בימ"ש לענייני משפחה ירושלים, השופטת אורית בן דור ליבל: פס"ד בשאלה האם המבקשים הם צד "מעונין בדבר" הרשאי לעתור לתקן או לבטל צו קיום צוואה (ת"ע 30679-01-21)

האם המבקשים 1 ו-11 הם צד "מעונין בדבר" הרשאי לעתור לתקן או לבטל צו קיום צוואה היא השאלה העומדת להכרעה.

1. המבקש 1 (שנפטר במהלך ניהול ההליך ובנעליו נכנסו יורשיו המבקשים 2-10) עתר באמצעות אפוטרופוסו בבקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן אחר עיזבון המנוחה, הגב' ס' (להלן: "המנוחה"), ע"י הרשם לעניני ירושה ביום 1.9.14 (להלן: "הצו" או "הצו לקיום צוואה"). השתלשלות ההליכים שהתנהלו בפני הרשם לעניני ירושה עובר למתן הצו מפורטת בהרחבה בהודעת ב"כ היועמ"ש מיום 9.2.21.

ההליך הועבר ע"י רשם הירושה לבית משפט זה במסגרת הליך קודם, שנמחק מחמת חוסר מעש. ביום 17.1.21 הוגשה הבקשה בשנית במסגרת ההליך שלפני.

1. המשיבים 2-5 הם יורשי הזוכה עפ"י צוואה, המנוח ג' (להלן: "הזוכה עפ"י צוואה"). המבקש הוא בן דודה של המנוחה ואחיו של הזוכה עפ"י צוואה.
2. במסגרת הדיון בבקשה עורר ב"כ היועמ"ש את השאלה האם מעמדו של המבקש 1 בהליך הוא של "מעונין בדבר", המהווה תנאי מקדמי לדיון בבקשה בהתאם להוראת סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. בין לבין, עתר המבקש 11, אחיו של המבקש 1, בבקשה להצטרף להליך הנדון בטענה שאף הוא "מעונין בדבר".

ב"כ היועמ"ש והמשיבים סברו שהמבקשים 1 ו-11 אינם צד "מעונין בדבר".

1. אין חולק שהן המבקש 1 והן המבקש 11 אינם נמנים על יורשיה על פי דין של המנוחה, או על הזוכים עפ"י צוואה כלשהי. בנסיבות אלו, יש לבחון מהו מעמדם לעתור בבקשה לביטול צו קיום צוואת המנוחה והאם יש לראותם כצד "מעונין בדבר".
2. בהחלטה מיום 11.5.21 נתבקשו הצדדים ליתן עמדתם באשר לצורך בקיום דיון פרונטאלי, ונקבע שדין העדר תגובה כדין הסכמה להכרעה בהליך על יסוד החומר המונח בתיק בית המשפט. יורשי המבקש 1 ביקשו לקיים דיון במעמד הצדדים. ב"כ היועמ"ש ביקש שבית המשפט יכריע בבקשה על יסוד החומר המונח בתיק בית המשפט, ולחילופין על סמך דיון במעמד הצדדים.

לאחר עיון בעמדות הצדדים, סבורתני שאין צורך בקיום דיון פרונטאלי ודי בדיון בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים. הדברים אמורים במיוחד בשים לב שלצדדים ניתנו מספר הזדמנויות במסגרת ההליך להשלים טיעוניהם בשאלה שבמחלוקת, ולצורך בייעול זמנו של בית המשפט בהתאם להוראות תקנות סדר הדין החדשות.

1. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים ובחומר שהונח לפני הגעתי לכלל מסקנה שהן המבקש 1 והן המבקש 11 אינם עונים על הגדרת צד "מעונין בדבר" ומשכך הם נעדרי מעמד לבקש לבטל את צו קיום הצוואה.
2. סעיף 72 לחוק הירושה מורה כנזכר כתנאי מקדמי שעל העותר בבקשה לביטול צו ירושה או צו קיום הצוואה להיות צד "מעונין בדבר". בפסיקה אומצה הגישה ולפיה "מעונין בדבר" הוא מי שעשוי להנות באופן ממשי מעיזבון המנוח מיד עם דחיית הבקשה לקיום הצוואה או עם קבלת הבקשה לביטול צו הקיום.

על הטוען להיותו "מעונין בדבר" להוכיח "אינטרס ממוני אוביקטיבי של ממש בעיזבון בהווה ולא בעתיד. לא די באינטרס ערטילאי סוביקטיבי" [שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 עמ' 41 (כרך ג', 2002) וכן ראו ההבהרה בעמ' 77-78 כי הנאמר שם רלוונטי גם להוראת סעיף 72 לחוק הירושה; להלן: "שילה, פירוש לחוק הירושה"; כן ראו רמ"ש 132-12-21 פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 21.1.22)].

1. המבקשים 1 ו-11 טוענים שצוואת המנוחה זויפה.

בבקשת המבקש 1 נטען שמסמך הצוואה "נוגע ישירות לזכויות במקרקעין אשר למבקש ישנן בהן זכות קניין" (סעיף 19). בתגובה לטענת ב"כ היועמ"ש לפיה נעדר המבקש 1 מעמד לעתור בבקשה לביטול הצוואה נטען על ידו שנכס המקרקעין המוזכר בצוואת המנוחה כלל אינו בבעלותה (או לא בבעלותה במלואו) כי אם בבעלות אדם אחר שאת עיזבונו הוא ירש (ראו את תגובתו מיום 12.2.21 בה נטען בסעיף 3 שהמנוחה בעלת מחצית מהזכויות ואותו אדם אחר בעל מחצית מהזכויות, ואילו בסעיף 5 נטען שאותו אדם אחר בעל מלוא הזכויות). על כן לטענתו לצוואת המנוחה השלכה ישירה על זכויותיו במקרקעין הנזכרים בצוואתה. עוד הוסיף שהמשיבים מבקשים לפנותו מנכס המקרקעין בהתבסס על זכותם מכח הצוואה ו"באותה בקשה לביטול אותו מסמך אשר מכונה צוואה שכן רק אותו מסמך שהוא מסמך מזויף "יוצר" טענה לזכויות באותן מקרקעין אשר למבקש ישנן לו בהן זכויות" (סעיף 11 לתגובה). בתגובה מיום 2.5.21 הוסיפו המבקשים 2-9 (לאחר פטירת המבקש 1) שענינו של המבקש 1 בצוואה נובע מכך שהוא מחזיק במקרקעין אליהם מתיחס מסמך הצוואה.

לטענת המבקש 11, למנוחה אין זכויות במקרקעין הנזכרים בצוואתה שכן מלוא הזכויות במקרקעין, לרבות המחובר עליהם, הן בבעלותו הבלעדית. לדבריו הוא צד "מעונין בדבר" שכן הצוואה נועדה להעביר זכויות בנכס מקרקעין השייכים לו (ראו הפירוט בתגובתו מיום 24.5.21) וכי הכשרת הצוואה משמעותה הכרה בכך שלמנוחה זכות באותם מקרקעין.

1. אף אם הייתה מתקבלת הטענה לזיוף הצוואה (ואיני מביעה כל עמדה בנוגע לכך) והצו לקיומה היה מבוטל הרי שאין חולק כאמור שהמבקש 1 או המבקש 11 אינם נמנים על יורשיה עפ"י דין של המנוחה ולא נטען לקיומה של צוואה אחרת שהם נמנים על זוכיה, ולא נטען להנאה עקיפה מהעיזבון מכח יורש או זוכה אחר.
2. כמו כן, כשלו המבקשים 1 ו-11 בהוכחת הטענה שהם בעלי אינטרס ממוני אוביקטיבי של ממש בעיזבון המנוחה, ומשכך אין הם עונים על הגדרת צד "מעונין בדבר".

טענות המבקשים מתמצות בכך שלמנוחה אין לכאורה זכויות במקרקעין שנזכרו בצוואתה. סוגייה זו נוגעת להיקף עיזבון המנוחה ואין בה דבר וחצי דבר עם שאלת תוקפה של צוואתה.

אין חולק שאדם אינו יכול להוריש יותר ממה שיש לו, ואין אדם יכול להוריש נכסים שאינם בבעלותו. חוק הירושה מבחין בין נושא קיום צוואה לבין נושא היקף נכסי העיזבון, כך שמדובר בנושאים נפרדים הנכללים בפרקים נפרדים ונדונים בו בנפרד. מושכלות ראשונים הן שבמסגרת קיום צוואה או מתן צו ירושה בית המשפט אינו קובע את היקף נכסיו של המנוח. השאלה אם נכסים שאותם צווה מנוח בצוואתו אכן היו בבעלותו אם לאו אינה ענין לבית המשפט בדונו בשאלה האם להיעתר לבקשה למתן צו קיום צוואה [ת"א 1168/86 צוואת המנוח יוסף וינשטין ז"ל פ"מ תשמ"ט (2) 184] שכן דיון בצו ירושה או קיום צוואה אינו מהווה ההליך המתאים לבירור שאלות הנוגעות להיקף העיזבון וזכויותיו הקניניות של המוריש בנכסים אותם הוא מתיימר להוריש [שילה, פירוש לחוק הירושה, עמ' 42].

העובדה שמוריש כולל בצוואה נכסים שאינם נכללים בעיזבונו אינה מהווה גם עילה לביטול הצוואה [ת"ע 1817-06-13 א.מ נ' מ.מ (פורסם בנבו, 24.9.14)], שכן עצם ההצהרה על תקפות הצוואה אינה מעידה על אמיתות תוכנה. הנה כי כן, המחלוקת לה טוענים המבקשים בנוגע לשאלת זכויות המנוחה במקרקעין אינה מהווה עילה לביטול הצוואה וכלל אין מקומן להתברר במסגרת הליך ביטול צו קיום הצוואה.

1. כמו כן, טענות המבקשים בנוגע להעדר זכויות המנוחה במקרקעין הנזכרים בצוואתה או העובדה שהם מחזיקים כטענתם במקרקעין הנזכרים בצוואה לא הופכות אותם ל"מעונין בדבר" המקים להם מעמד לעתור לביטול הצוואה.

המבקשים 1 ו-11 אינם טוענים שאם תבוטל הצוואה הם יזכו להנאה כלשהי מעיזבון המנוחה. המבקשים לא הראו שלהם אינטרס ממוני כלשהו בעיזבון המנוחה, וכשלו להוכיח שאם יבוטל צו קיום הצוואה הם יהנו באופן ממשי מעיזבון המנוחה בהווה. המבקשים 1 ו-11 לא הוכיחו שאם תבוטל צוואת המנוחה הם יזכו במנה כלשהי לה היו זוכים אם לא תקוים הצוואה [שילה, פירוש לחוק הירושה, עמ' 42] ואין למעשה חולק שאינם בעלי סיכוי לרשת את המנוחה.

המבקשים זרים לעניין הנדון – תוקפה של צוואת המנוחה. ביטול הצוואה לא יתן למבקשים כל הנאה מעיזבון המנוחה. העניין בנכס המקרקעין מושא הצוואה, יהא טיבו אשר יהא, אינו זהה ואינו דומה לעניין שבעיזבון ככזה; ואף אם יש למבקשים עניין בנכס המקרקעין – אם כשוכרים ואם כמי שטוענים לבעלות בזכויות בנכס – אין זאת אומרת שיש להם עניין בעיזבון.

בהעדר אינטרס ממוני אובייקטיבי בעיזבון המנוחה אין המבקשים 1 ו- 11 בגדר צד "מעונין בדבר".

1. הנה כי כן, המבקשים 1 ו-11 אינם עונים על הגדרת צד "מעונין בדבר" כדרישת הוראת סעיף 72 לחוק הירושה. גם אם תבוטל הצוואה אין המבקשים נמנים על יורשיה על פי דין של המנוחה ואין הם טוענים לזכייה בעיזבונה מכח צוואה אחרת באופן ישיר או עקיף. המבקשים גם אינם עשויים להינות באופן ממשי מעיזבון המנוחה מיד עם ביטול צו קיום הצוואה.
2. אשר על כן אין למבקשים זכות עמידה לעניין ביטול צוואת המנוחה. לפיכך נדחית על הסף בקשת המבקש 1 לבטל את צו קיום הצוואה, ונדחית בקשת המבקש 11 להצטרף להליך.

לאור התוצאה ישאו המבקשים 2-9 בהוצאות המשיבים בסך של 7,500 ₪. המבקש 11 ישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ₪.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ב, 27 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.