ביהמ"ש המחוזי בחיפה, אב"ד השופט סארי ג'יוסי, השופטת עפרה אטיאס, השופט ניצן סילמן: פס"ד בערעור על החלטה שבמסגרתה נדחתה תביעה להתרת נישואין מחוסר סמכות עניינית ( עמ"ש 27617-02-22)

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא ברנע) מיום 31.1.2022 בתיק תה"ן 4678-08-21.

ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא ברנע) מיום 31.1.22 הדוחה תביעת המערער להתרת נישואין מחוסר סמכות עניינית.

השופט ניצן סילמן

רקע עובדתי –

1. הצדדים, נוצרים, נישאו בכנסייה הקתולית בשנת 96, ויש להם שני ילדים בגירים.

2. המערער הגיש תביעה להתרת נישואין בטענה כי המשיבה עזבה את דירת הצדדים ביום 10.2.21, ובין הצדדים מתנהלים הליכים בביהמ"ש וביניהם תביעת מזונות אישה ותביעה רכושית.

3. המערער טען כי הצדדים משתייכים לשתי עדות נוצריות שונות ואין לגביהם בית דין המוסמך להתיר נישואיהם. עוד נטען כי מתקיימים העילות המנויות בפסיקה להתרת הנישואין – בין הצדדים קיים פירוד ממושך; הצדדים לא הגיעו להסכמות תוך 6 חודשים ממועד נקיטת הליך י"ס; קביעות עובדתיות בדבר אלימות ותוקפנות המשיבה; רצון מפורש של המשיבה לסיום הנישואין.

4. המשיבה הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית. לטענת המשיבה, הצדדים נוצרים ושניהם בני העדה הקתולית; המשיבה כבר הגישה לביה"ד של העדה הנוצרית קתולית, תביעה בה עתרה להכריז על בני הזוג כפרודים, מאחר ואין בעדה הקתולית גירושין.

לטענת המשיבה, מאז נישואיה בכנסייה הקתולית, עברה לעדה הקתולית, ומאז היא פוקדת את הכניסה, מתפללת בה וכך גם בניה. בהתאם לסעיף 26(ב) לחוק המעמד האישי לעדה הנוצרית קתולית, "החל מטקס הנישואין, האישה עוברת לעדה של הבעל, אלא אם הוכח אחרת".

5. המערער מנגד טען כי המשיבה לא חתמה על טופס המרת עדה, ואף אם חתמה כבר נקבע כי השלמת המרת עדה נגמרת ברישום במשרד הפנים, ובהעדר רישום אין תוקף להמרה; המשיבה שייכת לעדה האורתודוכסית; אין די בטענת המשיבה כי מתפללת בכנסיה הקתולית כדי שתיחשב רשמית כשייכת לעדה הקתולית.

6. ביהמ"ש קמא קבע ביום 28.12.21 כי לצורך קידום ההליך תיעשה פנייה לביה"ד היווני קתולי וביה"ד היווני אורתודוכסי לקבלת חוות דעתם בעניינם של הצדדים.

7. בחווה"ד של ביה"ד הקתולי צוין כי עריכת טקס הנישואין בכנסייה הקתולית משמעה המרת דתה של המשיבה גם אם היא לא נרשמה במרשם האוכלוסין. לביה"ד הסמכות לדון בתביעת הפירוד שהגישה המשיבה. זאת ועוד, המערער הנמנה על העדה הקתולית מנוע להעלות טענת חוסר סמכות של ביה"ד, הטענה מוענקת אך ורק למשיבה, דבר שלא קיים במקרה דנן מאחר והיא זו שפנתה לביה"ד.

8. חווה"ד של ביה"ד האורתודוכסי מיום 31.1 קבעה כי הסמכות לדון בגירושי הצדדים נתונה לביה"ד של הכנסייה הקתולית בפניה נערכו הנישואין.

9. לאחר עיון בחוות הדעת של בתי הדין הדתיים, הורה ביהמ"ש קמא על דחיית התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית, והעביר את הבקשה להתרת הנישואין לביה"ד היווני הקתולי.

טענות המערער –

10. פסה"ד של ביהמ"ש קמא שגוי מיסודו, והסמכות היא לביהמ"ש לענייני משפחה בלבד.

11. הלכת בג"ץ קבעה כי המרת עדה נגמרת ברישום. המערער הוכיח במסמכים, כי במועד הנישואין ומועד הגשת הבקשה להתרתם, המשיבה השתייכה לעדה האורתודוכסית.

12. שגה ביהמ"ש קמא כשהתבסס על חוו"ד שגויות של בתי הדין הדתיים

טענות המשיבה –

13. המשיבה המירה עדתה לקתולית מס' ימים טרם הנישואין, עת פנתה לכומר העדה וקיבלה אישור ברכת העדה להתחתן עם עדה אחרת ושחרור מהעדה.

14. המשיבה נישאה בטקס נישואין קתולי, פקדה רק את הכנסייה הקתולית וצירפה אישור כומר העדה במעיליה שהיא קתולית.

15. הנהוג והמקובל בנישואין מעורבים בין העדה האורתודוכסית והקתולית הוא, שטרם הנישואין מי שאינו קתולי עובר טקס טבילה, ובעת הנישואין חותמים בני הזוג על מסמכים אצל הכומר כולל המרת עדה וזה מעבירם לרשויות.

16. לחווה"ד של נשיא ביה"ד הקתולי צורף מסמך רשמי ממשרד הפנים משנת 2018 לפיו אין צורך יותר בתעודת המרה לבני זוג נוצרים, משמע בוטל הצורך בדיווח על המרה.

17. משנרשמו נישואי הצדדים חזקה שקיים דיווח על ההמרה.

הכרעה –

18. לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בכתבי בי-דין ובתיק ביהמ"ש קמא, הגעתי לכלל מסקנה, וכך אמליץ לחבריי להרכב, כי דין הערעור להתקבל, וכי הסמכות לדון בהתרת נישואי הצדדים היא לביהמ"ש לענייני משפחה.

19. פקודת העדה הדתית (המרה) קובעת בסעיף 2 כדלקמן –

(1) "אדם שהמיר את עדתו הדתית ורוצה כי תינתן נפקות חוקית לאותה המרה, יקבל מאת ראש העדה הדתית שאליה נספח... תעודת אישור... ויודיע את העובדה לממונה על המחוז במחוז שבו הוא יושב

(2) כשתנוח דעתו של הממונה על המחוז בדבר זהותו של המבקש ומשתוראה לו תעודת האישור... ירשום את דבר המרת העדה ויתן למבקש תעודת אישור על אותו הרישום

(3) הממונה על המחוז ישלח העתק של תעודת האישור... לראשה של העדה הדתית שאליה נספח המבקש, וכן לראשה של העדה הדתית שעמה היה המבקש נמנה קודם לכן".

20. מהפקודה ופסיקת ביהמ"ש העליון עולה כי הרישום אצל ממונה המחוז ובמשרד הדתות בדבר המרת העדה הוא קונסטיטוטיבי ומהווה תנאי הכרחי לתוקפה המשפטי – אזרחי, להבדיל מתוקף דתי, של המרת הדת.

ראה לעניין זה בג"ץ 637/78 נעים מח'ול נגד בית הדין הכנסייתי של העדה היוונית האורתודוכסית מיום 18.5.79; בג"ץ 1031/93 אליאן חוה פסרו נ' שר הפנים מיום 12.11.95 בו נקבע בדעת רוב כי –

"אקט הרישום הוא קונסטיטוטיבי לדבר ההמרה ובלעדי הרישום לא יוענק תוקף משפטי אזרחי לדבר ההמרה.. בתיבה "תינתן נפקות חוקית לאותה המרה", אשר בסעיף 2(1) לפקודת העדה הדתית (המרה), הכוונה היא לנפקות לצורך תחומי סמכויות השיפוט בענייני המעמד האישי... הפקודה אינה באה להסדיר את תוקף ההמרה מבחינת כללי הדת אשר אליה מבקש ממיר דתו להצטרף... מטרת הפקודה היא לתת תוקף משפטי-אזרחי להמרת הדת. כלומר קיימת הבחנה בין המרת דת לפי כללי הדין הדתי לבין המרת דת התקפה לצורך המשפט האזרחי... נושא הפקודה הוא סמכות שיפוטם של בתי הדין הדתיים, ומעיקרה לא יועדה אלא למניעת סכסוכים וחילוקי דעות בין העדות הדתיות השונות, במקום שאדם עבר מעדה דתית אחת לרעותה".

21. הלכת מח'ול נותרה על כנה. כך למשל בעמ"ש 5361-12-17 מיום 10.3.19 בנסיבות דומות למקרה דנן, בהן נישואי הבעל שהשתייך לעדה האוונגלית והאישה שהשתייכה לעדה המארונית נרשמו במרשם האוכלוסין, אולם האישה לא השלימה המרת עדתה הדתית עפ"י הפקודה ונטען כי עם נישואיה קיבלה "באופן אוטומטי" ומכוח הנישואין בכנסייה האוונגלית את עדתו של בעלה ולולא ההמרה לא היו יכולים להינשא, והכנסייה לא העבירה את המידע לרשויות, חרף שכבר נקבע בפס"ד חלוט של ערכאת הערעור כי משלא מילאה האישה אחר התנאים הקבועים בסעיף 2 לפקודת ההמרה היא עודנה משתייכת לעדה המארונית ועל כן בסמכות ביהמ"ש לענייני משפחה לדון בהתרת נישואיהם, חזר וקבע כב' השופט ג'יוסי כהאי לישנא –

"בהיעדר רישום כדין, המרת הדת תהא חסרת תוקף משפטי – אזרחי והדין האישי שיחול על המשיבה יהא הדין האישי שחל עליה לפני נישואיה בהתאם לעדתה הקודמת – קרי העדה המארונית... יוצא אפוא, כי בכל הנוגע לנישואיהם של הצדדים, אין בית דין דתי המוסמך לדון בתוקפם ובהתרתם.

אמנם, לטענת המערער, המשיבה ראתה עצמה כמשתייכת לעדה האוונגלית וזאת ממועד נישואיה ואילך. עם זאת ראייה סובייקטיבית של המשיבה, אף אם היא נתמכת בדין הדתי, אינה יכולה להוות תחליף להוראות פקודת ההמרה...

בנסיבות דנן, גם לא מצאתי להידרש לטיעוני המערער התולה את יהבו במסמך של רשות האוכלוסין וההגירה מיום 26.8.2018 לפיו "ככל שמדובר בבני זוג נוצרים, המציגים תעודת נישואין לנוצרים מאת רושם הנישואין... אין לדרוש במקרים שכאלו תעודת המרת דת לצורך רישום הנישואין במרשם האוכלוסין, גם אם הם אינם משתייכים לאותה עדה נוצרית"...

נכון הוא כי היתר להצגת ראיות-מסמכים בערכאת הערעור... ניתן רק במקרים חריגים... וסבורני כי המקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם. אלא שגם אם היינו מתירים הגשת מסמך זה, לא ברור הכיצד המערער יכול להיבנות ממנו, שכן הוא אינו נסמך על הסדר חקיקתי לפיו הצגת תעודת נישואין תהווה תחליף לתעודת המרת דת, אלא שהוא רלוונטי לאותה מטרה – רישום הנישואין במרשם האוכלוסין, וכי לצורך זה בלבד, אין לדרוש מאותם בני זוג תעודת המרת דת כתנאי מחייב לשם רישומם ככאלה." (הדגשות אינן במקור)

והדברים כאילו נכתבו בענייננו.

22. עוד אפנה למאמרו של שאווה "השפעת המרת דת על סמכויות השיפוט בענייני המעמד האישי", עיוני משפט י (תשמ"ד-תשמ"ה) 177 כי ביחס לרישום הנדרש בסעיף 2 לפקודת ההמרה "אקט הרישום אצל הממונה על המחוז הוא האקט המכריע לשם מתן נפקות משפטית לאותה המרת דת. בלעדיו אין כל תוקף משפטי-אזרחי (בהבדל מתוקף דתי) להמרת הדת. האישור על אותו רישום שמקבל המומר מן הממונה על המחוז משמש ראיה חותכת לכך, מבחינת משפט המדינה, שהוא המיר עדתו הדתית ונחשב בן העדה החדשה החל מיום הרישום".

23. בבה"נ 1575/96 קידר נ' קידר, פ"ד נא (1) 224 קבע כב' הנשיא דאז ברק כי –

"המועד הקובע לעניין בקשה להתרת נישואין או גירושין הוא מועד הנישואין... אותה העת היתה המבקשת מוסלמיה. גם המשיב היה מוסלמי.. עפ"י הוראת סעיף 4(2).. סמכות השיפוט נתונה לבית הדין השרעי.."

24. אין חולק כי המשיבה לא השלימה המרת עדתה לעדה הקתולית בהתאם לפקודת ההמרה טרם נישואיה, ועל כן, מועד נישואיה, המועד הקובע ביחס לבקשת התרת הנישואין, השתייכה לעדה האורתודוכסית בעוד המערער השתייך לעדה הקתולית.

25. לאור האמור, משהשתייכו הצדדים לעדות שונות בנצרות מועד נישואיהם, הסמכות להתרתם מוקנית לביהמ"ש לענייני משפחה, ואין בראייתה הסובייקטיבית של המשיבה כמשתייכת לעדה הקתולית ממועד נישואיה ואילך ו/או לחווה"ד של הכנסיות ומסמך של רשות האוכלוסין כדי לשנות מההסדר החקיקתי וההלכה בסוגיה זו. הסמכות נגזרת מהוראת החקיקה האזרחית, ולא משאלת התוקף הדתי של ההמרה.

26. משמדובר בבני עדות שונות אפוא, קיימת סמכות לבית המשפט לענייני משפחה להתיר הנישואין.

27. על כן, ככל שתישמע דעתי, דין הערעור להתקבל, והתיק יושב לביהמ"ש קמא לו הסמכות לדון בהתרת נישואי הצדדים.

השופט סארי ג'יוסי [אב"ד]:

אני מסכים.

השופטת עפרה אטיאס

באשר לטענת המניעות שהועלתה ע"י שני הצדדים כלפי הצד שכנגד, ראוי להפנות  למאמרו של פרו' שיפמן: "התנגשויות דינים בקביעת ההשתייכות הדתית", משפטים ו' 91 (תשל"ה- תשל"ו)אשר ציין בעמ' 105 כי :

"כאשר חלה הפקודה, נראה שבמובלע הבחינו בתי המשפט בין מקרה בו טענת חוסר הרישום נטענה כנגד הממיר לבין מקרה בו היא נטענת על ידיו. במספר מקרים בהם ביקש אדם להבנות מן המחדל שלו גופו, בענין זה השתמשו בתי המשפט, בעיקרון המניעות, בקובעם כי אדם שהתחזה כבן עדה מסויימת לא יורשה להתכחש להמרתו ולא תשמע מפיו הטענה כי לפי החוק לא היתה להמרה תוקף...

 מקרה שונה הוא כאשר מבקש אדם לנצל את מחדלו של בן זוגו , יריבו בשעת הדיון, כדי לשלול את תוקפה של ההמרה מחמת אי רישומה. גישת בית המשפט העליון המנדטורי, לגבי מקרה מעין זה  היתה שאין מנוס מן המסקנה שההמרה חסרת תוקף".

פרו' שיפמן הביע דעתו בעמ' 114 למאמרו הנ"ל  כי:

"עקרונית נראה היסוד המשפטי להכרה בהשתייכות דתית מכח מניעות כמפוקפק. שתי השלוחות העולות מהכרה זו הן: ראשית, מוקנית לבית הדין סמכות שיפוטית שאינה נתונה לו לפי החוק, שנית, ניתן תוקף לנישואין אשר לפי החוק עשויים להיות בטלים ומבוטלים. כלל ידוע הוא שאין בכוחה של הסכמה להקנות לבית המשפט סמכות שיפוטית אשר לא הוענקה לו בחוק.  הטעם לכך הוא שהוראות הקובעות את סמכויות בתי המשפט הן הוראות קוגנטיות הנעוצות בשיקולי טובת הציבור ואינן ניתנות לשינוי מכח רצונם של הצדדים. הוא הדין לשאלת תוקפם של נישואין, שבהיותה, ענין של סטאטוס, נוגעות לא רק לבני הזוג עצמם אלא לציבור בכללותו. לפיכך, אם יש לראות את הנישואין כבטלים, אין בני הזוג רשאים להסכים ביניהם על ראייתם כתקפים. יש מקום לטעון איפוא כי כוחה של מניעות אינו יכול להיות גדול יותר מכוחה של הסכמה מפורשת, וכי ענין שלא ניתן להסכים עליו, אי אפשר להיות מנוע מלעורר אותו. ואכן עיקרון משפטי מקובל שאין מניעות יכולה לחתור תחת עיקרון מהותי הנעוץ בטובת הציבור. לעיקרון זה אפליקציה בתחומי משפט רבים , ובין היתר מקובל שאין מניעות יכולה להעניק סמכות  לבית המשפט במקום שאינה נתונה לו מכח החוק".

בסיכום מאמרו, הציע פרו' שיפמן לשקול תיקון לחוק המרחיב את סמכותם של בתי הדין הדתיים בענייני נישואין וגירושין, אם טכס הנישואין נערך או עתיד להערך לפי הדין הדתי של בית הדין המסויים. לדבריו, "אין מקום לטענה כי יש בכך כפיית דין דתי על בני הדת האחרת, כי הנחתנו היא שבני הזוג קיבלו דין זה על עצמם מרצונם". נראה כי לא אבד הכלח על הצעתו זו שהוצעה במאמר משנת 1974/5.

מכאן, שניתן היה ולו בדוחק לקבל את טענת המניעות אילו המשיבה היתה מנסה לכפור בהמרת דתה. ואולם, מקום בו המערער הוא זה שכופר בהמרת הדת, הרי שלא ניתן על יסוד טענת מניעות להקנות סמכות לבית הדין שלא נתונה לו בחוק.

התכלית העומדת מאחורי הוראת סעיף 3 לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית) , תשכ"ט- 1969 היא מניעת עיגון דתי. מקום בו שני הצדדים מסכימים כי הדין הקתולי אינו מאפשר גירושין, הרי שלא מצאנו צורך, כמוצע ע"י ב"כ היועהמ"ש לשוב ולפנות לראש בית הדין הקתולי בכדי שיקבע האם הדין הקתולי מאפשר גירושין לפי סעיף 3 (ג) לחוק. משהדין הקתולי אינו מאפשר גירושין הרי שממילא הסמכות העניינית להתרת הנישואין, כעולה מסעיף  3 (ד) לחוק נתונה לבית המשפט האזרחי ולא לבית הדין הדתי.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נ. סילמן.

אין צו להוצאות. עירבון שהופקד יוחזר לידי ב"כ המערער, עבור המערער.

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ג, 10 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.