| |||
המאשימה: | מדינת ישראל – פמ"ד על ידי ב"כ – עו"ד טלי פלדמן | ||
נ ג ד | |||
הנאשם: | פלוני על ידי ב"כ – עו"ד שלמה פצ'בסקי | ||
חל איסור פרסום ביחס לכל פרט מזהה בנוגע לקטינה, חברותיה ובני משפחתה, לרבות שמם, מקום מגוריהם, מקום עבודתם, לימודיהם או כל פרט אחר שעלול להביא לזיהויים. בשל הקרבה המשפחתית ועל מנת להגן על המתלוננת – אין לפרסם גם את שם הנאשם. בכפוף לאמור, ניתן לפרסם את גזר הדין.
גזר דין
כב' הש' דניאל בן טולילה:
הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות מין במשפחה. כאמור בהכרעת הדין מיום 27.2.22, הנאשם הורשע בביצוע המעשים הבאים:
אישום ראשון:
הנאשם הוא אביה של המתלוננת הקטינה, ילידת 2005. במהלך התקופה האמורה בכתב האישום, הקטינה התגוררה בדירה עם הנאשם, אמה, אחיותיה, סבה וסבתה. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה בחודש ינואר 2015 או בסמוך לכך, יצאה המתלוננת עם הנאשם, משפחתה, וחברים, לפארק ציבורי מיוער הסמוך לאזור התעשייה בדרום הארץ. במהלך שהותם ביער, בשעות אחר הצהריים לערך, ביקשה המתלוננת מהנאשם שיבוא עמה לראות צפרדעים והנאשם הלך עם המתלוננת לגבעה מבודדת במקום.
לאחר מכן, בעת שישבו על הגבעה, הכניס לפתע הנאשם את ידו מתחת לחולצתה של המתלוננת, ליטף את גבה ואז הכניס את ידו מתחת למכנסיה ותחתוניה של המתלוננת וליטף את ישבנה. לאחר מכן, הוביל הנאשם את המתלוננת לשדה פתוח ובו עץ ובעת שהמתלוננת עמדה עם גבה אל העץ, הוריד את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת.
משהחשיך, הוביל הנאשם את המתלוננת בחזרה אל מקום המפגש שם שהו משפחתה של המתלוננת וחברים. בשלב מסוים, איבדו הנאשם והמתלוננת את דרכם עד ששבו לנקודת המפגש. בסמוך לאחר מכן, הגיע סבה של המתלוננת לאסוף את בני המשפחה ברכב ועצר את הרכב בחניית הבית בו התגוררו.
אמה של המתלוננת וסבה יצאו מהרכב ועלו אל הבית והנאשם נותר לבדו ברכב עם המתלוננת. או אז, בעת שיצאה המתלוננת מהרכב, הוביל אותה הנאשם למקום חשוך ברחבה שבין הבניינים, ביקש ממנה לעמוד בגבה לקיר כשהיא על ברכיה, הוריד את מכנסיו ואת תחתוניו והחדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת, תוך שהוא נע קדימה ואחורה בתוך פיה של המתלוננת. לאחר מכן, בעת שהמשיכו לכיוון הבית אמר הנאשם למתלוננת: "תזכרי, זה הסוד שלנו" או בדומה לכך.
הוראות החיקוק בהן הורשע הנאשם:
עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16) – עבירה בהתאם להוראת סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיפים 348(ב)+345(ב)(1)+345(א)(1)+(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ועבירות מין במשפחה (מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 16) – עבירה בהתאם להוראת סעיף 351(א) בנסיבות סעיפים 347(ב)+345(ב)(1)+345(1)+(4) לחוק.
אישום שני:
במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, מספר חודשים לאחר האירוע המתואר באישום הראשון, בעת שהמתלוננת למדה בכיתה ה' או ו', החלה אמה של המתלוננת לעבוד במשמרות לילה במפעל. במהלך התקופה האמורה, בשעת לילה ובמשך כשבוע ימים, במספר הזדמנויות, קרא הנאשם למתלוננת לחדר השינה המשותף לו ולאמה.
לאחר שנכנסה המתלוננת לחדר השינה, נהג הנאשם להקרין על גבי מסך הטלוויזיה סרטוני פורנוגרפיה, הפשיט את המתלוננת מבגדיה והורה לה למצוץ את איבר מינו. לאחר מכן, ניסה הנאשם ב-3 הזדמנויות להחדיר הנאשם את איבר מינו לישבנה של המתלוננת, ובפעם נוספת, בה הצליח להחדיר את איבר מינו, הוא צילם באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותו את איבר מינו כשהוא בתוך ישבנה של המתלוננת והראה זאת למתלוננת. המתלוננת ביקשה כי הנאשם ימחק את התמונה והנאשם מחק אותה. בהמשך, הגיע הנאשם לסיפוק מיני בתוך ישבנה ולאחר מכן ביקש מן המתלוננת ש"תלך לנקות את עצמה בשירותים ולהוציא את מה שיש לה בישבן" או בדומה לכך, ומיד הלך לישון.
הוראות החיקוק בהן הורשע הנאשם:
עבירה אחת של מעשה סדום בקטינה בת משפחה מתחת לגיל 16–בהתאם להוראת סעיף 351(א) בנסיבות סעיפים 347(ב)+345(ב)(1)+345(1)+(4) ו-3 עבירות של ניסיון למעשה סדום בקטינה בת משפחה מתחת לגיל 16 (חלף מספר עבירות של מעשי סדום בקטינה בת משפחה) 351(א) בנסיבות סעיפים 347(ב)+345(ב)(1)+345(1)+(4) יחד עם סעיף 25 לחוק.
אישום שלישי:
במועדים שאינם ידועים למאשימה, בין השנים 2017-2015 לערך, בעת שהמתלוננת הייתה בכיתה ה' ובכיתה ו', החדיר הנאשם את איבר מינו לפיה במספר הזדמנויות, לעתים מספר פעמים בחודש. הנאשם ביצע את המעשים במתלוננת לרוב בחדר השינה ולעתים בחדרה של המתלוננת או במטבחון הקטן בדירה בה התגוררו.
באחת מן הפעמים המתוארות לעיל, נכנס הנאשם לחדרה של המתלוננת בעת שציירה באמצעות תכנה במחשבה הנייד. הנאשם ביקש מן המתלוננת למצוץ את איבר מינו בעודה יושבת על כיסא עם גלגלים בחדרה, והמתלוננת עשתה כבקשתו. במהלך התקופה האמורה נהג הנאשם לומר למתלוננת כי ייתן לה כתמורה פיצוי או כסף וכן הורה לה לא לספר על המעשים הללו לאף אחד.
הוראות החיקוק בהן הורשע הנאשם:
עבירות מין במשפחה (מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 16) – מספר עבירות לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 347(ב)+345(ב)(1)+345(1)+(4) לחוק.
אישום רביעי:
בעת שהמתלוננת הייתה בכיתה ח' לערך, ליווה אותה הנאשם לבדיקה שגרתית אצל רופא נשים. לאחר סיום הביקור, בעת שהמתלוננת נכנסה לרכבו של הנאשם, צפה הנאשם בתכנים פורנוגרפיים באמצעות הטלפון הנייד שברשותו, לאחר מכן החל בנסיעה לכיוון הבית ועצר את הרכב בסמוך לפניה לבית. במעמד הנ"ל אמר הנאשם למתלוננת כי יש לה גוף יפה ויש לה חזה יפה וכי הוא רוצה לקיים עמה יחסי מין או בדומה לכך. המתלוננת השיבה לנאשם כי היא לא רוצה, והנאשם בתגובה, הניח את יד ימין שלו על ירכה השמאלית של המתלוננת כשהוא מפציר בה ש"יעשו את זה" או בדומה לכך. רק לאחר שהמתלוננת השיבה לו בחיוב על מנת להפיס את דעתו, הנאשם המשיך בנסיעה לביתם.
הוראות החיקוק בהן הורשע הנאשם:
עבירות מין במשפחה (מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16) – עבירה בהתאם להוראת סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיפים 348(ב)+345(ב)(1)+345(א)(1)+(4) לחוק.
טיעוני הצדדים:
ב"כ המאשימה במסגרת טיעוניה לעונש, הפנתה לערכים החברתיים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו, בכללם הזכות לביטחון אישי, שלמות הגוף, הנפש, הזכות לפרטיות ולכבוד. נטען כי מדובר בפגיעה ברף גבוה ביותר של חומרה בשים לב לטיב המעשים; משכם; תדירותם; לכך שהנאשם אביה של המתלוננת; פער הגילים; ביצוע המעשים בתוך ביתה-מבצרה של המתלוננת; ניצול האמון והסמכות ההורית; הניסיונות לקנות את שתיקתה תמורת הבטחת מתנות; מצבה הנפשי של המתלוננת כפי שפורט בתסקיר נפגעת העבירה; המחירים אותם היא משלמת בשל הגשת התלונה הפגיעה בתא המשפחתי. עוד ביקשה המאשימה לתת את הדעת לעונשים המזעריים הקבועים בחוק ולמדיניות ההחמרה שהותווה בבית המשפט העליון בעבירות מסוג זה.
בשל כל אלה, ולאור הפסיקה שהוצגה מטעמה, סבורה המאשימה שהעונש ההולם מן הראוי שינוע בין 22-17 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בגדרי המתחם נטען כי הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו. על כן יש לקבע את עונשו "באמצע המתחם".
ב"כ הנאשם, מנגד, עתר לבית המשפט שלא למצות את הדין עם הנאשם. נטען כי אף שאין חולק בדבר חומרתן של עבירות מין במשפחה, במקרה הספציפי יש מקום להתחשבות בנאשם. נטען כי הנאשם לא טען לעלילה מצידה של המתלוננת והוא אף הודה במספר מצומצם של מקרים בהם פגע בה מינית. ניהול ההוכחות נעשה אך בזיקה לטיב המעשים ותדירותם.
פורט כי המתלוננת אישרה בעדותה בבית המשפט שהפגיעות המיניות נעשו בתדירות נמוכה מזו המתוארת בכתב האישום, ולא בכדי, גם המאשימה ראתה לנכון ל"יישר קו" עם עדות זו. פסקי הדין עליהם משליכה המאשימה את יהבה, עסקה במעשים שבוצעו בתדירות יום יומית ונפרסו על פני תקופה ארוכה.
בגדרי המתחם הסנגור הדגיש את היותו של הנאשם נעדר עבר פלילי, נשוי ואב לשלושה ילדים שעד מעצרו ניהל אורח חיים יצרני. מאז ביצוע העבירות ועד הגשת התלונה חלפו 5 שנים בהן הנאשם לא ביצע במתלוננת, או בכלל, עבירות נוספות. בשל כל אלה, סבור הסנגור כי העונש ההולם מן הראוי שינוע בין 7 ל-12 שנות מאסר בפועל ועתר להשתתתו של עונש מאסר בתחתית המתחם. הנאשם, בדבריו האחרונים לעונש מסר כי הוא "מאוד מאוד מצטער ומאוד חבל לי שזה מה שיצא. אני מתחרט ומצטער"
תסקיר נפגעת עבירה:
לבית המשפט הוגש תסקיר נפגעת העבירה. מטעמי צנעת הפרט, יובאו רק עיקרי הדברים. מהתסקיר עולה תמונת נזק רחבה. לאורך שנות הפגיעה, המתלוננת תיארה חיים בצל דריכות ופחד מתמיד מפני הפעם הבאה שהנאשם יבוא לפגוע בה. המתלוננת שמרה את סודה לאורך תקופה ממושכת, בשל הפחד שלה מכעסו של אביה. גם כשחששה מכעסו פחת, המשיכה לשמור על הסוד בשל חששה מהשלכות של חשיפתו על שאר בני המשפחה -ואכן, תגובת המשפחה לחשיפת הפגיעה הייתה קשה ביותר. אימה ואחותה הגדולה האשימו אותה כי היא הרסה את משפחתם. בשל האמור וחוסר יכולתה להתמודד עם הסיטואציה, במשך חודשיים מיום החשיפה, המתלוננת נמנעה מלחזור לביתה והתגוררה אצל חברותיה, כשכל העת אימה סירבה לדבר עמה. סבה היה היחיד שתמך בה ועמד לצידה. המתלוננת חוותה בדידות הן מהחברה והן משאר בני משפחתה.
למתלוננת רגשות מעורבים כלפי הנאשם, מחד גיסא כעס ופחד ומאידך גיסא, געגוע וכמיהה לאהבתו אליה. מתוארת מצוקה נפשית עמוקה מאז היותה תלמידה בכיתה ח'. מצוקה זו באה לידי ביטוי גם בשינויים קיצוניים במצב הרוח, ירידה בתפקוד עד כדי חוסר תפקוד מוחלט. סביב חשיפת הפגיעה, בכיתה יא', מצבה הנפשי התדרדר עד כדי המלצת גורמי הטיפול על אשפוז פסיכיאטרי (שלא מומש עקב סירובה של המתלוננת). המתלוננת נמצאת כיום בטיפול במעקב פסיכיאטרי בקהילה ונעזרת בטיפול תרופתי לשם וויסות מצבה הנפשי.
המתלוננת מתארת חרדות, וסיוטי לילה. התקפי החרדה מתבטאים בדופק מהיר, קשיי נשימה, צפצופים באוזניים, כאב חד בצלעות. אלה מתישים את גופה ואת נפשה של המתלוננת וזמן ההתאוששות הארוך מלווה בבכי רב. המתלוננת פירטה כי בזמן ההתקף אינה בשליטה ולעתים מכאיבה לעצמה על ידי משיכה בשערות ראשה. התקפים אלה בצירוף חוסר תיאבון מובילים לירידה משמעותית במשקלה. בנוסף, המתלוננת נושאת על גופה צלקות פרי חתכים שחתכה בגופה מתוך ניסיון להתמודד עם הכאב הנפשי הבלתי נסבל, כמו גם כחלק מ"הענשה עצמית".
המטפלת הרגשית של המתלוננת מסרה כי מצבה הנפשי של המתלוננת הוא מהחמורים שנתקלה בהם. לדבריה, המתלוננת מתמודדת עם פלשבקים ותחושות כאילו מישהו נמצא כל הזמן מאחוריה, לאורך תקופת התיכון נקלעה לא אחת למצבי סיכון ופגיעה סביב התנהגויות מיניות לא מובחנות ("רה-ויקטימזציה"). המתלוננת תזדקק לשנים ארוכות של טיפול רגשי, פסיכיאטרי וליווי סוציאלי. המטפלת הביעה דאגה למצבה נוכח גילה של המתלוננת (18) וכפועל יוצא איבוד המעטפת התומכת שקיבלה בהיותה קטינה.
בפרק הסיכום בתסקיר מתואר כי הפגיעות של הנאשם במתלוננת הביאו ל"נזק בלתי יתואר בנפשה. מהילדה התמימה, המוכשרת והחכמה, שכל החיים לפניה, נותר שבר כלי שאת חלקיו [המתלוננת] מנסה לאסוף ולחבר... בגילה הצעיר היא זקוקה להיתמך בתרופות פסיכיאטריות, ואינה מצליחה לעמוד באתגרי חייה. בעולמה של [המתלוננת] יש סבל רב. ועצב וכאב...".
דיון והכרעה:
על פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש בהתאם לעקרון ההלימה, על בית המשפט להתחשב: "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".
הערכים החברתיים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם כוללים בתוכם את ההגנה על כבודה, שלמות גופה ונפשה של המתלוננת. עוד יש במעשיו משום פגיעה באוטונומיה של הפרט על גופו ופגיעה במרקם המשפחתי. אשר לפגיעה הקשה בערכים החברתיים המוגנים הגלומה בביצוע עבירות מין בקטינים על ידי הוריהם, ר' דבריו של כב' הש' אלרון בע"פ 4203/19 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקאות 41-40] (פורסם באר"ש, 29.7.20):
"לדאבון הלב, אין זו הפעם הראשונה שבה בית משפט זה נדרש לחומרתן של עבירות המין בכלל – ושל עבירות מין המבוצעות כלפי קטינים על ידי הוריהם בפרט ...חומרתן של עבירות אלו מתעצמת נוכח הפגיעה הקשה שהן מסבות לקטין, הזקוק יותר מכל למסגרת תומכת ולדמות הורית עליה הוא יכול לתלות את יהבו כי תפעל לטובתו. הן מותירות לא אחת את הקטין הנפגע ללא מסגרת תומכת מספקת, פוגעות ביכולתו לתת אמון בזולת – וצורבות בליבו חוויה טראומתית וקשה המותירה צלקת עמוקה אשר לעיתים לא תקהה לעולם.
לעיתים אף יש בעבירות אלו כדי להפוך את התא המשפחתי לסביבה עוינת אשר מעוררת את פחדיו של הקטין הנפגע מינית, באופן שאינו מאפשר לו מרגוע. בכך יש אף כדי לערער את הסדר החברתי כולו, שהרי המשפחה הוכרה זה מכבר כ"קבוצת יסוד לחברה וכסביבה טבעית להתפתחותם ורווחתם של חבריה, ובפרט הילדים" (מבוא לאמנה בדבר זכויות הילד, כ"א 31, 222 (נפתחה לחתימה ב-1989) (אושררה ונכנסה לתוקף ב-1991))."
העבירות בהן חטא הנאשם נמנות על החמורות שבקודקס הפלילי. לעבירת מעשה הסדום בקטינה בת משפחה קבע המחוקק עונש מרבי של 20 שנות מאסר ועונש מזערי של 5 שנות מאסר (רבע מהעונש המרבי) ובעבירה של מעשים מגונים בקטינה בת משפחה, עונש מרבי של 15 שנים מאסר בפועל ועונש מזערי של 45 חודשים מאסר בפועל. ניתן כמובן להטיל חלק מהעונש המזערי על תנאי וניתן אף לגזור עונש נמוך יותר, בהתקיים נסיבות מיוחדות. עם זאת, פסיקתו המחייבת של בית המשפט העליון היא, כי על דרך הכלל יש לקבוע מתחם עונש הולם אשר מתיישב עם הנחייתו הברורה של המחוקק, להחמיר בענישתם של מבצעי עבירות מעין אלו, ולהציב רף תחתון קרוב לעונש המזערי (ר' לעניין זה ע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל (פסקה 26 לחוות דעתו של כב' הש' ס. ג'ובראן)(פורסם בנבו, 27.8.14), ע"פ 337/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל (פורסם בנבו, 9.9.13).
יוער כי סעיף 335(א) לחוק אינו חל על העבירות של ניסיון למעשה סדום אנאלי, בהן הורשע הנאשם, נוכח הוראת סעיף 27 לחוק העונשין.
על היחס בין עונשי המקסימום ואופן גזירת עונשו של נאשם ראה ע"פ 6590/17 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 10 לפסק דינו של כב' הש' שטיין](מיום 11.11.18): "בבואנו לגזור את עונשם של נאשמים שביצעו עבירות כאמור, עלינו לקיים את דברו של המחוקק ובמקרים מתאימים להטיל עונשים שמתקרבים לעונש המירבי". עוד ר' ע"פ 2352/19 אלדר דנילוב נ' מדינת ישראל [פסקה 11 לפסק דינו של כב' הש' שטיין] (פורסם בנבו, 15.10.19).
פסיקה נוהגת:
בדומה לעבירות רבות בקודקס הפלילי גם בעבירות בהן הורשע הנאשם ניתן למצוא משרעת רחבה יחסית של עונשים. בעבירות מין המבוצעות נגד קטינים בתי המשפט שתים לבם, בין היתר, לפרמטרים הבאים: טיב המעשים המיניים והוראת החיקוק שלצדם; משכם; תדירותם; גילו של הקרבן ופער הגילים בינו לנאשם; טיב הקשר בין הנאשם לקרבן; תלותו של הקורבן בנאשם; הנזק שנגרם לקרבן; האם המעשים בוצעו תוך הפעלת אלימות או אכזריות ואם כן עוצמתן, והכל בהצטרף לנסיבותיו האישיות של הנאשם.
לצערנו, המציאות מזמנת מגוון של פגיעות מיניות המבוצעות על ידי נאשמים שונים בדרכים שונות, מכאן הקושי למצוא פסיקה העוסקת במקרים זהים לתיקנו. לא אחת, עובר לגזירת העונש בעבירות מין, בתי המשפט מוצאים עצמם נדרשים ל"ניואנסים" ולהבדלים בין תיק אחד למשנהו, תוך התייחסות לשאלות "טכניות" כדוגמת איזה איבר הוחדר לאיזה חלק בגופה של הנפגעת, עומק החדירה, משכה, וכיוצ"ב. בעניין זה בית המשפט מוצא טעם בטיעוני המאשימה לפיהם נתונים מעין אלה, אף שיש בהם להשפיע על העונש, מתקיימים פעמים רבות במישור המשפטי בלבד, שכן מבחינתו של הקורבן תמונת הנזק קשה מעצם חילול הגוף והפגיעה הקשה באוטונומיה ולאו דווקא מכך שבמקרה אחד הוחדרה אצבע ובמקרה השני הוחדר איבר המין. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 6490/20 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 2 לפסק דינו של המשנה לנשיאה כב' הש' הנדל](פורסם באר"ש, 10.1.22):
"...מורכבת היא מלאכת הענישה, על אחת כמה וכמה בעבירות מין. וביתר שאת – בעבירות מין בתוך המשפחה שבוצעו כלפי קטינה. קשה להבין וקשה יותר להשלים. אם לא די בכך, יש לכמת את אשר לא ניתן לכמתו בדרך חישובית. גזירת העונש היא מלאכת מחשבת, ולא מלאכת מחשב. הרתיעה של בית המשפט, גם במובן הרגשי – לגיטימית היא. אך יש לזכור כי התגובה הרגשית אינה יכולה להיות סוף פסוק. בית המשפט מחויב לנמק את מסקנתו ואת הכרעתו לעניין העונש. הדבר דרוש כדי לצאת ידי חובת הענישה על פי עקרון ההלימה. הדרך ליישום שיקולי הענישה כראוי היא נימוק מדוע המקרה על נסיבותיו מוביל לתוצאה עונשית מסוימת ולא לתוצאה אחרת. מתפקידו של בית המשפט להציג את הנקודות הספציפיות של המקרה, ולראות היכן עומד המקרה בשורת המקרים הקרובים."
(עוד ר' דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 4232/20 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 9 לפסק דינו של כבוד הש' אלרון] (פורסם באר"ש, 12.11.20)). ומשנאמרו הדברים, להלן מדגם של הפסיקה הנוהגת, דומה בנסיבותיה, גם אם לא זהה, למקרה הנדון:
בע"פ 781/19 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם באר"ש, 13.1.21) – הורשע המערער בביצוע עבירות מין בבתו בהיותה כבת 15 ועד לפני שמלאו לה 18 ונגזרו עליו 17.5 שנות מאסר ו-200,000 ₪ פיצוי למתלוננת. עבירות המין שביצע המערער כללו אינוס בדרך של החדרת אצבעות; החדרת איבר מינו לפיה של המתלוננת וניסיונות להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת; מעשים מגונים, ניסיונות למעשים מגונים ותקיפה. אמנם בענייננו לא התקיימה עבירת האינוס ולא הופעלה אלימות כלפי המתלוננת, יחד עם זאת הנאשם במקרה שלנו, הורשע בעבירה מוגמרת של מעשה סדום אנאלי והמעשים החלו בעת שהייתה בת 10.
בדנ"פ 2784/20 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם באר"ש, 20.5.21) – נדחתה בקשה לדיון נוסף של המבקש לאחר שערעורו לעניין חומרת העונש נדחה. על פי המתואר במשך תקופה של 11 חודשים ביצע המבקש בנפגעת, בתו החורגת (שהייתה בת 13) מעשים מיניים, לרבות בעילות ומעשי סדום, בתדירות של פעמיים בחודש לערך. הוסכם בין הצדדים כי המעשים לא בוצעו בניגוד להסכמת הנפגעת ("אינוס סטטוטורי"). בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 14 שנות מאסר בפועל ו-120,000 ₪ פיצוי. בשונה ממקרה זה, בענייננו הנאשם ניהל הוכחות והעבירות נפרסו על פני מספר שנים.
בע"פ 6490/20 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם באר"ש, 10.1.22) – נדונו ערעורים הדדיים של המערער והמדינה על עונש שהוטל על המערער, 13 שנים מאסר בפועל, בגין ביצוע עבירות מין בבתו החורגת (שמאובחנת כאוטיסטית בתפקוד גבוה) במשך כ-6 שנים. הפגיעות המיניות כללו, נגיעות בחלקי גופה השונים, הנחת ידה של הנפגעת על איבר מינו, הצמדת גופו הערום לגופה והחדרת אצבעותיו ולשונו לאיבר מינה. בית המשפט העליון מקבל את ערעור המדינה על קולת העונש ומעמידו על 15 שנות מאסר בפועל תוך ציון כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין.
בע"פ 4707/20 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם באר"ש, 7.2.22) – נדון ערעורו של המערער אשר הורשע בביצוע עבירות מין במשך קרוב לשנה בבתו החורגת בהיותה בת 13 שכללו מעשים חוזרים של החדרת אצבעותיו לאיבר מינה; החדרת איבר מינו לאיבר מינה; ליקוק איבר מינה; דחיפת ראשה אל עבר איבר מינו (ניסיון למעשה סדום); ודרישה כי תשפשף את איבר מינו. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 19-12 שנות מאסר וגזר על המערער, נעדר עבר פלילי, 16.5 שנות מאסר ו-200,000 ₪ פיצוי למתלוננת. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש , תוך קביעה כי עונש המאסר אינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה.
בע"פ 2599/16 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם באר"ש, 14.1.18) - נדון ערעורו של מי שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות מין בשתי בנותיו הקטינות במשך כשלוש שנים ונגזרו עליו 15 שנות מאסר בפועל ופיצוי בסכום של 200,000 ש"ח. על פי המתואר, במספר הזדמנויות ליטף המערער את איבר מינה של המתלוננת א' לאחר שהפשיל את מכנסיה ואת תחתוניה. במקרה אחד לאחר שליטף את איבר מינה, נשכב על גבו והשכיב את מתלוננת א' מעליו, נגע בישבנה וחיכך את איבר מינו באיבר מינה עד שהגיע לפורקן מיני. המערער חזר על מעשה זה לפחות עוד פעם נוספת. מעשים דומים ביצע המערער גם בבתו השניה. עוד מתואר כי הנאשם ליקק את איבר מינה ואת שדה של המתלוננת א' וכן החדיר את איבר מינו לפיה. במקרה נוסף, בעודו עירום התחכך הנאשם בישבנה שלה מתלוננת א' לאחר שהפשיט אותה ונגע באיבר מינה עד שהגיע לפורקן מיני. בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שקבע כי העונש אינו מחמיר כלל ועיקר. גם במקרה זה, בשונה מענייננו, המערער חסך את עדותן של המתלוננת בבית המשפט וביחס למספר העבירות, המערער הורשע במעשים מגונים ומעשה סדום אוראלי אחד.
בע"פ 5842/15 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.3.18) – נדחה ערעורו של מי שהורשע, לאחר ניהול הוכחות, בכך שביצע בבתו שהייתה כבת 15 במשך כשנה עבירות מין, בכללן ביצוע 7 מעשי סדום, שני ניסיונות אינוס ומעשים מגונים רבים במשך שנה. כאשר המתלוננת ניסתה להימלט מפניו, משך המערער בשערותיה וסטר לה, כשבאחת הפעמים גרמה לה הסטירה לצלצולים באוזן במשך שבוע ימים; בנוסף, נהג המערער לאיים עליה שאם תספר על מעשיו יכריז כי היא איננה בתו ויכה אותה. האישום השני נוגע לעבירות אלימות קשות שביצע המערער בבתו האחרת בשלוש הזדמנויות, מאז היותה בת 11. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין הנע בין 22-16 שנות מאסר, ומתחם עונש נפרד לעבירות האלימות, ככזה הנע בין שנה עד שלוש שנות מאסר והעמיד את עונשו על 18 שנות מאסר בפועל.
מידת הפגיעה של הנאשם בערכים החברתיים:
במעשיו האמורים פגע הנאשם פגיעה קשה בערכים החברתיים המוגנים. הנאשם הנו אביה של המתלוננת, מי שאמור היה להגן עליה מכל משמר ולדאוג לכל צרכיה. בו היא שמה את מבטחה ואותו אהבה (ועודנה חשה כלפיו אמפתיה). הנאשם ניצל את מעמדו, את תמימותה של המתלוננת, כמו גם את אמונה בו לצורך מימוש יצריו המיניים. לא בכדי המתלוננת העידה על כך שבתחילה לא הבינה את פשר המעשים: "זה אבא שלי וזה אולי לא נורא כי הוא אבא שלי ואולי סתם אני מרגישה רע...". עבירות מין כלפי קטינים הן חמורות ומעוררות שאט נפש, לא כל שכן כאשר הפגיעות מבוצעות על ידי אב בבתו הקטינה.
הנאשם החל לפגוע במתלוננת בעת שהייתה בת 10. לא רק גילה הינו בבחינת נסיבה לחומרה אלא גם פער הגילים העצום בינה ובין הנאשם שהיה באותה העת בן 44. המדובר בעבירות מין קשות שנפרסו על פני תקופה ממושכת של כשלוש שנים. לצד העבירות בהן הורשע הנאשם באישום הראשון והשני (המתוחמות לזמן קונקרטי וקצר באופן יחסי), האישום השלישי שבו הורשע הנאשם כולל שגרה נמשכת של פגיעות מיניות על פני כשנתיים (בשנים 2015-2017) בה הנאשם ביצע במתלוננת מעשי סדום אוראליים.
המדובר בעבירות המין ברף הגבוה של חומרה, בכללן, מספר מקרים בו החדיר הנאשם את איבר מינו לפיה של בתו הקטינה, מקרה אחד שבו החדיר את איבר מינו לישבנה ו-3 ניסיונות להחדרת איבר מינו לישבנה. הנפגעת העידה כי עובר לביצוע חלק מהמעשים, הנאשם הקרין בנוכחותה סרטי פורנו. לא זו בלבד, בעת שביצע בה מעשה סדום אנאלי (כאמור באישום השני) הנאשם צילם את המעשה במכשיר הטלפון שלו (ומטעמים השמורים עמו) הראה את הצילום למתלוננת. אין פליאה על כך שצילום זה נחרט בזיכרונה: "ואני זוכרת שהוא צילם את זה ואז פשוט ביקשתי שהוא ימחק את זה כמה שיותר מהר"; "... אני זוכרת פשוט לתאר את הבדלי צבע העור בינינו, זה מה שאני זוכרת הכי טוב, כי אני ממש לבנה לעומתו. ראו את הבטן שלו כי יש לו בטן כזו...".
תמונת הנזק שגרם הנאשם במעשיו קשה ומוצאת ביטוי בכל מישורי חייה של המתלוננת. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בהתקפי חרדה, פגיעה קשה בתפקוד, פגיעה בתא המשפחתי ובמצבה הנפשי. הדברים פורטו בתסקיר נפגעת העבירה, הם מדברים בעד עצמם, ולא מצאנו לחזור על האמור שם. על הנזק הגלום בביצוע עבירות מין בקטינים ר' דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 10673/04 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 3 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל] (פורסם בנבו,(1.6.08 : מעשים אלה "צורבים כברזל מלובן נפשו של ילד ומותירים צלקות שלעולם לא תימחינה".
העבירות מתבצעות בביתה של המתלוננת, במקום שבו היא אמורה לחוש בטוחה, המקום שאמור להיות עבורה מבצר ור' לעניין זה דבריה של כב' הש' ברק ארז בע"פ 989/19 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 48] (פורסם באר"ש, 11.11.19):
"עבירות אלו מבוצעות תוך ניצול נפשע של פערי כוחות ותמימות, ומתרחשות לרוב בביתם של הקטינים, המקום שבו הם אמורים לחוש בטוחים ומוגנים..."
ובדומה, ר דבריו של כב' הש' אלרון בע"פ 9058/16 מדינת ישראל נ' פלוני [פסקה 39] (פורסם בנבו, 7.3.2018).אין המדובר בטיעונים בעלמא. המתלוננת מציינת לפני עורכת תסקיר נפגעת העבירה כי גם כיום, בחלוף תקופה לא מבוטלת מאז חדל הנאשם מלפגוע בה, וגם בהיותו במעצר היא אינה חשה בטוחה בביתה:
"הבית מזכיר. לכן אני ישנה הרבה אצל החברות שלי. המטבח מפחיד אותי כי עברתי שם הרבה. בחדר שלי נשארו אותם רהיטים. מחכה ליום שאוכל לצאת מהבית... המטבח, החדר של אמא שלי. זה חדרים שלעולם לא אכנס אליהם בחושך. אם יש אור אכנס בלית ברירה. באור יום נכנסת למטבח... יש לי סיוטים מדי פעם. או פחד שמשהו עומד לקרות לי או לאחותי הקטנה או פשוט מלא צרחות ובלגאן...". (עמ' 6 לתסקיר).
המדובר במעשים שחלקם נעשה לאחר תכנון ומחשבה ובחלקם האחר תוך תעוזה לא מבוטלת. כך, נלמד שכל הפגיעות המיניות המפורטות באישום השני התבצעו בעת שאשתו של הנאשם עבדה במשמרות לילה והמתלוננת ישנה לבד עם הנאשם בחדרם. (המתלוננת העידה על כך שהנאשם חשש בעיקר מאמה). לדאבונה של המתלוננת, לא היה בנוכחות אחרים מדרי הבית כדי להרתיעו, בין אם המדובר בסבתה או באחותה שהיו בחדרים סמוכים.
הנאשם הפעיל מניפולציות על המתלוננת, הבטיח לה כסף, ובתוך כך אומר לה לא לספר לאיש על מעשיו. כפי שציינו בהכרעת הדין, הניסיון לרכוש את אמונם ושתיקתם של קטינים, תוך ניצול תמימותם באמצעות הצעות למתן כספים או מתנות הם בגדר חזון נפרץ בעולמם של עברייני המין. יש בכך גם להעצים את חוסר התובנה של הסיטואציה בו מצוי הקטין ממילא בשל כך שהוא מושא לפגיעה על ידי האדם הקרוב לו.
לא הבנת הפסול במעשיו הביאה את הנאשם לחדול ממעשיו אלא האסרטיביות שהחלה להפגין המתלוננת בהיותה בת 14 (כאמור בעדותה בבית המשפט ובתסקיר נפגעת העבירה).
לאור האמור וכסיכום ביניים, הננו לקבוע כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול מעשיו של הנאשם תחתיתו 15 שנים ותקרתו 21 שנים, לצד ענישה נלווית.
נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
בקביעת עונשו של הנאשם בגדרי המתחם ולקולא, יילקח בחשבון ובמשורה חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות. הנאשם נעדר הרשעות קודמות ולראשונה בחייו עומד לדין. משקלו של נתון זה יפחת נוכח ריבוי העבירות ומשכן. הנאשם נטל חלק משמעותי בפרנסת המשפחה ובנוסף למתלוננת יש לו בת בגיל גן חובה.
אכן, הנאשם במענה לכתב האישום לא שלל כי ייתכן וביצע במתלוננת שני מעשים מגונים, ובמסגרת דבריו האחרונים לעונש הביע צער. ואולם, גרסתו המתפתלת של הנאשם רחוקה מלהוות "הודאה" וממילא גם אין בה כדי להביא להקלה בעונשו. הלכה למעשה, הנאשם כפר במרבית המיוחס לו, לא חסך את עדותה של המתלוננת ולא נטל אחריות למעשיו (ור' הפרק הדן בהערכת גרסתו בהכרעת הדין).
ברי כי כפירה אינה אמורה להיזקף לחובתו של הנאשם, זוהי גם לשון החוק כאמור בסעיף 40יא(6). ודוק, לשאלה האם הנאשם לוקח אחריות על מעשיו יש גם יש משמעות בענישה. אי קבלת אחריות עלולה להעיד על מסוכנות, מועדות אפשרית ובכך גם משפיעה על שיקולי הרתעה אשר מקבלים ביטוי בגדרי המתחם. על השפעה של אי קבלת אחריות בקביעת העונש הראוי ר' ע"פ 7255/14 אנטקלי נ' מדינת ישראל (פורסם באר"ש, 11.4.16) עוד ר' דברי בית המשפט העליון בע"פ 8421/12 ינון בן חיים נ' מדינת ישראל [פסקה 20 לפסק דינה של כב' הש' ארבל] (פורסם באר"ש, 29.9.13).
לעניין השיקול ההרתעתי בגזירת העונש בעבירות מין יש לקחת בחשבון כי מדובר בעבירות שמטבען נעשות בחדרי חדרים, עבירות קלות לביצוע וקשות לגילוי. לא אחת, הקורבנות אינם מסוגלים לחשוף את הפגיעה שחוו ונושאים עימם את הסוד שנים רבות. לעניין זה ר' דברים שנאמרו בע"פ 4802/18 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 35 לפסק דינו של כב' הש' שטיין] (פורסם בנבו, 29.1.19):
"..הרתעה כללית נגד עבירות מין היא בגדר כורח חברתי שקיבל הכרה [...] עבירות מין, ובפרט עבירות מין נגד קטינים, הן עבירות של חדרי-חדרים, נגישות, קלות לביצוע וקשות לגילוי. מציאות זו מעצימה את תמריציהם של עברייני מין לממש את מאווייהם מעוררי הסלידה ולספק את יצריהם על ידי פגיעה בקטינים חסרי ישע, כפי שקרה במקרה דכאן. הדרך הטובה ביותר להקטין את התמריץ המיני המעוות ועמו את הפיתוי לבצע עבירות מן הסוג שבו עסקינן היא להגדיל את עונש המאסר המוטל על העבריין [...] כפי שכבר הזדמן לי להעיר, אם החמרה בעונש המאסר תגרום לעבריין מין אחד לזנוח את תכניתו לפגוע מינית בילדה חסרת ישע – דיינו..".
ור' גם ע"פ 8603/18 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 13 לפסק דינו של כב' הש' סולברג] (פורסם באר"ש, 4.8.19)
רכיב הפיצוי:
אשר לפיצוי, נקבע בפסיקה כי תכליתה של הוראת סעיף 77 לחוק העונשין היא להעמיד לנגד עיניו של בית המשפט את נפגע העבירה, את נזקו ואת סבלו, זאת כחלק מהמגמה המתעצמת להעלות את מעמדו ולהכיר בזכויותיו במסגרת ההליך הפלילי. הפיצוי מהווה כמעין "עזרה ראשונה" לנפגע העבירה מבלי שזה נדרש להוכיח את נזקו, וזאת בשונה מתביעה אזרחית (ר' דנ"פ 5625/16 אסרף נ' טווק בוקובזה [פסקה 15 לפסק דינה של כב' הש' חיות] (פורסם בנבו, 13.9.2017)). הפיצוי ייגזר בהתאם לתמונת הנזק ובהתאם לפיצוי שנגזר על נאשמים בתיקים דומים.
סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, הננו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט העליון.
ניתן והודע היום כ' תמוז תשפ"ב, 19/07/2022 במעמד הנוכחים.
|
|
|
נתן זלוצ'ובר, סגן נשיאה | דניאל בן טולילה, שופט | טל לחיאני שהם, שופטת |
