בימ"ש המחוזי תל אביב בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים, השופטת מיכל אגמון-גונן: החלטה ופס"ד שעניינם צו ארעי למניעת הסגרתה של פליטה מאוקראינה (עמ"נ 29930-03-22)

1. המערערת, אזרחית אוקראינה, הגיעה לישראל, לאחר שנמלטה מהמלחמה באוקראינה. המערערת, שהתגוררה בקייב עת פרצה המלחמה, הסתתרה במהלך שמונה ימים במרתף תחת מטחי הפגזות וטילים, והצליחה, בדרך לא דרך, בעור שיניה, ללא כל רכוש וציוד, תוך סיכון חייה, להגיע לסלובקיה, שם ישנה מספר לילות בסירה בנמל כיון שלא הכירה שם איש. נסיבות הגעתה לישראל פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 14.3.22. הבקשה שלפניי היא בקשת רשות האוכלוסין וההגירה כי הערעור יימחק, שכן המערערת נמצאת בישראל, והרשות אינה מתכוונת להרחיקה, ומנגד, בקשת ב"כ המערערת כי יפסקו הוצאות לטובתם בגין כל ההליכים שננקטו עד כה.
2. המערערת הגיעה לישראל ביום 12.3.22. כניסתה סורבה בידי רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים (להלן: הרשות). בא כוחה שוחח עמה באותו לילה, וייפוי הכוח נחתם באותו מעמד (ביום 12.3.22). הוגש ערר דחוף על ידי באי כוחה למחרת היום, 13.3.22. על פי האמור בפסק דינו של בית הדין לעררים: "בפני ערר ובקשה דחופה שהוגשו היום בבוקר" (כב' הדיין אסף נועם, ערר (ת"א) 1867-22). היינו היה על ב"כ המערערת, לעמול על הכנת הערר והבקשה לעיכוב ביצוע הרחקת המערערת, במהלך הלילה. ההחלטה בערר ניתנה באותו היום, 13.3.22. הערר נדחה, ובית הדין חייב את המערערת בתשלום הוצאות של 5,000 שקלים. הרשות לא התמהמה ולו לרגע, והזמינה למערערת מקום בטיסה כדי להרחיקה מישראל, ליום למחרת, 14.3.22 בשעה 14:00.
3. שוב היה על ב"כ המערערת לעמול בשעות הלילה על הכנת הערעור ובקשה בהולה לעיכוב ביצוע הרחקת המערערת. לולא פועלו זה, הייתה המערערת מורחקת מישראל. למחרת בבוקר, ביום 14.3.22 הוגש הערעור שלפניי, ובו צוין כי קבועה למערערת טיסה להרחקתה מישראל לשעה 14:10. במסגרת הערעור, וכיון שהרשות ביקשה להרחיק את המערערת מישראל, התבקש סעד ארעי, שימנע את הרחקתה ויאפשר לה להישאר בישראל, עד להחלטה בערעור. מייד עם קבלת ההחלטה ניתנה החלטה לפיה המערערת לא תורחק, ובהמשך היום ניתנו הנימוקים להחלטה בסעד הארעי.
4. המערערת לא שוחררה ממשמורת, וב"כ המערערת הגישו באותו יום עצמו, 14.3.22 לאחר שעות העבודה, לאחר השעה 20:00, בקשת הבהרה ובה התבקש בית המשפט להורות על שחרורה של המבקשת ממשמורת, שכן הרשות, על אף ההחלטה בסעד הזמני, לא עשתה כן. בבקשה צוין כי: "המשיבה ובאי כוחה, היינו, פרקליטות מחוז תל-אביב, השיבו לח"מ [שביקש להורות על שחרור המערערת בעקבות הצו הארעי], כי מהבנתם את החלטת בית המשפט הנכבד לא עולה הכוונה, כי על המשיבה לשחרר את המערערת".

בשעה 20:40, ניתנה החלטתה של כב' השופטת אביגיל כהן, במסגרת תורנות מעבר לשעות העבודה, ובה קבעה: "אין מקום שאבהיר את החלטתה של כב' השופטת אגמון גונן בשעת לילה זו. הבקשה תועבר מחר בבוקר לטיפולה של כב' השופטת אגמון גונן". היינו, התנהלות הרשות הצריכה את ב"כ המערערים להגיש בקשה דחופה, שוב בשעות הערב המאוחרות, לאחר שעות העבודה המקובלות, הצריכה דיון של שופטת מעבר לשעות העבודה, ובעיקר, בשל התנהלות זו של הרשות נשארה המערערת במשמורת לילה נוסף.

למחרת בבוקר, ביום 15.3.22 ניתנה החלטתי לפיה המבקשת תשוחרר לאלתר. זאת, כיון שבצו הארעי שניתן הוריתי מפורשות כי המערערת לא תושם במשמורת: "ניתן בזאת צו ארעי למניעת צעדי אכיפה כנגד המבקשת לרבות השמתה במשמורת". המערערת אכן שוחררה והיא נמצאת בישראל מכוח החלטת בית המשפט בסעד הזמני.

1. ביום 16.3.22 הגישו ב"כ המערערת בקשה להשלמת טענות ולצירוף תצהיר, בה ציינו כי הדבר נדרש: "בשל הדחיפות בה נאלץ לפעול ב"כ המערערת, המייצג את המערערת פרו—בונו בשים לב למשבר באוקראינה ולצורך הדחוף בייצוג משפטי לפליטות המלחמה מהמדינה".
2. בהחלטתי הוריתי לרשות להגיב לבקשה, כמו גם לסעד הזמני שהתבקש. חלף הגשת תגובה לבקשה לסעד זמני ולערעור גופו, הגישה הרשות, ביום 28.3.22, בקשה לקונית למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. וזו לשון הבקשה: "בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד, מובהר בזאת כי ההליך בכותרת מתייתר. זאת, שעה שהמערערת נכנסה בפועל לישראל בהתאם להחלטת בית המשפט בבקשה למתן צו ארעי מיום 14.3.22". הא ותו לא. הרשות לא התייחסה בבקשתה להשתלשלות העניינים שפורטה לעיל, לצורך בבקשות הרבות ובהגשת ערר וערעור בדחיפות, שלא לומר בבהילות, שנדרשו כדי לאפשר את כניסת המערערת לישראל, כמו גם לא לפסק דינו של בית הדין לעררים, במסגרתו חויבה המערערת בהוצאות.
3. ב"כ המערערת הגיבו לבקשה וטענו כי בבקשת המבקשת יש משום הסכמת הרשות לקבלת הערעור, ולכן ביקשו כי יבוטל פסק דינו של בית הדין לעררים, וכן ביקשו כי ייפסקו הוצאות לטובת המערערת. ב"כ המערערת פירטו בבקשה את המאמצים שנדרשו לשחרור המערערת, בעיקרם, כמפורט, הגשת ערר דחוף נוכח הרחקה שהייתה צפויה למערערת כיממה לאחר שהגיע לישראל. לאחר דחיית הערר, נאלצו ב"כ, שייצגו אותה פרו בונו, להגיש בבהילות ערעור ולצידו בקשה בהולה לסעד זמני בערעור וצו שימנע את הרחקתה, הכל מחוץ לשעות הפעילות. עוד ציינו כי גם כאשר ניתנה החלטת בית המשפט, נאלצו לפנות שוב כדי להביא לשחרורה של המבקשת ממשמורת.
4. הרשות, בתגובה לבקשה לפסיקת הוצאות ציינה כי: "נסיבות הערעור אינן מצדיקות פסיקת הוצאות לטובת המערערת, בפרט כשמדובר בהליך שלא התקיים בו דיון לגופו של עניין, בית המשפט הנכבד לא נדרש להכריע בערעור, ואף לא הוגשה תשובה, וכאשר המשיב [הרשות] הסכים להגיע להסכמות פרקטיות על מנת לייתר את המשך ההליכים המשפטיים, מבלי שיש בכך משום הסכמה כי בהכרח נפל פגם כלשהו בהחלטת בית הדין".

דיון והכרעה

1. במקרה זה יש לפסוק הוצאות ממשיות לטובת המערערת ובאי כוחה, שפעלו מתוך רצון טוב, ללא תמורה כדי לסייע למערערת, ולאחרות במצבה, שנמלטו מהמלחמה באוקראינה.

הרשות בתשובתה לא התייחסה להתנהלותה שלה, לניסיונות להרחיק את אזרחי אוקראינה מייד עם הגעתם, מבלי לאפשר להם גישה לערכאות, ולאור זאת, לצורך להגיש עררים וערעורים בכל שעות היממה. הרשות לא התייחסה לטיעוני ב"כ המערערים לפיהם עשו לילות כימים, פשוטו כמשמעו, על מנת להגיש בקשות חוזרות, ערר וערעור, מחוץ לשעות העבודה, במהלך כיממה, לאור טיסת ההרחקה שנקבעה למערערת מייד עם דחיית הערר.

1. אכן, ככלל, הפסיקה קבעה כי כאשר הרשויות מגיעה להסכמה המייתרת את הערעור, כלל לא ייפסקו הוצאות. אולם, כפי שפורט לעיל בהרחבה, במקרה זה נדרשה עבודה מרובה וחריגה, שכולה נעשתה פרו בונו, בשעות לא שעות ובדחיפות. ב"כ המערערת פעלו בעניין זה מתוך חמלה אנושית ורצון לסייע למי שברחה מהמלחמה. בנסיבות אלו אין זה סביר, על אף חזרת הרשות מההתנגדות לערעור, כי לא יפסקו הוצאות בגין כל המאמצים שננקטו, ורק בשלהם, יודגש, נמצאת המערערת היום בישראל.

יש להדגיש כי הרשות בתגובתה לבקשת ההוצאות, מדגישה, כאמור, כי ההסכמה למחיקת הערעור ניתנה: "מבלי שיש בכך משום הסכמה כי בהכרח נפל פגם כלשהו בהחלטת בית הדין הנתקפת.". לאור האמור, ייתכן כי הרשות תנקוט באותם צעדים גם במקרים אחרים. גם מסיבה זו יש מקום לפסוק הוצאות.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל הערעור יימחק. המערערת תישאר בישראל, בהתאם למדיניות ההגנה הקבוצתית הניתנת לעת הזו לאזרחי אוקראינה.

פסק דינו של בית הדין לעררים יבוטל, לרבות רכיב ההוצאות.

האגרה, ככל ששולמה, תושב למערערת בהתאם לתקנות באמצעות בא כוחה.

הרשות תישא בהוצאות המערערת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 שקלים.

ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ב, 24 מאי 2022, בהעדר הצדדים.