ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת הילה גורביץ עובדיה: החלטה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים עבור המבקשת ובנם הקטין של הצדדים (תלה"מ 27620-04-22)

בקשה לפסיקת מזונות זמניים עבור המבקשת ובנם הקטין של הצדדים, שהם הורים גם לשני בגירים.

אשר למזונות הזמניים, בשלב זה ועד החלטה אחרת, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על מצורפיהם, לאור הדין האישי החל, גיל הקטין, התשתית הכלכלית והתעסוקתית החלקית שהונחה בפניי (המשיב צירף 12 תלושי שכר ואילו המבקשת צירפה 9 תלושי שכר בלבד) מגורי המבקשת עם הקטין בדירת הצדדים עליה רובצת משכנתא אשר המשיב נושא לבדו בתשלומה, מגורי המשיב בשכר דירה, פירוט נכסי הצדדים כפי שהובא בשלב זה בפני (בעניין המחלוקות הרכושיות, מונו על פי הסמכות הצדדים מומחים וחוות דעתם עתידה להינתן), טענת המשיב כי שכר הדירה, המתקבל מדירות שבבעלות הצדדים משמש לתשלומי החזרי משכנתאות והלוואות והוא משלים את היתרה בגין החזרי ההלוואות שנטלו הצדדים בתקופת חייהם המשותפים - שטענה עליה לא חלקה המבקשת ושאר טענות הצדדים, אני מחייבת את המשיב לשלם על חשבון מזונות זמניים והוצאות מדור של הקטין סך 1,500 ₪ ₪ לחודש. התשלום ישולם ב- 10 לכל חודש, כל חודש מראש החל ממועד הגשת כתב התביעה.

נוסף על כך יישאו ההורים בחלקים שווים, בהוצאות החינוך החריגות של הקטין, לאחר הפחתת מענק חינוך המשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטין וגם, שני ההורים יישאו בחלקים שווים, בהוצאות הבריאות החריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הרפואי של הקטין ובלבד שההוצאה עולה על סך 100 ₪. אם יחל הקטין בלימוד נהיגה (לאחר שיגיע לגיל 16.5), יישאו שני ההורים בחלקים שווים בתשלום עבור שיעורי הנהיגה וההוצאות הנדרשות לקבלת הרישיון.

אשר למזונות המבקשת, על פי סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959, אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו. אקט הנישואין עצמו מקים זכויות וחובות הדדים בין הבעל לאישה וביניהם חובת הבעל לזון את אשתו, חובה הקיימת כל עוד מתקיים קשר הנישואין (ראו ע"א 87/49 לוין נ' לוין, פ"ד ה 921,935). הצדדים יהודים והדין החל הוא דין תורה לפיו חובתו של הבעל לשאת במזונות אשתו פוסקת כאשר בני הזוג מתגרשים או כאשר האישה חייבת בקבלת הגט, אך מסרבת לעשות כן. היקף חיוב המזונות אמור להעניק לאישה את הסטנדרט אליו הורגלה בבית בעלה, לפי הכלל "עולה עימו ואינה יורדת" והחובה אינה חלה רק על סיפוק צרכיה ההכרחיים של האשה, אלא חובתו לזון אותה לפי מעמדה ולפי רמת החיים לה הורגלה בבית בעלה (ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 720). נפסק כי הדגש הוא על רמת החיים שהאישה הורגלה אליה ולא על עושרו של הבעל. עוד נפסק כי אם הבעל מוכיח כי האישה משתכרת די צרכיה, הוא אינו מחויב בתשלום מזונותיה. ראו ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147, 151-152, ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני, פ"ד לח(3) 743. המבקשת העמידה את צרכיה על סך 10,000 ₪ ללא שצירפה אסמכתאות כלשהן למרבית טענותיה ולמעשה לא הוכיחה צרכיה ולו לכאורה. מעבר לכך המבקשת עצמה טענה כי היא משתכרת ממוצע של 9,000 ₪ לחודש כך שלמעשה, בהתחשב ברשימת צרכיה שכוללים 2,000 ₪ תכשיטים לחודש (!) רכיב שגם הוא לא נתמך בראיות, הרי שגם על פי גרסתה, על פי המונח בפני כיום, שכרה מספק את צרכיה. על כן, לאחר שבחנתי טענות הצדדים, מגורי המבקשת בדירת הצדדים אשר את המשכנתא הרובצת עליה משלם המשיב וכך גם את תשלומי הלוואות הצדדים הנטענות ולאור המחלוקת אודות המחלוקת אודות המניעה לחיים משותפים, איני מחייבת את המשיב במזונות זמניים עבור המבקשת.

מבלי לגרוע מהאמור ונוסף על האמור, אני מחייבת את המשיב להמשיך ולשאת בתשלומי המשכנתא וההלוואות, כפי שהצהיר כי הוא נושא בהם, היינו באמצעות שכר הדירה המתקבל ותשלום ההפרש על ידו.

14 יום לפני מועד הדיון יקבע, יגישו הצדדים הרצאות פרטים מעודכנות בצירוף מסמכים כנדרש על פי התקנות. בדיון שיקבע אשמע כלל עמדות הצדדים לרבות החיוב, גובהו ומועדו.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשפ"ב, 17 מאי 2022, בהעדר הצדדים.