ביהמ"ש המחוזי ב"ש, סגן הנשיאה אליהו ביתן, השופט יובל ליבדרו והשופט איתי ברסלר גונן: פס"ד בערעור של מורשע בעבירות של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה ועוד (עפ"ג 29072-05-22)

<#1#>

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד עינת בלנרו

המשיב ובא-כוחו, עו"ד עלי אבו לבן

מהות הערעור – ערעור על החלטת בית משפט השלום קרית גת, ת.פ. 17065-12-21 (כב' השופט א' מאושר) מיום 04.04.22.

פסק דין

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה, לפי סעיף 368ו'(ב) בחוק העונשין (סעיף העבירה המופיע בהכרעת הדין, על רקע תיקון כתב האישום בהסכמה, המתואר בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 27.3.22, שגוי); פציעה כשהעבריין מזויין- לפי סעיף 335(א)(1) בחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 בחוק העונשין.

כתב האישום שהמשיב הודה בעובדותיו מתאר שביום 30.11.21, בסמוך לשעה 06:23, המתלונן, יליד 1946, נסע ברכבו לכיוון מקום עבודתו, ובנקודה מסוימת בדרך עצר והמתין לנוסעת שאמורה היתה להצטרף אליו. המשיב הגיע למקום, ניגש לחלון הרכב של המתלונן, שאל אותו "מה נשמע?", וכשהמתלונן השיב "בסדר" המשיב החל להלום בחלון הרכב באמצעות סכין שאחז בידיו כשהחלון פתוח במרווח צר. המתלונן ביקש מהמשיב שיחדל ממעשיו, אך הוא המשיך והלם בחלון הרכב באמצעות הסכין וכתוצאה מכך נשבר להב הסכין. המתלונן סגר את חלון הרכב, אך המשיב פתח את דלת הרכב כשהוא אוחז בידיו את שברי להב הסכין ואיים על המתלונן בכך שהניף לעברו את הסכין שאחז בידיו, וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו. מיד לאחר מכן המשיב היכה את המתלונן בראשו באמצעות הסכין שבידיו. המתלונן יצא מרכבו וניסה להימלט מפני המשיב, אך זה המשיך לתקוף אותו בכך שהלם בו באמצעות להב הסכין בראשו, בגבו, בידיו וברגליו. המתלונן נפל לרצפה וניסה להדוף את המשיב, והמשיב המשיך והכה את המתלונן באמצעות ידיו בכל חלקי גופו. המתלונן אחז בכובע החולצה של המשיב וניסה למשוך את הכובע בכדי להסתיר את ראייתו, אך המשיב המשיך להכות בו באמצעות הסכין שבידיו. המתלונן אחז באזור איבר מינו של המשיב כדי שיוכל להשתחרר מאחיזתו, והמשיב המשיך ותקף את המתלונן כשהוא צועק לעברו "בן זונה". אז להב הסכין נפל מידיו של המשיב והמתלונן לקח אותה. בהמשך לכך, המשיב נמלט מהמקום כשהוא מותיר את המתלונן בכביש, מדמם וחבול בכל חלקי גופו.

התביעה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ל- 50 חודשי מאסר בפועל, ועתרה להטיל על המשיב מאסר בפועל ברף העליון של מתחם העונש, ולהפעיל מאסרים מותנים בני 4 ו- 8 חודשים במצטבר. להטיל עליו בנוסף מאסר על תנאי, פיצוי, קנס והתחייבות. ולהורות על הפעלת התחייבות עליה חתם בהליך קודם.

ההגנה טעה כי מתחם העונש ההולם נע בין 9 ל- 18 חודשי מאסר בפועל, ועתרה להטיל על המשיב שנת מאסר, ולהפעיל את המאסר על תנאי בחופף.

בית המשפט עמד על הערכים החברתיים המוגנים בעבירות בהן הורשע המשיב; על מדיניות הענישה הנוהגת; ועל נסיבות ביצוע העבירות. וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל- 30 חודשי מאסר בפועל. אשר לעונש הראוי למשיב, בית המשפט ציין את עברו הפלילי של המשיב ואת העובדה שביצע את העבירות כשתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי משמעותי והתחייבות משמעותית, ומנגד שקל את הודאת המשיב. ובסופם של דברים הטיל על המשיב 18 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר על תנאי בן 8 חודשים, חציו במצטבר- וסה"כ 22 חודשי מאסר בפועל; מאסרים על תנאי; פיצוי בסך 6,000 ₪ למתלונן; התחייבות בסך 1,500 ₪; והופעלה התחייבות על סך 3,000 ₪.

מכאן הערעור.

המערערת טוענת שמתחם העונש ההולם והעונש שנקבע למשיב אינם עומדים בהלימה לחומרת העבירה בנסיבותיה, ואינם משקפים את מדיניות הענישה הנוהגת ואת הצורך בהרתעת המשיב והרבים. והיא עותרת לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 24 ל- 50 חודשי מאסר, ולהטיל על המערער עונש ברף העליון של המתחם, להפעיל את המאסר על תנאי כולו במצטבר ולהגדיל את רכיב הפיצוי.

ב"כ המשיב טען שגם אם העונש שהוטל על המשיב קל במידה מסוימת, אין הדבר מצדיק התערבות ערכאת הערעור. עוד טען, שהמשיב ביצע את מעשיו על רקע שתיית אלכוהול וכי הוא מתחרט על המעשה. הגיש פסיקה והדגיש שמדובר בעבירות שבסמכות בית משפט השלום. וביקש לדחות את הערעור.

קראנו את כל החומרים הנוגעים לענין ושמענו את טיעוני הצדדים והחלטנו לקבל את הערעור.

באופן כללי, עבירות האלימות מסווגות כעבירות חמורות. בתוך עבירות האלימות קיים מדרג חומרה פנימי, המושפע מנסיבות ונתונים הכלולים בהגדרת העבירה, כגון תוצאת המעשה, כוונת העושה, שימוש בחפצים פוגעניים, ביצוע בחבורה, זהות הצדדים, וכיוצא בזה.

עבירת "תקיפת זקן" כלולה בסימן ו' בפרק י' בחוק העונשין, העוסק בעבירות כלפי אוכלוסיות מוחלשות – קטינים, נכים, חסרי ישע, וזקנים. העונש הקבוע לה בחלופה הנוגעת לענייננו -5 שנות מאסר, והקביעה שיש להטיל על מי שמורשע בעבירה זו עונש מאסר, שלא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי, ממקמים אותה בקבוצת עבירות האלימות החמורות יותר, אם כי לא בחמורות ביותר.

בנוסף הורשע המשיב בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, שהעונש הקבוע בגינה הוא 6 שנות מאסר, בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, שהעונש הקבוע לה הוא 5 שנות מאסר, ובעבירה של איומים, שהעונש הקבוע לה הוא 3 שנות מאסר.

כמו ברוב העבירות גם בעבירות האלימות, הענישה הקונקרטית מושפעת מהנסיבות והנתונים הנוגעים לענין.

מעשה המשיב מאופיין במרכיבי חומרה בולטים.

המשיב, צעיר בן 29, תקף את המתלונן, בן 76, באופן פתאומי, אלים וברוטלי, באמצעות הכאתו בלהב סכין, פעמים רבות, באזורי גוף שונים. הוא לא חדל ממעשיו גם שהמתלונן ניסה לברוח ממנו, וגם לא שהמתלונן נפל לרצפה. והמשיך לתקוף את המתלונן בפראות משוללת רסן.

הפגיעות הגופניות והנפשיות שנגרמו למתלונן עמוקות, קשות ומשמעותיות, והן מלוות אותו עד היום וימשיכו ללוות אותו עוד זמן רב. חייו של המתלונן התהפכו, פשוטו כמשמעו. והוא אינו כפי שהיה. מעבר להשפעת האירוע על נפשו של המתלונן, כתוצאה מהתקיפה, חלק מסוים מלהב הסכין נותרה בפניו של המתלונן, באזור הלסת שלו. התמונות שהוגשו לתיק בית המשפט ממחישות את היקף ועוצמת התקיפה שהמתלונן ספג. והמתלונן תיאר בתצהיר הנפגע את הזעזוע שחווה ואת ההשלכות היומיומיות מרחיקות הלכת של האירוע על חייו.

הרקע לתקיפת המתלונן, שאינו מכיר את המשיב, לא ברור, וגם המשיב לא באמת הסביר את התנהגותו. והוא תלה אותה בכך שהוא משתמש בסמים. טענה זו נטענה בעלמא, והיא אינה מסבירה את התנהגות המערער.

לאחר התקיפה, המשיב ברח מהמקום כשהוא מותיר את המתלונן פצוע וחבול.

בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו ממעשה המשיב, במידת הפגיעה בהם, בנזקים שנגרמו בעטיו, ובנזקים שיכלו להיגרם, וכן באלימות ובאכזריות של מעשה המשיב, ובמדיניות הענישה הנוהגת, הרי שמתחם העונש ההולם שנקבע בבית המשפט קמא, שתחתיתו 10 חודשי מאסר ותקרתו 30 חודשי מאסר, איננו הולם.

למשיב עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש - עליה נרחיב בהמשך, הפרת הוראה חוקית, התפרצות לביצוע עבירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת סם לצרכיה עצמית, פריצה לרכב וגניבה מרכב, היזק לרכוש במזיד, תקיפה ועוד. והוא ריצה עונשי מאסר בפועל ממושכים.

בתאריך 04.03.19 הוא נידון בת"פ 8701-08-18 של בית משפט השלום באשקלון, בין היתר, ל- 15 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירה בה הורשע או על עבירות אלימות מסוג פשע, והתחייבות בסך 3,000 ₪, שהעבירה בה הורשע המשיב כאן, מפעילה את המאסר על תנאי וההתחייבות האמורים.

באותו מקרה, המשיב הורשע שתקף את המתלוננת, ילידת 1940, שטיילה עם כלבה בפארק, כך שהכה אותה בראשה ובפניה באמצעות מכשיר פלאפון שהחזיק בידו, והיא נפלה. והמשיב המשיך לתקוף אותה בבעיטות באזור הפנים. וכתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למתלוננת חבלות של ממש והיא אושפזה למשך יומיים.

והנה, למרות המאסר על תנאי המרחף מעליו, המשיב שב ותוקף אדם מבוגר, ללא סיבה, תקיפה אלימה וברוטלית, כשהוא מזוין בכלי משחית, וגורם במעשיו לחבלות ממשיות בגוף ובנפש.

התנהגות המשיב מלמדת עליו שהוא מסוכן לציבור, והצורך בהתרעתו תומך באופן משמעותי בהחמרת הענישה.

האלימות היא רעה חולה, הבאה לביטוי במישורי החיים השונים, משפיעה לרעה על הביטחון האישי ויוצרת אווירה ציבורית עכורה. והמאבק בה הוא מאבק על מראית פני החברה ואיכות חייה. המסר שיש להעביר לציבור הוא שאלימות היא דבר בלתי נסבל, ושמי שיחטא בה ישלם מחיר גבוה.

בסופו של דבר, על העונש המוטל לעמוד בהלימה לחומרת מעשי העבירה בנסיבותיהם, ולמידת אשמו של הנאשם. כאן, חומרת המעשים גבוהה וכך גם מידת אשמו של המשיב.

מבלי לקבוע מסמרות לגבי מתחם העונש ההולם בעניינו, מצאנו שיש להחמיר בעונשו של המשיב. בכפוף להלכה לפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, אנו מטילים על המשיב 36 חודשי מאסר בפועל.

אשר למאסר על תנאי.

סעיף 58 בחוק העונשין קובע, כי מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, "זולת אם בית המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות".

בנסיבות המתוארות, לא ראינו טעמים מיוחדים המצדיקים להורות על חפיפת חלק מתקופת התנאי, ואנו מורים שהמאסר על תנאי יופעל במצטבר. כך שתקופת המאסר בפועל הכוללת של המשיב תעמוד על 44 חודשים.

יתר הוראות גזר הדין של בית המשפט קמא יעמדו בעינם.

ניתן והודע היום ו' כסלו תשפ"ג, 30/11/2022 במעמד הנוכחים.