בימ"ש השלום ירושלים, השופט איתן כהן: הכרעת דין ותקציר בעניינם של נאשמים בהסתה לאלימות או טרור, גזענות, החזקת נשק ועוד במסגרת חתונה בירושלים (ת"פ 31377-10-16)

ת"פ 31377-10-16 מדינת ישראל נ' אשבל ואח'

תיק חיצוני: 543982/2015

החלטתי לזכות את הנאשם 7 מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ולהרשיע את יתר הנאשמים בעבירות שיוחסו להם.

מבוא

1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום כדלקמן:

הסתה לאלימות או טרור, עבירה לפי סעיף 144ד2(א)לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק") – כל הנאשמים;

תמיכה בארגון טרור, עבירה לפי סעיפים 4(ב) ו-4(ז) לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 – נאשם 2 בלבד;

הסתה לגזענות, עבירה לפי סעיף 144ב(א) לחוק – נאשם 2 בלבד;

החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק – נאשמים 1 ו-2 בלבד;

הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק – נאשמים 3 ו-4 בלבד.

1. נוסף על כתב האישום שלפניי הוגש על אותו אירוע כתב אישום נוסף לבית המשפט לנוער נגד חמישה קטינים אשר עניינם נידון במקביל.
2. האירועים המתוארים בכתב האישום התרחשו במשך מספר דקות במהלך הריקודים בחתונתו של הנאשם 1.
3. כיוון שמדובר בחתונה, תועד האירוע בתיעוד חזותי וקולי. משתועדו העובדות, ניתן היה לנהל את התיק בתוך פרק זמן קצר יחסית. דא עקא שלא כך היו פני הדברים.

הטענות המקדמיות, ריבוי הפלוגתאות, ריבוי העדים, ריבוי הנאשמים, וריבוי עורכי הדין, הצריכו להקדיש ימי דיונים רבים לשמיעת התיק.

ביטולי דיונים מסיבות שונות ובין היתר בשל מגפת הקורונה, בשל הקושי לעמוד בהנחיות התו הסגול על רקע ריבוי המשתתפים בדיון, ובשל הקושי לתאם מועדים חדשים וקרובים במקום אלה שבוטלו אשר יהיו נוחים לכל עורכי הדין, הכבידו אף הם על ניהול התיק בבית המשפט, הובילו לדחיות ממושכות, והאריכו את משך שמיעתו.

1. כיום, בהתבוננות רטרוספקטיבית, ניתן לומר שלא הייתה הצדקה לנהל את ההגנה באופן שבו נוהלה וראוי היה להתמקד בטענות המשפטיות ובכך לחסוך מזמנם של כלל הצדדים, העדים ובית המשפט.
2. עם זאת מצאתי לנכון לשבח את באי-כוח הנאשמים על שנענו להמלצת בית המשפט ובמסגרת הסכמה דיונית, וויתרו על העדתו של מר חוסיין דוואבשה, סב המשפחה שנרצחה בדומא. אין ספק בעיניי שהסכמה זו חסכה ממנו צער רב ועגמת נפש אשר מטבע הדברים כרוכים בעדות שכזו.
3. האירוע המתואר בכתב האישום הוא חמור ומצער וחבל שאירע. מדובר על הפגנת שמחה בקשר עם רצח של חפים מפשע, במהלך ריקודים ושירים אשר שלהבו את הנוכחים. הנאשמים המחישו את המסר המסית בעת שנוגנו שירים בעלי תוכן רלוונטי הקורא לנקמה, תוך שהם מניפים שלטים בעלי מלל הקורא לנקמה, מניפים את תמונות הנרצחים, מניפים כלי נשק, מניפים בקבוקים שנחזו להיות בקבוקי תבערה, ומדמים את מעשה הרצח הנתעב באמצעות דקירת תמונת התינוק שנרצח, שריפתה וקריעתה במעין שחזור מקאברי של הרצח.

בהקשר זה מסכים אני עם דבריו של אחד מבאי-כוח הנאשמים אשר הגדיר את האירוע כמעורר חלחלה.

1. על אופיו המגונה והפסול של האירוע לא הייתה מחלוקת. בתמצית אומר שהמחלוקות העיקריות התמקדו בשאלה אם מדובר במעשים המשכללים את העבירות שיוחסו לנאשמים על כלל יסודותיהן; ובשאלה אם יש הצדקה לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק – אכיפה בררנית. הילוכה של הכרעת הדין הותאם לדיון בפלוגתאות אלה.
2. כבר בפתח הדברים אומר שלאחר שנחשפתי לכלל הראיות בתיק מצאתי שאופיו המסית של האירוע גלוי לעין כל, מובהק, אינו ניתן להכחשה, ונלמד בין היתר משני המסרים העיקריים המקופלים במעשים – הבעת תמיכה ברצח משפחה חפה מפשע, וקריאה לנקמה בערבים. והכול תוך חשיפת המעשים המסיתים לעיני מאות הנוכחים בחתונה חלקם מקרב חבריהם של העצורים בפרשת דומא ותוך שלהובם, ובנסיבות שתוכנו של הפרסום המסית ונסיבות פרסומו, מקימים אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור.

לכל המפקפקים במסקנה זו אציע לבחון את הדברים ביושר אינטלקטואלי באמצעות התרגיל המחשבתי הבא: החלפת תמונות הנרצחים בדומא בתמונות של נרצחים יהודים כולל תינוק יהודי, והחלפת הנאשמים שלפנינו בנאשמים אחרים אשר מביעים מסרים דומים בקשר עם רצח יהודים. דומני שהמסקנה היא ברורה ואידך זיל גמור.

1. אשר לטענת האכיפה הבררנית, לא מצאתי שיש לה יסוד ועל כן דחיתי אותה. אדרבה, מצאתי ששיקולי המאשימה אינם מוטים כלפי מתרס פוליטי מסוים והא ראייה שרשימות התיקים שבהם הוחלט שלא להגיש כתבי אישום הם משני צדי המתרס הפוליטי. עוד מצאתי שהתיקים נבחנים על פי אמות מידה משפטיות בהתאם למדיניות משפטית עקבית של המאשימה.
2. את הנאשם 7, זמר החתונה, זיכיתי מחמת הספק לאחר שהתרשמתי שהנאשמים האחרים ניצלו את שיריו לעשיית המעשים המהווים עבירה, בלי שהלה ידע על מעשיהם וכוונותיהם, בלי שהתכוון לקחת חלק במעשים אלה, ומחמת הספק. לא השתכנעתי שהנאשם 7, תוך שהוא שר ומנגן על הבמה, הצליח להבחין בתוכן השלטים הקושרים בין המעשים לפרשת הרצח בדומא. על כן, אף על פי שבמישור העובדתי שימשו שיריו נדבך במהלך המסית, משניטלה ממעשיו הזיקה לרצח בדומא, לא היה הנאשם 7 בעל המודעות הנדרשת לצורך הוכחת עבירת הסתה לאלימות בזיקה למעשים שעשו הנאשמים האחרים. אשר למה שנותר, דהיינו תוכן השירים, מצאתי שאף על פי שתוכנם של שניים מהם כולל אמירות בעלות פוטנציאל מסית לכאורה, משעומדים הם בפני עצמם במנותק ממעשיהם של הנאשמים האחרים, אין הצדקה להרשיע את הנאשם 7 בגינם. זאת כיוון שאם יורשע יימצא הנאשם 7 מופלה לרעה בהשוואה לחשודים באותו אירוע שלא פעלו במעגל הפנימי ושנגדם הוחלט שלא להגיש כתב אישום, ובהשוואה לחשודים במקרים אחרים, דומים או קרובים, שבהם החליטה המאשימה להימנע מהעמדה לדין על יסוד מדיניותה המצמצמת הגשת כתבי אישום בעבירות ביטוי, והנוקטת בהליכים פליליים רק במקרים שבהם נמצאה תשתית ראייתית להוכחת כל יסודות העבירה, ורק כשנגרמה פגיעה חמורה בערך המוגן בעבירה – ערך ההגנה מפני מעשי אלימות או טרור.

חיזוק למסקנתי שהנאשם לא פעל בזיקה למעשיהם של יתר הנאשמים מצאתי בעדותו בנוגע לתפיסותיו הערכיות ויחסו למעשים אשר שכנעוני שהוא אינו מחזיק בעמדות התומכות במעשים ועל כן סביר להניח שלא פעל בצוותא חדא עם יתר הנאשמים.

1. עוד מצאתי להעיר שלמרבה הצער, במהלך החקירה לא הצליחו החוקרים להתחקות אחר מי שיזם את האירוע המסית, תכנן אותו, טרח והכין את השלטים, הביא אותם לחתונה, והכשיל את הנאשמים בכך שנתן בידם את השלטים במהלך הריקודים כשחלק מהם שרוי בגילופין ובאקסטזה באופן שהסיר עכבות. דומני שהייתה חשיבות רבה לחשוף את האשם המרכזי בפרשה ולנקוט נגדו בהליכים המתאימים. ברם, כיוון שלא הובאו לפניי ראיות הנוגעות למאמצים שנעשו בעניין זה או להיעדרם של מאמצים שכאלה, אסתפק בהערה זו.

עובדות כתב האישום

1. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 07.12.2015 בין השעות 00:45 - 18:00 באולם "שירת ירושלים" שברחוב כנפי נשרים 64, ירושלים, התקיימה חתונתם של הנאשם 1 וכלתו רוני גולדברג. הנאשם 1, חתן השמחה, היה מזמין האירוע באולם, מזמין הלהקה ובעל שליטה בנעשה באירוע שבו נכחו כ-500 איש.
2. זמן קצר עובר לחתונה נעצרו מספר חשודים בביצוע פיגוע רצח שהתקיים בלילה שבין 30.07.20-15 ל- 31.07.2015 בכפר דומא שבשומרון. באותו אירוע הושלך בקבוק תבערה אל תוך בית משפחת דוואבשה במטרה לרצחם נפש. בבית משפחת דוואבשה ישנו באותה העת ההורים סעד וריהאם והילדים עלי (קטין יליד 2014) ואחמד (קטין יליד 2010). כתוצאה מהמעשה הוצת הבית על יושביו ועל תכולתו. התינוק עלי נהרג במקום, וסעד, ריהאם ואחמד אושפזו בבית חולים כשהם סובלים מכוויות קשות. מאוחר יותר נפטרו סעד וריהאם בבית החולים. על בית סמוך למקום הפיגוע רוססה הכתובת "נקמה" ורוסס ציור של מגן דוד (להלן המתואר בפסקה זו: "הפיגוע בכפר דומא").

הפיגוע בכפר דומא זכה לסיקור תקשורתי נרחב לרבות פרסום תמונותיהם של בני משפחת דוואבשה – סעד, ריהאם ועלי כמו גם תמונה של התינוק עלי לבדו ותמונה של הכתובת "נקמה".

במועד שאינו ידוע למאשימה, עובר ליום 07.12.2015, הודפסו תמונותיהם של בני משפחת דוואבשה סעד, ריהאם ועלי כפי שפורסמו בכלי התקשורת לאחר הפיגוע בכפר דומא, תמונה של התינוק עלי, ותמונת הכתובת "נקמה", על ידי אדם או חבורה שזהותם אינה ידועה. התמונות הודבקו על קרטונים וחוברו להם מוטות כך שניתן יהיה להניפם כשלטים בחתונה. תמונות בני משפחת דוואבשה הובאו לחתונה על ידי אדם או חבורה שזהותם אינה ידועה.

1. במהלך החתונה בסמוך לשעה 22:00 שר הנאשם 7 את השיר "יבנה המקדש". הנאשם 7 הוסיף לשיר מילים ואמר פעמיים "יישרף יישרף המסגד" וכן "יתפוצץ יתפוצץ המסגד". במהלך השמעת השיר, רקד הנאשם 2 במשך כדקה כאשר הוא לבוש בחולצה שעליה כתוב "אין ערבים אין פיגועים" והניף בידו חולצה צהובה ועליה סמל תנועת "כך".

תנועת "כך" הוכרזה כארגון טרור ביום 14.03.1994 על פי הפקודה למניעת טרור התש"ח, 1948.

במהלך החתונה בסמוך לשעה 22:15 החל הנאשם 7 זמר החתונה לשיר שיר שמילותיו "זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלוקים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים", מילים הלקוחות מפסוק אשר אמר שמשון עת ביקש מאלוקים לנקום בפלישתים (ספר שופטים פרק ט"ז פסוק כ"ח) .

מיד לאחר מכן המשיך נאשם 7 ושר את פסוק כ"א ממזמור ק"ד בספר תהילים "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אוכלם".

בעת הזאת, לקול השירים "זכרני נא" ו-"הכפירים שואגים לטרף" החלו הנאשמים לרקוד בצוותא חדא עם כמה עשרות צעירים מבאי החתונה ובהם קטינים רבים, תוך שהם מניפים את ידיהם באוויר וחלקם מניפים את תמונות משפחת דוואבשה, שני רובים אוטומטיים מסוג M4 (נשק קלעים צה"לי אשר אחד מהם שייך לחייל מנחם כהן) ו- M16 קצר, אקדחים או חפצים הנחזים להיות אקדחים, בקבוקי זכוכית אשר הוכנסו לתוך פייתם בדים כך שדימו בקבוקי תבערה, וסכינים. אחדים מהרוקדים רקדו כשהם רעולי פנים. במהלך הריקוד, דקרו אחדים מהרוקדים פעם אחר פעם את תמונות בני משפחת דוואבשה באמצעות סכינים, אחדים אף הציתו וקרעו את התמונות, וחלק מאוחזי כלי-הנשק אף דרכו את אותם. כל זאת בעוד הנאשם 7 מעודד ומלהיב אותם בשיריו. מעת לעת החליף הנאשם 7 את מילות השיר "פלישתים" ב"פלסטין" בשיר "זכרני נא", ובשיר "הכפירים שואגים" הוסיף הנאשם 7 את המילים "ריבונו של עולם אנחנו עוד רעבים" כדי לשלהב את הרוקדים ולתמוך במעשיהם.

1. להלן יפורטו המעשים הספציפיים שעשה כל אחד מהנאשמים הנוספים שהיו חלק מוביל ומרכזי מהריקוד המתואר לעיל.
2. הנאשם 1: לאורך משך השיר "זכרני נא" כאשר מסביבו ובסמוך לו רקדו אחרים כמפורט בפתיח לעיל, רקד הנאשם 1 על כתפי משתתף בחתונה בעוד הוא מנופף לסירוגין ברובה קלעים מסוג M4, בבקת"ב, ובשלט עם תמונת בני משפחת דוואבשה, כאשר מסביבו רקדו רבים בהתלהבות ובשלהוב יצרים תוך הנפת כלי נשק, בקת"בים ותמונות כמפורט לעיל. הנאשם ירד מכתפיו של אותו משתתף והמשיך בריקוד במעגל הפנימי למשך מספר שניות. אז עלה הנאשם שוב על כתפיו של אחר עם רובה מסוג M4 ונופף בשלט שעליו הכתובת "נקמה".
3. הנאשם 2: במהלך השיר "זכרני נא" כאשר מסביבו ובסמוך לו רקדו אחרים כמפורט בפתיח לעיל, עלה הנאשם 2 על כתפי משתתף בחתונה כשהוא לובש חולצה שעליה סמל של תנועת "כך" ורקד כשהוא מניף בידו רובה מסוג M16. חלק מהזמן רקד לידו נאשם 1 אשר אחז אף הוא כלי-נשק ושלט שעליו תמונת עלי דוואבשה, ומסביב רקדו אחרים עם תמונות וכלי-נשק כמפורט בפתיח לעיל.
4. הנאשם 3: לאורך משך השיר "זכרני נא" כאשר מסביבו ובסמוך לו רקדו אחרים כמפורט בפתיח לעיל, רקד הנאשם 3 תוך שהוא מנופף בשלט ועליו הכתובת "נקמה".

הנאשם 3 עשה כן שעה שהפר הוראה שיפוטית של בית משפט שלום בפתח תקווה בתיק מ"ת 38708-07-13, שלפיה בין השעות 22:30 עד 06:00 עליו לשהות במעצר בית. כמו כן, במעשיו אלה הפר הנאשם 3 החלטה שיפוטית מיום 07.12.2015 שבה דחה בית המשפט את בקשתו להשתתף בחתונה.

1. הנאשם 4: לאורך משך השיר "זכרני נא" תוך שמסביבו ובסמוך לו רקדו הנאשמים ואחרים כמפורט בפתיח לעיל, נופף הנאשם 4 בשלט שעליו תמונת התינוק עלי דוואבשה. כמו כן, במהלך השיר "הכפירים שואגים" המשיך הנאשם 4 ונופף בשלט בעוד ה"ש (קטין) דוקר את השלט בסכין שאחז בידו. הנאשם מסר את השלט לאחרים אשר הציתו אותו.

הנאשם 4 עשה כן שעה שהפר צו צמצום והשגחה לפי תקנות 6, 108, 109, ו- 110 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 שניתן ביום 27.10.15 על ידי האלוף יואל סטריק מפקד פיקוד העורף, אשר קובע כי הנאשם 4 לא ימצא בתחום העיר ירושלים.

1. הנאשם 5: לאורך משך השיר "זכרני נא" תוך שמסביבו ובסמוך לו רקדו הנאשמים ואחרים כמפורט בפתיח לעיל, נופף הנאשם 5 בסכין. הנאשם 5 ניגש אל נאשם 1, לקח ממנו את השלט שעליו תמונת בני משפחת דוואבשה ודקר את השלט שוב ושוב בתוקפנות ובהתלהבות.
2. הנאשם 6: לאורך משך השיר "זכרני נא" תוך שמסביבו ובסמוך לו רקדו הנאשמים ואחרים כמפורט בפתיח לעיל, רקד הנאשם 6 כשהוא רעול פנים וחלק מהזמן נופף בשלט ובו תמונת בני משפחת דוואבשה. כמו כן, במהלך השיר "הכפירים שואגים" נופף הנאשם 6 בשלט שעליו תמונת התינוק עלי דוואבשה. הנאשם 6 הצית את התמונה יחד עם מ"ק (קטין) באמצעות בקת"ב שהחזיק ע"ש (קטין) שהמפית שנתחבה לפיו הוצתה. לאחר שהאש שאחזה בשלט כבתה, אחז הנאשם 6 בשלט וקרע את תמונת התינוק לגזרים שאותם השליך לעבר הרוקדים.
3. הנאשם 8: לאורך משך השיר "זכרני נא" תוך שמסביבו ובסמוך לו רקדו הנאשמים ואחרים כמפורט בפתיח לעיל, רקד הנאשם 8 בהתלהבות כאשר במהלך הריקוד הניף שלט ועליו תמונת עלי דוואבשה.
4. הנאשמים עשו כן יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, אשר החזיקו אף הם בתמונות בני משפחת דוואבשה, בבקת"בים, בכלי-נשק ובסכינים ועשו בהם מעשים דומים.
5. במעשיהם המפורטים לעיל פעלו הנאשמים כמפורט להלן:

כל הנאשמים פרסמו בצוותא חדא קריאות לעשיית מעשה אלימות או טרור או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור.

הנאשם 2 עשה מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו, בהנפת דגל, בהצגת סמל או סיסמה או בהשמעת המנון או סיסמה במקום ציבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לראות או לשמוע.

כן פרסם הנאשם 2 דבר מתוך מטרה להסית לגזענות.

הנאשמים 1 ו-2 החזיקו בכלי-נשק בלא רשות על פי דין.

הנאשמים 3 ו- 4 הפרו הוראה חוקית שניתנה כדין מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין.