בימ"ש לענייני משפחה קריות, השופטת ליאת דהן חיון: פס"ד בבקשת התובעת להגדלת דמי מזונות שנקבעו (תלה"מ 29015-08-20)

עניינו של פס"ד בבקשת התובעת להגדלת דמי המזונות שנקבעו בפס"ד.

רקע בקצרה:

1. התובעת (להלן: "התובעת") דודתה של ל.א, ילידת 15.5.03 שהתייתמה במפתיע מאמה כחודשיים לאחר לידתה (להלן: "הבת"). הנתבע הוא אבי הבת ("הנתבע" ו/או "האב").
2. ביום 17.6.2010, לאחר ניהול הליכים מפרכים בין הצדדים בענייני משמורת וזמני השהות בעניינה של הבת (10 הליכים בסה"כ), הגיעו הצדדים להסכמה שאושרה וקיבלה תוקף של פס"ד בבימ"ש המחוזי בתיק עמ"ש ****** (להלן: "ההסכם"), בהתאם לה נקבעה בין היתר משמורת הבת בידי התובעת (אז הייתה בת 7 שנים ); חיוב האב בדמי מזונות ע"ס 1,500 ₪ לחודש; העברת כל קצבה המתקבלת עבור הבת לידי התובעת, למעט קצבת השארים המתקבלת מהמל"ל; הנתבע ימשיך ויהיה אפוטרופוס טבעי של הבת; (ראה החלטה מיום 17.6.10 סרוקה לתיק ביום 20.7.10).
3. בהמשך ולאחר חתימת ההסכם, התנהלו בין הצדדים שני הליכים נוספים: תביעה רכושית שהגישה התובעת במסגרתה עתרה לקבלת סעד הצהרתי המורה שזכאית לקבל את קצבת השארים המשולמת לידי האב (תלה"מ ****); תביעת משמורת ואכיפת זמני שהות שהגיש האב (תמ"ש ****). ביום 22.7.20 ניתן פסק דין בהתאם להסכמת הצדדים בהתאם לו נמחקו שתי התביעות והאב חויב להעביר לחשבונה של הבת את דמי הכיס כקבוע בפס"ד מיום 17.9.14 במסגרת תיק תמ"ש ****** ובנוסף התחייב האב להפקיד את הסכום הקבוע מידי חודש, לא יאוחר מה- 5 לכל חודש קלנדרי.
4. במסגרת הדיון, ציינה ב"כ התובעת שהיא שומרת על זכותה להגיש תביעה להגדלת המזונות באופן רטרואקטיבי מיום הגשת התביעה לקבלת קצבת השאירים. מכאן התביעה לפניי.

עיקר טענות הצדדים:

טענות התובעת;

1. טענתה המרכזית של התובעת הינה כי עם השנים גדלו צרכיה של הבת והסכום שנקבע בהסכם אינו מספיק למלא אחריהם. לדבריה, קיבלה למשמורתה את הקטינה מגיל חודשיים בנסיבות טראגיות של מות אמה והיעדר מסוגלות הנתבע לגדלה, טיפלה בה כאילו הייתה בתה שלה, במסירות נפש, הקריבה עצמה למענה, דאגה לכל מחסורה וצרכיה, הרעיפה עליה אהבה ונתנה לה כל שיכלה, וכך עושה עד היום. במהלך השנים נתקלה בקשיים כלכליים בגידולה, מאחר ודמי המזונות שנקבעו הינה בסכום זעום שאינו תואם את צרכיה, ובנוסף הכנסתה זעומה ומתקבלת מגמלת הבטחת הכנסה בלבד כשאין באפשרותה לעבוד.
2. לדבריה, היא כורעת תחת הנטל הכלכלי כאשר הנתבע מסרב להיות שותף בטיפול בבת והיא עושה כל שביכולתה על מנת להגשים את כל משאלות לבה, ולמלא אחר צרכיה התואמים את בנות גילה, כגון: שיעורי נהיגה, השתתפות בנשף סיום ביה"ס, טיול לפולין עם בית ספרה, מכשיר סלולרי ומחשב. לטענתה, פועלת למימוש כלל ההטבות המגיעות לה מטעם הרווחה ואף נאלצת לבקש עזרה וללוות כספים ממשפחה וחברים על מנת לעמוד בהוצאותיה והוצאות הבת. לגרסתה, מספר פעמים הנתבע אף לא עמד בתשלום המינימלי שחב בו ועל כן נאלצה לפנות להוצאה לפועל לגביית הכספים. כך גם לשם גביית דמי הכיס החודשיים ע"ס 100 ₪ שנפסקו לטובת הקטינה ביום 17.9.14, נאלצה לנהל הליך שלם בביהמ"ש המחוזי לאחר שהנתבע ערער על חיובו.
3. מטעימה התובעת שביום 6.9.18 פתחה בהליך כנגד הנתבע לשינוי תנאי ההסכם שאושר ביום 17.6.10 והעברת קצבת השארים לטובת הבת לאור גובה דמי המזונות הדלים. בדיון האחרון שהתקיים, הסכימה לחזור בה מההליך בתנאי שעם סגירתו, תוכל להגיש תביעה להגדלת דמי המזונות לאחר שהוכח בפני בית המשפט מצבה של הבת באמצעות דיווחי האפוט' לדין שמונתה בהליך קודם ונחשפה למצוקתה, וגרסה בפני בית המשפט על הקושי שחווה בשל מחסורה ועל כך שעל האב להגדיל את תמיכתו הכלכלית בה, ומכאן תביעתה. התובעת מצרפת את דיווח האפוט' לדין מיום 30.3.20 במסגרתו דיווחה שהבת טענה בפניה שהנתבע אינו מתעניין בה ומרגישה יתומה, על מצוקתה ומחסורה ועל כך שאין ביכולת התובעת לעמוד במימון צרכיה כצרכי בנות גילה. עוד צירפה את עדות האפוט' לדין מפרוטוקול הדיון מיום 22.7.20.
4. התובעת טוענת שהנתבע מעולם לא היה בקשר רציף עם הבת, לא דאג למחסורה או צרכיה הרגשיים והכלכליים, שכן לו היה נוהג כך היה מבין ומכיר את צרכיה האמתיים של בתו והסטנדרטים הראויים לרמת חיים נאותה ויציבה. לדבריה, לעיתים מנתק עמה כל קשר ולעיתים מנהל עמה קשר טלפוני בלבד כאשר לטעמה אף את תביעתו לקביעת זמני שהות הגיש מתוך עניין כספי בלבד ולא בשל התעניינות בבת. לדידה, מעבר לדמי המזונות המינימאליים ותשלום ביה"ס משנת 2014, משך השנים סרב הנתבע להשתתף בהוצאות נוספות, ובכלל זה להשתתף במימון מחצית מעלות הטיול לפולין ורכישת מחשב ללימודיה. לעיתים כשטייל עם הבת וזו ביקשה שירכוש לה אוכל או צעצוע טען כי שכח את הארנק בבית. התובעת מוסיפה שאין קשר בין האב לבת והוא לא מזמין אותה למעונו, היא אינה מכירה את משפחתו המורחבת והתובעת הציגה לה אותם כשנתקלו בהם באקראי ברחוב.
5. יתר על כן, סבורה התובעת שחל שינוי נסיבות מהותי מאז ניתן פסק הדין האחרון, שכן מצבו הכלכלי של האב השתפר לטובה והכנסתו הפנויה גדלה, כך לפי תמ"ש 52645-02-15 ק.ע נ' י.ק (פורסם במאגרים ביום 11.1.16) אף אם המזונות נקבעו בהסכם הפסיקה פותחת צוהר לשינוי היקף החיוב מכח סמכותו של בית משפט לתקן עיוות דין. לטענתה, נסיבות המקרה מצדיקות הגדלת המזונות שכן הכנסות האב מגיעות לכדי 20,000 ₪ וכוללות את משכורתו כ- 10,000 ₪ בממוצע, קצבת השאירים בסך 3,876 ₪ וקצבה מעיריית נהריה בגין הפנסיה של האם בסך 5,000 ₪. כמו כן צבורות לטובתו זכויות בחברות ביטוח וכל זאת בזמן שאינו נושא בהוצאות מדור וחי בגפו. זאת ועוד, שינוי נסיבות נוסף קשור בכך שדמי המזונות שנקבעו התבססו על קיומם של זמני שהות בין האב לבת, ברם משזה לא קרה יש ליתן לכך משקל בקביעת הסכום המעודכן.
6. מכל האמור ובהיעדר זמני שהות כמו גם יחס ההכנסות בין הכנסות הצדדים, סבורה התובעת שיש לחייב את הנתבע בדמי מזונות בסך של 3,000 ₪ החל מיום 16.9.18 מועד הגשת התביעה הקודמת לקבלת קצבת השאירים.

טענות האב;

1. האב סבור שדין התביעה להידחות על הסף מאחר והתובעת לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי וקיצוני שיש בו לשנות את סכום המזונות אשר נקבע בהסכם פשרה ואושר ע"י בימ"ש. לדידו, התביעה טורדנית וקנטרנית מתוך ניסיון לסחיטת כספים נוספים בגין הוצאות הבת, שאינן הכרחיות שכן רק בחודש 5/2021 שילם לידי הבת סך של 8,100 ₪ במסגרת עמ"ש ****, סכום שלטעמו גבוה לכל הדעות עבור ילדה בגילה בפרט נוכח הניתוק ממנו.
2. מבלי לפגוע באמור מציין שזו אינה תביעתה הראשונה של התובעת להגדלת מזונות, ובקשה דומה שהוגשה במסגרת תמ"ש ****** נדחתה בהיעדר שינוי נסיבות מהותי, ולפנים משורת הדין נקבע שיעביר ישירות לבת סך של 100 ₪ במסגרת המפגשים. לדבריו, התובעת מפרה את ההסכם שנחתם בין הצדדים והמו"מ עובר לו, הן לעניין המזונות והן לעניין זמני השהות הנרחבים שנקבעו במסגרתו, שכן נקטה בניכור הבת כנגדו ובמעשיה הפכה אותה ליתומה גם מאב. לדידו, התובעת אינה רואה את טובת הבת וצרכיה ומדובר בעניין כלכלי גרידא של התובעת בעצמה שכעת מעוניינת להגדיל את המזונות ללא שינוי נסיבות מהותי ומבקשת לשנות הסכם שנקבע בהסכמת הצדדים (בערעור התובעת) המבטל את פס"ד בתיק **** מיום 4.3.10 במסגרתו נקבעה משמורת הבת בידיו.
3. הנתבע סבור שעל התובעת לעמוד בנטל מוגבר ולהוכיח שחל שינוי מהותי למן המועד בו נפסקו המזונות (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו (3) 187) אך לא הרימה את הנטל המוגבר. בניגוד לטענותיה, לא חל שינוי משמעותי בהכנסותיו החל משנת 2010 המצדיק הגדלת המזונות שכן הצהיר על הכנסותיו עוד ביום 18.8.09 בתיק תמ"ש *****וציין שמתפרנס מקצבת שאירים בסך 4,077 ₪, שכר מעבודתו בש' ע"ס 4,685 ₪ ושכר מעבודתו בע.נ ע"ס 3,621 ₪, ובסה"כ 12,383 ₪ לחודש. לטענתו, כיום שכרו הממוצע מעבודתו בש' הינו כ- 7,200 ₪ לחודש, קצבה מע.נ ע"ס 5,191 ₪ וקצבת שאירים ע"ס 2,244 ₪, וסה"כ 14,635 ₪ לחודש בממוצע, ומכאן שמדובר בשינוי שניתן היה לצפותו. לעניין הוצאותיו טוען שלא חל כל שינוי, ובנוסף שני בניו הבגירים, מתוכם בן חייל, סמוכים אל שולחנו. מוסיף וטוען שהתובעת לא צירפה אסמכתאות בקשר להכנסותיו ממועד חתימת ההסכם אלא רק ממועד הבקשה דנן ומשכך לא עמדה בהוכחת שינוי מהותי בהכנסותיו שגדלו כטענתה אשר לא ניתן היה לצפותן מחתימת ההסכם ומכאן דין תביעתה להידחות (ע"א 381/86 אבין נ' אבין מיום 31.12.86 וע"א 94/88 קטן נ' קטן, פ"ד מט (1) 215). לטענתו, הכנסותיה של התובעת נלקחו אף הן בחשבון בעת חתימת ההסכם שכן אינה עובדת לפרנסתה משנת 2010 ומשתכרת מקצבת הבטחת הכנסה בלבד חרף פוטנציאל השתכרותה הגבוה יש לומר. גם את העובדה שסיים לשלם את תשלומי המשכנתא ניתן היה לצפות במועד חתימת ההסכם, ועל כן אין המדובר בשינוי מהותי. מכאן, קיים שינוי קל, מכורח הנסיבות לאחר שילדיו גדלו אותו ניתן היה לצפות.
4. הנתבע גורס שהקבלות אותן צירפה התובעת מלמדות על הוצאות שאינן הכרחיות ובכך יש לתמוך בטענתו שמדובר בתביעת סרק, ואין לחייבו בגינן, וזאת מבלי לפגוע בטענה שחלק מהקבלות והחשבונות חלקיות, ועל שם אנשים שונים (ומפרט לעניין שיעורי הנהיגה; קניות בגדים באינטרנט; טיפולי לייזר שלא ברור מה הקשר בין זה לבין בעיית עורה; קבלה על סלולר מסוג אייפון 11 אשר נרכש בכרטיס אשראי ומוצמד למספר הטלפון של התובעת בעצמה; פירוט כ. אשראי וארנונה ע"ש סלמן כהן; פירוט חשבונות מים וחשמל ע"ש נ.כ וקבלות על מזון באלפי שקלים). זאת ועוד, התובעת אינה מדווחת על כלל בני ביתה והכנסותיהם ובכך מסתירה הכנסותיה, ודומה שחרף טענותיה על מצוקה כלכלית חיה ברמת חיים גבוהה.
5. הנתבע מטעים שהתובעת מבססת תביעתה על כך שחל שינוי נסיבות בקשר בינו ובין הבת אולם טענה זו אינה עומדת לה מאחר וע"פ ס' 3.1 להסכם עליו חתומה, סכום המזונות שמשקף את צרכי הבת, אינו תלוי בקיומם של זמני שהות. מבלי לפגוע באמור לעיל, לדידו, התובעת אשמה בניתוק הקשר שעה ש"משחירה" אותו בעיני הבת ומעודדת אותה לנהוג בו כ"כספומט" בלבד לצורכי התובעת עצמה, תוך שאינה מיידעת אותו בדבר על חיי בתו, וכך לדוגמא רק מכתבי הטענות למד על כך שהצטיינה בלימודיה. על כן, אין כל הצדקה לחייבו בתשלומי פנאי או רשות בפרט שעודו חסום בנייד הבת אף לאחר השלמת דמי הכיס לידיה. לדבריו, לא יעלה על הדעת שיממן לבת הוצאות חריגות שעה שמסרבת לקשר עמו בפרט שהינה בוגרת. מכאן, ששינוי הנסיבות המהותי היחידי, מתמשך ולא אך זמני, הינו ניתוק הקשר בינו לבין הבת אותו לא ניתן היה לצפות בהסכם. בנסיבות אלה, יכול היה בנקל לבטל ביטול מזונות או למצער לפעול להקטנת אולם לא עשה כן מפאת אהבתו לבת (מפנה לדברי כב' השו' אלון גביזון בתמ"ש 29096-07-14 פלוני נ' אלמונית; ע"פ 442/83 קם נ' קם פ"ד לח, תמ"ש 957/93 פלונית נ' אלמוני פס"מ נד (3) 187).
6. הנתבע סבור שהתביעה נגועה בחוסר תום לב קיצוני כאשר הנתבעת מציגה את מקור התביעה ברצונה הטהור של הבת עקב "חסכים כלכלים" בעוד הוגשו תסקירים רבים שהעידו אחרת. זאת ועוד, הבת הפכה בגירה והחל מחודש 5/2021 וזכאית לקצבת שאירים מהמל"ל בסך 1,050 ₪ עד לסיום שירותה הצבאי. מכל האמור עותר לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לאחר שגרמה לו להוצאות מיותרות, עגמת נפש ובזבוז זמן.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל בחלקה, ואנמק:

המתווה הנורמטיבי;

1. 2סעיף 13(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "החוק"), קובע:

"בית המשפט רשאי לשנות את אשר נקבע בהסכם, בויתור ובפסק-דין, אם ראה לעשות כן על סמך נסיבות שנודעו למבקש או שנשתנו אחרי ההסכם, הויתור או פסק-הדין".

1. לא אחת נפסק, כי פסק דין למזונות, ובמיוחד פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, צופה מטבעו פני עתיד, כך שרק שינוי משמעותי יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת המזונות (ראו לעניין זה, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3), 187, תמ"ש (ת"א)85240/98 דרומי נ' דרומי (לא פורסם), ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (ניתן ביום 13.6.1994)).
2. פסקי דין הרלבנטיים לענייננו העוסקים בתביעות לשינוי חיוב בדמי מזונות הינם הלכת בע"מ 919/15 [פורסם במאגרים] (להלן: " בע"מ 919/15") העוסק בפרשנות הדין האישי החל בענייני מזונות והלכת בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים] (להלן: "עניין פלונית") העוסק בתביעה להפחתת מזונות תוך התייחסות לשאלת תחולת הלכת בע"מ 919/15. בפסק-דינו של בית המשפט העליון בעניין פלונית, קבע כב' השופט נ. הנדל בפסקה 14 כהאי לישנא:

"בתביעות לשינוי מזונות שנקבעו בפסק דין חלוט טרם הלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] – אין מקום, לטעמי, להבחין בין מזונות שמקור חיובם הוא בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל; מזונות שמקורם בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד; ומזונות שנקבעו בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי. לפיכך, יש להידרש לתנאי בדבר שינוי מהותי בנסיבות בשלושת המקרים באופן דומה".

1. בעמ"ש (מחוזי חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (פורסם במאגרים ביום 27.06.2021) קבע כבוד השופט גי'וסי : "פסיקה עקבית וארוכת-שנים של בית המשפט העליון קבעה, כי פסק-דין בסוגית מזונות אינו מהווה מעשה בית-דין באופן היוצר מחסום מוחלט בפני התדיינות חוזרת. לפיכך, דלתות בית המשפט תישארנה פתוחות בפני בקשה לשינוי דמי-המזונות, וזאת בכפוף לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות, בהשוואה למצב שהיה קיים בנקודת המוצא, עת הוכרעה סוגיית המזונות לראשונה . לעניין זה אף נקבע, כי אין כל שוני בין פסק-דין, שהושג על יסוד הסכמה בין הצדדים, לבין פסק-דין שהכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות."
2. בהלכה הפסוקה והמנחה שנקבעה בע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (להלן: "עניין פייגה") נדונה שאלת הוכחת שינוי נסיבות מהותי ומה ייחשב לשינוי נסיבות מהותי, במסגרתה נקבע כי ע"י כב' הנשיא בדימוס, השופט מ. שמגר ז"ל כדלקמן:

"לצורך העניין שלפנינו אין נפקא מינה, אם פסק הדין הקודם ניתן על יסוד הסכמה, אליה הגיעו הצדדים, או על יסוד הכרעה, המתבססת על העדויות, שנשמעו במשפט. בשני המקרים גם יחד תמה בכך ההתדיינות בין הצדדים בשלב הקודם האמור, ונקבע סכום המזונות, להם זכאי מי שתבע אותם. בכך גם נוצרה נקודת המוצא, הפסוקה לכל תביעה עתידה: כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות". ( עוד ראו: בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלונית (13/6/2013) [פורסם במאגרים] פסקה כ"ה.

1. שינוי מהותי כזה שיוכל להצדיק עיון מחדש בחיוב המזונות יכול להיות בצרכי הילדים, במצבם הבריאותי והמשפחתי של ההורים, בהשתכרותם ומצבם הכלכלי, שינוי במשמורת או בהסדרי שהות או נסיבות קשות וחריגות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין, כגון סרבנות קשר של ילדים עם אביהם (ראו: בע"מ 3984/15 לעיל [פורסם במאגרים] בפסקה כ"ו וכן עניין פלונית). כן נקבע כי על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה ולבחון כל שינוי לגופו על פי השכל הישר, ניסיון החיים ופרטי המקרה (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (13/6/2007) [פורסם במאגרים]).
2. באשר לתחולת הלכת בע"מ 919/15 על תביעה לשינוי חיוב במזונות נקבעו בבע"מ 7670/18 ארבעה עקרונות מנחים:
3. הלכת בע"מ 919/15 לכשעצמה אינה מהווה "שינוי נסיבות מהותי" המצדיק שינוי חיוב במזונות.
4. ככל שבית המשפט מגיע למסקנה שהתקיים שינוי נסיבות מהותי כמשמעותו בפסיקה, המצדיק עיון מחודש בגובה המזונות, מן הראוי שעיון זה יעשה בהתאם להלכת בע"מ 919/15, שהרי מרגע שנגזר לקיים דיון מחודש בגובה המזונות, אין הצדקה לקיימו על פי דין ישן שאיננו נוהג עוד.
5. על בתי המשפט לשקול בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר. המצב בעבר וקביעות בית המשפט בפסק דין קודם מהווים את נקודת המוצא המחייבת ועל הטוען לשינוי לעוד בנטל הוכחת השינוי מאותה נקודת מוצא.
6. ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הפרטני שבו חל שינוי הנסיבות המהותי וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15 תוך חתירה ככל שניתן וככל שקיימת הצדקה לצמצום היקף ההתדיינות. ככל שמדובר בשינוי באחד ממרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת בע"מ 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הפרטני בהתאם להלכת בע"מ 919/15 (פסקה 15, 16 לפסק דינו של השופט הנדל בבע"מ 7670/18 לעיל).

בהתאמה, אבחן את רכיבי המזונות, בהם, לטענת התובעת חל שינוי נסיבות המהותי, ובמידת הצורך השפעתם על לדמי המזונות שנקבעו;

שינו במצבם הכלכלי של הצדדים;

1. הנתבע עובד בחברת ש' ומעיון בנתוני ההכנסות שהוגשו זכאי לתשלומי פנסיה של האם המנוחה ולגמלה מהמל"ל, ועולים הנתונים כדלקמן:

• על פי תלושי השכר מחברת ש' שצורפו בעבור חודשים 05-07/2009, ממוצע שכרו בניכוי תשלומי חובה היה 5,619 ₪ לחודש.
• על פי תלושי השכר מחברת ש' שצורפו בעבור חודשים 04-07/2021, ממוצע שכרו העדכני בניכוי תשלומי חובה הינו 8,108 ₪ לחודש.
• על פי תלושי השכר משנת 2009 בעבור תשלומי פנסיה ממקום עבודת האם ז"ל בע.נ שכרו בניכוי תשלומי חובה היה 4,962 ₪ לחודש 05/09; 4,819 ₪ לחודש 06/09; 3,621 ₪ לחודש 06/09; האב לא צירף תלושי שכר עדכניים מע.נ אולם מעיון בדפי הפירוט מהבנק לחודשים 03-09/2020 מלמד שהתקבלו בידיו תשלומים בסך ממצע של 5,270 ₪ לחודש.
• על פי אישור תשלום גילמה מהמל"ל, זכאי לגמלה מיום 1.6.03. בחודשים 05-07/2009 קיבל גמלת שארים בגין שלושת ילדיו, X X X בסך 4,077 ₪ לחודש. עיון בדפי הפירוט מהבנק לחודשים 03-09/2020 מלמד שהתקבלו בידיו גמלת שאירים מידי חודש בסך של 3,876 ₪. ע"פ אישור תשלום גילמה מהמל"ל מיום 3.9.21 החל מחודש 06/2021 גמלת השאירים התעדכנה לסך של 2,244 ₪.
• נכון לתאריך 16.9.20 חשבון הבנק שבבעלותו נמצא ביתרת זכות בסך 44,743 ₪.

1. לאחר בחינת כלל הכנסותיו של הנתבע כמפורט לעיל, עולה שהכנסתו במועד בו הגיעו הצדדים להסכמה שאושרה בתוקף של פס"ד הייתה 14,658 ₪. לאחר מכן, הכנסתו גדלה, ועד לחודש 06/21 ממוצע הכנסותיו היה 17,254; החל מחודש 06/21 ממוצע שכרו של הנתבע הינו 15,628 ₪. כאן המקום לציין שביום 18.8.09 הגיש האב תצהיר גילוי מסמכים בתיק תמ"ש ****ממנו עולה שסך הכנסותיו החודשיות הינו 12,383 ₪. כמו כן, להצהרת הנתבע, אינו נושא בתשלומי משכנתא לאחר שזו סולקה.
2. מעיון במסמכים שצרפו כמו גם מטענות הצדדים עולה שלא חל כל שינוי בהכנסות התובעת מאז מתן פסק-הדין. ודוק, מטענות הצדדים עולה שהתובעת מתפרנסת מהבטחת הכנסה בלבד למצער משנת 2010 ששיעורה בסך של בסך 1,657 ₪ לחודש וכן מקצבת ילדים בסך 152 ₪ לחודש. לעניין זה אציין שלא נעלמו מענייני טענת הנתבע שהתובעת לא פירטה אודות הוצאות הקשורות בתשלום המדור שעה שמתגוררת עם בני משפחה נוספים. יחד עם זאת, אין בטענה זו בכדי לשנות מהעובדה שהכנסתה החודשית לא השתנתה וזאת בשונה מהשפעת הוצאות המדור וחזקתו על הכנסתה הפנויה.
3. מכל האמור עולה שחל שנוי בהכנסתו החודשית של הנתבע למן המועד בו ניתן פס"ד ועד לחודש 06/21 כך שגדלה בסך של 2,596 ₪; החל מחודש 06/21 הכנסתו החודשית גדלה בסך של כ- 970 ₪ ביחס להכנסתו במועד בו ניתן פס"ד.

בהכנסתה חודשית של התובעת לא חל כל שינוי למן המועד בו ניתן פס"ד.

זמני השהות בין הנתבע לבת;

1. כידוע, לשינוי מהותי בזמני השהות קיימת השפעה על גובה דמי המזונות. ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט סארי ג'יוסי [אב"ד] עמ"ש (מחוזי חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (נבו 27.06.2021) שם קבע; "בענייננו יש לקבוע את גובה דמי-המזונות בהם על המערער לשאת, בפריזמה של השינוי שחל מאז מועד מתן פסק-הדין הראשון בעניינם של הצדדים, וזאת כשהשינוי התחולל בשל הפסקת הסדרי-השהות של המערער עם הקטין."
2. מהנתונים שהוצגו לעיוני עולה שבהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פס"ד, זמני השהות של הנתבע עם הבת נקבעו לימים ב' ו-ד' בשעות 16:00-20:00 ובסופ"ש, לסירוגין, עד שבת בשעה 20:30 (ר' סעיף 2 להסכם). מטענות הצדדים עולה שאין חולק כי זמני השהות לא התקיימו כסדרם ועם השנים אף נוצר נתק בין האב לבת, וכיום, למעלה משלוש שנים אין ביניהם כל קשר. לעניין זה אציין שבניגוד לטענות הנתבע לפיהן לא הופר ההסכם ולא חל שינוי נסיבות, בסיכומיו אישר שזמני השהות שנקבעו לא התקיימו על אף שדמי המזונות נקבעו בין היתר בהתחשב בהם.
3. זאת ועוד אף לגרסת הנתבע, כשנתקיימו זמני השהות העביר ישירות לבת את דמי הכיס שנקבעו בסך 100 ₪, אך משנותק הקשר חדל מלקיים את הוראת פס"ד לעניין זה, חרף העובדה שחיוב זה הוגדר כחלק מדמי המזונות, ונטען ע"י בא כוחו כי "הכספים האלה נמצאים בתכנית חיסכון שמורים לה" (ר' דברי ב"כ בדיון מיום 22.7.20 בתיק תמ"ש ****עמ' 11 לפרוטוקול שו' 23-24). לאחר הסכמת התובעת למחיקת תביעתה (תמ"ש *****) ורק בחודש 5/2021, פעל להעברת הכספים לבת באמצעות העברה בנקאית לחשבונה. משכך, מקובלת עליי טענת התובעת ולפיה הנתק אף גרם להוצאות נוספות בשל הפגיעה הרגשית בבת.
4. הנתבע טוען שהנתק בינו לבין הבת נוצר בשל הסתות מצד התובעת, והיא זו אשר הביאה אותו בסופו של יום להתנות על הוראות פס"ד שקבע את משמורת הבת בידיו. בתמיכה לטענותיו מצרף תסקיר עו"ס מיום 7.3.19 שנערך בהליך קודם שם המליצה שלא למנות את התובעת כאפוט' נוסף עבור הבת כמו גם ציינה את השפעת הסכסוך בין השניים על הקשר עם הבת. ואולם, טענתו שזו של האב לא מתיישבת עם העובדות. אפנה לעניין זה לדברי האפוט' לדין מיום 22.7.20 (בתיק תמ"ש ****) שם הצהירה (ר' עמוד 10 לפרוטוקול הדיון שו' 31-34 ):

"לשאלת בית המשפט, אין היתכנות לקשר בין האב לקטינה לפחות לא כרגע. הקטינה החלה תהליך טיפולי, סירבה להמשיך, אי אפשר לחייב קטינה בגילה בניגוד לרצונה. גם האב הפסיק את הטיפול על דעתו למרות שהומלץ לו להמשיך ולקבל כלים להתמודד. אני לא סבורה שזה מקרה של סרבנות קשר שרק לירדנה אחראית לו, אני סבורה שלאב יש חלק בזה, הקטינה מעורבת בהליכים משפטיים שנים רבות."

1. לאור דברים אלה ולאחר שעיינתי בתסקירי העו"ס שהוגשו במרוצת השנים ובכלל זה בדיווח האפוט' לדין, ובנסיבות המיוחדות והמצערות, התרשמתי שהנתק בין האב לבת, מקורו בנסיבות משפחתיות מורכבות, בקשר רווי קונפליקט בין התובעת לנתבע לו הייתה חשופה הבת עוד מקטנותה, ויצר בקרבה כעסים רבים אשר בסופו של יום הובילו אותה לסרבנות קשר עם הנתבע. מתסקירים ודיווחים קודמים עולה שבחלק מהזמן הבת שיתפה פעולה בתהליכים לחיזוק הקשר עם האב, וכפי שהעידה האפוט' לדין, "...X בעצמה הגיעה לביתו של האב וכן היה תהליך, אך בחוויה שלה הכל מוטח בפנים שלה"(ר' עמוד 12 לפרוטוקול הדיון מיום 22.7.20 שו' 6). וחרף זאת, למרבה הצער, נוכח התנהלות שני הצדדים, וחשיפתה המתמדת לסכסוך בין הצדדים, בסופו של יום, הליך זה לא צלח, והקשר נותק. נוסף על כך; כפי שצויין הבת אף הייתה חשופה למחלוקת הכספית בין הצדדים, והרגישה שהנתבע אינו תומך בה כלכלית ומונע מהתובעת מלמלא אחר צרכיה. קושיי זה של הבת והשפעתו על הקשר שלה עם הנתבע , היו בידיעתו, וחרף זאת, לא נאות להגיע להסכמות לעניין זה, כמו גם לשלם הוצאות שאינן קשורות עם דמי המזונות (כדוגמת טיול לפולין). סבורני שככל והאב היה מגמיש מהתנגדותו הגורפת, ונאות למלא אחר רצון וצורכי הבת מעבר לצרכים הכרחיים, ואף מבלי להגיע להסכם מחייב לעניין זה עם התובעת, אלא ישירות לידי הבת, היה בכך בכדי להקל על תחושותיה הקשות. לעניין זה אביא את דברי האפוט' לדין מהדיון שהתקיים ביום 22.7.20 (ר' עמוד 10-11 לפרוטוקול הדיון ):

"אני שומעת פה את טענות ב"כ האב ואני מצרה על אי נטילת אחריות מינימאלית לכל המצב, חמור מכך למצוקה האמיתית של הקטינה. הקטינה חשה שהיא לא רק יתומה מאם אלא שגם אין לה אבא, שלא רואה את הצרכים שלה, שלא מלווה אותה, שמבטיח לה דברים שלא מקיים – רק לאחרונה דיווחתי שהבטיח שישלם בעלות הטיפול מפולין, קיבלתי תגובה מהאב שישלם חצי, הוא שוכח שהגב' י' היא הדודה ולא ההורה, הוא חזר בו מהתשלום וי' נאלצה לפנות לכל הגורמים לקבלת עזרה. שפניתי לאחרונה ואמרתי שבתקופה שיש למידה מרחוק, הייתי מצפה מהאב שיעשה הכל שידאג שיהיה לבת מחשב כדי שתלמד. .... מדברים על אב שלא מאפשר את זה, לא משלם את המינימום של המזונות – הבנתי שהחודש לא העביר. מעבר לזה גם הבנתי שהבן הבכור שגר ב**** מעורב בצורה בלתי מותאמת ע"י האב כנגד הקטינה. הוא עירב את הבן הגדול בתל אביב ודאג לכך שהבן, שלא בקשר עם הבת כבר שלוש שנים, שלח לה הודעות שהיא לא תראה לא מחשב ולא כסף. ברור שטובת הילדה שתהיה בקשר עם אביה ותמכתי בזה מהתחלה, אבל בסופו של יום הגענו לחסכים הכלכליים, אי אפשר להתעלם מהמצוקה האמיתית – י' מתקיימת ממצוקת הבטחת הכנסה. האב מעביר את מה שצריך ובזה סיים. אין לה דמי כיס מינימאליים שהוא אמור להעביר לה. מדובר בילדה ששבעה מאכזבות, כולי תקווה שאולי בעתיד ישתקם הקשר."

1. מכל האמור לעיל, התרשמתי שגם בשאלת זמני השהות חל שינוי משמעותי; אמנם, זמני השהות שנקבעו במסגרת פס"ד, לא היו נרחבים, יחד עם זאת, משך השנים, אף זמני שהות אלה לא התקיימו כלל, ולימים אף הגיעו לכדי נתק מוחלט. בהינתן כך, נהיר שמלוא נטל הגידול של הבת רבץ על התובעת.
2. נתתי דעתי לטענת הנתבע לפיה הוסכם בין הצדדים בהסכם שסכום המזונות משקף את צרכי הבת ללא תלות בזמני השהות, בחופשים ובלינה, ואכן, מעיון בהסכם אלה הוראותיו. יחד עם זאת, לא מצאתי שיש בהסכמה זו בכדי לאיין את השפעת היעדר קיום זמני השהות על דמי המזונות; מעבר להשלכות הרגשיות הקשות על הבת בשל הנתק מהאב, הרי שתובעת נדרשה לשאת בהוצאות נוספות עבור הבת, למצער כאלה התלויות בשהות. יתרה מזאת, היעדרותו של האב מחיי הבת גרם לכך שמלוא נטל גידולה רבץ על התובעת; התובעת הקדישה את חייה לגידול הבת, וזו הפכה מרכז עולמה. הנתבע לא לקח חלק פעיל ומשמעותי בגידולה, לא סייע בקבלת החלטת בעניינה, לא נכח בחייה, לא מילא בעבורה תפקיד משמעותי ולא עמד לצדה ברגשי משבר. לכך יש ליתן משקל במסגרת שינוי הנסיבות. לעניין זה אפנה לעניין זה אפנה לדבריו של כב' השופט מ. מזוז בעניין הלכת בע"מ 919/15 פסקה 8 שם קבע: ..." כך בין היתר יוכל בית המשפט לקחת בחשבון לא רק את ימי המשמורת של כל הורה אלא גם את הנטל הריאלי בטיפול בילדים בתוך פרק זמן זה, היינו - כמה מתוך המטלות והצרכים של הילדים מטופלים הלכה למעשה על ידי כל אחד מההורים, וכמה מתוך הזמן שהילד במשמורת ההורה מוקדש בפועל לטיפול בילדים".

עוד אפנה לעניין זה לדבריו של כבוד השופט ג'יוסי בעמ"ש 47200-12-20 (פורסם במאגרים) שם קבע: " סבור אני, כי אין להתעלם מן ההשקעה ההורית של המשיבה, שעה שהקטין שוהה במחחצתה באופן תמידי, ודומני, כי לא למותר לציין, שקיימת לכך נפקות בענייננו הן מן הבחינה הכספית והן מן הבחינה הרגשית".

1. היעדר הקשר בין הנתבע לבת מקבל משנה תוקף עת אף לגרסתו, וכפי שעולה מפס"ד שניתנו בעניינם של הצדדים, משמורתה נקבעה בידיו במסגרת פס"ד מיום 4.3.10. וחרף הוראות פס"ד הגיעו הצדדים להסכמות הפוכות, הקובעות את המשמורת בידי התובעת, אגב קביעת זמני שהות בידי הנתבע. רוצה לומר, לאחר שבית המשפט דן בטענות הצדדים, מצא שלנתבע היכולת והמסוגלות לגדל את הבת, וטובתה, בכך. משמעות הדבר שהנתבע יכול היה למלא תפקידו כאבי הבת ולקחת חלק פעיל בחייה, אולם למרבה הצער, נוכח הקונפליקט בינו לבין התובעת, הנתבע נפקד מחיי הבת, עד כדי נתק מוחלט.
2. מכל האמור מצאתי לקבוע שחרף הוראת ההסכם בין הצדדים, היעדר הקשר בין האב לבת והעובדה שמלוא נטל גידולה רבץ לפתחי התובעת, מהווה שינוי נסיבות מהותי.

עלייה בצרכי הבת;

1. כזכור, מזונות הבת נקבעו עת הייתה בת 7 שנים, והנתבע חויב בתשלום מזונותיה סך של 1,500 ₪ בתוספת מחצית מהוצאות הבריאות, כאשר סכום זה כולל את הוצאות החינוך; הנתבע סבור שהוצאות הבת נבחנו בעת ההסכם, ולא חל בהם שינוי כמו גם שכיום זכאית לקצבת שארים, ואולם לא הוצג לעיוני כל אישור המלמד על העברת הקצבה לידי הבת או התובעת. התובעת טענה שצרכי הבת גדלו מאז מתן פסק הדין ואמדה את צרכיה כולל מדור ואחזקתו בסך כולל של 3,000 ₪ בחודש ובכלל זה: שיעורי נהיגה בסך כולל של 5,000 ₪, מכשיר סלולרי בסך 3,440 ₪, תשלום חודשי לשיחות, קוסמטיקה בסך 400 ₪ לחודש, חוג תנועה ותרבות בסך של 500 ₪ לשנה וציינה את הטיול לחו"ל בפולין ואתונה מטעם משרד החינוך. לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת פירוט מכרטיסי האשראי. לעניין צרכי הקטינה, הצהירה התובעת בדיון מיום 18.3.21: (ר' עמ' 1 לפרוטוקול שו' 32-33);

"לשאלת בית המשפט כמה אני מוציאה עליה אוכל, בגדים, קוסמטיקה, אני משיבה שהמון, אני לא שומרת קבלות.

ובהמשך (ר' עמ' 2 לפרוטוקול שו' 5);

...קוסמטיקה קרוב ל 500 ₪ בחודש כולל מוצרי קוסמטיקה, תצרוכת אישית."

וכן ב"כ התובעת גרסה (עמוד 2 שורות 2-20 ):

"מה שמרשתי אומרת שלגבי הקוסמטיקה לקטינה יש עור רגיש והיא צריכה מוצרים מותאמים"

....

"צרכים של כלכלה מינימאליים בסביבות 1,400 ש"ח. יש ביגוד והנעלה לילד בגיל הזה 600 ₪ בחודש; מוצרי פארם כולל מוצרים לאלרגיה גם בסביבות 600 ₪ לחודש (תחבושות, טמפונים, דאודורנט, בושם, מסיכות); הוצאות שונות - למשל הולכת לימי הולדת. כולל נסיעות, מתנות ימי הולדת, כשהכיתה יוצאת 200-300 ₪ לחודש; ענייני מחשבים פלאפון כל פעם לחדש."

1. לעניין צרכי הבת, אביא את דברי האפוט' לדין מהדיון שהתקיים ביום 22.7.20 (ר' עמוד 10-11 לפרוטוקול הדיון ):

"אני חושבת שהיה מקום להגיש תביעה בסוגיית המזונות, לבחון את הכנסות האב מול צרכי הקטינה. אני כן ממליצה להגיש תביעה להגדלת מזונות כי אני חושבת שהצרכים של הילדה צריכים להיות ממולאים, זו סוגיה מאוד מטרידה כי באמת יש מצוקה אמיתית וקיומית. .... אני רוצה לשתף את בית המשפט בהודעות ששולחת לי ובשיחות שלי איתה, היא שואלת איך היא אמורה להתקיים? האח שלה, שהאב עירב בוודאות, ציין "את תקבלי רק 500 ₪", היא במצוקה ואומרת "איך אחיה מ 500 ₪? איך אף אחד לא רואה אותי?". אי אפשר לנתק את המצוקה האמיתית וזה שהיא חשה שאבא שלה לא רואה אותה, לא דואג לה."

ובהמשך:

"אני חושבת שטובתה של הקטינה לדאוג לצרכים הכלכליים שלה בנסיבות האלה."

ובהמשך:

"חייבת להגיד שזה מקרה חריג ובעקבות הסכם סוגיית מזונות שנחתם בין האם לבין ירדנה, צריך להיבחן ע"י בית המשפט ואני חושבת שצריך להוציא את הקטינה מהסכסוך הכלכלי."

1. מכל האמור מקובלת עליי טענת התובעת ולפיה למן המועד בו נקבעו מזונות הקטינה, הוצאותיה ההכרחיות גדלו, בפרט כאשר חיוב המזונות כולל בחובו את הוצאות החינוך. כמפורט לעיל, התובעת פעלה למלא אחר מלוא צורכי הבת, ובכלל זה אף פעילויות כגון נסיעה לפולין והענקת טיפולים קוסמטיים בשל בעיית בריאות מהן סבלה .לאמור יש להוסיף שכיום, סכום המזונות המינימליים גבוה יותר מהסכום שנקבע בעבר בשל מציאות החיים המתפתחת תוך שיש להוסיף לצרכים ההכרחיים גם צרכים הקשורים באמצעי התקשורת והמחשוב השונים [ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים 9.10.17 סעיף 16; עמ"ש 1057/09 ש.ת. ואח' נ' ד.ב. (פורסם במאגרים 17.10.10)].

השפעת השינויים כמפורט לעיל על גובה המזונות;

1. כפי שפורט לעיל בהרחבה, הלכת בית המשפט העליון קובעת שעת הוכח שינוי נסיבות מהותי, בית המשפט אינו פועל בחלל ריק, ונקודת המוצא שהייתה בעבר, מחייבת, כך שיש להידרש רק לסוגיה לגביה חל שינוי נסיבות. עוד נקבע שבית המשפט לא יבחן את הנתונים מבראשית, ואין להחיל את עקרונות הלכת בע"מ 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות ולשנותו באופן דרמטי. יצוין שכפי שנקבע, אין נפקות למקור חיוב המזונות, דהיינו באם המדובר בחיוב מכוחו של הסכם בין צדדים שקיבל תוקף של פס"ד, לבין חיוב מכח פס"ד שמקורו בהליך משפטי.
2. בעניינו, חל שינוי נסיבות ביחס לשלושה רכיבים עיקריים העומדים בבסיס פסיקת דמי מזונות (הכנסות הנתבע, זמני השהות וצרכי הקטינה). על כן, ולצורך הדיון, אבחן את גובה דמי המזונות ביחס לשינויים הפרטניים, וכן באם היו נבחנים מהתחלה.

השפעת השינויים על גובה דמי המזונות שנקבעו:

1. הכנסתו של הנתבע גדלה החל מיום מתן פס"ד ועד לחודש 06/21 בסך של 2,596 ₪, קרי כ- 18 אחוזים והחל ממועד זה בסך של כ- 1,000 ₪, קרי כ- 7 אחוזים. יחסי הכנסות בין הצדדים היו עד לחודש 06/21; 13% תובעת, 87% נתבע; החל מחודש יוני 06/21, 14% תובעת, 86% נתבע. עוד חל שינוי בהכנסתו הפנויה של הנתבע שעה שכיום, אף להצהרתו, אינו נושא בתשלום דמי מדור שכן סילק את הלוואה המשכנתא.
2. לעניין זמני השהות; הרי שאלה נקבעו בימים ב ו- ד בין השעות 16:00-20:00 ובכל סופ"ש שני מיום שישי ועד שבת בשעה 20:30. זמני שהות בסופ"ש מהווים כ- 7 אחוזים, ובשקלול עם אמצע השבוע מצאתי לקבוע אותם כ- 10 אחוזים.
3. צורכי הבת נקבעו בסך של 1,500 ₪ כולל הוצאות חינוך. כפורט, במועד בו נקבעו דמי המזונות, הכנסתה של התובעת הסתכמה בסך של כ- 2,500 ₪ ושל הנתבע בסך של כ- 12,385 ₪. יחסי ההכנסות היו 83% לנתבע ו -17% אחוזים לתובעת. לאור גובה המזונות שנקבעו לחובת הנתבעת הרי שהוערכו הוצאות הבת בסך של 1,807 ₪. יצוין שההסכם קובע שסכום המזונות כולל את הוצאות החינוך. לאחר בחינת הנתונים שהובאו לפניי התרשמתי שהוצאות הבת גדלו, ולאור כל המפורט לעיל מצאתי לקבוע אותם בסך של 2,000 ₪ לא כולל הוצאות חינוך ובריאות. אציין שסכום זה כולל גם את הוצאות אחזקת המדור וזאת בשים לב לכך שהתובעת והבת עודן מתגוררות עם בני משפחתן, ולא נטען, כל שכן פורט, אודות ההוצאות בהן נושאת התובעת בעבור מדור ואחזקתו.
4. מכאן, לאור השינויים המהותיים, כמפורט, ובחינת גובה המזונות במועד בו ניתן פס"ד, לרבות רכיבי החיוב, מצאתי שעל הנתבע לשלם לידי התובעת את דמי מזונות הבת החל מיום הגשת התביעה ועד לחודש 06/21 (כולל) בסך של 1,850 ₪ לחודש, כולל מדור ואחזקתו ולא כולל הוצאות בריאות וחינוך. החל מיום 1.7.21 על האב לשלם את מזונות הבת בסך 1,800 ₪ לחודש, כולל מדור ולא כולל הוצאות חינוך ובריאות.

ככל והיו נבחנים דמי המזונות מהתחלה בראי בע"מ 919/15 ;

1. כידוע, הנוסחה שנקבעה בהלכת בע"מ 919/15 היא כלי עזר המסייע לביהמ"ש ובנוסף, בית המשפט יפעיל שיקול דעת שיפוטי בכדי מנת להגיע לשיווין מהותי לרווחת הקטין והוריו ולא בהכרח לדבוק בנוסחה מתמטית. במסגרת פסיקת שיעור המזונות, אין בית המשפט מחויב לעמוד בחישוב אריתמטי טכני גרידא, שכן מן הראוי לקחת בחשבון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לצורך קביעת החיוב הראוי בהתאם ליכולת הצדדים, זמני השהות והדין. לעניין זה נפסק מפי כבוד השופט פוגלמן כדלקמן:

"הנוסחה מציעה כלי עזר בלבד, תוך שמודגש כי גם לאחר הצבת הנתונים בה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרטני אשר לחיוב גופו בשים לב למכלול נסיבות העניין".

...

"אין מדובר בקביעת נוסחות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים"- אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר בתנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים".

1. עוד נקבע כי " על אף השאיפה החשובה ליצירת דרך אחידה ופשוטה לקביעת המזונות, יתכנו מקרים, גם אם חריגים הם, בהם אין בכוחו של חישוב מתמטי מדויק להכיל ולהביא לידי ביטוי את נסיבותיו הייחודיות של המקרה העומד לפתחו של בית המשפט. זאת יש לזכור - החיים אינם מדע מדויק, במיוחד כאשר עסקינן בגידולם ובצרכיהם המשתנים כל העת של קטינים". (ראה עמ"ש 42513-09-14 א. ש. נ' י. ש, פורסם במאגרים).
2. הוצאות הבת נאמדו בסך של 2,000 ₪, כולל מדור ואחזקתו, וסכום זה משקף את צריכה גם באם דמי המזונות היו נבחנים מהתחלה. לעניין זה אפנה לרמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ' א.נ (פס' 10) (25.10.18) [פורסם במאגרים המשפטיים] שם קבע כבוד ביחס לפסיקת דמי מזונות זמניים בסך 1,800 ₪ כדלקמן: "כך לא מצאתי מקום להתערב בקביעותו של בית המשפט קמא אשר אמד לעת עתה את צרכיו של קטין בשיעור של 1800 ₪. לטעמי מדובר בהערכה זהירה שהיא על הצד הנמוך דווקא. יש לזכור כי קודם להלכת בע"מ 919/15 נהגו בתי המשפט לאמוד צרכיו החודשיים של קטין בשיעור של כ- 1400 ₪ ואלם הערכה זו נגעה אך ורק באשר לצרכיו ההכרחיים ואולם מאז שניתנה הלכת 919/15 אין מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם הכרחיים ויש לאמוד את הצרכים בכללותם."

עוד אפנה עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע.ש. (קטינה) נ' נ.ש, עמ' 11 (10.01.19) [פורסם במאגרים המשפטיים] שם קבעה כבוד השופטת י. שבח שצרכי הקטינים שאינם טעונים הוכחה עומדים על 1,600 - 1,700 ₪ :

"לגישתי, אין לדחות עוד את הגדלת הסכום, ועד שייקבע הסכום המשקף את עלות צרכיו של הקטין, בשני הבתים גם יחד, זה שאינו טעון הוכחה, באופן אמפירי ובהתבסס על חוות דעת כלכליות, אין מנוס מהפעלת שיקול הדעת השיפוטי וניסיון החיים, ומהעלאת הסכום, שלא עודכן מזה שנים, לכדי סך של 1600-1700 ₪."

1. יחסי ההכנסות בין הצדדים הינם 86% לנתבע ו- 14% לתובעת. שני הצדדים אינם נושאים בעלויות מדור.
2. לא מתקיימים זמני שהות כלל, ומשכך אין מקום לערוך הבחנה בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות.
3. מכאן, עת מלוא נטל הטיפול מונח לפתחה של התובעת, ולאור הפסיקה הקובעת שיש ליתן משקל לנטל זה, כמפורט לעיל, בנסיבות, לאור הנתונים המפורטים היה על הנתבע לשלם את דמי מזונות הבת בסך של 1,900 ₪ כולל מדור ואחזקתו, וזאת עד הגיעה לגיל 18 או סיום בי"ס תיכון לפי המאוחר מבין השניים.

התוצאה:

1. החל מיום הגשת התביעה ועד לחודש 06/21 (כולל) הנתבע יישא בדמי מזונות הבת הכוללים את דמי המדור ואחזקתו, בסך של 1,850 ₪ לחודש. החל מיום 1.7.21 ועד שתסיים הבת את בית הספר התיכון ישלם האב את מזונותיה בסך של 1,800 ₪ .
2. כקבוע בסעיף 3.1 להסכם בין הצדדים; היה והבת תשרת בצה"ל ו/או בשירות הלאומי, האב ימשיך וישלם את המזונות, לידי התובעת, החל מהמועד הקבוע בסעיף א לעיל ועד לתום תקופת שירות החובה ו/או הלאומי או עד הגיעה הבת לגיל 20, לפי המוקדם מבין השניים, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד.
3. הסכומים השוטפים ישולמו לידי התובעת מידי חודש עד ולא יאוחר מהעשירי לכל חודש קלנדרי.
4. בנוסף, החל מיום הגשת התביעה (13.8.20) האב יישא במחצית מכל מההוצאות הרפואיות החריגות מכל מין וסוג שהוא, הכוללות בין היתר ולא רק: רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י צד אחד בלבד שאז רק אותו צד המממן זכאי ליהנות מהחזר זה.
5. החל מיום הגשת התביעה (13.8.20) האב יישא במחצית מהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית, הכוללות בין היתר ולא רק: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, שיעורי עזר, תנועת נוער, טיול לפולין מטעם המסגרת החינוכית.
6. זולת האמור; אין שינוי בהוראות פס"ד מיום 17.6.10, לרבות בזכאותה של התובעת לקבלת קצבאות כמפורט בסעיפים 3.2 ו- 3.3 לפס"ד.
7. מצאתי לדחות את טענת התובעת לפיה יש להורות על חיוב הנתבע באופן רטרואקטיבי החל למן המועד בו הוגשה תביעתה לקבלת קצבת השארים קרי מחודש 09/18; ראשית טענה זו לא נתמכה בכל עיגון שבדין. יתרה מזאת; התובעת, לפי שיקול דעתה עתרה לקבלת סעד. אין בעובדה כי בסופו של יום חזרה בה מתביעתה בכדי להקים צידוק לחיוב הנתבע עובר למועד בו הוגשה התביעה לפניי. משלא עתרה התובעת לקבלת הסעד, אינה זכאית לקבלו, אלא למן המועד בו הוגשה תביעתה.
8. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הצריכים בשאלת ההוצאות ונתתי דעתי בין היתר לכך שהתובעת מיוצגת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, מספר הדיונים שנדרשו, ההליכים והבקשות במסגרתו והמתווה הדיוני אליו הגיעו הצדדים, והנסיבות המיוחדות של תיק זה, ומתוך תקווה כי יחודש הקשר בין האב לבתו, מצאתי שלא לחייב בהוצאות.

בזאת תמה המחלוקת לפניי.

המזכירות תמציא פס"ד לצדדים ותסגור את התיק.

פס"ד מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ובכפוף לתיקוני הגהה.

ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"ב, 17 מאי 2022, בהעדר הצדדים.