בימ"ש מחוזי ת"א, אב"ד השופטת עינת רביד, השופט נפתלי שילה, השופט גלעד הס: פס"ד בערעור של גבר על היקף החובות על דירות הצדדים שנקבעו כמשותפים (עמ"ש 28089-09-21)

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 20.6.21 (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין בתמ"ש 43556-02-19) שקבע את היקף החובות שיש להכיר בהם כחובות משותפים הרובצים על דירות הצדדים.

1. רקע עובדתי
2. המערער 1 (להלן גם: האיש) היה בן זוגה של המשיבה (להלן גם: האישה) ובמסגרת הליך משפטי קודם שהתנהל בין הצדדים, ניתן ביום 6.7.17 פסק דין (להלן: פסה"ד הראשון) שקבע שבני הזוג היו ידועים בציבור החל מחודש ספטמבר 2000 ועד למועד הקרע ביניהם בחודש פברואר 2014 (להלן: מועד הקרע). בפסה"ד הראשון נקבע שהאישה זכאית לקבל מחצית משווי שתי דירות מגורים - אחת בא' ושניה ב-ג' - שנרכשו בתקופת החיים המשותפים מכוח הלכת השיתוף. נפסק כי: "חלקה של התובעת בדירות ישולם לידיה לפי גובה שווין של הדירות (בהתאם לחוות דעת שמאי שימונה להלן) בקיזוז ההתחייבויות הרובצות עליהן, ככל שישנן".
3. שני הצדדים לא השלימו עם פסה"ד הראשון והגישו ערעורים. בהסכמת הצדדים, הערעורים נדחו ביום 22.11.18 ונקבע כי האישה תקבל את חלקה בדירות "בערכי נטו מבחינת המיסוי" וכי הצדדים יפעלו למכירת הדירות. הדירות נרשמו ע"ש המערערת 2 (להלן: החברה) שהיא "חברת ארנק" בשליטה מלאה של האיש.
4. ביום 18.2.19 הגישה האישה תביעה להליכי ביצוע של פסה"ד הראשון לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה) והיא ביקשה, בין היתר, שיוצהר כי "בגין זכויותיה בדירה בג' לא קיימת כל התחייבות ברת קיזוז והפחתה מחלקה של התובעת". מנגד, האיש הגיש ביום 28.5.19 תביעה לאכיפת פסה"ד הראשון שבמסגרתה עתר להורות שמחלקה של האישה בדירות יש לנכות את כלל ההוצאות וההלוואות שניטלו לצורך רכישתן על פי ערכן במועד נטילת ההלוואות בצירוף ריבית והצמדה כחוק עד למועד המכירה.
5. האישה טענה שאין להפחית מחלקה בדירות דבר, היות שהדירות נרכשו במימון עצמי מלא של האיש והחברה ועל הדירות לא רבצה באמת שום התחייבות. לטענתה, לצורך רכישת הדירה בג' בשנת 2012 בסך של 7.5 מיליון ₪, האיש לא היה זקוק לשום הלוואה ובחברה היו די והותר כספים לרכישתה. לדבריה, ההלוואה ניטלה רק לצורך ניצול הזדמנות כלכלית כשבאותה עת היה בחברה סכום נזיל של כשמונה מיליון ₪. בנוסף, טענת האיש שיש לקזז גם הלוואה בסך של 3 מיליון ₪ שהוא נטל מחברת ה' שבה עבד (להלן: הלוואת ה'), דינה להידחות, היות שמדובר בניסיון מלאכותי להציגה כהתחייבות הרובצת כביכול על הדירה ומדובר למעשה במענק מוסווה שהאיש קיבל ממקום עבודתו. הלוואה זו לטענתה ניתנה לאיש כשנה וחצי טרם רכישת הדירה בג' ואין לה כל קשר לרכישת דירה זו.
6. בכל הנוגע לדירה בא' טענה האישה שהלוואת המשכנתא שהיתה רשומה על דירה זו כבר נפרעה בשנת 2018 ובכל מקרה יש לדחות את הטענה בקשר אליה היות שהיא לא נטענה בהליך הקודם.
7. מן הצד השני טען האיש, שיש לקזז מחלקה של האישה בדירות שלוש הלוואות: הלוואת משכנתא מחברת כלל בגין רכישת הדירה בא', הלוואת משכנתא מבנק הפועלים והלוואת ה' שניטלו לצורך רכישת הדירה בג'. לטענתו, האישה ידעה היטב שלצורך רכישת דירת היוקרה בג' יהיה צורך בנטילת שתי הלוואות והיא אף הודתה בכך בחקירתה בפני כב' הרשמת. לדבריו, למרות שהיו לאיש כספים בחברה, לאור גילו וצרכיו האישיים שלו ושל ילדיו ונכדיו, הוא החליט להותיר בידיו עתודות כספיות לעתיד לבוא.
8. ביום 20.6.20 ניתן פסק הדין בתביעות הצדדים (להלן: פסה"ד) שקבע שיש לקזז רק את יתרת הלוואת המשכנתא על הדירה בג' שניטלה מבנק הפועלים ואת יתרת ההלוואה מחברת כלל שניטלה לרכישת הדירה בא', ממועד מתן פסה"ד הראשון ועד למכירתן. בנוסף נקבע, שלמרות שלא הונחה בפני בית המשפט תביעה כספית לדמי שימוש ראויים או לקבלת מחצית משכר הדירה בגין השימוש שמי מהצדדים עשה בדירות או שהפיק מהן פירות לאחר שהן הושכרו, ימונה שמאי שיישום את דמי השימוש הראויים ובמסגרת ההתחשבנות, יילקחו בחשבון פירות הדירות או דמי השימוש הראויים ממועד מתן פס"ד הראשון ועד למועד מכירת הדירות.
9. שני הצדדים לא השלימו עם פסה"ד וכל אחד הגיש ערעור מטעמו.
10. תמצית פסק הדין
11. בפסק הדין הראשון נקבע שהאישה זכאית לקבל מחצית משווי הדירות בקיזוז ההתחייבויות הרובצות על הדירה נכון לאותו מועד, דהיינו נכון למועד מתן פסק הדין הראשון. לכן, ניתן לקזז רק התחייבויות שרבצו על הדירה "במועד פסק הדין ולא לבחינת כלל ההתחייבויות שנטלו ע"י הנתבעים בגין רכישת הדירות, סוגיה אשר היתה צריכה להתברר במסגרת פסק הדין שניתן וזאת לא נעשה". בפסק הדין הראשון נאמר "הרובצות עליהן" בלשון הווה ולא בלשון עבר.
12. גם יתר הקביעות בפסק הדין הראשון ביחס לזכאותה של האישה למיטלטלין ולמזונות משקמים נקבעו החל ממועד מתן פסק הדין וכך קיימת הלימה בין כל ההוראות האופרטיביות של פסק הדין. לא ניתן כעת "להרים מסך" בקשר להתנהלות הצדדים לפני מתן פסק הדין הראשון ואין לאפשר "מקצה שיפורים" בנושא זה, במיוחד כשהצדדים הסכימו למשוך את הערעורים שהגישו על פסק הדין הראשון.
13. לכן, פרשנות האיש שיש לקזז את כלל ההתחייבויות שניטלו בגין רכישת הדירות בטרם מתן פסק הדין הראשון "סותרת את לשונו המפורשת של פסק הדין, את תכליתו ואף סותרת את התביעה שהוגשה, שעניינה ביצוע פסק הדין שניתן ככתבו וכלשונו".
14. בכל הנוגע לדירה בג' – הדירה נרכשה ביום 18.10.12 ונמסרה ביום 5.3.13. ביום 25.4.13 נטלה החברה משכנתא מבנק הפועלים בסך של 3 מיליון ₪ ונרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק. התשלום החודשי שהחברה משלמת עומד על 30,000 ₪. הוכח שהאישה ידעה עובר לרכישת הדירה שהאיש מתעתד ליטול משכנתא לצורך רכישתה והיא היתה שותפה לאורך כל הדרך בניהול המו"מ לצורך נטילת המשכנתא בסך של 3 מיליון ₪ על הדירה בג'. האישה אף ניהלה מו"מ עם בנק לאומי על תנאי המשכנתא כשבניה"ז ביקשו ליטול מבנק זה משכנתא לרכישת הדירה בג' ולאחר מכן, היא ניהלה מו"מ בנושא זה עם בנק הפועלים שממנו ניטלה המשכנתא בסופו של דבר.
15. כמו כן, כבר במועד החתימה על טופס הבקשה לרכישת הדירה בג' מהיזם, צוין כי התשלום יבוצע באמצעות משכנתא בגובה של 3 מיליון ₪. האישה מעולם לא טענה בזמן אמת שמדובר בהלוואה פיקטיבית ולא הוכח שנטילת המשכנתא תוכננה ע"י האיש על מנת לגרוע מזכויות האישה בדירה, היות שאז היחסים בין הצדדים היו טובים. בנוסף, במסגרת עדותה של האישה בפני כב' הרשמת עם פרוץ ההליכים מיום 27.7.14, היא אישרה שידוע לה שהדירות שועבדו לבנקים לצורך רכישתן. הטענה שניתן היה לרכוש את הדירה ללא נטילת משכנתא אינה רלוונטית ואינה יכולה להתקבל. האיש נהג ליצור לעצמו רשת ביטחון כלכלית ו"לא ניתן לצבוע כיום ובדיעבד את הכספים שנטלו כהלוואה לצורך רכישת הדירה ולבודד אותם משאר המשאבים שהועמדו לטובת ניהול רמת החיים הגבוהה של שני הצדדים".
16. בכל הנוגע לטענת האיש שהוא נטל הלוואה מחברת ה' לצורך רכישת הדירה בג' נקבע שההלוואה לא רבצה על הדירה במועד פסק הדין היות שהיא סולקה עוד בחודש אפריל 2017, לפני שניתן פסה"ד הראשון ולכן אין לקזזה. בנוסף, האיש לא העלה טענה זו בהליך הקודם ולא ניתן לדון בהתחייבויות הקשורות לתקופה שלפני מתן פסה"ד הראשון. כמו כן, בערעור שהאיש הגיש על פסה"ד הראשון הוא העלה טענות בנושא חישוב חלקה של האישה בתמורת הדירה ומשהערעור נדחה בהסכמה, לא ניתן להעלות טענות אלו כיום. בנוסף, האיש לא הגיש כל ראייה אובייקטיבית הקושרת בין הלוואת ה' לבין רכישת הדירה בג' ומדובר ב"טענות ספקולטיביות בלבד".
17. בכל הנוגע לדירה בא' – ניטלה הלוואה מחברת כלל ונרשמה לטובתה הערת אזהרה. לכן, האישה חייבת במחצית תשלומי המשכנתא ממועד פסק הדין הראשון ועד לסילוקה בפועל.
18. נדחתה טענת האיש שיש לנכות את יתרת ההלוואות הרובצות על פי ערכן במועד נטילת ההלוואות או במועד הקרע. שהרי, משנקבע כי מועד ביצוע הקיזוז הוא מועד מתן פסה"ד הראשון, "אין משמעות למועד הקרע". ברם, יש לקחת בחשבון את הפירות או דמי השימוש שכל אחד קיבל ממועד פסק הדין הראשון ועד שהדירות יימכרו. למרות שיש טעם בטענת האיש שלצורך כך יש להגיש תביעה כספית "על מנת לצמצם מחלוקות ומשמימלא מונה שמאי על מנת לשום את הדירות, אין מניעה להשלים את חו"ד בהיבט זה על מנת להביא לסיום כלל המחלוקות בין הצדדים".
19. לפיכך, משהאיש עשה שימוש בדירה בא' עד ליום 17.6.20 יש לחייבו לשלם לאישה מחצית מדמי השימוש הראויים בגין תקופה זו. ככל שהדירה הושכרה לאחר מכן, האישה זכאית למחצית מדמי השכירות שהתקבלו. מנגד, האישה חייבת לשלם לאיש מחצית מדמי השימוש הראויים בגין מגוריה בדירה בג' ולאחר מכן, מהמועד שהאיש השכיר את הדירה בג', האישה זכאית למחצית מתקבולי שכר הדירה.
20. תמצית טענות האיש והחברה בערעורם – בעמ"ש 28089-09-21
21. טעה ביהמ"ש קמא שעה שקבע כי קיזוז ההתחייבויות יערך נכון למועד פסק הדין הראשון ולא נכון למועד הקרע שהיה כשלוש וחצי שנים קודם לכן. מועד פסק הדין הראשון הוא מועד שרירותי לחלוטין שאינו קשור למערכת היחסים בין בניה"ז ולמועד הקרע. מהמילים "הרובצת עליה" שנקבעו בפסה"ד הראשון לא ניתן ללמוד שמדובר במועד מתן פסק הדין. לא נאמר נכון לאיזה מועד "רובצת" ההלוואה. העובדה שביחס למועד תחילת חבות האיש לשלם לאישה מזונות משקמים נקבע מועד מתן פסק הדין הראשון, לא רלוונטית להוראה העוסקת ברכוש, היות שממילא מזונות משקמים ניתנים לאחר מועד הקרע.
22. מועד הקרע הוא המועד שבו יש לבצע את ההתחשבנות וקיזוז החובות. לכן, המועד הרלוונטי לקיזוז נע בין מועד נטילת ההלוואה לבין מועד הקרע. משמעות פסה"ד היא שביהמ"ש העניק לאישה שיתוף בכספי האיש שנים לאחר מועד הקרע, למרות שנקבע שלא היה כל שיתוף כספי בין הצדדים. החזרי ההלוואות שולמו מכספים חיצוניים ולכן לאישה לא מגיע מחצית מההחזרים ששולמו ע"י החברה ממועד נטילת ההלוואות.
23. היה על ביהמ"ש קמא להורות על שיערוך סכומי ההלוואה כשהורה על קיזוזם, כך שיתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק וזאת לפי ערכן במועד בו הן ניטלו ועד למועד מימוש הדירות או לחילופין נכון למועד הקרע בצירוף ריבית והצמדה כחוק.
24. טעה ביהמ"ש קמא כשפסק בסוגיית דמי השימוש הראויים וחלוקת פירות דמי שכר הדירה של הדירות, שעה שלא עמדה בפניו כל תביעה בעניין זה ומבלי שהתאפשר לצדדים לטעון בנושא זה ולהביא את ראיותיהם. קיימות קביעות שגויות בנושא זה כגון ביחס למועד פינוי הדירה בא' ע"י האיש, קביעת החיוב בדמי שימוש רק ממועד פסק הדין ולא ממועד הקרע, היעדר התייחסות לחובות שהותירה האישה בדירה בג' ולשיפוצים שהאיש נאלץ לבצע בדירה לאחר פינויה, היעדר התייחסות לתשלומי המס היות שהדירות הן בבעלות החברה ועוד נושאים שזכותם של המערערים ללבן במסגרת הליך משפטי. בית המשפט קמא לא היה מוסמך לתת סעד שלא התבקש לתת. מה גם, שנושא זה צריך להתברר במסגרת תביעה כספית.
25. יש להכיר בהלוואת ה' כהלוואה בת קיזוז, היות שהיא ניטלה לצורך רכישת הדירה בג'. ביהמ"ש קמא התעלם מהראיות המוכיחות שהלוואת ה' ניטלה לצורך רכישת הדירה בג'. ההלוואה ניטלה בחודש אוגוסט 2011 בשעה שבניה"ז היו בעיצומו של חיפוש דירה לרכישה. הלוואה זו ניטלה לצורך גיוס הון ראשוני לרכישת הדירה וזה היה האפיק היחיד לקבלת מימון, שהרי אף בנק לא היה מסכים לחלוק בשעבוד הדירה עם מלווה נוסף. לא היו באותה עת מספיק כספים בחברה ונותרו אצלה רק כ– 3 מיליון ש"ח נזילים.
26. האישה ידעה היטב שלצורך רכישת הדירה בג' ניטלו שתי הלוואות והיא אף הודתה בכך בחקירה בפני כב' הרשמת שעה שהעידה שניטלו הלוואות, בלשון רבים, לצורך רכישת הדירה. האישה אף הודתה שהאיש חשש שאם ה' תפסיק את עבודתו אצלה ותבקש שהוא ישיב לה לאלתר את ההלוואה, הוא יקשה עליה לבצע זאת באמצעות שיעבוד הדירה לבנק.
27. פסה"ד מוביל לתוצאה אבסורדית לפיה למרות שאין חולק שהדירות מומנו כולן רק ממקורותיו של האיש ללא כל תרומה מצד האישה, המערערים יוותרו עם 217,500 ₪ מתמורת הדירות והמשיבה תקבל 5,262,500 ₪ מתמורת הדירות.
28. תמצית טענות האישה – המשיבה בעמ"ש 28089-09-21
29. יש לדחות את טענת המערערים לפיה יש לחייב את האישה לשאת במחצית החובות מיום נטילתן. שהרי, מדובר בסכומים ששולמו ע"י האיש באופן שוטף במהלך השנים שבהן בניה"ז חיו כידועים בציבור. חיוב רטרואקטיבי ביחס לתקופת החיים המשותפים אינה מתקבלת על הדעת.
30. ביהמ"ש קמא עשה חסד עם האיש בפסה"ד הראשון, שעה שקבע שההתחייבויות הרובצות על הדירות יקוזזו, שכן המערער לא העלה באותו הליך שום טענה ביחס לקיזוז ההתחייבויות. ככל שהמערערים סבורים שהיה על ביהמ"ש קמא לקבוע מועד מוקדם יותר לקיזוז ההלוואות, היה עליהם לערער בנושא זה במסגרת הערעור על פסה"ד הראשון ובכל מקרה, הערעור נדחה.
31. ביהמ"ש קמא שנתן את פסה"ד הראשון פירש את המילים "ההתחייבויות הרובצות" ומי טוב ממנו לפרש "למה התכוון המשורר?" ברור שמדובר על לשון הווה ולא על לשון עבר.
32. המועד שנקבע – יום מתן פסק הדין הראשון – אינו שרירותי. שהרי, ממועד הקרע ועד מועד מתן פסה"ד הראשון האישה התגוררה בדירה והמערער נשא בהוצאות האחזקה. על סמך עובדה זו, לא נפסקו לאישה תשלומי מזונות באותה תקופה. ביהמ"ש ראה בכך חלף המדור שהאישה זכאית לו. אם האישה היתה מחויבת בהחזרי ההלוואות בתקופה שממועד הקרע ואילך, הדבר היה מבטל לחלוטין רטרואקטיבית את המזונות הרעיוניים שנפסקו לזכותה.
33. הפסיקה ביחס לביצוע התחשבנות כספית נכון ליום הקובע לא רלוונטית למקרה דנן, שבו לא קיימת שותפות מלאה בכלל הזכויות והחובות שנצברו בחיים המשותפים אלא רק בדירות.
34. אין גם מקום לדרוש שיערוך של החובות, שעה שבפסק הדין הראשון לא נקבע שיבוצע שיערוך ולא ניתן לשנותו כיום לאחר שפסק הדין הוא חלוט. גם המזונות שנפסקו לאישה לא היו צמודים למדד.
35. לא היה צורך בהגשת תביעה נפרדת בנושא דמי השימוש הראויים, מאחר שהאישה העלתה את הטענה בדבר דמי השימוש בדירות כטענת קיזוז בכתב הגנתה כנגד תביעות האיש. העלאת טענת קיזוז שקולה כנגד הגשת תביעה שכנגד. משהאישה העלתה טענת קיזוז בכתב ההגנה, אין צורך בקבלת הסכמת האיש על מנת לדון בנושא זה. שני הצדדים גם התייחסו לנושא זה בתצהיריהם. בכל מקרה, בית המשפט היה מוסמך להכריע בשאלה זו מכוח סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה.
36. הלוואת ה' לא הושבה ע"י האיש ומדובר בהטבה שהוא קיבל ממעסיקתו. ההלוואה מעולם לא היתה רשומה כשיעבוד על הדירה, היא לא קשורה לדירה ושליש מההלוואה הפך למענק. בנוסף, כספים אלו הועברו מיד מחשבון החברה לחשבון בנק פרטי של האיש וכלל לא שימשו לרכישת הדירה שמומנה רק מכספים שהיו בקופת החברה.
37. האיש רוקן את קופת החברה והעמיס עליה הלוואות ללא צורך ולא נגרם לו שום קיפוח. העובדה שהדירות נרשמו ע"ש החברה גרמו לאישה הפסד משמעותי, היות שהיא צריכה לשלם מס שבח בשיעור גבוה וכן מס דיווידנד, בעוד האיש לבדו נהנה מההטבה הגלומה בכך שהדירות נרשמו ע"ש החברה, כגון בצמצום מהותי של נטל המס והכרה בהוצאות פחת. מכל הנימוקים הנ"ל יש לדחות את הערעור.
38. תמצית טענות האישה בערעורה - עמ"ש 67774-11-21
39. הלוואת המשכנתא שנרשמה על הדירה בג' לא שימשה כלל לצורך מימון רכישתה. כל תמורת הדירה שולמה מהון עצמי של החברה וזאת עוד בטרם שההלוואה ניטלה. כספי ההלוואה נותרו בחשבונות הבנק של האיש והחברה. רישום המשכנתא היווה רק ביטחון להלוואה ואולם אין לו קשר לדירה. לכן, יש לבטל את קביעת ביהמ"ש קמא שראה בהלוואה זו התחייבות שיש לקזז משווי הדירה.
40. ההלוואה ניטלה ביום 25.4.13, לאחר שכל תמורת הדירה שולמה והיא סווגה ע"י הבנק כהלוואה מסחרית: "מטרת עסק כנגד שיעבוד נדל"ן". האיש הפקיד את כספי ההלוואה בחשבון נפרד משלו והשקיע אותם. לחברה היה הון עצמי מספיק לרכישתה ואפילו לא היה צורך למכור את הדירה בא' לצורך רכישת הדירה בג'. מתוך הסך של 3 מיליון ₪ של ההלוואה, סך של 1.2 מיליון ₪ האיש השאיר בבנק הפועלים ומכספים אלו שולם התשלום החודשי מידי חודש ויתרת ההלוואה בסך של 1.8 מיליון ₪ הועברה לחשבון פרטי של האיש בבנק בשוויץ ואח"כ היא הועברה לחשבונו בישראל.
41. בהסכם רכישת הדירה אין אזכור להלוואת משכנתא ואף אם מלכתחילה תוכננה נטילת משכנתא, בסופו של דבר לא ניטלה כל הלוואה לרכישת הדירה בג'. באותן שנים האיש השתכר מיליוני ₪ בשנה ולא היה זקוק כלל להלוואה. לפיכך, יש לבטל את קביעת ביהמ"ש קמא לפיה על הדירה בג' רובצת התחייבות כלשהי.
42. תמצית טענות האיש והחברה – המשיבים בעמ"ש 6774-11-21
43. האישה הגישה ערעור מטעמה בתגובה לערעור האיש והחברה, רק על מנת שהדבר יהווה "משקל נגד" וכצעד טקטי בלבד. בכל הנוגע להלוואה לצורך רכישת הדירה בג', ביהמ"ש קמא קבע קביעות עובדתיות ברורות ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. האישה רוצה למעשה להשתתף רק בזכויות ולא בחובות, שעה שהיא לא השתתפה כלל במימון רכישת הדירות אפילו לא באגורה אחת.
44. הצורך בנטילת המשכנתא עבור רכישת הדירה בג' עלה כבר מראשית חיפושיהם אחר רכישת דירה מתאימה. בתחילה אף נרשמה הערת אזהרה לטובת בנק לאומי שממנו הם התעתדו בתחילה ליטול משכנתא ולאחר מכן, ניטלה משכנתא מבנק הפועלים. כבר בטופס החתימה על הבקשה לרכישת הדירה מהיזם נכתב שסך של 3 מיליון ₪ מהתמורה ישולם באמצעות משכנתא.
45. החברה עשתה שימוש בהונה העצמי רק כמימון ביניים עד שניטלה ההלוואה וכספי המשכנתא הועברו לחשבון החברה לאחר שהיא ניטלה. הדבר נעשה על מנת שלאיש יהיו עתודות כספיות לעתיד וזאת לאור מחלה גנטית _ חשוכת מרפא שממנה סובלים _, גילו המתקדם של האיש שהיה כבר בן שישים כשרכש את הדירה, הצורך במימון החזרי ההלוואות הגבוהים בסך של מעל 100,000 ₪ לחודש ועל מנת להמשיך ולשמור על רמת החיים הגבוהה, על אף רכישת הדירה היקרה בג'. אנשים נורמטיביים נוהגים לשמור לעצמם עתודות כלכליות נזילות ולא משקיעים את כל כספם רק "בקירות" וזאת, על מנת להיערך לכל צרה שתבוא. האישה לא הוכיחה שההלוואה ניטלה למטרה אחרת.
46. העובדה שברישומי הבנק נכתב שההלוואה היא למטרה עסקית, נעשתה רק מאחר שההלוואה ניטלה ע"י החברה להבדיל מרכישת דירה ע"י יחיד. לפיכך, משהוכח שההלוואה ניטלה לצורך רכישת הדירה תוך תכנון לגיטימי של מקורות המימון לרכישתה, יש לדחות את הערעור.
47. דיון והכרעה
48. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת למעט במקרים חריגים ומקרה דנן לא נופל בגדרם. בית המשפט קמא צלל לעומק הראיות והמסמכים הרבים שהוגשו לפניו, התרשם מהעדים ומהצדדים עצמם שיש לו היכרות עמם לאורך שנים, עוד מההליך הקודם שבסיומו ניתן פסק הדין הראשון. לפיכך, אין להתערב בקביעות בית המשפט בכל הנוגע לכך שההלוואה מבנק הפועלים ניטלה לצורך רכישת הדירה בג' ואילו הלוואת ה' לא ניטלה לצורך רכישת הדירה.
49. בכל הנוגע להלוואה מבנק הפועלים – על אף שהיא ניטלה כחודש לאחר שנמסרה החזקה בדירה בג' לבניה"ז ולאחר שכל התמורה כבר שולמה, אין להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא לפיה הוכח שכוונת הצדדים היתה להשתמש בכספים אלו לצורך רכישת הדירה. ביהמ"ש קמא פירט בהרחבה את המסמכים השונים שמהם עולה באופן חד משמעי שהאישה ידעה היטב שלצורך רכישתה של דירת ג' תינטל הלוואה בסך של 3 מיליון ₪ והיא אישית היתה מעורבת במו"מ שקדם לנטילת ההלוואה וסייעה לאיש בנושא זה (סעיף 32 לפסה"ד). בין היתר, הדבר נאמר במפורש בטופס הבקשה לרכישת הדירה והאישה הודתה בקיומה של ההלוואה אף בחקירתה בפני כב' הרשמת ביום 27.4.14.
50. העובדה שההלוואה ניטלה רק כחודש אחרי תשלום מלוא התמורה בגין רכישת הדירה ולא נעשה בכספי ההלוואה שימוש ישיר לצורך התשלום לקבלן, לא גורעת מכך שכוונת הצדדים כפי שהוכחה היתה לא לממן את הדירה רק מהון עצמי אלא להשתמש בהלוואת משכנתא וזאת על מנת שייוותר בידם כסף נזיל לצורך שימוש לצרכיהם השוטפים ולהמשך מימון רמת החיים הגבוהה שלהם. כמו כן, העובדה שהבנק סיווג את ההלוואה ברישומיו כהלוואה עסקית לצורכי החברה, לא מלמדת דבר על מטרת ההלוואה האמיתית כפי שהצדדים ראו אותה. לכן, בצדק קבע ביהמ"ש קמא שיש לראות בהלוואה זו כהלוואה הרובצת על הדירה, שהרי אף קיימת הערת אזהרה לטובת הבנק בגין ההלוואה ולכן על האישה להשתתף במחצית מחוב זה.
51. בכל הנוגע להלוואת ה' – אין להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא לפיה האיש "לא הגיש כל ראייה אובייקטיבית אשר קושרת בין נטילת ההלוואה הנטענת מה' לבין רכישת דירת ג' אלא העלה טענות ספקולטיביות בלבד". ההלוואה ניטלה זמן רב לפני רכישת הדירה ואין לקבל את הטענה שלא ניתן היה לשעבד את הדירה לשני גורמים מלווים. יתר על כן, בפסה"ד הראשון הותר קיזוז רק של הלוואות הרובצות על הדירה. דהיינו, מדובר על הלוואה שנרשמה בגינה על הדירה משכנתא או הערת אזהרה לצורך הבטחת השבתה. אין מחלוקת כי בגין הלוואה זו לא נרשם דבר על הדירה בלשכת רישום המקרקעין ולכן היא לא יכולה להיחשב כ"התחייבות הרובצת" על הדירה.
52. ברם, בכל הנוגע לקביעת ביהמ"ש קמא כי המועד שבו ייערך קיזוז ההתחייבויות הוא מועד מתן פסק הדין הראשון, דעתי שונה. אני סבור שבצדק טוענים האיש והחברה שמדובר במועד שרירותי ואין לפרש את פסק הדין הראשון כך שמועד נתינתו יהיה המועד הקובע לצורך ביצוע ההתחשבנות והקיזוזים.
53. בפסק הדין הראשון נאמר כי חלקה של התובעת בדירות ישולם לה "בקיזוז ההתחייבויות הרובצות עליהן ככל שישנן". העובדה שהניסוח הוא בלשון הווה, לא מלמדת שהכוונה לבצע את הקיזוז רק ביחס לחובות הרובצים עדיין באותו יום. לצורך פרשנות מילים אלו ועל מנת לקבוע מה המועד הנכון שבו יבוצע הקיזוז, יש לבחון את מטרתו ומהותו של הקיזוז. כידוע: "הצדק דורש והדעת נותנת שבן זוג אחד אינו יכול ואינו צריך להיות רק הנהנה מהשותפות עם בן הזוג השני בנכסי המשפחה, בלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בייצור או ברכישת הנכסים..." (ע"א 446/69 לוי נ' גולדנברג, פ"ד כד(1) 813, 820 (1970)). שהרי, "מדוע יהא שותף לרווחים בלבד, ואילו בהפסדים ובהוצאות יישא בן הזוג האחר לבדו?" (ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ"ד מו(5) 661,665 (1992)).
54. לכן, על מנת לבצע חלוקה שוויונית בדירות שנקבע שהן משותפות, יש לבצע קיזוז של החובות הרובצים על הדירות מיום הקרע בחודש פברואר 2014 ואילך, עד סילוק ההלוואות או עד שהדירות יימכרו. רק באופן זה תבוצע חלוקה הגונה וצודקת וכל צד יקבל מחצית משווי הדירות בניכוי ההתחייבויות שרבצו על הדירות נכון ליום הקרע.
55. אין לקבל את טענת האיש והחברה שיש לבצע התחשבנות מיום נטילת ההלוואות, שהרי הצדדים חיו בשיתוף כידועים בציבור עד יום הקרע וכל תשלום ששולם עד אז עבור השבת החזרי ההלוואות נעשה ע"י החברה והאיש גם עבור האישה, ואין דינם שונה מיתר ההוצאות שמומנו ע"י האיש בתקופת החיים המשותפים והאיש לא יכול לדרוש את השבתם לאחר שנפרדו. ברם, ממועד הקרע, שעה שלא קיים יותר שיתוף בין הצדדים, אין האיש או החברה צריכים לשלם את חובותיה של האישה בגין חלקה בדירות ולכן ביצוע הקיזוז צריך להתבצע נכון למועד הקרע. לאישה מגיע הדבש – מחצית משווי הדירות ואולם עליה לשאת גם בעוקץ – מחצית מהחובות שרבצו על הדירות במועד הקרע.
56. אין שום הצדקה שהאישה תגדיל את שווי "הקפיטל" שלה בדירות לאחר מועד הקרע, באמצעות תשלומים שהאיש מבצע בידי חודש בחודשו לצורך החזר ההלוואות ובכך מגדיל את השווי נטו של רכוש האישה. ממועד הקרע ואילך, האישה היא זו שחייבת לשלם את ההתחייבויות שרובצות על הדירות מכספה שלה והאיש לא צריך לממן עבורה דבר, למעט מזונות השיקום שנפסקו לה.
57. לפיכך, ביצוע הקיזוז של מחצית מהחזרי ההלוואות שניטלו מבנק הפועלים (לצורך רכישת דירת ג') ומחברת כלל (לצורך רכישת דירת א') שהאיש או החברה שילמו עבור האישה, יבוצע החל מיום הקרע ועד לסילוק ההלוואות, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום הקרע ועד למועד ביצוע הקיזוז וזאת ביחס לכל תשלום ותשלום שבוצע לצורך סילוק ההלוואות.
58. אציין כי טענת האישה שביהמ"ש קמא התחשב בכך שהיא מתגוררת בדירה בג' לאחר מועד הקרע ולכן לא פסק לה מזונות שיקום בתקופה זו ואם היא תחויב כיום בהחזר ההלוואה על דירת ג' כבר ממועד הקרע היא תקופח קשות, היות שהיא הפסידה תשלומי מזונות שהיו מגיעים לה ולא נפסקו רק בגלל ההנחה שהיא לא צריכה לשלם את החזרי ההלוואה בתקופה זו, צריכה להתברר במסגרת התביעות הכספיות לדמי שימוש ראויים שכפי שאבהיר להלן, צריכות להתברר בגדרי הליך נפרד.
59. כמו כן, אני סבור שלמרות כוונתו הטובה של ביהמ"ש קמא ורצונו לסייע לצדדים לסיים את כל המחלוקות ביניהם, לא היה מקום לבצע התחשבנות של שכר דירה ודמי שימוש ראויים במסגרת ההליך שנדון. היה צריך לאפשר לצדדים לפרוש את מלוא טענותיהם במסגרת הליך נפרד ועצמאי. לעיתים, הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה. במקרה דנן, משקיימת מחלוקת עובדתית בנושאים הקשורים למועדי השכרת הדירות וכן להיבטי המיסוי של שכר הדירה ומאחר שהאיש טוען כי האישה גרמה נזקים לדירה והותירה חובות, יש לאפשר לשני הצדדים להגיש תביעות כספיות מתאימות וללבן תביעות אלו, לרבות באמצעות שמיעת ראיות ככל שיחפצו. על אף שהאישה טענה בכתב הגנתה טענת קיזוז בנושא דמי השכירות, אף אחד מהצדדים לא ביקש מינוי שמאי לצורך קביעת דמי השימוש הראויים ודמי השכירות והדבר מלמד ששני הצדדים לא ראו בשאלות אלו חלק מהפלוגתאות שיש להכריע בהן בהליך שהתקיים.
60. בנוסף, ביהמ"ש קמא הורה לשמאי שמונה לשום את הדירות להשלים את חוות דעתו ולקבוע גם את שיעור דמי השימוש ואולם בסיום פסה"ד הוא הורה על סגירת התיקים. מאחר שייתכן שמי מהצדדים יבקש לחקור את המומחה או יבקש הוראות כאלו ואחרות בנושא השמאות, ממילא יהיה צורך בהמשך התדיינות ולכן רצוי שהדבר ייעשה במסגרת הליך נפרד.
61. סיכומו של דבר: אציע לחבריי לדחות את ערעור האישה ולקבל בחלקו את ערעור האיש והחברה במובן זה שביצוע ההתקזזות בגין שתי ההלוואות יבוצע נכון למועד הקרע (פברואר 2014) בצירוף ריבית והצמדה כחוק ביחס לכל תשלום ותשלום וכמו כן, יבוטלו ההוראות בפסה"ד ביחס לדמי השימוש הראויים ודמי השכירות ונושא זה יידון בהליך נפרד ככל שהצדדים יחפצו בכך. שאר הוראות פסק הדין יעמדו על כנן. כמו כן אציע כי האישה תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד של האיש והחברה בסך של 20,000 ₪, הערובה שהאיש והחברה הפקידו, על פירותיה, תושב להם באמצעות ב"כ והערובה שהפקידה האישה על פירותיה תועבר לאיש ולחברה באמצעות ב"כ, על חשבון ההוצאות.

______________

נפתלי שילה, שופט

השופטת עינת רביד – אב"ד:

אני מסכימה.

________________

עינת רביד, שופטת,

אב"ד

השופט גלעד הס:

אני מסכים.

_______________

גלעד הס, שופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

ניתנה היום, ג' סיוון תשפ"ב, 02 יוני 2022, בהעדר הצדדים.