טוען...

לפני

כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא

מבקשים

פלונית

ע"י ב"כ עו"ד רן רייכמן

נגד

משיבים

אלמונית

ע"י ב"כ עו"ד לימור רז

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ארז שני , בתלה"מ 30742-01-22), מיום 14.7.2022.

העובדות הצריכות לעניין

1. המבקשת והמשיבה הן בנות זוג לשעבר ואימהות לשלושה קטינים: קטינה בת כשלוש וחצי שנים (להלן: הקטינה), ותאומים בני כשנתיים (להלן: התאומים). המשיבה היא אמם הביולוגית של התאומים והמבקשת היא אימה הביולוגית של הקטינה. למשיבה ניתן צו הורות פסיקתי על הקטינה ולמבקשת ניתן צו הורות פסיקתי על התאומים.

2. לבקשת המבקשת והמשיבה, ביום 11.3.2019, ניתן על-ידי ביהמ"ש קמא תוקף של פסק דין להסכם 'חיים משותפים' שערכו (תה"ס 40341-02-19). המבקשת והמשיבה נפרדו בחודש מרץ 2021, וביום 23.6.2021 ניתן ע"י ביהמ"ש קמא תוקף של פסק דין לתוספת להסכם בגדרה הוסדרו יחסיהן בעקבות הפרידה (תה"ס 31409-06-21).

3. המשיבה הגישה לביהמ"ש קמא שתי תביעות: האחת לאכוף על המבקשת לקיים את זמני השהות עם התאומים בהתאם להסכם ולתוספת להסכם, משום שניתקה את הקשר עמם (תלה"מ 30742-01-22) ובנוסף תביעה לחיוב המבקשת בתשלום מזונות התאומים בסך 11,858 ₪ לחודש, ובנוסף מחצית הוצאות חינוך ורפואה (תלה"מ 30698-01-22).

4. הקונפליקט בין הצדדים התנהל בעצימות גבוהה, בפרט בכל הנוגע לזמני השהות עם הקטינה. ביום 5.7.2022 החליט המותב המטפל הדן בתיקי הצדדים (כב' השופטת קרן גיל), לאור חשש לכאורה לניכור הורי, להעביר את הדיון בבקשה בעניין זמני השהות עם הקטינה לכב' השופט ארז שני כשופט מוקד בהתאם לנוהל נשיאת בית המשפט העליון.

5. ביום 14.7.2022 התקיים דיון לפני כב' השופט ארז שני כשופט מוקד, על פי נוהל נשיאת בית המשפט העליון בעניין ניכור הורי. בהחלטה שניתנה בתום הדיון הורה כב' השופט שני, בין היתר, על מינוי אפוט' לדין לקטינים כולם (ס' 37 להחלטה); הורה לשירותי הרווחה לחוות דעתם באשר לכשירותה ההורית של המבקשת (ס' 38 להחלטה); על הפניית המבקשת והמשיבה לבדיקת מסוגלות הורית במכון שלם (ס' 39 להחלטה); על הסרת הפיקוח בהסדרי השהות שיתקיימו בין המשיבה לבין הקטינה (ס' 41 להחלטה); על חיוב המבקשת לשלם לידי המשיבה, החל מיום 1.1.2022, סך של 1,500 ש"ח מדי חודש "כדמי טיפול" וזאת "ללא שום קשר לדמי המזונות" (ס' 15 להחלטה) ; ועל חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה בסך של 7,000 ₪ ( ס' 42 להחלטה).

6. על כל אלו מלינה המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי אותה הגישה ביום 14.9.2022. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. ביום 15.9.2022 הוריתי למשיבה להשיב לבקשה לעיכוב ביצוע. תשובת המשיבה הוגשה ביום 23.9.22. ביום 29.9.22 הגישה המבקשת בקשה למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, במסגרתה פירטה התפתחויות שחלו מאז הוגשה בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

7. בעניינים הבאים מצאתי כי טענות המבקשת אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ולגביהן אני מחליט לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בקבלת תשובה:

  1. המבקשת טוענת כי ביהמ"ש קמא שגה בהחלטתו משקבע כי היא הורה אשר גרם לניכור הורי, וזאת עת נפלה טעות עקרונית היורדת לשורשם של דברים בהערכת העובדות המונחות לפתחו (ס' 16,40,41 לבר"ע). ראשית, אין בעובדה שאמירה כלשהיא של ערכאה דיונית אינה לרוחו של צד מתדיין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. רשות ערעור לא נועדה לשנות התרשמות של ערכאה דיונית מצד מתדיין והיא ניתנת, כשניתנת, כלפי החלטות של ערכאה דיונית, בנסיבות בהן הדבר מחייב התערבות טרם מתן פסק-דין בהליך העיקרי. שנית, ביהמ"ש קמא בהחלטתו לא קבע כי המבקשת היא הורה מנכר אלא קביעתו הייתה זהירה ביותר ולפיה בהתנהגותה של המבקשת מתקיימים לא מעט קריטריונים המאפיינים הורה מנכר, קריטריונים אותם פירט בהחלטתו (ס' 33 להחלטה). בקשת רשות ערעור אינה נועדה להוות אכסניה לבחינת הסבריה החלופיים של המבקשת לאותם מאפיינים שציין ביהמ"ש קמא, ומסקנה אחרת שיכולה להילמד מהם. שלישית, יש לזכור כי החלטת ביהמ"ש קמא לא ניתנה בחלל ריק – הדיון בבקשה לקביעת הסדרי השהות עם הקטינה הועבר לכב' השופט שני כשופט מוקד בתחום הניכור ההורי לאחר שהמותב המטפל, כב' השופטת קרן גיל, מצאה בהחלטתה מיום 5.7.22 כי יש בהתנהגות המבקשת (שבאה לידי ביטוי בסירובה לשלוח את הקטינה לגן וסירבה לאפשר קיום זמני שהות עם המשיבה) "חשש לכאורה לניכור הורי". יצוין כי על ההחלטה מיום 5.7.22 לא הוגשה בקשת רשות ערעור.
  2. המבקשת משיגה על החלטת ביהמ"ש קמא בס' 38 להחלטתו לפיה שירותי הרווחה יחוו דעתם באשר לכשירותה ההורית של המבקשת. המבקשת טוענת בהקשר זה, כי " אין זה מתפקידה של פקידת הסעד או עובדת סוציאלית ליתן חוו"ד מקצועית בעניין של מסוגלות הורית, דבר שלא נמצא בהכשרתה המקצועית, ואין לשופט מוקד את הרשות הנורמטיבית להסמיך עובדים סוציאליים כפסיכולוגיים המומחים בתחום זה" ( ס' 48 לבר"ע). ייאמר כבר עתה כי טענת המבקשת בעניין זה מקובלת עליי במלואה. החלטתי שלא לתת רשות ערעור בעניין זה נובעת בראש ובראשונה משום שאני כלל לא בטוח שכוונת ביהמ"ש קמא הייתה, כי שירותי הרווחה יחוו את דעתם המקצועית בעניין המסוגלות ההורית של המבקשת (שהרי אם זו הייתה כוונת ביהמ"ש על מה ולמה הופנו הצדדים במקביל גם למכון שלם לצורך בדיקת מסוגלות הורית?); בנוסף, משום שבינתיים אין לי יסוד להניח כי עו"ס לסדרי דין תיתן חוות דעת מקצועית בתחום שחורג למומחיותה והכשרתה; ואף אם תעשה כן – אין הכרח כי ביהמ"ש קמא ייתן משקל לאותן קביעות או המלצות חורגות.
  3. למבקשת השגות כלפי החלטת ביהמ"ש קמא להסיר את הפיקוח בהסדרי השהות שמקיימת המשיבה עם הקטינה. לטענת המבקשת, בהחלטתו זו נפלה טעות עקרונית היורדת לשורשם של דברים בהערכת העובדות המונחות לפתחו – ביהמ"ש קמא התעלם מ"התלונות המוצדקות שהוגשו על-ידי המבקשת נגד המשיבה" ונסמך על תחושתו האישית העומדת בסתירה להמלצות העו"ס לסדרי דין מיום 20.6.22. לכל הטענות הללו, והרבה מעבר לכך, התייחס ביהמ"ש קמא בהחלטתו מושא הבר"ע. תלונת המבקשת כלפי המשיבה למח"ש ( זאת היות והמשיבה היא שוטרת במקצועה) זכתה להתייחסות רחבה בהחלטה מושא הבר"ע. תיאור המבקשת את תלונותיה כ"מוצדקות" נובע מתחושתה הסובייקטיבית - משהמשיבה מכחישה את הטענות לאלימות מכל וכל ובשלב זה לא נקבע כל ממצא ע"י הרשויות החוקרות לחובת המשיבה. החלטת ביהמ"ש קמא להסרת הפיקוח מהמפגשים אינה עומדת בסתירה להמלצת העו"ס לסדרי דין מיום 20.6.22. כעולה מהדיווח מיום 20.6.22 מדובר היה בהמלצה זמנית לפיקוח ("בשלב זה") שנבעה בעקבות הצעה שהעלתה העו"ס לסדרי דין לפיה המפגשים של המשיבה עם הקטינה ייערכו בליווי אמה של המבקשת "למפגשים הקרובים". בנוסף, מאז ניתנה ההחלטה ועד שהוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי חלפו עברו למעלה מחודשיים ימים.
  4. השגות המבקשת כלפי החלטת ביהמ"ש קמא למנות אפוט' לדין לקטינים. ביהמ"ש קמא מצא לנכון להורות על המינוי המדובר משהטיל ספק בדבר יכולתה של המבקשת לשקול את האינטרסים של הקטינה במנותק מאלו שלה. בקשת רשות הערעור אינה מגלה מדוע ספק זה אותו הטיל ביהמ"ש קמא לא היה במקומו. איני מטיל ספק בכך שהמבקשת אוהבת את הקטינה ורוצה את טובתה – אלא שטובת הקטינה אינה בהכרח קיום קשר בלעדי עמה, ניתוקה מאמה הנוספת, כמו גם מאחיה, ומשביהמ"ש קמא הטיל ספק בדבר יכולתה של המבקשת להכיר בכך, לאור סכסוכה עם המשיבה, המינוי של האפוט' לדין היה במקומו. מעבר לכך, מאז ניתנה ההחלטה ועד שהוגשה בקשת רשות הערעור חלפו חודשיים ימים במהלכם האפוט' לדין שמונתה, החלה בעבודתה, הגישה לביהמ"ש קמא את עמדתה ונטלה חלק פעיל בדיון שהתקיים ביום 18.9.2022.
  5. השגות המבקשות כלפי הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה במסגרת ההחלטה מושא הבר"ע אינן יכולות להוות עילה למתן רשות ערעור זאת לאור סעיף 1 (8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט - 2009.

8. בכל הנוגע להחלטת בית המשפט קמא להפנות את הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית במכון שלם כמו גם לחיוב המבקשת בדמי טיפול – מצאתי את השגות המבקשת בעניין זה מצדיקות קבלת תשובה. המשיבה תשיב לבר"ע בעניין זה בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטתי זו. על נוסח התשובה תחול הוראת תקנה  140(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018  כך שהיא לא תעלה על תשעה עמודים  והיא תיערך בהתאם להנחיות טכניות בדבר צורת כל מסמך, מצורפיו ומבנהו כפי שנקבעו על-ידי מנהל בתי המשפט ופורסמו בהודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט.   התשובה תוגש במקביל, הן לבית המשפט והן במישרין למבקש.   אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך.

9. לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובת המשיבה לה החלטתי לעכב ביצוע החלטת ביהמ"ש קמא הנוגעת להפניית הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית במכון שלם כמו גם לחיוב המבקשת בדמי טיפול.

בכל הנוגע לבדיקת המסוגלות ההורית – אין חולק כי במשך החודשיים שחלפו מאז ניתנה ההחלטה מושא הבר"ע המפנה את הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית ועד להגשת הבר"ע, ולמעשה אף עד לכתיבת שורות אלו, ההחלטה לא יושמה בפועל. אין גם חולק כי במסגרת תביעת המשיבה נגד המבקשת המשיבה לא טענה דבר לעניין העדר מסוגלותה ההורית של המבקשת, ולמעשה עתירתה לאכיפת ההסכם והתוספת לו, היא בבחינת אמירה ברורה שהיא אינה מפקפקת במסוגלותה ההורית של המבקשת, אלא עותרת לחייבה לקיים זמן שהות עם התאומים. בינתיים, מאז ניתנה ההחלטה מושא הבר"ע הוגשה אף עמדת האפוט' לדין שמונתה לקטינים שהביעה עמדה מנומקת מדוע לגישתה רצוי להשהות את קיום ההחלטה בעניין בדיקת המסוגלות ההורית (ס' 45 לעמדה) ונראה שלכאורה עמדה זו עולה בקנה אחד גם עם עמדת גורמי המקצוע כפי שבאו לידי ביטוי בועדת תסקירים שהתכנסה ביום 8.8.22 ( כך משתמע מס' 4 להמלצתם). יצויין כי לאור התפתחויות אלו מצא גם המותב המטפל בתיקי הצדדים (כב' השופטת קרן גיל), להמתין עד שתוכרע בקשת רשות הערעור בעניין זה (ס' 9 להחלטה מיום 18.9.22).

בכל הנוגע לחיוב המבקשת בדמי טיפול החל מיום 1.1.2022 – המבקשת טוענת כי שגה ביהמ"ש קמא, כב' השופט שני בתפקידו כשופט מוקד, בהשיתו החיוב האמור עליה, במסגרת הדיון בסוגיה שהועברה לטיפולו ; משהתביעה למזונות אינה מתבררת בפניו; משלא הוגשה בקשה למזונות זמניים; וכשמדובר לטענתה בחיוב שעומד בסתירה להוראות ההסכם בין הצדדים. המשיבה בתשובתה לבקשה לעיכוב ביצוע טוענת שיש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע בעניין זה משמדובר בחיוב כספי ומשהחלטת ביהמ"ש קמא קשורה בהיעדר מסוגלותה של המבקשת ואינה קשורה למזונות הקטינים, כפי שהבהיר השופט שני בהחלטתו. משהחובה לספק לילד מזונות כוללת בתוכנה גם את החובה לטפל בילד או לשלם למחזיק בו את הוצאות הטיפול (ראו לענין זה: ע"א 180/80 תמיר נ' תמיר, פ"ד לד(4) 499, 503; ע"א 296/80 קנטי נ' קנטי, פ"ד לד(4) 633, 637;ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר פד"י לה(1) 328, 334 ; ע"א 4280/90 כהן נ' כהן (31.12.90);ע"מ (ת"א) 1018/99 צימרמן נ' צימרמן (25.05.99);תמ"ש (ת"א) 2487/92 אשכנזי נ' אשכנזי ((20.12.92) ומהמשיבה לא הצביעה על מקור בדין לחיוב הורה בדמי טיפול בילדיו הקטינים ללא קשר לחובתו במזונותיהם – אני סבור כי יש להורות על עיכוב ביצוע אף של חיוב זה.

משטרם התבקשה תשובה לבקשת רשות הערעור ומשהבקשה לעיכוב ביצוע התקבלה באופן חלקי – בשלב זה אין צו להוצאות.

לאור הקשיים העולים, למצער מהמסגרת הדיונית בה הושת על המבקשת החיוב בדמי טיפול וכן בדבר הצורך בעת הזו בבדיקת מסוגלות הורית, תשקול המשיבה מתן הסכמה לבקשת רשות הערעור בעניינים אלו, כך שרכיבים אלו יבוטלו, וזאת מבלי להודות בטענות ומבלי שייעשה צו להוצאות. למען הסר ספק יובהר כי לא תהיה בהסכמה שכזו למנוע מהמותב המטפל ליתן הוראות דומות בעתיד ( דמי טיפול ככל שאכן המבקשת נתבעה על כך במסגרת תביעת המזונות או הפניית הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית ככל שיעלה צורך בכך בעתיד). ככל שהמשיבה תיתן הסכמה תהא פטורה מהחלטתי לעיל להשיב לבקשת רשות הערעור בעניינים אלו.

מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ג, 03 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.