ביהמ"ש השלום ראשל"צ, שופט נחשון פישר: פסק דין בעניין בקשת משטרת ישראל למתן צו הגנה המחייב את המשיבה לשהות במקלט לנשים מוכות בנסיבות בהן קיימת סכנה מוחשית לחייה (ה"ט 29581-12-19)

לך

בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון

ה"ט 29581-12-19 - מדינת ישראל נ' אלמוני

11 דצמבר 2019

בפני סגן הנשיאה, כב' השופט נחשון פישר
המבקשת		מדינת ישראל
נגד
המשיבה		פלונית אלמונית

<#2#>

<#5#>

פסק דין

בבקשה שלפניי נדרש בית המשפט לסוגיה קשה מאין כמותה, שמוגדרת ע"י משטרת ישראל כ"חיים או מוות".

זו הסיבה שמצאה המשטרה לבוא ולבקש עזרת בית המשפט בניסיון לשכנע את המשיבה כי לטובתה ולבטחונה האישי, ראוי שתסכים להיות במקום מוגן.

שמעתי רוב קשב את המשיבה אשר מודעת היטב לסכנה הרובצת עליה, מודעת היטב לכוונתה הטובה של משטרת ישראל, ברם בחרה שלא להיעתר לבקשתה של המשטרה כי תסכים לשהות במקום מוגן, ואף לבית המשפט הזה הבהירה הבהר היטב כי מתוך בחירה מבקשת היא את חירותה, גם אם זו עלולה לעלות לה בחייה.

אודה, כי הסוגיה קשה ומורכבת מאין כמותה.

ראשית, בחוק למניעת אלימות במשפחה, סעיף 3 שבו, קבע המחוקק כי לבית המשפט הזה ישנה סמכות לדון בבקשות אשר מוגשות אליו גם ע"י תובע משטרתי ובדיוק כפי המקרה אשר נדון כעת.

יחד עם זאת, כפי שטענה גם המשיבה, ברהיטות, הרי שאין לבית המשפט הזה סמכות לכפות על אדם אשר אמור להיות מוגן, צו הגנה או הוראות אחרות אף ששלומו הגופני או חייו מצויים בסכנה בשל התנהלות מי מבני משפחתו ואפרט.

החוק למניעת אלימות במשפחה גורס כי צו הגנה ראוי לו שיינתן כנגד התוקפן ולא כנגד המוגן, במקרה זה המוגנת.

פועל יוצא מכך הוא שאין בסמכותו של בית המשפט הזה לחייב את המוגן לפעול בדרך כלשהי להבטחת שלומו שלו, גם אם סבורים כל הגורמים הרלבנטיים כי בסירובו זה של המוגן לפעול בהתאם למוצע לו, ע"י הגורמים כולם, יש משום סכנת חיים ברורה ומוחשית.

כך סברה גם חברתי, כב' השופטת רבקה מקייס, סגנית הנשיאה, בהחלטה אשר נתנה בה"ט

41366-03-14.

לא זו אף זו, אלא שביום 19.9.19 ניתנה בבית המשפט העליון מפיו של כב' השופט עמית החלטה בבש"פ 5720/19, שם נטען ע"י המשיבה, מדינת ישראל, כי עדיף לעוררת להישאר במעצר, שם היא מקבלת את הטיפול והתמיכה להם היא נזקקת, כך שמסגרת המעצר מיטיבה עימה.

בדחותו נימוק זה קבע כב' השופט עמית כי: "גם טיעון פטרנליסטי זה, לפיו טוב לו לעצור לשהות במעצר ולא בחלופת מעצר, אינו מהווה עילת מעצר".

הוסיף כב' השופט עמית וקבע כי גם חוק המעצרים אינו מכיר במעצר הגנתי ולדידי גם החוק למניעת אלימות במשפחה, אינו מכיר ואיננו מאפשר כפיית שהייה במקלט לנשים מוכות או בכל מקום מוגן אחר, אף אם לכאורה מעשה זה הינו לטובת המוגן.

מקלט לנשים מוכות איננו מקום שבו ניתן לכלוא אישה כנגד רצונה וכאמור המשיבה הביעה את דעתה באופן נחרץ ורהוט כי איננה רוצה ואיננה מוכנה להגיע למקלט כזה.

מכל האמור לעיל, סברתי כי אין זה בסמכותו ואין ביכולתו של בית המשפט הזה לכפות על המשיבה את השהייה במקלט לנשים מוכות או בכל מסגרת מוגנת אחרת.

יחד עם זאת, סברתי כי טוב תעשה המשיבה אם תשקול מיוזמתה היענות להצעת משטרת ישראל אשר עשתה במקרה זה את כל אשר יכלה על מנת להגן על המשיבה ותסכים לעבור מרצונה שלה למסגרת מוגנת וכפי שהוצע לה.

יחד עם זאת כאמור, אין בסמכותו של בית המשפט הזה לחייב את המשיבה לעשות כאמור גם לאור זכותה על חייה ועל גופה.

שב אני ומודה למשטרת ישראל על המאמצים, על ההתגייסות ועל הכוונות הטובות, ברם אין בידי סמכות ואף נראה לי כי הדבר איננו נכון, לכפות על אדם להתנתק משגרת יומו וכפי המשמעות אותה רואה המשיבה, בהיעתרות לבקשת המשטרה.

בשולי פסק דין זה פניתי פעם נוספת אל המשיבה, שאלתי האם תהא מוכנה מרצונה לשהות במעון לנשים מוכות, והמשיבה עמדה על דעתה כי אף שמבינה היא ומודעת היטב לסכנת החיים הרובצת עליה, מבקשת היא להשתחרר וללכת.

מכל האמור לעיל, אין לי אלא לקבל את בקשתה של המשיבה ואת רצונה.

אשר על כן, בקשת משטרת ישראל נדחית, אני מורה לשחרר את המשיבה לחייה, מתוך תקווה שאלה יהיו טובים, ארוכים, בריאים ומוגנים.

תואיל מזכירות בית המשפט לסגור תיק זה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ג כסלו תש"פ, 11/12/2019 במעמד הנוכחים.

נחשון פישר, שופט, סגן הנשיאה