טוען...

בית משפט השלום בנצרת

תא"מ 3086-02-17 עילוט לחשמל בע"מ נ' פלונית ואח'

תיק חיצוני:

לפני כבוד השופט אלעד טל

המבקשת:

עילוט לחשמל בע"מ

(ע''י ב''כ עו''ד ד. מישור)

נגד

המשיבים:

.1 פלונית

(ע''י ב''כ עו''ד ט. פרח)

.2 משרד התחבורה- רשות הרישוי (נמחק)

3. חברת דואר ישראל בע''מ (נמחק)

<#1#>

פסק דין

המדובר בתביעה כספית על סך 15,000 ₪, בגין דמי שימוש ברכב .

1. תחילתה של פרשה זו , בבקשה לצו עשה , להורות על השבת רכב מסוג פיג'ו 308, מודל 2010 מ.ר 460811-73 (להלן: "הרכב") לבעלות התובעת ולחזקתה, וכן בקשה לצו מניעה זמני לפיו תימנע הנתבעת 1 (להלן ''הנתבעת'') מלבצע כל דיספוזיציה ברכב עד שתינתן החלטה/פס"ד הצהרתי בעניין זכויות התובעת ברכב.

בהחלטתי מיום 2.2.2017 נעתרתי לבקשה לצו המניעה אולם לא לבקשה למתן צו עשה.

לאחר שהתקיים דיון במסגרתו ביקשה שהות על מנת לשכור את שירותיו של עו"ד, ובקשתה נענתה, הודיעה הנתבעת ביום 19.3.17, כי היא מסכימה להחזיר את הרכב לתובעת וביקשה כי התיק כנגדה יסגר. הרכב הושב לתובעת זמן סמוך לאחר מכן.

התובעת התנגדה וטענה כי מגיעים לה דמי שימוש ברכב עבור התקופה בה הנתבעת עשתה שימוש ברכב.

2. כתב התביעה הוגש כתביעה כספית ע''ס 15,000 ₪ בגין העברת בעלות שלא כדין של הרכב על שם הנתבעת כנגד הנתבעת וכנגד מדינת ישראל - רשות הרישוי, האחראית על הליך שינוי הבעלות בכלי רכב ורישומם ובגין דמי שימוש עבור התקופה בה הנתבעת עשתה שימוש ברכב. התיק עבר להליך של סדר דין מהיר לאור סכומה של התביעה.

בהחלטתי מיום 11.12.17, נעתרתי לבקשת התובעת לצרף כנתבעת את חברת דואר ישראל (להלן: "הדואר"), המורשית מטעם רשות הרישוי, לבצע העברות בעלות און-ליין בכלי רכב, ולהגיש כתב תביעה מתוקן.

טענות הצדדים

3. התובעת טענה כי בין הבעלים של התובעת (להלן: "התובעת " או "התובע") לבין הנתבעת קיימים קשרי ידידות ואמון משך שנים. ביום 12.8.16, פנתה הנתבעת לתובע בבקשה כי ישאיל לה את רכבו לזמן קצר, והוא נענה לבקשה. ביום 12.9.16, פנתה הנתבעת לתובע באמצעות הודעת ס.מ.ס, בבקשה כי יאפשר לה לגשת בשמו למשרד הרישוי ולהנפיק רישיון רכב לצורך ביצוע טסט לרכב. התובע ערך מסמך בכתב ידו המופנה למשרד הרישוי, בו ייפה את הנתבעת להנפיק רישיון רכב בשמו. כאשר ביקש התובע מהנתבעת בחודש נובמבר 2016 להשיב לו את הרכב, היא אמרה לו כי ביום 2.10.16 העבירה במשרד הרישוי את הבעלות ברכב על שמה. לטענת התובע, מעולם לא נתן לנתבעת את הסכמתו להעברת הבעלות ברכב על שמה; לא חתם על שטר מכר להעברת הבעלות על שמה; לא נתן לנתבעת יפוי כוח להעביר את הבעלות ברכב על שמה ולא חתם על טופס "יפוי כח- תאגיד" להעברת הבעלות ברכב על שם הנתבעת. לטענת התובע, הנתבעת העבירה במרמה את הרכב על שמה, כאשר כתוצאה מהתרשלות הדואר שלא פעל לפי הנהלים או כתוצאה מזיוף מסמכים על ידיה, התאפשר לנתבעת להעביר את הבעלות ברכב על שמה. נוכח האמור, עתר התובע לפצותו בגין נזקיו – דמי שימוש ראויים מחודש 11/2016 ועד חודש 6/2017 בסך של 15,000 ₪.

4. לטענת הנתבעת, המדובר בתביעה קנטרנית ושקרית, המונעת מנקמנות של התובע כלפיה לאחר שהחליטה להפסיק את מערכת היחסים האינטימית שהיתה ביניהם. לטענתה, במהלך הקשר ביניהם נהג התובע להעניק לה מידי פעם מתנות, ביניהן הרכב נשוא התביעה. הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענת התובע לפיה היא זייפה את יפוי הכוח באמצעותו העבירה במשרד הרישוי את הבעלות על הרכב על שמה, וטענה, כי התובע חתם על יפוי כוח באמצעותו פנתה למשרד הרישוי והוציאה רישיון לצורך ביצוע טסט לרכב, והיא ששילמה את אגרת הטסט, וכן חתם על יפוי כוח על מנת שתעביר את הרכב על שמה.

ההליך

5. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של בעליה ומנהלה .

מטעם הנתבעת הוגש תצהירה.

רשות הרישוי ורשות הדואר הגישו תצהירים מטעמן.

6. בתחילת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 26.3.19, הודיעה התובעת כי בהתאם להמלצת בית המשפט היא מבקשת למחוק את התביעה כנגד רשות הרישוי ורשות הדואר, ובהחלטתי מאותו היום, הורתי על מחיקת התביעה כנגדן.

במסגרת הישיבה נחקרו התובע והנתבעת על תצהיריהם.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות ובמסמכים שהוצגו לפני, ושמעתי את העדים מצאתי כי דין התביעה להידחות.

8. נטל השכנוע הוא "החובה העיקרית במשפט" כאשר אי עמידה בנטל פירושה דחיית טענותיו של מי שהנטל מוטל עליו (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 897), כאשר "...התשובה אם הנטל הורם או לא...טעונה הערכת הראיות של התובע מבחינת מהימנותן ומשקלן ובהתחשב עם הראיות הנגדיות שהביא הנתבע (אם הביא) לעניין זה" (ע"א 941/05 אגודת הכורמים נ' חברת הכרם, פ"ד סא(3) 350). השתכנעתי להעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע שאינה מהימנה בעיניי, כמפורט להלן.

9. עניינינו במערכת יחסים בין התובע, אדם נשוי ובעל משפחה, לבין הנתבעת, רווקה, אשר התנהלה משנת 2016, ככל שהסתבר לבית המשפט, בצורה של "קח ותן", באופן שהנתבעת והתובע קיימו מערכת יחסים אינטימית ומינית והתובע בתמורה העניק לנתבעת כספים ומתנות.

הנתבעת טענה כי הרכב היה במסגרת הענקת המתנות, ורק עת הודיעה לתובע כי אינה מעוניינת בהמשך הקשר עימו, דרש שתשיב את הרכב.

10. אין מחלוקת כי הנתבעת קבלה כספים ומתנות מהתובע. הדבר עולה מתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת, מעדותה בבית המשפט והן מעדותו של התובע.

11. הרכב הושב זה מכבר לידי התובעת. לא מיותר לציין, כי אם היתה הנתבעת עומדת על טענתה כי הרכב ניתן לה במתנה במסגרת מערכת היחסים של "תן וקח" שניהלה עם התובע , וטענתה היתה מוכחת, היה הדבר מקים לה זכות קניינית ברכב על פי הוראות חוק המתנה. ואולם, הנתבעת בחרה להחזיר את הרכב לתובעת, ועל כן איני נדרש לשאלתה זו.

12. כפי שעולה מסיכומי התובעת, היא טוענת כי העברת הבעלות ברכב בוצעה באופן של זיוף או אי תקינות הליכי העברת הבעלות במשרד הרישוי וכן טוענת לדמי השימוש הראויים לתקופה שמחודש 11/2016 ועד חודש 6/2017, התקופה בה סירבה הנתבעת לבקשתה להחזיר לה את הרכב. משזה הסעד שהתבקש, בכך יתמקד הדיון.

13. יחסי הצדדים והאופן שבו הועבר הרכב ומטרת הנתינה מלמדים על הכוונה של התובע לתת את הרכב לנתבעת, כאשר עובדה זו תומכת בטענת הנתבעת כי מאוחר יותר הוא ניתן לה במתנה.

ראשית, לגבי מתן הרכב "בהשאלה" לשימושה של הנתבעת, טען התובע כי העמיד את הרכב לשימושה של הנתבעת לזמן קצר "עד שתתקן את הרכב שלה" ואולם אישר בעדותו, כי לא היתה הגדרה של זמן ההשאלה של הרכב (ע' 15 ש' 1-5 לפרוטוקול).

אומנם, בתצהירו טען התובע כי בינו לבין הנתבעת היתה "מערכת קשרי אמון וידידות" וכי ביום 12.8.16 היא פנתה אליו וציינה כי רכבה התקלקל וביקשה כי ישאיל לה את רכב התובעת לפרק זמן קצר וכי "מתוקף היכרותנו ותוך התחשבות במצבה נעתרתי לבקשתה

ואפשרתי לה לעשות שימוש ברכב לצרכיה השונים" (ס' 3-5 לתצהיר התובע).

ואולם כעולה מעדותו, בינו לבין הנתבעת לא היו יחסי ידידות גרידא. התובע העיד כי היחסים בינו לבין הנתבעת לא היו רומנטיים, "היה איזה מפגש כזה, אבל לא אהבה...", ובהמשך העיד כי היחסים ביניהם נשאו אופי מיני גרידא, כאשר הוא סייע לנתבעת, לבקשתה, בכספים (ע' 12 ש' 18 , 31; ע' 13 ש' 35 לפרוטוקול).

ואילו הנתבעת הצהירה, כי בינה לבין התובע התקיימה מערכת יחסים אינטימית במהלכה העניק לה התובע במתנה את הרכב לצורך הגעה שלה ללימודים (ס' 4 לתצהיר הנתבעת).

בעדותה, טענה הנתבעת כי התובע קנה עבורה באוגוסט את הרכב מחבר, לרגל סיום לימודיה, על רקע מערכת היחסים ביניהם, רשם אותו על שמו ובשל היותו נשוי העביר אותו על שמה כעבור חודש, כאשר "היה קשר רומנטי ובמסגרת הקשר הזה הוא נתן לי הרבה מתנות" (ע' 18 ש' 15-21 ; ע' 20 ש' 7-8 לפרוטוקול).

טענתה זו של הנתבעת מוצאת חיזוק בעדותו של התובע עת נשאל לגבי העברות כספיות ע"ס 1,500 ₪ שהעביר לחשבונה של הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, והשיב , כי המדובר בתשלום עבור עבודה שביצעה הנתבעת בעסקו (ע' 14 ש' 7-18 לפרוטוקול). לטענה כי התובעת ביצעה עבור התובע עבודות אין כל זכר בכתב התביעה ובתצהיר התובעת. מדובר בטענה כבושה והיא איננה נתמכת באסמכתאות כלשהן, ובנסיבות אלה מצאתי כי אין בה ממש ואינני רואה ליתן בה אמון.

14. מעבר לעובדה שנסיבות העברת הרכב לשימושה של הנתבעת על רקע מערכת היחסים בינה לבין התובע מעידות על כוונה להעביר את הרכב לחזקתה, הרכב אכן הועבר לבעלותה של התובעת בהעברת בעלות שבוצעה במשרד הרישוי. עם זאת לתובע יש טענות כלפי העברת בעלות זו.

לטענתו, העביר לנתבעת יפוי כוח על מנת שתעביר את הרכב טסט וכי כדי להעביר בעלות על הרכב נדרשת חותמת של הנתבעת וחתימה שלו וכי אלו זוייפו (ע' 15 ש' 28, 33-35 לפרוטוקול). מנגד, העידה הנתבעת כי התובע העביר לה באמצעות הווטסאפ יפוי כוח על מנת שתעביר את הרכב טסט, וכי מסר לה, לבקשתה, בביתה יפוי כוח להעביר בעלות על האוטו. הנתבעת לא ידעה להשיב מדוע לא צויין בתצהירה כי יפוי הכוח בעניין העברת הבעלות נמסר לידיה בביתה על ידי התובע (ע' 18 ש' 10-13 לפרוטוקול).

15. לטענת התובע, הנתבעת לא הציגה לבית המשפט העתק מטופס העברת הבעלות ואינה יודעת מיהו עורך הדין שחתום על ייפוי הכח. מכך מסיק התובע כי היא זייפה את ייפוי הכח או שמשרד הרישוי ורשות הדואר לא פעלו על פי הנהלים להעברת הבעלות.

לא מצאתי בטענה זו ממש.

ראשית, משרד הרישוי – מ''י ואף רשות הדואר שפועלת על פי חוק, נהנים מן החזקה כי פעולותיהם כולן תקינות ונעשו על פי דין כאשר המדובר בחזקה הניתנת לסתירה (ע"א 4072/11 עיריית בת ים נ' ירדנה לוי (פורסם בנבו). התובע מחק את הנתבעות הנ''ל מכתב התביעה ובכך כשל בהוכחת הטענה כי נפל פגם בהליכי העברת הבעלות.

יתרה מזאת, התובע טוען כלפי הנתבעת לפעולה בעלת גוון פלילי – זיוף מסמכים לשם ביצוע העברת בעלות. הלכה פסוקה היא כי הצד, שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר מן הרף הנדרש במשפטים אזרחיים (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל פ"ד מ(1) 589; ע"א 9369/12 ישעיהו איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ (פורסם בנבו).

הראיות שבפניי אינן בעלות משקל כזה.

הנתבעת העידה, כי התובע הביא לה טופס חתום להעברת הבעלות על הרכב ונאמר לה בדואר שצריך פורמט אחר, ואז התובע הביא לה מסמך אחר חתום שאיתו העבירה בעלות וכי הרכב היה ברשותה כחודשיים (ע' 18 ש' 32; ע' 19 ש' 1-2; ע' 20 ש' 19 לפרוטוקול).

הנתבעת טענה כי אינה זוכרת את שם עורך הדין שהופיע על ייפוי הכח לשם העברת הבעלות (עמוד 18 שורות 22 – 26). איני מוצא בכך בעייתיות שכן ייפוי הכח נעשה על ידי התובע ועורך דין מטעמו. ברור שאין לצפות מהנתבעת כי תתעמק בעניין זה כאשר כל אשר ביקשה הוא ייפוי כח שיעמוד בדרישות משרד הרישוי להעברת הבעלות.

כמו כן טענה הנתבעת כי אין ברשותה את טופס העברת הבעלות שכן עברה מאז האירועים נשוא התביעה שתי דירות ואינה שומרת מסמכים (עמוד 19 שורות 31 – 34). איני סבור כי יש לזקוף לאי שמירת המסמכים משקל משמעותי. המדובר במסמך שאין לתובעת חובה לשמור בהיותה אדם פרטי ולא מוסד או גוף עסקי ולא נראה כי היתה לה סיבה לחשוד כי סוגיית העברת הבעלות תעורר הגשת תביעה באופן שמצופה היה ממנה לשמור על המסמך.

16. התנהלות הנתבעת לאחר שקיבלה מהתובע את הרכב, אף היא משתלבת הגיונית עם גרסתה כי הרכב ניתן לה על יד התובע, ללא התניה או ציפיה שיושב לו. אין חולק כי הנתבעת פעלה להעביר את הרכב טסט, גם אם לטענת התובע הוא זה ששילם עבור אגרת הטסט. הדבר משתלב היטב עם טענתה של הנתבעת כי הרכב נרכש עבורה ומכאן שנהגה בו מנהג בעלים. מנגד, הדבר איננו מתיישב עם טענת התובע, כי השאיל לנתבעת את הרכב בשל יחסי הידידות והאמון ששררו ביניהם, כהגדרתו, מאחר ורכבה התקלקל, זאת שעה שאף לגירסת התובע, לא נקבע מועד להחזרת הרכב לתובעת, והנתבעת מטפלת בו.

17. ויודגש, את הכוונה לתת מתנה יש לבחון במועד מתן המתנה ולא במועד המשבר בין הצדדים. קיומו של משבר אינו הופך את המתנה למותנית. למעלה מן הצורך יצויין כי לא נטען וממילא לא הוכח שמדובר ברכב שניתן כמתנה על תנאי, שכן התובע טוען, כאמור, כי הרכב ניתן בהשאלה ואין הוא טוען כי מדובר במתנה על תנאי. לא ברור ההיגיון מאחורי החלטת התובע להעניק לנתבעת רכב לשימושה הבלעדי, זולת מערכת היחסים של "תן וקח" בה היו מצויים השניים.

זאת ועוד, גם לו היתה נטענת טענה כי מדובר במתנה שניתנה על תנאי (ולא ברור איזה תנאי), הרי שהתניית מתנה בתנאי מתלה או מפסיק, חייבת להיעשות בצורה ברורה בעת מתן המתנה. בהעדר ראיות לכך, אין מקום לטעון לקיומו של תנאי.

18. מטעמים אלה אני קובע כי הרכב ניתן לנתבעת על ידי התובע כמתנה בעת שהשניים היו במערכת יחסים כמתואר והעברת הבעלות ברכב בוצעה בידיעתו ובהסכמתו.

19. לאור האמור, נוכח מהות יחסי הצדדים, על התובע להוכיח טענתו כי מדובר בהשאלה, שעל הנתבעת לשלם בעבורה דמי שימוש, אולם טענה זו לא הוכחה.

אין כל מסמך בכתב לגבי תנאי ההשאלה של הרכב, ומועד החזרתו לידי התובע, ועדותו של התובע בעניין זה הינה עדות יחידה של בעל דין.

העובדה כי התובע נתן לנתבעת רכב הרשום על שם התובעת, אינה מספיקה כדי לקבוע כי אכן מדובר ברכב שניתן בהשאלה. כאשר מדובר במערכת יחסים רומנטית/מינית ממושכת, מתן כספים ומתנות מתוך כוונה כי יושבו (הלוואה/ השאלה) או "על תנאי" צריך להיעשות בצורה ברורה הניתנת לזיהוי. בהעדר ראייה כלשהי כי עסקינן במתן "על תנאי", אין די בטענות בעלמא לאחר מעשה. התובע אומנם הכחיש בעדותו כי המדובר בתביעת נקמה כנגד הנתבעת על שסיימה את מערכת היחסים עימו "אני לא מתנקם באדם. אדם שאני אוהב אוהב עד סוף החיים" (ע' 16 ש' 3 לפרוטוקול).

עם זאת, התרשמתי שהדרישה לתשלום דמי שימוש ברכב באה רק לאחר שהתברר לתובע, כי הנתבעת לא מעוניינת להמשיך בקשר איתו ועל כן נראה כי גרסתה של הנתבעת מסתברת יותר מגרסתו של התובע.

20. למעלה מן הנדרש, לאור האמור, אתייחס לדרישת התובע לפיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין שימוש שעשתה הנתבעת בתקופה שמחודש 11/2016 ועד לחודש 6/2017. אין בידי לקבל את דרישת התובע שאינה צודקת בנסיבות העניין, כקבוע בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 ודינה להידחות.

התובע לא פירט כיצד כימת את נזקיו הנטענים. בנוסף, ביום 19.3.17, הודיעה הנתבעת כי היא מוכנה להחזיר את הרכב לתובעת. הרכב נמסר לידי התובע. משום כך לא ברור מדוע נתבעים דמי שימוש עבור תקופה שהרכב כלל לא היה בידי הנתבעת.

21. סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי נתן את הרכב לשימושה של הנתבעת לתקופה קצובה, ולא הציג לפני כל ראיה התומכת בדרישתו לקבל דמי שימוש ברכב לתקופה הרלוונטית. נהפוך הוא, שוכנעתי כי הנתבעת העבירה את הבעלות על שמה, בידיעת התובע ובאישורו. מכאן שטענה זו של התובע דינה להידחות.

22. לאור כל האמור – דין התביעה להידחות.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת, תוך 30 ימים, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

ככל שלא ישולם הסכום במועד, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

23. מאחר ושני הצדדים למעשה מבקשים זאת, אני מבטל את צו המניעה שניתן על ידי ביום 2.2.17 במסגרת תיק זה.

אני מורה למשרד הרישוי להעביר את הרכב נשוא התביעה - מסוג פיג'ו 308, מודל 2010 מ.ר 460811-73 לבעלותה של התובעת – עילוט לחשמל בע''מ ח.פ 515226660.

התובע ידאג לביצוע העברת הבעלות הנ''ל בפניה למשרד הרישוי תוך 30 יום. ככל שקיים שיעבוד על הרכב או עיקול כלשהו המונעים את ביצוע ההעברה אני מורה לנתבעת להסירו תוך 30 יום מיום קבלת ההודעה על כך.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

10 מתוך 10