "שי" בלבד למבקשת וכן שכ"ט ב"כ "בעלות המכתב".

7. ביחס למשיבות 3-4 וביחס ליתר סניפי "פיצה האט" – המבקשת טענה שחרף הראיות הברורות אשר הועברו לרשת, זו, בחוסר תום לב חריג וקיצוני, המשיכה להכחיש את העובדות וטענה כי התוספות דווקא כן סופקו לפיצות וכי "נוכח הלכת ארומה הידועה" אין לה כל אחריות לנעשה בסניפי זכייניה.

8. המבקשת טענה להפרת חובה חקוקה שכן המשיבות הפרו מספר חובות החלות עליה מכוח חוק הגנת הצרכן וכי בהתנהלותן, המשיבות עוולו כלפיה וצרכניהן בעוולת הרשלנות, כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקי וכן טענה להפרת חוק החוזים וחובת תום הלב.

9. לעניין הנזק, המבקשת טענה כי גרם לה נזק ממוני בסך עלויות הפיצה, אשר לא הייתה נרכשת מלכתחילה, לו הייתה יודעת כי היא מגיעה ללא תוספות. היא טענה שהזמינה את הפיצה לא פחות מעשר פעמים ולפיכך נזקה הממוני בלבד, האישי, מוערך בכמעט 1,000 ₪. היא העמידהאת נזקיה (הממוניים והלא ממוניים) בגין רכישות הפיצה באופן זהיר וסביר בסך של 1,000 ₪ בלבד.

10. לעניין חישוב הנזק לכלל הקבוצה, המבקשת טענה שבהנחה המקלה מאוד עם המשיבות היא מניחה כי הפרותיהן בוצעו אך ורק בשנה האחרונה, וכי בכל אחד מ- 92 סניפיה, נרכשה באמצעות כל הפלטפורמות אך ורק פיצה אחת ביום מסוג "צ'יזי בייטס" אשר התקבלה ללא תוספות, וכי מדובר בשבוע עבודה בן 6 ימים בלבד, וכי כל צרכן חווה נזק לא ממוני קטן בסך של 5.1 ₪ בלבד- וכך טענה, הנזק הכולל לקבוצה הינו בסך 2,447,660 ₪ לפי החישוב שלהלן:

85 ₪ (מחיר הפיצה 79.9 ₪ + לא ממוני 5.1 ₪) * 92 סניפים * 313 ימים = 2,447,660 ₪.

טענות המשיבות

11. עקב עיכוב בביצוע המסירה למשיבות, אלה הגישו תשובתן לבקשה רק ביום 19.9.21. המשיבות טענו בתשובה כי טענות המבקשת נסתרות מתוך בקשת האישור עצמה, באשר היא עצמה מודה בפה מלא כי ביחס להזמנות שביצעה משניים מתוך שלושת הסניפים המדוברים, התקבלה הפיצה דווקא עם שום, קצח ושומשום, הגם שלטענת המבקשת לא בכמות מספקת לטעמה.

12. עוד טענו, שביחס למשיבה 2, היא החליטה לאחר תלונות חוזרות ונשנות של לקוחות בנוגע לטעם המוצר, לספק את הפיצה ללא שום, קצח ושומשום, וזאת באופן עצמאי וללא קבלת אישור מהרשת. מדיניות זו, בה נקט סניף אחד מתוך 92 סניפים של הרשת, תוקנה בתגובה לפנייתה המקדימה של המבקשת, כשהרשת הבהירה למשיבה 2 כי עליה לספק את המוצר עם שום, קצח ושומשום.

13. עוד טענו, כי הרשת מדריכה את כל עובדיה וזכייניה, לפזר שום, קצח ושומשום על הפיצה, ואכן, כך נעשה בפועל בסניפי הרשת השונים, זה שנים ארוכות. עוד טענו, שכבר מהתשובה המקדימה לפנייתה של המבקשת, עולה כי מדובר לכל היותר בתקלה מקומית ונקודתית, בסניף אחד בלבד, וכי אין בפנינו התנהלות שיטתית של המשיבות המתאימה לבירור בהליך ייצוגי.

14. עוד טענו, לחוסר תום לבה של המבקשת שכן בעוד שבבקשת האישור היא התייחסה לחמש הזמנות מתועדות שביצעה משלושה סניפים בין הימים 30.9.20 ל- 19.10.20, ויצרה את הרושם כאילו באופן שיטתי לא מפוזרים שום, קצח ושומשום על הפיצה – הרי שעיון בהיסטוריית ההזמנות שלה, מעלה כי מיום תלונתה הראשונה לשירות הלקוחות של הרשת, ועד למועד הגשת בקשת האישור, היא הזמינה את אותה הפיצה בדיוק לא פחות מ- 17 פעמים, מחמישה סניפים שונים.

15. עוד טענו, שמעבר לעובדה כי הסתרת ראיות על ידי צד להליך משפטי מקימה חזקה כי לו הוצגו, היו עומדות לאותו צד לרועץ, הרי כשמדובר במי שמבקשת לייצג קבוצה בהליך ייצוגי, וחבה בחובות מוגברות של גילוי מלא, וטענו שהדבר מעיד כאלף עדים על חוסר תום לבה הקיצוני של המבקשת, ועל אי-התאמתה לשמש תובעת מייצגת, באופן המצדיק גם הוא דחיית הבקשה ולו מטעם זה בלבד.

16. עוד טענו, שבחינה של עילות התביעה מלמדת כי אלה פשוט אינן מתקיימות. זאת, מכיוון שלמעט לתקופה מוגבלת ובסניף אחד בלבד, הפיצה שסופקה ללקוחות תואמת לחלוטין את המצגים באתר הרשת בכל הנוגע לשום, קצח ושומשום (וגם מכל בחינה אחרת). משכך, ברי כי המשיבה לא הפרה כל דין, ולמבקשת אין כל עילת תביעה.

17. עוד טענו, שאין כל הפרה רוחבית ושיטתית ביחס לפיצה "צ'יזי בייטס". הרשת טענה שכעולה ממפרט ההכנה, ובניגוד מוחלט לטענת המבקשת, ההנחיה המפורשת, שאותה מעבירה הרשת לסניפים, בעניין פיצה צ'יזי בייטס, ההכנה כוללת מריחת שמן שום ופיזור תבלין קצח שומשום.

18. עוד טענה, כי בניגוד ללשון שאותה נוקטת המבקשת, תערובת הקצח והשומשום המפוזרת על נגיסי הגבינה היא תבלין, להבדיל מ"תוספת" (זיתים, פטריות, תירס וכו') שניתן להוסיף לפיצה הבסיסית בהרכבה אישית לבחירת הלקוח. עוד טענה, כי גם בהדרכות המועברות מעת לעת לזכייני ועובדי הרשת, לא נפקד מקומם של הקצח והשומשום מפיצת צ'יזי בייטס.

19. ביחס להזמנות מסניפי מודיעין וראשון לציון מזרח, המשיבות טענו שהובהר למבקשת כי בניגוד לטענתה, וכעולה מהתמונות שצירפה בעצמה לפנייתה, הרי שהפיצה שהוזמנה מסניפים אלה כללה תבלין קצח ושומשום. עם זאת נמסר למבקשת כי המשיבה 1 הבהירה למשיבות 3-4 כי עליהן להקפיד על כמות מספקת של תבלין על המוצר.

20. עוד טענו, שההזמנה מסניף ראשון לציון מזרח כלל לא בוצעה מחשבונה של המבקשת, והיא אינה מופיעה בהיסטוריית ההזמנות שלה. הקבלה בגין הזמנה זו, אינה על שם המבקשת, אלא על שם "ליאת ערמון" וכרטיס האשראי שחויב בגינה שונה מכרטיס האשראי ששימש את המבקשת בארבע ההזמנות האחרות מושא בקשת האישור.

21. עוד טענו, שעיון בהיסטוריית ההזמנות של המבקשת, מעלה כי החל מיום 25.3.20 ועד שבועות ספורים עובר להגשת התשובה, היא ביצעה המבקשת לא פחות מ- 30 הזמנות באתר הרשת – כולן של פיצת צ'יזי בייטס וכי היא עודנה צרכנית קבועה של הרשת, באשר רק בחודש אוגוסט 2021 ביצעה ארבע הזמנות באתר הרשת – גם הן של פיצת צ'יזי בייטס. כמו כן, ממועד פנייתה המקדימה (19.10.20) ובין מועד הגשת בקשת האישור (3.5.21), היא הזמינה פיצת צ'יזי בייטס לא פחות מ- 11 פעמים נוספות, משלושה סניפים שונים של הרשת (מרום נווה, פלורנטין וחשמונאים).

22. עוד טענו, שהן לא הטעו את לקוחותיהן, לא הפרו חובה חקוקה, לא התרשלו, ולא עשו עושר ולא במשפט. כמו כן, לא מתקיימים תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית. אין אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. עוד טענו, שבעניינים מעין אלה, של תקלה נקודתית, נקבע כבר פעמים רבות כי "הכלל הוא שאין להתיר ניהול תובענה ייצוגית כאשר התשתית הראייתית מצביעה על כך שמדובר בטעויות נקודתיות גרידא." עוד טענו שעניינה של הקבוצה לא ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב, עת המבקשת בחוסר תום לב קיצוני הסתירה ראיות מביהמ"ש, באופן המחייב לקבוע כי אין לראות בה מייצגת הולמת.

הדיון הראשון

23. הדיון הראשון התקיים ביום 25.10.21. ביהמ"ש התיר למבקשת להגיש בקשות מקדמיות, על אף שלא הגישה אותן עובר לקיום הדיון תוך חיובה בהוצאות.

הגשת בקשה מקדמית

24. המבקשת הגישה בקשה מקדמית ביום 10.12.21.

הדיון השני והשלישי

25. הדיון השני התקיים ביום 9.2.22. ביהמ"ש נתן החלטות בבקשות המקדמיות. הדיון השלישי התקיים ביום 27.3.22 לנוכח טענת המבקשת כי המשיבות לא מילאו החלטות ביהמ"ש בבקשה המקדמית. ביהמ"ש קבע הבקשה העיקרית לשמיעת ראיות.

הגשת בקשת הסתלקות מתוגמלת

26. הצדדים הגישו ביום 2.5.22 בקשה בהסכמה להסתלקות מתוגמלת מהבקשה לאישור.

הדיון הרביעי

27. היום, 3.5.22, בחלוף שנה בדיוק ממועד הגשת הבקשה העיקרית, התקיים הדיון הרביעי ובו דן ביהמ"ש בבקשת ההסתלקות.

דיון והכרעה

28. על פי הפסיקה, ככל שימצא בית המשפט כי התביעה על פניה איננה תביעת סרק, הנתבע קיים את שנדרש ממנו או התחייב לקיימו עוד טרם אישור הבקשה לתובענה ייצוגית, והמטרה הושגה, ניתן לאשר את בקשת ההסתלקות, כאשר מובהר כי הסתלקות כזו איננה מהווה מעשה בית דין ולכן אין בה להוות מחסום כלפי שאר הציבור מלהגיש תביעתם, אם ימצאו לנכון לעשות כן. ראו סקירת הפסיקה בת"צ (תא) 8473-04-20 עאמר נ' ד.ש.ש. (פורסם בנבו).

29. מכיוון שהמשיבות עומדות כעת לשיטת המבקשת בדרישות הדין, ביהמ"ש לא מוצא להוסיף ולדון בבקשה העיקרית. על פי הפסיקה, בנסיבות אלה, אין חובה להורות על פרסום ההודעה בדבר ההסתלקות או להורות על איתור תובע מייצג חליף. עלויות נוספות אלו מיותרות בנסיבות העניין (ראו לעניין זה – סקירת הפסיקה בעניין עאמר).

30. נוסף לאמור עד כה, ביהמ"ש מורה למזכירות להעביר עותק פסק הדין לרשות להגנת הצרכן לידיעתה.

31. לכן, בימ"ש מאשר ההסתלקות.

32. לעניין הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה, בעא 8114/14 - מרקיט מוצרי ייעול בעמ נ' סונול ישראל בעמ' [פורסם בנבו] (2018) (להלן- "עניין מרקיט") עמד בית המשפט על המתווה הראוי בפסיקת שכ"ט במקרה של ההסתלקות מבקשת האישור ע"פ הוראות סע' 16 לחוק.

33. בעניין מרקיט הובהר כי כבשגרה אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית. דרך המלך לתמרץ הגשת תובענות ייצוגיות וראויות, היא פסיקת גמול ושכר טרחה במקרים שבהם ההליך הייצוגי הוכרע לטובת הקבוצה. עם זאת הסתלקות מתוגמלת אפשרית, אלא שמדובר בחריג לכלל, ומשכך יש להיעתר לבקשות רק במקרים מתאימים.

34. לעניין זה ביהמ"ש מוצא להוסיף כי יש להבחין בין תביעות המוגשות לבימ"ש השלום ובין תביעות המוגשות בבית המשפט המחוזי, ואף בין תביעות שונות המוגשות בבימ"ש השלום, לעניין ההיקף האמתי של הנזק בו מדובר וככל שהנזק האמתי קטן יותר, יש לראות בכלי של הסתלקות מתוגמלת ככלי יעיל וראוי ולאו דווקא חריג. ביהמ"ש התרשם שכך המצב בנסיבות בקשה זו.

35. לפי סעיף 16 לחוק, בבוא בימ"ש להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה במסגרת הסדר הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית, עליו לשקול שני שיקולים עיקריים: האם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; האם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה. התועלת צריכה להיות ממשית ונוגעת לחברי הקבוצה. בנוסף, יש לשקול "שיקולי רוחב", ובפרט את הסכנות הגלומות בהסתלקות מתוגמלת למוסד התובענה הייצוגית ולציבור בכללותו ואת עניין הקבוצה והציבור הרחב, שקולם לא נשמע בהליך. לעניין זה ראו פסק הדין בעניין ת"צ 2992-02-20 ציפורין נ' סקס סטייל 3000 (1995) בע"מ [פורסם בנבו].

36. נקבע כי משהגיעה הערכאה הדיונית למסקנה כי יש לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות, יש לעשות כן לנוכח העקרונות המנחים שבסעיפים 22 ו-23 לחוק, כאשר אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בעת פסיקת גמול ושכר טרחה יש משמעות ליצירת מדרג מבחינת שיעור הסכומים בהתאם לשלב בו הסתיים ההליך ולמידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך; כך נקבע כי שומה על בימ"ש לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טרחה.

37. בצד הדברים הנזכרים הובהר כי בעניין הנדון אין "נוסחאות בית ספר" וההכרעה מסורה לערכאה הדיונית. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות בדבר פסיקת גמול ושכר טרחה, אך יש יסוד להרחבה מסוימת של פתח ההתערבות כאשר מדובר בהליכים ייצוגיים, בפרט לנוכח השלכות הרוחב לפסיקת גמול ושכר טרחה, ולעובדה שמדובר בכלי המשמש להתוויית מדיניות ראויה בתחום. הסכמת הצדדים בדבר פסיקת גמול ושכר טרחה היא בגדר המלצה בלבד, ויש לבחון אותה תוך שימת לב ל"בעיית הנציג". (ראו סקירת הפסיקה בעניין עאמר).

38. כאמור לעיל, הוכח כי הטענה להעדר התוספות נכונה לגבי משיבה 2, ובבקשה להסתלקות, הסכימה הרשת בסעיף 5.1 להנחות הזכיינים בדבר "חשיבות ההקפדה על פיזור כמות מספקת של שום, קצח ושומשום" על גבי הפיצה הנוגעת לענייננו וכי "תאשרר כי הנחיות אלה התקבלו אצל הזכיינים". לנוכח האמור לעיל, עולה שעמדה למבקשת עילת תביעה טובה לפחות לגבי חלק מטענותיה. ניתן לראות תועלת ציבורית בהתחייבות להגברת המודעות בסניפי הרשת לסוגיה שבענייננו. לנוכח האמור לעיל, הסתלקות מתוגמלת הינה פתרון מאוזן וראוי בשים לב שפסק דין זה אינו יוצר מעשה בי דין. ביהמ"ש לא מצא שהתקיימו הנסיבות שפורטו בעניין ציפורן שהביאו שם ביהמ"ש לקבוע כי אין מקום לאשר תשלום גמול ושכ"ט.

39. השקעת הזמן והטרחה של המבקשת ובא כוחה בהליך נכון לשלב זה, והתוצאה הסופית אליה הגיעו הצדדים, מצדיקה פסיקת גמול בסכום שסוכם ע"י הצדדים. זאת, בשים לב, שהיום התקיים הדיון הרביעי ואף התקיים הליך מוקדם של גילוי. לעניין זה, ראו פסק הדין בעניין ת"צ 15065-12-21 לוי נ' בצלאל (פורסם בנבו) שם ביהמ"ש מצא להתערב בשכר הטרחה שסוכם בשים לב לעובדה שהצדדים ביקשו הסתלקות עוד בטרם הוגשה תשובה והתקיים דיון אחד, כאשר המבקשת דוחה הצעת ביהמ"ש להמיר ההסתלקות בהסדר פשרה.

40. לכן, ביהמ"ש קובע כי הגמול למבקש שישולם על ידי המשיבה יעמוד על סך של 3,000 ₪ ובתוספות החזר הוצאות בהן חויבה המבקשת בסך של 1,500 ₪, ושכר הטרחה לבא כוחו יעמוד על סך של 17,000 ₪ בתוספת מע"מ. המשיבה תשפה המבקשת בגין תשלום האגרות כמוסכם בסעיף 5.

41. באשר לבקשה לפטור מתשלום המחצית השנייה, התוצאה בעניין לוי הנזכרת לעיל, מחייבת תוצאה שונה כאן. התמשכות ההליך שמצריכה טרחה רבה יותר מצד המבקש, אמורה להיזקף לזכות המבקש לעניין גמול ושכר טרחה, אך פועלת לחובתו לעניין פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה. תשלום האגרה בא לענות על עניינו של הציבור כי ניהול הליך יישא בחובו תשלום אגרה שכן הציבור מממן חלק מעלויות ההליך. לכן, ככל שמושקעים משאבים רבים יותר של זמן שיפוטי, לא רק שאין מקום לפטור, לכאורה היה מקום לחייב בתשלום אגרה גבוהה יותר ככל שהדין היה מתיר.

42. ביהמ"ש ער לפסיקה הסותרת בבתי המשפט המחוזיים בעניין מתן פטור מתשלום המחצית השנייה במקרה של הסתלקות. בימ"ש זה הולך בתלם של העמדה הדוגלת במתן חשיבות לעובדה כי לא נשמעו ראיות כטעם מיוחד המצדיק מתן הפטור. לעניין זה ראו פסק הדין של כבוד השופט כבוב בת"צ 46164-05-20 דלל נ' החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין (פורסם בנבו). אולם, פרט למחלוקת בין העמדות השונות בבית המשפט המחוזי, יש להביא בחשבון ההבדלים בין הליך אחד למשנהו, אף כאשר בשני ההליכים לא נשמעו ראיות. כאמור לעיל, בעניין לוי ביהמ"ש נתן פטור מלא שכן באותו הליך לא הוגשה תשובה ולא התקיים ולו דיון אחד. מכאן שאין להחיל אותה תוצאה כאן. לכן, הפתרון המידתי הוא מתן פטור חלקי בלבד בגובה מחצית המחצית השנייה של האגרה, כדי לעודד צדדים, כאשר יש מקום לכך, להגיע להסכמות מהירות ככל האפשר באופן שייתר הקדשת זמן שיפוטי לטובת מחלוקות בהן אין אפשרות, ואולי גם אין מקום, להגיע להסכמות.

43. ביהמ"ש שמע היום בעניין זה טענות המשיבה, שלקחה על עצמה לשפות המבקשת, ככל שביהמ"ש לא יקבל הטענה למתן פטור. המשיבה הפנתה לפסק הדין בת"צ 26723-11-20 ערמון נ' דור אלון ניהול מתחמים קמעונאיים בע"מ (פורסם בנבו) בו ביהמ"ש נתן פטור מלא, על אף שהתקיימו שלושה דיונים.

44. המבקשת בהגינותה ציינה כי באותו עניין לא הייתה הסכמה לשיפוי ולולא נתן ביהמ"ש הפטור המלא, המבקש שם היה יוצא נפסד.

45. הדין בעניין מתן פטור בגין המחצית השנייה של האגרה טרם הוכרע ע"י ביהמ"ש העליון ולכן אין תימה שהוא עדיין בהתהוות. גם אם ביהמ"ש יתעלם משיקולי צדק, כגון אלה הנוגעים לעניין דור אלון, ויניח שהוא לא הגיע לתוצאה המיטבית בעניין דור אלון, אין בכך כדי להצדיק שימור עמדה שבדיעבד יש לקבוע כי אינה מיטבית מבחינת שקלול הערכים המתנגשים.

46. עוד טענה המשיבה שאין למנות רק ההליכים שהתקיימו, אלא גם ההליכים שנחסכו אילו ביהמ"ש היה שומע התובענה הייצוגית, ככל שהיה מאשר התובענה כייצוגית. אולם, טענה זו יפה לגבי כל בקשה לאישור שסולקה.

47. לכן, ביהמ"ש קובע כי בנסיבות העניין כאן התקיים הטעם המיוחד המצדיק פטור מתשלום אגרת מחצית שנייה, אך לא באופן מלא, אלא כדי מחצית המחצית השנייה של האגרה, וכך קובע.

סוף דבר

48. ביהמ"ש מאשר את בקשת ההסתלקות המתוגמלת.

49. ביהמ"ש מורה על דחיית תביעתה האישית של המבקשת נגד המשיבות.

50. המשיבות תשלמנה למבקשת, גמול על סך של 4,500 ₪, שכר טרחת בא כוחה בסך של 17,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן סכום האגרה ששולמה ומחצית המחצית השנייה של האגרה.

51. המזכירות תעדכן פסק הדין בהתאם לנדרש בפנקס התובענות הייצוגיות המנוהל במערכת הממוחשבת וכן תפעל בהתאם לאמור בסעיף 30 לפסק הדין.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, 03 מאי 2022, בהעדר הצדדים.