ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, הרשמת הבכירה ריבי לב אוחיון: החלטה בבקשה למחיקת פס"ד שעניינו בתביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בדירה (תלה"מ 31206-01-21)

1. לאחר שקראתי את טענות הצדדים, אני מוצאת לדון בבקשה על יסוד החומר שהונח בפניי ובהתאם להוראות תקנה 50 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018 (להלן: התקנות או תקסד"א).
2. לצורך דיון בבקשה, מצאתי לפרט את השתלשלות ההליך המשפטי, כמפורט להלן.
3. ביום 17.1.21 הגישה המשיבה תביעה רכושית לאיזון משאבים, פסק דין הצהרתי בנוגע לנכס מקרקעין ופירוק השיתוף בו (להלן: הנכס ו/או הדירה), כאשר נטען בעיקר, כי דירה שנרכשה במהלך חיי הנישואין ונרשמה ע"ש המבקש בלבד, משותפת לצדדים, וכן נטען כספים משותפים שהוברחו ע"י המבקש.
4. ביום 4.2.21 הגישה המשיבה בקשה לסעד זמני, הטלת עיקול על נכס המקרקעין, וכספים של המבקש, במעמד צד אחד, ובו ביום נעתר בית המשפט לבקשתה והטיל עיקול בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התש"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון).
5. ביום 24.2.21 הוגשה ע"י המשיבה, בקשה להטלת עיקול כספים המוחזקים אצל צד שלישי – "***********", עת נטען כי נתגלה לה כי המבקש הבריח כספים משותפים לחשבון חוץ בנקאי, אך בקשתה נדחתה בהחלטת בית משפט מאותו היום ומנימוקים שהובאו בהחלטה.
6. ביום 20.4.21 הוגש כתב הגנה מטעמו של המבקש בו הוא דחה את טענות המשיבה רובן ככולן וטען באשר לדירה כי נרכשה מנכסים שצבר לבדו בטרם נישאו הצדדים וכן טען כי הגיעו אליו כספים ממקורות שונים, ושלמשיבה אין חלק בהם.
7. ביום 22.4.21 ניתנה החלטה מפורטת של בית המשפט בדבר הניהול הדיוני של ההליכים השונים שבפניו, לרבות ההליך דנן. באותה החלטה נתן בית המשפט הוראות אופרטיביות לצדדים וקבע מתווה של גילוי מסמכים וניהול דיון מקדמי, כאשר בהחלטתו קצב את המועדים.
8. חרף החלטת בית המשפט, המבקש לא העביר את המסמכים הנדרשים במועד, כאשר העבירם באיחור, הוא העביר רק את חלקם, וכן המבקש לא סייע לקידום הדיון המקדמי, כך עולה מהודעות שהגישו הצדדים בעניין, וכל אחד נימק את עמדותיו בשונה ממשנהו.
9. בנסיבות העניין, ביום 1.6.21 ניתנה החלטת בית המשפט המורה למבקש לתקן את המחדל וכן הוא חויב בתשלום 2,000 ₪ לטובת המשיבה.
10. הצדדים נדרשו שוב לקיים דיון מקדמי אולם בהודעות שהוגשו מטעמם, ולרבות הודעת המשיבה מיום 24.6.21, עלה כי הדיון המקדמי כשל, כאשר המבקש לא טרח להגיש תגובתו להודעת המשיבה, חרף החלטת בית המשפט המורה לו לעשות כן.
11. בשל התנהלותו של המבקש, ביום 4.7.21 ניתנה החלטת בית משפט בה צוין, כי "אין זו הפעם הראשונה שהנתבע אינו ממלא אחר הוראות בית משפט". בסע' 5 להחלטה הובאה התייחסות להליך דנן ולכך שהמבקש טרם השלים גילוי מסמכים כלפי המשיבה, וכן בסע' 9 להחלטה נקבע כי על המבקש להעביר לידי המשיבה בתוך 15 ימים את יתר המסמכים שנדרשו על-ידה, כמפורט בהודעתה מיום 24.6.21.
12. בסע' 10 להחלטה מינה בית המשפט כמומחית מטעמו, את השמאית גב' ג'קלין חכם, על מנת שתשום את ערכו של הנכס נשוא ההליך.
13. בסע' 11 להחלטה נתבקשו הצדדים להודיע, ככל הניתן בהודעה משותפת, האם הם מבקשים מינוי של אקטואר שיעריך את הכספים ו/או הזכויות הסוציאליות שצברו וכו'.
14. כן נקבע מועד לדיון ליום 6.10.21, כאשר הציפייה היתה, כי עד אז ישלימו הצדדים את כל ההליכים המקדמיים.
15. באותה החלטה חויב המבקש בתשלום 3,000 ₪ לטובת המשיבה, בשל מחדליו.
16. ביום 11.7.21 הוגשה בקשת המשיבה למינוי האקטואר והובהר בה כי ניסיונות לקבל את עמדת המבקש לא צלחו.
17. ביום 17.7.21 ניתנה החלטת בית המשפט המקבלת את בקשת המשיבה למינוי אקטואר בהעדר תגובת המבקש, הגם שב"כ צפתה בהחלטה. ביהמ"ש מינה את מר דן שפירנצק לבצע חישוב אקטוארי של כספי הצדדים והורה להם להעביר לו בתוך 15 ימים את המסמכים שידרוש מהם. כן נקבעו בהחלטה הנחיות נוספות לצדדים.
18. ביום 22.7.21 הוגשה הודעת המשיבה בה נטען כי המבקש מסרב לאפשר לשמאית ג'קלין חכם להיכנס לדירה לצורך ביצוע השמאות. בו ביום ניתנה החלטת בית משפט המבקשת את תגובת המבקש וצוין בהחלטה, כי ניתן לנקוט כלפיו אי אילו סנקציות בגין אי כיבוד החלטות בית משפט ואף למחוק את כתב ההגנה בהתאם לתקנה 42 לתקנות.
19. ביום 5.8.21 הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה וחיוב המבקש בהוצאות מאחר שהוא לא העביר מידע לאקטואר, בניגוד להחלטה קודמת של בית משפט.
20. בית המשפט ביקש את תגובת המשיב בתוך 3 ימים אולם הוא לא הגישה.
21. ביום 10.8.21 הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה בבקשתה בעניין האקטואר.
22. בית המשפט נקט סנקציה כלפי המבקש והטיל קנס יומי של 1,000 ₪ בגין איחור מסירת מסמכים למומחה, וכן חייב אותו בהוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת המשיבה. בנוסף, בית המשפט התרה במבקש שוב כי הוא עשוי לפעול בהתאם להוראות תקנה 42 לתקנות.
23. אח"כ שוב הגישה המשיבה בקשה לבימ"ש בה הודיעה כי המבקש אינו מאפשר את ביקור השמאית ואחר כך, כאשר כבר איפשר הגעתה, הוא לא שילם את שכר טרחתה.
24. ביום 31.8.21 הגישה המשיבה בקשה לחתימה על פסיקתא לחיוב המבקש בקנס יומי בהתאם להחלטה מיום 10.8.21 ובית המשפט קבע שבהעדר התנגדות בתוך 3 ימים, הוא ייעתר לבקשה.
25. כמו כן, בהחלטה נוספת מאותו היום בעניין סעד אחר, שוב חייב בית המשפט את המבקש בהוצאות וניתנה הוראה מפורשת להמצאת ההחלטה לידי ב"כ המבקש, בהיותם Officer of"

the court", אשר צופים בכתבי בי-דין ובהחלטות ברם אינם מגיבים.

1. ביום 1.9.21 הודיע ב"כ המשיבה כי ב"כ המבקש יצר עמה קשר באמצעות הודעת וואטס אפ וביקש שהיא תעביר אליו את הבקשה וההחלטה האחרונות בתיק.
2. ביום 5.9.21 נעתר בית משפט לבקשת המשיבה וחתם על פסיקתא בהמשך להחלטתו מיום 10.8.21 (ומיום 31.8.21).
3. בין לבין הוגשו בקשות נוספות מטעם המשיבה, בדגש על כך, כי עד ליום 29.9.21 דומה כי בעל כורחה היא נאלצה לנהל הליך לבדה, עת המבקש בחר להפר באופן בוטה וחריג את החלטות בית המשפט וסרב במופגן לפעול לפי החלטותיו.
4. רק ביום 29.9.21 הוגשה בקשה מטעם המבקש לצמצום העיקולים שהוטלו על חשבון הבנק במטרה לאפשר לו לשלם את שכר טרחת המומחים שמינה בית המשפט בתיק. בקשת המבקש נדחתה בהחלטה מאותו היום, על נימוקיה.
5. המשיבה הוסיפה להגיש בקשות נוספות ואילו המבקש מצידו הגיש בקשה ביום 4.10.21 בה הוא מבקש לברר כיצד השמאית ג'קלין חכם יכולה להגיש חוות דעת באשר למחלוקת של הבעלות בנכס, וכן נטענו טענות שונות ביחס להליכי גילוי מוקדמים.
6. בית המשפט דחה את הבקשה, מנימוקים שפורטו בהחלטה, וחייב את המבקש בהוצאות.
7. ביום 6.10.21 התקיים דיון בפני בית משפט והצדדים הגיעו להסכמות בהליכי מזונות ומשמורת וכן להסכמות חלקיות בתיק זה, כך שבית המשפט ביטל חלק מסוים בהוצאות שהטיל על המבקש בהחלטה קודמת.
8. ביום 4.11.21 ניתנה החלטת בית משפט כהמשך להחלטתו במעמד הדיון ולאחר שהוצגו לו מסמכים באשר לכספים אשר טען המבקש כי צבר אותם עובר לנישואיי הצדדים. בית המשפט דרש את תגובת המבקש בתוך 15 ימים להצעת פשרה שהוצעה לצדדים על יסוד החומר שהונח בפניו.
9. ביום 24.11.21 ומשלא הוגשה תגובת המבקש, הגם שב"כ צפתה בהחלטה, ניתנה החלטה נוספת המאפשרת תיקון המחדל בתוך 5 ימים.
10. אח"כ הוגשו בקשות נוספות מטעם המשיבה, אף הוגשה הודעת האקטואר בה נטען כי המבקש אמר לו שהצדדים הגיעו להסכמות וכי אין צורך במעורבותו.
11. ביום 28.12.21 הגישה המשיבה הודעה לפי מסרה למבקש את החלטת בימ"ש מיום 20.12.21 המתרה בו פעם נוספת.
12. למעשה, שוב ניהלה המשיבה לבדה הליך משפטי כאשר המבקש התעלם מקיומו.
13. בסופו של דבר, ביום 29.12.21 ניתנה החלטת בית משפט מנומקת ומגוללת את השתלשלות ההליך, ביזיון בית משפט קיצוני מצידו של המבקש, ההתראות החוזרות ונשנות, הסנקציות הרבות והתעלמותו המופגנת מפניות ישירות אליו למתן תגובתו.
14. בית המשפט מחק את כתב ההגנה והטיל על המבקש הוצאות הן לטובת אוצר המדינה והן לטובת המשיבה.
15. ביום 9.1.22 חתם בית משפט על פסק דין שהוגש לחתימתו על ידי המשיבה, כאשר אחת מהוראותיו הינה מינוי ב"כ המשיבה ככונסת נכסים על בית הצדדים.
16. מאחר שפסק הדין דרש ביצוע פעולות מסוימות וטרם הסתיים ההליך, נדרשה המשיבה להגיש בקשות שונות בתקופה שלאחריו.
17. מעיון בתיק "נט המשפט" עולה כי לאחר פסק הדין הוגשו לכל הפחות, 8 בקשות, להן לא טרח המבקש להתייחס.
18. ביום 1.6.22 הוגשה לתיק הודעת ייצוג מטעם המבקש ולפיה, עוה"ד *************** מייצגת אותו ולא עוה"ד **********, אם כי לאורך הדרך בפועל ממילא הוגשו כתבי בי-דין החתומים ע"י עוה"ד *********** והיא גם זו שהופיעה לדיון מיום 6.10.21.
19. כן הוגשה באותו היום בקשה לביטול פסק הדין.
20. בבקשה טענה ב"כ המבקש כי ביום 25.12.21 אובחנה כחולה בסרטן השד. כן נטען כי בשל מצבה הרפואי חברה סייעה לה בטיפול בתיקים וכי חלק מההמצאות לא בוצעו לידה אל ליד עו"ד אחר (*************) עמו אין לה כל קשר תקופה של חצי שנה.
21. לגופו של עניין טען המבקש, כי סיכויי הגנתו גבוהים באשר מדובר בדירה שנרכשה מכספים שצבר עובר לנישואיו למשיבה וכי הדירה נרשמה על-שמו.
22. כן נטען, כי מחיקת כתב הגנה לפי החלטת בית משפט הינו מקרה קיצוני והשימוש בו נעשה לעיתים נדירות ביותר.
23. באותו היום אף הוגשה בקשה לביטול סמכויותיה של ב"כ המשיבה ככונסת נכסים.
24. ביום 1.6.22 נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין והנימוקים הובאו בגוף ההחלטה.
25. ביום 2.6.22 הוגשה בקשה להארכת מועד לביטול פסק דין בדיעבד, וזו הבקשה נשוא החלטה זו. יוער, כי בבקשה זו תיקן המבקש את תוכנה והתייחס רק לשתי החלטות ספציפיות, אשר לטענתו לא נמסרו לו, האחת מיום 29.12.21 והשנייה מיום 2.1.22. כן הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע פעולות כונסת הנכסים והשמאית.
26. ביום 27.6.22 הגישה המשיבה את תגובתה בה התנגדה לבקשה ופירטה נימוקיה בהרחבה.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ואסביר.
2. ראשית כל יש אכן להעמיד הדברים על דיוקם ולהדגיש, כי המקרה דנא אינו מקרה מובהק של פסק דין שניתן בהעדר הגנה ובקשה לביטולו, אלא בקשה לביטול פסק דין לאחר מחיקת כתב הגנתו של נתבע, אשר לכל אורך הדרך, מאז הוגש כתב הגנתו פעל באופן מופגן - בזלזול בהחלטות בית משפט, בביזויו, בסרבול ההליך, בהגשת בקשות רבות ביותר לצורך אכיפת החלטות, בהתעלמות מוחלטת מפניות חוזרות ונשנות אליו, זאת ועוד. בעוד המשיבה מתמודדת עם ניהול הליך לבדה, כמו גם בית משפט שנאלץ לקיים הליך מול צד אחד, כמעט לכל אורך הדרך, המבקש מצידו "הגיח" מידי פעם בפעם בבקשה מסוימת ואז "נותר בצללים" לתקופה ממושכת, הגם שהוא וב"כ ידעו אודות ההחלטות שמפנה אליהם בית המשפט.
3. למעשה, כמצוין לעיל, לכאורה, מצומצמת טענת המבקש בבקשתו דנן ומתבססת על 2 החלטות מיום 29.12.21 ומיום 2.1.22.
4. המבקש טוען בבקשתו, כי יש לבטל את פסה"ד משני נימוקים האחד: קיומו של טעם מיוחד והשני סיכויו המשפטיים, ולהלן אבחן את שניהם.

קיומו של טעם מיוחד

1. המבקש מתבסס בנימוקיו על מצבה הבריאותי של באת כוחו ובראשיתם של הדברים יבקש בית המשפט לשלוח איחולי החלמה מהירה ובריאות איתנה לעוה"ד **************.
2. לגופו של עניין, סעד דרקוני של מחיקת כתב הגנה לפי תקנה 42 לתקנות אינו ניתן בהתבסס על מחדלים שוליים אותם ניתן לתקן באמצעות סעד מידתי יותר כגון הטלת הוצאות. מחיקת כתב הגנה נעשית בשל שימוש לרעה בהליכי משפט וכלשון התקנה:

"סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו."

1. למעשה, גם בתקנה 60 (א) ישנה הוראה דומה, המתיישבת עם נסיבות המקרה דנן, שעה שחלק ניכר מההחלטה למחיקת כתב ההגנה נוגע להתעלמותו המוחלטת של המבקש לשתף פעולה עם הליך גילוי מסמכים, למן ההתחלה:

"הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן; סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתבי טענותיו".

1. בנדון דנן לא לחינם הבאתי את השתלשלות ההליך המשפטי וציינתי איך כמעט למן ההתחלה, נמנע המבקש מלפעול לפי החלטות בית המשפט. אמנם, ב"כ המבקש טענה כי בשל מחלתה נבצר ממנה לטפל בתיק, בתקופת חודש ינואר 2020, אולם עוד בטרם בחינה של טענה זו, מבט אחורה אל ההליך מגלה כי מאז החלטתו האופרטיבית הראשונה של בית המשפט מיום 22.4.21 ולאחר שהוגש כתב הגנה, עשה המבקש כל שביכולתו להימנע מגילוי מסמכים, מניהול ענייני של דיון מקדמי, משת"פ עם השמאית ומהעברת מסמכים אל האקטואר. לא ניתן אלא להביע תמיהה גדולה על כך שבמשך כ-8 חודשים, בהיות ההליך אינטנסיבי ומצריך טיפול כמידי יום, עת המשיבה פונה בבקשות אל בית המשפט אשר נותן החלטותיו למבקש, אולם הוא בוחר להתעלם מהן.

1. הלכה למעשה, בשל התנהלותו של המבקש בתקופה שמיד לאחר החלטת בית המשפט מיום 22.4.21 נאלצה המשיבה להגיש בקשות רבות מספור כאשר כבר ביום 1.6.21 נדרש בית המשפט לאכוף החלטה באמצעות נקיטת סנקציה כספית בדמות הוצאות לטובת המשיבה, נגד המבקש.
2. אכן כאמור, נקיטת צעד של מחיקת כתב הגנה הינו דרסטי, אולם פרט לכך, מדובר על חידוש שבתקנות סדר הדין האזרחי, ובתי המשפט אט אט מתחילים לעשות שימוש בכוחן של תקנות 42 ו-60. המקרים בפסיקה בהם ניתן לראות שימוש בתקנות הללו הינם למשל בת.א. 15063-05-18 פרטוק נ' בר כהן [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] ניתן ביום 13.1.21, ו- תא"מ (עכו) 35194-09-19 זויה שבתייב נ' רגב אסוד, [פורסם בנבו], החלטה מיום 16.4.21 – כאשר בהחלטה שם צוין בפסקה 19, כי ניתן לראות בפס"ד פרטוק נ' כהן הנ"ל כ"סנונית ראשונה", להחלת השימוש בתקנות 42 ו-60 לתקסד"א.
3. בנסיבות האמורות, ישנו קושי של ממש לקבל את טענות ב"כ המבקש, כי נבצר ממנה לפעול בהתאם להחלטות נשוא הבקשה, כאשר, עוד זמן רב קודם לכן, ולפני שחלתה או גילתה את דבר מחלתה, היתה התעלמות מופגנת מהחלטות בית משפט אשר הביעה ובצדק, פליאה גדולה מהתנהלותה – ראה למשל בהחלטתו מיום 31.8.21 שם הוא מציין כי ב"כ המבקש הם "קציני בית משפט", ר' סע' 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961.
4. עילת מחיקת ההגנה אפוא, התבשלה זמן רב בטרם נמחק כתב ההגנה בפועל, כאשר בינתיים המבקש הוסיף להניח קרקע יציבה לביסוסה. מחיקת כתב ההגנה אינה אלא תוצאה של שורת התעלמויות מופגנות מהחלטות, שימוש לרעה בהליכי משפט, ביזויו וביזוי המשיבה, במשך תקופת זמן משמעותית.
5. כאשר כבר נמחק כתב ההגנה, הוסיף המבקש להתעלם מהחלטות בית המשפט, כאשר ב"כ חלתה כפי הנראה, באותה תקופה, ברם הסתייעה בחברתה לצורך טיפול בתיקיה וכן ממילא אותה העת, ייצג את המבקש עו"ד נוסף במקביל לעוה"ד ****************.
6. לכך יש להוסיף, כי בדיקה במערכת "נט המשפט" אכן מעלה כי עוה"ד *********** אשר ייצג את המבקש אותה העת, צפה בהחלטות מיום 29.12.21 ומיום 2.1.22 ביום 3.1.22.
7. רק ביום 1.6.22 הוגשה הודעה לבית המשפט בעניין ייצוג, ולפיה עוה"ד ***********אינו מייצג את המבקש, אלא עוה"ד ************** בלבד.
8. צפייה בהחלטה באמצעות נט המשפט כמוה כמסירה, בפרט לנוכח אופייה של ההחלטה, בשים לב כי לא נדרשה תגובה של המבקש לאמור בהחלטה שהרי היא ניתנה על יסוד התעלמותו מהחלטות קודמות שביססו את מחיקת כתב ההגנה.
9. לעניין צפייה בהחלטה באמצעות מערכת נט המשפט השווה החלטת כב' הרשם רון גולדשטיין ברע"א 6648-20 עמוס גבעון נ' עמוס ון-אמדן ושלומית הראל-שוורץ (פורסם בנסו):

"... מגמות אלה חשובות הן ולא בכדי ציינה לאחרונה כב' הרשמת ש' עבדיאן, כי " [...] עם ההתפתחות הטכנולוגית בכלל והטמעת מערכת 'נט המשפט' בפרט, יש צורך לשוב ולשקול את אופן החלתו של חריג הידיעה במקרים שבהם אין חולק כי בעל דין צפה בהחלטה שיפוטית במערכת 'נט המשפט'" (בש"א 19/6155 פלוני נ' פלוני, פיסקה 14 (016.6.2020) (להלן: עניין פלוני). הנני מצטרף לעמדה זו אשר אומצה גם בפסיקותיהם של בית הדין הארצי לעבודה ובתי המשפט המחוזיים (ראו למשל, ע"ר 17-12-54295) עבודה – ארצי) שוורץ נ' אנגל, פיסקאות 17-21) 2018.12.31 ;(ע"א 19-10-39189) מחוזי – מרכז-לוד) קומפיוטסט ראשון לציון מערב 1999 בע"מ נ' דבח, פיסקה 13) 2020.2.20 ;(ת"א 19-08-40927) מחוזי – ת"א) אביר נ' מדינת ישראל, פיסקה .((9.12.2020) 17.. במילים אחרות, במקרה הרגיל, הנטל להראות כי יש להחיל את חריג הידיעה מוטל על הטוען להחלתו (כך שאי-עמידה בנטל זה תוביל להחלת כלל ההמצאה). לעומת זאת, כאשר קיים תיעוד במערכת "נט המשפט" בדבר צפייה יזומה בהחלטה, יש מקום להפוך את הנטל, במובן זה שהנטל להראות כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, יוטל על בעל הדין שצפה באופן יזום בהחלטה השיפוטית, ואי-עמידה בנטל זה תוביל, ככלל, להעדפת חריג הידיעה תחת כלל ההמצאה. היפוך נטל זה מוצדק בעיניי לנוכח שיקולים מצטברים שונים עליהם אעמוד עתה."

1. וכאמור לעיל, ממילא עוה"ד שייצג את המבקש בשעתו, אכן צפה בהחלטות ב"זמן אמת" ולא בדיעבד. ועל כן, המדובר בשיהוי בלתי סביר מאז נמחק כתב ההגנה ביום 29.12.21 ועד להגשת הבקשה דנן, המהווה נדבך נוסף למסקנה כי המבקש הוסיף לזלזל בהחלטת בית משפט, לא לקח ברצינות את פסק הדין, הביא במחדליו לכך שהוא ייושם דה פקאטו, והחליט לפנות אל בית המשפט, כחצי שנה לאחר שניתן.

1. אינני מוצאת לנכון להרחיב באשר לאופן בו היה על ב"כ המבקש לפעול עת הבינה כי נבצר ממנה לטפל בתיק באופן זמני ואני מקבלת את עמדת המשיבה לעניין זה, אף אשוב ואטען כי המחדל החל חודשים ארוכים קודם לפסק הדין.
2. מכל האמור כאן סבורתני כי חרף מחלתה של עוה"ד *******************, לא התקיים טעם מיוחד המצדיק ביטולו של פסק הדין הניתן כאמור בהתבסס על שורה ארוכה של התעלמות מוחלטת מהחלטות בית משפט ולא רק בנקודת זמן או מצב ספיציפיים, שהרי אילו היה נמחק כתב ההגנה רק על בסיס מחדליו של התובע בשלהי חודש 12/21 או בראשיתו של חודש 01/22 סיכויי הבקשה לעניין זה, יכול והיו גבוהים יותר.
3. בנסיבות המתוארות בהרחבה בהחלטה זו, אין למבקש אלא להלין על עצמו, ואני מוצאת לקבוע כי אין כל הצדק סביר להתנהלותו למן ההתחלה שהרי מדובר בהתנהלות העולה כדי זלזול מופגן ומכוון בהליך ובבית המשפט, ובהתעלמות מדעת מן ההליך השיפוטי.
4. זלזול – חשיבות הבעיה כשלעצמה לא תסייע - יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי "כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי והיא מגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)". 
5. על כן, טענת המבקש לקיומו של טעם מיוחד נדחית.

סיכויו המשפטיים של המבקש

1. הנני סבורה כי בבחינת מכלול הנתונים סיכויי ההגנה של המבקש נמוכים. ראשית כל, המבקש נקט שיהוי משמעותי והגיש הבקשה דנן חצי שנה לאחר שפסק הדין ניתן וכבר יצא אל הפעול באמצעות הליכי כינוס. במצב דברים אחר יתכן וניתן היה להיעתר לבקשה תוך חיוב המבקש בהפקדת עירבון, ברם בשלב זה של הדברים כאשר פסק הדין מיושם הלכה למעשה, חצי שנה, והשיהוי שנקט המבקש, הם לבדם שאינם מאפשרים היעתרות לבקשה. יתירה מזו, בשלב זה של הדברים, הבקשה לביטול פסק הדין אינה אלא תיאורטית שכן הליכי פירוק השיתוף כאמור יצאו אל הפועל.

1. כלל ידוע, כי הדין הולך אחר המהות – ומשכך יש לבחון האם מתקיימים טעמים אחרים המצדיקים דחיית הבקשה או קבלתה, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון. בתוך כך, יש לבחון בין היתר, את סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגבי מוגשת בקשה זו. ככל שסיכויי ההליך לגופו איתנים, כך מתחזקת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו להיעתר לבקשה. ראה – בש"א 5636/06 נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006 (3) 3082.
2. יחד עם זאת ראוי לציין כי משקל טענות ההגנה יכול להצטרף לטעם מיוחד אחר ו"לתמוך" במשקלו, ואולם, כאשר אין כל טעם לאיחור בהגשת בקשת הביטול, משקל טענות ההגנה, כשלעצמו, אינו יכול לסייע.
3. על אף שסבורה אני כי אין בפי המבקש טעם המצדיק את העדר ההתגוננות מצידו ולמען הפיס דעתו מצאתי לנכון לציין כי גם מבחינת סיכויי ההליך, אין מקום להיעתר לבקשה.
4. סבורה אני כי מדובר בסיכויים קלושים, אם בכלל, משעה שמדובר בתביעה לפירוק שיתוף של דירת מגורים, אשר נרכשה בהיותם של הצדדים נשואים, אמנם נרשמה ע"ש המבקש בלבד אולם המשכנתא שולמה מחשבון בנק המשותף לצדדים. המבקש אמנם ניסה, אך לא הוכיח, כי רכש את הדירה בכספים שצבר טרם הנישואים וממסמך שהוגש ביום 20.10.21 עולה כי בחשבון הבנק של המבקש היו כ-300,000 ₪, 3 שבועות לאחר חתונת הצדדים. הנטל בנסיבות העניין להוכיח כי אין המדובר בדירה המהווה רכוש משותפים לצדדים, הינו על המבקש, ועד כה לא עלה בידיו להרימו.
5. על הצדדים כאמור חלות הוראות חוק יחסי ממון, והוראות סעיף 5 לו קובעות כי בפקיעת הנישואין זכאים בני הזוג לחלוקה שוויונית של הנכסים שצברו זולת חריגים מסויימים. הדירה בנדון דנן נרכשה במהלך הנישואין ואין בטענה המבקש כי נרשמה על-שמו בלבד כדי להוכיח כי היא אינה שייכת גם לאישה. לכך יש להוסיף, כי הצדדים נישאו בשנת 2008, הדירה נרכשה בשנת 2012 ומאז שולמה המשכנתא ע"י שני הצדדים יחד בהיותם נשואים, ואין כל נפקות לשאלה מי מבין הצדדים פרנס או השתכר יותר.
6. כמו כן, בית המשפט קבע בהחלטתו כי כספים שצברו הצדדים לאורך שנות נישואיהם, וברי כי אין נפקות לזהות הצד שצברם, יאוזנו בין הצדדים באופן שווה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון, ועל כן סיכויי ההגנה לעניין זה קלושים ביותר, עד כדי כך שאינם מתקיימים.

סוף דבר

1. הבקשה למחיקת פסק דין שניתן ביום 9.1.22, נדחית.
2. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 5,000 ₪.

ניתנה היום, א' תמוז תשפ"ב, 30 יוני 2022, בהעדר הצדדים.