בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
|
|
|
רמ"ש 29157-06-22 א.ג. נ' מ.ב.
תיק חיצוני: |
|
בפני |
כבוד השופט אסף זגורי
|
|
מבקשת |
א.ג. |
|
נגד
|
||
משיב |
מ.ב.
|
|
החלטה
|
||
על הפרק:
האם יש להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר קביעת הסדרי שהות בין המשיב לבין ילדיהם הקטינים של הצדדים עד להכרעה בבקשת רשות הערעור?
הבקשה :
המבקשת הגישה לבית המשפט בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת רונית גורביץ') מיום 31/5/22 בעניינים הנוגעים לפסיקת מזונות זמניים (תלה"מ 22021-11-21) והסדרי שהות של המשיב עם ילדיהם הקטינים (תלה"מ 15041-12-21). בצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא בסוגיית הסדרי שהות של האב עם ילדיהם הקטינים של הצדדים. המשיב התנגד לעיכוב הביצוע ולא ראיתי מקום ליתן צווים ארעיים לעיכוב הביצוע.
ההחלטה מושא בקשת עיכוב הביצוע ורשות הערעור:
החלטת בית משפט קמא שהיא מושא הערעור קבעה :
"25. במקרה זה לא מצאתי טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה מהמלצות התסקיר, לקביעת מפגשים בין האב לקטינים בשינויים המתחייבים בנסיבות המקרה.
העו"ס המליצה בתסקיר על קביעת אחריות הורית זמנית על הקטינים בידי האם ומפגשים של פעמיים בשבוע עם האב ללא לינה.
הובהר כי החשדות החמורים שהועלו כנגד האב באשר לפגיעה מינית בילדיו טופלו, הילדים נחקרו, והתיק נסגר.
בנוסף, האב נקבע כמשמורן על שני ילדיו ממערכת נישואין קודמת.
העו"ס בחקירתה הבהירה כי תנאי המגורים אצל האב נבדקו על ידי עו"ס מעיר מגוריו, הוא מתגורר ביחידה נפרדת "לא נכתב בדוח שום דבר שמעיד על אלימות שם או פגיעה בילדים".
גם נבדקו תלונות על פגיעות מיניות ותיקים במשטרה ואין ממצאים כנגדו : "הילדים לא ידעו מהחקירה והם אמרו שטוב להם בבית".
העו"ס הדגישה כי לא הועלו טענות שליליות לגבי הקטינים "לא היו דיווחים". כך גם מדובר באב שהיה מעורב ופעיל מיום לידתם.
העו"ס המליצה על מתווה הדרגתי של שלושה עד שישה חודשים ואז תבוצע הערכה נוספת. בנוסף, יש לשלב את ההורים בהדרכה הורית.
העו"ס התרשמה מאינטראקציה חיובית וחמה במפגש בין האב לקטינים.
בשקלול כל המכלול, אני סבורה כי לא הוכח בפני חשש לסיכון הקטינים או חוסר מסוגלות או כשירות של האב לטפל בהם, המצדיקים כל אחד כשלעצמו, קביעת מפגשים במרכז קשר.
הקטינים נמצאים בנתק של מספר חודשים מהאב והם אכן רכים בגילם וקשורים לאימם.
בנסיבות, אני מאמצת את המלצות התסקיר במובן זה שאני קובעת כי האחריות ההורית הזמנית על שני הקטינים תהיה בידי האם.
באשר לזמני שהות אלו יתקיימו פעמיים בשבוע באופן הבא:
ביום רביעי משעה 15.30 ועד 17.30 האב יגיע לבית מגורי האם בעיר חריש, ישהה עם הקטינים שם בפארק או בכל מקום ציבורי וישיבם לביתה.
ביום שישי משעה 9.00 בבוקר עד שעה 13.00. האם תסיע את הקטינים לבית האב במגדל העמק והאב ישיב את הקטינים לבית האם בחריש.
תחילת המפגשים בשבוע שלאחר חג השבועות.
אני מורה לעו"ס לסדרי דין מהעיר חריש להגיש תסקיר משלים בעוד 4 חודשים ממועד מתן החלטה זו על אופן התנהלות זמני השהות ואפשרות הרחבתם כולל לינה."
טענות המבקשת:
בבקשת עיכוב הביצוע טענה המבקשת, כי המשיב מסוכן מינית לילדיהם הקטינים וכי היא למדה על כך מאופן התנהגותם של הילדים שמצויים עמו מנישואין קודמים. היא פירטה שלל אמירות והתנהגויות של הילדים של המשיב מקשר קודם שלדבריה מצביעים על מסוכנותו המינית כלפי ילדיהם המשותפים.
לטענתה לאור מסוכנותו המינית של האב כלפי ילדיו מנישואין קודמים דבר שמתבטא בהתנהגותם החריגה ואמירותיהם הבלתי מותאמות הוא גם מסוכן לילדים המשותפים.
לדבריה, הן העו"ס לסדרי דין והן בימ"ש קמא טעו עת לא קבעו שהמפגשים יתחילו להתקיים לכל הפחות תחת פיקוח. עוד לדבריה המשיב אינו אוהב את הילדים ונעלם מחייהם ואף אינו משלם מזונות.
בדיון היום הוסיפה המבקשת כי המשיב אינו יכול להסיע הפעוטות במשאית סמיטריילר בה הוא מגיע להסדרי שהות ובנוסף כי לא רק הוא מסוכן לילדים אלא גם אמו שגרה בסמיכות אליו.
תגובת המשיב:
ביום 13/7/22 הגיש המשיב תגובתו בו ביקש לדחות מכל וכל את הטענות שיוחסו לו בבקשת עיכוב הביצוע ובקשת רשות הערעור.
לדברי המשיב כל תלונותיה של המבקשת כנגדו במשטרה נסגרו וזאת לאחר שבוצעה חקירת ילדים לילדיו מנישואין קודמים.
עוד נטען כי מדובר באב למופת המגדל את ילדיו מנישואין קודמים ביחידת דיור סמוכה לדירת הוריו וכי אף גרושתו העידה על כך וצורפה הצהרתה. בנוסף, בימ"ש לענייני משפחה נתן בו אמון להיות משמורן של ילדיו מנישואין קודמים כך שטענות לעניין מסוכנותו או מסוגלותו ההורית אינן מבוססות כלל.
עוד נטען כי המבקשת למעשה מבקשת להעניש את המשיב על כך שהחליט להיפרד ממנה וזאת היא עושה על גב הילדים. הוא צירף הודעות של המבקשת אשר פונה אליו לאחר הפירוד ומבקשת לקיים עמו יחסים. המשיב טען כי המבקשת מפרה ברגל גסה את החלטות בית המשפט ולמרות שלא ניתן צו עיכוב ביצוע היא אינה מקיימת את החלטות בית המשפט והוגשו כנגדה 10 תלונות במשטרה בגין הפרת החלטות שיפוטיות.
החלטות ביניים:
בהחלטה ראשונה מיום 15/6/22 קבעתי כי לאחר עיון בבקשה ובתיק בית משפט קמא ועם כל הכבוד לטענות המסוכנות שיוחסו למשיב כלפי ילדיהם הקטינים של הצדדים הרי שמדובר במקרה בו ניתנה החלטה על בסיס התרשמות בלתי אמצעית של בימ"ש קמא מהצדדים ומעו"ס לסדרי דין שהעידה בפניה. עם זאת קבעתי שמדובר בהחלטת ביניים וביקשתי כי יוגש דיווח עו"ס לסדרי דין ממגדל העמק (מקום מגורי האב) לעניין התרשמותה מהסדרי השהות של האב עם הילדים.
ביום 28/6/22 עתרה ב"כ המבקשת למתן החלטה בהיעדר תגובה ושוב לא מצאתי לנכון להיענות לבקשתה, בוודאי לא בטרם יתקבל דיווח עו"ס לסדרי דין.
ביום 14/7/22 שבה המבקשת והגישה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע נוסף של ההחלטה בעניין הסדרי שהות. בבקשה נטען כי המבקשת עצורה במשטרת חריש המסרבת לשחררה מהמשטרה ללא החלטה שיפוטית בדבר עיכוב הביצוע. בית המשפט דחה גם בקשה זו אך ביקש את עמדת המשיב שטען כי המבקשת מפרה את ההחלטות מושא הערעור, כי הוא מגיע לחריש שם היא גרה ולא מקבל את הילדים וכי אין מקום להיענות לבקשתה.
בו ביום ניתנה החלטתי הנוספת בה קבעתי כי אין מקום לעיכוב ביצוע מקום שאין חולק שלכל הפחות הסדרי שהות שאמורים להתקיים במקום מגוריו של האב באופן שהאם מביאה את הילדים לא מתקיימים כלל כך שברור שהיא מפרה את החלטות בימ"ש קמא ואם המבקשת מפרה החלטות שיפוטיות ונחקרת או מעוכבת לחקירה הרי שהמשטרה מבצעת מלאכתה נאמנה ואין מקום לבוא בטרוניה כלפיה או להורות על עיכוב הביצוע.
ביום 17/7/22 עתרה העו"ס לסדרי דין לפטור אותה מהתייצבות לדיון שכן לדבריה כלל לא נתבקשה מעורבותה בהסדרי שהות בין האב לבין הילדים וכל שנקבע בהחלטה של בימ"ש קמא הוא שעליה להגיש דיווח מעקבי תוך 4 חודשים. עוד נטען כי קיים עומס רב על המחלקה לשירותים חברתיים וקיים חוסר בתקינה ובמצבת כוח אדם והגעה לדיון תפגע בעבודתה העו"ס. בשלב ראשון נדחתה בקשה זו של העו"ס בשים לב לעצימות הסכסוך בין הצדדים ולכך שלא הוגש דיווח ראשוני כפי שנתבקש על ידי בימ"ש זה.
ביום 17/7/22 הוריתי למשטרת חריש להעביר עותק תיק החקירה או סיכום ממנו והדבר נעשה יממה לאחר מכן.
לאחר שעיינתי בתיק החקירה ובפרט בעדות המבקשת במשטרה בגין התלונות לאי ביצוע הסדרי שהות קבעתי כי התמונה התבהרה יותר ועל כן אין צורך בהתייצבות העו"ס לסדרי דין והמלצתי לצדדים להגיע להבנות והסכמות עוד בטרם הדיון.
דיון והכרעה:
מדובר בבקשה חסרת כל בסיס המבוססת על טענות ומסע הפחדה מצד המבקשת בניסיון לטעת בלב גורמי המקצוע ובתי המשפט את הטיעון כי המשיב הינו אב מסוכן מינית, חסר כל מסוגלות הורית, אינו מעוניין בילדיו ואינו ראוי לגדלם.
גורמי מקצוע ובתי המשפט נוקטים משנה זהירות לשמע טענות בדבר פגיעות מיניות וסיכון מיני של ילדים. על כן יש לעשות שימוש זהיר בטענות מסוג זה ולהקפיד שלא להפריח בלוני ניסוי מסוכנים לאוויר שמטרתם ליצור מסך וחוצץ בין הורה לילדיו.
במקרה שלפניי, בית משפט קמא בחן טענות המבקשת, שמע חקירה לא קצרה של העו"ס לסדרי דין ונתן הכרעתו בהתרשם מהצדדים ומהעו"ס.
המבקשת עתרה בדחיפות לעיכוב ביצוע ההחלטה, אך למעשה כלל "לא הייתה זקוקה" להחלטה שיפוטית שכן עשתה דין לעצמה והחליטה שלא לאפשר לאב לפגוש בילדים בימי ד' לפי ההחלטה השיפוטית מושא בקשת עיכוב הביצוע וגם לא להביא את הילדים לבית האב בימי שישי כפי שנקבע. המבקשת התמידה באי עמידתה בהחלטה השיפוטית גם לאחר שניתנה החלטה שיפוטית שלא עיכבה את הביצוע.
המבקשת עוכבה לחקירה במשטרת חריש ביום 14/7/22 בעקבות תלונותיו של האב במשטרה בגין הפרת ההחלטה בדבר הסדרי שהות ומה עשתה ב"כ המבקשת? הגישה בקשה דחופה לבית המשפט להורות על עיכוב הביצוע של הסדרי שהות כיוון שזה התנאי לשחרורה ממעצר. ברור שמדובר היה בטענות חסרות בסיס שכן המשטרה עיכבה את המבקשת לחקירה בגין הפרת תלונות בעבר. החלטת עיכוב ביצוע אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הפרות בעבר של ההחלטה. גם לאחר שנדחתה הבקשה על ידי הגישה המבקשת בקשה נוספת וטענה כי מדובר היה בתלונות סרק של המשיב וכי הוא כלל לא היה סמוך לביתה במועדי זמני שהות.
בית המשפט ביקש את חקירת המבקשת במשטרה ועדותה תחת אזהרה לימדה היטב כיצד מדובר במי שאין לו כל מורא מהחוק, מהמשטרה ומבית המשפט. בין 8/6/22 ועד 15/7/22 נפתחו כנגד שני הצדדים 12 תיקי חקירה. עולה מדיווח המשטרה, כי המבקשת כלל לא נעצרה כפי טענתה ביום 14/7/22 בפני בית המשפט אלא רק עוכבה לחקירה ושוחררה בערובה. עוד עלה כי הוצא כנגד המבקשת צו מעצר בהיעדר עקב אי התייצבותה לחקירה. בחלקים בחקירתה, שמרה המבקשת על זכות השתיקה, בחלקים אחרים הודתה שלא מקיימת זמני שהות, הוסיפה כי המשיב כלל לא הגיע לביתה אלא רק הגיע באופן כללי ליישוב חריש. גם כשהוצעה לה תמונה של ביתה, הכחישה. כך היה חלק מדבריה:
"לגבי ימי שישי אני לא מביאה לו את הילדים שאני מודעת להחלטת בית המשפט מהסיבות הבאות: אחד על הטרדה מינית בינו לבין הבת שלו מנישואין קודמים, שתיים בגלל שהוא מתגורר אצל המשפחה שלו לאחר שהם העבירו את הבת שלו מנישואין קודמים, התעללות שזה מוכר ברווחה ויש הוכחות שהוצגו בפני בית המשפט ואיני מוכנה לקחת אחריות ולשלוח שני קטינים, ילד בן שנתיים וילדה בת שלוש אשר אני יודעת שצפויה להם סכנה ממשית, עם כל הכבוד של בית המשפט.....
ימי רביעי אף פעם לא הגיע לחריש למה שאביא לו את הילדים בימי שישי...
...בגלל שהוא לא הגיע ביום רביעי לקחת את הילדים אז לא רוצה להעביר לו אותם למגדל העמק ביום שישי.
...ש. את יודעת לזה שזאת עבירה על החוק וצפצוף על החלטת בית המשפט?
ת. כן.
ש. כמו כן אי מסירת הילדים על פי צו בית המשפט פוגע בהחלטה קבועה שתתקבל על ידי בית המשפט.
ת. כן.
הערת חוקרת: את מציגה לי החלטה מ15.6.2.2 שבה שופט אומר בפירוש שאת מחויבת להביא את הילדים והבקשה לא תקפה למה את עדיין מציגה לי את החלטה הזו?
ת. אני לא יודעת מה להגיד לך.
...ש. מציג בפנייך מסמך חקירה ובו רואים בתאריך 6.7.22 בשעה 13:46 תיעוד שמ. מצלם את הרחוב בו את גרה, איך את טוענת שלא ראית אותו?
ת. אני לא גרה שם, אני כן גרה ברחוב ***.
ש. מציג בפנייך מסמך חקירה ובו רואים בתאריך 29.6.22 בשעה 13:40 תיעוד שמ. מצלם את הרחוב בו את גרה, איך את טוענת שלא ראית אותו?
ת. זה לא קרוב לבית שלי
ש. מציג בפנייך מסמך חקירה ובו רואים בתאריך 13.7.22 בשעה 16:04 תיעוד שמ. מצלם את הרחוב בו את גרה, איך את טוענת שלא ראית אותו?
ת. אני לא גרה פה, זה קניון בבנייה, למה הוא לא מגיע לבית שלי ומצלם. הוא יודע איפה אני גרה.
הערת חוקר – כמו כן אני חוקר אותך על עבירת איומים שבמהלך החקירה את אמרת בפניי "במקום לשלם לעורך דין הייתי צריכה לשלם למישהו שיוריד אותו, מהי תגובתך?
ת. אני אמרתי את זה מתוך עצבים ואין לי שום כוונה לפגוע במ.. אני נסערת והילדים שלי חשובים לי ואני דואגת להם."
אין להתעלם מהעובדה כי גם בסוף הדיון כאשר הודיע המשיב שנוסע לפגוש בילדים לפי ההחלטה שהרי היום יום ד' בשבוע, לא ניאותה המבקשת לשתף פעולה.
זה המקום לציין כי טענות המבקשת בדבר אלימות ומסוכנות המשיב כלפי הקטינים עלתה גם לפני כשנתיים בבקשת צו הגנה שהגישה המבקשת כנגד המשיב בבית משפט קמא, בקשה שהיא מחקה לאחר מכן מטעמיה. גם כעת המבקשת באותה נשימה טוענת כלפי המשיב שהוא מסוכן מינית ופיזית לילדים ובאותה נשימה מבקשת לקיים עמו יחסי מין ושולחת לו תמונות פרובוקטיביות שלה. אם שחוששת לשלום ילדיה מפני אב שהוא למעשה דמות מפלצתית ומסוכנת, לא סביר שתנהג באופן שתנהג המבקשת כאן.
הפסיקה קבעה כי התערבות ערכאת ערעור בהחלטות זמניות תעשה במשורה ו"אי לצפות שבית משפט זה יעשה בנקל וברוחב לב לבקשות רשות ערעור, בעיקר על החלטות זמניות, פרט למקרים חריגים ביותר" (רע"א 32/87 עינטוב נ' עינטוב (פורסם במאגרים, 1987)) .עוד נקבע כי דברים אלה מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע לבקשות רשות ערעור שעוסקות בענייני המשפחה בהם שיקול הדעת המסור לערכאה הראשונה הוא רחב ושינוי החלטות על ידה נעשה באופן תדיר ובהתאם לנסיבות (ראו בר"ע (ת"א) 1648/07 ש.ר. נ' י.ג. (פורסם במאגרים) וכן ראו רמ"ש (ת"א) 49972-02-16 ד.ל. נ' ש.מ. (17/5/16)). זו גם גישת בית הדין הרבני הגדול לערעורים ביחס לעיכוב ביצוע החלטות של בתי הדין הרבניים האיזוריים בעניינים הנוגעים להסדרי שהות. באחד המקרים נכתב כך בעניין זה:
"ככלל, נדיר – אם בכלל קורה – שבית הדין הגדול מחליט להכניס את ראשו בערעור על החלטות מעין הנ"ל המתייחסות לסידור טכני של ביקור זה או אחר. בית הדין הגדול ייזקק לעניין רק אם יהיה סבור כי המדובר בטעות קיצונית בשיקול הדעת של בית הדין האזורי אשר בסבירות ראויה תגרום לנזק בלתי־הפיך לקטין. גם אז, כאשר יעשה זאת בית הדין, עליו לבחון לא אם היו עובדות כאלו או לא היו, אלא אם במצב הנתונים והעובדות שהיו בפני בית הדין האזורי, אכן הפעיל בית הדין שיקול דעת סביר בקבלת החלטתו. כל עוד לא יהא בית הדין הגדול סבור כי שיקול הדעת בקביעת הסדר שהות מסוים או לקבלת סעד מסוים, היה בלתי־סביר בעליל, לא יתערב בית הדין הגדול כלל בהחלטות מסוג זה של בית הדין האזורי." (ראו רבני גדול1166435 פלונית נ' פלוני (נבו 5/6/2019)).
במקרה שלפניי לא ייגרם כל נזק בלתי הפיך לילדים או למבקשת כתוצאה מאי עיכוב ביצוע ההחלטה. המשיב הוכיח בפני עו"ס לסדרי דין כי גם לאחר נתק ממושך בינו לבין הילדים ולמרות גילם הרך ידע היטב לטפל בהם ולהרגיעם כשפגש בהם. בימ"ש קמא נתן דעתו לעובדה זו בהחלטתו עת סירב גם הוא לעכב הביצוע.
במקרה שלפניי המבקשת עשתה דין לעצמה ובחרה שלא לקיים החלטות שיפוטיות. היא עתרה לעיכוב ביצוע כשמראש לא התכוונה לקיים ההחלטות השיפוטיות בעניין הסדרי שהות. חרף זאת הגישה בקשות על בקשות לבית המשפט, כולן בהולות, דחופות ביותר עם גופנים מודגשים, קווים תחתונים ואמירות שנועדו לטעת חרדה ביחס לגורל הילדים באם תתבצענה החלטות בית משפט קמא.
במצב דברים זה, לא זו בלבד שבקשת עיכוב הביצוע נדחית, אלא שאני קובע כי המבקשת עשתה שימוש לרעה בהליך השיפוטי ובזכויותיה הדיוניות בעצם הגשת בקשות עיכוב הביצוע (לא פחות מ-3), לא אמרה אמת לבית המשפט במספר פעמים, ולא היה כל מקום לפעול כפי שפעלה. בסופו של יום הנפגעים מהתנהלותה של המבקשת הם הילדים שלא זוכים לקשר עם אביהם מזה מספר חודשים, האב עצמו שזכותו לקשר נפגעת והמבקשת עצמה שאמינותה ומהימנותה למעשה נפגעה קשות.
לא ניתן לעבור לסדר היום על התנהלות דיונית ומשפטית ומעשית כמו זו של המבקשת ודומה כי יש מקום כבקשת המשיב לפסוק הוצאות משפט ריאליות שירתיעו המבקשת מפני הישנות התנהלותה בעתיד מה גם שקיבלה פטור מתשלום האגרה והערבון בהליך זה.
בהקשר זה יש ליתן את הדעת לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 לפיה על בית המשפט לאזן בין אינטרס בעלי הין ובין האינטרס הציבורי. דהיינו נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי. נוסף על כך קובעת תקנה 5א' לתקנות לעיל כי עקרונות היסוד ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו מכוח התקנות או מכוח כל חיקוק אחר. תקנה 53 לתקנות קובעת כי בתום כל דיון, על בית המשפט לפסוק הוצאות הבקשה ועל מי הן תחולנה בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, אלא אם נמצאו טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות. אמנם תקנה 18(ג) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ"א – 2020 קובעת כי בית המשפט רשאי ולא מחויב לפסוק ההוצאות, אך אם בנסיבות המקרה שלפניי לא ייפסקו הוצאות משפט, לא נדע מתי תיפסקנה הוצאות משפט.
תקנות 151-153 עוסקות בתכלית פסיקת ההוצאות שבית המשפט יטיל, אופן הפעלת שיקול הדעת בפסיקת ההוצאות והתוויית הדרך לפסיקתן. עיון בתקנות אלו מעלה כי מטרת הטלת ההוצאות נועדה לשיפוי בעל דין שכנגד על הוצאותיו בהליך, תוך התחשבות בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.
במקרה זה נדרש בית המשפט רק בעניין עיכוב הביצוע ל-5 בקשות. בשל הדחיפות בחלק מהמקרים נדרשה תגובת המשיב תוך שעות ספורות. כל אלה לשווא מקום שלא היה כל מקום לבקשות האמורות.
לאור כל האמור, בקשת עיכוב הביצוע נדחית ואני מחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 3000 ₪ וכן מחייבה בתשלום 1500 ₪ לאוצר המדינה.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ"א תמוז תשפ"ב, 20 יולי 2022, בהעדר הצדדים.
11 מתוך 11