טוען...

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 27788-06-19 כ' נ' כ'

29 ינואר 2020

בפני

כב' השופט הבכיר שאהר אטרש – אב"ד

כב' השופט ערפאת טאהא

כב' השופטת תמר נסים שי

המערערת:

ט.כ. ע"י ב"כ עוה"ד רויטל לוין

נגד

המשיב:

א.כ. ע"י ב"כ עוה"ד הייתתם שדאפנה

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה (כב' סגן הנשיא אסף זגורי) בתלה"מ 39221-03-17, תלה"מ 58810-11-17 ותלה"מ 39251-03-17 אשר ניתן ביום 2.5.19

פסק דין

השופט הבכיר ש' אטרש:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' סגן הנשיא, השופט אסף זגורי) שניתן ביום 2.5.2019 ב- תלה"מ 39221-03-17, תלה"מ 58810-11-17 ו- תלה"מ 39251-03-17 בגדרו נדחתה טענתה של המערערת לאיזון משאבים בלתי שוויוני, יחד עם זאת, הרחיב בית המשפט את בסיס האיזון וקבע כי יש להוסיף לרכוש המשיב סך 162,183 ₪ לאור הברחות/משיכות כספים במזומן ללא הסבר, ולהוסיף לרכוש המערערת סך 100,000 ₪ שהשקיעה לצרכי איתור בתם של בני הזוג. עוד נפסק, כי רכב הטויוטה יישאר בבעלות המערערת והיא חויבה לשלם למשיב מחצית שוויו, רכב המאזדה יישאר בבעלות המשיב ולא נחשב לרכוש משותף, מטלטלין שהמשיב נטל יישארו אצלו, תכולת הדירה המשותפת תישאר אצל המערערת, כל צד ייטול מחשבון הבנק המשותף בבנק דיסקונט סך 451,084 ₪; בנוסף, חייב בית המשפט את המערערת להעביר למשיב סך 589,419 ₪ לאיזון יתרות כספים נזילות ונתן צו לפירוק השיתוף בדירה ועריכת התמחרות בין הצדדים.

רקע

  1. המערערת (להלן: גם "האשה") והמשיב (להלן: גם "האיש") הם בני זוג שנישאו בחודש ספטמבר 1979 ונפרדו בשנת 2017 ולהם 4 בנות בגירות. בשנת 1992 רכשו בני הזוג דירת מגורים משותפת. למערערת רכב מסוג טויוטה ולמשיב רכב מסוג מאזדה. המערער עבד בבנק ופרש לגמלאות, והמערערת עובדת כעו"סית. לשני הצדדים זכויות סוציאליות, חסכונות ופיקדונות שונים.

  1. בשנת 2009, בעקבות משבר ביחסיהם, החליטו בני הזוג לפתוח חשבונות בנק נפרדים ולהפקיד כל אחד את שכרו בחשבון נפרד.

  1. בפני בית המשפט קמא עמדו שלוש תביעות:

שתי תביעות של המשיב – לאיזון משאבים ולפירוק השיתוף בדירה וברכב הטויוטה.

ותביעה של המערערת – להשבת מטלטלין, השבת סך 20,000 ₪ וחלוקת שווי רכב המאזדה.

  1. המועד הקובע, לפי הסכמת הצדדים, הוא 19.3.2017.

  1. אין הסכם ממון בין הצדדים ולכן הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "החוק" או "חוק יחסי ממון") הוא זה שחל עליהם.

  1. המשיב עתר לאיזון שוויוני ואילו המערערת עתרה להפעלת סמכויות מיוחדות לאיזון בלתי שוויוני מכוח סעיף 8(2) לחוק, בטענה כי מאז 2009 הבריח המשיב כספים מהחשבון המשותף ובזבז אותם בהגרלות לוטו. המשיב הכחיש הברחת כספים כלשהם וטען כי התנהל על בסיס מזומן והתנהלותו לא הייתה חריגה כלל.

פסק דינו של בית המשפט קמא

  1. השאלה העיקרית שעמדה להכרעתו של בית המשפט קמא הייתה, כיצד לאזן את המשאבים בין בני הזוג בשים לב לטענתה של המערערת כי המשיב הבריח מאות אלפי שקלים לצרכי הימורים או לצרכים אישיים אחרים.

  1. בית המשפט קמא, עמד תחילה על "מספר עובדות בסיס שעליהן אין חולק", לפיהן:

  1. בשנת 2009 החלו הצדדים להפקיד כל אחד את שכרו לחשבון נפרד.

  2. המשיב מימן ממשכורתו את הוצאות משק הבית ברובן המכריע לרבות דמי כיס וסיוע כספי לבנותיהם והוצאות חריגות עבור תחזוקת הבית או משיכת מט"ח עבור נסיעות לחו"ל, כאשר המערערת נושאת בעיקר בתשלומי ארנונה. טענות ההברחה המיוחסות למשיב, מיוחסות לכספים ממשכורתו מעבר לסכום שסיפק את צרכי משק הבית.

  3. המערערת עשתה שימוש בלעדי בכל משכורתה, בעיקר לצרכי השקעה באפיקי חיסכון וניירות ערך ולא תרמה למימון הוצאות משק הבית.

  4. הימורים או משיכות כספים במזומן שנעשו על ידי המשיב לא גרמו למשפחה למשיכת יתר, לא הביאו ליצירת חובות ולא פגעו בסיפוק משק הבית המשותף או בחיסכון הפנסיוני של המשיב ממקום עבודתו (מדובר במקרה שבו "האיש נהנה והאשה או המשפחה לא חסרה").

  5. המערערת ידעה לפחות מאז שנת 2009 ולכל המאוחר משנת 2012 על רכישת כרטיסי הגרלות לוטו ומשיכת כספים במזומן על ידי המשיב בהיקפים גדולים.

  6. אף אחד מהצדדים לא נקט בהליכים משפטיים עד להליך הנוכחי.

  7. אין למשיב הסבר מניח את הדעת להיכן "התאדו" עשרות אלפי שקלים שמשך.

  1. המערערת ביקשה כי בית המשפט יפעיל סמכותו לפי סעיף 8(2) לחוק ויורה על חלוקה לא שוויונית של כל המשאבים ויורה על החזר מחצית הכספים שהמשיב "הבריח".

  1. בית המשפט קמא סבר כי קבלת טענתה של המערערת יוצרת בעליל חוסר שוויון וחוסר איזון כלכלי משמעותי (לטובתה) בין הצדדים ביציאה מהקשר הזוגי, לא כל שכן, כאשר המערערת היא הצד החזק (שעדיין עובד).

  1. בית המשפט קמא בחן מקרים שבהם סטה בית המשפט מכלל האיזון השוויוני, וסבר כי נסיבות המקרה עסקינן שונות בתכלית; בית המשפט קמא קבע, כי המערערת הייתה מודעת משך שנים לעובדה שהמערער נהג לרכוש טפסי הגרלת לוטו על בסיס קבוע, הגם שלא ידעה את ההיקף האמתי של רכישת הטפסים, ולא הגישה בקשה או תביעה כלשהי, ויש בכך משום עצימת עיניים מצדה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי טענותיה של המערערת כי השתתפה במשק הבית אינן מקובלות עליו ואינן מהימנות, ושב וקבע, כי מאז שנת 2009 נשא המשיב לבדו בנטל הכרוך בהוצאות משק הבית (למעט תשלומי מים וארנונה), בעוד המערערת שמרה לעצמה את רוב אם לא כל הכנסותיה. עובדה זו, די היה בה, כך לשיטתו של בית המשפט קמא, כדי להשמיט את הקרקע תחת כל טענותיה של המערערת בדבר חלוקה לא שוויונית בכל הנכסים לטובתה.

  1. באשר למשיכות במזומן ולהעברת אלפי ועשרות אלפי שקלים מחשבונו של המשיב למקום לא ידוע – בית המשפט קמא לא קיבל את גרסתו של המשיב כי הכסף מתאדה אצלו ללא הסבר, וסבר כי בעטיין של ההברחות מופר (במעט) האיזון בגדרו המשיב נהנה מעשרות אלפי שקלים שהבריח או משך בחוסר תום לב, מצד אחד, ונהנה ממחצית כספי האשה שחסכה ממשכורתה, בתום לב ומקום הימצאם ידוע, מצד שני, אף שלא הוכח כי המשיב משך עיקר הכספים להימורים, אך לא סיפק הסבר סביר ומשכנע לאן הלכו הכספים. בית המשפט קמא הביא במכלול שיקוליו את העובדה, כי למרות הכנסותיה של המשפחה היו הוצאותיה פחות מהתצרוכת הממוצעת, והמשפחה בכלל ושני בני הזוג בפרט, חיו בחיסכון בולט, ללא שמץ בזבזנות ועל גבול הסגפנות. בית המשפט קמא לא קיבל את הטיעון כי המשיב הוא בזבזן, ולאחר שבחן את עדותו סבר, כי "ההסבר היחיד המתקבל על הדעת הוא, כי אכן הבריח באמצעות משיכות כספים במזומן עשרות אלפי שקלים חדשים כדי שלא יאוזנו בבוא העת, או שהימר בכספים וחשש או התבייש להודות בכך" (פסקה 47 לפסק הדין).

  1. לאור כל האמור, הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה, כי לכל היותר יש לפעול להרחבת בסיס האיזון בין הצדדים על בסיס משיכות מזומן חריגות מאז 2009.

  1. בית המשפט קמא לא קיבל את טענתה של המערערת, לפיה רמת התצרוכת החודשית של המשפחה עמדה על 5,000 ₪ וכי לא היה צורך בשימוש במזומן, וקיבל את עמדת המומחה שמונה, כי בנסיבותיה הקונקרטיות של המשפחה עסקינן ובהעדר הסבר סביר של המשיב למשיכות המזומנים, רמת התצרוכת של המשפחה הייתה בהיקף של 9,000 ₪ בחודש. בהמשך קבע בית המשפט קמא כדלהלן:

"סכומים שמשך האיש במזומן מעבר לסכום חודשי ממוצע זה [9,000 ₪ - ש.א.] ללא הסבר ראוי ואשר אינם מט"ח לצרכי נסיעות לחו"ל, אני רואה לנכון לראות בהם 'כהברחות' ולכן יש להרחיב בסיס האיזון מכוח סמכותי לפי סעיף 7 לחוק יחסי ממון בין בני זוג ולקבוע כי האשה זכאית למחצית ההפרש בין גובה התצרוכת הסבירה לפי אומדן בית המשפט – 9,000 ₪ בחודש לבין כלל המשיכות לפי תחשיב המומחה אך זאת רק בשנים שבהן הייתה חריגה משמעותית מרמת התצרוכת הסבירה. סטיה של עד 1,000 ₪ בחודש לא מצריכה התערבות שיפוטית הואיל ופוגעת בזכות לניהול אינדיבידואלי כל אחד את כספו" (פסקה 49 לפסק הדין).

  1. בית המשפט קמא ערך תחשיב, המבוסס על חוות דעת המומחה, וחישב הן את ממוצע התצרוכת החודשית בפועל (משיכות במזומן +תשלומים בכרטיסי אשראי) והן את הפער בינו ובין רמת התצרוכת שנקבעה (בסך 9,000 ₪ לחודש), אך מבלי להתערב כשמדובר בסטיה של עד 1,000 ₪, והתוצאה שנתקבלה עמדה על סך 162,183 ₪, סכום שיש להוסיף לרכוש המשיב.

  1. בית המשפט קמא סבר, שגם ההוצאות שהוציאה המערערת עבור חיפוש בתם של בני הזוג בארה"ב, בסך 100,000 ₪, היא הוצאה מיוחדת וחריגה שלא עבור משק הבית המשותף ולא על דעת המשיב, ויש להוסיף את סכומה לרכוש המערערת.

  1. באשר לרכב הטויוטה נקבע, כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי אין המדובר ברכב משותף. בית המשפט קיבל את עדות המשיב כי מדובר ברכב שנרכש על ידי שני הצדדים, ולכן הוא חלק מהרכוש המשותף.

  1. באשר לרכב המאזדה נקבע, כי הרכב נרכש על ידי המשיב מכספים שהעבירה לו אמו, המהווים חלק מעיזבון אביו, ולכן אינו חלק מהרכוש המשותף.

  1. בעניין יתרת תכולת הדירה נקבע, כי היא תישאר בידי המערערת ללא תשלום תמורה למשיב.

  1. לעניין הסכום בסך 20,000 ₪ במזומן, שהמערערת טענה כי המשיב גנב, נקבע כי לא עלה בידי המערערת להוכיח את טענתה.

טענות המערערת (על-פי הודעת הערעור)

  1. המערערת טוענת, כי "המשיב ביצע שוד לאור היום של המערערת ושילשל לכיסו באופן שיטתי ועקבי מעל 1.5 מיליון ₪, אותם זכה להותיר בכיסו עם פסק הדין של כב' בית המשפט קמא". לשיטתה, פסק הדין גורם לה עוול חמור וחוסר שוויון וצדק בצורה קיצונית, שמצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור.

  1. המערערת טוענת, כי שגה בית המשפט קמא כאשר שלל את השימוש בסמכותו לפי סעיף 8 לחוק, לא הפעיל את סמכותו לגבי מלוא הסכום שגנב המשיב (שעולה על 1.5 מיליון ₪), ולא מצא לנכון להרחיב את בסיס האיזון על פי סעיף 7 על מלוא כספים אלה.

  1. לטענת המערערת, מעיון בתדפיסי חשבון הבנק משנת 2000 ואילך עולה, כי סיפוק צרכי המשפחה התקיים במהלך השנים בעיקר מעבודת האשה, או חסכונות עבר, בעוד האיש מועל בכספי המשפחה ומושך כספים במזומן בסכומים משמעותיים, ללא ידיעתה.

  1. עוד טוענת המערערת, כי היא זו שדאגה לחסוך כספים ולצבור חסכונות בצורה גלויה ושיטתית, ואילו המשיב חסך את הכספים מאחורי גבה, ובהיותו עובד בנק, העלים כספים מהמשפחה באופן מתוחכם בכל שנות הנישואין.

  1. המערערת טוענת, כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי התעורר משבר בשנת 2009; לשיטתה, בשנת 2009, עת נחשפה לאתרי האינטרנט של הבנק, גילתה כי המשיב באופן שיטתי מועל בכספי המשפחה, והחליטה לעשות לכך סוף, ואף הודיעה לו על רצונה להתגרש, ומאז הצדדים אינם מקיימים יחסי אישות וחיים בפירוד מוחלט; אלא שהיא הייתה טרודה כל העת בדאגה לבתה בארה"ב, והמשיב המשיך לחגוג ולהעלים כספים מהתא המשפחתי.

  1. עוד טוענת המערערת, כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי המשיב פרנס את המשפחה, שכן דפי החשבון מראים כי הוא משך כמעט את מלוא משכורתו, ולעיתים אף יותר ממשכורתו, והצדדים התקיימו מחסכונות עבר. המערערת דאגה לנהל את משק הבית בקפדנות וביעילות, והמשיב לא השתמש בכספי המזומן לדבר, ואף לא הוכיח זאת.

  1. לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי בית הצדדים יחולק בחלקים שווים, שכן היא הכניסה לרכישת בית זה כספי ירושה.

  1. המערערת טוענת, כי היא זכאית לקבלת מחצית רכב ה"מאזדה", ואין להאמין לטענת המשיב כי הרכב לא נרכש מכספים משותפים אלא מכספי ירושה. עוד טוענת, כי יש לחייב את המשיב בסך 20,000 ₪ שגנב מארנקה וכן מטיל זהב שהיה שייך למשפחתה.

  2. המערערת טוענת, כי מאחר והמשיב נקט בשיטת ההסתרה והעורמה אין לאזן את רכוש הצדדים בחלקים שווים, שכן קביעה כזו גורמת לעוול ולחוסר צדק משווע למערערת.

  1. המערערת חוזרת וטוענת, כי המשיב במהלך מתוכנן מראש מתחילת הנישואין מכין ומבסס את עצמו כלכלית מאחורי גבה של המערערת וזאת על מנת לנשל אותה מרכוש שנצבר על ידו.

  1. המערערת סבורה, כי הכספים שהוציאה בשל דאגתה לבתם המשותפת, שהנה בעלת צרכים מיוחדים, היא הוצאה שנוצרה לטובת התא המשפחתי הכולל.

  1. המערערת טוענת, כי היא לבדה נושאת בכל נטל גידול הבנות והסיוע להן; עוד טוענת, כי בית המשפט קמא שגה כשקבע שמשיכות המזומן לא פגעו בסיפוק צרכי המשפחה.

  1. המערערת טוענת, כי היא מניחה כי הכספים שהעבירה אמו של המשיב הם כספי המשיב, שהעלים מהתא המשפחתי, והיא מבקשת "צו להסרת חשבונות של הורי המשיב, שכפי הנראה, בחשבון זה, מילט את הכספים שהבריח ושעומדים על יותר מ- 1,500,000 ₪".

  1. המערערת ערכה טבלה של "סיכום משיכות מזומן מהחשבונות משנת 2000" (עד 2017) וטענה, כי טבלה זו מצביעה על כך, "שהאיש משך סכומי עתק במזומן באופן שיטתי, התנהל בחשבונות כאילו הוא אדון, ניצל בצורה קרימינלית את הנגישות שלו לחשבונות, ואת האמון שניתן לו בניהולו, ומעל מעילה קשה בכספי המשפחה, ואין לראות במצב דברים זה שיתוף כלל וכלל".

  1. המערערת מבקשת להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא ועל הפעלת סעיף 8 לחוק "ולהורות כי, אין לאזן את רכוש הצדדים כלל וכלל ועל כל צד להישאר הבעלים של כל זכות ו/או חובה הרשומה על שמו". בנוסף, להורות על פירוק השיתוף בדירה באופן שהמערערת תוכל לרכוש את חלקו של המשיב, בניכוי כספי הירושה שקיבלה המערערת, להשיב לה את שכרו של המומחה בגין הברחת נכסים ושכר טרחת עורכי הדין.

טענות המשיב

  1. המשיב מבקש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

  1. לטענת המשיב, עסקינן בפסק דין מקיף ומנומק, שקביעותיו העובדתיות נסמכות על חומר הראיות והתרשמות בלתי אמצעית מהעדים, ומשכך, המדובר בערעור על שאלה עובדתית שאין מקום שבית המשפט לערעורים יתערב בה.

  1. המשיב טוען, כי המערערת מנסה לשפר עמדות ולהביא טענות חדשות המנוגדות לגרסתה שבכתב התביעה המקורי.

  1. המשיב טוען, כי טענות המערערת לאיזון לא שוויוני נדחו על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו המנומקת מיום 10.7.2017, שבה נקבע "כי איזון המשאבים בין הצדדים ייעשה מחצה למחצה".

  1. המשיב טוען, כי המועד הקובע לעניין איזון המשאבים נקבע ליום 19.3.2017 בהתאם להסכמת הצדדים ולהחלטת בית המשפט קמא מיום 26.3.2017.

  1. לטענת המשיב, משיכות המזומן מחשבונותיו היו סבירות, בשים לב לכך, שרמת התצרוכת הסבירה למשפחה נעה בין 12,500 ₪ - 14,000 ₪ לחודש בממוצע, ולכך שהוא ממן את כל הוצאות משק הבית ופרנס את המשפחה.

  1. המשיב טוען, כי טענות ההברחה המיוחסות לו נוגעות למשיכות כספים ממשכורתו, המוגנת לפי סעיף 4 לחוק, שאינה מחייבת התערבות בית המשפט, שכן כספי המשכורת שהפיק המשיב מעבודתו אינם בבחינת נכס משותף.

  1. לטענת המשיב, המערערת מעלילה עלילות שווא שאין להן כל שחר ואחיזה במציאות והן פרי דמיונה כדי "להוציא את המשיב מכליו ומרכושו".

  1. המשיב טוען, כי כדבר שבשגרה וככל אדם סביר, שלח מספרים קבועים לכל הגרלת לוטו, אך מעולם לא זכה בסכומים משמעותיים; שתיקתה של המערערת מעידה על הסכמתה להשתתפות בהגרלות אלו.

  1. המשיב טוען, כי אם עלה בלבה של המערערת חשד שהוא מבריח כספים, מדוע לא פעלה מיידית? התנהגותה מעידה על הסכמה שבשתיקה.

  1. המשיב טוען, כי אין במעשיו עדות על התנהלות קיצונית וחריגה.

  1. עוד טוען המשיב, כי טענת המערערת כי המשיב רכש רכב מכספים משותפים והבריח כספים לחשבון אמו הנה טענה סתמית ומגוחכת.

הדיונים בערעור

  1. בדיון מיום 2.12.2019 שמענו את טענות באי כוח הצדדים וניסינו להביא את הצדדים לידי פשרה. ב"כ הצדדים ביקשו שהות קצרה לבוא בדברים במטרה למצוא הסדר בעניינים העומדים לדיון בערעור.

  1. בדיון מיום 16.12.2019 הסתבר כי הצדדים לא באו בדברים ביניהם. ב"כ הצדדים שבו וחזרו על טענותיהם.

  1. ב"כ המערערת טענה וחזרה וטענה כי המערערת אינה משיגה על העובדות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא אלא על מסקנותיו ושיטת החישוב; באותה נשימה היא טענה, כי שגה בית המשפט קמא כשהחליט לבדוק את ההברחות רק משנת 2009, וכן טענה כי למשיב אין שום הסבר מניח את הדעת למשיכת כספי המזומן, כאשר כל הוצאות המשפחה שולמו באמצעות כרטיסי אשראי; עוד טענה, כי לא ניתן להשלים עם קביעתו של בית המשפט קמא כי המערערת לא פרנסה את המשפחה.

  1. ב"כ המערערת הטעימה, כי קיימות קביעות מפורשות הן של המומחה והן של בית המשפט קמא לגבי הברחות הכספים של המשיב.

  1. ב"כ המערערת טענה, כי לבית המשפט קמא "נעלמו" 170,000 ₪ שמופיעים בעמ' 22 לחוות דעתו של המומחה, כך שמחצית סכום זה מגיעה למערערת.

  1. ב"כ המערערת שבה וטענה, כי לפי חוות דעת המומחה, משך המשיב בין השנים 2009 עד 2016 סך 600,000 ₪; לטענתה, לפני שנת 2009, החל משנת 2000, הוא משך 900,000 ₪.

  1. ב"כ המערערת הציעה לעשות הפרדה רכושית באופן שכל צד ילך לדרכו.

  1. מנגד, שב ב"כ המשיב וטען, כי כל הנושא של הברחת הכספים הוא פרי דמיונה של המערערת.

  1. ב"כ המשיב טען, כי ב"כ המערערת מנסה להטעות את בית המשפט, שכן כל הממצאים שנקבעו על ידי המומחה ועל ידי בית המשפט קמא קבעו אחרת ממה שנטען על ידי המערערת.

דיון והכרעה

  1. כל הניסיונות שעשינו כדי להביא את הצדדים לידי הסדר פשרה, כמו הניסיונות שנעשו על ידי בית המשפט קמא, לא נשאו פרי; משכך הגיעה העת להכריע בערעורה של המערערת.

  2. לאחר עיון בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובפסק דינו של בית המשפט קמא, ולאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור דחיה למעט בשני עניינים: ההוצאות החריגות של המשיב וההוצאות שהוציאה המערערת בסך 100,000 ₪ עבור חיפוש בתם של הצדדים.

  1. מקובלת עלי טענתו של ב"כ המשיב, כי חלק נכבד מטיעוניה של המערערת הנו בבחינת טענות חדשות שלא נטענו בבית המשפט קמא, וחלק אחר הוא נגד ממצאי עובדה ומהימנות, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם; משכך, אדון להלן בטענותיה העיקריות של המערערות, כאשר דינן של יתר טענותיה דחייה.

איזון לא שוויוני

  1. טענתה העיקרית של המערערת בבית המשפט קמא הייתה, כי אין לערוך את איזון המשאבים לפי הכלל הקבוע בסעיף 5 (א) לחוק, לפיו "זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג", אלא בית המשפט נתבקש להשתמש בסמכותו המיוחדת המעוגנת בסעיף 8 (2) לחוק ולקבוע, שאיזון שווי הנכסים לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע וזאת בשל התקיימותן של "נסיבות מיוחדות המצדיקות" זאת והן "התמכרות התובע להימורים בסתר במהלך כל שנות הנישואין, העלמת כספים במרמה, והתנהלותו הכלכלית הלא סבירה, כפי שהשתקפה מתדפיס הבנק שהועברו לאקטואר, ונתגלו בחקירתו בפני כב' בית המשפט, גרמה לפגיעה בקניינה של הנתבעת ומהווה 'נסיבות מיוחדות' שמצדיקות חלוקה לא שוויונית" (פסקה 3 לסיכומי המערערת בבית המשפט קמא).

  1. אין חולק, כי במקרה עסקינן משטר יחסי הממון החל על בני הזוג הוא לפי חוק יחסי ממון; על פי משטר זה, במשך הנישואין חלה הפרדה בין נכסי בני הזוג ואילו עם פקיעת הנישואין קם בין בני הזוג חיוב אובליגטורי לאזן ביניהם את שווים של נכסיהם , או בלשון אחר – לבצע "איזון משאבים" (בג"צ 4602/13 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, 18.11.2018, פסקה 2 לחוות דעתו של כב' השופט ד' מינץ); באותו פסק דין ציין כב' השופט שטיין כי "חוק יחסי ממון קבע את כללי האיזון שלו ביחס לנכסים אשר נצברו במהלך נישואיהם של בני זוג, כחלק ממפעל החיים המשותף שלהם (ראו סעיפים 5 – 10 לחוק יחסי ממון)" (פסקה 4 לחוות – דעתו).

  1. לא למותר להדגיש, כי חוק יחסי ממון קובע משטר של איזון משאבים בין בני זוג, המתבטא בכך שככלל "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג...זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג" (סעיף 5(א) לחוק). לכלל זה של חלוקה שוויונית של הרכוש, נקבע בחוק יחסי ממון חריג מוגבל בהיקפו בסעיף 8, המקנה לבית המשפט סמכות בשיקול דעת, בהתקיים "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" לקבוע חריגים לכלל של חלוקה שוויונית בנכסים, על דרך קביעת נכסים מסוימים ששווים לא יאוזן (סעיף משנה 1), קביעת יחס חלוקה שונה (סעיף משנה 2), קביעת שווי הנכסים בהתאם למועד מוקדם יותר (סעיף משנה 3) ועריכת האיזון לפי היקף הנכסים במועד מוקדם יותר (סעיף משנה 4) (ראו: בע"מ 7272/10 פלונית נ. פלוני, מיום 7.1.2014, פסקאות 6 ו – 7 לחוות דעתה של כב' השופטת ברק – ארז). בהמשך הוסיפה כב' השופטת ברק – ארז, כי "השאלה, אלו נסיבות ייחשבו ל"מיוחדות" לצורך איזון משאבים בין בני זוג, היא שאלה חברתית ומשפטית נכבדה, שעשויה להתברר במקרים נוספים, וכפי שיוסבר, היא לא זכתה להתייחסות מלאה בפסיקה שנדרשה להיבטים של אשם בפירוק מערכת היחסים הזוגית" (פסקה 22). כב' השופט הנדל ציין, כי סעיף 8 לחוק מפרט את הסמכויות המיוחדות של בית המשפט, אך שותק בדבר אמות המידה להפעלתן. השאלה שעמדה לדיון באותו מקרה הייתה, האם נסיבות של אלימות חמורה שננקטה ע"י בן זוג אחד כלפי משנהו נכנסת בגדר "נסיבות מיוחדות"?. כב' השופט הנדל סבר, כי התשובה לשאלה זו צריכה להישען על תכלית חוק יחסי ממון, על העקרונות העומדים בבסיסו ועל פרשנות סעיף 8. לאחר שבחן את כל אלה, הוסיף כב' השופט הנדל את הדברים שלהלן:

"יהא זה מועיל מבחינה אנליטית לבחון את הפגיעות הכלכליות שנדונו בערכאות הדיוניות במסגרת יישום סעיף 8, תוך השוואה למקרנו. ניתן לזהות מכנה משותף למספר נסיבות שהוכרו כ"מיוחדות": נסיבות בהן הופעלה התנהגות חמורה ואף פלילית של בן זוג בלא ידיעתו של בן הזוג השני אשר פגעה במשאבים המשותפים. במקרים אחדים הכירו בתי המשפט במעשיו של בן זוג אשר בזבז מכספי המשפחה על הימורים, סמים ומשחקי קלפים אסורים ללא ידיעת בת זוגו כ"נסיבות מיוחדות" המצדיקות הוצאה של זכויות בת הזוג ממקום עבודתה מסל הנכסים (תמ"ש (ת"א) 43611/98 ו.כ. נ' ג. כ [פורסם בנבו] (29.8.02); תמ"ש (כ"ס) 1940/01 פלונית נ' אלמוני [ פורסם בנבו] (09.05.02). בתיק נוסף הורה בית המשפט לענייני משפחה לנכות משווי הנכסים המשותפים טרם עריכת איזון המשאבים סכום כסף רב שבזבז בן זוג במסחר ספקולטיבי בבורסה ללא הסכמת בת זוגו (תמ"ש (ת"א) 23025-06-10 י' נ' א' [פורסם בנבו] (18.05.12); במקרה אחר הוכרו כנסיבות מיוחדות פעולות של אחד מבני הזוג שהבריח מבת זוגו כספים ונכסים מחשבונות משותפים (עמ"ש (ת"א) 1229/07 י.ב נ' א.ב. [פורסם בנבו] (27.10.10); (עניין אלמונית)). הקביעה האחרונה עשויה להלום את סעיף 7 לחוק יחסי ממון, שמכליל בתוך איזון המשאבים גם נכסים שבן זוג הוציא מרשותו בכוונה לסכל את זכותו של בן זוגו בהם. עולה שהפסיקה של הערכאות המבררות פירשה התנהלות שלילית של בן זוג שנעשתה ללא שיתוף בן הזוג השני כעשויה לשמש נסיבה מיוחדת הבאה בגדרו של סעיף 8, כאשר היא בעלת השפעה כלכלית פוגענית על התא המשפחתי. במקרים אלו, נפגעה זכותו של בן הזוג להתוות ולהחליט בדבר עתידו הכלכלי, בגלל מעשיו של בן זוגו" (ההדגשות אינן במקור – ש.א.).

  1. כאמור, לטענתה של המערערת היה מקום להפעיל בנסיבות המקרה עסקינן את סעיף 8(2) לחוק, הקובע כהאי לישנא:

"8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג...לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

(1)...

(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחד שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;".

  1. כבר בישיבה מיום 10.7.2017, ולאחר ששמע את טיעוני ב"כ הצדדים, דחה בית המשפט קמא את טענתה של המערערת לאיזון משאבים לא שוויוני מכוח סעיף 8(2) לחוק וזאת משלושה טעמים:

א. המערערת ידעה שהמשיב נוהג להשתתף בהגרלות של הלוטו ולמשוך לשם כך כספים במזומן מהחשבון המשותף ובכל זאת בחרה שלא להגיש כל תביעה או כל בקשה משך שנים ארוכות, כאשר התנהלות המשיב לא גרמה למחסור או לפגיעה במצב הכלכלי של הצדדים או של החזקת הבית ולא השפיעה על העתודה הכלכלית של המשפחה.

ב. כל עוד המשיב מפרנס את הבית, ולא מחסיר דבר מאשתו ובנותיו ולא גורם לקריסת התא המשפחתי מבחינה כלכלית, רשאי הוא לעשות בקניינו, במשכורתו ובכספיו, כבשלו ואין בנישואין עצמם כדי להטיל עליו חבות להתנהלות כלכלית כפי רצונה של המערערת דווקא.

ג. הוראת סעיף 8(2) לחוק אינה רלוונטית לנסיבות המקרה, לאור הסיפא שבה. הטענות של המערערת גם אם היו נכונות עובדתית, אינן נכנסות לגדרו של סעיף 8(2).

משדחה בית המשפט קמא את הטענות המקדמיות והמשפטיות של המערערת על הסף, הוא

הוסיף וקבע כי איזון המשאבים בין הצדדים ייעשה מחצה למחצה.

  1. המערערת לא השלימה עם החלטתו הנ"ל של בית המשפט קמא והשיגה עליה במסגרת רמ"ש 50020-09-17, אך בקשתה נדחתה ללא צורך בתשובה. בית המשפט כאן (כב' השופטת רננה גלפז מוקדי) בהחלטתו מיום 18.10.2017, סבר כי בית המשפט קמא הכריע ובצדק, כי סעיף 8(2) לחוק אינו האכסניה המשפטית הראויה לטענות המערערת, והוסיף כי "לשון החוק מתווה את השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו לפסוק על פי ההליך, ואלו מתייחסים לנכסים או לכושר ההשתכרות והם צופי פני עתיד, בעוד טענות המבקשת מצויות במישור יחסי העבר בין הצדדים והתנהלותם בעבר (ראו לעניין זה בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.2014) בעיקר בעמ' 33 – 39)".

  1. גם לאחר ששמע את עדויותיהם של המערערת והמשיב (בישיבה מיום 11.11.2018), קבע "מספר עובדות בסיס שעליהן אין חולק" ובחן את ההלכה הפסוקה, לרבות מקרים שבהם סטה בית המשפט מכלל האיזון השוויוני, הגיע בית המשפט קמא לאותה מסקנה, לפיה, איזון המשאבים ייעשה באופן שוויוני. אדרבא, בית המשפט קמא סבר, כי קבלת טענתה של המערערת עלולה ליצור בעליל חוסר שוויון וחוסר איזון כלכלי משמעותי בין הצדדים.

  1. הכרעתו של בית המשפט קמא מושתתת על עובדות הבסיס שנקבעו על ידו. על יסוד עובדות אלה, רשאי היה בית המשפט קמא לדחות את טענתה של המערערת לעריכת איזון משאבים לא שוויוני, לא כל שכן, משדחה את הטענה כי מדובר באדם בזבזן, וכאשר המשיב סיפק את צרכי משפחתו ומשך כספים ממשכורתו, הכל תחת עינה הפקוחה של המערערת, שלא מחתה ולא נקטה נגדו בהליך כלשהו; לא שוכנעתי כי נפלה טעות המצדיקה התערבות באותם ממצאים עובדתיים, כמו שלא שוכנעתי כי נפלה שגגה כלשהי במסקנתו של בית המשפט קמא, שכבר עמדה לבחינתו של בית משפט זה. שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט על פי סעיף 8(2) לחוק הוא שיקול דעת רחב, שנועד לשימוש במקרים מיוחדים בהם ההסדר הכללי בחוק עשוי להוביל לתוצאות שאינן רצויות ולאי צדק. מקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים מיוחדים, בהינתן העובדה שהתנהלותו של המשיב לא הייתה בעלת השפעה כלכלית פוגענית על התא המשפחתי. משכך, דין טענתה של המערערת בעניין אופן חלוקת המשאבים דחיה.

  1. בנוסף, אין בידי לקבל את טענתה של המערערת, לפיה יש לבדוק את משיכות הכספים החל מנישואי הצדדים או החל משנת 2000 (ולא החל משנת 2009). בעניין זה, סבר בית המשפט קמע כי חלה התיישנות על משיכות כספים מלפני 2009 (פסקה 44, עמ' 19 לפסק הדין), ואף ב"כ המערערת הודיעה בישיבה מיום 10.7.2017, כי "לנתבעת יש ציפייה שעם צו הסרת חיסיון נאתר את חשבונות הבנק של התובע ואז נעביר תדפיסי בנק בשמונה שנים אחרונות לאקטואר והוא יעשה את חישוב לגבי משיכות הכספים של התובע מהחשבון המשותף" (עמ' 6 לפרוטוקול); וכך היה.

הברחת כספים – הימורים

  1. אף שבהחלטתו מיום 10.7.2017 דחה את "הטענות המקדמיות והמשפטיות" של המערערת וקבע כי איזון המשאבים בין הצדדים יעשה מחצה למחצה, יחד עם זאת, הוסיף בי המשפט קמא וקבע כי "המומחה שימונה על ידי בית המשפט יקבל מנדט נרחב לבחון טענות להברחות רכוש וכספים מאז שנת 2009 ועד למועד הקובע" (פסקה 9 להחלטה, עמ' 12 לפרוטוקול). בהמשך מינה בית המשפט קמא את רוה"ח אבי כהן כמומחה, והאחרון נדרש להתייחס בחוות דעתו "לשאלת הברחת כספים ע"י מי מהצדדים מאז שנת 2009 ועד היום והאופן שבו יש לאזן הברחה זו במסגרת איזון המשאבים הכולל, הכל כמובן בתנאי שלא נמסר הסבר סביר ע"י בן הזוג שהבריח כספים כאמור" (פס3קה 11.4 עמ' 12 לפרוטוקול).

  2. לאחר שקיבל את המסמכים הרלוונטיים משני הצדדים, ערך המומחה "פירוט משיכות מחשבונות שבהם היה לאיש הרשאה" (מכתבו מיום 15.10.2017). המומחה דרש בשולי מכתבו לקבל מאת המשיב "הסברים בצירוף אסמכתאות מאמתות" למשיכות שבוצעו באותם חשבונות.

  1. לאחר שקיבל הסברים מב"כ המשיב, לרבות מסמכים נוספים, נתן המומחה את חוות דעתו (בכותרת חוות הדעת צוין תאריך 15.10.2017 אך בסופה, בעמ' 39, צוין 17.10.2017). בפסקה ה' לחווה"ד התייחס המומחה ל"טענות האישה להברחות כספים שבוצעו על ידי האיש" (עמ' 10), ובפסקה ו' התייחס המומחה לטענות המערערת ל"הברחות כספים" לכאורה, תוך שערך טבלה המראה את סה"כ משיכות מזומן מדי חודש, והצביע על "משיכות חריגות מחשבונות", ובעמודה שלישית התייחס לסה"כ חיוב כרטיסי אשראי בגין כל חודש. בסוף כל שנה קבע המומחה ממוצע חודשי, שאינו כולל משיכות חריגות בשנים 2009, 2011 ו- 2013. כך לדוגמא, בשנת 2009 הממוצע החודשי למשיכות מזומן, ללא משיכות חריגות, עמד על סך 4,958 ₪, שאינו כולל שתי משיכות חריגות (בסך 30,000 ₪ ובסך 21,000 ₪), כאשר הממוצע לחיוב כרטיסי אשראי עמד ע"ס 6,184 ₪.

  1. בהמשך ציין המומחה "מספר הערות לניתוח המשיכות מהחשבון" כדלהלן:

"כפי שניתן לראות בטבלה המוצגת כנספח מה' – נו' לחוות הדעת, קיימות משיכות בתדירות גבוהה של מס' ימים בודדים מהחשבונות השונים ובסכומים של אלפי ש"ח בודדים.

במקביל קיימות מספר משיכות מזומנים בסכומים מהותיים, אשר לא ניתן להן הסבר נאות על ידי האיש.

אי לכך מצאתי לנכון להמליץ לכב' ביהמ"ש לתת התייחסות שונה למשיכות בסכומים המהותיים, ובהעדר הסברים ש'יסברו את אוזנו' של כב' ביהמ"ש, לאזן סכומי משיכות אלו בין הצדדים.

בהתאם לכך נמצא על ידי כי קיימות משיכות בסך של 172,073 ₪, להן לא ניתן הסבר נאות, כך שסכום זה יש לאזן בין הצדדים (פירוט משיכות אלו מופיע בטבלה שלעיל בעמודה האמצעית)" (עמ' 19 לחווה"ד).

  1. בהמשך בדק המומחה את "סבירות משיכות המזומן"; לשם כך, ערך טבלה המסכמת את ממוצע משיכות המזומן וחיובי כרטיסי האשראי החודשיים (עמ' 21 לחווה"ד); יצא, כי ממוצע משיכות המזומן בתוספת החיובים בכרטיסי האשראי בשנים 2009 – 2016 היה 10,200 ₪, כאשר רמת התצרוכת הסבירה למשפחה עם רמת הכנסות כשל בנה"ז (לפי לוחות של מס הכנסה) עומדת על כ- 150 – 170 אלף ש"ח לשנה, היינו, 12,500 ₪ - 14,000 ₪ לחודש בממוצע. המומחה הוסיף, כי האשה טענה כי כל ההוצאות נוהלו על ידה בקפדנות וביעילות כך שרמת ההוצאות החודשיות הממוצעת עמדה על סך של כ- 7,000 ₪ - 8,000 ₪ לחודש בלבד.

  1. המומחה סבר, כי עיון בטבלת משיכות המזומנים על ידי האיש והתנהלותו הכספית בחשבונות השונים, מראים כי קיימת התנהגות כלכלית לא סבירה. כך לדוגמא, קיימות משיכות מזומנים בתדירות כמעט יומית ולעתים באלפי ש"ח, העברת סכום של 165,000 ₪ מהחשבון המשותף לחשבון הפרטי ומשיכה חודשית של כ- 5,000 ₪ במזומן, משיכות חריגות של מזומנים בסכומים של עשרות אלפי ש"ח, והחל מיוני 2016 עת פתח חשבון בנק פרטי בדיסקונט בוצעו על ידו משיכות מזומנים וכן חיובי כרטיסי אשראי בעשרות אלפי ש"ח. לפיכך, בתקופה מ- 7/2016 עד 3/2017 מצא המומחה לנכון כי סביר יהיה לחייב את האיש במחצית מעודף ההוצאות (במשיכות מזומנים ובחיובי כרטיסי אשראי), מעבר לסך 10,000 ₪ לחודש, לפי הנוסחה:

עודף משיכות = 10,000 – (משיכות מזומנים + חיובי כרטיסי אשראי)

  1. לסיום סוגית "הברחות הכספים" לכאורה, המליץ המומחה כדלהלן:

"ו. 3.1.1 לחייב את האיש במחצית מסכום ההוצאות החריגות בסך של 172,073 ₪, כך שעל האיש להעביר לאישה סך של 86,036 ₪.

ו. 3.1.2 ....

ו. 3.1.3 חיוב האיש בעודף משיכות לפי טענות האישה בהפרש שבין 7-8 אלפי ש"ח לחודש, לעומת ממוצע משיכות של 10,200 ₪ לחודש, ייקבע בהתאם להחלטה שיפוטית כפי שתהיה" (עמ' 22 לחווה"ד).

  1. המומחה השיב לשאלות הבהרה שהופנו אליו ע"י ב"כ המערערת, אך הוא לא הוזמן לחקירה על חוות- דעתו.

  1. כאמור, בית המשפט קמא לא קיבל את גרסתו של המשיב כי הכסף מתאדה אצלו ללא הסבר, ובהעדר הסבר סביר ומשכנע לאן הלכו הכספים, קבע כי המשיב אכן הבריח באמצעות משיכות כספים במזומן עשרות אלפי שקלים כדי שלא יאוזנו בבוא העת או שהימר בכספים וחשש או התבייש להודות בכך; משכך, סבר בית המשפט קמא כי יש לפעול להרחבת בסיס האיזון בין הצדדים על בסיס משיכות מזומן חריגות וזאת ע"י שני הצדדים.

  1. אין בידי לקבל את טענותיה של המערערת באשר לרמת התצרוכת של המשפחה. קביעתו של בית המשפט קמא לרמה בהיקף של 9,000 ₪ בחודש נראית סבירה וראויה בנסיבות העניין – זאת בשים לב לכך, שהרמה הממוצעת היא גבוהה בכמה אלפי שקלים (בין 12,500 ₪ - 14,000 ₪), ועמדת המומחה הייתה לסך 10,000 ₪.

  1. אמנם קביעתו של בית המשפט קמא, כי יש לראות בסכומים שמשך המשיב במזומן מעבר לסכום חודשי ממוצע של 9,000 ₪, ללא הסבר ראוי, כהברחות, הנה קביעה מוקשית, בהינתן עובדות הבסיס שנקבעו וכאשר מדובר במשיכות שנעשו בעיקר מכספי משכורתו של המשיב, שלא הייתה להן השפעה כלכלית פוגענית על התא המשפחתי, אך בהעדר ערעור מצדו של המשיב בעניין זה, אינני נדרש לדון בכך.

  1. לאור אותן הברחות, הורה בית המשפט קמא על הרחבת בסיס האיזון מכוח סעיף 7 לחוק וקבע כי המערערת זכאית למחצית ההפרש בין גובה התצרוכת הסבירה (בסך 9,000 ₪) לבין כלל המשיכות לפי תחשיב המומחה, כאשר סטייה של עד 1,000 ₪ בחודש אינה מצריכה התערבות שיפוטית. ככל הנראה, בית המשפט קמא בהיסח הדעת לא התייחס להמלצתו הראשונה של המומחה (זו שבסעיף ו. 3.1.1, עמ' 22 לחווה"ד), בגדרה המליץ לחייב את המשיב במחצית מסכום המשיכות החריגות בסך של 172,073 ₪. כפי שציין המומחה, מדובר במשיכות חריגות (שלא נכללו במשיכות המזומן בשנים 2009, 2011 ו- 2013), בסכומים מהותיים, אשר לא ניתן להן הסבר נאות על ידי המשיב (סעיף ו. 1 לחווה"ד, עמ' 19). קבלת המלצתו של המומחה אף מתחייבת מקביעתו של בית המשפט קמא, כי לא היה בפיו של המשיב הסבר המניח את הדעת להיכן "התאדו" אלפי שקלים שמשך, קביעה הנכונה ביתר שאת ביחס לאותן משיכות חריגות בסכומים נכבדים. כפי שקבע בית המשפט קמא בעניין זה ובצדק "... כאשר אין מענה למה הופנו ולאן הלכו הכספים, לא ניתן לאפשר לאיש ליהנות ממשיכות המזומנים האמורות והמוגדלות" (פסקה 45 לפסה"ד).

לאור כל המקובץ לעיל, אני מקבל את טענת המערערת וקובע, כפי המלצת המומחה, כי יש לחייב את המשיב במחצית מסכום המשיכות החריגות, בשנים 2009, 2011 ו- 2013

(107,500 = 17,000 + 39,500 + 21,000 + 30,000), כך שעליו להעביר למערערת סך 53,750 ₪. יובהר, כי המשיכות החריגות בשנים 2015, 2016 ו- 2017 כבר נלקחו בחשבון במסגרת משיכות המזומן ואין להביא אותם בחשבון בשנית במסגרת המשיכות החריגות הנ"ל.

ההוצאה החריגה של המערערת

  1. בית המשפט קמא סבר, כי ההוצאות שהוציאה המערערת עבור חיפוש בתם של בני הזוג בארה"ב (בסה"כ 100,000 ₪) הנה בגדר הוצאה מיוחדת וחריגה שאינה עבור משק הבית המשותף ואינה על דעת המשיב, ולכן יש לראותה כחלק מרכוש המערערת. אין בידי לקבל את עמדתו של בית המשפט קמא בעניין זה. לדידי, מדובר בהוצאות שהן לטובת התא המשפחתי ולא לטובתה הבלעדית של המערערת, לא כל שכן, בשים לב לנסיבותיה האישיות המיוחדות של הבת. אף ב"כ המשיב היה נכון לקבל את הצעתנו בעניין זה (לא הייתה כל התייחסות ספציפית בסיכומי המשיב להוצאה המיוחדת והחריגה של האישה). משכך, אני מקבל את טענת המערערת וקובע כי יש להורות על ביטול קביעתו של בית המשפט קמא בעניין זה.

באשר לשני הרכבים, לתכולת הדירה ולפירוק השיתוף בדירה

  1. טענותיה של המערערת בעניינים הנ"ל עומדות בסתירה לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, הנסמכות על הראיות שהובאו בפניו ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מעדויות הצדדים, ולא שוכנעתי כי מתקיים חריג כלשהו המצדיק התערבות בית משפט זה באותן קביעות.

באשר לשתי הבקשות התלויות ועומדות

  1. א. בקשה 4 – בקשתה של המערערת להמצאת מסמכים הנוגעים לחשבונות הבנק של הורי

המשיב וכן להמצאת מסמכים לבדיקת כל הנכסים והזכויות של המשיב.

ראשית, לא ניתן לקיים הליכי גילוי מסמכים בערעור, כפי שטען ב"כ המשיב ובצדק. המשיב טען כי המציא את כל המסמכים הנדרשים, והמערערת הייתה רשאית להגיש לבית המשפט קמא כל בקשה רלוונטית בעניין זה.

שנית, לא ניתן לתת צווים ביחס לחשבונות הבנק של הורי המשיב, שאינם בגדר בעלי דין בתיק.

ב. בקשה 7 – בקשתו של המשיב למחיקת סיכומי המערערת שהגישה סיכומים "בצפיפות וללא מרווח". אף שיש טעם בטענותיו של המערער, לא היינו מורים על מחיקת סיכומי המערערת מטעם זה בלבד. בדרך כלל מן הראוי להביא עניין זה כשיקול במכלול השיקולים בעת פסיקת הוצאות בערעור (ככל שייפסקו).

התוצאה

  1. לאור כל האמור, אמליץ לחבריי לדחות את ערעורה של המערערת למעט בשני העניינים שלהלן:

א. חיוב המשיב במחצית מסכום המשיכות החריגות בסך 107,500 ₪, כך שעליו להעביר למערערת סך 53,750 ₪.

ב. ביטול קביעתו של בית המשפט קמא באשר להוצאה החריגה של המערערת בסך 100,000 ₪.

כפוף לשני עניינים אלה, דין ערעורה של המערערת דחיה.

  1. בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי כאמור, אמליץ שלא לעשות צו להוצאות בערעור.

שאהר אטרש, שופט בכיר –אב"ד

השופט ע' טאהא

1. מסכים לחוות דעתו של חברי אב בית הדין, השופט הבכיר שאהר אטרש.

2. אבקש להוסיף מספר הערות:

א. קביעת בית המשפט קמא, כי כל חריגה במשיכות מחשבונו של המשיב החורגת ביותר מ- 1,000 ₪ מההוצאה הממצעת של המשפחה (העומדת בהתאם להערכת המומחה על סך כ- 9,000 ₪) אינה מקובלת עליי. בהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט, ההוצאה הממוצעת של משפחה הדומה בהרכבה למשפחת הצדדים עומדת על סכום העולה על 12,500 ₪. עוד עולה מחוות הדעת, כי המשיכות מחשבונו של המשיב הן במזומן והן באמצעות שימוש בכרטיסי אשראי אינן עולות על סכום זה. בהינתן עובדה זו והעובדה כי בהתאם לקביעת בית המשפט קמא נשא המשיב בעול פרנסת המשפחה כמעט לבדו, לא ניתן לקבל את הקביעה, כי משיכות החורגות מסכום של 10,000 ₪ מהווה הברחת כספים המצדיקה זקיפת הסכומים "שנמשכו ביתר" לחובת המשיב. זאת ועוד, הקביעה כי הוצאה חודשית של המשפחה בסכום של עד 10,000 ₪ היא הוצאה סבירה ואילו משיכות החורגות מסכום זה ולו במעט הן הברחת נכסים אינה סבירה.

ב. ההוצאה החודשית של כל משפחה משתנה מחודש לחודש ובחודשים מסוימים (לפני חגים, בחודשי הקיץ שבהם המשפחות מטיילות ולפעמים נוסעות לחו"ל ובחודשים לקראת פתיחת שנת הלימודים), ההוצאה מזנקת בעשרות אחוזים. על כן, שיטת החישוב שעשה בית המשפט קמא שלפיה בחן את המשיכות בכל חודש ומקום שבו ראה כי קיימת חריגה מהסכום שנקבע על ידו (10,000 ₪), זקף את ההפרש לחובת המשיב מתעלמת מצרכי המשפחה ומההוצאות שהיו לה בפועל. זאת ועוד, מעיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה, כי בחודשים מסוימים ההוצאה לחודש הייתה נמוכה מהסכום להשוואה שקבע בית המשפט. עובדה זו אינה מתיישבת עם הקביעה כי "משיכות היתר" מהוות הברחת כספים ואף תומכת בטענת המשיב כי משיכות אלה משקפות את ההוצאות בפועל שהיו למשפחה לאורך השנים.

ג. חברי אב בית הדין קבע, כי קביעה זו של בית המשפט קמא מוקשית בעיניו. לטעמי, קביעת בית המשפט קמא לא רק מוקשית אלא אף שגויה. יחד עם זאת וכפי שציין חברי אב בית הדין, מאחר שהמשיב לא הגיש ערעור על אותה קביעה, אף אני סבור שאין מקום להתערב בה.

ערפאת טאהא, שופט

השופט ת' נסים שי

מסכימה לחוות דעתו של חברי השופט הבכיר אטרש ומסכימה אף להערותיו של חברי השופט טאהא.

תמר נסים שי, שופטת

הוחלט איפוא פה אחד כאמור בחוות דעתו של כב' השופט אטרש.

העירבון הכספי, ככל שהופקד, יוחזר למערערת באמצעות ב"כ.

פסק הדין מותר לפרסום למעט כל פרט מזהה של הצדדים.

ניתן היום, ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

שאהר אטרש,

שופט בכיר

ערפאת טאהא,

שופט

תמר נסים שי,

שופטת

20 מתוך 20